המסך יורד: בית הכנסת של הרבי מהוסיאטין

צילומים: איתמר לויתן

ברחוב ביאליק 19 בתל אביב עומד מבנה היסטורי שתוכנן על ידי האדריכל יוסף ברלין ונבנה בשנת 1922. הווילה רחבת הידיים נקראה בעבר בשמות שונים: 'בית חוה שפירא' (שלא ברור אם בכלל גרה בו) או סנטוריום 'תל אביב'.

גלוית דואר של הסנטוריום, 1926. צילום: אברהם סוסקין

את הסנטוריום (ובשמו העברי הנאה 'מבראה') ניהלו שלושה רופאים 'יֶקִים': אמיל שטיין, ברונו רוזנהיים וגרהרד שרייבמן. במודעות שפרסמו הרופאים הוצגה המבראה שפועלת 'במרכז הכי יפה ובמקום הכי גבוה של תל אביב במבט אל הים'. כל סוגי החולים הוזמנו, תוך התמקדות בניתוחים פנימיים ובמחלות נשים. חולים במחלות רוח או במחלות נגיפיות לא התקבלו.

דאר היום, 11 במאי 1923

חיים פילון, נכדו של ד"ר חיים חיסין (1932-1865), שלח לי צילום של עובדי 'המבראה'. במרכז יושב חיסין ומצד שמאל ד"ר איטה חיסין:

הסנטוריום פעל במקום במשך כשבע שנים ונסגר ב-1931. או אז נרכש הבניין על ידי בני משפחת ישמעילוף, ובשנת 1937, לאחר שאלה עברו לבית חדש, הושכר המבנה בדמי מפתח לאדמו"ר ישראל פרידמן מהוסיאטין.

מאז ואילך, ובמשך כשבעים שנה הוכר המבנה היפה כמרכזה של חסידות הוסיאטין. חנוכיה (שמונה קנים ושַׁמָּשׁ) שניצבת עד היום על גג הבניין מזכירה לעוברים ושבים שפעם היה כאן בית כנסת.

שלט נאה מספר בקצרה על גלגולי הבניין ועל התכניות לעתיד (מידע נוסף אפשר למצוא באתר של האדריכלים אמנון בר-אור וטל גזית).

מטבע העניין, השלט אינו מביא את הסיפור במלואו, ולמי שמתעניין, סיפור זה, על גלגוליו הנדל"ניים הסבוכים, נפרש בערך מיוחד בוויקיפדיה: 'בית הכנסת של האדמו"ר מהוסיאטין'.

בית הכנסת הזה הוא חלק קטן מאוד מסיפורה הלא מוכר – והכמעט לא ייאמן בימינו – של תל אביב החסידית: בתי כנסת, שטיבלך וחצרות אדמו"רים, שהתרכזו בעיקר בשדרות רוטשילד וברחובות סמוכים (שיינקין, אחד העם, ביאליק, מלצ'ט ועוד).

זהו גם סיפורם של חסידים תל-אביבים, שרובם ככולם היו אנשי עבודה ועמל, שחיו בדרך כלל בדו-קיום הרמוני עם העיר החילונית הבורגנית. לפחות ארבעים קהילות חסידויות פעלו במרכז תל אביב עד שנות השישים (רשימה חלקית שלהן אפשר למצוא בערך הוויקיפדי 'יהדות אורתודוקסית בתל אביב'). רק מובלעות מעט מאותו 'עולם שנעלם' שרדו בימינו ב'עיר ללא הפסקה': תלמוד תורה, בית כנסת ומוסדות של חסידי בֶּלְז ברחוב אחד העם, ועוד כמה בתי כנסת של חסידות גור ושל חב"ד שעדיין פועלים בלב העיר. השתקפות קולנועית של המובלעת החרדית הייחודית בתל אביב של ימינו יש בסרטה היפה של רמה בורשטין 'למלא את החלל' (2012).

חסידים וחילונים מתגודדים בשבת בבוקר בתל אביב, 1 ביוני 1946 (צילום: זולטן קלוגר; אוסף התצלומים הלאומי)

רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (1948-1857) עלה לארץ מווינה בשנת 1937 והוא בן שמונים שנה. העיירה הוסיאטין, שבה נולד, הייתה בגליציה המזרחית (אז באימפריה האוסטרית, אחר כך בפולין ובברית המועצות, והיום באוקראינה). שם הייתה ערשה של חסידות הוסיאטין, שהיא ענף של חסידות רוז'ין-סדיגורה. כשהחלה מלחמת העולם הראשונה עזבו כל אדמו"רי רוז'ין את עיירותיהם מפחד הצבא הרוסי והעבירו את משכנם לווינה. שלא כמו רוב רובם של האדמו"רים משושלות חסידויות אחרות, שהיו אנטי-ציונים קנאים, רבי צנוע ועניו זה היה ציוני לכל דבר ועניין. הוא תמך בתנועת 'המזרחי' הציונית-דתית, והשקפתו הביאה אותו לעלות לארץ בעוד מועד. הוא עוד הספיק לחזות בהקמת המדינה טרם פטירתו בחנוכה תש"ט.

רבי יעקב פרידמן (1956-1878), חתנו וממלא מקומו בהנהגת החסידות, שעלה לארץ יחד עמו אף היה ציוני גדול ממנו. הוא היה האדמו"ר החסידי היחידי שערך 'טיש' ביום העצמאות, ודרשותיו המעניינות רוכזו בספרו אהלי יעקב, שהוציא לאור בנו לאחר מות אביו.

דמותו היפה והייחודית תוארה בעט אוהבת בספרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס במלכות הקדושה: ביקור בהיכלו של האדמו"ר מהוסיאטין – אדמו"ר ציוני בתל אביב (הוצאת תבונות, תשס"ו).

רבי ישראל פרידמן

רבי יעקב פרידמן

החותן וחתנו שכרו ב'דמי מפתח' את המבנה ברחוב ביאליק והפכוהו לבית כנסת ובית מדרש. באחד מאגפיו של המבנה התגוררו הרבי ובני ביתו. השנים עברו. האדמו"רים וחסידיהם הלכו לבית עולמם, ויורשיהם כבר העדיפו את בני ברק החרדית על פני תל אביב החילונית. גם יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן המאמירים דחקו את רגלי החסידים מתל אביב. למן שנות השבעים ואילך התנהל מאבק בין בעלי הנכס לבין המתפללים במקום על זכויות השימוש במבנה, שהלך והתפורר עד שהוכרז כמבנה מסוכן. גלגולי הסכסוך המשפטי מסופרים בוויקיפדיה, וסופו של דבר המבנה נמצא היום בתהליכי שיקום ושימור לקראת הפיכתו למבנה מגורים יוקרתי.

רגע לפני שיורד המסך על המבנה הישן ביקר בו צלמנו המשוטט איתמר לויתן, לראות מה נותר מציורי הקיר שעיטרו אותו בימיו היפים. התשובה המצערת: מעט מאוד...