‏הצגת רשומות עם תוויות שומרונים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שומרונים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 11 ביולי 2025

נדב עולה לתורה: טקס 'חתם תורה' בקהילת השומרונים

כתב וצילם דנצ'וּּ ארנון

ידידי השומרוני בנימים – כך כותבים והוגים את השם בנימין אצל השומרונים  צדקה אמר לי כך:  

אצלכם היהודים חוגגים בר מצווה, המסמלת את התבגרות הנער, בגיל שלוש-עשרה  בין שהילד גאון ויודע לקרוא כבר בגיל חמש, בין שהוא חמור שעדיין לא יודע קרוא וכתוב גם בגיל שלוש-עשרה. אצלנו, השומרונים, טקס ההתבגרות, שמכונה 'חתם תורה', מעיד על דרגת ההתפתחות הרוחנית של הילד. מקיימים את הטקס כשהילד כבר יודע לקרוא באופן שוטף בתורה הכתובה בכתב השומרוני ויודע לומר על-פה, בהגייה ובניגון שומרוני, את הפרקים לג-לד שבספר דברים (הפרקים החותמים את התורה). זה קורה, בדרך כלל, בגיל שש עד שמונה. חוץ מזה, אצלנו גם הילדוֹת זוכות לטקס 'חתם תורה' משלהן. אצלכם הילד חייב במצוות רק מיום הבר-מצווה, אצלנו מיום היגמלו משדי אימו (ולפיכך תינוק גמוּל חייב בצום מלא ביום כיפור).

ילדים שומרונים מתפללים בבית הכנסת על הר גריזים (צילמתי ב-2018)

למי שלא יודע: אנחנו 'יהודים' כי מוצאנו ממלכת יהודה, בעוד אחינו ה'שומרונים', המשמרים מסורות ומנהגים מימי המקרא, מכונים כך כי מוצאם מממלכת ישראל, שבירתה הקדומה הייתה העיר שומרון. הם משמרים, בין השאר, את הכתב העברי הקדום של ימי הבית הראשון ואת טעמי המקרא הקדומים. כיום מספרם מתקרב ל-900. קרוב למחציתם גרים על הר גריזים בשכם והאחרים גרים בעיקר בחולון.

כוהנים שומרונים לבושים בטליתות חגיגיות (בדרך כלל הן לבנות) בזבח הפסח (צילמתי ב-2016)

ילדי השומרונים לומדים בבית ספר יסודי רגיל בחולון או בבית ספר יסודי של הרשות הפלשתינאית על הר גריזים. מתנדבים מלמדים אותם בשעות אחר הצוהריים את הכתיבה בכתב השומרוני ואת הקריאה בתורה בהטעמה שומרונית. בהמשך הבנים לומדים גם את התפילות והפיוטים, שכתובים על פי רוב בארמית בניב שומרוני. הבנות אינן חייבות בתפילה ולכן הן פטורות מלימוד זה. בעשרות השנים האחרונות הלימוד נעשה קל יותר כי יצאו ספרי תורה מודפסים עם הניקוד העילי (הניקוד השומרוני המסורתי הוא כמו בערבית, מעל לאותיות).

נערים שומרונים לומדים אחרי שעות הלימוד בבית הספר את התפילות והפיוטים (הר גריזים, 2018)

ביום רביעי, 2 ביולי 2025, הייתי במסיבת חתם תורה של נדב ששוני בן השמונה. החגיגה נערכה ברחבה הגדולה הצמודה לבית הכנסת השומרוני שבשכונת השומרונים בחולון והשתתפו בה רוב תושבי השכונה ואורחים רבים שהגיעו מהר גריזים. החגיגה הייתה מתוכננת היטב ומושקעת.

שער הכניסה לחצר בית הכנסת השומרוני בחולון
שימו לב לכתב השומרוני הדומה מאוד לכתב העברי העתיק של ימי הבית הראשון

ברכת הכוהנים לכבודו של נדב 

בכניסה עמדו ילדים ונתנו לכל אורח שקית ובה חפיסת שוקולד ובקבוק קוקה קולה. מנהג זה, לחלק לאורחים ממתקים בבואם, הוא מנהג מסורתי המשותף לכל התושבים הוותיקים בארץ ישראל (גם ערבים, נוצרים ודרוזים). בעבר היו המארחים נותנים לכל הבא לחגיגה חופן שקדים מסוכרים לבנים או ורודים. כשהיה שוק כלות בנצרת, מכרו שם אריזות נאות בבד טול של כמה שקדים מסוכרים. השומרונים משמרים את המסורות העתיקות בלבוש מודרני. קנקן חדש מלא ישן.  

חלוקת ממתקים ושתייה בכניסה לחגיגה

אחרי דוכן הממתקים עמדה שורה ארוכה של בני משפחת ששוני וכל הנכנס לחץ ידיים לכל אחד מהעומדים. גם זה מנהג ארץ-ישראלי קדום. חתן השמחה עצמו, ג'ינג'י חמוד, לבוש בחליפה כמו גדול, עמד עם אביו ואימו. בסוף השורה ניצבה תיבה למעטפות שי.

בני משפחתו של החתם מקבלים את פני האורחים

ברחבה הגדולה ניצבה מצד אחד במה מקושטת. מולה, במקום הכבוד, ניצב שולחן מיוחד לכוהנים, ומשני הצדדים ישבו בני הקהילה. הכוהנים השומרונים, המתייחסים לשבט לוי, חובשים בימות החול מצנפות אדומות. השלטון המוסלמי במזרח בימי הביניים חייב את נתיניו לחבוש מצנפת בצבע שמזהה את עדתם. הערבים חבשו מצנפת לבנה, היהודים שחורה והשומרונים אדומה. בשבתות ובחגים הכוהנים חובשים מצנפת לבנה שכן באותם ימים רחוקים הם היו ספונים בשבתות ובחגים בבתיהם או בבית הכנסת ויכלו לחבוש מצנפת לבנה שנחשבת מכובדת יותר.

 הכוהנים במצנפות אדומות יושבים בשולחן המכובדים שמול הבמה

את נדב הכין לטקס הסבא שלו נעים צדקה. הוא ניצב על הבמה עם האב, האם והאחות. עם תחילת הטקס הלביש הסבא את החתם בטלית משי שומרונית כחולה. הטלית השומרונית היא מין חלוק ובו 22 כפתורים – כמניין אותיות הא"ב השומרוני. גם הטקס הפומבי של הלבשת החתם הוא חלק מהמסורת העתיקה.

 סבא נעים מלביש את נדב בטלית שומרונית

לבסוף עמד נדב, חתם התורה, וקרא מול הציבור את הפרקים שלמד בעל-פה. אלה הם שני הפרקים האחרונים החותמים את התורה, פרשת 'וזאת הברכה' (דברים, פרקים לג-לד), המספרת על מותו של משה ומביאה את הברכות האחרונות שבהן בירך את שבטי ישראל.

חתם התורה קורא בעל-פה את שני הפרקים החותמים את החומש

נדב קרא בביטחון, ברצף, דייק במנגינה ובהגייה השומרוניות ולא שכח, בכל פעם שהזכיר את שם השם, להעביר את כף ידו על פניו (הסתר פנים) כמנהג השומרונים. נדב הרוויח ביושר את החיבוקים והנשיקות שקיבל בסוף מהוריו ומקרוביו הנרגשים.

לסיום נערכה סעודת הודיה טעימה לבני המשפחה ולאורחיהם.

 

בין האורחים היו גם שחקני הכדורגל הטובים בעולם...

בהזדמנות זו, הנה כמה צילומים 'שומרוניים', שצילמתי בשנות התשעים של המאה הקודמת על הר גריזים.

נערים לומדים בשעות הפנאי תפילות ופיוטים שומרוניים
נעים צדקה מלמד ילדה את פרשת השבוע

לעיתים עורכים טקס חתם תורה לכמה ילדים יחד. במקרה כאן החגיגה נערכה לשתי ילדות

שתי הילדות הנרגשות קוראות בעל-פה, וכשהן מתקשות תמיד יהיה את אבא שילחש להן מאחור

_______________________________________ 

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il

יום רביעי, 5 באוגוסט 2020

קול חתן וקול כלה: מארכיונו של צלם חתונות


צילומים: דנצ'וּ ארנון

היום ט"ו באב, 'יום האהבה' היהודי, שמימי קדם ועד היום נוהגים בני ובנות ישראל למצוא בו את זיווגם, להשתדך ולהתחתן.

הן כך נאמר במסכת תענית (פרק ד, משנה ח):
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ ... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת [מחוללות] בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? 'בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בּוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה'.
יש עוד כל מיני סיבות שנתנו חז"ל מדוע דווקא זכה יום ט"ו באב לציוּן מיוחד: כלו מתי המדבר, הותרו השבטים להינשא אלו עם אלו, ובמיוחד הותר שבט בנימין שהוחרם בימי פרשת 'פילגש בגבעה', הרוגי ביתר מימי מרד בר כוכבא הובאו לקבורה, ועוד, אבל אנו נסתפק ביום הזיווגים והחתונות.

לכבוד התאריך החשוב הזה ליקט דנצ'ו ארנון מתוך אוספיו כשישים תמונות של טקסי אירוסין, חינה וחתונות בישראל, שאותן צילם בעשרות השנים האחרונות. חרדים, בדווים, נוצרים, מוסלמים, צ'רקסים, קראים ושומרונים, יהודים ממוצא תימני, אתיופי או מרוקני  כולם מתחתנים פחות או יותר בצורה דומה. לכולם יש אבא ואמא ואחים ואחיות, כולם מתרגשים ומאושרים, כולם רוקדים וסועדים, ולבסוף כולם רוצים אותו דבר בסיסי וצנוע: שהבניין שהם בונים, בנוכחות בני משפחותיהם וחבריהם הטובים, יחזיק מעמד לאורך שנים.

הבהרה: הטקסים שצולמו כאן לא נחגגו בט"ו באב דווקא אלא לאורך כל ימות השנה, והם צורפו יחד לא רק בגלל התאריך העברי אלא בעיקר בזכות השמחה, ההתרגשות והאהבה הגדולה, שחוצה גבולות של דת ולאום ושופעת החוצה מכל אחת ואחת מן התמונות.

בשמחות!

אבי החתן ואבי הכלה שוברים צלחת ביחד בטקס אירוסין חרדי
חינה לכלה ממוצא חבאני (תימן) במושב ברקת
חינה לחתן החבאני במושב ברקת
כלה בטקס חינה תימני
חינה תימנית
בטקס החינה התימני מלוות הנשים את הכלה בריקודים. כמה מהן נושאות על ראשן סל חגיגי ('מזהר') ובו נרות ופרחים
חתן וכלה בטקס חינה מרוקני
טקס אירוסין בוכרי
בטקס האירוסין השומרוני נהוג 'שילוב ידיים'. נציג החתן (מימין) מחזיק מטבע שמסמלת את המוהר, 
ונציג הכלה (משמאל) והכהן (במרכז) מניחים את ידיהם על ידו
אצל השומרונים נהוג 'יום אדום' במקום 'חינה'. הכלה לובשת שמלה אדומה ויוצאת עם חברותיה למסיבת ריקודים 
טקס חינה לכלה ביישוב הבדווי זרזיר
טקס חינה לחתן מוסלמי בעיר קלנסווה
נשים מציגות את כפות ידיהן האדומות. טקס חינה מוסלמי בעראבָּה
נשים רוקדות עם סלי פרחים בטקס חינה מוסלמי
טקס חינה לכלה דרוזית במע'אר
אם החתן ואם הכלה בטקס אירוסין צ'רקסי
טקס אירוסין צ'רקסי אצל האימאם. אבי החתן (מימין) נותן לנציג הכלה מוהר סמלי
בחצר של חסידות צאנז בנתניה נהוג להוביל את החתנים המיוחסים למשפחת האדמו"ר בכרכרה רתומה לסוס לבן
הכלה, בנות משפחתה וחברותיה בחתונה חרדית
הכלה, הסבתא והנכדים בחתונה חרדית
גם טקס חגיגי כמו חתונה הוא הזדמנות לחזרה בתשובה, לחרטה על חטאי העבר והתחייבות להיות בסדר בעתיד.
כלות חרדיות נוהגות לומר פרקי תהלים או להתפלל, אך את ההתרגשות אי אפשר להסתיר
יש הנוהגים למרוח אפר על מצחו של החתן לפני טקס החתונה, זכר לחורבן בית המקדש
בטקס ה'באַדעקן' החתן מכסה את פניה של כלתו בהינומה. בחתונות חרדיות ההינומה אינה שקופה אלא אטומה
אבי החתן ואבי הכלה מובילים את החתן החרדי לחופה
אם החתן ואם הכלה מובילות את הכלה החרדית לחופתה

חופה חרדית באור יום
אחרי החופה הולך הזוג הצעיר ל'חדר הייחוד' שם הם אוכלים מעט (הם צמו כל היום!) ומשוחחים על דא ועל הא
אחרי שבני הזוג יוצאים מחדר הייחוד מקבלים את פניהם בשירה ובריקודים (בנים לחוד ובנות לחוד)
את הכלה לא ירימו על כתפיים, אבל השמחה רבה גם ב'עזרת נשים'
מצוות 'שמח תשמח רעים אהובים' אינה רק בריקודים, לפעמים גם מי שיודע לירוק אש מתגייס
אצל החסידים נהוג 'מצווה טאַנץ' (ריקוד מצווה). אבי החתן רוקד כמה דקות עם כלתו,
אך בשל הלכות הצניעות אין נגיעה ושני הצדדים מחזיקים באבנט לבן וארוך (גאַרטל) שמחבר ביניהם
חתונה אתיופית
בחתונה קראית אין חופה ובני הזוג מתכסים בטלית
אצל השומרונים נהוג לערוך באחד מימי שבוע החתונה את טקס ה'מסכרה', משתה שעורך החתן לגברים בלבד
בזמן שהגברים השומרונים שותים הנשים חוגגות ורוקדות עם בגדי החתן החדשים
הכהן השומרוני (מצד שמאל) קורא את הכתובה
בקהילת העבריים מדימונה יוצאים החתן והכלה מחופתם בריקוד היישר לאולם
בכל חתונה ערבית שמכבדת את עצמה מגישים 'כּוּבָּה'. בטקס הכנת המאכל משתתפות נשות המשפחה
ויש גם שירים מיוחדים שמלווים אותו (צולם בעראבה בשנת התשעים)
בשעות אחר הצהריים מגיעים החָדָאי, מעין טרובדורים של ארצות האסלאם. בימים שהובילו סחורות בשיירות ארוכות
של גמלים נהגו לשכור אותם לעבודה: אחד רכב בראש השיירה והשני בסופה. הם אלתרו חרוזים שנתנו קצב אחיד לגמלים
וגם הנעימו את זמנם של אנשי השיירה. כיום החדאי הם זמרים עממיים של חתונות. הם מצויידים במיקרופונים ומאלתרים
חרוזים בשבח החתן, הכלה, הנכבדים והכפר. אצל היהודים קראו לאנשים כאלה 'בדחנים'.
'זאפת אל עריס (טופה)' הוא טקס שבו מובילים את החתן מהחמאם אל מקום החתונה. גברי הכפר מתקדמים בשתי שורות
ובמין ריקוד איטי (סחג'ה) שמלוּוה בשירת החדאי
החתן מובל על סוס או על טרקטור ואחריו צועדות הנשים, שרות ורוקדות (צולם בכפר כָּנַּא בתחילת שנות השמונים)
בסוף טקסי החתונה בחברה הערבית מגיעים החתן והכלה לדירתם החדשה. לפני שנכנסים פנימה הם מדביקים על המשקוף
חתיכת בצק מקושטת. אם היא לא תיפול במשך הלילה יחזיקו הנישואים מעמד לעולם (אשרי המאמינים!)
היו ימים שבהם היו מביאים לזוג הצעיר מתנות שאינן כסף.
בבית ג'אן הדרוזית צילמתי בשנות השמונים פרודוקטים שהובאו כמתנה לחתונה: קפה, סוכר, אורז... הכל הלך
חתונת שני אחים דרוזים בכפר מע'אר. קרובי המשפחה מצמידים לחתנים שטרות של שקלים ודולרים ומטבעות זהב
בכפר הבדואי זרזיר אביה ואחיה של הכלה מוליכים אותה לטקס החתונה
הסחג'ה, ריקוד איטי של גברים, בחתונה בזרזיר
חתונה צ'רקסית מודרנית זו נערכה באולם חתונות ובכל זאת לא מוותרים על הריקוד המסורתי המדמה צייד הרודף אחרי איילה
חתונה של נוצרים מלכיטים. החתן מרים את ההינומה מעל פני כלתו (מא'ער)
בני הזוג ניצבים בהתרגשות לפני הכומר ומול המזבח
הכומר המלכיטי חובש לראשם כתרים סמליים ואחר כך מחליף ביניהם
חתונה בכנסייה ארמנית. בזמן שהכומר עורך את הטקס נוגעים החתן והכלה זו בזה במצחיהם.
חבר קרוב מניף מעליהם צלב כסף קטן כאות ברכה 
מובילים את הכלה בחתונה אריתריאית בפארק הלאומי ברמת גן
החברות הקרובות מתלבשות בתלבושת אחידה
החתן והכלה בצילום משפחתי של נשים בלבד
החתן מחזיק בידיו צלב בצורת חרב, אבל הוא לא באמת מתכוון להשתמש בה...
האם הטבעת מתאימה?
חתונת מהגרים ניגרים בכנסייה אנגליקנית בדרום תל אביב. הבלונים נתלו לכבוד החתונה
ולסיום חוזרים לחרדים.
השולחנות ערוכים ומחכים עוד מעט תתחיל סעודת המצווה...

בקרוב אצלכם!