על קצה הלשון: אחד-אחד, חמש-חמש, שש-שש וגבר-גבר

הכפלת מילים בעברית היא תופעה מוכרת (ראו למשל בטורו של רוביק רוזנטל, 'הפרה הכפולה וחמורו של משיח'): משהו-משהו, טורקי-טורקי, פרה-פרה, לאט-לאט, רגע-רגע, ועוד הרבה. מקצת ההכפלות הללו מקורן עתיק, ורובן הגיעו אלינו רק בדורות האחרונים, לא פעם בהשפעה של לשונות אחרות. כאן נשתעשע מעט בהכפלות המספריות.

א. אחד-אחד ושניים-שניים

הצירוף 'אֶחָד-אֶחָד' פירושו אחד אחרי השני, או כל אחד בנפרד, מקורו בלשון חכמים, ואילו 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם' מקורו כמובן בסיפור תיבת נח: 'שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה' (בראשית, ז 9, 15), וגם הוא מופיע הרבה בלשון חז"ל. 

הנה שתי דוגמאות מהרבה (רשימה מלאה של מופעי 'אחד-אחד' נמצאת במילון ההיסטורי של הלשון העברית של האקדמיה ללשון עברית):

• הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשוֹת בַּזֵּיתִים ... אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד וּפָטוּר (משנה מעשרות, ג ג) 
• בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.(משנה סוכה, ה ו)

ובעברית החדשה מוכר שירו של ח"נ ביאליק 'אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רֹאֶה' שנכתב ב-1915:

אֶחָד אֶחָד וּבְאֵין רֹאֶה, כַּכּוֹכָבִים לִפְנוֹת שָׁחַר, / כָּבוּ שְׂפוּנֵי מַאֲוַיַּי וַיִּכְלוּ בְיָגוֹן דּוּמָם

אך בלשון הדיבור שלנו קיבל הצירוף 'אחד-אחד' גם משמעות של 'מובחרים'. כך למשל בשיר 'הספנים' של נתן אלתרמן, שנכתב ב-1936:

גַּם בְּלֶכְתֵּנוּ יַחַד שְׁנַיִם שְׁנַיִם / אֲנַחְנוּ בַּחוּרִים אֶחָד אֶחָד

ולרבים זכורה הפרסומת 'אחד אחד (או 'אחת אחת') וכולם של עסיס'...

מעריב, 14 במאי 1969

אז מתי ואיפה נולד הצירוף של 'אחד אחד' במובן של מובחרים? האם יש כאן השפעה של שפה זרה כלשהי? חידה היא ותהי לחידה.

ב. חמש-חמש

'חמש-חמש' הוא המקבילה ל'מאה אחוז', 'מעולה', או 'הכל טוב'. מה מקורו של ביטוי זה (שהוא בלי ספק מודרני), מדוע חמש דווקא ומתי חדר צירוף זה לשפה העברית?

גם כאן הזמר העברי מתעד התפתחויות לשוניות.

בשירו של חיים חפר 'עניין של אופי', שנכתב ב-1948 עבור הצ'יזבטרון, כתב הפזמונאי:

גַּם זֶה אֲשֶׁר הִצִּיב אוֹתָנוּ אַל יִשְׁכָּחָה / כִּי עוֹד הָאֹפִי פֹּה נִשְׁאַר חָמֵשׁ-חָמֵשׁ!

רוביק רוזנטל (מילון הסלנג המקיף, עמ' 140) גורס, כי מקורו של הצירוף הוא בשפת הקשר הצבאית ('שומעים חמש-חמש'). אך האם גם בשפות אחרות יש משהו דומה לזה בתחום התקשורת?

אין ספק שהצירוף רווח מאוד בלשון צה"ל (ומשם גם בלשון 'האזרחית'), אך לדעתי הוא הגיע לשם ממקור אחר לגמרי: סולם הציונים בבתי הספר ברוסיה הצארית, שם הציון הטוב ביותר היה חמש.

בידיעה על זיכרונותיו של זמר האופרה הידוע פיודור שאליאפין, שנדפסו בשנת 1932, הובאה מתוכם האנקדוטה הבאה:

חרות, 23 בספטמבר 1953, עמ' ה

אני משער שהביטוי נכנס לעברית בראשית שנות הארבעים, והוא קשור להווי הצבאי של הפלמ"ח או של יחידות שדה אחרות. אזכור ראשון שלו באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' מצאתי בסיפור 'מונולוגין' של יעקב רפפורט, שהתפרסם בעיתון חרות, 9 בדצמבר 1949 (הסיפור נדפס בעיתון בצורה משובשת, אבל הביטוי ברור לגמרי):

חודש אחר כך, ב-13 בינואר 1950, הצירוף שב ומופיע ב'טרמפ לפאריז', רשימה של מנחם תלמי שנדפסה בעיתון דבר:

ב-1953 כבר הונצח 'חמש-חמש' ב'הורה האחזות', שכתב יחיאל מוהר והלחין דובי זלצר עבור להקת הנח"ל:

ראשי כרובים עומדים אין רחש, / זבוב על אף אין מגרש,
כאן בשורות עובר מין לחש / ההאחזות חמש-חמש (יוכיח החמש) 

רובנו מכירים את השיר מהביצוע הנהדר של להקת כוורת (1973), אבל הנה הביצוע המקורי של להקת הנח"ל:



בפברואר 1956 העלתה להקת פיקוד מרכז תכנית חדשה בחמש מערכות, שנקראה 'פשיטה בכפר', שאותה כתב הסופר אהרן מגד. התכנית סיפרה על קבוצת חיילים המגיעים למושב בשרון כדי לסייע בעבודות חקלאיות, אך במקום לקטוף תפוזים הם עסוקים בחיזורים אחרי בנות המושב.

כמה משירי התכנית מוכרים היטב, ובהם 'רב האור והתכלת' ו'סמוך על התרנגול', שכתבה נעמי שמר הצעירה (אז בת עשרים ושש, שהסתירה את שמה בשם העט ש. כרמל) והלחין יוחנן זראי, או 'ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים' שהלחין זראי.

מחברות מאיר נוי, הספרייה הלאומית

התכנית זכתה להצלחה רבה ובתוך כמה חודשים, בנובמבר של אותה שנה, כבר הפכה למחזמר מסחרי. זו הייתה 'קומדיה מוזיקלית' שנקראה 5:5 והוצגה בהצלחה בתיאטרון 'אוהל'.

הספרייה הלאומית

במסיבת עיתונאים הסבירו מנהלי התיאטרון מדוע נקראה ההצגה 'חמש-חמש': זה לקוח מ'שפת' האלחוטים בצבא, והעיקר, בהצגה משתתפים חמישה חיילים וחמש בנות...

חרות, 20 בנובמבר 1956

בשנת 1980 נעשה סרט מוסיקלי בשם 'חמש חמש' בבימויו של שמואל אימברמן, אך כל הפזמונים המקוריים הושמטו ובמקומם נכתבו שירים חדשים, ובהם גם שיר שכותרתו 'חמש חמש'.

הנה שיר הנושא: 'חמש חמש' שכתב אבי קורן והלחין בני נגרי. שרים כל משתתפי הסרט וביניהם גדעון זינגר, זהרירה חריפאי, אלי גורנשטיין, יעקב בודו, רחל אטאס, לירון נירגד, גילת אנקורי ועוד.

זהו שיר מקסים, ואין כמוהו מתאים לאווירת הימים האלה:

הנה המילים. ועכשיו כולם לשיר יחד:

אם הימים נורא חמים
ואם כבד קצת על הלב
ואם קשה גם לפעמים
ויש חובות ודאגות
ומחשבות קצת עצובות

אל תתייאש – חמש חמש
אמור: 'מה יש? חמש חמש!'
אם תחייך חמש חמש
הכל ילך חמש חמש
חמש חמש
חמש חמש

אם כבר נדמה שלעולם
לא תמצאו בן זוג מושלם
שהעולם הוא מחלה
שהחיים הם כמו פצעים
זה לא נורא
זה לא נעים

אל תתייאש...

אולי אתם נורא גדולים
מבוגרים וחכמים
אבל תדעו שלפעמים
גם לקטנים יש מה להגיד
הרי אנחנו העתיד

אל תתייאש...

לכל דבר מגיע סוף
בבוקר, כשהסוף הוא טוב
ועוד אפשר כאן לאהוב
יחדיו נשיר את זה השיר
בין עיר לכפר
מכפר לעיר

אל תתייאש...

הנה, הנה, זה טוב כל כך
השחר עוד מעט יזרח
ועם האור שבמזרח
האהבות והתקוות
ילבלבו גם בשדות

אל תתייאש...

יש עננים מעל הראש
אבל הראש בעננים
ויש בנות ויש בנים
אבל כשיש חמש חמש
האהבה תבער כמו אש

אל תתייאש...

עטיפת התקליט עם שירי המחזה, 1956 (סטריאו ומונו)

ג. שש-שש

צילום: מנחם רוזנברג

הצירוף 'שש-שש' לקוח מעולם האופטיקה ובארצנו יש אפילו רשת חנויות 'רואים שש-שש' (בצילום: הסניף הירושלמי ברחוב בן-יהודה פינת המלך ג'ורג').

זהו סלנג מקצועי שנקבע כבר במאה ה-19 על ידי רופא העיניים ההולנדי הרמן סנלן (ועל שמו 'לוח סנלן'; Snellen chart). השש, לפי הבנתי, מציין את המרחק במטרים (השווה לעשרים פיט, ומכאן הצירוף 20/20) מלוח הספרות והאותיות שנועד לבדיקת חדות הראייה. שש היא הדרגה הגבוהה ביותר בראייה, ושש-שש משמע שרואים היטב בשתי העיניים.

רוני הפנר, שעמו התייעצתי, העלה את ההשערה שזו המקבילה המטרית של 20:20 האמריקני (שנמדד בפיט).

קוראינו, בוודאי אלה שהיו ילדים (או הורים) בשנות השמונים, יזכרו לבטח את תוכנית הטלוויזיה היומית 'רואים 6/6' ששודרה בטלוויזיה החינוכית.

ד. גבר-גבר

ולסיום, וללא קשר לעולם המספרים, הנה הצירוף הישראלי האולטימטיבי 'גבר-גבר', במבחר גוונים וצבעים. 'פיתוח ישראלי מקורי', כתוב באחד השלטים...

צילום: בני עורי

צילום: איתמר לויתן

צילום: טובה הרצל