טעם של פעם: 'קונטרס'

העברת ספרים בבניין טרה סנטה, ירושלים, ראשית שנות החמישים (מקור: הספרייה הלאומית)

מאת בני עורי

שנים רבות נהג בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים (היום 'הספרייה הלאומית') למכור ולמסור, כמה פעמים בשנה, ספרים וחוברות, כפולים או מיותרים, שתפסו מקום אכסון יקר. כשהייתי סטודנט צעיר באוניברסיטה העברית, בסוף שנות השבעים, הגעתי לאירוע המכירה בפעם הראשונה וגיליתי את מדפי העיתונות וכתבי העת. היו שם שבועונים, דו-שבועונים, ירחונים, רבעונים ושנתונים שכלל לא ידעתי על קיומם, והם פתחו בפניי צוהר לעולמות קסומים של חקלאות והתיישבות, ספרות ופוליטיקה מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו. קשה להאמין כמה כתבי עת בעברית יצאו לאור בארץ ישראל ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, כמעט על כל נושא ובכל עניין. התנפלתי אז על המדפים כמוצא שלל רב, ערמתי את כל מה שנראה לי מעניין בערימות גבוהות על השולחן, ובזמן שהמשכתי לחפש הייתה עין אחת מכוונת לעבר השולחן כדי שאיש לא יעז לגעת באוצר שכבר חמדתי לעצמי. עם הזמן השתכללתי והבאתי אתי שקיות גדולות וסלים כדי שאוכל לקחת את כל הכבודה לאוטובוס או למכונית.

אחד מכתבי העת הישנים ביותר שמצאתי שם נקרא 'קוּנטְרֵס' (בשמו המלא: 'קונטרס: לידיעות, שיחות ומכתבים'), שיצא לאור על ידי 'התאחדות ציונית-סוציאלית של פועלי א"י – אחדות העבודה, והודפס בתל-אביב, בדפוס הקואופרטיבי 'אחדות'.

'קונטרס' היה שבועון מפלגת אחדות העבודה בשנים 1930-1919. העורך הראשון היה ברל כצנלסון (שערך את 'קונטרס' עד שהקים את העיתון 'דבר' ב-1925). עורכים נוספים היו דוד רמז (שהיה גם מזכיר ההסתדרות, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות), מרדכי שניר (קושניר) ויצחק יציב (שהיה ממייסדי 'דבר לילדים' ב-1931 ועורכו הראשון). 

בשנה הראשונה של 'קונטרס' צורף אליו גם מוסף ספרותי בשם 'האדמה', שאותו ערך יוסף חיים ברנר. ברנר הספיק לערוך עשר חוברות עד שנרצח בידי פורעים ערבים ב-2 במאי 1921, לאחר מכן חדל המוסף מלהופיע. מחשש הצנזורה יצאו במהלך שנות העשרים גיליונות אחדים של 'קונטרס' בשמות אחרים כמו 'אגרת', 'חוברת', 'גיליון', 'פנקס' או 'מכתב לחברים'. ברל כצנלסון פנה לחברי מפלגה ששהו בחו"ל ושכנע אותם לשלוח כתבות ומאמרים ככתבי חוץ. בין אלה שנענו לפנייתו היו משה שרת, ששהה באותה עת בלונדון ושלח משם כתבות תחת שם העט 'בן קדם'. אליהו גולומב כתב מגרמניה, ומשה ביילינסון, שלמד אז רפואה באיטליה, כתב מרומא. עוד כתבו בעיתון אליעזר ליבנה (ליבנשטיין), אברהם תרשיש, ברל רפטור וגם אב"א אחימאיר, לפני שהפך לרוויזיוניסט...

העיתון שימש במה חשובה ללבטיה ומאבקיה של תנועת הפועלים הצעירה בארץ, בתקופות השפל הכלכלי ובמאמצים לאיחוד פלגיה השונים של התנועה. התפרסמו בו דו"חות פעילות מפלגתיים והסתדרותיים, כל ועידה ומועצה תוארה בפירוט וכמובן שהתפלמסו בו באריכות על דרכן האידאולוגית והמעשית של הסתדרות העובדים ושל המפלגה על כל פצליה ופילוגיה. בשנת 1930, בעקבות הקמת מפא"י והצלחתו של היומון 'דבר', פסק העיתון להופיע, וחידש את הופעתו רק בשנת 1943, כאשר מפא"י הייתה על סף פילוג. כעבור שנה וחצי נסגר העיתון סופית.

בספרייתי נמצאים שני כרכים משנת תרפ"ה (1925) והעיון בהם מלבב. לצד מאמרים אידאולוגיים (כמו זה של דוד בן-גוריון, אז מזכיר ההסתדרות, שכתב על ההסתדרות והמפלגות) יש גם מכתבים למערכת, ברכות, מודעות משפחתיות המבשרות על לידות וחתונות, ואפילו פרסומות. המכתבים למערכת והמודעות מלמדים טוב יותר מכל מאמר על החיים בארץ באותן שנים.

הנה דוגמה למכתב ששלחו למערכת ועדי הפועלים בבנימינה, זרעוניה ושוני (זרעוניה הייתה בית חוה סמוך לבנימינה; שוני נמצאת בין בנימינה לזכרון יעקב). בעצם מדובר במכתב תלונה לראשי ההסתדרות שקיפחו את פועלי בנימינה ולא שלחו להם מרצים... 



בחוברת ר"ו, מכ"ו בשבט (20 בפברואר 1925) נדפסה מודעת ברכה שנשלחה ממילווקי שבאמריקה לחברים מאיר וגולדה מאירסון לרגל הולדת בנם הבכור מנחם (לימים צ'לן מפורסם), 'שיזכו לגדלו לבן מסור לעמנו ולאזרח נאמן בארצנו הסוציאלית':




בין המברכים נמצאת גם משוררת היידיש מלכה טוזמן (1987-1893), שתרגום של מבחר שיריה לעברית (מלכה חפץ-טוזמאן, גוהרת על עצמי: מבחר שירים, תרגום מיידיש: חמוטל בר-יוסף, קשב, 2013) ראה אור לפני זמן לא רב.

המסחר עם המדינות מעבר לים התנהל אז כמובן באניות, שפקדו מן הסתם את נמל יפו. אניות אלה, שמקצתן הגיעו מברית המועצות, הביאו עמם מן הסתם גם עולים חדשים, לגאלים ובלתי-לגאלים:








העיר תל אביב הייתה אז רק בת שש-עשרה, אבל חיי המסחר בה שקקו. חנויות ובעלי מלאכה שהפרוטה הייתה בכיסם פרסמו את עצמם ואת מרכולתם מעל דפי הקונטרס: יין טבעי, סיגריות 'שולמית', טבק (מעין חרוד!), תכשיטים, משקפיים ושעונים...













הסנדלרייה 'תועלת', שנוסדה על ידי קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל) כבר ב-1909, 'הסתדרה מחדש' ומקבלת הזמנות ב'בית סיקסיק', היום רחוב בית אשל ביפו...



ומי נתן אשראי לעסקים בתל-אביב? כאז כן היום. אלא שאז היו מוכנים לפתוח חסכונות 'החל מגרוש אחד'...



ואם חשבתם שאת 'ערבי הראיונות' המציאו בשנות השישים, הרי המודעה הבאה מוכיחה שפטנט כזה, שנקרא 'עיתון בעל-פה', התקיים כבר אז, לא באולם 'אוהל שם' או במתנ"ס, אלא ב'מטבח הפועלים'... החבר אריה ידבר על טרוצקיזם ולניניזם, וזה בטח מתכון לשעמום, אבל אחריו ידברו גם בן-גוריון ומדריך הטיולים הנודע יוסף ברסלבסקי. יהיה מעניין.



בחוברת האחרונה של הכרך העשירי (י"ג בניסן תרפ"ה; 7 באפריל 1925) מכינה המערכת את קוראיה לקראת בואו של המשורר והרופא שאול טשרניחובסקי לארץ ישראל. זה היה ביקורו הראשון של המשורר בארץ, לרגל ייסוד 'מגן דוד אדום'. הוא חזר לארץ בשנת 1931 וחי בה עד מותו בשנת 1943. הכותב ז. דויד הוא העיתונאי ואיש תנועת העבודה דוד זכאי.



ועוד שתי מודעות 'ספרותיות', על ספר וחוברת חדשים שיצאו זה עתה לאור:





הגרלות בין קונים אינן המצאה חדשה, אבל פרס כמו שהוצע אז למי שיקנה את טבלאות השוקולד של חברת 'רענן' עשוי להפתיע אפילו היום...



ולסיום, עוד כמה מודעות נחמדות שהופיעו בשבועון: