סיפורי רחובות: נחל עוז, יובל הליבני, המעגל והמחשב

א. נחל עוז

בנתניה יש רחוב ושמו 'נחל עוז', על שם הקיבוץ ב'עוטף עזה' שהוקם ב-1951 ואכן היה היאחזות הנח"ל הראשונה. ב-2021 צולם השלט:

צילום: אדיר בנימיני (ויקימדיה)

אך להוותנו, לאחרונה הוחלף השלט ועודכן.

בטבח שבעה באוקטובר נרצחו בקיבוץ נחל עוז 16 אנשים (כולל שני עובדים זרים), ועוד שמונה נחטפו ועדיין נמצאים בשבי החמאס. חמישה מלוחמי צה"ל נהרגו בלחימה בשטח הקיבוץ.

צילום: דותן גורן

כל הכבוד למחלקת השילוט של העירייה על העדכון המתבקש, ובכל זאת כמה הערות קטנוניות:

1. אין כזה דבר 'הנגב המערבי' (זו טעות מאוד נפוצה!), כמו שאין נגב מזרחי או צפוני. יש מערב הנגב.

2. בעברית נהוג להשתמש בנקודות.

 

ב. שביל יובל הליבני

צילום: איתמר לויתן

טבח שבעה באוקטובר, שהתגלגל למלחמת 'חרבות ברזל' ולמבצע 'מרכבות גדעון', שבו אנו עדיין נמצאים, כבר מונצח גם ברחובות על שם חיילים שנפלו. אפשר להניח בצער שזו רק ההתחלה.

ברמת גן נקרא שביל על שמו של סרן יובל הליבני, שנפל ב-9 באוקטובר 2023. יובל, שגדל והתחנך במושב משגב דב ובתיכון האזורי בקיבוץ גבעת ברנר, נפל בקרב על שדרות. הוא, בת זוגו עמית ובנו יונתן בן השנתיים גרו ברמת גן.

יובל, עמית ויונתן (סטטוסים מצייצים)

יהי זכרו ברוך עם שאר גיבורי עמנו שמסרו נפשם על הגנת המולדת.

ג. לרבע את המעגל

ברמת גן יש רחוב ושמו 'המעגל'. עוברים ושבים שאינם טורחים לקרוא את ההסבר יחשבו לתומם שאולי נקרא השם לכבודו של חוני המעגל ושמא מדובר ברחוב מעגלי, ולא כך ולא כך. על פי ההסבר מדובר בכלל בראשי תיבות של אגודה שיתופית שהקימו עולים מביאליסטוק, ראשי תיבות של משקי עזר גנים למופת.

תמיד נחמד ללמוד משהו חדש!

צילום: איתמר לויתן

אף פעם לא שמעתי על האגודה הזו וניסיתי למצוא מידע עליה.

ובכן, ב-1917 ראה אור בוורשה קונטרס בן כארבעים עמודים ושמו: אגודה ליסוד מושב ועיר גנים למופת בארץ ישראל (מעג"ל): געזעלשאַפֿט צו גרינדען אַ מוסטער-האַפֿטען קאָלאָניע מיט אַ גאָרטען-שטאָדט אין ארץ-ישראל. 

בספר יש תיאור מפורט בעברית וביידיש של אגודת מעג"ל, מטרותיה ותקנותיה (שתורגמו גם לפולנית). הוא שמור בספרייה הלאומית, סרוק ונגיש לקריאה ולהורדה.

האגודה הוקמה על ידי אגודה אחרת, ששמה 'בני ציון', שמרכזה היה בוורשה ובראשה עמד הרופא והפעיל הציוני ד"ר ט'[וביה] הינדס. ככל שקראתי אין בתקנות שום התייחסות מיוחדת לביאליסטוק, והקריאה הופנתה לכל מי שמעונין להצטרף לאגודה החדשה ומוכן לחתום על תקנותיה ולשלם את מה שנדרש.

בתחילת הספר יש מפה מעניינת ביידיש של ארץ ישראל והארצות שסביבה ב-1917. מעניין ששום מושבה לא צויינה על המפה, וגם לא תל אביב... אתם מוזמנים להשתעשע בפענוח המקומות.

ד. מהו מחשב?

צילום: מנחם רוזנברג

ככל הידוע לי, נתניה היא העיר היחידה בארץ שיש בה רחוב על שם המחשב או לכבוד הדבר ששינה את חיי האנושות, ומבחינה זו כל הכבוד על החדשנות והעדכניות. אבל איך בדיוק מתארים בתמציתיות את המחשב, זה שיש לכל אחד מאיתנו בבית ובמשרד, שולחני או נייד, ויש גם מחשבי-על למדינות, לצבאות, לחברות ענק?

אני לא בטוח שההגדרה הנתנייתית היא הנכונה, המדויקת והמקיפה. 

יש לכם רעיון טוב יותר? 

סיפורי רחובות: זלמן שניאור זלמן, הרקון, עיונים בגוגל סטריט

א. זלמן שניאור או שניאור זלמן?

על הבלבול בין מייסדה המהולל של תנועת חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, שנפטר ברוסיה בשנת 1812, לבין הסופר והמשורר זלמן שניאור – שאומנם היה ככל הנראה אחד מצאצאיו, אבל נפטר בשנת 1959 ומנוחתו כבוד בבית הקברות הישן של תל אביב ברחוב טרומפלדור – כבר יצא לנו לכתוב כאן לפני כשבע שנים.

ברמת השרון למשל מחזיקים בחבל בשני קצותיו, וברחוב זלמן שניאור תמצאו גם את שניאור זלמן, וכל אחד יבחר את הנאה בעיניו. 

צילום: דוד שי

שניאור זלמן מליאדי כתב ספרים הרבה שנערצים ונקדשים לא רק על חסידיו, והבולט שבהם הוא ספר התניא, שהוא ספר היסוד של חב"ד, שנדפס באלפי מהדורות, ולצדו ספר ההלכה שלחן ערוך הרב.

זלמן שניאור – שהיה אדם חילוני לגמרי – מוכר, בעיקר לבני הדורות הקודמים, בשיריו ובספריו רחבי היריעה, בעברית וביידיש, כמו אנשי שקלוב, הגאון והרב, פנדרי הגיבור, המשומדת ועוד.  

ברחוב המוקדש לכבוד הסופר זלמן שניאור בחיפה לקחו את הבלבול בין שני האישים צעד אחד מביך קדימה. 

צילום: איתמר לויתן

שימו לב מה קרה כאן: לא רק שנוסף לו לזלמן שניאור התואר 'רב' – מה שמעולם לא היה – אלא שעיקר תפארתו היא בחיבור 'ספר התניא' ו'שלחן ערוך הרב', שהם כאמור פרי עטו של מייסד חסידות חב"ד שניאור זלמן...

השלט הזה עומד על עמדו כבר יותר משנה, ואוי לה לכלימה.

ב. הרקון: רחוב אחד שהוא שניים

לאורך הגבול בין מושב עדנים ובין שכונת נוה נאמן שבדרום הוד השרון עובר רחוב הרקון. הרחוב משותף לשתי רשויות, וראה זה פלא בכל צד של הרחוב מדובר ברקון אחר!

בזה שבצד המושב, מדובר בהָרַקּוֹן עם אות ק' חלומה (Harakon). זהו שמו של נחל או שמה של עיר בגבול שבט דן ובקרבת נחל הירקון.

ואילו בצד של שכונת נוה נאמן, הַרָקוּן מנוקד בשורוק (Harakun). רָקוּן הוא דביבון. 

רחוב הרקוּן בנוה נאמן (צילומים: מנחם רוזנברג)

במילים אחרות: לפנינו רחוב אחד המשוייך לשתי רשויות מקומיות שונות. לרחוב יש שם הנכתב בעברית בצורה דומה, אך הוא נהגה באופן שונה ולכל צורת הגייה משמעות שונה.

מי צודק? ברור שרחוב הרקוּן הוא צורה שגויה. הדביבון חי במדינות אמריקה, למה שייקראו רחוב בארץ על שם חיה שאינה נמצאת בה ומעולם גם לא הייתה בה? לעומת זאת, רחוב הרקוֹן מתאים לאזור הגאוגרפי שבו נקבע שמו.

ג. עיונים חדשים בגוגל סטריט

כתב לי זאב קינן:

ושוב נזדמנתי במחשבי אל מפות גוגל ונפלאותיהן, והפעם אזור הר הצופים בירושלים. 

א. שדרות שַׁיֶּרֶת הר הצופים נוקדו באופן תמוה 'שִׁירֶת הר הצופים'. ממתי גוגל מנקדים שמות רחובות? מכל מקום, השם באנגלית (המתעתק את השם הערבי) הוא Gabal Al Mokbr – Qafelat al Gada. התייעצתי עם דוברי ערבית: לכולי עלמא, ג'בל מוכבר אינו הר הצופים (רובו נקרא ג'בל אל זייתון, והחלק של בית החולים הדסה נקרא 'הדסה עיסאוויה'); ובאשר לשם Qafelat al Gada אין להם שום מושג באשר למשמעו ולתרגומו.

ב. שדרות צ'רצ'יל הרחבות, המובילות אל הכניסה הראשית של האוניברסיטה, זכו לשם Oghneya Mn Al Bahr. גם כאן כָּשְׁלוּ דוברי הערבית לפענח. הניחוש שלי: 'אוגניה מן הים' (?). מה הקשר לצ'רצ'יל, ומיהי אותה אוגניה שזכתה להיכרך בשמו?   

ג. רחוב חרובית הקטן, היורד אל עיסאוויה, נקרא באותיות לועזיות Haruvit, אך באותיות עבריות דווקא ח'רובה.  

ד. ולבסוף, רחוב מרטין בּוּבֶּר שזכה להיקרא בלועזית-גוגלית-ערבית Martin Popper... 

ברור כי מלחמה נטושה על שמות הרחובות בירושלים ומישהו טורח לתת לרבים מרחובות העיר שם בערבית, ולו גם משובשת, מפוברקת או בתרגום לא מוצלח. 

על המפה: נחל זרי הדפנה וים בין-יבשתי, סיבוב בראשון

א. נחל זרי הדפנה

בנחל הזה כנראה אף פעם לא הייתם וגם לא תהיו.

במושב הדתי חמ"ד, ששוכן קרוב למחלף גנות ונוכח פארק אריאל שרון (המוכר יותר כאתר האשפה לשעבר 'חיריה'), בונים 'הרחבה'. ובהרחבה כמו בהרחבה, יש רחובות וכבישים חדשים ולרחובות צריך לקרוא בשמות. נמנו וגמרו פרנסי המקום לקרוא לרחובות בשמות נחלים בארצנו. וכך מדרום למקום הקרוי בשם הקסום 'מבשלת נופי חיריה', באים בזה אחר זה רחובות נחל כזיב ונחל עירון, נחל דולב ונחל לכיש, נחל שפירים ונהר הירדן.

מפות גוגל

שני נחלים יוצאי דופן ברשימת הרחובות: נחל גבעות ונחל זרי הדפנה. אם תחפשו אותם על מפת הארץ לא תמצאום.

מניין הגיעו לנחל גבעות לא אדע (אולי הכוונה להיאחזות נח"ל שכוחה בשם נח"ל גבעות?), אבל נחל זרי הדפנה זה די ברור, לא?

האם זו בדיחה פנימית, או בּוּרוּת ברמות שטרם נצפתה במקומותינו?

איך כתב לי זאב ערבות, שעלה על הדבר המופרך והמגוחך הזה: לא אופתע אם נגלה בקרוב גם את רחוב נחל משכבו בשלום...

בין כך ובין כך, דואר ישראל כבר ערוך למשלוחים לכתובת זו:

ובשולי הדברים: הביטוי 'לנוח על זרי הדפנה' (ובאנגלית: to rest on your laurels) מקורו כמובן במיתולוגיה היוונית: דפנֵה הייתה נימפה, בתו של אל הנהר, שבמנוסתה מאפולו שהיה מאוהב בה, הפכוה האלים לשיח הנושא את שמה. אפולו, שהמשיך להיות מאוהב בה גם אחרי שהפכה לשיח, ביקש מן האלים שעלי השיח יונחו על ראשיהם של המנצחים בקרבות או בתחרויות זמר ושירה, וכן היה.

ב. דע את היקום

אם עסקנו בנחלים שלא היו ולא נבראו, למה שלא נספר לכם על ים שלא היה ולא נברא.

לא בארץ ישראל, אבל בהעדר מדור מתאים אני מניח את זה כאן.

עדן חזני ציון ובני משפחתה שבו ארצה משליחות בארה"ב בטיסת 'קורונה' של חברת יונייטד. מה יש לעשות בטיסה כל כך ארוכה? עוקבים כמסוממים אחרי התקדמות המטוס בדרך הביתה.

עדן הופתעה לגלות שבמהלך שהותה בחו"ל השתנו דברים רבים בגאוגרפיה של הים התיכון.

כך למשל בין יוון לאיטליה התגלה ים חדש ושמו 'ים בין-יבשתי' (מן הסתם תרגום לא חכם של 'הים התיכון', Mediterranean, שהוא אכן ים בין-יבשתי).

היא גם שמחה ללמוד על קיומה של לג'ובלג'נה, שזה כנראה השם החדש שחברת יונייטד העניקה לעיר לובליאנה בירת סלובניה.

ג. ראשון לציון מארש

ראשון לציון, שנוסדה בשנת 1882, היא כבר מזמן לא מושבה, ובכל זאת נותרו בה מבנים לא מעטים מתקופת הבראשית, מימי היותה אחת מ'מושבות הברון'.

ברחוב רוטשילד 24, בלב המרכז ההיסטורי של העיר שהפך למדרחוב, עומד בניין העירייה הישן שהוקם בשנת 1888. העירייה כבר מזמן לא כאן. היא שוכנת במבנה חדש ומודרני, ובבית הישן שכן עד לא מכבר המוקד העירוני ומחלקת הדואר של העירייה. ב-2017 החליטה עיריית ראשון להפוך את המבנה למלון בוטיק ושמו 'רפאל', שבעליו התחייבו לשפץ את המבנה ולשמרו. איך אומרים אצלנו? ימים יגידו.

עבודות השיפוץ התחילו וזו הזדמנות להגיד לפקידי הברון שלום ולהתראות.

צילומים: איתמר לויתן

ואם כבר אנחנו בראשון, הנה עוד כמה תמונות שצדו את עיניו של איתמר, צלמנו המשוטט.

למשל, 'הבית בעמק שוקו', שזה בדיוק הגן שבו הייתי שמח לבלות את שנות ילדותי.

לעומת זאת, 'פלאפל זינזאנה' הוא לא המקום שבו הייתי בוחר לבלות ולסעוד.

לטובת קוראינו התמימים ושוחרי הטוב נסביר כי 'זינזאנה' הוא מונח מעולם הפשע, המכוון לרכב משטרתי שנועד להסעת עצורים.

ויש גם בשורות טובות לכל אלה שחיפשו הליום ולא מצאו!

ולסיום, 'חדר בריחה' ששואב השראה מהספר המפורסם חמישים גוונים של אפור, ונועד כנראה לאנשים עם עולם דימויים מאוד מסוים...

פה ושם בארץ ישראל: רחוב רזרבי וחורבה משודרגת, בית האיכר ומעיין הגבס

א. דולב רזרבי

במושב כפר חיים שבעמק חפר יש רחוב ושמו הַדֹּלֶב.

ליתר בטחון הפכו אותו לרחוב רזרבי. למה? מי יודע?

אריק רז ניסה לברר עם ותיקי היישוב, וזה מה שאמרו לו:

זה הרחוב הקיצוני במושב, שעובר ליד החלקות החקלאיות. שנים רבות השאירו אותו כרזרבה לבניית בתים ולכן קראו לו 'הרזרבי'. משקיבל את שמו העברי הרשמי 'הדולב', דאגו פרנסי המושב שהחברים לא ישכחו על מה מדובר...

צילום: אריק רז

ב. חורבה משודרגת

חורבת רקית היא אתר ארכאולוגי הנמצא ברכס הכרמל, מדרום לקיבוץ בית אורן וסמוך לשביל ישראל. על פי התיאורים זהו מקום נחמד לטייל בו, יש בו שרידי מתקנים חקלאיים קדומים, מערות קבורה, חורש טבעי וגם חניון למכוניות.

כשזאב קינן בדק את מפת גוגל הוא הופתע לגלות שחורבה זו זכתה לשדרוג ובטקסט האנגלי של המפה היא נקראת Khirbet Upgraded.

איך קורה דבר כזה?

ג. מתי נוסד בית האיכר?

'בית האיכר' ברחובות נמצא ברחוב הרצל 143, ליד השוק ובית הכנסת 'שונה הלכות'.

התדעו קוראים חביבים באיזו שנה בדיוק נוסד הבית – בשנת 1935 (תרצ"ה) או שמא בתרצ"ב (1932)?

צילום: עמנואל ארביב

גם בארכיון לתולדות רחובות לא בטוחים, ולכן כתבו שם 'בראשית שנות השלושים'. מכל מקום, שמחתי לגלות שבשנות הארבעים נערכו במקום מסיבות 'עונג שבת'...

ד. מעיין הגבס

מעיין חדש התגלה בארצנו, והוא נמצא ברחוב האורג בנתניה. למעיין הזה, הפלא ופלא, יש אפילו טלפון.

אומרים שמי מעיין הגבס טעימים במיוחד. יש בהם המון מינרלים ושתייתם מבטיחה חיים ארוכים ובריאים.

צילום: איתמר וכסלר

האטלסים הראשונים בשפה העברית

מאת אליהו הכהן

א. אטלס פרלמן-ז'בוטינסקי: האטלס העברי השני

בהיסטוריוגרפיה של תולדות היישוב ותולדות תחיית הלשון העברית התקבלה המוסכמה שהאטלס הראשון שנדפס בשפה העברית הוא מה שמכונה 'אטלס ז'בוטינסקי', על שם אחד מעורכיו זאב ז'בוטינסקי (1940-1880). באתר האינטרנט של הספרייה הלאומית הופיע לפני כשנה מאמרו של יורם מלצר, הנושא את הכותרת 'האטלס העברי הראשון, ראשית המולדת', ובו הוגדר אטלס זה בפירוש: 'האטלס הראשון שהודפס בעברית'.

האטלס המדובר ראה אור בשנת 1926 בהוצאת 'הספר' שבלונדון, אך למעשה נדפס בלייפציג ('ליפסיה') שבגרמניה, בדפוס המכון הגאוגרפי שנשא את שמם של ה' וגנר וא' דֶּבֶּס. 

כפי שנראה בהמשך, את כתר הראשונים יש להסיר מראשו של ז'בוטינסקי ולהניחו על ראשו של אדם אחר, פחות ידוע, שקדם לו. אך קודם שנגיע לכך, כמה הערות על האטלס המוכר.

הייחוס לז'בוטינסקי מקפח את זכויותיו של מי שהיה שותפו המלא לעריכת האטלס, ד"ר שמואל פרלמן (1958-1887). פרלמן היה עיתונאי ועורך מיומן. הוא היה מעורכיו הראשונים של עיתון הארץ ושל כתב העת הציוני העולם, ולימים מעורכי העיתונים דֹאר היום, הבוקר ובוסתנאי. הוא היה גם מתרגם מחונן, שתרגם, בין היתר, את כתבי היינה לעברית. באותה שנה, תרפ"ו (1926), שיתפו ז'בוטינסקי ופרלמן פעולה במיזם חינוכי נוסף: עריכת כל-בו לתלמיד, מעין אלמנך שנועד לתלמידי בתי ספר עבריים. גם ספר זה ראה אור באותה הוצאת ספרים לונדונית ('הספר'), אך נדפס בפריז, מקום מושבם דאז של השניים. בשער הספר נכתב כי הוא נערך בידי פ"ז, אלה הם ראשי התיבות פרלמן-ז'בוטינסקי.

ברור שייחוס האטלס לז'בוטינסקי נעשה על דרך הקיצור, אך גם משום שהיה מפורסם הרבה יותר מפרלמן. הוא נחשב דמות מרכזית בהיסטוריה הציונית ונודע כאיש אשכולות: מנהיג פוליטי, סופר, משורר ומתרגם מחונן, ומעל הכל נואם כריזמטי שרבים שיחרו לפתחו. בשנת 1922 ייסד בברלין  את הוצאת 'הספר', יחד עם המו"ל שלמה זלצמן. לימים עברה ההוצאה לפריז ומשם ללונדון.

לפרלמן לא היה תפקיד משני בעריכת האטלס, שהיה מבוסס על עבודתם של כרטוגרפים גרמנים – הוא היה העורך המדעי שלו. ראוי אם כן להחזיר לו את כבודו, ולכנות את האטלס בכל הפרסומים, 'אטלס פ"ז' (פרלמן-ז'בוטינסקי).

זאב ז'בוטינסקי

שמואל פרלמן (ויקיפדיה)

קטע ממפת ארץ ישראל באטלס פרלמן-ז'בוטינסקי

ב. אטלס לַמְפֶּה-אלשונגר: האטלס העברי הראשון

בכל הסקירות על תולדות האטלסים העבריים אין אזכור מפורש לאטלס העברי הראשון, שהופיע שלוש שנים לפני אטלס פ"ז, ולו מגיע כתר הראשׁוֹנוּת. זהו אטלס גיאוגרפי לשמוש בתי ספר, שהכין הגאוגרף הגרמני פליקס לַמְפֶּה (Felix Lampe), בעקבות הכרטוגרף ק. לוּתֵר (C. Luther), ואותו תרגם לעברית אל. אלשונגר. אטלס זה ראה אור בברלין בשנת 1923, בהוצאת א"ג סירקין, הוצאה עברית שנוסדה בווילנה בשנת 1859, שהתמחתה במפות, אטלסים וגלובוסים, אך גם הדפיסה ספרי ילדים מאויירים ומקסימים ביידיש, כמו דער קאָטער אין שטיוול (החתול במגפיים) או שנייוײַסל (שלגייה), שנדפסו בברלין ב-1924. 

האטלס העברי, שנועד על פי כותרתו לשימוש בבתי ספר, כולל שמונה-עשרה מפות של אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה ואוסטרליה, בכלל זה מפות נפרדות לארצות אירופה השונות, כולן בצבעים ובאותיות עבריות. בכל מפה הופיעו במשבצת נפרדת גם נתונים תמציתיים של האוכלוסייה. כל המפות נדפסו בעברית ואין בהן אף לא אות לועזית אחת.

תוכן העניינים באטלס למפה-אולשוונגר

על גב כריכת האטלס נדפסו שמות המפות והגלובוסים בהוצאת סירקין

את האטלס חותמת מפת ארץ ישראל, שמציגה את נקודות היישוב משני עברי הירדן, המערבי והמזרחי. גבולות הארץ מעודכנים לשנת 1923, אך דומני שלא בדיוק רב. קו הגבול כולל את אצבע הגליל, עד מצפון למטולה וכפר גלעדי, מקיף ממזרח את מי מרום (החולה) ואת משמר הירדן, חוצה את ים כנרת ויורד דרומה בירדן עד ים המלח. המפה כוללת את 'ארץ הנגב', דהיינו צפון הנגב ומרכזו, אך ללא חלקו הדרומי, דהיינו המשולש התחתון של המפה, בואכה אום רשרש שעל חוף ים סוף.

במפת הארץ מופיעות מושבות העלייה הראשונה ויישובי העלייה השנייה. לעומת זאת מבין יישובי העלייה השלישית צוינה רק בלפוריה, שהוקמה בשנת 1922, בעוד יישובים צעירים כמו נהלל, עין חרוד ותל יוסף טרם עודכנו בה. ניתן למצוא במפה אתרים קטנים ונידחים, למשל 'גבעת בנימין', שלא היה יישוב אלא חלקות אדמה שרכש הברון רוטשילד ובמרכזן ניצב המבנה של שוני. בשפלת החוף מופיעות במפה יפו, מקווה ישראל, פתח תקווה ועין גנים, אך למרבה ההפתעה נעדר ממנה שמה של תל אביב, גם לא בשמה הראשון 'אחוזת בית'.

במפות ארצות אירופה שימר האטלס את השמות הישנים: 'פרנציה' במקום צרפת, 'מדינת אשכנז' במקום גרמניה, 'שויציה' במקום שווייץ, 'הישפניה' במקום ספרד. גם המונח העברי 'קנה מידה' עדיין אינו מוכר ובמקומו נזכר השם הלועזי 'מַסשְׁטַבּ', כמובן באותיות עבריות.

מפת מזרח אירופה 

מפת צפון אמריקה

עותקים מן האטלס הגיעו לארץ ישראל המנדטורית, ומודעות פרסום מטעם חנות 'הספר' בירושלים נדפסו בעיתון דאר היום ובישרו על הופעת 'אטלס עברי חדש':

דאר היום, 14 באוקטובר 1923

עם זאת, אין לנו כל רמז לכך שהאטלס חדר לתכנית הלימודים בבתי הספר בארץ. מדוע? על חידה זו ננסה לענות בהמשך.

ג. מיהו אל. אלשונגר?

איור: דני קרמן

שמו של האחראי על החלק העברי באטלס צוין בקיצור. מי היה אותו איש? 'אלשונגר' הוא כמובן 'אוֹלְסְוָונְגֶר' או 'אוֹלְשְׁוָונְגֶר'. משפחת אולשוונגר התגוררה בעיירה גרייבו (Grajewo), שנמצאת היום בצפון פולין. אמי, שנולדה גם היא שם, הכירה היטב את בני המשפחה והזכירה אותם כברוכי כישרונות. המוכר ביניהם הוא הפעיל הציוני וחוקר הפולקלור ד"ר עמנואל אולסוונגר (1961-1888), שהיה איש רב פעלים (בירושלים יש רחוב הקרוי על שמו). הוא היה מחלוצי השימוש באספרנטו וגם מתרגם רב-זכויות (בין היתר תרגם לעברית את שירי גתה וכן שלושה כרכים של הקומדיה האלוהית של דנטה).

בפברואר 2017 פרסם דני קרמן בבלוג שלו רשימה שתיארה את פעלו של אולסוונגר. קרמן הכתיר את רשימתו בכותרת שאומרת הכל: 'עמנואל אולסבנגר, גיבור ילדותי'...

אך מיהו אל.?

לפיענוח חידת זהותו נעזרתי ברות אלמגור-רמון, יועצת לשון בתאגיד השידור, שהיא נכדתו של עמנואל אולסוונגר. רות נועצה עם קרוב משפחתה ד"ר שמואל אולשוונגר דהרי, והוא מיהר להודיע כי מתרגם האטלס הוא ללא כל ספק הרופא ד"ר אליהו אולשוונגר, אחד מאֶחיו של עמנואל. הוא גם מסר לה פרטים אחדים עליו, שאותם השלימה דורית רימון יפעת. דורית היא נכדתה של זלמה וירז'בולובסקי-אולשוונגר, אחותם של עמנואל ואליהו ומורה לפסנתר ומתרגמת, אמו של חבר הכנסת לשעבר אליהו מרידור, וסבתו של השר לשעבר דן מרידור. מידע נוסף הגיע גם מנכדתו של אליהו אולשוונגר, ז'ולייט ראול-דובאל, סגנית מנהלת של המוזיאון לאוּמנויות ומלאכות בפריז.

מן העדויות השונות ניתן להרכיב ביוגרפיה חלקית של אליהו אולשוונגר, האיש שעמד מאחורי מיזם האטלס העברי הראשון.

אליהו אולשוונגר (1952-1878)

אבי המשפחה, שמואל אריה אולשוונגר, נשא לאישה את ליבה לבית וירז'בולובסקי, ונולדו להם חמישה בנים (שאול, אליהו, יעקב, אלכסנדר ועמנואל) ושתי בנות (הדה וזלמה). אליהו, הבן השני, נולד בגרייבו בשנת 1878. את לימודיו החל בעיר הסמוכה סובאלק, ובה למד עד שנת 1898. אחר כך עבר לבירת האימפריה סנקט פטרבורג, ושם למד פיזיקה ומתמטיקה. משם עבר לברלין ובה למד פילוסופיה ורפואה. הוא המשיך את לימודי הרפואה בעיר וירצבורג ושם הוסמך לרופא.

בימי מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה ושירת בצבא כרופא. בשנת 1917 אנו מוצאים אותו בווילנה –שם נשא לאשה את לאה (לבית סלוצקי). באותה שנה ניהל את העיתון לעצטע נייעס, שנדפס בשנים 1919-1916, ושימש עורכו. בשנת  1919 חזר לברלין ושם החל לעסוק בכתיבה ובתרגום של חוברות רפואיות שונות לשפה פופולרית, אך גם תרגם ספרות יפה, כגון תרגומו ליידיש של הכופר מסאוונה מאת הסופר והמחזאי הגרמני גרהרט האופטמן, שראה אור בברלין בשנת 1922.

בעת שהייתו בברלין הצטרף אליהו לארגון אוֹז"ה (OSE או OZE), ארגון בריאות הומניטרי, שנוסד בשנת 1912 בידי רופאים יהודים בסנקט פטרבורג. בשנת 1923 העביר הארגון את מרכזו לברלין, ועשר שנים אחר כך, עם עליית היטלר לשלטון, עבר לצרפת ושם נקרא Oeuvre de Secours aux Enfants. אולשוונגר עבר לפריז והיה בין הפעילים בארגון זה, שלימים סייע לאלפי פליטים יהודים להימלט מגרמניה הנאצית. פרט מעניין בתולדות חייו: בחודש אפריל 1936 השתתף אליהו בקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודים, שהתקיים בתל אביב ובירושלים.

אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך אולשוונגר בפעילותו בארגון. בשנת 1951 הוזמן לסדרת הרצאות בניו יורק, ושם, ב-20 בספטמבר 1952, בהיותו בן 74, חלה ומת. הוא נקבר בניו יורק.

ידיעה על מותו של אליהו אולשוונגר התפרסמה בעיתון ניו יורק טיימס, 23 בספטמבר 1952

כך תמה מסכת חיים של דמות נשכחת: רופא, מתרגם ופעיל תרבות שתרם לביבליוגרפיה העברית את האטלס הגאוגרפי הראשון בעברית. שמו הונצח בשם נכדו של עמנואל אולסוונגר, ד"ר חגי אליהו אלמגור. 

ד. מדוע לא הופץ האטלס בארץ?

על הצורך בהפקת אטלס בעברית עמד בשנת 1921 ד"ר יוסף לוריא, מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית. בדין וחשבון שמסר לוריא לחברי ההנהלה הציונית על הפעילות החינוכית בשנה האחרונה, הוא ציין כי בהיותו בחו"ל פעל להוצאת גלובוס עברי, ועתה הוא ניגש להכנות להוצאת אטלס עברי, שיהיה מותאם לתלמידי בתי הספר בארץ ישראל: 

דאר היום, 16 בנובמבר 1921

יזמתו של לוריא להכין גלובוס עברי אכן נשאה פרי. את הגלובוס הזה, שרק שניים כמותו שרדו בעולם, הכין בלייפציג הגאוגרף אברהם יעקב בְּרָוֶר, והוא הופק בשנת 1925 בברלין, בבית הדפוס של סירקין (על פרשה זו ראו כאן). לעומת זאת, יזמתו ל'אטלס עברי' מקורי לא הבשילה. 

ובכל זאת, בתוך זמן קצר עמדו לרשות מערכת החינוך שני אטלסים מהודרים בשפה העברית. כפי שראינו למעלה, עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר הגיעו לארץ ישראל המנדטורית כבר בשלהי שנת 1923. מדוע לא זכה אטלס זה לתפוצה ונותרו ממנו רק מעט עותקים? מדוע לא נקלט בבתי הספר בארץ?

רמז לכך מצאנו ברשימה שפרסם בשנת 1925 ד"ז, הוא העיתונאי והמסאי דוד זכאי, לרגל פרסום אטלס פ"ז. זכאי שיבח את האטלס והדגיש כי התואר 'אטלס ראשון' מגיע לו למרות שהיו אטלסים עבריים קודמים, אך אלה, לדעתו, אינם באים בחשבון. 'באחד מהם מצאנו בין המזלות מזל חדש – מזל חזיר'.  

דבר, 27 בנובמבר 1925

האמנם רמז זכאי ל'אטלס למפה-אולשוונגר'? האם היו אטלסים אחרים בעברית?

בדקנו את האטלס ואכן אמת הדבר. בעמוד המיוחד למערכות הכוכבים ולגלגל המזלות מופיע (פעמיים) במקום מזל 'טלה' (Aries) ובמקום קבוצת הכוכבים 'טלה' (Widder), מזל חדש וקבוצת כוכבים חדשה ברקיע הצפוני ושמם 'חזיר'...

איך התגלגלו החזירים הללו למפת הכוכבים והמזלות? מלוח השנה הסיני? לא הצלחנו למצוא את האטלס המקורי של למפה, שאותו תרגם אולשוונגר, והפתרון לחידה אולי נמצא שם. באופן תמוה לא פחות, גם מזל 'גְּדי' (Capricorn) נעדר מלוח המזלות. אולי למישהו מהקוראים יש הסבר?

מכל מקום, אפשר לשער ששילובו של החזיר בגלגל המזלות העברי הוא שגרם להחרמת האטלס.

עותקים של אטלס למפה-אולשוונגר כמעט שלא שרדו. עותק אחד שמור באוסף המפות של ערן לאור שבספרייה הלאומית; עותק אחר נרכש בשנות השלושים על ידי המלחין גבריאל גראד וזהו העותק שנמצא ברשותי. 

שאלה נוספת היא מאיזו שפה תרגם אולשוונגר את האטלס? באטלס העברי אין רמז לכך.

לכאורה, התשובה המתבקשת היא כי התרגום נעשה מגרמנית, אך מתברר שבהוצאת סירקין היהודית ראה אור באותה שנה, 1923, אטלס נוסף לבתי ספר בעריכתו של ד"ר למפה, אך ברוסית (Učebnyj geografičeskij atlas)! 

עותק מאטלס זה שמור באוסף המפות של הספרייה העירונית בברלין (Staatsbibliothek Preussischer Kulturbesitz), ולאור זאת האפשרות שאולשוונגר תרגם מרוסית ולא מגרמנית צריכה להילקח בחשבון (תודה לד"ר ברונו שלהאס מלייפציג ולפרופ' חיים גורן על המידע).

ה. משהו על אטלסים עבריים 

גם אטלס פ"ז, שנועד על פי כוונת עורכיו 'לשימוש בתי הספר היהודיים', אזל עד מהרה ולא נדפס שוב. עד שנות השלושים נעזרו תלמידי בתי הספר בארץ ישראל באטלסים בשפות זרות. בשיעורי הגאוגרפיה הסתייעו המורים במפות קיר גדולות שהציבו לצד הלוח בכיתה, ואחר כך גולגלו ואוחסנו ב'חדר המפות'. 

בשנת 1935 יצא לראשונה, בהוצאת 'אמנות' בתל אביב וביזמתה של שושנה פרסיץ, אטלס עברי ארץ-ישראלי בעריכת המלומד אברהם יעקב בְּרָוֶר. האטלס נדפס בלונדון, והכרטוגרף האחראי היה מרקו עֵינִי, איש מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. האטלס יצא במהדורות אחדות והיה בשימוש בבתי ספר אחדים עד שהפצתו נפסקה. 

בְּרָוֶר הכיר את אטלס למפה-אולשוונגר, אך בזיכרונותיו בחר שלא להזכירו במפורש אלא רק לרמוז עליו: 'במשך שנים השתדלתי לפרסם מפה עברית מקורית של ארץ ישראל, לא כמפות שהופיעו לפני, שבהם רק הוחלפו השמות שבמפה לועזית לעברית'. אמנם מדובר כאן במפות ולא באטלס, אך אפשר להניח שכוונתו הייתה למפות הארץ שנדפסו באטלסים שקדמו לו. בְּרָוֶר, שהתקשה למצוא מוציא לאור וחיזר על פתחי נדיבים, נהנה מתמיכתו של ביאליק ולאחר ששהה בקיץ 1925, במשך חודשיים, במכון הכרטוגרפי הלאומי בווינה, שם שורטטה המפה, היא ראתה אור בהוצאת 'דביר' (זכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק, 1966, עמ' 630-629).

אברהם יעקב בְּרָוֶר (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

בשנת 1950 הופיעה המהדורה הראשונה של 'אטלס בְּרָוֶר'. הפעם היה זה משה בּרָוֶר, בנו של אברהם יעקב שנזכר לעיל. אטלס רב-תפוצה זה יצא במהדורות אין-ספור ונחשב עד היום נוח להתמצאות ומדויק יותר מכל קודמיו. פרופסור ברור, יליד 1919, שיציין בשנה הבאה את יום הולדתו המאה, הוא מקוראי בלוג עונג שבת, ומכאן אנו שולחים לו את ברכותינו לבריאות טובה, עד מאה ועשרים!

משה בְּרָוֶר (ויקיפדיה)

בעלי התוספות

פרופסור משה בְּרָוֶר כיבד אותנו בתגובה מפורטת למאמר, והנה היא כלשונה:

כמה הערות והבהרות לגבי המאמר המעניין על האטלסים העבריים.  

האטלס שתרגם וערך א' אולשונגר בברלין, בשנת 1923, מוכר לי. לאבי היה עותק ממנו. באטלס היו ליקויים רבים, הן מבחינה גאוגרפית הן בתרגום העברי. מאבי שמעתי שהאטלס נדפס רק במספר קטן של עותקים, כדי  לנסות להחדירו לבתי ספר ששפת הלימודים בהם היא עברית – בארץ ישראל, בפולין ובליטא. שאלת השימוש בו נידונה במחלקת החינוך בראשותו של ד"ר לוריא, שהחליטה שאינו ראוי לשימוש בבתי הספר של מערכת החינוך של היישוב היהודי. הוא לא נקלט גם בבתי ספר יהודיים באירופה. ביוזמת לוריא ואבי נעשה, באותו פרק זמן, נסיון – שנכשל – לארגן הפקת אטלס בעברית בווינה.  

לגבי אטלס ז'בוטינסקי, פרלמן היה אמנם שותף חשוב בתרגום העברי מגרמנית של מרבית מפות האטלס, אך הייתה לו השפעה מועטה בקביעת תוכנו והסדר הפנימי בו, שאותו קבעו ז'בוטינסקי, ובמידה רבה פרופסור הנס פישר, העורך המדעי של המכון הכרטוגרפי הגרמני וגנר ודבס שבלייפציג, שם הוכן והודפס האטלס. פישר, שבמהלך הכנת האטלס למד לקרוא עברית, נעזר גם בכמה 'תלמידי חכמים' יהודים, תושבי לייפציג. ז'בוטינסקי עבר בקפדנות על ההגהות הסופיות של כל המפות והטקסטים שנכללו באטלס, יזם תמורות ושינויים בהם, וגם נועץ בכמה מדענים יהודים בפריז ובארץ לגבי דמות מפות מסוימות. בצד  המנהלי של הכנת האטלס טיפל בעיקר יחזקאל סטימצקי, שהיה באותם ימים עוזרו של ז'בוטינסקי (אחרי עלותו ארצה הקים סטימצקי סוכנות ליבוא ומסחר בספרים, שברבות הימים הפכה לחברה הגדולה בתחום). ב-1932, לאחר שאזל האטלס, פנה ז'בוטינסקי לאבי והציע לו לקבל על עצמו את עריכת המהדורה החדשה. בשנות ישיבתו של ז'בוטינסקי בירושלים נקשרו בינו לבין אבי יחסי שכנות וידידות. אבי לא יכול היה לקבל את ההצעה, משום שמכון וגנר ודבס דרש שעורך המהדורה ישהה בלייפציג או בקרבתה ויהא צמוד להכנתה. התנהל משא ומתן ממושך בעניין זה, בנסיון למצוא הסדר שיאפשר את הוצאת המהדורה החדשה. סמוך לאחר שעלה היטלר לשלטון בגרמניה, בינואר 1933, ניתק מכון וגנר ודבס את קשריו עם ז'בוטינסקי. לאחר מכן ניסה ז'בוטינסקי, ללא הצלחה, לעניין את המכון הגאוגרפי הלצל שבווינה לקבל על עצמו הכנת אטלס בעברית.  

ברשימת האטלסים העבריים שבמאמר חסר אטלס של הוצאת 'יבנה' בתל אביב, בעריכת ד"ר יצחק שטנר ופנחס יואלי, שיצא לאור ב-1946. האטלס הוכן והודפס בלונדון. גם אטלס זה לא הצליח לחדור לשימוש בבתי הספר בארץ, ספק על שום מחירו היקר, ספק משום שהיה דל בחומר על ארץ ישראל והמזרח התיכון. במשך שלוש השנים לאחר הופעתו נמכרו ממנו רק כמה מאות עותקים. שיווקו הופסק בשנת 1950, כשהגיע לשוק הספרים האטלס בעריכתי. אטלס זה הוכן בווינה (1950-1946) ושלוש ההדפסות הראשונות שלו בוצעו בווינה. משנת 1955 ועד היום הוא 'תוצרת הארץ'...