‏הצגת רשומות עם תוויות סביח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סביח. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 2 במאי 2025

מענייני דיומא: יום העצמאות, כיכר הסביח ותפילת הכבאי, גינת החטופים

א. כל הארץ דגלים דגלים

'יצאתי היום בבוקר מהבית', כתב לי גדעון פליישמן, 'וממש ממול ראיתי את דגל ישראל. מה שעבר במחשבתי הוא, שזו השתקפות מצבה של המדינה היום'.

ובכל זאת, עצובה ועצבנית, מרוטה ושחוקה, קרועה וזועמת. זו המדינה היחידה וזהו הדגל היחיד שיש לנו...

בשנה הבאה יהיה יותר שמח.

צילום: גדעון פליישמן

ב. כיכר הסביח

אי שם ברמת גן, סמוך לגבול הבינלאומי עם גבעתיים, נמצאת 'כיכר הסביח'.

אין ספק שבכלל אתרי המורשת בישראל הכיכר הזו תופסת מקום ברשימת האתרים הביזאריים ביותר, אבל מי יודע אולי דווקא היא מייצגת את השאיפה לנורמליות, להיות 'ככל העמים'?


כיכר הסביח ברמת גן (צילומים: איתמר לויתן)

על הגרסאות השונות למקורו של השם 'סביח' ותולדות המצאתו ומכירתו בארץ הקודש תוכלו לקרוא בקיצור כאן.

ב. תפילת הכבאי

לא הרחק מכיכר הסביח נמצאת תחנת 'כיבוי והצלה לישראל – גבעתיים', או בקיצור 'הַמְכַבֵּי אש' של גבעתיים.

כשדמיינו לעצמם אנשי כבאות והצלה את יום העצמאות תשפ"ה, הם לא העלו בדעתם 'חגיגות' כאלה. הם הזמינו את הציבור לחגוג עמם בתחנות השונות ברחבי הארץ.


כבאות והצלה לישראל

למרבית המזל, השריפה האיומה שהתפשטה בארץ ביום העצמאות לא הגיעה לגבעתיים. אני בטוח שגם הכבאים והכבאיות של תחנות ארצות המישור והשפלה בארצנו התגייסו למאמץ הכיבוי המטורף בהרי יהודה, והם ראויים לכל הכבוד וההערכה של כולנו. בעיקר ראויים שירותי הכיבוי וההצלה לתקציב הולם, שכפי שנודע אתמול נגזל מהם ביד רמה ובזרוע נטויה בקיצוצים מופרעים שגזרה הממשלה, על מנת למלא את כיסיהם התפוחים ממילא של בעלי עניין וכוח אחרים המקורבים לצלחת. 

בין כך ובין כך, מה שתפס את תשומת לבי היה השלט הייחודי שהוצב בפתח הכניסה לתחנה, וכמותו לא ראיתי בשום מקום 'תפילה לכבאי ואיש כוחות ההצלה'.

צילומים: איתמר לויתן

אינני יודע מי חיבר את התפילה הזו, שאומנם רוח של יראת שמים שורה עליה אך בלשונה היא פשוטה ועממית ואיננה פיוטית ונשגבת כשאר התפילות (אם מישהו מהקוראים יוכל להוסיף על כך, אשמח).

<בינתיים נפתרה החידה, ואבי צוקר (בתגובות) לימדני על תפילת הכבאי שמקורה בכלל באנגלית: The fireman's Prayer. על התפילה ומקורותיה ראו למשל כאן.>

'זה היה כנראה בימים שבהם התפללנו שמכבי האש יעזרו להוריד חתול שנלכד על ראש העץ', כתב לי איתמר לויתן שצילם, 'ולא קברנו מאות הרוגים'...

האם זו יוזמה פרטית או חלק מ'תקן' של כל תחנות הכיבוי וכמותה חקוקות תפילות כאלה גם בשערי תחנות הכיבוי האחרות ברחבי הארץ, בכל אופן ביום העצמאות השתא קיבלה תפילה זו משמעות אקטואלית במיוחד.

נקווה שלא נצטרך עוד לתפילה זו (אבל יש לי הרגשה שאני טועה).


ג. גינת השבים והשבות

באוניברסיטת בר-אילן קבעו חלקת נוי מיוחדת להוקרת החטופים, שזיכרונם לא ימוש מלבנו עד שחרורם. בינתיים הם עוד לא שבו ו-59 מהם, ואין אות אם חיים הם או אם ירויים, עדיין נמצאים במנהרות החמאס.

איך זה שהם עוד שם?

צילומים: טל סגל


יום שלישי, 14 בספטמבר 2021

בורא מיני מזונות: עוז, הדר ועצמות, בשר ממשלתי, מילון הסביח, כונפה ביזרעאל

אבוקדו בצורת אבטיח (צילום: גדעון פליישמן)

לקראת הצום הגדול של יום כיפור, קצת ענייני אוכל מחוייכים.

נתחיל בתפריט הבשרי.

א. הבחירה של הקצבים

צילום: טובה הרצל

הפרסומת המתפתחת שמוצגת על משאית הקירור הזו, מ'עוף עוז' ל'עוז והדר', מעלה מאליה את השאלה כמה 'הדר' כבר יכול להיות בתרנגולת מרוטת נוצות המקרקרת בדרכה לשחיטה? 

אולי יש כאן רמז סרקסטי במיוחד למקורו של הצירוף 'עוז והדר', שלקוח מספר משלי, מהפרק המתאר את 'אשת חיל', שעליה נאמר 'עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן' (לא 25). מה שמזכיר לי את האיור המופלא של דודו גבע (ספר הברווז, 1994):

אבל מה שמשונה ואף תמוה הוא שבשם 'עוז והדר' מחזיק גם מכון תורני ידוע, שנוסד ב-1988 ומוציא ספרים רבים בכל מקצועות התורה. 

אז מי קדם למי – משחטת העופות או המכון התורני?

ב. בשר ממשלתי

מתברר שבנוסף לכל תפקידיו החשובים של משרד הכלכלה, עוסקים שם גם בטחינת בשר.

צילום: ארי הולצברג

ג. אנחנו מגש העצמות שעליו ניתנה הסעודה המפסקת

מבצע מפתה במיוחד מוצע לקוראי מקומון חרדי בירושלים. הבחירה קשה: מגש עצמות או גרון עוף?

תודה למיקי מלכה

ד. מילון הסביח השלם

חובבי השפה העברית, כמו גם העוסקים בפילוסופיה אקזיסטנציאלית, ימצאו עניין במילון המונחים שתלוי בכניסה לסביח של עובד בגבעתיים.

הם יימצאו בו פעלים יחודיים, כמו 'חיצול', 'לחצל', 'לבצל' או 'לבצבץ', ושאלות מלחיצות (או מחצילות), כמו 'לרוץ על כל המגרש או לרצרץ?', או 'כמה כמה בדרבי?'

הקשה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה.

צילום: איתמר לויתן

בעלי התוספות

כתב לי יריב שיזף: 

סביח הוא שמו הפרטי של ממציא המאכל, צבי ארז, בהגייתו העירקית. נפטר לפני כשנה (תעיד על כך תמונת מצבתו בבית העלמין ירקון). ראש עירית רמת גן הצהיר שיקרא כיכר בעיר על שמו. עובד מגבעתיים הוא אכן לשונאי מופלא וגם איש מכירות מדהים, אבל 'סביח של עובד' זה כמו 'ארטיק של שטראוס' או 'פלאפון של סלקום'. וכמובן שראשי התיבות הצולעים למדי של סבי"ח אינם אלא מחוה ומס שפתים (שורפות מסחוג).

ה. כּוּנֵפָה או כְּנָאפֶה?


ואם אנו בגבעתיים, נעבור לשאלה עוכרת השלווה שמציג הבר הזה שברחוב כצנלסון: כּוּנֵפָה או כְּנָאפֶה?

'כּוּנֵפָה' הוא מונח סלנג שחדר לארצנו כנראה בשנות התשעים ומקורו לא ברור (כנראה מערבית: קניפה), אך יש הסכמה רחבה על משמעותו השלילית: אשה מגעילה.

'כְּנָאפֶה' זה משהו אחר לגמרי, וגם הוא הגיע אלינו מהערבית: מאפה מתוק להחריד, שבאחרונה צובר פופולריות לא מובנת (לפחות לי). כך למשל, בשוק מחנה יהודה הירושלמי נפתחו בשנים האחרונות לפחות חמישה דוכני כנאפה.

בבחירה בין שתי האפשרויות אני בוחר באפשרות השלישית: לא זה ולא זה.

צילום: איתמר לויתן

ו. לחיים

ונסיים במיני אלכוהול.

נתחיל בבירה ושמה התמוה הוא 'מלכה אדמונית' (Pale למיטב ידיעתי זה בכלל חיוור, חלש).

צילום: איתמר לויתן

ונקנח ביין נחמד ושמו יזרעאל, שאין לי מילה רעה על טעמיו אלא רק ביקורת על ניקודו.

צילום: דוד אסף

זו טעות שכמעט כולנו עושים: השם הנכון של העמק הוא לא יִזְרָעֶאל אלא יִזְרְעֶאל. כנאמר 'כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל' (מלכים א כא, 1). 

וגם בשירו הידוע של נתן אלתרמן, 'שיר העמק', שנכתב ב-1934:
בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.


גמר חתימה טובה

יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

בורא מיני מזונות: חומוס, תסביח, בלגי על מקל, רקפה, טשולנט VIP

א. חומוס לישראל

אנחנו במשבר פוליטי, בזה אין ספק. בבחירות הבאות כבר תדעו למי להצביע: לשף יניב כספי!

צילום: איתמר לויתן

ב. התסביח

שם מוצלח לדוכן למכירת סביח באזור התחנה המרכזית בירושלים

צילום: בני עורי

ג. בלגי על מקל

אחרי 'אוקראינית מושכת' ו'איטלקייה מהירה', יש לנו עכשיו גם 'בלגי על מקל'. אולי כדי לאזן במשהו את ה'מקלות המרוקאים'.

הבלגי, כולל תוספות, עולה רק 5 ש"ח. מחיר מציאה!

צילום: בני עורי

ד. רַקָפֶה

בית קפה חדש נפתח בשוק מחנה יהודה הירושלמי והוא מצויד בשם חביב 'רקפה' (RACafe).



אלא מאי? המקום מיועד לקניית פולי הקפה, בין שלמים בין טחונים, או לשתייה בעמידה. מי שרוצה לשתות את כוס הקפה שלו בנחת מוזמן לשבת בבר ממול.

כפי שאפשר לראות ממה שנכתב בגיר על הלוח של הבר שממול, Buddy's, יש להם גישה די ייחודית באשר למקומות ישיבה.

צילומים: מנחם רוזנברג

ה. טשולנט VIP

ברמת בית שמש, מקום המבקש להתדמות לשטעטל מזרח-אירופי מציעים חמין שכמותו לא אכלו אבותינו: טשולנט VIP, שאלוהים יודע מה זה אומר (שעועית אורגנית, תפוחי אדמה מגוש קטיף, ביצי חופש?).

שלח: ארי הולצברג

יום שני, 19 בנובמבר 2018

בורא מיני מזונות: ריסוס חלקי, פיתה, מכבסה וגזל, הסביח הטוב ביקום

א. הערת אזהרה

דוד הראל מקבוצת יבנה מצא את המודעה המשונה הזו באחד מעלוני חב"ד. חברת 'טבע הבריאה' מציעה ירקות הידרופוניים למהדרין (הכוונה כנראה 'כשרים למהדרין'). לא רק המחירים מפתיעים אלא גם השורה שבה הם מכריזים כי הירקות הם ללא ריסוס 'רוב ימות השנה'.

מעניין מתי כן מרססים את הירקות הללו, ולמה...


ב. שניים במבצע

לא הרחק משוק מחנה יהודה בירושלים, ברחוב אגריפס 14, יש חנות שמציעה את השילוב המיטבי: גם שניצל בפיתה ופרגית בלאפה וגם מכבסה אוטומטית.

הטחינה נוזלת על החולצה? לא נורא, יש מכבסה באוטומט...

צילום: טובה הרצל

מנחם רוזנברג מעדכן, כי מאז צולמה התמונה התחלף העסק (לפני שלושה שבועות בסך הכול!), ועתה יש שם עולם תוכן שונה לגמרי...

צילום: מנחם רוזנברג

ג. בגט גזל

נניח שאתם מגיעים לשפרעם ומתחשק לכם לנגוס בפיצה חמה...

האם הייתם בוחרים במקום שבו בעל העסק מכריז על אומנותו?

צילום: אלי גורפינקל

אפשר להניח שזהו שם משפחתם של בעלי המסעדה, אבל לוּ אני במקומם הייתי מחפש דרך פרסום אחרת.

ד. הסביח הכי טוב ביקום

'הסביח של עובד בגבעתיים הוא מוסד אדיר', מדווח צלמנו המשוטט איתמר לויתן, ומאשר את עדותם המצטנעת של הנחתומים על עצמם, כי מדובר ב'מנה הטובה ביותר ביקום'. ודוק, לא סתם 'בעולם' אלא 'ביקום'...

צילומים: איתמר לויתן

ואכן, על קירות המוסד יש עדויות מצולמות מכל רחבי העולם. אם יהיה פעם אסטרונאוט ישראלי נוסף שיטוס לירח או למאדים, אין בכלל ספק שגם הוא יגרור אתו לשם חתיכת קרטון ויאשר שאין כמו הסביח של עובד ביקום.


בעלי התוספות

כתבה לי רחלי רוגל מרחובות:

גם ליבשת אנטארטיקה הגיעה ה'בשורה על פי עובד'בשנת 2006 אמיר וניר רוגל יצאו למסע בן שלושה שבועות על הספינה התלת-מפרשית 'אירופה' (רואים ברקע). כמיסיונרים אמיתיים הם הפיצו את בשורת הסביח בכל אתר שדרכה בו כף רגלם... ארבע מהתמונות מוצגות אצל עובד במסגרת צהובה (כן, כן, הומאז' לנשיונל ג'יאוגרפיק).



יום רביעי, 17 בינואר 2018

בורא מיני מזונות: פְרֶש, הכל שטויות, הפלאפל המעופף

א. מפית פְרֶש

אם היינו יכולים להעניש את בעלי המסעדה באזור התעשייה פולג בנתניה, שמתהדרת בשם הלועזי 'Bleecker Bakery', היינו אומרים להם להעתיק מאה פעמים את המילה Fresh.

בשורה הראשונה שנדפסה על המפית הם עוד עמדו במשימה בכבוד, בשורה השניה הם כבר נשברו.

צילום: יורי ינובר

ב. סביח הכל שטויות

ברחוב תובל ברמת גן (מתחם הבורסה) יודעים דבר אחד או שניים על מה חשוב באמת בחיים.

צילום: דוד אסף

ג. הפלאפל המעופף

ברחוב הראשי של ברקלי שבקליפורניה, באזור האוניברסיטה, פתח יזם ישראלי רב הדמיון חנות פלאפל. הוא מבטיח לקונים כי הכדורים שלהם (באנגלית Balls הם גם אשכים) נמצאים בידיים טובות...

צילום: יעל חָבֵר