פרנסות של יהודים: אלם, אבו ארבע, מזיקיס, המסבל, ילדוּת יִשְׂרְאֵלִית

א. גלי אֵלֶם

הֶלֶם בחלם!

השלט הזה, במרפאת קופת חולים מכבי בראשון לציון, תפס את אריאל טיקוצקי פעור פה ושמוט לסת.

על השיטה הרפואית הזו, של טיפול אורטופדי בגלי אֵלֶם, העולם עוד לא שמע.

צילום: אריאל טיקוצקי

ב. אבו ארבע

ושוב ענייני אופטיקאים, שמתגלים כבעלי ראש יצירתי במיוחד.

בקניון כיכר העיר כרמיאל נמצאת חנות האופטיקה 'אבו ארבע'.

לדור שלא ידע את יוסף: 'אבו ארבע', כלומר בעל ארבע עיניים, היה פעם כינוי לגלגני ומרושע שהודבק ל'משקפופר' (עוד כינוי סלנג שיצא מן האופנה) או ל'קסוקר' (פוזל), כלומר למי שמרכיב משקפיים.

את עקבותיו של סלנג זה מצאתי לראשונה בסיפור שפרסם הסופר יעקב חורגין בעיתון הבֹּקר, 17 באוקטובר 1948:

יפה בעיניי שדווקא מי שפרנסתו על משקפיים מגחיך את הכינוי המעליב הזה והופכו לחמוד.

צילום: שמוליק שדה

ובקצה אחר של הארץ, בקניון עיר ימים בנתניה, יש 'בוטיק משקפיים' של רשת האופטיקה הבינלאומית You & Eye, משחק מילים באנגלית על You & I (אני ואתה), שבתרגום מילולי לעברית זה 'אתה ועיני'.

מרטין בובר (Ich und Du; אני ואתה) אולי היה עושה מזה ספר...

צילום: מנחם רוזנברג

ג. מזיקיס המדביר היווני

המודעה הזו, של מדביר חרקים המכנה את עצמו 'מזיקיס המדביר היווני', עוררה את סקרנותי.

צילום: טובה הרצל

כמוצע בתחתית המודעה נכנסתי לאתר הפייסבוק שלו. גיליתי שמדובר בבחור צעיר ושמו דור, שאת העסק שלו, שמבוסס על הדברה ירוקה בלי ריח, הוא התחיל בירושלים בשנת 2014, כאשר היה סטודנט באוניברסיטה העברית.

'מזיקיס' זה ברור, במיוחד הסיומת היוונית, אבל האם הוא באמת יווני? לא ולא, לדבריו הוא בכלל חצי ארגנטינאי וחצי תימני, אבל בימי הראשית של העסק, מי שהתקשר לטלפון שלו נאלץ להאזין לצלילי מוזיקה יוונית, וכך נולד השם.

פייסבוק של המדביר היווני

ד. המסבל

בחברת 'המסבל' עושים עבודות אריזה, הובלה ומן הסתם גם סבלוּת, אבל העברית, הו העברית, מה יהא עליה?

צילום: גדעון פליישמן

ה. יַלְדוּת יִשְׂרְאֵלִית

לצד ביקורת ולגלוג, צריכים גם לפרגן ולומר מילים טובות.

אז הנה דוגמה למופת: חנות הרהיטים של קיבוץ עין חרוד בצומת בילו.

גם צירוף מילים נאה בעברית וגם ניקוד מדויק (יִשְׂרְאֵלִית ולא יִשְׂרָאֵלִית). מה כבר ביקשנו?

צילום: מנחם רוזנברג

המסך יורד: בית הכנסת של הרבי מהוסיאטין

צילומים: איתמר לויתן

ברחוב ביאליק 19 בתל אביב עומד מבנה היסטורי שתוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין ונבנה בשנת 1922. הווילה רחבת הידיים נקראה בעבר בשמות שונים: 'בית חוה שפירא' (שלא ברור אם בכלל גרה בו) או סנטוריום 'תל אביב'.

גלוית דואר של הסנטוריום, 1926. צילום: אברהם סוסקין

את הסנטוריום (ובשמו העברי הנאה 'מבראה') ניהלו שלושה רופאים 'יֶקִים': אמיל שטיין, ברונו רוזנהיים וגרהרד שרייבמן. במודעות שפרסמו הרופאים הוצגה המבראה שפועלת 'במרכז הכי יפה ובמקום הכי גבוה של תל אביב במבט אל הים'. כל סוגי החולים הוזמנו, תוך התמקדות בניתוחים פנימיים ובמחלות נשים. חולים במחלות רוח או במחלות נגיפיות לא התקבלו.

דאר היום, 11 במאי 1923

חיים פילון, נכדו של ד"ר חיים חיסין (1932-1865), שלח לי צילום של עובדי 'המבראה'. במרכז יושב חיסין ומצד שמאל ד"ר איטה חיסין:

הסנטוריום פעל במקום במשך כשבע שנים ונסגר ב-1931. או אז נרכש הבניין על ידי בני משפחת ישמעילוף, ובשנת 1937, לאחר שאלה עברו לבית חדש, הושכר המבנה בדמי מפתח לאדמו"ר ישראל פרידמן מהוסיאטין.

מאז ואילך, ובמשך כשבעים שנה הוכר המבנה היפה כמרכזה של חסידות הוסיאטין. חנוכיה (שמונה קנים ושַׁמָּשׁ) שניצבת עד היום על גג הבניין מזכירה לעוברים ושבים שפעם היה כאן בית כנסת.

שלט נאה מספר בקצרה על גלגולי הבניין ועל התכניות לעתיד (מידע נוסף אפשר למצוא באתר של האדריכלים אמנון בר-אור וטל גזית).

מטבע העניין, השלט אינו מביא את הסיפור במלואו, ולמי שמתעניין, סיפור זה, על גלגוליו הנדל"ניים הסבוכים, נפרש בערך מיוחד בוויקיפדיה: 'בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין'.

בית הכנסת הזה הוא חלק קטן מאוד מסיפורה הלא מוכר – והכמעט לא ייאמן בימינו – של תל אביב החסידית: בתי כנסת, שטיבלך וחצרות אדמו"רים, שהתרכזו בעיקר בשדרות רוטשילד וברחובות סמוכים (שיינקין, אחד העם, ביאליק, מלצ'ט ועוד).

זהו גם סיפורם של חסידים תל-אביבים, שרובם ככולם היו אנשי עבודה ועמל, שחיו בדרך כלל בדו-קיום הרמוני עם העיר החילונית הבורגנית. לפחות ארבעים קהילות חסידויות פעלו במרכז תל אביב עד שנות השישים (רשימה חלקית שלהן אפשר למצוא בערך הוויקיפדי 'יהדות אורתודוקסית בתל אביב'). רק מובלעות מעט מאותו 'עולם שנעלם' שרדו בימינו ב'עיר ללא הפסקה': תלמוד תורה, בית כנסת ומוסדות של חסידי בֶּלְז ברחוב אחד העם, ועוד כמה בתי כנסת של חסידות גור ושל חב"ד שעדיין פועלים בלב העיר. השתקפות קולנועית של המובלעת החרדית הייחודית בתל אביב של ימינו יש בסרטה היפה של רמה בורשטין 'למלא את החלל' (2012).

חסידים וחילונים מתגודדים בשבת בבוקר בתל אביב, 1 ביוני 1946 (צילום: זולטן קלוגר; אוסף התצלומים הלאומי)

רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (1948-1857) עלה לארץ מווינה בשנת 1937 והוא בן שמונים שנה. העיירה הוסיאטין, שבה נולד, הייתה בגליציה המזרחית (אז באימפריה האוסטרית, אחר כך בפולין ובברית המועצות, והיום באוקראינה). שם הייתה ערשה של חסידות הוסיאטין, שהיא ענף של חסידות רוז'ין-סדיגורה. כשהחלה מלחמת העולם הראשונה עזבו כל אדמו"רי רוז'ין את עיירותיהם מפחד הצבא הרוסי והעבירו את משכנם לווינה. שלא כמו רוב רובם של האדמו"רים משושלות חסידויות אחרות, שהיו אנטי-ציונים קנאים, רבי צנוע ועניו זה היה ציוני לכל דבר ועניין. הוא תמך בתנועת 'המזרחי' הציונית-דתית, והשקפתו הביאה אותו לעלות לארץ בעוד מועד. הוא עוד הספיק לחזות בהקמת המדינה טרם פטירתו בחנוכה תש"ט.

רבי יעקב פרידמן (1956-1878), חתנו וממלא מקומו בהנהגת החסידות, שעלה לארץ יחד עמו אף היה ציוני גדול ממנו. הוא היה האדמו"ר החסידי היחידי שערך 'טיש' ביום העצמאות, ודרשותיו המעניינות רוכזו בספרו אהלי יעקב, שהוציא לאור בנו לאחר מות אביו.

דמותו היפה והייחודית תוארה בעט אוהבת בספרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס במלכות הקדושה: ביקור בהיכלו של האדמו"ר מהוסיאטין – אדמו"ר ציוני בתל אביב (הוצאת תבונות, תשס"ו).

רבי ישראל פרידמן

רבי יעקב פרידמן

החותן וחתנו שכרו ב'דמי מפתח' את המבנה ברחוב ביאליק והפכוהו לבית כנסת ובית מדרש. באחד מאגפיו של המבנה התגוררו הרבי ובני ביתו. השנים עברו. האדמו"רים וחסידיהם הלכו לבית עולמם, ויורשיהם כבר העדיפו את בני ברק החרדית על פני תל אביב החילונית. גם יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן המאמירים דחקו את רגלי החסידים מתל אביב. למן שנות השבעים ואילך התנהל מאבק בין בעלי הנכס לבין המתפללים במקום על זכויות השימוש במבנה, שהלך והתפורר עד שהוכרז כמבנה מסוכן. גלגולי הסכסוך המשפטי מסופרים בוויקיפדיה, וסופו של דבר המבנה נמצא היום בתהליכי שיקום ושימור לקראת הפיכתו למבנה מגורים יוקרתי.

רגע לפני שיורד המסך על המבנה הישן ביקר בו צלמנו המשוטט איתמר לויתן, לראות מה נותר מציורי הקיר שעיטרו אותו בימיו היפים. התשובה המצערת: מעט מאוד...

האטלסים הראשונים בשפה העברית

מאת אליהו הכהן

א. אטלס פרלמן-ז'בוטינסקי: האטלס העברי השני

בהיסטוריוגרפיה של תולדות היישוב ותולדות תחיית הלשון העברית התקבלה המוסכמה שהאטלס הראשון שנדפס בשפה העברית הוא מה שמכונה 'אטלס ז'בוטינסקי', על שם אחד מעורכיו זאב ז'בוטינסקי (1940-1880). באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית הופיע לפני כשנה מאמרו של יורם מלצר, הנושא את הכותרת 'האטלס העברי הראשון, ראשית המולדת', ובו הוגדר אטלס זה בפירוש: 'האטלס הראשון שהודפס בעברית'.

האטלס המדובר ראה אור בשנת 1926 בהוצאת 'הספר' שבלונדון, אך למעשה נדפס בלייפציג ('ליפסיה') שבגרמניה, בדפוס המכון הגאוגרפי שנשא את שמם של ה' וגנר וא' דֶּבֶּס. 

כפי שנראה בהמשך, את כתר הראשונים יש להסיר מראשו של ז'בוטינסקי ולהניחו על ראשו של אדם אחר, פחות ידוע, שקדם לו. אך קודם שנגיע לכך, כמה הערות על האטלס המוכר.

הייחוס לז'בוטינסקי מקפח את זכויותיו של מי שהיה שותפו המלא לעריכת האטלס, ד"ר שמואל פרלמן (1958-1887). פרלמן היה עיתונאי ועורך מיומן. הוא היה מעורכיו הראשונים של עיתון הארץ ושל כתב העת הציוני העולם, ולימים מעורכי העיתונים דֹאר היום, הבוקר ובוסתנאי. הוא היה גם מתרגם מחונן, שתרגם, בין היתר, את כתבי היינה לעברית. באותה שנה, תרפ"ו (1926), שיתפו ז'בוטינסקי ופרלמן פעולה במיזם חינוכי נוסף: עריכת כל-בו לתלמיד, מעין אלמנך שנועד לתלמידי בתי ספר עבריים. גם ספר זה ראה אור באותה הוצאת ספרים לונדונית ('הספר'), אך נדפס בפריז, מקום מושבם דאז של השניים. בשער הספר נכתב כי הוא נערך בידי פ"ז, אלה הם ראשי התיבות פרלמן-ז'בוטינסקי.

ברור שייחוס האטלס לז'בוטינסקי נעשה על דרך הקיצור, אך גם משום שהיה מפורסם הרבה יותר מפרלמן. הוא נחשב דמות מרכזית בהיסטוריה הציונית ונודע כאיש אשכולות: מנהיג פוליטי, סופר, משורר ומתרגם מחונן, ומעל הכל נואם כריזמטי שרבים שיחרו לפתחו. בשנת 1922 ייסד בברלין  את הוצאת 'הספר', יחד עם המו"ל שלמה זלצמן. לימים עברה ההוצאה לפריז ומשם ללונדון.

לפרלמן לא היה תפקיד משני בעריכת האטלס, שהיה מבוסס על עבודתם של כרטוגרפים גרמנים – הוא היה העורך המדעי שלו. ראוי אם כן להחזיר לו את כבודו, ולכנות את האטלס בכל הפרסומים, 'אטלס פ"ז' (פרלמן-ז'בוטינסקי).

זאב ז'בוטינסקי

שמואל פרלמן (ויקיפדיה)

קטע ממפת ארץ ישראל באטלס פרלמן-ז'בוטינסקי

ב. אטלס לַמְפֶּה-אלשונגר: האטלס העברי הראשון

בכל הסקירות על תולדות האטלסים העבריים אין אזכור מפורש לאטלס העברי הראשון, שהופיע שלוש שנים לפני אטלס פ"ז, ולו מגיע כתר הראשׁוֹנוּת. זהו אטלס גיאוגרפי לשמוש בתי ספר, שהכין הגאוגרף הגרמני פליקס לַמְפֶּה (Felix Lampe), בעקבות הכרטוגרף ק. לוּתֵר (C. Luther), ואותו תרגם לעברית אל. אלשונגר. אטלס זה ראה אור בברלין בשנת 1923, בהוצאת א"ג סירקין, הוצאה עברית שנוסדה בווילנה בשנת 1859, שהתמחתה במפות, אטלסים וגלובוסים, אך גם הדפיסה ספרי ילדים מאויירים ומקסימים ביידיש, כמו דער קאָטער אין שטיוול (החתול במגפיים) או שנייוײַסל (שלגייה), שנדפסו בברלין ב-1924. 

האטלס העברי, שנועד על פי כותרתו לשימוש בבתי ספר, כולל שמונה-עשרה מפות של אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה, בכלל זה מפות נפרדות לארצות אירופה השונות, כולן בצבעים ובאותיות עבריות. בכל מפה הופיעו במשבצת נפרדת גם נתונים תמציתיים של האוכלוסייה. כל המפות נדפסו בעברית ואין בהן אף לא אות לועזית אחת.

תוכן העניינים באטלס למפה-אולשוונגר

על גב כריכת האטלס נדפסו שמות המפות והגלובוסים בהוצאת סירקין

את האטלס חותמת מפת ארץ ישראל, שמציגה את נקודות היישוב משני עברי הירדן, המערבי והמזרחי. גבולות הארץ מעודכנים לשנת 1923, אך דומני שלא בדיוק רב. קו הגבול כולל את אצבע הגליל, עד מצפון למטולה וכפר גלעדי, מקיף ממזרח את מי מרום (החולה) ואת משמר הירדן, חוצה את ים כנרת ויורד דרומה בירדן עד ים המלח. המפה כוללת את 'ארץ הנגב', דהיינו צפון הנגב ומרכזו, אך ללא חלקו הדרומי, דהיינו המשולש התחתון של המפה, בואכה אום רשרש שעל חוף ים סוף.

במפת הארץ מופיעות מושבות העלייה הראשונה ויישובי העלייה השנייה. לעומת זאת מבין יישובי העלייה השלישית צוינה רק בלפוריה, שהוקמה בשנת 1922, בעוד יישובים צעירים כמו נהלל, עין חרוד ותל יוסף טרם עודכנו בה. ניתן למצוא במפה אתרים קטנים ונידחים, למשל 'גבעת בנימין', שלא היה יישוב אלא חלקות אדמה שרכש הברון רוטשילד ובמרכזן ניצב המבנה של שוני. בשפלת החוף מופיעות במפה יפו, מקווה ישראל, פתח תקווה ועין גנים, אך למרבה ההפתעה נעדר ממנה שמה של תל אביב, גם לא בשמה הראשון 'אחוזת בית'.

במפות ארצות אירופה שימר האטלס את השמות הישנים: 'פרנציה' במקום צרפת, 'מדינת אשכנז' במקום גרמניה, 'שויציה' במקום שווייץ, 'הישפניה' במקום ספרד. גם המונח העברי 'קנה מידה' עדיין אינו מוכר ובמקומו נזכר השם הלועזי 'מַסשְׁטַבּ', כמובן באותיות עבריות.

מפת מזרח אירופה 

מפת צפון אמריקה

עותקים מן האטלס הגיעו לארץ ישראל המנדטורית, ומודעות פרסום מטעם חנות 'הספר' בירושלים נדפסו בעיתון דאר היום ובישרו על הופעת 'אטלס עברי חדש':

דאר היום, 14 באוקטובר 1923

עם זאת, אין לנו כל רמז לכך שהאטלס חדר לתכנית הלימודים בבתי הספר בארץ. מדוע? על חידה זו ננסה לענות בהמשך.

ג. מיהו אל. אלשונגר?

איור: דני קרמן

שמו של האחראי על החלק העברי באטלס צוין בקיצור. מי היה אותו איש? 'אלשונגר' הוא כמובן 'אוֹלְסְוָונְגֶר' או 'אוֹלְשְׁוָונְגֶר'. משפחת אולשוונגר התגוררה בעיירה גרייבו (Grajewo), שנמצאת היום בצפון פולין. אמי, שנולדה גם היא שם, הכירה היטב את בני המשפחה והזכירה אותם כברוכי כישרונות. המוכר ביניהם הוא הפעיל הציוני וחוקר הפולקלור ד"ר עמנואל אולסוונגר (1961-1888), שהיה איש רב פעלים (בירושלים יש רחוב הקרוי על שמו). הוא היה מחלוצי השימוש באספרנטו וגם מתרגם רב-זכויות (בין היתר תרגם לעברית את שירי גתה וכן שלושה כרכים של הקומדיה האלוהית של דנטה).

בפברואר 2017 פרסם דני קרמן בבלוג שלו רשימה שתיארה את פעלו של אולסוונגר. קרמן הכתיר את רשימתו בכותרת שאומרת הכל: 'עמנואל אולסבנגר, גיבור ילדותי'...

אך מיהו אל.?

לפיענוח חידת זהותו נעזרתי ברות אלמגור-רמון, יועצת לשון בתאגיד השידור, שהיא נכדתו של עמנואל אולסוונגר. רות נועצה עם קרוב משפחתה ד"ר שמואל אולשוונגר דהרי, והוא מיהר להודיע כי מתרגם האטלס הוא ללא כל ספק הרופא ד"ר אליהו אולשוונגר, אחד מאֶחיו של עמנואל. הוא גם מסר לה פרטים אחדים עליו, שאותם השלימה דורית רימון יפעת. דורית היא נכדתה של זלמה וירז'בולובסקי-אולשוונגר, אחותם של עמנואל ואליהו ומורה לפסנתר ומתרגמת, אמו של חבר הכנסת לשעבר אליהו מרידור, וסבתו של השר לשעבר דן מרידור. מידע נוסף הגיע גם מנכדתו של אליהו אולשוונגר, ז'ולייט ראול-דובאל, סגנית מנהלת של המוזיאון לאוּמנויות ומלאכות בפריז.

מן העדויות השונות ניתן להרכיב ביוגרפיה חלקית של אליהו אולשוונגר, האיש שעמד מאחורי מיזם האטלס העברי הראשון.

אליהו אולשוונגר (1952-1878)

אבי המשפחה, שמואל אריה אולשוונגר, נשא לאישה את ליבה לבית וירז'בולובסקי, ונולדו להם חמישה בנים (שאול, אליהו, יעקב, אלכסנדר ועמנואל) ושתי בנות (הדה וזלמה). אליהו, הבן השני, נולד בגרייבו בשנת 1878. את לימודיו החל בעיר הסמוכה סובאלק, ובה למד עד שנת 1898. אחר כך עבר לבירת האימפריה סנקט פטרבורג, ושם למד פיזיקה ומתמטיקה. משם עבר לברלין ובה למד פילוסופיה ורפואה. הוא המשיך את לימודי הרפואה בעיר וירצבורג ושם הוסמך לרופא.

בימי מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה ושירת בצבא כרופא. בשנת 1917 אנו מוצאים אותו בווילנה –שם נשא לאשה את לאה (לבית סלוצקי). באותה שנה ניהל את העיתון לעצטע נייעס, שנדפס בשנים 1919-1916, ושימש עורכו. בשנת  1919 חזר לברלין ושם החל לעסוק בכתיבה ובתרגום של חוברות רפואיות שונות לשפה פופולרית, אך גם תרגם ספרות יפה, כגון תרגומו ליידיש של הכופר מסאוונה מאת הסופר והמחזאי הגרמני גרהרט האופטמן, שראה אור בברלין בשנת 1922.

בעת שהייתו בברלין הצטרף אליהו לארגון אוֹז"ה (OSE או OZE), ארגון בריאות הומניטרי, שנוסד בשנת 1912 בידי רופאים יהודים בסנקט פטרבורג. בשנת 1923 העביר הארגון את מרכזו לברלין, ועשר שנים אחר כך, עם עליית היטלר לשלטון, עבר לצרפת ושם נקרא Oeuvre de Secours aux Enfants. אולשוונגר עבר לפריז והיה בין הפעילים בארגון זה, שלימים סייע לאלפי פליטים יהודים להימלט מגרמניה הנאצית. פרט מעניין בתולדות חייו: בחודש אפריל 1936 השתתף אליהו בקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודים, שהתקיים בתל אביב ובירושלים.

אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך אולשוונגר בפעילותו בארגון. בשנת 1951 הוזמן לסדרת הרצאות בניו יורק, ושם, ב-20 בספטמבר 1952, בהיותו בן 74, חלה ומת. הוא נקבר בניו יורק.

ידיעה על מותו של אליהו אולשוונגר התפרסמה בעיתון ניו יורק טיימס, 23 בספטמבר 1952

כך תמה מסכת חיים של דמות נשכחת: רופא, מתרגם ופעיל תרבות שתרם לביבליוגרפיה העברית את האטלס הגאוגרפי הראשון בעברית. שמו הונצח בשם נכדו של עמנואל אולסוונגר, ד"ר חגי אליהו אלמגור. 

ד. מדוע לא הופץ האטלס בארץ?

על הצורך בהפקת אטלס בעברית עמד בשנת 1921 ד"ר יוסף לוריא, מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית. בדין וחשבון שמסר לוריא לחברי ההנהלה הציונית על הפעילות החינוכית בשנה האחרונה, הוא ציין כי בהיותו בחו"ל פעל להוצאת גלובוס עברי, ועתה הוא ניגש להכנות להוצאת אטלס עברי, שיהיה מותאם לתלמידי בתי הספר בארץ ישראל: 

דאר היום, 16 בנובמבר 1921

יזמתו של לוריא להכין גלובוס עברי אכן נשאה פרי. את הגלובוס הזה, שרק שניים כמותו שרדו בעולם, הכין בלייפציג הגאוגרף אברהם יעקב בְּרָוֶר, והוא הופק בשנת 1925 בברלין, בבית הדפוס של סירקין (על פרשה זו ראו כאן). לעומת זאת, יזמתו ל'אטלס עברי' מקורי לא הבשילה. 

ובכל זאת, בתוך זמן קצר עמדו לרשות מערכת החינוך שני אטלסים מהודרים בשפה העברית. כפי שראינו למעלה, עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר הגיעו לארץ ישראל המנדטורית כבר בשלהי שנת 1923. מדוע לא זכה אטלס זה לתפוצה ונותרו ממנו רק מעט עותקים? מדוע לא נקלט בבתי הספר בארץ?

רמז לכך מצאנו ברשימה שפרסם בשנת 1925 ד"ז, הוא העיתונאי והמסאי דוד זכאי, לרגל פרסום אטלס פ"ז. זכאי שיבח את האטלס והדגיש כי התואר 'אטלס ראשון' מגיע לו למרות שהיו אטלסים עבריים קודמים, אך אלה, לדעתו, אינם באים בחשבון. 'באחד מהם מצאנו בין המזלות מזל חדש – מזל חזיר'.  

דבר, 27 בנובמבר 1925

האמנם רמז זכאי ל'אטלס למפה-אולשוונגר'? האם היו אטלסים אחרים בעברית?

בדקנו את האטלס ואכן אמת הדבר. בעמוד המיוחד למערכות הכוכבים ולגלגל המזלות מופיע (פעמיים) במקום מזל 'טלה' (Aries) ובמקום קבוצת הכוכבים 'טלה' (Widder), מזל חדש וקבוצת כוכבים חדשה ברקיע הצפוני ושמם 'חזיר'...

איך התגלגלו החזירים הללו למפת הכוכבים והמזלות? מלוח השנה הסיני? לא הצלחנו למצוא את האטלס המקורי של למפה, שאותו תרגם אולשוונגר, והפתרון לחידה אולי נמצא שם. באופן תמוה לא פחות, גם מזל 'גְּדי' (Capricorn) נעדר מלוח המזלות. אולי למישהו מהקוראים יש הסבר?

מכל מקום, אפשר לשער ששילובו של החזיר בגלגל המזלות העברי הוא שגרם להחרמת האטלס.

עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר כמעט שלא שרדו. עותק אחד שמור באוסף המפות של ערן לאור שבספרייה הלאומית; עותק אחר נרכש בשנות השלושים על ידי המלחין גבריאל גראד וזהו העותק שנמצא ברשותי. 

שאלה נוספת היא מאיזו שפה תרגם אולשוונגר את האטלס? באטלס העברי אין רמז לכך.

לכאורה, התשובה המתבקשת היא כי התרגום נעשה מגרמנית, אך מתברר שבהוצאת סירקין היהודית ראה אור באותה שנה, 1923, אטלס נוסף לבתי ספר בעריכתו של ד"ר למפה, אך ברוסית (Učebnyj geografičeskij atlas)! 

עותק מאטלס זה שמור באוסף המפות של הספרייה העירונית בברלין (Staatsbibliothek Preussischer Kulturbesitz), ולאור זאת האפשרות שאולשוונגר תרגם מרוסית ולא מגרמנית צריכה להילקח בחשבון (תודה לד"ר ברונו שלהאס מלייפציג ולפרופ' חיים גורן על המידע).

ה. משהו על אטלסים עבריים 

גם אטלס פ"ז, שנועד על פי כוונת עורכיו 'לשימוש בתי הספר היהודיים', אזל עד מהרה ולא נדפס שוב. עד שנות השלושים נעזרו תלמידי בתי הספר בארץ ישראל באטלסים בשפות זרות. בשיעורי הגאוגרפיה הסתייעו המורים במפות קיר גדולות שהציבו לצד הלוח בכיתה, ואחר כך גולגלו ואוחסנו ב'חדר המפות'. 

בשנת 1935 יצא לראשונה, בהוצאת 'אמנות' בתל אביב וביזמתה של שושנה פרסיץ, אטלס עברי ארץ-ישראלי בעריכת המלומד אברהם יעקב בְּרָוֶר. האטלס נדפס בלונדון, והכרטוגרף האחראי היה מרקו עֵינִי, איש מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. האטלס יצא במהדורות אחדות והיה בשימוש בבתי ספר אחדים עד שהפצתו נפסקה. 

בְּרָוֶר הכיר את אטלס למפה-אולשוונגר, אך בזיכרונותיו בחר שלא להזכירו במפורש אלא רק לרמוז עליו: 'במשך שנים השתדלתי לפרסם מפה עברית מקורית של ארץ ישראל, לא כמפות שהופיעו לפני, שבהם רק הוחלפו השמות שבמפה לועזית לעברית'. אמנם מדובר כאן במפות ולא באטלס, אך אפשר להניח שכוונתו הייתה למפות הארץ שנדפסו באטלסים שקדמו לו. בְּרָוֶר, שהתקשה למצוא מוציא לאור וחיזר על פתחי נדיבים, נהנה מתמיכתו של ביאליק ולאחר ששהה בקיץ 1925, במשך חודשיים, במכון הכרטוגרפי הלאומי בווינה, שם שורטטה המפה, היא ראתה אור בהוצאת 'דביר' (זכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק, 1966, עמ' 630-629).

אברהם יעקב בְּרָוֶר (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

בשנת 1950 הופיעה המהדורה הראשונה של 'אטלס בְּרָוֶר'. הפעם היה זה משה בּרָוֶר, בנו של אברהם יעקב שנזכר לעיל. אטלס רב-תפוצה זה יצא במהדורות אין-ספור ונחשב עד היום נוח להתמצאות ומדויק יותר מכל קודמיו. פרופסור ברור, יליד 1919, שיציין בשנה הבאה את יום הולדתו המאה, הוא מקוראי בלוג עונג שבת, ומכאן אנו שולחים לו את ברכותינו לבריאות טובה, עד מאה ועשרים!

משה בְּרָוֶר (ויקיפדיה)

בעלי התוספות

פרופסור משה בְּרָוֶר כיבד אותנו בתגובה מפורטת למאמר, והנה היא כלשונה:

כמה הערות והבהרות לגבי המאמר המעניין על האטלסים העבריים.  

האטלס שתרגם וערך א' אולשונגר בברלין, בשנת 1923, מוכר לי. לאבי היה עותק ממנו. באטלס היו ליקויים רבים, הן מבחינה גאוגרפית הן בתרגום העברי. מאבי שמעתי שהאטלס נדפס רק במספר קטן של עותקים, כדי  לנסות להחדירו לבתי ספר ששפת הלימודים בהם היא עברית – בארץ ישראל, בפולין ובליטא. שאלת השימוש בו נידונה במחלקת החינוך בראשותו של ד"ר לוריא, שהחליטה שאינו ראוי לשימוש בבתי הספר של מערכת החינוך של היישוב היהודי. הוא לא נקלט גם בבתי ספר יהודיים באירופה. ביוזמת לוריא ואבי נעשה, באותו פרק זמן, נסיון – שנכשל – לארגן הפקת אטלס בעברית בווינה.  

לגבי אטלס ז'בוטינסקי, פרלמן היה אמנם שותף חשוב בתרגום העברי מגרמנית של מרבית מפות האטלס, אך הייתה לו השפעה מועטה בקביעת תוכנו והסדר הפנימי בו, שאותו קבעו ז'בוטינסקי, ובמידה רבה פרופסור הנס פישר, העורך המדעי של המכון הכרטוגרפי הגרמני וגנר ודבס שבלייפציג, שם הוכן והודפס האטלס. פישר, שבמהלך הכנת האטלס למד לקרוא עברית, נעזר גם בכמה 'תלמידי חכמים' יהודים, תושבי לייפציג. ז'בוטינסקי עבר בקפדנות על ההגהות הסופיות של כל המפות והטקסטים שנכללו באטלס, יזם תמורות ושינויים בהם, וגם נועץ בכמה מדענים יהודים בפריז ובארץ לגבי דמות מפות מסוימות. בצד  המנהלי של הכנת האטלס טיפל בעיקר יחזקאל סטימצקי, שהיה באותם ימים עוזרו של ז'בוטינסקי (אחרי עלותו ארצה הקים סטימצקי סוכנות ליבוא ומסחר בספרים, שברבות הימים הפכה לחברה הגדולה בתחום). ב-1932, לאחר שאזל האטלס, פנה ז'בוטינסקי לאבי והציע לו לקבל על עצמו את עריכת המהדורה החדשה. בשנות ישיבתו של ז'בוטינסקי בירושלים נקשרו בינו לבין אבי יחסי שכנות וידידות. אבי לא יכול היה לקבל את ההצעה, משום שמכון וגנר ודבס דרש שעורך המהדורה ישהה בלייפציג או בקרבתה ויהא צמוד להכנתה. התנהל משא ומתן ממושך בעניין זה, בנסיון למצוא הסדר שיאפשר את הוצאת המהדורה החדשה. סמוך לאחר שעלה היטלר לשלטון בגרמניה, בינואר 1933, ניתק מכון וגנר ודבס את קשריו עם ז'בוטינסקי. לאחר מכן ניסה ז'בוטינסקי, ללא הצלחה, לעניין את המכון הגאוגרפי הלצל שבווינה לקבל על עצמו הכנת אטלס בעברית.  

ברשימת האטלסים העבריים שבמאמר חסר אטלס של הוצאת 'יבנה' בתל אביב, בעריכת ד"ר יצחק שטנר ופנחס יואלי, שיצא לאור ב-1946. האטלס הוכן והודפס בלונדון. גם אטלס זה לא הצליח לחדור לשימוש בבתי הספר בארץ, ספק על שום מחירו היקר, ספק משום שהיה דל בחומר על ארץ ישראל והמזרח התיכון. במשך שלוש השנים לאחר הופעתו נמכרו ממנו רק כמה מאות עותקים. שיווקו הופסק בשנת 1950, כשהגיע לשוק הספרים האטלס בעריכתי. אטלס זה הוכן בווינה (1950-1946) ושלוש ההדפסות הראשונות שלו בוצעו בווינה. משנת 1955 ועד היום הוא 'תוצרת הארץ'...

שלושה מי יודע? חותם 'יהודי'; בתיה נושא-חן; החוטא הגדול

על שולחן המערכת הצטברו כמה חידות היסטוריות המבקשות לפנות אל מאגרי הידע והחכמה של קוראי הבלוג. מי בכם שיכול להושיט יד ולסייע – וְיָעַל.

א. חותם 'יהודי' מגרמניה?

פרופסור דן מכמן מאוניברסיטת בר-אילן, שעוסק בתולדות השואה, כתב לי:

נער גרמני שביקר לא מכבר בארץ הביא עמו פריט שקיבל מסבו – בלי הסבר מניין, איך ומדוע – ומסר אותו לשכני. לא הצלחנו למצוא הסבר ל'מטבע' הזה ואולי עונ"ש הוא הבמה שבה אפשר לברר זאת, או לפחות להעלות השערה. לי זה נראה כחותם פרטי כלשהו – אבל מניין ולשם מה?

כשלעצמי אני סבור שאין מדובר במטבע (הרי אין עליו שום ערך מספרי), וספק בכלל אם מדובר בחפץ יהודי. בזמנו כתבתי כאן על השם המפורש בגרמניה ו'חזירת היהודים' – ושם דנתי בשרידי מילים עבריות, בהם שם האל, שנכתבו על ידי הבריאסטים או מיסטיקנים נוצרים בגרמניה. אולי גם כאן מדובר במין 'סגולה' כזו?

ב. בתיה נושא-חן – מי מכיר? מי יודע?

פרופסור אבי עוֹרי העוסק ברפואה שיקומית ובחקר הרפואה היהודית מבקש את עזרת הציבור:

אספתי חומר מדעי רב על ד"ר בתיה נושא-חן, רופאה ששמה נשתכח מכותבי ימי העתים (היא מוזכרת רק בקצרה בספרם של נסים ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל, 1948-1799, שנדפס בשנת 2009). נושא-חן הייתה אחת מאימהות מקצוע הרפואה השיקומית. היא נולדה ברוסיה בשנת 1897 בשם Berthe Neoussikine ונפטרה בתל אביב בשנת 1990 (הודעה על מקום קבורתה נרשמה באתר של חברה קדישא). למדה ועבדה כחמש עשרה שנה בפריס, חקרה ופרסמה רבות בנושאי אלקטרותרפיה ואבחון חשמלי. בשנת 1939 פרסמה ספר בגרמנית, שתורגם לאנגלית ב-1946 והוא מצוטט עד היום. בשנת 1936 עלתה לארץ ועבדה בבית חולים 'הדסה' שברחוב בלפור בתל אביב. כשהוקם בית החולים תל השומר, ביוני 1948, היא הצטרפה לסגל הרפואי שם ועבדה באבחון חשמלי של פגיעות עצביות יחד עם פרופ' ארנסט ספירא. 

ראיינתי מספר רב של רופאים שהכירוה, אך לאף אחד לא היה קשר ממשי עמה. היא הייתה ערירית, גרה בתל אביב ושם גם הייתה לה קליניקה. המרואיינים סיפרו לי כי סבלה משיתוק מוחין, ואם כך סיפורה מדהים: רופאה נכה, שפילסה דרכה בשנות העשרים והשלושים אצל גדולי החוקרים בפריס, ואחר כך ביססה את מעמדה בארץ. החלק המדעי של עבודתה ידוע לי, אך חסר מידע אישי, משפחתי וחברתי. אשמח אם מישהו מהקוראים יוכל לסייע בזה.

בתיה נושא-חן

ג. 'החוטא הגדול' מיכאל סמית – מי מכיר? מי יודע?

יעקב וימן צילם את המצבה המיוחדת הזו בבית הקברות של הקהילה הנוצרית בחיפה, סמוך לבית הקברות הטמפלרי. נסיונותיו למצוא מידע על מיכאל סמית עלו בתוהו, אך ברור שמדובר ביהודי משיחי אכול חרטה ורגשות אשמה. האם ניתן להתחקות אחרי עקבותיו?

הנה מה שכתוב על המצבה:

נאסף לעמיו בן ס"ח לחייו 

34  10  21 

חוטא גדול הייתי 

ואש השאול הרוחתי 

במשיח אל בטחתי 

ובדמו סלחתי