‏הצגת רשומות עם תוויות רמת אביב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רמת אביב. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 9 ביולי 2026

מִשׁוּט בארץ: צרופה, כרישים ומסמרים, פשקווילים ברמת אביב

א. צרופה

צילום: איתמר לויתן

צְרוּפָה הוא מושב שיתופי במועצה האזורית חוף הכרמל (ליד חוף הבונים) שנוסד ב-1949. נדמה לי שאנשי המקום קוראים לו צרו-פה במלעיל ולא צרו-פה במלרע (כמו תרופה או תנופה).

היום הפירוש הרווח למילה 'צרופה', מתקשר לחומרים המצורפים לאימייל (attachment), אבל אלה שהעניקו למושב את שמו חשבו על משהו אחר לגמרי. הם חשבו על הפסוק 'אמרת ה' צרופה', כלומר טהורה (אמת צרופה), ללא פסולת וללא סיגים (על דרך צורף כסף). זה הפסוק השלם: 'הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְהֹוָה צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ'.

הבעיה היחידה בשלט שבפתח היישוב היא מראה המקום: הפסוק הזה נמצא בתהלים פרק יח (פסוק לא), ולא בפרק יט (ונתעלם מהגרש המשונה שבסוף יט)...


ב. חדרה על המפה

מתי בפעם האחרונה ראיתם כרישים בחדרה? בכל אופן, הקיץ מתקרב. ראו הוזהרתם...

צילום: טל סגל

אין זו המצאה או דמיון מפותח. מדובר בתופעת טבע אמיתית שמתרחשת במים הרדודים והחמים שנפלטים מתחנת הכוח 'אורות רבין'. 

אבל דווקא לא בקיץ אלא בחורף! מדי שנה בשנה (בין החודשים נובמבר לאפריל)  כך למדתי מהערך 'הכרישים בחדרה' שבוויקיפדיה  פוקדים את חופי חדרה שני סוגי כרישים. חובבי טבע רבים מגיעים במיוחד לחוף כדי לצפות בהם, ואף מעיזים לשחות לצידם.

השחייה לצד הכרישים מסוכנת ביותר ובאפריל 2025 אף הותקף צוללן על ידי אחד מהם ומצא את מותו.


ג. הכל בגלל מסמר קטן

ואם אנחנו בעניין שלטי אזהרה, הרי שתת-סוגה ידועה היא השלטים שלא רק מזהירים אלא גם מבטיחים ענישה הולמת למי ש'רק יחשוב לחנות בחניה שלי'. דוגמאות לכך כבר הופיעו בבלוג לא פעם ולא פעמיים (לחובבי הז'אנר, ראו כאן). בכל זאת, מצאנו חידוש מסוים באזהרה הזאת, שצולמה ברחוב בן אביגדור בתל אביב.

צילום: יוחנן פלוטקין

'לא ראיתי מסמרים על המדרכה', כתב לי יוחנן פלוטקין שצילם, 'ומותר לחשוד שבעל העסק רוצה להרתיע את מי שינסה לתפוס לו את החניה, כי מי יסתכן, ומי יצא ויבדוק אם יש באמת מסמרים או לא?'

קצת מזכיר את אלה שחוששים שייקחו להם את האוכל מהמקרר במקום העבודה, ורושמים עליו 'רעל עכברים'...


ד. חרדים לעתיד השכונה

צילומים: דותן גורן

שכונת רמת אביב, בצפון 'הישן' של תל אביב, צהלה ושמחה. כבר כמה חודשים שמתחמם ומתלהט המאבק בין תושבים חילונים ותיקים לבין חברי 'גרעין תורני' שהתנחלו בשכונה, וחסידי חב"ד שאף הם באו לגור, בבחינת 'חדשים מקרוב באו'. 

החילונים נאבקים במה שהם מזהים ניסיונות של הדתה במרחב הציבורי, הזרים למקום ולרוחו, שהגיעו לשיאם בהחלטת העירייה ('כניעה' לדעת החילונים) לבנות בחורשה שכונתית מקווה טהרה – המוסד שהכי פחות נחוץ להם.

כאן אפשר לקבל רקע והקשר למאבקים הללו.

על לוח מודעות ברחוב ברודצקי, ליד קניון רמת אביב, סמוך ונראה ל'מכתש הגדול' שיצר טיל איראני שנפל שם באחת המלחמות שעברנו, הודבקו 'פשקווילים חילוניים'. כנהוג במשכנות הקודש בירושלים ובבני ברק גם הפשקווילים האלה נתלשים ומודבקים שוב. ביחד ננצח!


יום שני, 27 באפריל 2020

סיבוב בתל אביב: העיר הריקה, חניה, סירות, מזגן הפוך, לא לעלות

א. סיבוב בעיר ריקה

צילומים: איתמר לויתן


מראות מוכרים ואהובים של 'עיר ללא הפסקה' נראים אחרת לגמרי בימי קורונה.

כשהרחובות שוממים מאדם וממסחר, וכשחוף הים, הנמל והטיילת ריקים, מתעוררים בך געגועים לימי חולין, למה שנעמי שמר ניסחה בשיר 'העיר הלבנה': 'כִּי בָא הַשַּׁחַר וְהָאוֹר / וְכָל עִירִי תֵּצֵא לִסְחֹר / וַעֲמוּסָה הִיא מַשָּׂא לַעֲיֵפָה'. 

אבל העיר אינה יוצאת לסחור. העיר ריקה...

כך נראית הטיילת של נמל תל אביב
ביתו של מייסד המדינה סגור ומסוגר
רחבת ריקודי העם בחוף גורדון שוממה
ושוממה היא גם אנדרטת 'לא נפסיק לרקוד' לזכר הרוגי הפיגוע בדולפינריום
בן-גוריון עומד על הראש, לבד, לבד...

ואין יורד לים התיכון בדרך אלנבי
מלונית קורונה ברחוב טרומפלדור

הנה שלומית אהרן ב'עיר לבנה'. עוד יהיו ימים יפים מאלה...



ב. הפרסום בעונ"ש עובד

לא מכבר (ב-10 בפברואר 2020) פרסמנו כאן את השלט המשובש בכניסה לחניה בבית לסין.


לא עבר זמן רב, שבוע או שבועיים, והשלט תוקן (הצילום הוא מראשית חודש מרס).

החיים חזרו למסלולם התקין (ואז הגיעה הקורונה)...

צילומים: עפר גביש

ג. סירות ברחוב אבן גבירול

זר כי יראה תמונה זו יחשוב כי הנה נעשות ההכנות לפתיחה מחודשת של תעלת בלאומילך, הפעם לא בכיכר מוגרבי אלא בשדרות אבן גבירול...


צריך להפנות את המבט מעט הלאה ולהבין שמדובר באבן גבירול פינת נהר הירקון, ממש מתחת לגשר...

צילום: איתמר לויתן

ד. מזגן הפוך

משהו לא מסתדר בתמונה הזו, שצולמה ברחוב ההגנה פינת לבנדה. המזגן, שלפי כל הגיון אמור להיות בתוך הבית פנימה, פונה החוצה...

אולי זה הפיתרון להתחממות הגלובלית? פשוט לקרר את האוויר שבחוץ...

צילום: אבי זיו

ה. כלבים שימו לב!

ברמת אביב ג', ובמיוחד ב'פרוייקט אביב בגימל', גרים כלבים אינטליגנטים במיוחד.

'כלבים! אין לעלות על הדשא', או 'אין להעלות כלבים על הדשא'?

צילום: ישראל ברדה

יום שני, 19 באוקטובר 2015

סיפורי רחובות: נצח ישראל, יטבתה, ואיילות בגני תקוה

א. נצח ישראל לא ישקר

איך כותבים באנגלית 'ישראל'? אפשר Israel ואפשר Yisrael. ברחוב נצח ישראל בתל אביב החליטו לא להחליט ומשאירים את הבחירה בידינו.

שכל אחד יכתוב איך שבא לו...

צילומים: איתמר וכסלר

בעלי התוספות

לבלוג עונ"ש יש מעריצים בשבועון החרדי 'דער בלאַט', ביטאונם של חסידי סאטמאר בארה"ב. עובדה. הם העתיקו בלי בושה, בלי רשות ובלי קרדיט את הפוסט הזה...


ב. שוקו יוטבטה

 'יָטְבָתָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם' (דברים, י 7)

מילא הכתיב באנגלית אבל מה דעתכם על הכתיב החדש של רחוב יטבתה?

'מכללת תלפיות שוכנת ברחוב יטבתה בחולון', כתב לי עדי אמסטרדם. 'מול המכללה עומד "בניין רכבת" ישן ובו מספר כניסות. השלט "יוטבטה" נמצא מעל הכניסה האחרונה לבניין'.

הפעם אין כאן עירייה שנוכל להאשים אותה. סתם טעות של דיירים...


ג. מה עושות האיילות בגני תקוה?

בגני תקוה נמצא רחוב ושמו 'דרך איילות', ואולי בעצם שמו הוא 'דרך אילות'. 

לא די בכך שאין זה ברור כיצד יש לכתוב את השם בעברית, הנה בא גם התרגום לאנגלית לבלבלנוEilot או Eylot?

אלה הן תמונות שלטי הרחוב המוצבים בשני צידיו, כפי שצילמן רון חרמוני-להט, שמצדו תהה אם אין הכוונה ל'אלות' – אלוהות נקבית? קללות וחרמות? נבוטים גדולים? בעיריית גני תקוה פתוחים, כנראה, לכל אפשרות.

צילומים: רון חרמוני-להט

יום רביעי, 29 ביולי 2015

סיפורי רחובות: איזה כיף לגור ברחוב טאגור

צילום: איתמר וכסלר

טוב לגור ברמת אביב, ובאופן ספציפי ברחוב טאגור. סיור קצר ברחוב מוכיח שוב כמה משעשעת היא ארצנו. צריך רק לשים לב לפרטים הקטנים.

א. ארץ ישראל נקנית בייסורים...

נכון שקשה וכואב לגור כאן, אבל יש פתרון לכל צרה, צוקה ומצוקה.

בבית המרקחת שבמרכז המסחרי ברחוב טאגור 38 ינכו לכם את מחיר התרופה (נטו) מעלות היסורים (ברוטו).


יחסי עלות-תועלת? (צילום: איתמר וכסלר)

ב. דואר זבל 

'ביתן האשפה ברחוב טאגור', כתב לי אבישי ליוביץ', תושב ותיק ברחוב, 'הוא, כנראה, היחיד בארץ שיש לו כתובת משלו, ואפילו כתובת די מכובדת: רחוב טאגור 28'. רק חבל שהדוורים בקושי באים...


לידיעת מחלקי המכתבים (צילום: אבישי ליוביץ')

זהו ביתן האשפה של 'מרכז סול וסיסי מרק', בנין המשמש מועדון לשחמט וספרייה עירונית וממוקם ברחוב טאגור 26.

ג. עקב אכילס

לאל הנפחים הפייסטוס, שאת צילום המסגרייה בחיפה, שקרוייה על שמו הבאנו לפני זמן מה, יש חברים טובים ברחוב טאגור. המכון האורטופדי השוכן במספר 32 מתהדר בשם המיתולוגי 'עקב אכילס'.

מה שיפה בשלט הוא לא רק האיור של הרץ הנמרץ, אלא גם התוספת החיננית 'בס"ד', שכאילו אומרת: עם כל הכבוד למיתולוגיה היוונית, בתוך עמנו אנו חיים, אז שיהיה גם בסייעתא דשמיא...

אכילס בס"ד (צילום: אבישי ליוביץ')

ד. לוּמי-לוּמי ילדתי

במרכז המסחרי של רחוב טאגור אפשר למצוא גם את המעסה המוסמך שם טוב בן מלך, שיודע להעניק עיסויים בסגנונות שונים מכל קצוות עולם, כולל שיטת הלומי לומי.

אני לא יודע מה זה 'לומי לומי', אבל איכשהו זה נשמע לי קצת מפחיד, אולי בגלל שזה מזכיר לי לוֹם. העיסוי התילאנדי (!), ובוודאי העיסוי השוודי, נשמע לי הרבה יותר נינוח ומרגיע.

עיסוי עם לום? (צילום: איתמר וכסלר)

ה. עד עשרה נכים

ואגב חולשות המין האנושי (וכפי שאמר מי שאמר: 'גוף האדם הוא אכן מכונה נפלאה, אבל, בינינו, חומרי הגלם הם מאיכות די ירודה'), בסניף שופרסל שבאותו מרכז מסחרי יש קופה מיוחדת לפריטים ולנכים.

לידיעת הנכים (צילום: איתמר וכסלר)


יום שני, 5 בנובמבר 2012

'שַׁלְוַת חָכְמָתְךָ הַקְּמוּטָה': עצי הזית של רמת אביב

נסים שקשורים בשמן קורים לא רק בחנוכה. תושבי רמת אביב 'הישנה' זכו לפני כמה שבועות לנס משלהם.

אבל נתחיל דווקא בסיפור מקומם מסביבותיה של אותה שכונה, שמוכיח כי עצי זית עוקרים לא רק בשטחים אלא גם בשכונת אפקה, ולכל עץ זית יש גם 'תג מחיר'.

סיפר לי דן אלמגור :
בוקר אחד, לפני כשנתיים וחצי, נהם בולדוזר מאחורי דלת ביתי. בתוך שעה קיפל הבולדוזר את הבית הגובל, שבו גר ויצר במשך שנים רבות המלחין והמנצח נועם שריף, כדי לפנות את השטח לבית מידות חדיש. לאחר שהסתיימה ההריסה נעץ הבולדוזר את שיניו בעץ הזית הגדול שצמח בחצר, עקר אותו והניף אותו לגובה, הפוך. צילמתי אותו גם מפני שנזכרתי בשירו של נתן אלתרמן 'עץ הזית אחי הנידח', שמסתיים במילים: 'כי ההר לא ימוט ולבו לא ידום / כל עוד נבט אחד מרטש את חזהו'.
הנה עץ הזית המונף אל על, שאותו צילם דן מחלון ביתו:


נתן אלתרמן, כוכבים בחוץ, עמ' 102-101

ויש גם סיפור אופטימי, שיכול אולי להישמע כמו 'חוק שימור עץ הזית'.

עד לא מכבר  כתב לי איתמר וכסלר, תושב רמת אביב וראש מדור 'שלטים מקומיים' של עונ"ש  לא ידע איש על קיומו של עץ הזית שצמח כבר 800 שנה (לפי הערכת מומחה שהגיע למקום) בחצר אחד הבתים הטוריים ברח' גרונימן פינת ברודצקי ברמת אביב, קרוב למרכז המסחרי הישן.

לפני כמה שבועות הזמינו השכנים גנן שיוריד שיח עצום שגדל פרא. הגנן עשה את מלאכתו ומצא פתאום עץ בתוך השיח.

מי שמכיר אותי יודע שצריך לקרות משהו על-טבעי כדי שאצלם צילומי טבע, אבל זה נראה לי מקרה שעומד בקריטריון הזה. צילמתי אותו אתמול ואפילו מדדתי את הגזע. רוחבו כמטר ושמונים.

יכול להיות שהעץ אפילו עתיק יותר. אולי מהזיתים שלו הפיקו את השמן של נר החנוכה. הכל אפשרי אצלנו...

הנה צילומי עץ הזית העתיק משלוש רוחות השמיים:




ונסיים בשירו היפה של אלכסנדר פן, שנכתב בשנת 1944:


אלכסנדר פן, לאורך הדרך - מבחר שירים, 1956, עמ' 228-227

יום שני, 12 בדצמבר 2011

שלטים מקומיים: הצמחים של היהודים

צילם וכתב איתמר וכסלר

רחוב צמחי היהודים, רמת אביב, ינואר 2010


רמת אביב הישנה היא שכונה פורחת המכונה בצדק גם רמת אביב הירוקה. לפני יותר משישים שנה, כשהוקמה רמת אביב, התכנסה כרגיל 'ועדת השמות' של העירייה כדי להעניק שמות לרחובות החדשים. ההצעות היו רגילות ומשמימות וסקירה מהירה שלהן מצביעה על כך שחברי הוועדה לא הגיעו לישיבה מצוידים ברעיון מקורי כלשהו. כולם פרט לאחד: לרחוב שלי, המוקף ברחובות הנושאים שמות כמו 'ברודצקי', 'ברודי', 'ברלינר', 'פרנקל' ו'קרויס', קוראים בשם יוצא הדופן 'צמחי היהודים'. במבט לאחור אפשר לומר שהוועדה צפתה את העתיד והצמחים היו לצמחיה עשירה שיש לה משמעות הן מבחינת איכות החיים הן מן הבחינה הנדל"נית. ובניגוד לכל הנאמר עד עתה, דווקא שלט האמייל הזקן שקבעה אז העירייה בפינת הרחוב, משדר את ההפך הגמור; את הצמח היהודי שנצמד אליו, מישהו הפסיק להשקות כבר לפני זמן רב מאוד.  

כשעברנו לגור שם והייתי צריך למסור את כתובתי החדשה, עלו מיד סימני שאלה אצל כל מי שנמצא מן העבר השני: 

 'איזה רחוב? שִׂמְחֵי היהודים?'

 'צִמְחֵי.  צמחים, הצמחים של היהודים'.

– 'צמחי היהודים? איזה מין שם זה?'

'איזה מין שם זה?' שאלתי גם אני, כי השילוט העירוני מציין רק שצמחיהם המסתוריים של היהודים קשורים, כך או אחרת, לד"ר עמנואל לעף, שבעצמו לא זכה לרחוב שיישא את שמו. ערכתי תחקיר קצר ולמדתי שלֶעף (כך הוא כתב את שמו בעברית), רב ובלשן יהודי-הונגרי, שגם היה ציוני, כתב ספר מקיף בן ארבעה כרכים ובו שמותיהם ותיאורם של כל הצמחים המוזכרים במקורותינו (Immanuel Löw, Die flora der Juden, Wien und Leipzig, R. Löwit, 1924-34). היום כבר יש עליו ערך מקיף בוויקיפדיה, אבל לפני מספר שנים עדיין אי אפשר היה למצוא בכל רחבי האינטרנט מילה אחת, לא על לעף ולא על ספרו. 

באחת מאותן שיחות טלפון להחלפת הכתובת, התעניינה האישה מן הצד השני אם הספר נמצא ברשותי. 'לצערי לא', עניתי, 'באמת חשבתי להשיג אותו, אבל עדיין לא מצאתי זמן, אנחנו עדיין על ארגזים, את מבינה...'. 'אם תשיג אותו', היא ביקשה, 'אולי תבדוק אם יש שם מתכון טוב למרק ירקות'.