בורא מיני מזונות: מלפפונים וספונג'ה, הודו ופלאפל, תנופה ועצירות

א. מלפפונים חמוצים מאוד

המדור הזה נועד להצחיק, אבל התמונה שפרסם היום יואל רפל בעמוד הפייסבוק שלו לא הצחיקה אותי בכלל. ההיפך הוא הנכון, היא גרמה לי צביטה בלב ועוגמת נפש. 

אני בטוח שהאפס שהדביק על קופסת השימורים את 'שירת הסטיקר' המגעילה הזו בכלל לא יודע איפה נמצאת קבוצת יבנה על המפה. אבל אם קבוצת יבנה, המקום הנהדר ושוחר הצדק והשלום שבו למדתי וחייתי בשנות התיכון שלי, היא בעיני מי שזה לא יהיה ביטוי לאפרטהייד של הציונות, אז אנחנו באמת נמצאים במקום רע... 

כתב יואל: 

שלח לי חברי משה נסטלבאום: משפחה ישראלית נכנסה לסופרמרקט בווירג׳יניה, ביקשה לקנות מלפפונים חמוצים מתוצרת מפעל ׳שימורי קבוצת יבנה׳. על הקופסה מצאו מדבקה עליה רשום באנגלית ׳מחרימים סחורה ישראלית המזוהמת בציונות ובאפרטהייד׳.  

אני לא יודע מהי המשמעות הכלכלית, אני כן יודע שתופעה כזו לא הייתה מעולם בארצות הברית, והיא מעוררת דאגה ומחשבות נוגות. אני אמשיך לקנות רק מתוצרת נוף מולדתי, קבוצת יבנה, ואעשה כל שאפשר שגם אחרים יעשו כמוני.

ב. ספונג'ה בטעם ענבים

נחזור לחיים האמיתיים, אצלנו.

אני מודה שהייתי בטוח שמדובר בבדיחה לפורים, אבל יצחק מוגזח התעקש שהדבר ההזוי הזה אמיתי ושהוא בעצמו צילם.

המשקה המופלא צולם בחנות התבלינים 'שאדי' בכרכור. מתברר שמדובר בווריאציה על הגזוז של פעם.

מי הוא זוארץ הטורבלסי? אין לי מושג...

צילום: יצחק מוגזח

ג. הודו להשם כי טוב

צילום: אבנר הולצמן

משחק מילים משעשע, ואף נועז, יש בשווארמיה הזאת בקרית אונו. 

ולמי שלא בעניינים, שווארמה עושים בדרך כלל מבשר תרנגולי הודו...

ד. פלאפל בעל שם 

ועוד משחקי מילים: לפלאפלייה הזו (רחוב חזון איש, בני ברק) יש סלוגן מבריק שמתכתב עם הפסוק 'טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב' (קהלת, ז 1).

ואכן, טוב שֵׁם, כלומר מוניטין, מִשֶּׁמֶן...

צילום: גונן זיק

ה. חזה התנופה

ומחזון לחזה. 

האטליז הזה (רחוב מנחם דניאל, רמלה), ראוי לאזכור לא רק בשל השם המקורי, אלא משום שזהו אחד האטליזים הבודדים בארץ שזוכה להכשר של העדה הקראית בישראל.

השם לקוח כמובן מן הפסוק המדבר על כך שאת קורבן השְׁלָמִים שהונף בבית המקדש יש לתת במתנה לכהני הבית: 'כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא, ז 34)

אם אני לא טועה, החוק (המטופש) קובע כי רק לרבנות הראשית שמורה הזכות להשתמש במילה 'כשר'. מעניין מה יש להם להגיד על הפרת חוק בוטה זו...

צילום: הלל אסף

ו. בדוק ומנוסה

צולם בשוק של עכו.

צילום: איתמר לויתן

קול חתן וקול כלה: מארכיונו של צלם חתונות

צילומים: דנצ'וּ ארנון

היום ט"ו באב, 'יום האהבה' היהודי, שמימי קדם ועד היום נוהגים בני ובנות ישראל למצוא בו את זיווגם, להשתדך ולהתחתן.

הן כך נאמר במסכת תענית (פרק ד, משנה ח):

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ ... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת [מחוללות] בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? 'בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה'.

יש עוד כל מיני סיבות שנתנו חז"ל מדוע דווקא זכה יום ט"ו באב לציוּן מיוחד: כלו מתי המדבר, הותרו השבטים להינשא אלו עם אלו, ובמיוחד הותר שבט בנימין שהוחרם בימי פרשת 'פילגש בגבעה', הרוגי ביתר מימי מרד בר כוכבא הובאו לקבורה, ועוד, אבל אנו נסתפק ביום הזיווגים והחתונות.

לכבוד התאריך החשוב הזה ליקט דנצ'ו ארנון מתוך אוספיו כשישים תמונות של טקסי אירוסין, חינה וחתונות בישראל, שאותן צילם בעשרות השנים האחרונות. חרדים, בדווים, נוצרים, מוסלמים, צ'רקסים, קראים ושומרונים, יהודים ממוצא תימני, אתיופי או מרוקני – כולם מתחתנים פחות או יותר בצורה דומה. לכולם יש אבא ואמא ואחים ואחיות, כולם מתרגשים ומאושרים, כולם רוקדים וסועדים, ולבסוף כולם רוצים אותו דבר בסיסי וצנוע: שהבניין שהם בונים, בנוכחות בני משפחותיהם וחבריהם הטובים, יחזיק מעמד לאורך שנים.

הבהרה: הטקסים שצולמו כאן לא נחגגו בט"ו באב דווקא אלא לאורך כל ימות השנה, והם צורפו יחד לא רק בגלל התאריך העברי אלא בעיקר בזכות השמחה, ההתרגשות והאהבה הגדולה, שחוצה גבולות של דת ולאום ושופעת החוצה מכל אחת ואחת מן התמונות.

בשמחות!

אבי החתן ואבי הכלה שוברים צלחת ביחד בטקס אירוסין חרדי

חינה לכלה ממוצא חבאני (תימן) במושב ברקת

חינה לחתן החבאני במושב ברקת

כלה בטקס חינה תימני

חינה תימנית

בטקס החינה התימני מלוות הנשים את הכלה בריקודים. כמה מהן נושאות על ראשן סל חגיגי ('מזהר') ובו נרות ופרחים

חתן וכלה בטקס חינה מרוקני

טקס אירוסין בוכרי

בטקס האירוסין השומרוני נהוג 'שילוב ידיים'. נציג החתן (מימין) מחזיק מטבע שמסמלת את המוהר, 
ונציג הכלה (משמאל) והכהן (במרכז) מניחים את ידיהם על ידו

אצל השומרונים נהוג 'יום אדום' במקום 'חינה'. הכלה לובשת שמלה אדומה ויוצאת עם חברותיה למסיבת ריקודים 

טקס חינה לכלה ביישוב הבדווי זרזיר

טקס חינה לחתן מוסלמי בעיר קלנסווה

נשים מציגות את כפות ידיהן האדומות. טקס חינה מוסלמי בעראבָּה

נשים רוקדות עם סלי פרחים בטקס חינה מוסלמי

טקס חינה לכלה דרוזית במע'אר

אם החתן ואם הכלה בטקס אירוסין צ'רקסי

טקס אירוסין צ'רקסי אצל האימאם. אבי החתן (מימין) נותן לנציג הכלה מוהר סמלי

בחצר של חסידות צאנז בנתניה נהוג להוביל את החתנים המיוחסים למשפחת האדמו"ר בכרכרה רתומה לסוס לבן

הכלה, בנות משפחתה וחברותיה בחתונה חרדית

הכלה, הסבתא והנכדים בחתונה חרדית

גם טקס חגיגי כמו חתונה הוא הזדמנות לחזרה בתשובה, לחרטה על חטאי העבר והתחייבות להיות בסדר בעתיד.
כלות חרדיות נוהגות לומר פרקי תהלים או להתפלל, אך את ההתרגשות אי אפשר להסתיר

יש הנוהגים למרוח אפר על מצחו של החתן לפני טקס החתונה, זכר לחורבן בית המקדש

בטקס ה'באַדעקן' החתן מכסה את פניה של כלתו בהינומה. בחתונות חרדיות ההינומה אינה שקופה אלא אטומה

אבי החתן ואבי הכלה מובילים את החתן החרדי לחופה

אם החתן ואם הכלה מובילות את הכלה החרדית לחופתה

חופה חרדית באור יום

אחרי החופה הולך הזוג הצעיר ל'חדר הייחוד' שם הם אוכלים מעט (הם צמו כל היום!) ומשוחחים על דא ועל הא

אחרי שבני הזוג יוצאים מחדר הייחוד מקבלים את פניהם בשירה ובריקודים (בנים לחוד ובנות לחוד)

את הכלה לא ירימו על כתפיים, אבל השמחה רבה גם ב'עזרת נשים'

מצוות 'שמח תשמח רעים אהובים' אינה רק בריקודים, לפעמים גם מי שיודע לירוק אש מתגייס

אצל החסידים נהוג 'מצווה טאַנץ' (ריקוד מצווה). אבי החתן רוקד כמה דקות עם כלתו,
אך בשל הלכות הצניעות אין נגיעה ושני הצדדים מחזיקים באבנט לבן וארוך (גאַרטל) שמחבר ביניהם

חתונה אתיופית

בחתונה קראית אין חופה ובני הזוג מתכסים בטלית

אצל השומרונים נהוג לערוך באחד מימי שבוע החתונה את טקס ה'מסכרה', משתה שעורך החתן לגברים בלבד

בזמן שהגברים השומרונים שותים הנשים חוגגות ורוקדות עם בגדי החתן החדשים

הכהן השומרוני (מצד שמאל) קורא את הכתובה

בקהילת העבריים מדימונה יוצאים החתן והכלה מחופתם בריקוד היישר לאולם

בכל חתונה ערבית שמכבדת את עצמה מגישים 'כּוּבָּה'. בטקס הכנת המאכל משתתפות נשות המשפחה

ויש גם שירים מיוחדים שמלווים אותו (צולם בעראבה בשנת התשעים)

בשעות אחר הצהריים מגיעים החָדָאי, מעין טרובדורים של ארצות האסלאם. בימים שהובילו סחורות בשיירות ארוכות

של גמלים נהגו לשכור אותם לעבודה: אחד רכב בראש השיירה והשני בסופה. הם אלתרו חרוזים שנתנו קצב אחיד לגמלים

וגם הנעימו את זמנם של אנשי השיירה. כיום החדאי הם זמרים עממיים של חתונות. הם מצויידים במיקרופונים ומאלתרים

חרוזים בשבח החתן, הכלה, הנכבדים והכפר. אצל היהודים קראו לאנשים כאלה 'בדחנים'.

'זאפת אל עריס (טופה)' הוא טקס שבו מובילים את החתן מהחמאם אל מקום החתונה. גברי הכפר מתקדמים בשתי שורות
ובמין ריקוד איטי (סחג'ה) שמלוּוה בשירת החדאי

החתן מובל על סוס או על טרקטור ואחריו צועדות הנשים, שרות ורוקדות (צולם בכפר כָּנַּא בתחילת שנות השמונים)

בסוף טקסי החתונה בחברה הערבית מגיעים החתן והכלה לדירתם החדשה. לפני שנכנסים פנימה הם מדביקים על המשקוף
חתיכת בצק מקושטת. אם היא לא תיפול במשך הלילה יחזיקו הנישואים מעמד לעולם (אשרי המאמינים!)

היו ימים שבהם היו מביאים לזוג הצעיר מתנות שאינן כסף.
בבית ג'אן הדרוזית צילמתי בשנות השמונים פרודוקטים שהובאו כמתנה לחתונה: קפה, סוכר, אורז... הכל הלך

חתונת שני אחים דרוזים בכפר מע'אר. קרובי המשפחה מצמידים לחתנים שטרות של שקלים ודולרים ומטבעות זהב

בכפר הבדואי זרזיר אביה ואחיה של הכלה מוליכים אותה לטקס החתונה

הסחג'ה, ריקוד איטי של גברים, בחתונה בזרזיר

חתונה צ'רקסית מודרנית זו נערכה באולם חתונות ובכל זאת לא מוותרים על הריקוד המסורתי המדמה צייד הרודף אחרי איילה

חתונה של נוצרים מלכיטים. החתן מרים את ההינומה מעל פני כלתו (מא'ער)

בני הזוג ניצבים בהתרגשות לפני הכומר ומול המזבח

הכומר המלכיטי חובש לראשם כתרים סמליים ואחר כך מחליף ביניהם

חתונה בכנסייה ארמנית. בזמן שהכומר עורך את הטקס נוגעים החתן והכלה זו בזה במצחיהם.
חבר קרוב מניף מעליהם צלב כסף קטן כאות ברכה 

מובילים את הכלה בחתונה אריתריאית בפארק הלאומי ברמת גן

החברות הקרובות מתלבשות בתלבושת אחידה

החתן והכלה בצילום משפחתי של נשים בלבד

החתן מחזיק בידיו צלב בצורת חרב, אבל הוא לא באמת מתכוון להשתמש בה...

האם הטבעת מתאימה?

חתונת מהגרים ניגרים בכנסייה אנגליקנית בדרום תל אביב. הבלונים נתלו לכבוד החתונה

ולסיום חוזרים לחרדים.
השולחנות ערוכים ומחכים עוד מעט תתחיל סעודת המצווה...

בקרוב אצלכם!