האטלסים הראשונים בשפה העברית

מאת אליהו הכהן

א. אטלס פרלמן-ז'בוטינסקי: האטלס העברי השני

בהיסטוריוגרפיה של תולדות היישוב ותולדות תחיית הלשון העברית התקבלה המוסכמה שהאטלס הראשון שנדפס בשפה העברית הוא מה שמכונה 'אטלס ז'בוטינסקי', על שם אחד מעורכיו זאב ז'בוטינסקי (1940-1880). באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית הופיע לפני כשנה מאמרו של יורם מלצר, הנושא את הכותרת 'האטלס העברי הראשון, ראשית המולדת', ובו הוגדר אטלס זה בפירוש: 'האטלס הראשון שהודפס בעברית'.

האטלס המדובר ראה אור בשנת 1926 בהוצאת 'הספר' שבלונדון, אך למעשה נדפס בלייפציג ('ליפסיה') שבגרמניה, בדפוס המכון הגאוגרפי שנשא את שמם של ה' וגנר וא' דֶּבֶּס. 

כפי שנראה בהמשך, את כתר הראשונים יש להסיר מראשו של ז'בוטינסקי ולהניחו על ראשו של אדם אחר, פחות ידוע, שקדם לו. אך קודם שנגיע לכך, כמה הערות על האטלס המוכר.

הייחוס לז'בוטינסקי מקפח את זכויותיו של מי שהיה שותפו המלא לעריכת האטלס, ד"ר שמואל פרלמן (1958-1887). פרלמן היה עיתונאי ועורך מיומן. הוא היה מעורכיו הראשונים של עיתון הארץ ושל כתב העת הציוני העולם, ולימים מעורכי העיתונים דֹאר היום, הבוקר ובוסתנאי. הוא היה גם מתרגם מחונן, שתרגם, בין היתר, את כתבי היינה לעברית. באותה שנה, תרפ"ו (1926), שיתפו ז'בוטינסקי ופרלמן פעולה במיזם חינוכי נוסף: עריכת כל-בו לתלמיד, מעין אלמנך שנועד לתלמידי בתי ספר עבריים. גם ספר זה ראה אור באותה הוצאת ספרים לונדונית ('הספר'), אך נדפס בפריז, מקום מושבם דאז של השניים. בשער הספר נכתב כי הוא נערך בידי פ"ז, אלה הם ראשי התיבות פרלמן-ז'בוטינסקי.

ברור שייחוס האטלס לז'בוטינסקי נעשה על דרך הקיצור, אך גם משום שהיה מפורסם הרבה יותר מפרלמן. הוא נחשב דמות מרכזית בהיסטוריה הציונית ונודע כאיש אשכולות: מנהיג פוליטי, סופר, משורר ומתרגם מחונן, ומעל הכל נואם כריזמטי שרבים שיחרו לפתחו. בשנת 1922 ייסד בברלין  את הוצאת 'הספר', יחד עם המו"ל שלמה זלצמן. לימים עברה ההוצאה לפריז ומשם ללונדון.

לפרלמן לא היה תפקיד משני בעריכת האטלס, שהיה מבוסס על עבודתם של כרטוגרפים גרמנים – הוא היה העורך המדעי שלו. ראוי אם כן להחזיר לו את כבודו, ולכנות את האטלס בכל הפרסומים, 'אטלס פ"ז' (פרלמן-ז'בוטינסקי).

זאב ז'בוטינסקי

שמואל פרלמן (ויקיפדיה)

קטע ממפת ארץ ישראל באטלס פרלמן-ז'בוטינסקי

ב. אטלס לַמְפֶּה-אלשונגר: האטלס העברי הראשון

בכל הסקירות על תולדות האטלסים העבריים אין אזכור מפורש לאטלס העברי הראשון, שהופיע שלוש שנים לפני אטלס פ"ז, ולו מגיע כתר הראשׁוֹנוּת. זהו אטלס גיאוגרפי לשמוש בתי ספר, שהכין הגאוגרף הגרמני פליקס לַמְפֶּה (Felix Lampe), בעקבות הכרטוגרף ק. לוּתֵר (C. Luther), ואותו תרגם לעברית אל. אלשונגר. אטלס זה ראה אור בברלין בשנת 1923, בהוצאת א"ג סירקין, הוצאה עברית שנוסדה בווילנה בשנת 1859, שהתמחתה במפות, אטלסים וגלובוסים, אך גם הדפיסה ספרי ילדים מאויירים ומקסימים ביידיש, כמו דער קאָטער אין שטיוול (החתול במגפיים) או שנייוײַסל (שלגייה), שנדפסו בברלין ב-1924. 

האטלס העברי, שנועד על פי כותרתו לשימוש בבתי ספר, כולל שמונה-עשרה מפות של אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה, בכלל זה מפות נפרדות לארצות אירופה השונות, כולן בצבעים ובאותיות עבריות. בכל מפה הופיעו במשבצת נפרדת גם נתונים תמציתיים של האוכלוסייה. כל המפות נדפסו בעברית ואין בהן אף לא אות לועזית אחת.

תוכן העניינים באטלס למפה-אולשוונגר

על גב כריכת האטלס נדפסו שמות המפות והגלובוסים בהוצאת סירקין

את האטלס חותמת מפת ארץ ישראל, שמציגה את נקודות היישוב משני עברי הירדן, המערבי והמזרחי. גבולות הארץ מעודכנים לשנת 1923, אך דומני שלא בדיוק רב. קו הגבול כולל את אצבע הגליל, עד מצפון למטולה וכפר גלעדי, מקיף ממזרח את מי מרום (החולה) ואת משמר הירדן, חוצה את ים כנרת ויורד דרומה בירדן עד ים המלח. המפה כוללת את 'ארץ הנגב', דהיינו צפון הנגב ומרכזו, אך ללא חלקו הדרומי, דהיינו המשולש התחתון של המפה, בואכה אום רשרש שעל חוף ים סוף.

במפת הארץ מופיעות מושבות העלייה הראשונה ויישובי העלייה השנייה. לעומת זאת מבין יישובי העלייה השלישית צוינה רק בלפוריה, שהוקמה בשנת 1922, בעוד יישובים צעירים כמו נהלל, עין חרוד ותל יוסף טרם עודכנו בה. ניתן למצוא במפה אתרים קטנים ונידחים, למשל 'גבעת בנימין', שלא היה יישוב אלא חלקות אדמה שרכש הברון רוטשילד ובמרכזן ניצב המבנה של שוני. בשפלת החוף מופיעות במפה יפו, מקווה ישראל, פתח תקווה ועין גנים, אך למרבה ההפתעה נעדר ממנה שמה של תל אביב, גם לא בשמה הראשון 'אחוזת בית'.

במפות ארצות אירופה שימר האטלס את השמות הישנים: 'פרנציה' במקום צרפת, 'מדינת אשכנז' במקום גרמניה, 'שויציה' במקום שווייץ, 'הישפניה' במקום ספרד. גם המונח העברי 'קנה מידה' עדיין אינו מוכר ובמקומו נזכר השם הלועזי 'מַסשְׁטַבּ', כמובן באותיות עבריות.

מפת מזרח אירופה 

מפת צפון אמריקה

עותקים מן האטלס הגיעו לארץ ישראל המנדטורית, ומודעות פרסום מטעם חנות 'הספר' בירושלים נדפסו בעיתון דאר היום ובישרו על הופעת 'אטלס עברי חדש':

דאר היום, 14 באוקטובר 1923

עם זאת, אין לנו כל רמז לכך שהאטלס חדר לתכנית הלימודים בבתי הספר בארץ. מדוע? על חידה זו ננסה לענות בהמשך.

ג. מיהו אל. אלשונגר?

איור: דני קרמן

שמו של האחראי על החלק העברי באטלס צוין בקיצור. מי היה אותו איש? 'אלשונגר' הוא כמובן 'אוֹלְסְוָונְגֶר' או 'אוֹלְשְׁוָונְגֶר'. משפחת אולשוונגר התגוררה בעיירה גרייבו (Grajewo), שנמצאת היום בצפון פולין. אמי, שנולדה גם היא שם, הכירה היטב את בני המשפחה והזכירה אותם כברוכי כישרונות. המוכר ביניהם הוא הפעיל הציוני וחוקר הפולקלור ד"ר עמנואל אולסוונגר (1961-1888), שהיה איש רב פעלים (בירושלים יש רחוב הקרוי על שמו). הוא היה מחלוצי השימוש באספרנטו וגם מתרגם רב-זכויות (בין היתר תרגם לעברית את שירי גתה וכן שלושה כרכים של הקומדיה האלוהית של דנטה).

בפברואר 2017 פרסם דני קרמן בבלוג שלו רשימה שתיארה את פעלו של אולסוונגר. קרמן הכתיר את רשימתו בכותרת שאומרת הכל: 'עמנואל אולסבנגר, גיבור ילדותי'...

אך מיהו אל.?

לפיענוח חידת זהותו נעזרתי ברות אלמגור-רמון, יועצת לשון בתאגיד השידור, שהיא נכדתו של עמנואל אולסוונגר. רות נועצה עם קרוב משפחתה ד"ר שמואל אולשוונגר דהרי, והוא מיהר להודיע כי מתרגם האטלס הוא ללא כל ספק הרופא ד"ר אליהו אולשוונגר, אחד מאֶחיו של עמנואל. הוא גם מסר לה פרטים אחדים עליו, שאותם השלימה דורית רימון יפעת. דורית היא נכדתה של זלמה וירז'בולובסקי-אולשוונגר, אחותם של עמנואל ואליהו ומורה לפסנתר ומתרגמת, אמו של חבר הכנסת לשעבר אליהו מרידור, וסבתו של השר לשעבר דן מרידור. מידע נוסף הגיע גם מנכדתו של אליהו אולשוונגר, ז'ולייט ראול-דובאל, סגנית מנהלת של המוזיאון לאוּמנויות ומלאכות בפריז.

מן העדויות השונות ניתן להרכיב ביוגרפיה חלקית של אליהו אולשוונגר, האיש שעמד מאחורי מיזם האטלס העברי הראשון.

אליהו אולשוונגר (1952-1878)

אבי המשפחה, שמואל אריה אולשוונגר, נשא לאישה את ליבה לבית וירז'בולובסקי, ונולדו להם חמישה בנים (שאול, אליהו, יעקב, אלכסנדר ועמנואל) ושתי בנות (הדה וזלמה). אליהו, הבן השני, נולד בגרייבו בשנת 1878. את לימודיו החל בעיר הסמוכה סובאלק, ובה למד עד שנת 1898. אחר כך עבר לבירת האימפריה סנקט פטרבורג, ושם למד פיזיקה ומתמטיקה. משם עבר לברלין ובה למד פילוסופיה ורפואה. הוא המשיך את לימודי הרפואה בעיר וירצבורג ושם הוסמך לרופא.

בימי מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה ושירת בצבא כרופא. בשנת 1917 אנו מוצאים אותו בווילנה –שם נשא לאשה את לאה (לבית סלוצקי). באותה שנה ניהל את העיתון לעצטע נייעס, שנדפס בשנים 1919-1916, ושימש עורכו. בשנת  1919 חזר לברלין ושם החל לעסוק בכתיבה ובתרגום של חוברות רפואיות שונות לשפה פופולרית, אך גם תרגם ספרות יפה, כגון תרגומו ליידיש של הכופר מסאוונה מאת הסופר והמחזאי הגרמני גרהרט האופטמן, שראה אור בברלין בשנת 1922.

בעת שהייתו בברלין הצטרף אליהו לארגון אוֹז"ה (OSE או OZE), ארגון בריאות הומניטרי, שנוסד בשנת 1912 בידי רופאים יהודים בסנקט פטרבורג. בשנת 1923 העביר הארגון את מרכזו לברלין, ועשר שנים אחר כך, עם עליית היטלר לשלטון, עבר לצרפת ושם נקרא Oeuvre de Secours aux Enfants. אולשוונגר עבר לפריז והיה בין הפעילים בארגון זה, שלימים סייע לאלפי פליטים יהודים להימלט מגרמניה הנאצית. פרט מעניין בתולדות חייו: בחודש אפריל 1936 השתתף אליהו בקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודים, שהתקיים בתל אביב ובירושלים.

אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך אולשוונגר בפעילותו בארגון. בשנת 1951 הוזמן לסדרת הרצאות בניו יורק, ושם, ב-20 בספטמבר 1952, בהיותו בן 74, חלה ומת. הוא נקבר בניו יורק.

ידיעה על מותו של אליהו אולשוונגר התפרסמה בעיתון ניו יורק טיימס, 23 בספטמבר 1952

כך תמה מסכת חיים של דמות נשכחת: רופא, מתרגם ופעיל תרבות שתרם לביבליוגרפיה העברית את האטלס הגאוגרפי הראשון בעברית. שמו הונצח בשם נכדו של עמנואל אולסוונגר, ד"ר חגי אליהו אלמגור. 

ד. מדוע לא הופץ האטלס בארץ?

על הצורך בהפקת אטלס בעברית עמד בשנת 1921 ד"ר יוסף לוריא, מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית. בדין וחשבון שמסר לוריא לחברי ההנהלה הציונית על הפעילות החינוכית בשנה האחרונה, הוא ציין כי בהיותו בחו"ל פעל להוצאת גלובוס עברי, ועתה הוא ניגש להכנות להוצאת אטלס עברי, שיהיה מותאם לתלמידי בתי הספר בארץ ישראל: 

דאר היום, 16 בנובמבר 1921

יזמתו של לוריא להכין גלובוס עברי אכן נשאה פרי. את הגלובוס הזה, שרק שניים כמותו שרדו בעולם, הכין בלייפציג הגאוגרף אברהם יעקב בְּרָוֶר, והוא הופק בשנת 1925 בברלין, בבית הדפוס של סירקין (על פרשה זו ראו כאן). לעומת זאת, יזמתו ל'אטלס עברי' מקורי לא הבשילה. 

ובכל זאת, בתוך זמן קצר עמדו לרשות מערכת החינוך שני אטלסים מהודרים בשפה העברית. כפי שראינו למעלה, עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר הגיעו לארץ ישראל המנדטורית כבר בשלהי שנת 1923. מדוע לא זכה אטלס זה לתפוצה ונותרו ממנו רק מעט עותקים? מדוע לא נקלט בבתי הספר בארץ?

רמז לכך מצאנו ברשימה שפרסם בשנת 1925 ד"ז, הוא העיתונאי והמסאי דוד זכאי, לרגל פרסום אטלס פ"ז. זכאי שיבח את האטלס והדגיש כי התואר 'אטלס ראשון' מגיע לו למרות שהיו אטלסים עבריים קודמים, אך אלה, לדעתו, אינם באים בחשבון. 'באחד מהם מצאנו בין המזלות מזל חדש – מזל חזיר'.  

דבר, 27 בנובמבר 1925

האמנם רמז זכאי ל'אטלס למפה-אולשוונגר'? האם היו אטלסים אחרים בעברית?

בדקנו את האטלס ואכן אמת הדבר. בעמוד המיוחד למערכות הכוכבים ולגלגל המזלות מופיע (פעמיים) במקום מזל 'טלה' (Aries) ובמקום קבוצת הכוכבים 'טלה' (Widder), מזל חדש וקבוצת כוכבים חדשה ברקיע הצפוני ושמם 'חזיר'...

איך התגלגלו החזירים הללו למפת הכוכבים והמזלות? מלוח השנה הסיני? לא הצלחנו למצוא את האטלס המקורי של למפה, שאותו תרגם אולשוונגר, והפתרון לחידה אולי נמצא שם. באופן תמוה לא פחות, גם מזל 'גְּדי' (Capricorn) נעדר מלוח המזלות. אולי למישהו מהקוראים יש הסבר?

מכל מקום, אפשר לשער ששילובו של החזיר בגלגל המזלות העברי הוא שגרם להחרמת האטלס.

עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר כמעט שלא שרדו. עותק אחד שמור באוסף המפות של ערן לאור שבספרייה הלאומית; עותק אחר נרכש בשנות השלושים על ידי המלחין גבריאל גראד וזהו העותק שנמצא ברשותי. 

שאלה נוספת היא מאיזו שפה תרגם אולשוונגר את האטלס? באטלס העברי אין רמז לכך.

לכאורה, התשובה המתבקשת היא כי התרגום נעשה מגרמנית, אך מתברר שבהוצאת סירקין היהודית ראה אור באותה שנה, 1923, אטלס נוסף לבתי ספר בעריכתו של ד"ר למפה, אך ברוסית (Učebnyj geografičeskij atlas)! 

עותק מאטלס זה שמור באוסף המפות של הספרייה העירונית בברלין (Staatsbibliothek Preussischer Kulturbesitz), ולאור זאת האפשרות שאולשוונגר תרגם מרוסית ולא מגרמנית צריכה להילקח בחשבון (תודה לד"ר ברונו שלהאס מלייפציג ולפרופ' חיים גורן על המידע).

ה. משהו על אטלסים עבריים 

גם אטלס פ"ז, שנועד על פי כוונת עורכיו 'לשימוש בתי הספר היהודיים', אזל עד מהרה ולא נדפס שוב. עד שנות השלושים נעזרו תלמידי בתי הספר בארץ ישראל באטלסים בשפות זרות. בשיעורי הגאוגרפיה הסתייעו המורים במפות קיר גדולות שהציבו לצד הלוח בכיתה, ואחר כך גולגלו ואוחסנו ב'חדר המפות'. 

בשנת 1935 יצא לראשונה, בהוצאת 'אמנות' בתל אביב וביזמתה של שושנה פרסיץ, אטלס עברי ארץ-ישראלי בעריכת המלומד אברהם יעקב בְּרָוֶר. האטלס נדפס בלונדון, והכרטוגרף האחראי היה מרקו עֵינִי, איש מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. האטלס יצא במהדורות אחדות והיה בשימוש בבתי ספר אחדים עד שהפצתו נפסקה. 

בְּרָוֶר הכיר את אטלס למפה-אולשוונגר, אך בזיכרונותיו בחר שלא להזכירו במפורש אלא רק לרמוז עליו: 'במשך שנים השתדלתי לפרסם מפה עברית מקורית של ארץ ישראל, לא כמפות שהופיעו לפני, שבהם רק הוחלפו השמות שבמפה לועזית לעברית'. אמנם מדובר כאן במפות ולא באטלס, אך אפשר להניח שכוונתו הייתה למפות הארץ שנדפסו באטלסים שקדמו לו. בְּרָוֶר, שהתקשה למצוא מוציא לאור וחיזר על פתחי נדיבים, נהנה מתמיכתו של ביאליק ולאחר ששהה בקיץ 1925, במשך חודשיים, במכון הכרטוגרפי הלאומי בווינה, שם שורטטה המפה, היא ראתה אור בהוצאת 'דביר' (זכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק, 1966, עמ' 630-629).

אברהם יעקב בְּרָוֶר (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

בשנת 1950 הופיעה המהדורה הראשונה של 'אטלס בְּרָוֶר'. הפעם היה זה משה בּרָוֶר, בנו של אברהם יעקב שנזכר לעיל. אטלס רב-תפוצה זה יצא במהדורות אין-ספור ונחשב עד היום נוח להתמצאות ומדויק יותר מכל קודמיו. פרופסור ברור, יליד 1919, שיציין בשנה הבאה את יום הולדתו המאה, הוא מקוראי בלוג עונג שבת, ומכאן אנו שולחים לו את ברכותינו לבריאות טובה, עד מאה ועשרים!

משה בְּרָוֶר (ויקיפדיה)

בעלי התוספות

פרופסור משה בְּרָוֶר כיבד אותנו בתגובה מפורטת למאמר, והנה היא כלשונה:

כמה הערות והבהרות לגבי המאמר המעניין על האטלסים העבריים.  

האטלס שתרגם וערך א' אולשונגר בברלין, בשנת 1923, מוכר לי. לאבי היה עותק ממנו. באטלס היו ליקויים רבים, הן מבחינה גאוגרפית הן בתרגום העברי. מאבי שמעתי שהאטלס נדפס רק במספר קטן של עותקים, כדי  לנסות להחדירו לבתי ספר ששפת הלימודים בהם היא עברית – בארץ ישראל, בפולין ובליטא. שאלת השימוש בו נידונה במחלקת החינוך בראשותו של ד"ר לוריא, שהחליטה שאינו ראוי לשימוש בבתי הספר של מערכת החינוך של היישוב היהודי. הוא לא נקלט גם בבתי ספר יהודיים באירופה. ביוזמת לוריא ואבי נעשה, באותו פרק זמן, נסיון – שנכשל – לארגן הפקת אטלס בעברית בווינה.  

לגבי אטלס ז'בוטינסקי, פרלמן היה אמנם שותף חשוב בתרגום העברי מגרמנית של מרבית מפות האטלס, אך הייתה לו השפעה מועטה בקביעת תוכנו והסדר הפנימי בו, שאותו קבעו ז'בוטינסקי, ובמידה רבה פרופסור הנס פישר, העורך המדעי של המכון הכרטוגרפי הגרמני וגנר ודבס שבלייפציג, שם הוכן והודפס האטלס. פישר, שבמהלך הכנת האטלס למד לקרוא עברית, נעזר גם בכמה 'תלמידי חכמים' יהודים, תושבי לייפציג. ז'בוטינסקי עבר בקפדנות על ההגהות הסופיות של כל המפות והטקסטים שנכללו באטלס, יזם תמורות ושינויים בהם, וגם נועץ בכמה מדענים יהודים בפריז ובארץ לגבי דמות מפות מסוימות. בצד  המנהלי של הכנת האטלס טיפל בעיקר יחזקאל סטימצקי, שהיה באותם ימים עוזרו של ז'בוטינסקי (אחרי עלותו ארצה הקים סטימצקי סוכנות ליבוא ומסחר בספרים, שברבות הימים הפכה לחברה הגדולה בתחום). ב-1932, לאחר שאזל האטלס, פנה ז'בוטינסקי לאבי והציע לו לקבל על עצמו את עריכת המהדורה החדשה. בשנות ישיבתו של ז'בוטינסקי בירושלים נקשרו בינו לבין אבי יחסי שכנות וידידות. אבי לא יכול היה לקבל את ההצעה, משום שמכון וגנר ודבס דרש שעורך המהדורה ישהה בלייפציג או בקרבתה ויהא צמוד להכנתה. התנהל משא ומתן ממושך בעניין זה, בנסיון למצוא הסדר שיאפשר את הוצאת המהדורה החדשה. סמוך לאחר שעלה היטלר לשלטון בגרמניה, בינואר 1933, ניתק מכון וגנר ודבס את קשריו עם ז'בוטינסקי. לאחר מכן ניסה ז'בוטינסקי, ללא הצלחה, לעניין את המכון הגאוגרפי הלצל שבווינה לקבל על עצמו הכנת אטלס בעברית.  

ברשימת האטלסים העבריים שבמאמר חסר אטלס של הוצאת 'יבנה' בתל אביב, בעריכת ד"ר יצחק שטנר ופנחס יואלי, שיצא לאור ב-1946. האטלס הוכן והודפס בלונדון. גם אטלס זה לא הצליח לחדור לשימוש בבתי הספר בארץ, ספק על שום מחירו היקר, ספק משום שהיה דל בחומר על ארץ ישראל והמזרח התיכון. במשך שלוש השנים לאחר הופעתו נמכרו ממנו רק כמה מאות עותקים. שיווקו הופסק בשנת 1950, כשהגיע לשוק הספרים האטלס בעריכתי. אטלס זה הוכן בווינה (1950-1946) ושלוש ההדפסות הראשונות שלו בוצעו בווינה. משנת 1955 ועד היום הוא 'תוצרת הארץ'...

על דעת המקום: ארץ ישראל בְּרָוֶר

אברהם יעקב ברוור, טרנופול 1910-1905? (מקור: אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

מאת יהודה זיו

בילדותי בלעתי בשקיקה את ספריו של ההיסטוריון, הגיאוגרף ואיש ידיעת הארץ אברהם יעקב בְּרָוֶר (1975-1884). קראתי בהנאה את ספרו אבק דרכים (עם עובד, תש"ד-תש"ו), שבו סיפר על מסעותיו בארצות המזרח הקרוב, מסוריה ועד פרס וכורדיסטן, ועוד יותר מכך את הארץ (דביר, תרפ"ח), שנכתב בעברית של פעם (למשל, באב אל-ואד הוא 'שער העמק', וח'אן יוּנס היא 'חֲנוֹת יוֹנָה' [הנביא]). לפי תומי חשבתי אז, כי א"י, ראשי תיבות שמותיו הפרטיים, אינם אלא ארץ ישראל...

כסייר בפלמ"ח למדתי לראות את התנ"ך בעיניי ולא לקרוא בו בלבד, ולימים היה זה ברוור שלימד אותי להבין את אשר אני רואה. עם בואי ללמוד בבית המדרש למורים בשכונת בית הכרם  נמניתי שם עם קבוצת 'התמחות בגיאוגרפיה', ובמסגרתה הוליך אותנו ברוור לסיורי היכרות עם ירושלים. אני זוכר את סיור בתי הכנסת בירושלים העתיקה בליל יום הכיפורים; את תצפיות הנוף במערב העיר ובמדבר יהודה, ובמיוחד את המסע במורד נחל פְּרָת (הוא ואדי קֶלְט), שנחרת, כפי שנראה בהמשך, אף בזיכרונו של ברוור.

 תצפית נוף במערב ירושלים. מימין (עומדת) לאה שלוסברג (לימים רבין); לשמאלה (יושב) יהודה זְלַטִין (זיו); 

משמאל (עומדת כפופה) שולמית אדלר (לימים אלוני); למטה (באמצע) חבוש בכובע, א"י ברוור

עם הגיענו אל חוף ים המלח נשא ברוור הרצאה מפורטת על היווצרותו ואחר כך הדגים לנו החוקר הנודע לתהילה גם משהו מיכולותיו האחרות, כשערך תחרות בינינו, תלמידיו, לבינו בהקפצת חלוקי אבן על פני הים.

על שפת ים המלח: ברוור (יושב מימין) מרצה על תהליך היווצרותו של ים המלח (לרגליו – יהודה זיו)

ברוור מקפיץ חלוקים על המים

מכאן ואילך שימשה תורתו של ברוור בידי. מפת הקיר הנודעת של 'ארץ ישראל', שאותה ערך, ליוותה אותי שנים רבות כמורה, מרצה ומדריך. 

מקטע ממפת ארץ ישראל שסידר ברוור. המפה נדפסה במכון הכרטוגרפי בווינה בסוף תרפ"ה וראתה אור בהוצאת 'דביר'
(מקור: הספרייה הלאומית)

אפילו במלחמת ששת הימים – עת עמדתי בראש צוות מיחידת אנשי המילואים של חיל החינוך, אשר סופח לפיקוד הצפון, והנחיתי את לוחמי סיירת 'גולני' בדבר נופי הגולן וסיפורי עברו – נסתייעתי בברוור. להמחשת תיאורַי המילולייים הצגתי את תצלומי הנוף של 'המעופפים הגרמנים', כלומר צילומי אוויר שצילמו טייסים גרמנים במלחמת העולם הראשונה וברוור עיטר בהם את ספר הארץ שלו, אשר נשאתי דרך קבע בתרמילי. 

משנעשיתי חבר ועדת השמות הממשלתית (1971), זכיתי לשוב ולפגוש שם את ברוור. על אף חצי יובל השנים שחלפו, הוא זכר אותי היטב ושמח על עיסוקנו המשותף, שטרח בו משכבר הימים: תחילה ב'ועדת השמות של ממשלת פלשתינה (א"י)', תחת עינה הפקוחה של 'החברה הגיאוגרפית המלכותית' (RGS), ולאחר מכן ב'ועדת שמות היישובים ע"י הקהק"ל'.

שתי אנקדוטות קשורות בברוור ובוועדות אלה: קביעת השמות 'מרחביה' ו'כפר גדעון'.

חברי ועדת השמות המנדטורית סירבו תחילה לאשר את שמה של מרחביה. לטענתם, נוסח הפסוק הוא 'מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ' (תהלים, קיח 5), ואם כן השם צריך להיות 'מרחב יה'. רק משהציג ברוור בפניהם את נוסח סידורי התפילה, שבהם נכתב 'בַּמֶּרְחַבְיָה' כמילה רצופה אחת בלבד, השתכנעו החברים ואישרו את השם המבוקש.

וולף היידנהיים, חומש מודע לבינה, רדלהיים תקע"ח

מקור: Groopy

בישיבתה הראשונה של ועדת שמות היישובים שעל יד הקרן הקיימת לישראל (כסלו תרפ"ח / דצמבר 1927) דנו החברים בקביעת שם למושב שהקימו יהודי טרנסילבניה בשנת 1923 על אדמת רֻבַּע אַל-נָּצְרָה (שטח המרעה של נצרת). ברוור טען באותה ישיבה כי העיר נֶָצֶרֶת הייתה לפנים מושב משמרת כהונה ושמה 'נָצְרַת', ועל כן עלינו להבליט את אי-ויתורנו על עיר זו על ידי קריאת שמה העברי העתיק על יישוב כפרי עברי הסמוך לה. אמנם ברוור לא דייק – שהרי ערביי העיר הוגים עד היום את שמה  النّاصرة ([אל]-נָצְרַת) – אך בכל מקרה לא הועילו טענותיו: עמיתו לוועדה, זאב וילנאי – אז בן עשרים ושבע בלבד – הסביר כי קידומת השם הערבי – רֻבַּע אַל-[נָצְרָה] – אינה אלא גלגול השם 'ירובעל', הלא הוא כינויו של השופט גדעון. ואכן, בפי המתיישבים נקרא המקום 'כפר גדעון' והוועדה אישרה שם זה.

לימים, כמתבקש, נמנה ברוור גם עם חברי 'ועדת השמות הממשלתית' של מדינת ישראל. על כל אלה אף זכה, שיישוב קהילתי שנוסד בשנת 1981 במערב הגליל התחתון, בתחומי המועצה האזורית משגב, נושא היום את זכרו: תחילה נקרא 'פרחי אבי"ב' (ראשי תיבות: אברהם יעקב ברוור), אך בשל הנוף המרהיב הנשקף ממנו הוחלף השם ל'מִצְפֵּה אבי"ב'.

מקור: אתר היישוב מצפה אבי"ב

גם בנו, פרופסור משה ברַוור (יליד 1919), נודע בתחום הגיאוגרפיה, ובשל כך כונה אביו מכאן ואילך בשם 'ברוור הזקן'. משנתמנה משה לכהונת יו"ר ועדת השמות הממשלתית, שמחתי לקבל מידיו את סיפור מסע השייט בים המלח, שהדריך אביו בחנוכה תרפ"ה (דצמבר 1924). למסע זה יצא ברוור עם תלמידיו ב'סמינר ליפשיץ' ועם ידידו ש"י עגנון. בשובם מעין גדי ומצדה נלכדו המטיילים בסופה עזה ורק בנס הצליחו למצוא מחסה בפתחו של נחל ארנון. את פרטיה של פרשה זו תיארתי במאמר מיוחד ('לכבוש את מצדה! ראשוני המעפילים אל ההר', קתדרה, 90, תשנ"ט, עמ' 144-115).

טיול בנחל פרת (ואדי קלט). משמאל כותב שורות אלה ובידו מצלמתו הראשונה Kodak Brownie

בספר זכרונות אב ובנו, שכולל בתוכו את זיכרונותיהם המלבבים של האב, מיכאל הכהן ברוור, ושל בנו אברהם יעקב (מוסד הרב קוק, תשכ"ו), יש פרק מיוחד הנקרא 'מטיולַי וסיורַי בארץ' (עמ' 436-423). בפרק זה תיאר ברוור שני טיולים: בחצי-פה סיפר שם על אותו מסע שייט לים המלח, שנחשב בעיניו כישלון פדגוגי ולפיכך גנז את מה שכתב ונמנע מפרסום הדברים (כאמור, רשמיו התפרסמו במאמרי בקתדרה, 90); לעומתו, כדוגמה להצלחה פדגוגית, הביא מעשה בתלמידו העיוור, יהושע גְרוּנוֹבִיץ, שהשתתף בסיור אל נחל פְּרָת (ואדי קֶלְט), שנערך באביב תש"ז (1947) והסתיים ביריחו (בסיור זה השתתפתי גם אני). קטע  זה מלמד על הפן האנושי והרחום של המורה הנפלא, ברוור 'הזקן':

היה באותה כתה עיוור חרוץ מאד. הוא חפץ להשתתף בטיול קשה זה, אבל לחבריו לא הייתה השתתפותו נעימה: חששו שמא יעכבם בדרך ויהיה לטורח. קיבלתי את הטורח עלי, והבחור נסע אתנו במכונית משא. בנחל פרת, בחלקו התחתון ... הורדתי את התלמידים לגיא ופקדתי עליהם לרדת באפיק הנחל עד מוצאו מההרים לכיכר הירדן ממערב ליריחו. חזרתי למכונית עם העיוור וירדנו בדרך הישנה והתלולה לכיכר. למטה ניגשנו לקיר התלול שבגדה הדרומית, הבנוי משכבות שהשקיע ים המלח, כשהגיע עד כאן, או ממה שהשקיע הנחל בשפכו לים ... הסברתי לתלמיד העיוור את ה'סנדביץ' של השכבות, שאינן עבות, ובמישוש בחתך בגובה עד 2 מטר, עד היכן שהידיים מגיעות, יכול היה להבחין בין שכבות הימה והנחל. כאשר הגיעו חבריו מדרכם בגיא, הרצה בפניהם העיוור על התהוות השכבות שבהן חתר הנחל אחרי שים המלח התרחק ... גם בדרכנו בכיכר הסברתי לעיוור כמה תופעות במישושו בידיו. מטיול אחרון זה ליריחו ולים המלח היה לי סיפוק מעבודתי בחינוך והוראה. העיוור לא היה לטורח לחבריו, לא גרם להם עיכובים ולא גרע מיכולתם לקבל לקח מפי. הוא משמש כעת מורה לעיוורים ושואף להשתלמות (זכרונות אב ובנו, עמ' 424-423).

יהושע גרונוביץ העיוור מאיר את עינינו (ברוור יושב שני מימין)

מקור: זכרונות אב ובנו, עמ' 659