הפרוטוקולים של זקני הגימנסיה

צילום: איתמר לויתן

מאת פוצ'ו

היה איש אחד שממנו פחדתי פחד מוות. זה היה ד"ר ברוך בן-יהודה (1990-1894), המנהל שלי מגימנסיה 'הרצליה'. בשנות השישים של המאה הקודמת הוא קיבל אותי לעבודה. אם הוא היה בודק את הציונים שלי, אני בטוח שהיה חושב פעם נוספת (למרות שבהתעמלות דווקא היה לי 'מצוין'). 

ברוך בן-יהודה (ויקיפדיה)

העבודה שהמנהל הטיל עליי הייתה לעזור לו בעריכת ספר שכתב על גימנסיה הרצליה. מאחר שכתב ידו היה בלתי ניתן לקריאה, הוא היה מספר לי את תולדות הגימנסיה בעל-פה, אני הייתי מפעיל את הרשם-קול (טייפ-רקורדר), ואחר כך, בביתי, מקליד הכול במכונת כתיבה.

הספר שכתב בן-יהודה בעריכתו של אוריאל אופק, ראה אור בשנת 1970

במהלך העבודה התמסרתי גם  לחיטוטים בארכיון של הגימנסיה. עיינתי בפרוטוקולים של ישיבות המורים ועברתי על חבילות המכתבים שהתקבלו מהורים מודאגים בחו"ל, ששלחו את ילדיהם לארץ במיוחד כדי שילמדו בגימנסיה העברית הראשונה. 

מהפרוטוקולים של ישיבות המורים ליקטתי את כל הקוריוזים שהצחיקו אותי, או כאלה שיכלו להעניק לקורא מושג כלשהו על ההיסטוריה של ילדוּת המדינה. אני מביא כאן רק קומץ מאותו לקט, שאמנם שלחתי אותו לעלון 'הלמד-ווניקים' של גימנסיה הרצליה, ואולי לעוד אי-אלו אישים שהנושא יכול לעניין אותם, אבל נדמה לי ששווה להזכיר שוב ושוב את אותם ימים. לצערי לא צילמתי את הדפים המקוריים. תצטרכו לסמוך עליי שהעתקתי נכון...

צילומים: איתמר לויתן

א. מתוך הפרוטוקולים של ישיבות המורים

ה' בסיון תרע"ד 

• אדון [ישראל] דושמן – יש מורים שהיום הראשון לחודש וכבר אין להם לחם לתת לבניהם. 

• מר [רפאל] סברדלוב  –  צריכים חברי הוועד המפקח לדעת שהמורים ובני משפחותיהם רעבים ללחם ממש. דורשים מאת המורים שיתנהגו עם התלמידים כהוגן בשעה שהם נרגזים מפני שאין לחם בביתם. יש שאני מרגיש שמוכרח אני לעזוב את הכיתה מפני חולשת הגוף.

המורה לעברית ישראל דושמן, 1915 (ביתמונה)

י"ח בכסלו תרפ"ה 

• אחד העם – אני רואה שכאן ממשלה של ילדים. בתור איש העומד מן הצד, איני מכחד מכם ואומר שגם מועצת פועלי יפו היא ממשלת ילדים, וצריך שבית הספר יישאר כמו שהוא צריך להיות ולא שיישמע לילדים.  


• גב' [חיה ויצמן-]ליכטנשטיין מעירה שבשעת הלוויתו של שיינקין, התנהג שלא כהוגן ילד אחד מן המחלקה הרביעית וכאשר היא גערה בו הוא הוציא את לשונו.

שיעור תפירה בגימנסיה הרצליה, 1925. המורה חיה ויצמן-ליכטנשטיין עומדת משמאל (צילום: אברהם סוסקין; ויקיפדיה)

י"ז בסיון תרצ"ח 

• ד"ר [חיים] בוגרשוב – בשעת אחת ההפסקות שיחקו ילדים במסדרונות. אחד מהם, שהחזיק בכובע, חבש אותו על ראשו של המורה סברדלוב אשר באותה שעה עבר במסדרון.

• מר סברדלוב – הייתה הצטופפות במסדרון והתחלתי לפזר את הילדים, ואז הלבישו עליי את כובע העץ שנמצא בידי הירש. אני רואה בזה עלבון גדול. איך אפשר לסבול שילד יעשני לצחוק בין התלמידים? הן עברתי לאורך המסדרון כשהכובע לראשי. האם נכון יהיה להפכני ללץ? ברגע הראשון לא הרגשתי בזה, אבל גרינשפן הסב את תשומת לבי למעשהו של הירש. הוא גם סיפר לי שהלך אחרי לאורך כל המסדרון ואני חובש את כובע העץ. 

המורה רפאל סברדלוב על רקע הגימנסיה, שנות העשרים (ישראל נגלית לעין)

י"ט בשבט תש"ז 

• ד"ר ברוך בן-יהודה –  נכטיגל יצחק (לימים היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון פרופסור יצחק זמיר) מפריע, אבל המחנך מגן עליו.

• מר סברדלוב – לדעתי תלמיד לא טוב בהתנהגותו. 

• גב' קריסטל – הוא מרעיל את הכיתה. 

• מר חדד – לא יזיק אם יישאר בחוץ שבוע שבועיים. מוכשר והדבר לא יזיק לו ביותר. 

• מר [יצחק] איינהורן – לומד יפה ולדעתי מתייחס באופן הוגן. 

• ד"ר בן-יהודה – ילד טוב והפרעותיו נגרמות על ידי הצבעה תמידית. אזהרה!  

מצד שמאל: יצחק נכטיגל (זמיר), 1946

כאן המקום לפרסם את תשובתו הנוגעת ללב של יצחק זמיר, כאשר ביקשתי בשנת 2005 את רשותו לפרסם את הדברים שנאמרו עליו בעלון הפנימי של בוגרי מחזור ל"ו בגימנסיה, שאותו אני עורך עד היום:

לא האמנתי למראה עיני כאשר קראתי בפרוטוקול של ישיבת המורים (בשנת 1947) מה שהמורים אמרו עלי. במשך כל תקופת הלימודים בגימנסיה ראיתי את עצמי, למגינת לבי, כילד טוב ירושלים, והייתי משוכנע, לצערי הרב, שכך רואים אותי כולם, לרבות הבנות שלא העריכו כלל ציונים טובים. והנה לעת זקנה הייתה לי עדנה, למפרע, ועכשיו יש לי תעודה רשמית שהייתי, לפחות באותם ימים, אחד מהחבר'ה, כלומר מפריע ואפילו מרעיל. משהו משהו. הנכדים שלי לא היו מאמינים. הבעיה היא שהאמינות של הפרוטקול היא לא מי יודע מה, שכן לפיו לא היה בכיתתנו אף ילד טוב אחד. כולם פרועים או אף מופרעים, לרבות כל המלומדים שיצאו מן הכיתה. מכל מקום אתה מבקש את רשותי לפרסם את דברי הפרוטקול ואני מפציר בך שתפרסם, אם אפשר באותיות גדולות, כמאמר חז"ל: 'עשית ולא פרסמת, לא עשית'.

י"ז בכסלו תש"ז 

• [שמואל חיים] ברכּוּז – לגבי מנחם מנדלבוים [לימים פרופסור מנחם אמיר, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה] – יש לי טענות לילד. הוא מחוצף, אבל סיבה פורמלית להוציאו – אין.

• מר [דוד] לוין – היה מקרה ותלמיד זה איחר לשיעור ונכנס בזחילה. הוא מפריע ומשפיע לרעה על כל הסביבה. 

• ד"ר בוגרשוב – תלמיד זה עושה רושם רע מאד. 

• מר שטיקלברג – אצלנו אין לו שום השפעה על הכיתה. אבל לאחר ששמעתי שיש לו תיק במשטרה ואנו נוציא אותו, כי אז הדבר עלול להזיק לו. 

תעודת הבגרות של אליעזר פומרנץ, תש"ח (בידספיריט)

ב. העברית הראשונה (מכתבים לגימנסיה מן הגולה)

• הייתי רגיל לקרוא הן ממכתבו של הנער והן ממכתביו של המנהל מר בוגרשוב, שהנהו לומד טוב ומתמיד בלימוד. מה זה היה לו להתחיל לילך אחורנית? נחום שווארצרק (רוסיה, תרע"ג) 

• מבקש אני מכבודו בחסדו להודיעני כיצד גמר בני את חוק לימודיו במחלקה ד'. האם עוקר הוא אל המחלקה ה' בשלום בלי תיקונים? מאיר פרנשטיין (וולוצלאווק, תרע"ג)  

• בצוק העתים האלה, שבנינו עוזבים אותנו ונופלים אל מחנה האויב, באתי לפני רום מעלתו בשאלה ובקשתי לכמה רובל יעלה ההוצאה היותר קמצנית ביפו, לאם שבתה ובנה ילמדו בגימנסיה? בביטחוני שיגדיל חסדו להשיב, אתן תודה ותשואות חן חן ואחכה ברגשי כבוד. המורה הלל זליקסון (אזוב ע"נ דון, תרע"ג) 

• לכבוד הנעלת הגימנסיה, אני מוכן לשלם עתה את כל הסכום ע"י סחורה (נעלים), ואם ההנעלה הנכבדה תרצה בכך, הנני מוכן לתת נעלים לכל מי שתצווה על חשבון השטר הנ"ל וגם על חשבון שטרי הבא. י' שיטלינג (י' באדר ב' תרפ"ז) 

ג. הערות מורים על תלמידים

• גינצבורג אלכסנדר – 'רשמתי לו ציונים מספיקים בעברית מתוך רחמנות'.

• אלתרמן נתן – 'חלש בתלמוד'. 

• האוזנר גדעון – 'צריך ללמוד זמרה'. 

• שוורץ שמעונה – 'קצת לא נורמלית'. 

• ברגר רות – 'אני מודה על חטא שהעליתי אותה לכיתה ד'. 

• לבלסקי יוסף – 'ילד דפקטיבי'. 

• מוריס בן-נון  – 'חלש בחשבון וטבע. הוא מטומטם לגמרי ובנוסף לזה אינו לומד'.  

• גולדברג בתיה – 'אטומה'. 

• שרבוגודה אמנון – 'חלש בלשון, אלגברה, גיאומטריה ואנגלית. ניסה לקפוץ מהגג'.  

• אברמסקי מרדכי – 'גדול מדי כדי להשאירו שנה שנייה ברביעית'. 

• דונביץ נתן – 'תלמיד רע מאוד בהתנהגותו ובימים האחרונים העליב באופן קשה את הגב'  שרונה. כשפנתה המורה לתלמיד אחר והעירה לו בגלל ההפרעה, שמעה את דונביץ אומר לחברו – צפצף עליו'. 

• ברקאי מיכאל – 'חולה בגרדת. מתעצל. האם עייפה מלטפל בו, הילד אינו יכול לעשות שיעורים בלי שיגרדוהו'.

תמונת מחזור ל"ו (תש"ח) בגימנסיה הרצליה. ישראל ויסלר (פוצ'ו) בשורה השלישית מלמטה, ראשון משמאל (ישראל נגלית לעין)

אלה רק דוגמאות מתוך כעשרים דפים שמסרתי לד"ר בן-יהודה, כדי שישבץ בספר קטעי הווי והומור שיש בהם גם ערך היסטורי מסוים. לצערי הרב, כל מה שקשור להומור היה זר לאיש האשכולות הגאון הזה, וכשהספר יצא לאור הקטעים האלה לא נכללו בו. בדף הקרדיטים של הספר ראיתי שאת תואר העורך הראשי קיבל אוריאל אופק, שעבר על הספר לפני הבאתו לדפוס. אני עצמי התכבדתי בתואר 'מזכיר המערכת' וכך זכיתי במקצוע נוסף בחיי...
___________________________

גרסה של רשימה זו ראתה אור בספרו האוטוביוגרפי של פוצ'ו בחיי, כרך חמישי, 2020, פרק לה.