כתב וצילם דנצ'וּּ ארנון
ידידי השומרוני בנימים – כך כותבים והוגים את השם בנימין אצל השומרונים – צדקה אמר לי כך:
אצלכם היהודים חוגגים בר מצווה, המסמלת את התבגרות הנער, בגיל שלוש-עשרה – בין שהילד גאון ויודע לקרוא כבר בגיל חמש, בין שהוא חמור שעדיין לא יודע קרוא וכתוב גם בגיל שלוש-עשרה. אצלנו, השומרונים, טקס ההתבגרות, שמכונה 'חתם תורה', מעיד על דרגת ההתפתחות הרוחנית של הילד. מקיימים את הטקס כשהילד כבר יודע לקרוא באופן שוטף בתורה הכתובה בכתב השומרוני ויודע לומר על-פה, בהגייה ובניגון שומרוני, את הפרקים לג-לד שבספר דברים (הפרקים החותמים את התורה). זה קורה, בדרך כלל, בגיל שש עד שמונה. חוץ מזה, אצלנו גם הילדוֹת זוכות לטקס 'חתם תורה' משלהן. אצלכם הילד חייב במצוות רק מיום הבר-מצווה, אצלנו מיום היגמלו משדי אימו (ולפיכך תינוק גמוּל חייב בצום מלא ביום כיפור).
 |
| ילדים שומרונים מתפללים בבית הכנסת על הר גריזים (צילמתי ב-2018) |
למי שלא יודע: אנחנו 'יהודים' כי מוצאנו ממלכת יהודה, בעוד אחינו ה'שומרונים', המשמרים מסורות ומנהגים מימי המקרא, מכונים כך כי מוצאם מממלכת ישראל, שבירתה הקדומה הייתה העיר שומרון. הם משמרים, בין השאר, את הכתב העברי הקדום של ימי הבית הראשון ואת טעמי המקרא הקדומים. כיום מספרם מתקרב ל-900. קרוב למחציתם גרים על הר גריזים בשכם והאחרים גרים בעיקר בחולון.
 |
| כוהנים שומרונים לבושים בטליתות חגיגיות (בדרך כלל הן לבנות) בזבח הפסח (צילמתי ב-2016) |
ילדי השומרונים לומדים
בבית ספר יסודי רגיל בחולון או בבית ספר יסודי של הרשות הפלשתינאית על הר גריזים. מתנדבים מלמדים אותם בשעות אחר הצוהריים את הכתיבה בכתב השומרוני ואת הקריאה בתורה בהטעמה שומרונית. בהמשך הבנים לומדים גם את התפילות והפיוטים, שכתובים על פי רוב בארמית
בניב שומרוני. הבנות אינן חייבות בתפילה ולכן הן פטורות מלימוד זה. בעשרות השנים
האחרונות הלימוד נעשה קל יותר כי יצאו ספרי תורה מודפסים עם הניקוד העילי (הניקוד
השומרוני המסורתי הוא כמו בערבית, מעל לאותיות).
 |
| נערים שומרונים לומדים אחרי שעות הלימוד בבית הספר את התפילות והפיוטים (הר גריזים, 2018) |
ביום רביעי, 2 ביולי 2025, הייתי במסיבת חתם תורה של נדב ששוני בן השמונה. החגיגה נערכה ברחבה הגדולה הצמודה לבית הכנסת
השומרוני שבשכונת השומרונים בחולון והשתתפו בה רוב תושבי השכונה ואורחים רבים שהגיעו מהר גריזים. החגיגה הייתה מתוכננת היטב ומושקעת.
 |
| שער הכניסה לחצר בית הכנסת השומרוני בחולון שימו לב לכתב השומרוני הדומה מאוד לכתב העברי העתיק של ימי הבית הראשון |
 |
| ברכת הכוהנים לכבודו של נדב |
בכניסה עמדו ילדים ונתנו
לכל אורח שקית ובה חפיסת שוקולד ובקבוק קוקה קולה. מנהג זה, לחלק לאורחים ממתקים בבואם, הוא מנהג מסורתי המשותף לכל התושבים הוותיקים בארץ ישראל (גם ערבים,
נוצרים ודרוזים). בעבר היו המארחים נותנים לכל הבא לחגיגה חופן שקדים מסוכרים
לבנים או ורודים. כשהיה שוק כלות בנצרת, מכרו שם אריזות נאות בבד טול של כמה שקדים
מסוכרים. השומרונים משמרים את המסורות העתיקות בלבוש מודרני. קנקן חדש מלא ישן.
 |
| חלוקת ממתקים ושתייה בכניסה לחגיגה |
אחרי דוכן הממתקים עמדה
שורה ארוכה של בני משפחת ששוני וכל הנכנס לחץ ידיים לכל אחד מהעומדים. גם זה מנהג
ארץ-ישראלי קדום. חתן השמחה עצמו, ג'ינג'י חמוד, לבוש בחליפה כמו גדול, עמד עם אביו
ואימו. בסוף השורה ניצבה תיבה למעטפות שי.
 |
| בני משפחתו של החתם מקבלים את פני האורחים |
ברחבה הגדולה ניצבה מצד אחד במה מקושטת. מולה, במקום הכבוד, ניצב שולחן מיוחד לכוהנים, ומשני הצדדים ישבו בני הקהילה. הכוהנים השומרונים, המתייחסים לשבט לוי, חובשים בימות החול מצנפות אדומות. השלטון המוסלמי במזרח בימי הביניים חייב את נתיניו לחבוש מצנפת בצבע שמזהה את עדתם. הערבים חבשו מצנפת לבנה, היהודים שחורה והשומרונים אדומה. בשבתות ובחגים הכוהנים חובשים מצנפת לבנה שכן באותם ימים רחוקים הם היו ספונים בשבתות ובחגים בבתיהם או בבית הכנסת ויכלו לחבוש מצנפת לבנה שנחשבת מכובדת יותר.
 |
| הכוהנים במצנפות אדומות יושבים בשולחן המכובדים שמול הבמה |
את נדב הכין לטקס הסבא שלו נעים צדקה. הוא ניצב על הבמה עם האב, האם והאחות. עם תחילת הטקס הלביש הסבא את החתם בטלית משי שומרונית כחולה. הטלית השומרונית היא מין חלוק ובו 22 כפתורים – כמניין אותיות הא"ב השומרוני. גם הטקס הפומבי של הלבשת החתם הוא חלק מהמסורת העתיקה.
 |
| סבא נעים מלביש את נדב בטלית שומרונית |
לבסוף עמד נדב, חתם התורה, וקרא מול הציבור את הפרקים שלמד בעל-פה. אלה הם שני הפרקים האחרונים החותמים את התורה, פרשת 'וזאת הברכה' (דברים, פרקים לג-לד), המספרת על מותו של משה ומביאה את הברכות האחרונות שבהן בירך את שבטי ישראל.
 |
| חתם התורה קורא בעל-פה את שני הפרקים החותמים את החומש |
נדב קרא בביטחון, ברצף, דייק במנגינה ובהגייה השומרוניות ולא שכח, בכל פעם שהזכיר את שם השם, להעביר את כף ידו על פניו (הסתר פנים) כמנהג השומרונים. נדב הרוויח ביושר את החיבוקים והנשיקות שקיבל בסוף מהוריו ומקרוביו הנרגשים.
לסיום נערכה סעודת הודיה טעימה לבני המשפחה ולאורחיהם.
בין האורחים היו גם שחקני הכדורגל הטובים בעולם...
בהזדמנות זו, הנה כמה צילומים 'שומרוניים', שצילמתי בשנות התשעים של המאה הקודמת על הר גריזים.
 |
| נערים לומדים בשעות הפנאי תפילות ופיוטים שומרוניים |
 |
| נעים צדקה מלמד ילדה את פרשת השבוע |
 |
| לעיתים עורכים טקס חתם תורה לכמה ילדים יחד. במקרה כאן החגיגה נערכה לשתי ילדות |
 |
| שתי הילדות הנרגשות קוראות בעל-פה, וכשהן מתקשות תמיד יהיה את אבא שילחש להן מאחור |
_______________________________________
