גלויה מנהריה, שנות החמישים |
מאת הָדִי אור ודוד אסף
פרדי דּוּרָה (Durra; 2006-1922) נולד לפני מאה שנה בדיוק (7 מארס 1922). הוא היה שחקן, זמר ומסעדן, שבשנות הארבעים והחמישים של המאה שעברה היה אהוב ונערץ, 'סֶלֶבּ' של ממש, ואילו היום שמו זכור רק למעטים. יותר משישים שנה חי בארץ, אך באישיותו ובהתנהגותו היה בשר מבשרה של העלייה היֶקִית. 'כוכב עבר שנשכח', הגדירה אותו שרית ישי בריאיון שערכה אתו בשנת 1984. 'אולי נציגה האחרון על הבימה של קהיליית היקים ההולכת ומזדקנת' (ראו בנספח).
פרדי, ובשמו המלא מנפרד, נולד בברסלאו שבגרמניה (היום וורוצלב שבפולין) וב-1939, והוא בן 17 בלבד, עלה ארצה לבדו במסגרת 'עליית הנוער'. בני משפחתו – הורים ושישה אחים ואחיות – נותרו בגרמניה ונרצחו כולם בידי הנאצים. את שנותיו הראשונות בארץ עשה בקיבוץ עין חרוד. ב-1941 עבר לתל אביב, עבד בעבודות מזדמנות עד שהגיע למועדון הלילה 'לילית' ושם התגלה כישרונו המוזיקלי. מכאן ואילך החל להופיע במועדוני ריקודים ובפאבים שהיו פזורים במתחם הרחובות הירקון ואלנבי. אז גם החל להקליט שירים.
על פי מקורות שונים הוא התגייס למשטרת היישובים העברים ושירת כנוטר, ולאחר שיחרורו חזר לתל אביב והופיע כזמר במועדונים שונים. ב-1947 התחתן עם תקווה כהן, צברית בת למשפחה תימנית, ונולדו להם שתי בנות.
זמן מה שירת בתזמורת חיל האויר כמתופף וזמר ולאחר מכן עבד כקצין בידור באוניות הנוסעים של חברת 'צים'. הוא השתתף בכמה תכניות בתיאטרון 'לי-לה-לו' וכשזה נסגר הצטרף ליורשו תיאטרון 'דו-רה-מי'.
תכנייה של האופרטה 'שושנת איסטנבול' של תיאטרון 'דו-רה-מי' בהשתתפות פרדי דורה, 1954 |
בין לבין הופיע דורה כזמר ובדרן באירועים ציבוריים ועממיים רבים.
נשף קיץ עממי בתל אביב, 1955 (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית) |
בהמשך העתיק את מקום מגוריו ואת פעילותו צפונה: תחילה פתח מועדון בחיפה, ולמן שנת 1956 התחיל להופיע בנהריה, בפנסיונים ובבתי קפה.
נשף העשור בחיפה, 1958 (אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית) |
בין בתי הקפה שהופיע בהם בנהריה בלט במיוחד 'פינגווין'. הנה כמה גלויות ממוסד מפואר זה:
פרדי דורה היה תמיד אלגנטי, ועניבת הפפיון הייתה חלק בלתי נפרד מלבושו על הבמה. גם הרפרטואר המוזיקלי שלו, שכלל שירים בעברית ובגרמנית, היה בסגנון שכינו אז 'סלוני'. אלה היו שירים רומנטיים שאפשר היה לרקוד לצליליהם. רחוק מאוד משירי תנועות הנוער החלוציות ושירי ארץ ישראל ששלטו אז ברמה.
כל משפחתו של דורה נרצחה בשואה במחנה בוכנוואלד. בכל זאת, בשלהי הקריירה שלו הִרבה להופיע בגרמניה.
תקליט בדיחות יהודיות בגרמנית, 1977 |
בין שיריו המפורסמים והמוכרים היו 'לילה בהיר', 'הניפגש', 'טנגו כנרת' ו'בובה מקובה' (באתר זמרשת נרשמו 16 שירים שלו, שעליהם אפשר עוד להוסיף).
הנה הקלטה של פרדי דורה שר את הטנגו 'לילה בהיר', שכתב שמואל פישר על פי לחן רוסי מוכר:
שיר מצליח נוסף שזוהה אתו היה 'אב יקר', שיר ילדים סנטימנטלי שתורגם לעברית על ידי מרים תמיר והתפרסם בגרסה הצרפתית ששרו אדי קונסטנטין ובתו טניה. פרדי דורה הקליט אותו בשנת 1956 בדואט עם בתו הצעירה אריאלה (שנפטרה ב-1992 והיא בת 44).
בשנותיו האחרונות סבל פרדי דורה ממחלת אלצהיימר, עד שנפטר בשנת 2006 והוא בן 83.
'הבה נטיילה, שולה', 1948 (סטריאו ומונו) |
טנגו 'אל תשכחני', 1950 (ebay) |
באוסף של הדי אור שמור תפריט מקורי ומשעשע מ'פונדק פרדי', שאותו ניהל בין 1978-1960. המסעדה, ששכנה בשדרות הגעתון 69 בנהריה, הוגדרה על ידו בחוסר צניעות: 'הפונדק הטוב ביותר מדרום לביירות'...
חוש ההומור שהופגן בתפריט כבר אינו מצחיק כל כך בימינו, ובכל זאת כדאי להתעכב עליו. הוא מבטא את רוח התקופה, שבה ערכי החלוציות כבר נתפסו כ'לשעבר'.
נספח
בשנת 1984 ריאיינה שרית ישי את פרדי דורה עבור השבועון העולם הזה (גיליון 2425, 22 בפברואר 1984, עמ' 62-59). לחיצה על הסריקות תגדיל אותן לקריאה נוחה:
בספרייה הלאומית 54 הקלטות של פרדי דורה זמינות להאזנה מהבית [רובן מתקליטי שידור של קול ישראל משנות החמישים]
השבמחקhttps://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?query=any,contains,%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%20%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94&sortby=title&vid=NLI&mfacet=tlevel,include,online_resources,1&lang=iw_IL&came_from=sort
בהן גם ריאיון עם פרדי דורה מ1995
https://www.nli.org.il/he/items/NNL_MUSIC_AL003478555/NLI
אפרופו הפוסט היפה והעשיר על פרדי דורה: בקפה פינגווין בנהריה נישאו הוריי במרץ 1953. הם היו אז חברי קיבוץ לוחמי הגיטאות הסמוך, והמקום נבחר כנראה בשל כשרותו בניגוד למטבח הקיבוץ שהורי אבי האדוקים לא יכלו לאכול בו. את החופה ערך הרב של נהריה, אהרן קלר רב הפעלים, וסבי השתאה לראותו מגיע למקום באופניים…
השבמחקתודה על התמונות מקפה פינגווין בתפארתו. כאשר היינו עוברים שם לימים ראינו שכבר ירד מגדולתו.
למיטב ידיעתי, כמי שגדלה בנהריה, קפה פינגווין לא היה כשר אף פעם.
מחקהרב קלר גם היה הרב הראשון בארץ שנהג במכונית
גם קפה טיצ'ר בכרכור אירח הופעות של פרדי דורה. בסוף שנות ה60 היינו בערב שלו שנקרא "פרדי דורה בלי צנזורה". בו הבחין בין שני חלקי נהריה, הותיק, נהריה מבוטאת במבטא יקי, ונהרשטי, החלק של עולי רומניה.
השבמחקבדיחה ידועה שלו ספרה על סועד ותיק בפנגוין שנצפה במסעדה מצדו השני של הגעתון. בעלי הפנגוין הנרעש מהר לשאול אותו לפשר הענין, והלה הסביר שהיה לו כאב שיניים והרופא אמר לו לאכול בצד השני.
תודה רבה על הפוסט והכתבה
השבמחקממליץ לקרוא את התפריט בשקדנות. למי שנהנה מחידודי לשון (משקאות בלי טעם ובלי רווח) מעקיצה פוליטית (ביצה רוסית - עשויה מהשמאלית) והוכחה כמה רחוק אפשר ללכת מ politically correct (משקאות גברו/נשיים) או (שינקן - לדתיים - מוגש בתור דג, עם כיסוי ראש)
השבמחקכדאי להתענג על ההומור שבתפריט! שנון ומשעשע. חבל שזה לא קיים במסעדות ובבתי הקפה כיום!
מחקהשיר ״לילה בהיר״ בביצועו של פרדי דורה ושל זמרים ישראלים ידועים כגון יהורם גאון הוא ההיפך הגמור מן המקור הרוסי.
השבמחקהשיר העברי הוא שיר אהבה קיטשי על לילה בהיר ואילו המקור הרוסי הוא דווקא לילה שחור - tiomnaia noch'- על אהבה שעשוייה להסתיים במוות. הוא הושמע לראשונה בסרט מלחמה סובייטי פופולרי בשנת 1943 - dva boitsa - שני חיילים, שבו צפיתי כילד אחרי ששוחררנו בידי הצבא האדום. והאירוניה של ההיסטוריה היא שהצבא הרוסי, עליו גאוותו של פוטין, טובח בימים אלה באוקראינים שחלקם אז היו שונאי יהודים והיום מהווים דמוקרטיה צעירה ושבירה המצוייה בסכנת קיום.
הפונדק שמדרום לביירות ... אולי היה נתון בתחרות עם אלי אביבי (?)
השבמחקלמיטב זכרוני שכן פונדק פרדי על כביש היציאה מנהריה לכיוון חיפה. מה שגרם לשכנים מקיבוץ עברון שממול, להתלונן על הרעש שהוא עושה. לימים הפך המקום גני לוי ושימש לחתונות ובר מצוות
השבמחקצודק. לא ברחוב הגעתון אלא על הכביש המוביל לקריות ולחיפה.זכור לי שאכלנו שם במסעדה עם סבא וסבתא שלי הייקים, והסטייק היה מעולה.
מחקלא מובן לי מדוע פרדי דורה היה צריך להתבייש לקבל שילומים מגרמניה. הסבל שנגרם לשכמותו שנאלצו לעזוב בית ומשפחה, לותר על אורח חיים נורמלי ולעקור שלא ברצונם לסביבה זרה ובודאי לא חמה ומתחשבת, היו זכאים לקבל פיצויים על סבלם.
השבמחקמה שמבייש ומבזה זו העובדה שרבים מניצולי השואה החיים שחיו ושאריתם עדיין חיה במדינת ישראל נידונו לחיות במחסור, עזובים ובודדים. כואב שמתנדבות ומתנדבים מגרמניה באים לתמוך בניצולים, ואילו אצלנו, במקום שצעירים בני הארץ יתנדבו לסיע בידי זקנות וזקנים אלה, יוצאים למסעות לפולין. זה מבייש.
דב סיטון
נדמה לי שכוונת המחבר היתה אחרת וחיובית יותר. אבל הניסוח יצא, אפעס, אכן צורם למדי.
מחקכמי שבירח הדבש שלו , לאחר סבוב ברחבי ישראל שגדלה ,
השבמחקקינח בבלוי בנהריה , וכמובן גם אצל פרדי - חן חן על התיזכורת המהנה !!
אהבתי את הכתבה ובזמנו-גם שירים של פרדי דורה, על אף שהייתי בת קיבוץ, שזה לא מסוג השירים המומלצים אז-שירים 'סלוניים'. לילה בהיר...כמה אהבתי אותו. וכמובן גם 'אל תשכחני' המקסים
השבמחקתודה על הרשימה. האמת היא שזו הפעם הראשונה שאני מאזינה לקולו.
השבמחקמשום מה עד היום הוא התחבר לי עם ג׳ו עמר (טוב, אני שייכת לדור הצעיר, טוביה צפיר, הגשש וכד׳).
הטענה (בכתבה ב"עולם הזה") שהייקים שהגיעו לישראל ישבו על המזוודות והמתינו שהמלחמה תסתיים על מנת לחזור לגרמניה / אוסטריה היא פשוט לא נכונה!.
השבמחקלא כל כך קשה לבדוק מה עשו עולי העליה החמישית בישראל, כמה נשארו בישראל כמה ירדו וכ"ו.
פרדי דורה עשה כמיטב יכולתו.
בעליית הייקים היו מוצלחים ממנו.
כולל ד"ר בורג!
בצד השירים ששר פרדי דורה בעברית ונמצאים גם ב"זמרשת" יש שירים שלו ביידיש שמצויים בשוק בתקליטי ויניל. דוגמה אחת לשירים האלה מצאתי גם במרשתת: שיר על החותנת – די שוויגער
השבמחקhttps://www.youtube.com/watch?v=p_NnvQgtrpI
האזנתי לשיר. פרדי דורה נשמע -לפחות לי, דומה מאוד לשמעון דז'יגן.
מחקהכתבה על פרדי דורה מאד ריגשה אותי.
השבמחקאמנם נולדתי וגדלתי בקיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן, עם זאת שמעו הלך לפניו, מאז שהוריי וחברים אחרים יצאו לנופש בדירה שכורה בנהריה ולא ויתרו על ערב עם פרדי דורה. לימים קייטנות הילדים התקיימו באכסניית הנוער "יד ליד" באכזיב ואנחנו התיכוניסטים כבר נחשפנו לתופעה "פרדי דורה" גם בשירותי הצבאי בתחילת שנות השישים בקרתי כמה פעמים במועדון של פרדי דורה.נוסטלגיה? כן
רחל אגמון ירושלים
אני אישית יצא לי להכיר את האיש הנפלא האומן המשובח הזה מר פרדי דורה.תמיד שאנחנו היינו מגיעים להופעה בנהריה עצרנו אצל מר פרדי דורה הוא שמח לפגוש את החברים שלו ... האמנים לארח אותם כיד המלך.אומן מלא מרץ לאורך כל התקופה שיצא לי להכיר אותו... עם חליפות עניבה בכל מפגש.איש מצחיק. הבמה בשבילו היתה החמצן היומי שלו.מאוד רצה להופיע בכל מצב ובכל גיל.כן זה הסיפור של כל אומן בארץ והעולם....הבמה היא חמצן החיים של כל אומן."תהא נשמתו של פרדי דורה צרורה בצרור החיים. יפה שפתאום מופיע כתבה במגזין עונג שבת... זרקור על אומן ישראלי שידע לשמח לבדר ולארח בימים הראשונים של הקמת המדינה. רבותי דור שלא מכבד את עברו איך יהיה לו עתיד? כל הכבוד לכתבה במגזין עונג שבת....יש שם מקום חם לאמני ישראל שכבר לא איתנו. הם האנשים שסללו לנו הקהל והאמנים את הדרך.כאשר הכל היה בארץ חול מדבר ועוד חול מדבר.תודה לכם אנשי הביצות והזמר.בלי השירה והצחוק שלכם מאיפה היינו מקבלים מזון לנשמה.ברוכים אתם אנשי התרבות של הארץ הזאת. 🌻 🌞
השבמחקשלכם ..יואל ליבה שבת של אור 🌞🌹💖
השבמחק