א. משלוחה של שַׁלַחְמְךָ
![]() |
| צילום: חגית מאיר |
קודם כל, תמונת הנוף הפסטורלי לא צולמה בארצנו (ואולי כלל לא צולמה אלא זו עבודת בינה מלאכותית) – אם יש בין הקוראים מישהו שמזהה את המקום הזה, נשמח ללמוד על כך מפיו.
שנית, למה בכלל לשפוך את החלב והדבש אל תוך מי הנחל? מניין הגיע הרעיון האווילי הזה, האם זהו פשט הפסוק 'זבת חלב ודבש'?
שלישית, האם ניתן לשפוך חלב מבקבוק שנמצא בזווית כזאת? התשובה היא לא. זו פשוט עבודה גרועה של פוטושופ.
ג. הפתרון לקרחת
לא השתלת שיער, לא פאה נוכרית, לא הלוואה וחיסכון – פשוט שתו מיץ רימונים ושיהיה בסיעתא דשמיא...
![]() |
| שוק התקווה, תל אביב (צילום: משה הררי) |
ד. אגוזים ממולחים
'אלוף הפיצוחים', שמקום מושבו בעמק שרה (אזור התעשייה של באר שבע), הוא מן הסתם אלוף בקלייה ובהמלחה של פיצוחים, אבל ברור שאינו ממולח די צורכו. לוּ היה ממולח, מן הסתם היה כותב 'קלויים ומומלחים'.
![]() |
| צילום: צבי הכהן |





"שַׁלַחְמְךָ, שהוא הֶלְחֵם של 'שלח לחמך'... "
השבמחקההלחם אינו מדייק בניקוד. אם השין בפתח, חסר הדגש בלמד: שַׁלַּחְמְךָ. ואם בלי דגש (כמו במקור), צריך להיות שווא בשין: שְׁלַחְמְךָ.
ומעשה בריש לקיש שהיה הולך בבקעת לוד וראה עז שהיתה אוכלת מן התאנה והיה עסיס התאנה יורד ומתערבב בחלב העז שהיה נוזל מעטיניה ואמר:: זו ארץ זבת חלב ודבש.. כלומר במקרה הזה למשל החלב הוא חלב עיזים (יש הרבה סוגים של 'חלב') והדבש הוא דבש התאנים (יש הרבה סוגים של 'דבש') - לא מארז של העיריה ולא בטיח
השבמחקדבש תמרים
מחקזה שמכל חכמינו מי אם לא ריש לקיש הסתובב בבקעת לוד מוכיח דוקא את ענין התפוחים שנופלים לא רחוק מהעץ, כבר 1800 שנה ויותר.
מחקישנן גרסאות שונות למדרשים, ויש גירסאות המציינות את ר' יונתן דוקא, מכל מקום מאז חזל ועד ימינו קיים דיון מהו החלב והדבש, ויש פירושים המצמצמים את זה לגמרי לתחום הצומח (ולא החי), אגב, לשיטה זו מיץ הרימון למשל יכול להיות גם חלב, ודבש התמרים יכול להיות.. דבש ..
מחקלא יודע למה היה צריך להכניס עז, זה די ברור שדבש התאנה ניגר יחד עם חלב התאנה כשקוטפים אותה...
מחקזה משקף את המחלוקת האם חלב ודבש זה חי/צומח, או רק צומח
מחקבקיצור,נהוג אצל אחב'י להכניס עז לכל סיפור וסברה.לא מדובשך ולא מעוקצך.
מחקבעינין האגוזים: ממולחים, הוסיפו להם מלח. ממולחים, הפכו אותם למלוחים.
השבמחקוהתוצאה זהה בשני המקרים. ואין סיבה לשלול אף אחד מהמינוחים.
ממולחים ומומלחים.
מחקחד משמעית בוטנים מומלחים - שהוסיפו להם מלח, בוטנים ממולחים - בוטנים חכמים כביכול, ולא סביר
מחקלמר (או גברת) אין-שם: מדוע לזרוק "לא סביר" בטרם בדיקה פשוטה במילון? היום אפילו לא צריך להתאמץ להוריד כרך כבד של אבן-שושן; הכל ברשת, למשל מילונו של החריף ובקי, איתן אבניאון, המביא דוגמאות מספר שמות, ספר בן-סירא ומן הפיוט למשמעות העקרית של ממולח "מזון מתובל במלח". המשמעות השניה היא אכן "פיקח, שנון , מפולפל", ומתיחסת בעקר לבני אדם.
מחקממולחים מלשון חכמים, ו/או חריפי שכל.
מחקוְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ
מחקכל הכבוד! זאת תשובה לעניין - הוכחת מהמקורות!
מחקהתמונה של זבת חלב ודבש מאוד מצחיקה...
השבמחקוְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ (שמות ל 35)
השבמחקולו היו בעלי המארז האיכותי המהודר של פירות "הארץ הטובה" קצת יותר מלומדים, היו חורטים עלי אריזה את הפסוק הציורי מספר דברים:
השבמחקאֶרֶץ טוֹבָה
אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת
יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר
יֹצְאִים מִמַּחְשֵׁב ואֵיי-אַי.
השיח הזה מפולפּל. אדם חכם וזריז מחשבה נקרא מפולפל. אדם זריז מחשבה שיודע להתפלפל נקרא ממולח. התבלינים שמונחים על שולחנות כדבר המובן מאליו, מתבלים את השפה העברית. מעניין שתבלינים כגון הכמוּן או הכורכום או הקינמון וכל שאר השכנים המבוקבקים שדרים דרך קבע בארונות ועל מדפי תבלינים בבתים רבים, לא הצליחו לתבל את השפה. הפלפל והמלח הם קטגוריה לשונית נפרדת. אפילו הסוכר לא ממש הצליח להמתיק את השפה, אבל בן דוֹדוֹ של הסוכר- הסכרין- דווקא כן זכה לעדנה לשונית (דווקא במשמעות שלילית וצינית) והלימון החמצמץ נדחף לבימת המנצחים בסוף התחרות הקוּלינרית-לשונית. הפפריקה והמוסקט והזעתר והבהראט וסוּמק, חביבים ככל שהם, נותרו הרחק מאור הזרקורים הלשוני. לא חבל?
השבמחקהשפה העברית ציורית ופואטית מאוד. והנה עוד פן מרתק של מעיינות השפה העברית: השפה והלשון מתבלים את השיח, לפעמים בהתפלפלות ממולחת, לפעמים חמצמצה או סכרינית. אכן העברית אף פעם לא תפלה.
ויש גם מי שנתכרכמו פניו. הביטוי אמנם לא מדבר על הכורכום המצוי במגירת התבלינים, אלא על הזעפרן הנדיר יותר, אבל גם זה משהו.
מחקשלחמך-משלוח המנות בפורים בפולין היה נקרא שלחמונעס. מה הפריע כל כך בתמונה של ארץ זבת חלב ודבש? אגב דבש, מדובר בדבש תמרים או תאנים. לגבי מיץ רימונים - אולי כדאי לנסות, מקסימום....
השבמחקמקסימום- הראש יזיל עסיס רימונים. וכן החולצה, כבשירו של מאיר אריאל ידידנו.
מחקהנוסח למהדרין - "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו רטוב".
השבמחקמרוב התפלפלות בפסוק, נשכח פשוטו של מקרא, והוא: "זרע את זרעך בשדה רוויה ממים, אשר ברבות הימים (כך יש לצפות) תתן תבואה לרוב". (והנמשל: השקע השקעות בעלות סיכון נמוך וסיכוי גבוה להניב תשואות יפות, ובמשתמע - אל תתפתה להשקעות בסיכון גבוה, גם אם הן קורצות לך, בשל רווחיהן הגדולים)
השבמחקבעלות התוספות: הוסיפו חדי העין, שבתמונת הדבש הניגר אל מי נהר, שכח "גאון" הפוטושופ להסיר את המכסה הזהוב, ולמעשה הדבש ניגר דרך מכסה הצנצנת. שאם לא כן, היה צריך לראות את שפת הצנצנת עם ההברגה מזכוכית.
השבמחקכדברי החכם: הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, ... וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק
לאו דווקא!
מחקThe golden metal ring caught my eye. But this is not a mistake - this is what is known by the name Mason jar. It is used for preserving (שימורים).
The lids are made if 2 pieces - the ring fits the threading of the glass and holds the flat covering metal disc in place. The covering disc has a rubber ring and when treated in heat a vacuum is created and the disc sticks to the top of the jar. The disc is ued only one time, but the ring is used more times. Untill it is too rusty or bent.
העיצוב הוא תוצר לא של בינה מלאכותית, אלא טיפשות מלאכותית או אנושית
Hadas Parag
More from Hadas
השבמחקHere is a picture showing the jar and the 2-piece lid https://share.google/69WTTZmmOO54fTnrN
פנסיונר ידע אישי: הפיצה של ״שלחמךל מצויינת.
השבמחקלמיטב זכרוני חנות האוכל הראשונה של רועי גורן שהתבססה על עוף בגריל הופיעה כאן בגלל שמה ״עופצלוחעס״