פינוקיו עולה לארץ ישראל (א)

פינוקיו, מהדורת ימימה טשרנוביץ, מסדה, 1958

מאת רמה זוטא

א. הטיוטה של 'פינוקיו'

ההצגה האחרונה – 'פינוקיו' – הריהי שיא מסוים בדרך העלייה של התיאטרון לילדים ... אשרי עין הקטנים ראתה זאת. אין ספק, כי רישומים אלה יוחקו בלב הקטנים לימים רבים להיות להם זיכרון של הוד ויופי וטוב טעם.

כך סיכם הסופר יהודה בורלא את רשמיו אחרי שצפה בהצגה 'פינוקיו', שהועלתה לראשונה בשנת 1937 על בימת 'התיאטרון לילדים ונוער שליד מרכז הגננות' (צוטט בהד הגן, ז, תש"ב, חוברות ה-ו, עמ' 76).

דבר, 6 ביוני 1937

רישומה של ההצגה נחקק גם בי, אז ילדה בת ארבע בגן הילדים, שכן עוד קודם ל'פרימיירה' לקחה אותי אמא ל'חזרה הגנרלית'. אמי, שהיה לה חלק חשוב בהצגה, היא סופרת הילדים ימימה טשרנוביץ-אבידר (1998-1909), ולהלן אקרא לה ימימה. אף שחלפו מאז שנים רבות, נותרו חלק משירי ההצגה שגורים
על לשוני. והנה חזרתי ל'פינוקיו', שלא מדעת ובדרך פלא. 

תיקים רבים השאירה ימימה בעיזבונה והם שמורים לבטח בארכיון 'גנזים' בתל אביב. כשחיפשתי בהם מסמכים לספר תולדות משפחתי, שראה אור לאחרונה (אלה תולדות: סיפורה של משפחת טשרנוביץ, הוצאת המשפחה, 2019), נחשפה לפתע מעטפה חומה (סימונה הארכיוני: כ-37140, מס' 584) ובה 26 עמודי טקסט, מודפסים במכונת כתיבה ('קוֹפּי' על נייר דק)  – כנראה מעשה ידיה של ימימה שהפליאה לתקתק – כמה מהם כפולים, ועליהם תיקונים בכתב יד. בקצה השמאלי של העמוד הראשון נכתב בעט:

פינוקיו

מאת קוֹלוֹדי

מעובד בשביל הבמה ע"י ימימה טשרנוביץ ויוסף אוקסנברג

זוהי טיוטה של ההצגה 'פינוקיו', עם תיקונים רבים בכתב ידו של הבימאי יוסף אוקסנברג (1967-1897), כמה מהם גם של ימימה. בטיוטה נרשמו הוראות בימוי ומיקומם של חלקים מוזיקליים. בהצגה על במת ה'תיאטרון לילדים ונוער' היו שתי מערכות שעסקו רק בשתיים מהרפתקאותיה של בובת העץ הנודעת: במערכה הראשונה הנגר ג'פטו בורא ליצן מבול עץ ושמו פינוקיו; במערכה השנייה מצליח פינוקיו לתפוס את השועלים שבאו לגנוב תרנגולות מחצר האיכר. וכך כתבה ימימה ב'יומן גן הילדים': 'בבוקר סיפרתי את "פינוקיו". נתחבב מאוד הטיפוס הזה על הילדים, בעיקר אוהבים הם את התמונה בה מסופר על פינוקיו השומר ככלב את התרנגולות בפני השועלים' (ימימה [אבידר] טשרנוביץ, יומנים גנוזים מן השנים 1936-1919, מרכז ימימה ודביר, 2003, עמ' 199-198).

מאז 1937 הייתה ההצגה חלק מהרפרטואר הקבוע של התיאטרון לנוער. כך תיאר אותה משה בְּרוֹנזַפט (לימים גורלי) במאמרו 'תיאטרון לילדים (מונוגרפיה)' (הד הגן, ז, תש"ב, חוברות ה-ו, עמ' 35; המונוגרפיה ראתה אור גם כתדפיס נפרד):

ההצגה זכתה לשלל מחמאות בעיתונות התקופה ולאחריה. אופיניים דבריו של המוזיקולוג והמבקר בְּרוֹנזַפט, ברשימתו הנזכרת, שכתב כי ההצגה הייתה 'תחנה חשובה בהתפתחות העבודה האמנותית'. על שרה לוי[-תנאי] כתב, כי 'התעלתה בתפקיד פינוקיו, דמות שלא תישכח מזכרון רואיה' (עמ' 41), והתפאורות 'בנויות בקווים ריתמיים אמיצים, בסגנון קונסטרוקטיבי ומלאות הן דמיון אגדתי' (עמ' 45).

ההצגה הייתה חריגה ברפרטואר התיאטרון: לוין קיפניס, שהיה ממייסדי התיאטרון וגם כתב ועיבד רבים ממחזותיו, לא השתתף בעבודה על 'פינוקיו' ורק בדיעבד הדפיס חלקים ממנו בגליונות, כתב העת לגננות שבעריכתו (הוצאת מרכז התאחדות הגננות בארץ ישראל). בשנת תרצ"ז (1937) נדפס 'פינוקיו' בגליונות (ספר שישי), סיפור קצר בפרוזה מאת ימימה; ושנה אחר כך, ב-1938, בגליונות של תרצ"ח (ספר שביעי), נדפסו המערכה השנייה של ההצגה והשירים 'נתפשו השועלים', 'בֹּא בול עץ' ו'שיר הכלב', כולל התווים של עמירן. עמירן עצמו פרסם את המילים והתווים של שלושה משירי המחזה ('בֹּא בול עץ', 'נתפשו השועלים' ו'צעצועים') בספרו: אל המעיין: שירים לילדים (מפעלי תרבות וחינוך, 1979). 

ב. השירים של לאה גולדברג

בטיוטת המחזה שובצו שבעה שירים פרי עטה של לאה גולדברג. ככל הידוע לי, רק ארבעה מהם נדפסו בשעתו, חלקם בשינויים קלים. כמה מן השירים האלה, שהולחנו על ידי המלחין הפורה עמנואל עמירן (אז פּוּגָצ'וֹב), נפוצו גם מחוץ לתיאטרון ושרנו אותם כילדים (השירים 'נתפשו השועלים' ו'בֹּא בול עץ'), ולצדם השיר 'צעצועים' (במקור 'שיר הבובות') ו'שיר הכלב', שככל הזכור לי לא הושרו למרות שתוויהם נדפסו. לשלושה שירים נוספים – 'חושם', 'שיר לכת' ו'שיר התעמלות' – לא מצאתי כל תיעוד אחר והם מתפרסמים כאן לראשונה. לאחר נבירה בארכיונו של עמירן מצאתי את לחניו, לא רק לשירי ההצגה אלא גם לחלקים המוזיקליים האחרים שלה, כפי שצוין בהוראות הבימוי.
         

1. נִתְפְּשׂוּ הַשּׁוּעָלִים

הפזמון 'נתפשו השועלים' היה המוכר והאהוב בין שירי ההצגה. הנוסח הראשון נדפס בגליונות של שנת תרצ"ח, וכנאמר בהוראות השירה, אכן שרנו אותו בזמנו 'בעליצות'. אפשר לשמוע שני ביצועים של השיר (אחד מהם של הכותבת) באתר זמרשת.

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 29

הנוסח בספרו של עמירן, אל המעין, 1979

2. בֹּא בּוּל עֵץ

כמו שיר השועלים, גם שיר זה התפרסם בשעתו כשיר זמר. הנוסח הראשון נדפס גם הוא בגליונות של שנת 1938. אפשר לשמוע ביצוע של השיר הזה (מפי כותבת שורות אלה) באתר זמרשת:

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 28

הנוסח בספרו של עמירן, אל המעין, 1979

בימים האחרונים לחייה של אמי, כשרצתה להוכיח לנו כי זיכרונה עוד עמה, היא העלתה על הכתב את כל המילים של 'בֹּא בול עץ', שישים שנה לאחר כתיבתו, וציינה ששרה לוי-תנאי היא ששיחקה את תפקיד פינוקיו.

3. שִׁיר הַבֻּבּוֹת

'שיר הבובות' – כך הוא נקרא בטיוטת המחזה ובהדפסה הראשונה בגליונות – הפך בגרסה המודפסת של לחני עמירן ל'צעצועים'. מן הטיוטה וההדפסה הראשונה מתברר כי גולדברג כתבה בתים נוספים ועמירן קיצר לבית אחד בלבד. למיטב ידיעתי שיר זה לא הוקלט מעולם.

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 36

וכך זה נדפס בספרו של עמירן:

4. שִׁיר הַכֶּלֶב

בהצגה עצמה מקדים שיר זה את השיר 'נתפשו השועלים':

הנוסח הראשון שנדפס בגליונות, ז, תרצ"ח, עמ' 37

5. חוּשָׁם

הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה

שיר קצרצר נוסף שכתבה גולדברג נקרא 'חושם'. חושם, שמופיע כדמות חביבה למדי בחצרו של האיכר, הוא דמות הומוריסטית של פתי, ששמו שאוב מאוצר האגדה העממית היהודית. גולדברג חרזה עליו שיר המופיע בטיוטה ולפניו הוראת בימוי, 'אינטרמז'יה למערכה השניה'. המילים הובאו בטיוטה ללא כותרת, ועל כל העמוד מתוח קו מחיקה. השיר כנראה נגנז על רצפת העריכה במהלך החזרות: 

אם אומרים לו: חושם לך –
חושם רץ ומתלכלך.

אם אומרים לו: חושם רוץ – 
הוא חושב שלא נחוץ. 
איזה חושם, איזה תם, 
אין כמוהו בעולם.

6. שִׁיר לֶכֶת

אחת, שתים, אחת, שתים
למה לנו זוג רגלים?                                                              

זוג רגליים צועדות
בדרכים וברחובות.                                                                 

צעד צעד קבל שמה
לך ואל תתמהמה.
מרחוק ומקרוב
לנו יש דרכים לרוב.

                

נעלה על הר גבוה,
אל שדות שקטים נבואה,
גם בכפר וגם בעיר 
קל הצעד המהיר

אחת שתים – אחת שתים,

להרים את הידיים,
יד ימינה, יד לשמאל,
להוריד! וזה הכול –

הקלקה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה

7. שִׁיר הִתְעַמְּלוּת

אחת –

הרימה יד,

חת ושתים –

כפף ברכים.

שלש –

הרימה ראש.

הקשב –
קום ושב!

באוסף עמירן נמצאו גם עיבודיו לכלי נגינה אחרים (נוסף על הפסנתר שהיה תמיד על הבמה), כמו צ'לו וקלרניט-חלילית. צלילי הליווי המוזיקלי שכתב המחישו את הפעולות המתרחשות על הבמה: תיאור השולחן בחדרו של ג'פטו, המזלג, המפית ועוד. כמובן שנשמעת מוזיקה לפי הוראות הבימאי גם במהלך הפנטומימה ('רקיעות ידיים ורגליים').

ג. העושות והעושים במלאכה

ימימה בחדר עבודתה בתל אביב, שנות הארבעים

ימימה אהבה מאוד תיאטרון, וכבר בשנת 1929 השתתפה ב'הסטודיה', מסגרת נסיונית של מחנכים ואנשי יצירה חובבים, בניהולו של הבמאי והשחקן צבי פרידלנד, שנקטעה באיבה עם נסיעתו של פרידלנד לברלין (ראו רשימתי 'מפעל האמנות, פולחן הילד', עת-מול, 212, אוגוסט 2010, עמ' 19-16). כאשר שבה ימימה מאירופה, לאחר נישואיה בווינה, היא החלה לעבוד כגננת בתל אביב ושִמעה כמספרת וממחיזת סיפורים בגן לגיל הרך הגיע לאוזניו של אליעזר לובראני, מנהל 'השעה העברית' ברדיו המנדטורי שנפתח בשנת 1936. הוא הזמין אותה לשדר ב'פינת הנוער' תסכיתים שעיבדה לשידור מסיפוריה שלה ומתוך קלסיקות עולמיות לילדים (ראו רשימתי 'פינת הנוער חינכה דור', עת-מול, 238, ינואר 2015). 

ימימה פגשה את לאה גולדברג בשנת 1930 בברלין. שתיהן היו אז סטודנטיות צעירות וחברן המשותף היה אפרים ברוידא, בן כיתתה של ימימה בגימנסיה 'הרצליה' ולימים עורך ומתרגם. ב-1935 עלתה גולדברג ארצה והאגדות מספרות כי כבר ביום השני לעלייתה נפגשה עם יצחק יציב, העורך (בפועל) של דבר לילדים, שביקש ממנה לנסות לכתוב לילדים. עד מהרה הפכה לאה לסגניתו של יציב (במקומה של ברכה חבס) ותרמה לשבועון רבות בכל התחומים. בשנת 1943 עזבה את דבר לילדים ועברה לעיתון המתחרה משמר לילדים. 

ימימה ולאה נפגשו שוב במסדרונות דבר ומעל דפי דבר לילדים, ועד מהרה הפכו לידידות השותות 'קפה מיט שְׁלָאג-זאַנֶה' [קצפת] ב'הרלינגר' שברחוב בן יהודה בתל אביב. והנה גילוי של סוד כמוס: כשכתבה ימימה את שמונה בעקבות אחד (הופיע ב-1945), ביקשה מלאה חברתה לחרוז ארבע שורות כהקדשה על קברו של לֶקֶשׁ הכלב, שהקריב את חייו למען המולדת. אבל הקדמתי את המאוחר. 

לאה גולדברג כתבה לילדים בסוגות שונות: חריזה קלילה ('אוּרי-מוּרי' ו'אורי כַּדוּרִי' לאיוריו של אריה נבון), סיפורים מחורזים (המפוזר מכפר אז"ר), סיפורת (ידידיי מרחוב ארנון), שירים ומחזות, מאמרי עיון בשבועונים לילדים, תרגומים משלל שפות וחרוזי פרסומת שסייעו לפרנסתה (למשל, שיר בשבח הבננה העברית). שפת כתיבתה לילדים הייתה פשוטה אך לא פשטנית, קלה להבנה ומתנגנת בקלות אל תוך העברית הצברית של בני דורי, שפה כמו-אינטימית ('דודה של שום איש' בנסים ונפלאות). תמיד היה נדמה לנו שאנו, קוראיה הקטנים, מכירים אישית את 'בן-דודי ושמו יצחק' (משירה 'הדוב הצהוב').

לאה גולדברג בחדר עבודתה בירושלים, סוף שנות השישים (הספרייה הלאומית) 

גולדברג אהבה תיאטרון מנעוריה. היא ניסתה לחבר מחזות, פרסמה בעיתונות רשימות ביקורת על תיאטרון וקולנוע ותרגמה מחזות משפות אירופה. 'הכתיבה הקלה' שלה למבוגרים כללה פזמונים וסקצ'ים לבמות הסאטיריות שפרחו בשנות השלושים והארבעים ('הקומקום', המטאטא'), בעיקר לשם פרנסה; אך כפי שציין אליהו הכהן ('פזמוניה הראשונים של לאה גולדברג', חדשות בן עזר, 432, 2 באפריל 2009 ואילך), היא לא ייחסה להם חשיבות רבה ולא טרחה לכנסם או לתעדם, ומילותיהם השתמרו בדרך נס, ללא המנגינות, תווים או הקלטה כלשהי (ממילא הקלטות כמעט שלא היו באותם ימים). 

חרוזיה 'הקלים' של גולדברג משקפים את אופיה השובבני, שהתבטא בין השאר ביחסה לילדים סביבה. אני נזכרת ב'ישיבות הפדגוגיות' שלה עם אמי (כלומר טקסי שתיית הקפה ב'הרלינגר'), כיצד לימדה אותי – הילדה הקטנה רמה – להכין תזמורת שלמה מנייר הכסף שעטף את הסיגריות שלה. עוד בנעוריה חלמה על כתיבת אגדות לילדים, שראתה בהן שחרור הדמיון ואמצעי לפיתוח חוש הומור. אהבתה לתיאטרון לילדים השתקפה, בין השאר, בהערכתה ובתרומתה – כתיבה, תרגום וביקורת – ללהקת העץ של הבובנאי ד"ר פאול לוי ול'בובטרון' של הונזו (דוד בן שלום) מקיבוץ גבעת חיים. לא ייפלא אפוא שאתגר חריזת שירים להצגה על 'פינוקיו' דיבר אל לבה.

יוסף אוקסנברג (זמרשת)

בעיבודו של הסיפור למחזה לבמת ילדים חָבַר לימימה יוסף אוקסנברג. עוד בשנות העשרים למאה שעברה בלט בכישרונותיו הרבים ב'חבורת העמק', סוללי כביש עפולה-נצרת של גדוד העבודה. הוא היה שחקן, מלחין ופזמונאי, שחיבר ותרגם פזמונים לפי מנגינות ידועות מיידיש, רוסית או פולנית ('היה זה בשדה על יד המחנה', 'בין פרחי הגן המלבלבים', שהוקדשה לו רשימה מיוחדת בבלוג 'עונג שבת', או השיר המיתולוגי 'דנ'לה, אכול את הבננה'לה'). לאחר מכן נמנה עם מייסדי 'התיאטרון העברי' ושחקניו (1927-1920), יצא להשתלם בווינה במשחק ובתיאטרון, וחזר ארצה בשנת 1929. אוקסנברג היה בימאי הבית של 'התיאטרון לילדים' במשך עשרות שנים. 

באוסף אוקסנברג השמור בארכיון התיאטרון באוניברסיטה העברית טמון מידע רב על המחזה 'פינוקיו' ועל לחניו. ממתק מיוחד באוסף הוא מחברתה של רעייתו, השחקנית עזובה אפשטיין (נפטרה ב-1985), שבה היא מספרת, בכתב ידה, על תולדות התיאטרון לילדים. עזובה הייתה ה'מספרת' ברבות מן ההצגות בתיאטרון, ואני זוכרת אותה כילדה זהבה ב'שלושת הדובים' וב'עיזה פזיזה' של לוין קיפניס. בהצגות רבות שיחקו שני בני הזוג יחדיו.

הצגת 'שלושת הדובים', 1955. 'הסטודיה בהדרכת עזובה אוקסנברג' (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית)

עמנואל עמירן (1993-1909)

המלחין עמנואל עמירן היה בן למשפחת אנשי רוח ואמנים: אביו, שניאור זלמן פּוּגָצ'וֹב, ייסד וניהל בית ספר עברי בוורשה והיה פעיל ברשת 'תרבות', ואחותו בת-עמי אלישיב-פינקל, הייתה שחקנית 'הבימה' ורעייתו הראשונה של שחקן התיאטרון שמעון פינקל. עוד

כילד למד עמנואל מוזיקה במוסקבה ובברלין. לאחר עלייתו ארצה (1924) סיים את לימודיו בגימנסיה 'הרצליה' בתל אביב, בכיתתה

של ימימה. מחזור הבוגרים ט"ז, שבו למדו שניהם, נודע בכישרונות חבריו ובהם המבקר חיים גמזו, מנצחת המקהלות הדסה שרמן והמתרגמים אפרים ברוידא ויצחק כפכפי. עמירן, שינק מתיאורי התנ"ך ומנוף הארץ, לימד מוזיקה בסמינרים למורים וגננות והלחין שירים להצגות של 'הבימה' ו'המטאטא', לעדלאידע של שנת 1930, לסרט הארץ-ישראלי העלילתי הראשון 'עודד הנודד' (1932), ל'אגדת 

שלושה וארבעה' של ביאליק (בעיבוד לאה גולדברג), שהועלתה ב'הבימה' בשנת 1955, וכמובן גם להצגות רבות של התיאטרון לילדים. עמירן נחשב בין אבות שיר העם הישראלי, וחיבר לחנים למאות שירי זמר, שמקצתם גם הפכו לריקודי עם ('ושאבתם מים בששון', 'אנה הלך דודך'). 

*

החלק השני של הרשימה יעסוק בתיאטרון לילדים, מיהו ומהו פינוקיו ומשהו על התרגומים והעיבודים הרבים לעברית, וכן במקורותיו של השיר 'נתפשו השועלים'.

__________________________________________

רמה זוטא היא עורכת ותיקה של חומר ספרותי והיסטורי

גלגולו של ניגון: 'בין פרחי הגן המלבלבים'

מאת צבי (גרימי) גלעד

'הלבֵנים שלי', ספר ילדים מאת ניקולאי אגניווצב, לנינגרד 1926

א. בין פרחי הגן

את השיר 'בין פרחי הגן המלבלבים' מכירים ואוהבים רבים מאתנו. גלגוליו, ובעיקר מנגינתו, יעסיקו אותנו ברשימה זו. הבה ניזכר קודם כל בשיר והנה הוא בביצועם של דודו זכאי ועירית דותן (ביצועים מוכרים נוספים הם של אברהם פֶּרֶרָה ושל ירדנה ארזי).

יעקב טימֶן (1975-1903), יליד ניקולאייב שברוסיה, שעלה לארץ בשנת 1925, היה ממייסדי וכוכבי התיאטרון הסאטירי 'הקומקום' ואחר כך 'המטאטא'. בשנת 1927 – כך מקובל, אף כי לא מצאנו עדות כתובה לכך – שר טימן את המנגינה של שיר זה, שאותה זכר מימיו ברוסיה, לחברו, השחקן והתמלילן יוסף אוקסנברג (1967-1879), וביקשוֹ לכתוב עבורו שיר עברי חדש שיתאים למנגינה.

מחבר המילים העבריות יוסף אוקסנברג  (זמרשת)

אוקסנברג, שזכור לטוב בזכות שירו 'היה זה בשדה על יד המחנה', נענה לבקשתו והוציא מתחת ידיו את השיר 'בין פרחי הגן המלבלבים', שלמילותיו אין כל זיקה לשיר הרוסי המקורי (שאוקסנברג, יליד לודז', כלל לא הכיר). השיר הרוסי הפך לשיר תל-אביבי, 'תֵּל נֶחְמָד, חָבִיב, עִם רֵיחוֹת תַּפּוּחִים וּסְמָדַר'.

אלו המילים (מתוך זמרשת):

בֵּין פִּרְחֵי הַגָּן הַמְּלַבְלְבִים
פְּגַשְׁתִּיהָ בִּדְמִי עֲלוּמַי.
בֵּין פִּרְחֵי הַגָּן, בֵּין סִבְכֵי אִילָן,
שָׁם מָצָאתִי אֶת אֹשֶׁר חַיַּי.

לִבְלְבוּ פְּרָחִים שִׂגְשְׂגוּ דְּשָׁאִים
סוֹד הִמְתִּיקוּ עֵצִים בַּד לְבַד
עֵת חִבַּקְתִּי לָהּ עֵת נָשַׁקְתִּי לָהּ
עֵת נִשְׁבַּעְתִּי לֶאֱהֹב עֲדֵי עַד

בֵּין פִּרְחֵי הַגַּן עִם הַדִּמְדּוּמִים
רָזֵי קֶסֶם נִגְלוּ לְעֵינַי
הוֹי אֵלִי אֵלִי עֲבוּר מוֹלַדְתִּי
מַה חָפַצְתִּי לְהַקְרִיב אֶת חַיַּי

פַּעַם שָׂחָה לִי: הוֹ בְּחִיר נַפְשִׁי
תִּשָּׂאֵנִי אֶל קְצוֹת הַתֵּבֵל?
אָז אָמַרְתִּי לָהּ: אֲחוֹתִי כַּלָּה,
נִסַּע נָא לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל.

נִבְנֶה קֵן קָטָן עַל אַדְמַת אֲבוֹת,
נִחְיֶה שְׁנֵינוּ כְּבֹעַז וְרוּת.
עוּרָה, רַב חוֹבֵל! עָגֶנְךָ הָרֵם!

נִסַּע נָא לְאַדְמַת הַחֵרוּת!

עַל גַּלֵּי הַיָּם בִּסְפִינַת קִיטוֹר
נְתִיבֵנוּ פִּלַּסְנוּ בַּשִּׁיר
מֶה הָמָה הַלֵּב מַה צָּהַל הַלֵּב
עֵת הִגַּעְנוּ לְיָפוֹ הָעִיר

וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֵי חָלוּץ
וְנָטְפוּ עַל הַחוֹל דִּמְעוֹת גִּיל
אִישׁ אָחַז בְּאִישׁ וּבְמַעְגָּל חִישׁ חִישׁ
הֵם רָקְדוּ 'אֵל יִבְנֶה הַגָּלִיל'

וּבְתֵל אָבִיב, תֵּל נֶחְמָד, חָבִיב,
עִם רֵיחוֹת תַּפּוּחִים וּסְמָדַר,
נִתְגַשֵּׁם חֲלוֹם: תֵּל אָבִיב, שָׁלוֹם!
פֹּה נִבְנֶה לָנוּ קֵן נֶהְדָּר!

וּבוֹנִים, בּוֹנִים זֶה רַבּוֹת שָׁנִים
כְּבָר בָּנִינוּ בָּתִּים לִרְבָבוֹת
רַק בֵּיתִי בֵּיתִי, אֶת הַקֵּן שֶׁלִּי
לֹא זָכִיתִי עֲדַיִן לִבְנוֹת.

מראשית הופעתו זכה השיר לאהדה רבה והוא מושר ומושמע עד היום בהזדמנויות שונות. מידע נוסף מובא כרגיל באתר 'זמרשת'. 

ב. בסמטה צרה

לאותה מנגינה רוסית חוברו מילים עבריות נוספות, וגם להן אין זיקה למילות המקור הרוסי, שבו נעסוק בהמשך. תיאטרון 'אהל' החל להציג בפברואר 1933 את 'בַּשֵּׁפֶל' מאת מקסים גורקי, בתרגום אברהם שלונסקי. להצגה כתב שלונסקי את השיר 'בשפל', המוכר גם בשם 'בסמטה צרה' על פי מילותיו הראשונות. 

השיר נדפס לראשונה בעיתון דבר, 1 בפברואר 1933, עמ' 5.

הנה חבורת 'הנה מה טוב ומה נעים', בהופעה שהוקדשה לשירי תנועות הנוער. זמרי החבורה היו דודו אלהרר, שמואל בילו, שי גרשוביץ, שולה חן, נירה רבינוביץ והילה שרת:

 

ג. לרגלי כרמל

שיר נוסף שחובר לאותה מנגינה, וגם לו כמובן אין שום קשר למקור הרוסי, הוא 'לרגלי כרמל'. השיר נכתב בשנת 1976 בידי דן אפרת, בן הדור השני של מתיישבי כפר יהושע אשר בעמק יזרעאל, לכבוד מופע היובל של המושב שנערך בשנת 1977. דן אפרת היה אחראי על התוכן ועל הצד המוזיקלי היה אמוּן המלחין חיים ברקני מקיבוץ שער הגולן.

מופע היובל הוצג שלוש פעמים, ובשל ההצלחה הורחב וכעבור שנה הפך למחזמר רב-משתתפים בשם 'פינת העמק הקטנה'. המחזמר, שהוצג פעמים רבות, הופק בידי המועצות האזוריות יזרעאל–מגידו– קישון, לציון שלושה דורות של מתיישבים בעמק.

לְרַגְלֵי כַּרְמֶל

עֵמֶק יִזְרְעֶאל

נֶעֱמָד עַל רַגְלוֹ זוּג צָעִיר,

כָּאן עַל רֹאש הַתֵל

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כָּאן נָקִים לָנוּ מֶשֶׁק זָעִיר.

קְצָת עֵצִים בַּגָן

וְחֶלְקַת תִלְתָן

חֲלִיבָה שֶׁל פָּרָה רִאשׁוֹנָה,

צְרִיף פַּחִים קָטָן

סָבָּא עִם זָקָן

וְחֶלְקַת תַפּוּחֵי אֲדָמָה.

יֶלָד בְּיָחֵף

עֲשָׁשִית שֶׁל נֵפְט

עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלוּמוֹת,

גַלְגַלִים שֶׁל עֵץ

הַתַקְצִיב לוֹחֵץ

וְחִיפּוּשׂ אַחַר זוּג בְּהֵמוֹת.

יֵשׁ יְמֵי שִׂמְחָה

צַעַר וְיָגוֹן,

מְעַטִים הַיוֹשְׁבִים בְּצִיוֹן,

עוֹלָם בְּלֶהָבוֹת

מֶשֶׁק עִם חוֹבוֹת

וְיֶשְׁנוֹ הַנְצִיב הָעֶלְיוֹן.

יוֹם מַכְבֵּש שֶׁל סוּס

יוֹם עָמָל עֲמוּס

יוֹם אָרוֹך שֶׁל עָמָל בִּכְבִיסָה,

מְסִילַת בַּרְזֶל,

עֵמֶק יִזְרְעֶאל,

הַרַכֶּבֶת לְחֵיפָה יָצְאָה.

ד. אשת חַיִל

ממכתב ששלח לנו לפני כמה שנים חסיד חב"ד המנוח יהושע מונדשיין למדנו על כמה חסידֵי חב"ד בסמרקנד שבאוזבקיסטן (אז בברית המועצות), שנהגו לשיר במנגינה זו את 'אשת חיל מי ימצא' (משלי, לא 31-10). כידוע, בבתים מסורתיים רבים נהוג לשיר את 'אשת חיל' לפני הקידוש בליל שבת. באין הקלטה, אנו יכולים לשער כי הניגון נשמע בערך כך:

אֵשֶׁת-חַ(אַ)יִל, מִי יִמְצָא(אָאָ);
וְרָחֹק מִפְּנִינִי(אִי)ם מִכְרָהּ.                                                                                               
בָּטַח בָּהּ(אָאָ), לֵ(אֵ)ב בַּעֲלָהּ;                                                                                                     
וְשָׁלָ(אָאָ)ל, לֹא(אוֹ) יֶחְסָר.

וכן הלאה, עד סיום הפרק.

ה. על הלחן

עד כאן העברית. אך מאין נלקח אותו לחן רוסי ששר טימֶן לאוקסנברג ואחר כך התגלגל לשירים נוספים? 

בינואר 1924 העלה התיאטרון הדרמטי שבעיר חרקוב הפקה מחודשת של 'היער', מחזה שנכתב ב-1870 על ידי אלכסנדר אוסטרובסקי והוצג לראשונה בשנת 1871. בהצגה החדשה נכלל שיר בשם 'קִירְפִּיצִ'יקִי' (Кирпичики), כלומר לבֵנים, ובו מספרת פועלת במפעל לבֵנים על אהבתה לסֶנְקָה, אחד הפועלים, בתקופה שקדמה למהפכה הבולשביקית. המפעל נהרס בימי המהפכה, אך הפועלים שיקמו אותו וסֶמְיוֹן (הוא סֶנְקָה) הפך למנהל המפעל. מילות השיר נכתבו על ידי פּאבל גֶּרְמן, בן למשפחה יהודית מקמינייץ-פודלוסק, ועל המנגינה חתם מלחין סובייטי מוכר ושמו ולנטין קְרוּצ'ינין. כפי שנראה בהמשך, הלחן כלל אינו שלו.

פאבל גרמן (1952-1894)

ולנטין קרוצ'ינין (1970-1892)

הנה אַלָה באיאנובה:

פרט מעניין: ההצגה 'היער' הועלתה גם בארץ בשנת 1937 על ידי תיאטרון 'אהל', והמתרגם היה אברהם שלונסקי, שכזכור כבר השתמש במנגינת 'לבֵנים' עבור השיר 'בסמטה צרה', ששולב במחזה 'בשפל' של גורקי ארבע שנים קודם לכן...

ו. ככה זה נשמע במקור: התרגום לעברית          

ראינו אפוא כי כל הגרסאות העבריות של השיר 'לבֵנים' אינן קשורות כלל למקור הרוסי. הנה תרגום לעברית של השיר המקורי, פרי עטי, במסגרת המיזם 'ככה זה נשמע במקור'.

עֶרֶשׂ הוֹרָתִי בְּפַרְבָּר נִידָח

מִשְׁפָּחָה עֲנִיָה מְרוּדָה

בַּת טֵית-וָו שָׁנִים, צְעִירָה כָּל כָּךְ

בְּמִפְעָל הַלְבֵנִים כְּבָר עוֹבְדָה.

שְׁנַת הַהַתְחָלָה – עֶצֶב וְקַדְרוּת

גַם שְׁנָתִי לא שָׁנְתָה מִשָׁנִים

עַד אֲשֶר נוֹצְרָה בִּי מִן הִתְמַכְּרוּת

לִיְקִיצָה אֶל מִפְעַל הַלְבֵנִים.

בַּמִפְעָל אֶת סֶנְקָה אֶפְגוֹשָׁה לִי.

עֵת נִשְׁמָע הַצוֹפָר הַמַרְעִישׁ

אֶת יָדַי אֶשְׁטוֹף, מִטְפַּחְתִי אַשְׁלִיךְ,

פַּעֲמָי אָז אֶל סֶנְקָה אָחִישׁ.

לוֹ יָדִי אֶתֵן עֵת יֵרֵד הַיוֹם

בֵּין עוּצְבוֹת לְבֵנִים נַחֲלוֹף

אֵיךְ נָפְלָה עָלָי אַהֲבָת פִּתְאוֹם

לַמִפְעָל וּלְסֶנְקָה הַטוֹב.

כַּבָּרָק הִכְּתָה אַבְטָלָה קָשָׁה

גַם אֲנָחְנוּ כְּבָר מְפוּטָרִים

סֶנְקָה וַאֲנִי, מוּבְטָלִים עַכְשָׁיו

עִם מָאתַיִם שִׁבְעִים אֲחֵרִים.

יֵשׁ מַהֲפֵּכָה. בּוּז לַבּוּרְגָנִים

מְהוּמָה, אִי סְדָרִים, הַפְגָנָה.

הַמְכוֹנוֹת פּוֹרְקוּ, גַם הַלְבֵנִים

נִבְזְזוּ לְבֵנָה לִלְבֵנָה.

הַמַהֲפְּכָנִים, צוֹהֲלִים, שְׂמֵחִים

וּצְחוֹקָם עַל פָּנִים לָם פָּרוּשׂ

סֶנְקָה וַאֲנִי לְבַקֵר הוֹלְכִים

בְּמִפְעָל הַלְבֵנֵים הֶהָרוּס.

שׁוּב חִיוּךְ רָחָב אֶת פַּנָי הִצִיף

כְּשִׁשִׁיקַמְנוּ, טוֹרְחִים כְּשָׁנָה

בּוֹרֶג לְגַלְגָל, כְּבִישׁ אֶלֵי קַרְפִּיף

מְכוֹנָה לִמְכוֹנָה לִמְכוֹנָה.

לְבֵנִים יוּצְרוּ, הַמְכָסוֹת מוּלְאוּ

הַצוֹפָר שׁוּב צוֹפֵר לוֹ בְּאוֹן

מִי הַמְנָהֵל? בֶּטָח תִתְפַּלְאוּ

פַּעַם סֶנְקָה, הַיוֹם הוּא סֶמְיוֹן.

אַהֲבָה שֶׁלִי, סֶנְקָה, הַבָּנִים

אֵיתָנִים מוּל מִשְׁבָּר וּמוּל גַל

מְחוּזֶקֶת עִם כָּל הַלְבֵנִים,

מְאוֹהֶבֶת בְּזֶה הַמִפְעָל.

את התרגום הזה שר איזי (ישראל) הוד:

 

ז. קְרוּצ'ינין או בֶּליסוֹן, מי הלחין את השיר?

קְלָאבָדְיָה שוּלְזֶ'נקו (1984-1906) הייתה זמרת סובייטית ידועה ואהובה, שהתפרסמה עוד לפני מלחמת העולם השנייה. אנו, הישראלים, זוכרים אותה לטוב במיוחד בזכות הביצוע של השיר 'תכול המטפחת' בגרסה המלחמתית שלו, שכתב עבורה מיכאיל מקסימוב. היא גם זו ששרה לראשונה את 'לבֵנים' בהפקה של 'היער' בתיאטרון הדרמטי של חרקוב בראשית שנת 1924. את המידע המובא להלן אני מבסס על מאמרו המפורט של ולנטין אנטונוב, 'שני כלבלבים בבית החרושת ללבנים', שפורסם ברוסית בינואר 2015, והוקדש לתולדות השיר.

על הפגישה בין שולז'נקו הזמרת לבין כותב המילים פאבל גרמן, סיפר ויאצ'סלב חוֹטוּליוֹב בביוגרפיה שכתב עליה בשנת 1997, קלאבדיה שׁוּלזֶ'נקוֹ: חיים, אהבה, שירים:

ינואר 1924. הפסקה בהצגה בתיאטרון הדרמה של חרקוב. איש יפה תואר, בחליפה שחורה וחגורת עור צרה, הגיע במיוחד מקייב כדי לפגוש שחקנית צעירה. הוא פנה אליה בהצעה לא שגרתית: 'הקשיבי לי קלאבוצ'קה יקרה. הבאתי שיר שכתבנו, חברי ואני, במיוחד עבורך'. 'באמת?' כאן הוציא האיש, פאבל גרמן, את דפי השיר מתיקו. 'סלח לי פאבל', אמרה הזמרת לאחר שעיינה בתווים. 'הרי זה הוואלס מתחילת המאה "שלושה כלבים". החבר שלך באמת הלחין את זה?'. 'נכון', ענה גרמן. 'ואגב, שם הוואלס הוא "שני כלבלבים", והחבר שלי רק עיבד וארגן אותו. מה שחשוב הוא מה נחוץ לנו היום. לך, קלאבדיה, יהיה את הרפרטואר שלך. את תהיי הראשונה שתשיר שירים חדשים על חיינו בארץ הסובייטים ולא שירים של פעם'. 

קלאבדיה החליטה לקבל את ההצעה. 

קלאבדיה שולז'נקו בהופעה בפני חיילים בלנינגרד, 1941 (ויקיפדיה)

                        

ואכן, הרעיון ליצור שיר על פי מנגינת 'שני כלבלבים' עלה במוחו של קרוצ'ינין כאשר חזה בהצגה 'היער' קודם לכן. הסצינה של מפגש האהבה בין פטר לאקסיושה, גיבורי ההצגה, לווה במנגינת רקע של 'שני כלבלבים' – וואלס שהולחן על ידי שמעון (סמיון) בֶּלִיסוֹן (1953-1883) והוקלט לראשונה עשר שנים קודם לכן – וקרוצ'ינין חשב כי מן הראוי שלמנגינה זו תהיינה גם מילים. הוא עיבד מעט את המנגינה המקורית של בליסון ושידל את חברו פאבל גרמן לכתוב מילים שאמורות לשקף את 'רוח התקופה'.

כשהושמע השיר בהצגה 'היער' היתה ההצלחה מיידית ומדהימה. שולז'נקו נאלצה לשיר אותו עוד פעמיים כהדרן, ובתום כל הצגה הצטופפו סביבה רבים, שאלו לשם המחבר ובקשו את המילים. תוך ימים הושר השיר במסעדות ובברים של חרקוב. דפים עם המלים והתווים הופצו ברחבי ברית המועצות ותוך שבועות שרה כל הארץ את 'לבֵנים'. 

כבר בסוף 1925, הופק סרט קולנוע שעלילתו נסבה על אהבתם של הפועלת (שבסרט נקראה מרוסיה) וסנקה במפעל הלבֵנים. הסרט נקרא כמובן 'לבֵנים'. גם הצגה בשם זה הועלתה באותה עת. מן הסרט נשמרו רק שתי מערכות. 

בברית המועצות, כצפוי, מיד קמו לשיר מקטרגים שטענו כי הוא מעודד רעיונות זעיר-בורגניים. אבל הפופולריות שלו גברה והלכה.

כרזת הסרט 'לבֵנים', 1925 (kinopoisk)

שולז'נקו זיהתה אל נכון שמנגינת 'לבֵנים' אינה אלא החלק הראשון של מנגינת הוואלס 'שני כלבלבים' של בליסון, שכאמור הולחן ב-1912. שנתיים אחר כך, ב-1914, הוקלט ואלס זה בידי תזמורת גדוד הרגלים ה-108 ('רגימנט סאראטוב') של צבא הצאר. 

ההקלטה המוקדמת משנת 1912 נמצאת באתר המצוין Russian Records, כאן.

בליסון, יהודי במוצאו (שמו המקורי הוא ביילינסון), כבר לא היה בברית המועצות כשהלחן שלו זכה להצלחה. הוא היגר לארה"ב בשנת 1920 ושם התפרסם כנגן קלרינט בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק. פרט מידע מעניין על בליסון: קודם שקבע את מושבו באמריקה הוא הסתובב עם להקתו ברחבי העולם במשך כשנה, במסע קונצרטים שאורגן ומומן על ידי ההסתדרות הציונית העולמית.

הקדשה שכתב שמעון בליסון על תמונתו (Amkraut Family History)

אך מתברר כי גם בליסון לא היה ממש הראשון.

במאמר שפורסם במרשתת ציין הכותב כי בליסון שאב השראה ממלודיות עממיות רוסיות. הכותב לא נימק ולא ציין את מקורותיו, אך דומני שמצאתי את המקור העממי של חלק מן המנגינה. 

בשנת 1911 'שידך' השחקן והבמאי ניקולאי אלכסנדרוב (1930-1871) בין מנגינה עממית ידועה לבין כמה בתים מ'הקבורה' (Похороны), שירו של המשורר והסופר הנודע ניקולאי נֶקרַאסוֹב (השיר נכתב ב-1861). שיר הזמר 'המשודך' נקרא עתה 'בין שדות של חיטה גבוהה' (.(Меж высоких хлебов 

הנה השיר מפי לאוניד חאריטונוב. הקשיבו לשתי השורות האחרונות של הבית ותבינו מאין נחל המלחין את שירו. בליסון, שכזכור כתב את ואלס 'שני הכלבלבים' ב-1912, הכיר כנראה את המנגינה העממית הזו והשתמש בה לצרכיו.

ח. ציוני דרך מוזיקליים

כך או כך, השיר 'קירפיצ'יקי', בלחנו של בליסון ובעיבודו של קרוצ'ינין, זכה לפופולריות בלתי רגילה. ככל הידוע, שולז'נקו עצמה לא הקליטה את השיר, אך רבים אחרים עשו כן. 

כך למשל מקהלת פיודור אליוכין בהקלטה משנת 1925, ושוב אפשר להאזין לביצוע זה באתר Russian Records, כאן.

במרוצת הזמן נכתבו לשיר גרסאות רבות, מהן בסגנון 'הרומנס האכזרי', שמאופיין במותו של אחד הגיבורים. כך למשל נכתב באחת הגרסאות: 'סנקה שפך את דמו / נתן את חייו לעמו / הו גורלו מה
הֵמָר / כלבֵנה אפויה הוא נשבר'.

גרסאות אחרות התבססו על מבנה השיר המקורי, אך התוכן כבר שׁוּנה לחלוטין. כך למשל שיר מימי המלחמה, שסיפר על נשות החיילים שאינן שומרות אמונים לבעליהן. נוסף על הגרסאות ה'רציניות' שימשה המנגינה בסיס לכתיבת טקסטים עצמאיים חצי מחתרתיים, רובם ככולם פרודיים. היום מוכרים למעלה מחמישים טקסטים כאלה! רבים מהם שימרו את השורה הראשונה של השיר המקורי: 'בפרבר, בקצה העיר', ומכאן ואילך המשיכו בסיפור מעשה שקרה לכאורה באותו פרבר. כולם מותחים ביקורת על תופעות שליליות בברית המועצות, אך לא רק.

הנה מספר דוגמאות שמובאות בתרגום עברי מילולי:

על פשיעה קטנה 

היה זוג בבזאר – / הוא נבל וכייס / והיא 'פרולטרית' / שמרמה פראיירים בפאב.

על תעשיית הרכב 

יש לנו מפעל בפרברים / מייצר מכוניות 'מוסקוביץ' / אך המכונית אינה טובה / נוסעת כמו לבֵנה על גלגלים.

לוּז'קוֹב עשה תכנון מחודש – / הכניס את המנוע של 'רנו'. / שינינו את כל העיצוב – / ויצא כך או כך אותו 'מוסקוביץ'.

והפלא ופלא, גם מלחמת ששת הימים שלנו נכנסה לפולקלור הסובייטי! הנה בית מאמצע השיר: 

שומרי הגבול ישנו היטב אותו לילה / והגנרל היהודי 'סידר' אותם; / עם חתיכת חצץ, עם לבנה
אחת / פירק להם את תעלת סואץ.

הנוהג לכתוב טקסטים למנגינה זו דעך רק בשלהי שנות השבעים.

'קירפיצ'יקי' הוא שיר סובייטי מובהק, ובכל זאת הוא היה אהוב על גולים רוסיים ברחבי העולם – בבריסל ובניו יורק, בברלין ובווינה, בקוויבק שבקנדה ובחרבין שבסין. זמרים שונים הקליטו אותו בשפת המקור, לעתים לאחר שהוכנסו בו שינויים. הנה למשל יורי מוֹרְפֶסי (זמר רוסי ממוצא יווני) בהקלטה שנעשתה בברלין בשנת 1930. בגרסה זו הועבר מקום העלילה לאודסה, עירו של מורפסי, והמספר הוא הגבר.

בשנת 1929 הקליט הזמר והשחקן הפיני טוּרֶה אָרָה שיר במקצב הוואלס ושמו 'אַסְפָלְטְטִיקוּקָה' / 
Asfalttikukka (פרח האספלט). השיר מתאר חוויה עירונית ואין למילותיו שום קשר למילים המקוריות. הלחן יוחס בטעות למעבד השיר, המלחין ארנסט פּינגוּד (Ernest Pingoud), טעות שבמקורות אחדים לא תוקנה עד היום.

באותה שנה הקליטה בברלין תזמורת הריקודים  של יֶפִים שָחמָאיְסְטֶר, את מנגינת 'קירפיצ'יקי' במקצב הפוקסטרוט (האזינו כאן). בשנת 1932 הקליט הגיטריסט הפולני ולדיסלב ז'יבּוֹלֶבסקי מחרוזת של שלש רומנסות רוסיות ובהן גם 'קירפיצ'יקי' (האזינו כאן בתזמון 01:45).

ט. הגלגול ביידיש: בת החייט

בספטמבר 1939 יצא לאקרנים בניו יורק הסרט המלודרמטי דובר היידיש 'כל נדרי', שכולל שירים רבים (על המוזיקה הופקד המלחין שלום סקונדה).

אחד השירים שהושמעו בסרט – 'דעם שנײַדערס טעכטערל' (בת החייט) – נכתב כבר בשנת 1933, בידי חיים טויבר (Chaim Tauber; 1972-1901), שהיה שחקן, זמר ופזמונאי מוכשר (בין השאר כתב את הלהיטים 'אוי רומעניע, רומעניע' ו'שיין ווי די לבֿנה'). את השיר על בת החייט התאים טאובר למנגינת 'קירפיצ'יקי', וכעבור שש שנים הוא ביצע אותו בסרט 'כל נדרי'.

חיים טויבר (מוזיאון תיאטרון יידיש, ניו-יורק)

הנה מילות השיר ביידיש ותרגומן לעברית מאת תמר ועמוס רודנר (מתוך ספרם זֶמֶר'ל: שירים שלא נשכח ביידיש ובעברית, הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 81-80; המילים ביידיש נלקחו מספרו של מאיר נוי, מַעַיְנֵי הַזֶמֶר, 1996, עמ' 34).

זמר'ל, עמ' 81-80

הנה איזי הוד שר את 'בת החייט':

פתחנו בעברית, המשכנו ברוסית וסיימנו ביידיש, בשיר הקושר את שמעון בליסון, הצעיר היהודי ממוסקבה, עם חיים טאובר, הצעיר היהודי מפודוליה, שכשרונותיהם באו לידי ביטוי דווקא בארה"ב. 

תם ואולי לא נשלם.

בעלי התוספות

עוד לא יבשה הדיו הווירטואלית על 'תם ואולי לא נשלם', והנה המציא לנו אליהו הכהן מידע חדש על גלגולי השיר, כולל צילום כתב ידו של אוקסנברג ובו הנוסח המקורי של השיר. 

נהניתי והתפעלתי לקרוא את מאמרו החדשני של גרימי על מקורו של השיר 'בין פרחי הגן'. אוסיף רק פרטים אחדים על הכתוב: 

את אוקסנברג ריאיינתי בראשית שנות השישים. הוא גולל באוזניי את סיפורה של 'חבורת העמק' – להקת הזמר שהקים בעמק יזרעאל ועמה נדד ברחבי הארץ. נפגשתי גם עם אשתו המקסימה עזובה. שחקנית אהובה ונשכחת, מוותיקות השחקניות של תיאטרון הילדים שליד התאחדות הגננות. עזובה אוקסנברג הייתה נערצת על ילדים ומבוגרים, ורק שמה המוזר העלה חיוך על פני כל איש שפגש בה. 

באחת הפגישות נתנה לי עזובה אוקסנברג באדיבותה כי רבה את כתב היד המקורי של 'בין פרחי הגן', ומאז, זה כיובל שנים, הוא שמור אצלי וזו הזדמנות להביאו בפני הקוראים. במרוצת השנים חלו שיבושים אחדים בנוסח שהושר והודפס בשירונים, ומכתב היד המצורף ניתן ללמוד על הנוסח המקורי של השיר. רק דוגמה אחת לשיבוש: אוקסנברג  כתב 'הו אלי אלי, עבור ילדתי מה חפצתי הקריב את חיי', ולא כפי ששרים 'עבור מולדתי'. 

כפי שהראה גרימי, רבים היו גלגוליו של השיר ברוסית, ביידיש ובעברית, ומלחינים אחדים זקפו לעצמם את חיבורו. עם זאת, בזכותו של הפזמונאי החלוץ, השחקן והבמאי יוסף אוקסנברג (תחילה איית את שמו 'אוכסנברג') קיים השיר הזה בזמר העברי. הוא חיבר את מילותיו ושר אותו עוד לפני שנוסד תיאטרון 'המטאטא'. 

בהזדמנות זו אוסיף כי אוקסנברג היה איש עתיר זכויות לא רק בתחום התיאטרון. הוא היה הראשון שהקים להקת זמר בארץ. מקהלות היו כאן עוד בימי העלייה הראשונה, אך להקות לא קמו בארץ אלא רק בראשית שנות העשרים, בימי העלייה השלישית. כימי דור לפני הצ'יזבטרון והגבעטרון, נוסדה הלהקה הראשונה בארץ, היא 'חבורת העמק', להקה של חברי גדוד העבודה, שקמה ביוזמתו של יוסף אוקסנברג. היא החלה להופיע במאהלי סוללי הכבישים בעמק ושרה שירים ופזמוני הווי שאת רובם חיבר אוקסנברג והתאים ללחנים שונים.

הקלקה על הצילום תגדיל אותו.