קוראי עונ"ש רגילים לאיור החביב של נעם נדב, שמלווה את הבלוג מראשיתו וכל אחד יכול לפרש אותו איך שבא לו.
בשבוע שעבר זכתה לנה ברונשטיין, אנימטורית ומאיירת מוכשרת להלל, במקום הראשון בתחרות הקריקטורה ההומוריסטית על שם פרידל שטרן, שהוקדשה הפעם לנושא 'בקיצור ישראלית'.
זה האיור הזוכה. מזכיר לכם משהו?
וזה המקום להיזכר בפוסט קודם – מ'עונג שבת' ל'רצונות אסורים' (24 בדצמבר 2013) – שבו הובא גלגול נוסף של איורנו. צילום נהדר של הגרפיקאית שירה אדרי אליצור:
באותו פוסט, הבאתי גם את המקור לסיפור שמסתתר מאחורי האיור. זהו חידוד שמיוחס למשורר והמשכיל בנימין וולף (וולוול) ארנקרנץ (1883-1826), מהעיירה זְבַּרַז' שבגליציה המזרחית:
וכפי שהזכיר לי ריב"ם, הנה החדוד הנאה שהביא אלתר דרויאנוב ספר הבדיחה והחדוד, א, ירושלים 1939, מס' 820:
בשבוע שעבר זכתה לנה ברונשטיין, אנימטורית ומאיירת מוכשרת להלל, במקום הראשון בתחרות הקריקטורה ההומוריסטית על שם פרידל שטרן, שהוקדשה הפעם לנושא 'בקיצור ישראלית'.
זה האיור הזוכה. מזכיר לכם משהו?
וזה המקום להיזכר בפוסט קודם – מ'עונג שבת' ל'רצונות אסורים' (24 בדצמבר 2013) – שבו הובא גלגול נוסף של איורנו. צילום נהדר של הגרפיקאית שירה אדרי אליצור:
באותו פוסט, הבאתי גם את המקור לסיפור שמסתתר מאחורי האיור. זהו חידוד שמיוחס למשורר והמשכיל בנימין וולף (וולוול) ארנקרנץ (1883-1826), מהעיירה זְבַּרַז' שבגליציה המזרחית:
 |
| נפתלי זיגל, 'משכילי גליציה', ידע-עם, ה-ו (תש"י), עמ' 32 |
וכפי שהזכיר לי ריב"ם, הנה החדוד הנאה שהביא אלתר דרויאנוב ספר הבדיחה והחדוד, א, ירושלים 1939, מס' 820:
כשלמד ביאליק בישיבת וולוז'ין עישן עם חבריו בשבת, אבל החלון היה פתוח והעשן יצא החוצה. נכנס הרב ואמר להם: "מעשנים בשבת?"
השבמחקאמר אחד התלמידים: "שכחתי ששבת היום".
"שכחתי שאסור לעשן" אמר השני.
ורק ביאליק לחש בפשטות: "שכחתי לסגור את החלון".
שתי הצעות לכותרת התמונה - א. אישה מדליקה
מחקב. כבה נרה
מחרוזת פנינים!
השבמחקתודה
נחת, תענוג לפתוח כך את היום. תודה!
השבמחקומספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשב.
השבמחקפעם נתקל ביהודי עשן שבת.
-שמא שכחת ששבת היום?
-לא, לא שכחתי.
-"אולי שכחת שאסור לעשן?
-, לא.
נענה רבי לוי יצחק ואמר,
ריבונו של עולם, ראה את בניך,
יהודי מוכן להודות בפה מלא שהוא מחלל שבת,
ובלבד שלא יוציא דבר שקר מפיו!...
שבת שלום.
זו עוד הוכחה לכך שיש בתערוכה איורים הרבה יותר מקוריים משני הזוכים גם יחד
השבמחקואולי ההשראה היא המציאות?
השבמחקאשתו של הצדיק הירושלמי ר אריה לוין זצ"ל, הרבנית חנה ע"ה, היתה נוהגת להדליק נרות גם בצאת השבת ללוות את השבת ביציאתה כשם שמלווים אותה בכניסתה. אין ספק שהאיור של הבלוג עוסק באדם שמלווה את השבת ביציאתה בנרות דולקים ובלימוד ובעישון לולקה כמנהג הבעל שם טוב במוצאי שבתות, וזה באמת עונג השבת האמיתי. לא יכול להיות הסבר אחר.
השבמחקיפה בעיני הרעיון שלך.
מחקהממצאים הפורנזיים מוליכים אותנו להנחה שהאישה מציתה סיגריה באישן של נרות שבת, אבל כמו בעסקי המשטרה, בארכיאולוגיה ובחיים באופן כללי, גם יש אפשרויות אחרות, כגון זה שהאישה משתמשת בצמד נרות כמכשיר הצתה אופנתי, כמו רהיט שבמו עיניי ראיתי בפנטהאוז ברובע U בת"א: חיקוי של אח פחמים המחמם בעזרת חשמל. הנרות אינם נרות שבת והשלהבת היא אחיזת עיניים.
השבמחקירון לונדון
אכן מכשיר הצתה אופנתי - שופרא דשופרא, לא פוסח על העשן.
מחקלא כדאי לבדוק במישוש, אם חיקוי מוצלח או שמא הדבר האמיתי.
לפי דעתי, הנרות הם נרות של יום טוב ולא של שבת. ביו"ט אסור להדליק גפרור , אבל מותר להדליק סיגריה מנר בוער כידוע לכל חרדי מעשן
השבמחקבנו של יהושע בר יוסף מספר שאביו נהג בצהרי שבת לשבת במרפסת וסיגריה דלוקה בידו ושר "וביום וביום וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים". חיים באר מספר, כזכורני, שאביו לא החמיץ את שידור החזנות בשבת ברדיו, שזכור לי מילדותי משמיעה מן השכנים [וגרתי בשכונה אחרת מרוחקת]. ההסברים הפלפוליים והלא מפולפלים לקריקטורה פשוט מצחיקים אותי.
השבמחקהשאלה המתעוררת כאן היא האם יש חובה לדון מחללי שבת לכף זכות. וחוזר חלילה...
השבמחקולא אמנע כאן מלהביא סיפור שקראתי כעת על הרבי מסאטמאר שהסביר מדוע מספרים מעשיות על הגדולים במוצ"ש. הוא ביאר זאת לאור הירושלמי שביעית שכותב שעמי הארץ לא משקרים בשבת, ולכן מחכים עם הסיפורים הללו למוצ"ש.