.jpg) |
| מתפללים מוסלמים ברחבת כיפת הסלע, חודש רמדאן 1996 (צילום: גדעון מרקוביץ, אוסף דן הדני, ויקימדיה) |
כתב וצילם דנצ'וּ ארנון
בערב יום שלישי, 17 בפברואר 2026, יתחיל חודש רמדאן. העיר העתיקה של ירושלים תשנה את פניה לשלושים יום, וכך גם יישובים וריכוזים ערביים אחרים בכל רחבי ישראל.
האסלאם נשען על חמישה עמודים, כעמודים שעליהם נטוי אוהל הנוודים. שהאדה – היא העדות בדבר אללה היחיד ומוחמד נביאו ושליחו; צלאה – תפילה חמש פעמים ביום; זכאה – מתן צדקה; חַג' – עלייה לרגל למכה; צום – מוכר לנו יותר בכינויו רמדאן.
רמדאן הוא שמו של החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, שבו חווה מוחמד את הההתגלות הראשונה. במשך שלושים ימי רמדאן, המאמין המוסלמי צם מהזריחה ועד לשקיעה, מתאפק שלא לעשן, נמנע מיחסי מין ומניבול פה, ובאופן כללי משתדל להתנהג כראוי. גם אלו שלא מקפידים כל השנה על קיום מצוות צמים (כמו יהודים חופשיים רבים שצמים ביום כיפור), וגם המזלזלים זוללים רק בסתר. בלילות רמדאן מרבים בביקורים אצל קרובי משפחה וחברים. כל ביקור כזה כולל כיבוד, בעיקר ממתקים, וכך חודש של צום מסתיים לרוב במשקל עודף.😊
 |
| חנות ממתקים ירושלמית בימי רמדאן |
בימי הצום משכימים המוסלמים כשעה לפני עלות השחר, לארוחת הסְחוּר (השחר) שלפני הצום. קשה להתעורר מוקדם כל כך אחרי לילה של חגיגות. כיום הטלפון הנייד מעיר את הנמים, אבל בימים עברו, כאשר למאמינים לא היה אפילו שעון מעורר, עשה זאת המסחראתי. בדומה ל'מעורר' (וועקער) היהודי, שהיה משכים את הישֵׁנים לתפילת סליחות בימי חודש אלול, כך גם כאן: המסחראתי עבר בסמטאות ותופף בדרבוקה. ברובע המוסלמי של העיר העתיקה, וגם ביישובים ערביים אחדים, עדיין עובר המסחראתי גם בימינו ומתופף.
 |
| מסחראתים ברובע המוסלמי (צילום: איתן אלחרז ברק) |
הלוח המוסלמי הוא לוח ירחי ולכן מועד רמדאן משתנה משנה לשנה. בחורף היום קצר וקריר והצום לא כל כך קשה, אבל בקיץ היום ארוך וחם והצמא מציק. בלילות מבלים אך כמעט לא מספיקים לישון. בשלוש לפנות בוקר כבר צריך לקום לארוחת הסחור.
משנכנס רמדאן
מרבים בקניות. מאות אלפי מוסלמים עולים לתפילות בהר הבית, וכל הסמטאות המוליכות לשם הופכות לשווקים הומי אדם.
 |
| סוק אל-כתאנין (שוק הכותנה) המוליך להר הבית בחודש רמדאן |
בין כל הצעצועים, התכשיטים ושאר מוצרי המזרח הרחוק בולטים הפנסים, הנקראים פאנוס אל-רמדאן. בעבר היה מקובל לתלות בפתח הבית בימי רמדאן פנס מפח ומזכוכיות צבעוניות ובתוכו נר. הדליקו את הנר עם שקיעה, וילדי הבית רקדו סביבו תוך שירת שירי רמדאן. גם היום עדיין אפשר לראות פנסים כאלה בבתים אחדים, אך רוב הפנסים, שמנצנצים בתאורת חשמל צבעונית, הם מתוצרת המזרח הרחוק. יש גם פנסים קטנים על בטריות, המשמיעים את מנגינות החג.
 |
| חנות המוכרת פנסי רמדאן |
בערב מוארות סמטאות הרובע המוסלמי בהמון נורות צבעוניות. סמוך לשער האריות מצאתי פנסים מקוריים שנעשו מתבניות של ביצים.
 |
| פנסי רמדאן מתבניות ביצים |
בחודש רמדאן דוכני האוכל מציעים מאכלים מיוחדים לשבירת הצום. ביום צמים, אבל בלילה אוכלים, והרבה.
הקטאיף הוא המאכל המסורתי של הרמדאן. אלו הן חמיטות (פנקייק) שקונים אותן בדוכנים מיוחדים, ובבית מניחים עליהן אגוזים טחונים, צימוקים ושאר מתוקים, מגלגלים ואופים בתנור. פעם היו המון דוכני קטאיף בעיר העתיקה, אך כיום נעלמו רובם ורק אחד מהם מצאתי בשוק הקצבים.
 |
| דוכן קטאיף של חודש רמדאן |
את דוכני הקטאיף החליפו דוכני פלאפל, מאכל עממי שעלותו מתאימה גם לכיסם של עניים. ברמדאן יש חידוש במאכל ותיק זה: כדורי פלאפל גדולים מהרגיל. לפני הטיגון מכניסים בתוכם משולשי גבינה מותכת ומצפים בסומסום. טעים!
 |
| טיגון כדורי פלאפל מיוחדים לרמדאן |
מיני מאפה מתוקים נמכרים בכמויות מסחריות, ובחנויות נמכרים ממתקים צבעוניים. אפשר להשמין רק מלהתבונן בהם. במאפייה ישנה, שהייתה פעם תנור שכונתי, אופים לכבוד החג בראזק, מין פיתות דקות ופריכות.
 |
| אפיית בראזק |
יש גם משקאות מיוחדים לרמדאן: תמרהינדי (שאינו תמר ואינו הודי אלא משקה מתרמילי עץ טרופי; ראו ברשימה קודמת שלי בבלוג זה, 'אלטע זאכן: מה אכלו ומה שתו'), חרוּבּ – משקה מחרובים, סוּס – משקה מריר משורש צמח בשם סוס, לוז – משקה משקדים, וכמובן גם לימונדה.
 |
| דוכן משקאות לרמדאן |
לקראת שקיעה מתרוקנים הרחובות ואצים הביתה. בבית ערוכים כבר השולחנות לאיפטאר, ארוחת שבירת הצום. כשמסתיים יום הצום לא מתנפלים על האוכל. קודם שותים משקה קר כדי להרוות את הצימאון, אחר כך אוכלים לאט לאט. המעשנים, הסובלים כל כך בחודש זה, מציתים סיגריה ראשונה. הנשים, קודם כל מתאפרות, כי בזמן הצום אסור להתאפר. המקפידים, שהולכים בדרכו של מוחמד, שוברים את הצום בכוס חלב ובתמר – כך נהג הנביא ישתבח שמו.
 |
| בעל דוכן בשוק ממתין לארוחת האיפטאר |
את סיום הצום בירושלים מבשרת זה שנים רבות יריית תותח (מדפע אל-רמדאן). או אז נושאים תפילה קצרה בטרם יאכלו. רבים נושאים את ארוחת האיפטאר אל מתחם כיפת הסלע, שם הם סועדים ונשארים במקום עד תפילת הערב. כאן גם מגישים אנשי הוואקף אוכל לעניים או לבאים מרחוק.
 |
| נשים נושאות את ארוחת האיפטאר בדרכן להר הבית |
שלא כבימים עברו, בימינו קל לדעת מתי צריך להתחיל או לסיים את הצום. המועצה המוסלמית העליונה מוציאה בכל שנה לוח קטן ובו נקובים לוחות הזמנים. פעם, כשלרוב האנשים לא היה שעון, הייתה בעיה לדעת מתי הצום מסתיים. מה עשו? בערים גדולות היה תותח מבשר זאת בירייה. בירושלים, שבה שומרים על מסורות עתיקות, תותח זה עדיין פועל.
בית הקברות המוסלמי הישן א-סהארה נמצא על הגבעה ממול שער שכם. בקיץ 1987 פגשתי שם לעת ערב את
עיסאם, רג'אי ולוּטְפי, בני משפחת סנדוקה. זה דורות שמור לבני משפחה זו הכבוד לירות בתותח רמדאן. הם באים למקום ובידיהם סלים עם שתייה ומעט מזון, כדי למלא את בטנם הריקה
אחרי הירייה.
בני משפחת סנדוקה ירשו מאבותיהם את
הזכות להפעיל את התותח. את אבקת השריפה (שמטעמי ביטחון קיבלוה בכל יום
בנפרד משלטונות הצבא) הם יצקו לקנה התותח, דחסו במוט ארוך, מילאו בסמרטוטים ושוב
דחסו. מעט אבקת שריפה יצקו בנקב שבאחורי התותח וזו שימשה להצתה.
 |
| בני משפחת סנדוקה טוענים את תותח רמדאן |
בתקופת השלטון הטורקי היה תותח ישן, שמוקם במגדל דוד, יורה לשמיים כדי להודיע על כניסת הצום ועל צאתו. בתחילת המאה העשרים הועבר התותח אל בית הקברות א-סהארה. התותח הישן מוצג כיום במוזיאון המוסלמי שבמתחם כיפת הסלע (שבשנים האחרונות הוא סגור, מה חבל). בבית הקברות ניצב כיום תותח שדה אנגלי ישן, מתוצרת 'בית לחם', משנת 1918, שתרם ב-1945 בית המלוכה הירדני.
משנשמע האות בטרנזיסטור הפתוח, שכוון
לתחנת רבת עמון, הוצתה אבקת השריפה שבחריר. במשך שניות אחדות ניתזו גיצים,
ולפתע פרץ התותח הזקן בקול ירייה חזק, כשמטר ניצוצות ניתז סביב. הסתיים הצום! באותו רגע בדיוק, במאות בתי מוסלמים בעיר, החלו אלפי מאמינים להרוות את צימאונם ולשבור את רעבונם.
כעבור 22 שנה, ברמדאן של 2009, שבתי לגבעת בית הקברות לעת ערב. הפעם הגיע ריפעת, בן הדור הצעיר של משפחת סנדוקה, עם שקית ובה בקבוק מים, סיגריות ומעט אוכל כדי לשבור את הצום. כיום שוב לא מפעילים את התותח כמו פעם. לצידו של התותח מרותכים כמה צינורות ולתוכם הכניס ריפעת שני חזיזים, הצית את הפתיל והתרחק במהירות. החזיזים עפו והתפוצצו גבוה בשמיים וקולם נשמע למרחוק – הרבה יותר חזק מקולו של התותח הישן.
 |
| ריפעת סנדוקה מפעיל חזיזים |
הנה כאן, סרטון קצר מלפני כחמש שנים, שהכין איתי אשר, מתאגיד השידור כאן, על משפחת סנדוקה ועל 'התותח הקדוש'.
סוף סוף אפשר לאכול ולשתות. למעשנים – אפשר כבר להדליק סיגריה...
 |
| סוחרים בשוק שוברים את הצום בארוחת האיפטאר |
שלושים ימי הצום מסתיימים בעיד אל-פיטר, חג הנמשך שלושה ימים. לקראת החג מרבים לקנות או לתפור בגדים חדשים לבני המשפחה, ובימי הצום האחרונים חנויות הבדים וההלבשה מלאות בקונים.
 |
| קונים בדוכן בדים בשער שכם |
*
כאמור, בבוקר יום רביעי השבוע יתחיל הצום. יהיה נחמד אם תזכרו לברך את ידידיכם ושכניכם המוסלמים בברכה המקובלת: רמדאן כרים (רמדאן נדיב).
 |
| דף פייסבוק של עיריית תל אביב-יפו |
______________________________________
דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il
