איך אתם (או הילדים שלכם) פותחים שיחות בטלפון? סביר להניח שזה משהו כמו 'הַיי, מה העניינים?'...
החרדים, לפחות אלה שמדברים יידיש, יפתחו ב'שׁוּלֶם עלייכם, רֶבּ ייִד'. למענם נפתחה החנות הזאת ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, 'תקשורת יעילה לקהילה' (שזה גם חרוז).
צילום: פיני גורליק
ב. בתי עיניים
ועוד פנינה מרחוב רבי עקיבא בבני ברק. חנות אופטיקה עם השם המיושן 'בתי עיניים' (בית עין או בתי עיניים היו הצירוף בו השתמשו לפני משקפיים).
ועכשיו נראה אתכם עם ראשי התיבות הביזאריים שלמעלה: בעזהי"ת זה קל (בעזרת ה' יתברך), אבל מה זה בר"ה לק"י?
אני מנחש שהכוונה: ברצות ה', לישועתך קיוויתי י'.
צילום: יוחנן פלוטקין
ג. הקשב!
ז'אן קלוד, אפשר כבר לעבור לנוח?
צילום: איתמר וכסלר
ד. פֶּטִיפּוּל
צילום: מנחם רוזנברג
שם נאה לווטרינר ברחוב יהודה הלוי 95 בתל אביב – הֶלְחֵם של 'פֶּט' (Pet; חיות מחמד) ו'טיפול'.
ה. המדביר לצרחן
יודע מדביר הג'וקים והחולדות נפש לקוחותיו...
צילום: איתמר לויתן
ו. פרנסות של פעם: אגודת הקצבים העברים
טל סגל מצא חוברת משנות השלושים של המאה הקודמת: ידיעות אגודת הקצבים העברים, ובתוכה מאמרים מרתקים, דיווחים על שביתת הקצבים הראשונה והשנייה, ומודעות פרסום משובבות נפש.
כבר כתבנו כאן בעבר על הבדיחה הירושלמית הנקראת 'כיכר', שאינה אלא מעגל תנועה או מפגש כבישים ואין בה מאומה פרט לרצון לכבד את בני המשפחה של אלה שהכיכר קרויה על שמם.
בשכונת קטמון, בכניסה וביציאה מרחוב דוסתאי, יש שתי כיכרות ש'שייכות' למשפחת בָּרָאשִׁי, שמוצאה הוא כורדי. זכר ונקבה ברא אותם.
הכיכר שבכניסה מרחוב חזקיהו המלך והחי"ש נקראת על שמו של יהודה בראשי, 'מבוני ירושלים', כלומר קבלן. אם להאמין למה שכתוב בשלט אז בראשי נולד בשנת תרע"ג ונפטר, אבוי, בשנת תשב"ה...
ניסיתי לברר מעט יותר על האיש, על תרומתו לבניין ירושלים ועל שנת מותו האמיתית (מן הסתם תשכ"ה), אבל מנוע החיפוש של גוגל לא יודע עליו מאומה.
צילום: דוד אסף
הקצה השני של רחוב דוסתאי, שמתחבר עם רחוב יוחנן בן זכאי, שייך לגברת חוּסְנֶה בראשי, שאני מנחש כי היא רעייתו של יהודה מהכיכר הקודמת. מדוע זכתה חוסנה בראשי לכיכר? השלט מסביר כי הייתה 'אשת חיל ורבת פעלים'.
שיקום מי שלא יכול להגיד על האימא שלו שמתה, שגם היא הייתה אשת חיל רבת פעלים!
כשחיפשתי מידע על פועלה של חוסנה מצאתי כי בנה יצחק בראשי, נפל במלחמת יום כיפור בקרבות רמת הגולן, והותיר אחריו אשה בהריון. נכדתם של יהודה וחוסנה, שנולדה אחר מות אביה, היא עו"ד כנרת בראשי.
תודה לזאביק קינן על הפניית תשומת הלב
ד"ר דותן גורן הוסיף:
מצאתי באתr עיתונות יהודית היסטורית כי מדובר בקבלן לחציבה וחפירות. הוא נהרג בשנת תשכ"ה (20.4.1965) מפגיעת אבן בראשו במהלך פיצוץ שביצע ברחוב שמואל הנביא
בניגוד לכללי הבטיחות וכחצי שנה לפני כן הוא היה מעורב בפיצוץ דומה שבו נהרג ילד. משרדו או ביתו של הקבלן יהודה בראשי נזכר ברחוב דוסתאי וזה מסביר את מיקומה של הכיכר. www.nli.org.il/he/newspapers/hzh/1964/01/17/01/article/39.1
רחוב המבי"ט בשכונת גאולה בירושלים נקרא על שמו של רבי משה בן יוסף מִטְרַאנִי, מחכמי צפת במאה ה-16, שהיה איש הלכה וקבלה.
בצירוף מקרים משעשע, מול השלט הפרטי 'המביט', שבחר לוותר על הגרשיים המקוריים שמציינים את ראשי התיבות, נמצאת חנות אופטיקה בעלת השם החינני 'משקפופר'. שם שמנציח לדורות כינוי גנאי שניתן פעם לילד שמרכיב משקפיים.
רוב השלטים הרשמיים ברחוב אינם מכירים גם הם בקיומם של הגרשיים, וגם אינם מספקים הסברים למשמעותו של השם.
צילומים: מנשה הס
ב. הרב הצעיר
חיים טשרנוביץ (רב צעיר)
בשכונת קרית משה בירושלים יש רחוב ושמו 'רב צעיר', שמנציח את כינויו הספרותי של הרב חיים טשרנוביץ (1949-1870). טשרנוביץ היה משכיל תורני, רב וחוקר במדעי היהדות שגם חיבר ספרים חשובים בתולדות ההלכה והרבנות. הוא נתפס לציונות והיה חבר קרוב של אחד העם (וגם דּוֹד של הסופרת ימימה אבידר-טשרנוביץ).
בכינוי 'רב צעיר' חתם טשרנוביץ על מאמריו שנדפסו בכתב העת השילוח, ומאז דבק בו כינוי זה. 'צעיר' ולא 'הצעיר'.
אז יש 'השומר הצעיר' ועכשיו יש גם 'הרב הצעיר'.
צילום: אהרן בלוך (תודה למנחם פינקלשטיין)
ג. הרבי מטשנוביץ
ומטשרנוביץ האיש לטשרנוביץ העיר.
בשכונת בית וגן בירושלים, בין הרחובות עוזיאל ובית וגן, נמצאת סמטה ושמה 'מעלות באר מים חיים'. זהו שם ספרו של רבי חיים טירֶר מצ'רנוביץ (1817-1740), ממוריה הראשונים של החסידות, שגם עלה לארץ ישראל ונפטר בק"ק צפת.
דפוס ראשון של הספר באר מים חיים, צ'רנוביץ [כמו שנדפס במאהלוב], תר"ט (Winner's Auction)
אך שימו לב לשם העיר ממנה בא רבי חיים הנ"ל: לא טשרנוביץ, כי אם טשנוביץ...
השלט הזה, במרפאת קופת חולים מכבי בראשון לציון, תפס את אריאל טיקוצקי פעור פה ושמוט לסת.
על השיטה הרפואית הזו, של טיפול אורטופדי בגלי אֵלֶם, העולם עוד לא שמע.
צילום: אריאל טיקוצקי
ב. אבו ארבע
ושוב ענייני אופטיקאים, שמתגלים כבעלי ראש יצירתי במיוחד.
בקניון כיכר העיר כרמיאל נמצאת חנות האופטיקה 'אבו ארבע'.
לדור שלא ידע את יוסף: 'אבו ארבע', כלומר בעל ארבע עיניים, היה פעם כינוי לגלגני ומרושע שהודבק ל'משקפופר' (עוד כינוי סלנג שיצא מן האופנה) או ל'קסוקר' (פוזל), כלומר למי שמרכיב משקפיים.
את עקבותיו של סלנג זה מצאתי לראשונה בסיפור שפרסם הסופר יעקב חורגין בעיתון הבֹּקר, 17 באוקטובר 1948:
יפה בעיניי שדווקא מי שפרנסתו על משקפיים מגחיך את הכינוי המעליב הזה והופכו לחמוד.
צילום: שמוליק שדה
ובקצה אחר של הארץ, בקניון עיר ימים בנתניה, יש 'בוטיק משקפיים' של רשת האופטיקה הבינלאומית You & Eye, משחק מילים באנגלית על You & I (אני ואתה), שבתרגום מילולי לעברית זה 'אתה ועיני'.
מרטין בובר (Ich und Du; אני ואתה) אולי היה עושה מזה ספר...
צילום: מנחם רוזנברג
ג. מזיקיס המדביר היווני
המודעה הזו, של מדביר חרקים המכנה את עצמו 'מזיקיס המדביר היווני', עוררה את סקרנותי.
צילום: טובה הרצל
כמוצע בתחתית המודעה נכנסתי לאתר הפייסבוק שלו. גיליתי שמדובר בבחור צעיר ושמו דור, שאת העסק שלו, שמבוסס על הדברה ירוקה בלי ריח, הוא התחיל בירושלים בשנת 2014, כאשר היה סטודנט באוניברסיטה העברית.
'מזיקיס' זה ברור, במיוחד הסיומת היוונית, אבל האם הוא באמת יווני? לא ולא, לדבריו הוא בכלל חצי ארגנטינאי וחצי תימני, אבל בימי הראשית של העסק, מי שהתקשר לטלפון שלו נאלץ להאזין לצלילי מוזיקה יוונית, וכך נולד השם.
בית בד פירושו מתקן לייצור שמן זית. כמה נאה לקחת צירוף כזה ולהעתיקו להקשר עברי אחר. זה מה שעשו בחנות הבדים 'בית הבד: חלל עבודה שיתופי לאופנה', בדרך בגין רחוב אלנבי בתל אביב.
צילום: איתמר לויתן
ב. איש הקש
לפני כמה חודשים כתבנו כאן על 'איש הקש' מרחוב החשמונאים בתל אביב, ושאלנו האם יהיה מי שימשיך אותו?
צילום: איתמר לויתן
לא אלמן ישראל. 'איש קש' נוסף צץ לו ברחוב אבן ישראל בירושלים:
צילום: אריה שטרן
ג. עין טובה
שמות עבריים נאים לחנויות של אופטיקאים כבר היו לנו בעבר ('מראית עין', 'בעין יפה', 'בבת עיני', 'רואים עולם' ועוד), והפעם חבר חדש למשפחה: 'עין טובה'.
צילום: טובה הרצל
וברחוב נחלת בנימין בתל אביב, סתם 'העין'.
צילום: איתמר לויתן
ד. גורנישט
'גורנישט' ביידיש זה כלום. 'גורנישט מיט גורנישט' זה כלום ושום דבר. בממשלה שלנו יש המון שרים שמחזיקים בתיקים כאלה...
מכל מקום, ברחוב הצפצפה ברמת ישי נמצאת חנות 'גורנישט' שמוכרת 'דברים יפים'. איך זה הולך ביחד, לא אבין.
צילום: מיקי מלכה
ה. פרנסות של גנבים
ימי נגיף קורונה מספקים אופק לא מוגבל של פרנסות אוויר, תרתי משמע.
מי לא רוצה לנשום אוויר נקי מווירוסים וחיידקים?
מה שיפה בתרופה המוזרה הזו הוא שהמפיץ מציג אותה כ'שמן הגנבים'. והמאמין יאמין.
על מקור השם 'שמן הגנבים' מספר ד"ר ראובן ברק בבלוג שלו.
הכפלת מילים בעברית היא תופעה מוכרת (ראו למשל בטורו של רוביק רוזנטל, 'הפרה הכפולה וחמורו של משיח'): משהו-משהו, טורקי-טורקי, פרה-פרה, לאט-לאט, רגע-רגע, ועוד הרבה. מקצת ההכפלות הללו מקורן עתיק, ורובן הגיעו אלינו רק בדורות האחרונים, לא פעם בהשפעה של לשונות אחרות. כאן נשתעשע מעט בהכפלות המספריות.
א. אחד-אחד ושניים-שניים
הצירוף 'אֶחָד-אֶחָד' פירושו אחד אחרי השני, או כל אחד בנפרד, מקורו בלשון חכמים, ואילו 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם' מקורו כמובן בסיפור תיבת נח: 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה' (בראשית, ז 9, 15), וגם הוא מופיע הרבה בלשון חז"ל.
הנה שתי דוגמאות מהרבה (רשימה מלאה של מופעי 'אחד-אחד' נמצאת במילון ההיסטורי של הלשון העברית של האקדמיה ללשון עברית):
רוביק רוזנטל (מילון הסלנג המקיף, עמ' 140) גורס, כי מקורו של הצירוף הוא בשפת הקשר הצבאית ('שומעים חמש-חמש'). אך האם גם בשפות אחרות יש משהו דומה לזה בתחום התקשורת?
אין ספק שהצירוף רווח מאוד בלשון צה"ל (ומשם גם בלשון 'האזרחית'), אך לדעתי הוא הגיע לשם ממקור אחר לגמרי: סולם הציונים בבתי הספר ברוסיה הצארית, שם הציון הטוב ביותר היה חמש.
בידיעה על זיכרונותיו של זמר האופרה הידוע פיודור שאליאפין, שנדפסו בשנת 1932, הובאה מתוכם האנקדוטה הבאה:
חרות, 23 בספטמבר 1953, עמ' ה
אני משער שהביטוי נכנס לעברית בראשית שנות הארבעים, והוא קשור להווי הצבאי של הפלמ"ח או של יחידות שדה אחרות. אזכור ראשון שלו באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' מצאתי בסיפור 'מונולוגין' של יעקב רפפורט, שהתפרסם בעיתון חרות, 9 בדצמבר 1949 (הסיפור נדפס בעיתון בצורה משובשת, אבל הביטוי ברור לגמרי):
חודש אחר כך, ב-13 בינואר 1950, הצירוף שב ומופיע ב'טרמפ לפאריז', רשימה של מנחם תלמי שנדפסה בעיתון דבר:
ב-1953 כבר הונצח 'חמש-חמש' ב'הורה האחזות', שכתב יחיאל מוהר והלחין דובי זלצר עבור להקת הנח"ל:
ראשי כרובים עומדים אין רחש, / זבוב על אף אין מגרש, כאן בשורות עובר מין לחש / ההאחזות חמש-חמש (יוכיח החמש)
רובנו מכירים את השיר מהביצוע הנהדר של להקת כוורת (1973), אבל הנה הביצוע המקורי של להקת הנח"ל:
בפברואר 1956 העלתה להקת פיקוד מרכז תכנית חדשה בחמש מערכות, שנקראה 'פשיטה בכפר', שאותה כתב הסופר אהרן מגד. התכנית סיפרה על קבוצת חיילים המגיעים למושב בשרון כדי לסייע בעבודות חקלאיות, אך במקום לקטוף תפוזים הם עסוקים בחיזורים אחרי בנות המושב.
כמה משירי התכנית מוכרים היטב, ובהם 'רב האור והתכלת' ו'סמוך על התרנגול', שכתבה נעמי שמר הצעירה (אז בת עשרים ושש, שהסתירה את שמה בשם העט ש. כרמל) והלחין יוחנן זראי, או 'ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים' שהלחין זראי.
התכנית זכתה להצלחה רבה ובתוך כמה חודשים, בנובמבר של אותה שנה, כבר הפכה למחזמר מסחרי. זו הייתה 'קומדיה מוזיקלית' שנקראה 5:5 והוצגה בהצלחה בתיאטרון 'אוהל'.
במסיבת עיתונאים הסבירו מנהלי התיאטרון מדוע נקראה ההצגה 'חמש-חמש': זה לקוח מ'שפת' האלחוטים בצבא, והעיקר, בהצגה משתתפים חמישה חיילים וחמש בנות...
חרות, 20 בנובמבר 1956
בשנת 1980 נעשה סרט מוסיקלי בשם 'חמש חמש' בבימויו של שמואל אימברמן, אך כל הפזמונים המקוריים הושמטו ובמקומם נכתבו שירים חדשים, ובהם גם שיר שכותרתו 'חמש חמש'. הנה שיר הנושא: 'חמש חמש' שכתב אבי קורן והלחין בני נגרי. שרים כל משתתפי הסרט וביניהם גדעון זינגר, זהרירה חריפאי, אלי גורנשטיין, יעקב בודו, רחל אטאס, לירון נירגד, גילת אנקורי ועוד. זהו שיר מקסים, ואין כמוהו מתאים לאווירת הימים האלה:
הנה המילים. ועכשיו כולם לשיר יחד:
אם הימים נורא חמים ואם כבד קצת על הלב ואם קשה גם לפעמים ויש חובות ודאגות ומחשבות קצת עצובות
אל תתייאש – חמש חמש אמור: 'מה יש? חמש חמש!' אם תחייך חמש חמש הכל ילך חמש חמש חמש חמש חמש חמש
אם כבר נדמה שלעולם לא תמצאו בן זוג מושלם שהעולם הוא מחלה שהחיים הם כמו פצעים זה לא נורא זה לא נעים
אל תתייאש...
אולי אתם נורא גדולים מבוגרים וחכמים אבל תדעו שלפעמים גם לקטנים יש מה להגיד הרי אנחנו העתיד
אל תתייאש...
לכל דבר מגיע סוף בבוקר, כשהסוף הוא טוב ועוד אפשר כאן לאהוב יחדיו נשיר את זה השיר בין עיר לכפר מכפר לעיר
אל תתייאש...
הנה, הנה, זה טוב כל כך השחר עוד מעט יזרח ועם האור שבמזרח האהבות והתקוות ילבלבו גם בשדות
אל תתייאש...
יש עננים מעל הראש אבל הראש בעננים ויש בנות ויש בנים אבל כשיש חמש חמש האהבה תבער כמו אש
הצירוף 'שש-שש' לקוח מעולם האופטיקה ובארצנו יש אפילו רשת חנויות 'רואים שש-שש' (בצילום: הסניף הירושלמי ברחוב בן-יהודה פינת המלך ג'ורג').
זהו סלנג מקצועי שנקבע כבר במאה ה-19 על ידי רופא העיניים ההולנדי הרמן סנלן (ועל שמו 'לוח סנלן'; Snellen chart). השש, לפי הבנתי, מציין את המרחק במטרים (השווה לעשרים פיט, ומכאן הצירוף 20/20) מלוח הספרות והאותיות שנועד לבדיקת חדות הראייה. שש היא הדרגה הגבוהה ביותר בראייה, ושש-שש משמע שרואים היטב בשתי העיניים.
רוני הפנר, שעמו התייעצתי, העלה את ההשערה שזו המקבילה המטרית של 20:20 האמריקני (שנמדד בפיט).
קוראינו, בוודאי אלה שהיו ילדים (או הורים) בשנות השמונים, יזכרו לבטח את תוכנית הטלוויזיה היומית 'רואים 6/6' ששודרה בטלוויזיה החינוכית.
ד. גבר-גבר
ולסיום, וללא קשר לעולם המספרים, הנה הצירוף הישראלי האולטימטיבי 'גבר-גבר', במבחר גוונים וצבעים. 'פיתוח ישראלי מקורי', כתוב באחד השלטים...
