שלטים מקומיים: הצמחים של היהודים

צילם וכתב איתמר וכסלר

רחוב צמחי היהודים, רמת אביב, ינואר 2010

רמת אביב הישנה היא שכונה פורחת המכונה בצדק גם רמת אביב הירוקה. לפני יותר משישים שנה, כשהוקמה רמת אביב, התכנסה כרגיל 'ועדת השמות' של העירייה כדי להעניק שמות לרחובות החדשים. ההצעות היו רגילות ומשמימות וסקירה מהירה שלהן מצביעה על כך שחברי הוועדה לא הגיעו לישיבה מצוידים ברעיון מקורי כלשהו. כולם פרט לאחד: לרחוב שלי, המוקף ברחובות הנושאים שמות כמו 'ברודצקי', 'ברודי', 'ברלינר', 'פרנקל' ו'קרויס', קוראים בשם יוצא הדופן 'צמחי היהודים'. במבט לאחור אפשר לומר שהוועדה צפתה את העתיד והצמחים היו לצמחיה עשירה שיש לה משמעות הן מבחינת איכות החיים הן מן הבחינה הנדל"נית. ובניגוד לכל הנאמר עד עתה, דווקא שלט האמייל הזקן שקבעה אז העירייה בפינת הרחוב, משדר את ההפך הגמור; את הצמח היהודי שנצמד אליו, מישהו הפסיק להשקות כבר לפני זמן רב מאוד.  

כשעברנו לגור שם והייתי צריך למסור את כתובתי החדשה, עלו מיד סימני שאלה אצל כל מי שנמצא מן העבר השני: 

– 'איזה רחוב? שִׂמְחֵי היהודים?'

– 'צִמְחֵי.  צמחים, הצמחים של היהודים'.

– 'צמחי היהודים? איזה מין שם זה?'

'איזה מין שם זה?' שאלתי גם אני, כי השילוט העירוני מציין רק שצמחיהם המסתוריים של היהודים קשורים, כך או אחרת, לד"ר עמנואל לעף, שבעצמו לא זכה לרחוב שיישא את שמו. ערכתי תחקיר קצר ולמדתי שלֶעף (כך הוא כתב את שמו בעברית), רב ובלשן יהודי-הונגרי, שגם היה ציוני, כתב ספר מקיף בן ארבעה כרכים ובו שמותיהם ותיאורם של כל הצמחים המוזכרים במקורותינו (Immanuel Löw, Die flora der Juden, Wien und Leipzig, R. Löwit, 1924-34). היום כבר יש עליו ערך מקיף בוויקיפדיה, אבל לפני מספר שנים עדיין אי אפשר היה למצוא בכל רחבי האינטרנט מילה אחת, לא על לעף ולא על ספרו. 

באחת מאותן שיחות טלפון להחלפת הכתובת, התעניינה האישה מן הצד השני אם הספר נמצא ברשותי. 'לצערי לא', עניתי, 'באמת חשבתי להשיג אותו, אבל עדיין לא מצאתי זמן, אנחנו עדיין על ארגזים, את מבינה...'. 'אם תשיג אותו', היא ביקשה, 'אולי תבדוק אם יש שם מתכון טוב למרק ירקות'.