יום שישי, 13 במרץ 2020

פינוקיו עולה לארץ ישראל (א)

פינוקיו, מהדורת ימימה טשרנוביץ, מסדה, 1958

מאת רמה זוטא

א. הטיוטה של 'פינוקיו'
ההצגה האחרונה – 'פינוקיו' – הריהי שיא מסוים בדרך העלייה של התיאטרון לילדים ... אשרי עין הקטנים ראתה זאת. אין ספק, כי רישומים אלה יוחקו בלב הקטנים לימים רבים להיות להם זיכרון של הוד ויופי וטוב טעם.
כך סיכם הסופר יהודה בורלא את רשמיו אחרי שצפה בהצגה 'פינוקיו', שהועלתה לראשונה בשנת 1937 על בימת 'התיאטרון לילדים ונוער שליד מרכז הגננות' (צוטט בהד הגן, ז, תש"ב, חוברות ה-ו, עמ' 76).

דבר, 6 ביוני 1937
רישומה של ההצגה נחקק גם בי, אז ילדה בת ארבע בגן הילדים, שכן עוד קודם ל'פרימיירה' לקחה אותי אמא ל'חזרה הגנרלית'. אמי, שהיה לה חלק חשוב בהצגה, היא סופרת הילדים ימימה טשרנוביץ-אבידר (1998-1909), ולהלן אקרא לה ימימה. אף שחלפו מאז שנים רבות, נותרו חלק משירי ההצגה שגורים
על לשוני. והנה חזרתי ל'פינוקיו', שלא מדעת ובדרך פלא. 

תיקים רבים השאירה ימימה בעיזבונה והם שמורים לבטח בארכיון 'גנזים' בתל אביב. כשחיפשתי בהם מסמכים לספר תולדות משפחתי, שראה אור לאחרונה (אלה תולדות: סיפורה של משפחת טשרנוביץ, הוצאת המשפחה, 2019), נחשפה לפתע מעטפה חומה (סימונה הארכיוני: כ-37140, מס' 584) ובה 26 עמודי טקסט, מודפסים במכונת כתיבה ('קוֹפּי' על נייר דק)   כנראה מעשה ידיה של ימימה שהפליאה לתקתק  כמה מהם כפולים, ועליהם תיקונים בכתב יד. בקצה השמאלי של העמוד הראשון נכתב בעט:
פינוקיו
מאת קוֹלוֹדי
מעובד בשביל הבמה ע"י ימימה טשרנוביץ ויוסף אוקסנברג

זוהי טיוטה של ההצגה 'פינוקיו', עם תיקונים רבים בכתב ידו של הבימאי יוסף אוקסנברג (1967-1897), כמה מהם גם של ימימה. בטיוטה נרשמו הוראות בימוי ומיקומם של חלקים מוזיקליים. בהצגה על במת ה'תיאטרון לילדים ונוער' היו שתי מערכות שעסקו רק בשתיים מהרפתקאותיה של בובת העץ הנודעת: במערכה הראשונה הנגר ג'פטו בורא ליצן מבול עץ ושמו פינוקיו; במערכה השנייה מצליח פינוקיו לתפוס את השועלים שבאו לגנוב תרנגולות מחצר האיכר. וכך כתבה ימימה ב'יומן גן הילדים': 'בבוקר סיפרתי את "פינוקיו". נתחבב מאוד הטיפוס הזה על הילדים, בעיקר אוהבים הם את התמונה בה מסופר על פינוקיו השומר ככלב את התרנגולות בפני השועלים' (ימימה [אבידר] טשרנוביץ, יומנים גנוזים מן השנים 1936-1919, מרכז ימימה ודביר, 2003, עמ' 199-198).


מאז 1937 הייתה ההצגה חלק מהרפרטואר הקבוע של התיאטרון לנוער. כך תיאר אותה משה בְּרוֹנזַפט (לימים גורלי) במאמרו 'תיאטרון לילדים (מונוגרפיה)' (הד הגן, ז, תש"ב, חוברות ה-ו, עמ' 35; המונוגרפיה ראתה אור גם כתדפיס נפרד):


ההצגה זכתה לשלל מחמאות בעיתונות התקופה ולאחריה. אופיניים דבריו של המוזיקולוג והמבקר בְּרוֹנזַפט, ברשימתו הנזכרת, שכתב כי ההצגה הייתה 'תחנה חשובה בהתפתחות העבודה האמנותית'. על שרה לוי[-תנאי] כתב, כי 'התעלתה בתפקיד פינוקיו, דמות שלא תישכח מזכרון רואיה' (עמ' 41), והתפאורות 'בנויות בקווים ריתמיים אמיצים, בסגנון קונסטרוקטיבי ומלאות הן דמיון אגדתי' (עמ' 45).

ההצגה הייתה חריגה ברפרטואר התיאטרון: לוין קיפניס, שהיה ממייסדי התיאטרון וגם כתב ועיבד רבים ממחזותיו, לא השתתף בעבודה על 'פינוקיו' ורק בדיעבד הדפיס חלקים ממנו בגליונות, כתב העת לגננות שבעריכתו (הוצאת 'מרכז התאחדות הגננות בארץ ישראל'). בשנת תרצ"ז (1937) נדפס 'פינוקיו' בגליונות (ספר שישי), סיפור קצר בפרוזה מאת ימימה; ושנה אחר כך, ב-1938, בגליונות של תרצ"ח (ספר שביעי), נדפסו המערכה השנייה של ההצגה והשירים 'נתפשו השועלים', 'בֹּא בול עץ' ו'שיר הכלב', כולל התווים של עמירןעמירן עצמו פרסם את המילים והתווים של שלושה משירי המחזה ('בֹּא בול עץ', 'נתפשו השועלים' ו'צעצועים') בספרו: אל המעיין: שירים לילדים (מפעלי תרבות וחינוך, 1979). 


ב. השירים של לאה גולדברג

בטיוטת המחזה שובצו שבעה שירים פרי עטה של לאה גולדברג. ככל הידוע לי, רק ארבעה מהם נדפסו בשעתו, חלקם בשינויים קלים. כמה מן השירים האלה, שהולחנו על ידי המלחין הפורה עמנואל עמירן (אז פּוּגָצ'וֹב), נפוצו גם מחוץ לתיאטרון ושרנו אותם כילדים (השירים 'נתפשו השועלים' ו'בֹּא בול עץ'), ולצדם השיר 'צעצועים' (במקור 'שיר הבובות') ו'שיר הכלב', שככל הזכור לי לא הושרו למרות שתוויהם נדפסו. לשלושה שירים נוספים  'חושם', 'שיר לכת' ו'שיר התעמלות' – לא מצאתי כל תיעוד אחר והם מתפרסמים כאן לראשונה. לאחר נבירה בארכיונו של עמירן מצאתי את לחניו, לא רק לשירי ההצגה אלא גם לחלקים המוזיקליים האחרים שלה, כפי שצוין בהוראות הבימוי.
         
1. נִתְפְּשׂוּ הַשּׁוּעָלִים

הפזמון 'נתפשו השועלים' היה המוכר והאהוב בין שירי ההצגה. הנוסח הראשון נדפס בגליונות של שנת תרצ"ח, וכנאמר בהוראות השירה, אכן שרנו אותו בזמנו 'בעליצות'. אפשר לשמוע שני ביצועים של השיר (אחד מהם של הכותבת) באתר זמרשת.

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 29
הנוסח בספרו של עמירן, אל המעין, 1979

2. בֹּא בּוּל עֵץ

כמו שיר השועלים, גם שיר זה התפרסם בשעתו כשיר זמר. הנוסח הראשון נדפס גם הוא בגליונות של שנת 1938. אפשר לשמוע ביצוע של השיר הזה (מפי כותבת שורות אלה) באתר זמרשת:

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 28
הנוסח בספרו של עמירן, אל המעין, 1979

בימים האחרונים לחייה של אמי, כשרצתה להוכיח לנו כי זיכרונה עוד עמה, היא העלתה על הכתב את כל המילים של 'בֹּא בול עץ', שישים שנה לאחר כתיבתו, וציינה ששרה לוי-תנאי היא ששיחקה את תפקיד פינוקיו.

3. שִׁיר הַבֻּבּוֹת

'שיר הבובות'  כך הוא נקרא בטיוטת המחזה ובהדפסה הראשונה בגליונות  הפך בגרסה המודפסת של לחני עמירן ל'צעצועים'. מן הטיוטה וההדפסה הראשונה מתברר כי גולדברג כתבה בתים נוספים ועמירן קיצר לבית אחד בלבד. למיטב ידיעתי שיר זה לא הוקלט מעולם.

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 36

וכך זה נדפס בספרו של עמירן:


4. שִׁיר הַכֶּלֶב

בהצגה עצמה מקדים שיר זה את השיר 'נתפשו השועלים':

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 37

5. חוּשָׁם

הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה
שיר קצרצר נוסף שכתבה גולדברג נקרא 'חושם'. חושם, שמופיע כדמות חביבה למדי בחצרו של האיכר, הוא דמות הומוריסטית של פתי, ששמו שאוב מאוצר האגדה העממית היהודית. גולדברג חרזה עליו שיר המופיע בטיוטה ולפניו הוראת בימוי, 'אינטרמז'יה למערכה השניה'. המילים הובאו בטיוטה ללא כותרת, ועל כל העמוד מתוח קו מחיקה. השיר כנראה נגנז על רצפת העריכה במהלך החזרות: 

אם אומרים לו: חושם לך 
חושם רץ ומתלכלך.

אם אומרים לו: חושם רוץ – 
הוא חושב שלא נחוץ. 
איזה חושם, איזה תם, 
אין כמוהו בעולם.


6. שִׁיר לֶכֶת

אחת, שתים, אחת, שתים
למה לנו זוג רגלים?                                                              
זוג רגליים צועדות
בדרכים וברחובות.                                                                 
צעד צעד קבל שמה
לך ואל תתמהמה.
מרחוק ומקרוב
לנו יש דרכים לרוב.
                
נעלה על הר גבוה,
אל שדות שקטים נבואה,
גם בכפר וגם בעיר 
קל הצעד המהיר

אחת שתים – אחת שתים,
להרים את הידיים,
יד ימינה, יד לשמאל,
להוריד! וזה הכול –

הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה
7. שִׁיר הִתְעַמְּלוּת

אחת –
הרימה יד,
חת ושתים –
כפף ברכים.
שלש –
הרימה ראש.
הקשב –
קום ושב!

באוסף עמירן נמצאו גם עיבודיו לכלי נגינה אחרים (נוסף על הפסנתר שהיה תמיד על הבמה), כמו צ'לו וקלרניט-חלילית. צלילי הליווי המוזיקלי שכתב המחישו את הפעולות המתרחשות על הבמה: תיאור השולחן בחדרו של ג'פטו, המזלג, המפית ועוד. כמובן שנשמעת מוזיקה לפי הוראות הבימאי גם במהלך הפנטומימה ('רקיעות ידיים ורגליים').

ג. העושות והעושים במלאכה

ימימה בחדר עבודתה בתל אביב, שנות הארבעים

ימימה אהבה מאוד תיאטרון, וכבר בשנת 1929 השתתפה ב'הסטודיה', מסגרת נסיונית של מחנכים ואנשי יצירה חובבים, בניהולו של הבמאי והשחקן צבי פרידלנדשנקטעה באיבה עם נסיעתו של פרידלנד לברלין (ראו רשימתי 'מפעל האמנות, פולחן הילד', עת-מול, 212, אוגוסט 2010, עמ' 19-16). כאשר שבה ימימה מאירופה, לאחר נישואיה בווינה, היא החלה לעבוד כגננת בתל אביב ושִמעה כמספרת וממחיזת סיפורים בגן לגיל הרך הגיע לאוזניו של אליעזר לובראני, מנהל 'השעה העברית' ברדיו המנדטורי שנפתח בשנת 1936. הוא הזמין אותה לשדר ב'פינת הנוער' תסכיתים שעיבדה לשידור מסיפוריה שלה ומתוך קלסיקות עולמיות לילדים (ראו רשימתי 'פינת הנוער חינכה דור', עת-מול, 238, ינואר 2015). 

ימימה פגשה את לאה גולדברג בשנת 1930 בברלין. שתיהן היו אז סטודנטיות צעירות וחברן המשותף היה אפרים ברוידא, בן כיתתה של ימימה בגימנסיה 'הרצליה' ולימים עורך ומתרגם. ב-1935 עלתה גולדברג ארצה והאגדות מספרות כי כבר ביום השני לעלייתה נפגשה עם יצחק יציב, העורך (בפועל) של דבר לילדים, שביקש ממנה לנסות לכתוב לילדים. עד מהרה הפכה לאה לסגניתו של יציב (במקומה של ברכה חבס) ותרמה לשבועון רבות בכל התחומים. בשנת 1943 עזבה את דבר לילדים ועברה לעיתון המתחרה משמר לילדים

ימימה ולאה נפגשו שוב במסדרונות דבר ומעל דפי דבר לילדים, ועד מהרה הפכו לידידות השותות 'קפה מיט שְׁלָאג-זאַנֶה' [קצפת] ב'הרלינגר' שברחוב בן יהודה בתל אביב. והנה גילוי של סוד כמוס: כשכתבה ימימה את שמונה בעקבות אחד (הופיע ב-1945), ביקשה מלאה חברתה לחרוז ארבע שורות כהקדשה על קברו של לֶקֶשׁ הכלב, שהקריב את חייו למען המולדת. אבל הקדמתי את המאוחר. 

לאה גולדברג כתבה לילדים בסוגות שונות: חריזה קלילה ('אוּרי-מוּרי' ו'אורי כַּדוּרִי' לאיוריו של אריה נבון), סיפורים מחורזים (המפוזר מכפר אז"ר), סיפורת (ידידיי מרחוב ארנון), שירים ומחזות, מאמרי עיון בשבועונים לילדים, תרגומים משלל שפות וחרוזי פרסומת שסייעו לפרנסתה (למשל, שיר בשבח הבננה העברית). שפת כתיבתה לילדים הייתה פשוטה אך לא פשטנית, קלה להבנה ומתנגנת בקלות אל תוך העברית הצברית של בני דורי, שפה כמו-אינטימית ('דודה של שום איש' בנסים ונפלאות). תמיד היה נדמה לנו שאנו, קוראיה הקטנים, מכירים אישית את 'בן-דודי ושמו יצחק' (משירה 'הדוב הצהוב').

לאה גולדברג בחדר עבודתה בירושלים, סוף שנות השישים (הספרייה הלאומית

גולדברג אהבה תיאטרון מנעוריה. היא ניסתה לחבר מחזות, פרסמה בעיתונות רשימות ביקורת על תיאטרון וקולנוע ותרגמה מחזות משפות אירופה. 'הכתיבה הקלה' שלה למבוגרים כללה פזמונים וסקצ'ים לבמות הסאטיריות שפרחו בשנות השלושים והארבעים ('הקומקום', המטאטא'), בעיקר לשם פרנסה; אך כפי שציין אליהו הכהן ('פזמוניה הראשונים של לאה גולדברג', חדשות בן עזר, 432, 2 באפריל 2009 ואילך), היא לא ייחסה להם חשיבות רבה ולא טרחה לכנסם או לתעדם, ומילותיהם השתמרו בדרך נס, ללא המנגינות, תווים או הקלטה כלשהי (ממילא הקלטות כמעט שלא היו באותם ימים). 

חרוזיה 'הקלים' של גולדברג משקפים את אופיה השובבני, שהתבטא בין השאר ביחסה לילדים סביבה. אני נזכרת ב'ישיבות הפדגוגיות' שלה עם אמי (כלומר טקסי שתיית הקפה ב'הרלינגר'), כיצד לימדה אותי  הילדה הקטנה רמה  להכין תזמורת שלמה מנייר הכסף שעטף את הסיגריות שלה. עוד בנעוריה חלמה על כתיבת אגדות לילדים, שראתה בהן שחרור הדמיון ואמצעי לפיתוח חוש הומור. אהבתה לתיאטרון לילדים השתקפה, בין השאר, בהערכתה ובתרומתה  כתיבה, תרגום וביקורת – ללהקת העץ של הבובנאי ד"ר פאול לוי ול'בובטרון' של הונזו (דוד בן שלום) מקיבוץ גבעת חיים. לא ייפלא אפוא שאתגר חריזת שירים להצגה על 'פינוקיו' דיבר אל לבה.

יוסף אוקסנברג (זמרשת)
בעיבודו של הסיפור למחזה לבמת ילדים חָבַר לימימה יוסף אוקסנברג. עוד בשנות העשרים למאה שעברה בלט בכישרונותיו הרבים ב'חבורת העמק', סוללי כביש עפולה-נצרת של גדוד העבודה. הוא היה שחקן, מלחין ופזמונאי, שחיבר ותרגם פזמונים לפי מנגינות ידועות מיידיש, רוסית או פולנית ('היה זה בשדה על יד המחנה', 'בין פרחי הגן המלבלבים', שהוקדשה לו רשימה מיוחדת בבלוג 'עונג שבת', או השיר המיתולוגי 'דנ'לה, אכול את הבננה'לה'). לאחר מכן נמנה עם מייסדי 'התיאטרון העברי' ושחקניו (1927-1920), יצא להשתלם בווינה במשחק ובתיאטרון, וחזר ארצה בשנת 1929. אוקסנברג היה בימאי הבית של 'התיאטרון לילדים' במשך עשרות שנים. 

באוסף אוקסנברג השמור בארכיון התיאטרון באוניברסיטה העברית טמון מידע רב על המחזה 'פינוקיו' ועל לחניו. ממתק מיוחד באוסף הוא מחברתה של רעייתו, השחקנית עזובה אפשטיין (נפטרה ב-1985), שבה היא מספרת, בכתב ידה, על תולדות התיאטרון לילדים. עזובה הייתה ה'מספרת' ברבות מן ההצגות בתיאטרון, ואני זוכרת אותה כילדה זהבה ב'שלושת הדובים' וב'עיזה פזיזה' של לוין קיפניס. בהצגות רבות שיחקו שני בני הזוג יחדיו.

הצגת 'שלושת הדובים', 1955. 'הסטודיה בהדרכת עזובה אוקסנברג' (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

עמנואל עמירן (1993-1909)
המלחין עמנואל עמירן היה בן למשפחת אנשי רוח ואמנים: אביו, שניאור זלמן פּוּגָצ'וֹב, ייסד וניהל בית ספר עברי בוורשה והיה פעיל ברשת 'תרבות', ואחותו בת-עמי אלישיב-פינקל, הייתה שחקנית 'הבימה' ורעייתו הראשונה של שחקן התיאטרון שמעון פינקל. עוד
כילד למד עמנואל מוזיקה במוסקבה ובברלין. לאחר עלייתו ארצה (1924) סיים את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה' בתל אביב, בכיתתה
של ימימה. מחזור הבוגרים ט"ז, שבו למדו שניהם, נודע בכישרונות חבריו ובהם המבקר חיים גמזו, מנצחת המקהלות הדסה שרמן והמתרגמים אפרים ברוידא ויצחק כפכפי. עמירן, שינק מתיאורי התנ"ך ומנוף הארץ, לימד מוזיקה בסמינרים למורים וגננות והלחין שירים להצגות של 'הבימה' ו'המטאטא', לעדלאידע של שנת 1930, לסרט הארץ-ישראלי העלילתי הראשון 'עודד הנודד' (1932), ל'אגדת 
שלושה וארבעה' של ביאליק (בעיבוד לאה גולדברג), שהועלתה ב'הבימה' בשנת 1955, וכמובן גם להצגות רבות של התיאטרון לילדים. עמירן נחשב בין אבות שיר העם הישראלי, וחיבר לחנים למאות שירי זמר, שמקצתם גם הפכו לריקודי עם ('ושאבתם מים בששון', 'אנה הלך דודך'). 


*
החלק השני של הרשימה יעסוק בתיאטרון לילדים, מיהו ומהו פינוקיו ומשהו על התרגומים והעיבודים הרבים לעברית, וכן במקורותיו של השיר 'נתפשו השועלים'.
__________________________________________

רמה זוטא היא עורכת ותיקה של חומר ספרותי והיסטורי

9 תגובות:

  1. ממש מתבקש להעלות שוב את המחזה

    השבמחק
    תשובות
    1. יכול לעמוד בכבוד ליד עוץ לי גוץ לי האלמותי

      מחק
  2. עיקר שכחת "פינוקיו בארץ ישראל" מאת אביגדור המאירי, צ'צ'יק 1950

    השבמחק
    תשובות
    1. לא שכחנו. יש חלק שני...

      מחק
    2. השם עזובה תפס לי את העין. מישהו יודע למה נקראה כך ומה עשתה שזה הגיע לה?

      מחק
  3. רמה, יקירתי, הפלאת לעשות.

    השבמחק
  4. ממש עונג לשבת. ישר כח רמה. גם מבט היסטורי, גם מבט תרבותי ולא פחות מכך נוסטלגיה מבשמת.

    השבמחק
  5. כתמיד-כתבה מאלפת ומעניינת מאד.
    הזכרת את משה ברונזפט-גורלי ואיני יכולה שלא להגיב בראותי את שמו.
    משה ברונזפט גורלי היה מורה למוזיקה שלי,למשחק ומנצח מקהלה בבית הספר העממי "גימנסיה סוקולוב" שבירושלים עד 1947.
    היה אדם מקסים,עם המון ידע ותשוקה למוזיקה. אנחנו התלמידים אהבנו אותו מאד. מקהלת בית הספר הופיעה באירועים שונים וכן בתכנית "קול הילד" ברדיו.הופענו בהצגות באולמות קולנוע אדיסון ותל אור. אני זוכרת שהופענו בהצגת "המכשפה" שלוותה בשירים רבים.
    לימים,כששרתתי בצבא בחיפה פגשתי אותו. סיפר לי שעבר לגור בחיפה וייסד שפ מוזיאון לכלי נגינה עתיקים.
    אהבתי אותו ושמחה עתה על ההזדמנות לחלק זיכרונותיי עמכם.
    תודה.

    השבמחק
  6. לטובת לאה גולדברג הנהדרת אני מבקש להוסיף לרשימה את שירי הביבר העליז ששם מנהלו מר עזיז ושהתפרסמו בדבר לילדים. חריזה נהדרת מלאת הומור וחכמת חיים. הנה דוגמית: מר עזיז בא העירה בענין חשוב / לקנות משקפיים כהים לינשוף. בעלת החנות דוגמאות מגישה / משקפי שמש - בבקשה!. אבל הינשוף נעלב וצורח / אני מבקש משקפי ירח!. האם לא הכרת?! אני הציפור שרק בירח רואה את האור!. סליחה, לא ידעתי אמרה המוכרת / אולי תנסה בחנות אחרת?

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.