גילויים יפים של אחריות קהילתית ושל עזרה הדדית יש אצלנו בכל מקום, רק צריך להרים ראש ולראות אותם.
הנה למשל, בחורשת רדינג, ברמת אביב 'הישנה', נמצא 'ארון נתינה קהילתי', שיזמו תושבים וקיבלו כנראה גם את חסות העירייה. אנשי השכונה מתבקשים להביא לארון בעיקר בגדים שהם כבר אינם מעוניינים בהם (ספרים ישנים – לא כאן! בהמשך יש ארונות מיוחדים עבורם). הבגדים חייבים להיות 'במצב מעולה', כאלה שהייתם שמחים להביא לחברים או לקבל בעצמכם, וראויים לשימוש חוזר. מובן שאפשר ואף רצוי גם לקחת, ובבקשה 'בלי ג'יפה' ולא להשאיר שקיות!
יש גם ארגזי מיון (למשל בגדי תינוקות לפי גילאים). המקום עושה רושם נקי ומסודר.
כל הכבוד ליוזמה.
צילום: יוחנן פלוטקין
ב. אזהרות חמורות במיוחד
ברחוב דבורה, באזור שוק תלפיות בחיפה, צולם השלט הזה:
צילום: טל סגל
מיהי ברטה המסתורית?
אחרי בירור דברים עם מביני עניין הגענו למסקנה שמדובר בבַּרְטַעַה, כפר ערבי באזור נחל עירון, חציו ישראלי וחציו פלסטיני, הידוע כמרכז בינלאומי לפירוקי רכב.
אזהרה מסוג אחר צולמה בשכונת גאולה הירושלמית.
כאן יודעים באיזו אוכלוסייה מדובר, ולכן, ליתר ביטחון, הוסיפו תרגום לעברית.
צילום: גונן זיק
ג. מתאמת שד
צילום: יריב שיזף
בבית החולים השרון יש משרד שמשמש ל'מתאמת שד', וכיוון שמדובר בעניין רציני מאוד לא נתבדח על האפשרויות המשעשעות העולות בדמיון בהעדר ניקוד (מתאם מכשפות?).
מה שמעניין בכרזה המצורפת הוא ניצול קונצפציית האסון של שבעה באוקטובר על מנת להגביר את המודעות לבדיקות ממוגרפיות, כאלה שבכוחן לאתר סימנים מוקדמים של סרטן השד.
האומנם זה הכרחי? האם הסכנות הרפואיות שיש בסרטן שד כשלעצמן אין די בהן עד שצריך לצלצל בכל הפעמונים, כולל שבעה באוקטובר וסמל החטופים? התשובה היא כנראה, שאכן אין די בכך, וכל המרבה באזהרות הרי זה משובח. חודש אוקטובר הוא החודש שנבחר להגברת המודעות לסרטן השד, ומבחינה זו השימוש אכן קולע וכל האמצעים כשרים.
ד. בטוּב טעם
צילום: טל סגל
סמוך לכניסה אל בית העלמין נחלת יצחק, ליד קיר הנצחה לקדושי השואה ('לזכרם של יהודי ליטא אשר נספו בשואה, תש"א-תש"ה'), חונים ארבעה פחי אשפה ירוקים, מטונפים ומצחינים. כך נאה וכך יאה?
החלק הראשון, שעסק ברחובות על שם השלושה, פורסם כאן; החלק השני, שעסק בעיקרו ביישובים על שם השלושה, פורסם כאן. בחלק זה, השלישי והאחרון, נעסוק בכל השאר: גשרים, נחלים, כיכרות, חורשות, אנדרטאות ואפילו אוניות.
א. גשר השלושה ונחל השלושה
שלט זיכרון על גשר השלושה (צילום: חגי שבתאי, עמוד ענן)
גשר השלושה ונחל השלושה, הסמוכים למזכרת בתיה, מנציחים את סיפורם של שלושה נוטרים שהיו קשורים לקיבוץ חולדה ונהרגו בשנת 1938– אברהם קוצר, יהודה קליינר ונחמן בלוישטין. הם נקברו בבית העלמין בחולדה ועל קברם הוקמה מצבה שעליה נחקק 'חללי קרב ומיקוש'. הגשר העובר מעל לוואדי שבו נפלו קרוי 'גשר השלושה' וכך גם הנחל –נחל השלושה.
גשר השלושה נקרא כך בעקבות מה שנודע כאסון נחל לכיש. בשנת 1965 נסחפה הילדה אסתר ויצמן למימי נחל נועם, ערוץ אכזב של נחל לכיש סמוך לקריית גת. יוסף איפרגן, שעבד כשומר באתר בניית הגשר, והחייל אדמונד דיין נחלצו לעזרתה אך גם הם נסחפו בזרם העז. שלושתם טבעו.
רשויות צה"ל הודיעו, שמכיוון שדיין היה בדחיית שירות, לצורך עזרה למשפחתו, אי אפשר להכיר בו כחלל צה"ל ולכן לא נקבר בבית קברות צבאי. ההחלטה עוררה דיון ציבורי נרחב, כולל מאמר מעניין של העיתונאי הוותיק אורי קיסרי: 'שני האנשים האלה', כתב, 'שני הגיבורים, נפלו בחזית ... ומבחינה זו היו איפרגן ודיין חיילים אמיצים הראויים לשבח, להוקרה ולהערכה, עם לוויה צבאית או בלי לוויה צבאית – גיבורי המולדת הם'.
מעריב, 29 בינואר 1965
לרגל חגיגות שלושים שנה לייסוד קריית גת (1984) הזמינה העירייה מן המשורר נתן יונתן שיר שיציין אירוע טרגי והרואי זה. יונתן כתב את 'בלדה לשלושה' והשיר הולחן בידי נחום היימן ובוצע על ידי חברי השלישייה הנשכחת 'שביל דרומי':
בעקבות האירוע, הגיש ח"כ מנחם בגין הצעת חוק בכנסת 'חוק הגמול למקריב חייו להצלת חיי רעהו', להגדרת מעמדם של המקריבים חייהם להצלת הזולת כדינם של חיילים שנפלו בקרב, אך הצעה זו לא אושרה. הצעה ברוח דומה, שמחייבת כל אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא בסכנת חיים, עלתה בשנת 1998 ביוזמתו של ח"כ חנן פורת. היא נכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל ונקראת 'חוק לא תעמוד על דם רעך'.
פינת הנצחה סמוך לגשר השלושה (צילום: דני גרשוני, ויקימדיה)
ג. כיכר השלושה בחולון
ב-6 בפברואר 1946 פשטה קבוצה של חברי מחתרת לח"י על מחנה צבאי בריטי שששכן סמוך לבתי שכונת אגרובנק, משכונותיה הראשונות של חולון. מטרת הפשיטה הייתה שוד נשק ותחמושת שאוחסנו באחד המבנים. הפעולה עלתה יפה והשלל הועבר למקום מבטחים, אך בעקבותיה החלו באותו לילה החיילים והשוטרים הנשדדים, רובם חיילים דרום אפריקנים בני שבט הבאסוטו, להשתולל בשכונה.
ההתפרעות נמשכה כמה שעות ובמהלכה רצחו הבריטים שלושה תושבים: אליהו יודאיוב, נער בן 16 שרכב על אופניים ונרצח בדקירות סכין;שמואל פרלמן, בן 42, שהיה בעל בית מלאכה; היזם בןציוןשנקר, בן 45, ממייסדי חולון (אחיינו של אריה שנקר מנהל מפעל הטקסטיל המצליח 'לודז'יה'). שבעה נפצעו במהלך האירוע.
למרבית ההפתעה, בחלק הערבי של מעלות (תרשיחא), ביציאה מן העיר, נמצאת כיכר נוספת המכונה 'כיכר השלושה'. כיכר זו מנציחה שלושה חברים בני העיר – אמיר נעים, מוחמד פאעור, שנאתי שנאתי – אשר נהרגו באוגוסט 2006, ימי מלחמת לבנון השנייה, מפגיעת קטיושה שנורתה מלבנון. הנצחה זו זכתה לדיון משום שהיו שראו בה הפנמה פלסטינית-מוסלמית של פרקטיקות הנצחה ישראליות. מנקודת מבטנו, הנה באותה עיר בישראל יש שתי כיכרות השלושה...
עמיר וייס, יליד ירושלים, היה חייל הנח"ל שנפצע אנושות במהלך מרדף סמוך למעלות בשנת 1974 ומת שבועיים אחר כך (הוא גם הונצח באנדרטה במעלות שהוזכרה לעיל). עמיר היה השלישי מבני משפחתו הקרובה שנפלו בקרב. דודנו, יאיר גולדברגר מקיבוץ העוגן, נפל כצנחן בירושלים במלחמת ששת הימים; דודן אחר, גד קליין מקיבוץ גבעת עוז, נפל כטייס קרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
על שמם ניטעה 'חורשת השלושה' ביער המגינים של קרן קיימת לישראל, ליד מושב בקוע בפרוזדור ירושלים.
ביער המגינים הוקמו אנדרטאות זיכרון רבות ומרשימות מכל הסוגים, ובהן ציונים נוספים לשלושה שמצאו את מותם ביחד או לחוד (סיור מצולם מקיף ביער, עם מאות תמונות, יש באתר ברוסית של סרגי בלנדין).
כזו היא האנדרטה לזכרם של שלושה חיילים שנהרגו בתאונת דרכים בכביש ואדי מילק, ליד בת שלמה, ב-1979: הנהג אלי קפון, ושתי החיילות יפה חרצ'ק וחנה עבד.
או חורשה נוספת ולצידה אנדרטה שהקים ב-1981 הפסל אחיקם אשד לזכר יורם אילון (אלינגר) מקיבוץ כיסופים, דב פישקוב, יליד ברית המועצות שגר בקריית אונו, ויעקב ראובני מחולון. השלושה היו אנשי צוות טנק שנפלו ב-7 באוקטובר 1973 בקרבות שהיו בסיני בימי מלחמת יום הכיפורים.
בפסל אפשר לראות זחל של טנק שגודר רחבת זיכרון קטנה ו'עמוד ברזל שחור וגבוה שממנו מתפצלות שלוש זרועות ברזל בזוויות ישרות (כשלושת הנופלים), שתיים ממרכזו ואחת מראשו' (יזכור).
ז. השלושה מכפר יהושע
בבית הקברות של המושב כפר יהושע בעמק יזרעאל מונצחים שלושה מבני המקום, 'שנפלו בקרב ולאדמת כפר המכורה לא זכו לשוב'. ואכן, שלושתם נקברו במקומות אחרים, סמוך למקום נפילתם בקרבות שונים בימי מלחמת העצמאות על פריצת הדרך לירושלים. דב גרייצר, שנפל בקרבות על גבעת הרדאר ערב הקמת המדינה, נקבר בקריית ענבים; אופיר אנקורי נפל בבית מחסיר ונקבר גם הוא בקריית ענבים; יצחק שולמי, שנפל בלטרון, נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
כ-3.5 ק"מ מצפון לצומת מעון, סמוך לקיבוץ רעים שב'עוטף עזה', נמצאת אנדרטה לשלושה מא"זים (מפקדי אזור; היום קוראים להם רבש"צים) שנפלו ב-17 באוקטובר 1951: דוד חזן מא"ז ינב (לימים קיבוץ כפר עזה), שלמה ברין מא"ז היאחזות תל רעים (לימים קיבוץ רעים), ושמואל מצנר מא"ז קיבוץ סעד. על הכיתוב 'לפני שמש ינון שמם' הורחב כאן.
ט. השלושה מגרופית
בקיבוץ גרופית שבערבה הוצב בבית העלמין המקומי לוח זיכרון לשלושה חיילי גרעין הנח"ל שנפלו באותו היום במלחמת ששת הימים, ב-6 ביוני 1967. אברהם בינשטוק נפל בירושלים, באזור שכונת סנהדריה של היום; עמוס חסון נפל ברפיח, ומאיר מלמודינפל בקרב בגבעת התחמושת.
בקיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה יש אנדרטה שמוקדשת לשלושה לוחמים שנפלו במלחמת ששת הימים: משה צלי, חבר גרעין 'מיבר' של הקיבוץ, שנפל בקרב על מתחמי אום כתף בסיני (5 ביוני 1967), אלישע שילוני מקיבוץ בית אלפא ויוסי רון מפתח תקווה, שנפלו עם מטוסם באזור ניר עוז (13 ביוני 1967). האנדרטה הוקמה ב-1968 ביוזמת הקיבוץ ומשפחתו של משה צלי, ועוצבה בידי האומן יגאל זמר מקיבוץ בית אלפא שבו התגורר שילוני.
השם ניר עוז מוכר היום בארץ ובעולם בשל הנסיבות המזעזעות של אירועי שבעה באוקטובר. לאסוננו הם היו הרבה יותר משלושה... יותר מארבעים מחברי הקיבוץ נרצחו ו-76 מתושביו נחטפו.
יא. שלושה שנפלו על שחרור ירושלים
אנדרטה לשלושה לוחמים שנפלו 'על שחרור ירושלים' במלחמת ששת הימים הוקמה ברחוב הנביאים 34 בירושלים, צמוד לבית החולים האיטלקי (בניין לב-רם שמשמש בימינו את משרד החינוך). השלושה –יהודה בנימיני, אלחנן גבע ויעקב שחר– נהרגו בקרבת מקום בהפגזה הירדנית לפני פריצת הקו העירוני.
אנדרטה ברחוב הנביאים בירושלים (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)
יב. אוניית השלושה
ב-28 במארס 1950 טבעה האונייה הישראלית 'מסדה' בים הטירני. באסון נספו שישה אנשי צוות, שלושה מהם ישראלים. בדצמבר 1950 רכשה חברת הספנות 'אופיר', ש'מסדה' הייתה בבעלותה, ספינה חדשה וקראה לה 'השלושה', על שמם של הישראלים שטבעו באסון 'מסדה' (יוסף פלדשטיין, שרגא ברובסקי ושלום קליין). לימים נמכרה אונייה זו ונרכשה חדשה, שנקראה אף היא 'השלושה'. גורל רע דבק בה וגם ספינה זו טבעה ב-24 בינואר 1967 על כל 21 אנשיה.
בשולי סיפור עצוב זה, נשים לב לכך שבין הטובעים היו בני זוג, יאיר כפרי ורעייתו סימה. יהושע לביא מצא בחלקת הילדים בבית הקברות גאולים הישן בכפר סבא את המצבה הזאת:
צילום: יהושע לביא
ברור שמי שקבור שם הוא הילד בצלאל, בנם של צילה ונתן כפרי, שנפטר ב-1946, ואילו שמותיהם של יאיר וסימה נוספו לזיכרון עולם רק אחרי טביעת האונייה ב-1967. עוד מעניין כי באנדרטת ההנצחה בחיפה נפלה טעות: שם אביו של יאיר כפרי הוא נתן ולא משה.
והייתה עוד אונייה עם סיפור דומה. ב-22 ביוני 1995 יצאה מנמל בברזיל אוניית הצובר הישראלית ׳מינרל דמפייר׳ והתנגשה באונייה קוריאנית. שלושים אנשי צוות נספו, בתוכם גם תשעה ישראלים. מקום קבורתם של שלושה מהם לא נודע וגופותיהם אבדו במצולות ים. בטיילת של חוף בת גלים בחיפה הוקמה אנדרטה ייחודית לאנשי צי הסוחר שמקום קבורתם לא נודע.
צילום: אבי בלדי
*
בסדרת מאמרים עצובה זו, על שלושת חלקיה, סקרנו עשרות מופעי זיכרון של 'השלושה' בארצנו. כל אבן זיכרון כזו, אנדרטה, חורשה, נחל, גשר, רחוב או מצפור, מסתירים מאחוריהם סיפור על חיים שנגדעו, על שירות מסור למען היישוב או המדינה, סיפורים של גבורה, שכול, דמעות וצער אין סופי שאין לו מרפא.
ברור שלא מיצינו את הכל, וזו גם לא הייתה הכוונה. ובכל זאת נשמח אם הקוראים בתגובותיהם יפנו את תשומת הלב למקומות ולאתרים נוספים בהם הונצחו 'שלושה' שלא נזכרו על ידינו.
החלק הראשון של המאמר, שהובא כאן, עסק בשמות רחובות בישראל הקרואים על שם 'שלושה'. החלק השני עוסק בקיבוצים, במושבים, בגן השלושה ובמצפה השלושה.
א. קיבוץ גבעת השלושה
שלט הכניסה לקיבוץ גבעת השלושה (צילום: אריאל פלמון, ויקימדיה)
קיבוץ גבעת השלושה, השוכן ממזרח לפתח תקוה, נוסד בשנת 1925 ונקרא על שמם של שלושה פועלים מפתח תקוה אשר בימי מלחמת העולם הראשונה הואשמו על ידי השלטונות העות'מנים בריגול. הם נאסרו והועברו לכלא דמשק, שם עונו ונרצחו בשנת 1916. אנדרטה לזכרם, מעשה ידיה של הפסלת בתיה לישנסקי, נמצאת דווקא בקיבוץ אחר, לא רחוק משם –עינת (שהוקם ב-1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, על ידי פורשי גבעת השלושה ורמת הכובש).
'יד לשלשה' פסל של בתיה לישנסקי בקיבוץ עינת (צילום: אבישי טייכר; ויקימדיה)
הרקע לסיפור זה הוא סכסוך בין פועלים בפתח תקוה לבין האיכרים שהעסיקו אותם אך לא יכלו לשלם את שכר עבודתם. הפועלים הפגינו ותבעו את משכורתם מחברי 'הוועד החקלאי' שניהל את המושבה. באחד מימי המלחמה דרשו הטורקים להסגיר לידיהם את שומרי המושבה, והוועד ניצל את ההזדמנות כדי להיפרע מהפועלים ומסר את שמותיהם למשטרה. ראשי המרכז החקלאי של פועלי יהודה החליטו למסור לידיהם עשרה אנשים בעלי נתינות אוסטרית בתקווה שהיחס אליהם יהיה טוב יותר. שלושת הפועלים התנדבו למשימה שהסתיימה בעינויים ובמוות בכלא דמשק.
רק מעט ידוע על השלושה, מעבר לכך שעלו בגפם מהאימפריה האוסטרו-הונגרית בימי העלייה השנייה – שטרייפלר מווינה ומהרינג מדרוהוביץ. מעט מידע נמצא בספרו של שמעון קושניר, שדות ולב (1962), המוקדש לאברהם הרצפלד. את הפרשה סיכמה יעל שהם, בת גבעת השלושה, ברשימתה '"השלושה" – מגבעת השלושה', שפורסמה באתר הזיכרון של הקיבוץ.
בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו של גרויליך הוא בבית העלמין היהודי בדמשק.
קיבוץ גבעת השלושה, שחוגג השנה מאה שנים להיווסדו, עלה לכותרות ממש באחרונה בשל מיזם גז מעורר מחלוקת של בניית תחנת הכוח 'קסם' בשטחו, שתשפיע על איכות הסביבה ובמיוחד על כפר קאסם השכן, שמקצת בתיו נושקים לתחנה המתוכננת.
ב. קיבוץ עין השלושה
קיבוץ עין השלושה, שיסדו ב-1950 יוצאי ארצות דרום אמריקה, נמצא בעוטף עזה. שמו מנציח שלושה מחברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות (דבורה אפשטיין ויעקב קרוךבקרב על קיבוץ ניצנים, אברהם גלר נפל בשבי ונרצח בידי המצרים ממזרח לקיבוץ רוחמה). בהמשך 'צורף' אליהם גם דוד וולפין, שנרצח בשדות עין השלושה, אך השם כבר לא השתנה.
וולפין שירת בצבא בארגנטינה ועלה בגפו כדי להתנדב במסגרת מתנדבי חו"ל (מח"ל) עם קום המדינה. ב-28 בינואר 1951 יצא למרעה הצאן והותקף בידי מסתננים. משלא שב למשק נפתחו חיפושים אחריו ורק למוחרת נמצאה גופתו מוטלת בשדה. עדר הצאן והרובה האישי של דוד נשדדו ממנו, ועקבות רגליהם היחפות של הרוצחים הובילו לעזה. וולפין היה הקורבן הראשון של הקיבוץ.
הקיבוץ חזר ועלה לכותרות לאחר נאומו המביך והמקומם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים שערך ב-21 במאי 2025), כאשר טען כי בעין השלושה 'לא קרה כלום' בשבעה באוקטובר. בתגובה מסרה מזכירות הקיבוץ את ההודעה הזאת:
הופתענו
והזדעזענו מאי דיוקו הצורם של ראש הממשלה לפיו 'לא קרה כלום בעין השלושה'.
מדובר באמירה מקוממת וקשה הפוגעת בזכר הנרצחים והקהילה כולה. בבוקר הקשה
ביותר בתולדות המדינה חברי כיתות הכוננות והתושבים עמדו בגבורה אל מול עשרות
מחבלים שחדרו לשטח הקיבוץ, כך גם הוצג בתחקיר הצה״לי. במהלך הקרב, נרצחו ארבעה תושבינו האהובים: רמי נגבי ז"ל, נועה גלזברג ז"ל, סילביה מרנסקי ז"ל
ומרסל טליה ז"ל. הם לא כלום [...] שנה וחצי
אחרי, והעובדות צריכות להיאמר: מדובר באסון הכבד ביותר בתולדות המדינה. ורק
ועדת חקירה ממלכתית תוכל לספק את התשובות ולהסביר מה קרה ואיך. בשם המשפחות
והקהילה כולה, אנו דורשים לתקן את הנאמר ולכבד את כבודם וזכרם של גיבורינו
היקרים. אנו מזמינים את ראש הממשלה נתניהו להגיע לעין השלושה, להיפגש עם
הקהילה ולשמוע את הסיפור של קיבוץ עין השלושה.
ג. מושב משמר השלושה
משמר השלושה, יישוב שכבר איננו קיים, נקרא על שם שלושה מתושבי יבנאל הסמוכה, משה זלמן בן-ששון (לונץ), יהודה אליוביץ וגדליהו גלר, שנרצחו ממארב ביום 14 במארס 1937. ביום השלושים למותם הונח היסוד למושב העובדים שנקרא על שמם. לימים הסתפח המושב הקטן ליבנאל, שם נקברו השלושה.
גן השלושה, המוכר יותר בשמו הערבי סָאחְ'נֶה, עלה לכותרות לאחרונה מסיבה מיוחדת: רשות הטבע והגנים הודיעה בשער בת רבים כי מכאן ואילך לא תאפשר עוד הבערת מנגלים והפעלת מוזיקה במרחב הגן. אש המנגלים וריח הבשר הצלוי, אשר זוהו במשך שנים רבות עם המקום וגרמו לרבים להדיר את רגליהם משם, ייחסכו אפוא מן המבקרים.
אבל מי הם השלושה שהגן נקרא על שמם?
אלו הם חיים שטורמן, אהרן אטקין ודוד מוסינזון, שנהרגו ב-14 בספטמבר 1938 כאשר עלו עם מכוניתם על מוקש שהוסתר בחבית זפת, כשישה קילומטרים מדרום לבית שאן. השלושה סיירו בעמק בית שאן בימי 'חומה ומגדל' כדי לאתר מקום מתאים להקמת קיבוץ חדש.
מימין לשמאל: שטורמן, אטקין ומוסנזון, זמן קצר לפני שעלה רכבם על מוקש (פייסבוק: הפוסט של הסחנה)
שלושתם זכו להנצחות נוספות, בייחוד חיים שטורמן, איש העלייה השנייה ומראשי 'השומר', שקיבוץ מעוז חיים ומוזיאון 'בית חיים שטורמן' בקיבוץ עין חרוד (מאוחד) נקראו על שמו. משפחת שטורמן שילמה מחיר כבד על תקומת ישראל: משה שטורמן, בנו של חיים, נהרג במלחמת העצמאות; נכדו חיים שטורמן (שנקרא על שמו) נהרג בפשיטה על האי גרין, ונכד נוסף, אמיר ברין, נהרג במלחמת ההתשה.
אהרן אטקין, איש קבוצת גבע, הניח אחריו אישה ושלושה בנים. גם משפחתו שילמה לימים מחיר כבד. בנו הצעיר, דוד איתיאל, ממייסדי קיבוץ יוטבתה, נפצע קשה במלחמת יום כיפור בקרבות ממערב לתעלת סואץ. הוא מת מפצעיו כשבוע לאחר מכן.
ד"ר דוד מוסינזון , בנו של ד"ר בן-ציון מוסינזון, ממייסדי אחוזת בית ומנהלה של הגימנסיה הרצליה, היה וטרינר מקצועי שבאותה עת השתקע בעפולה והיה הווטרינר האזורי של עמק יזרעאל. מוסינזון נקבר בנחלת יצחק בתל אביב.
'כיכר דוד' בעפולה, לזכרם של דוד מוסינזון תושב העיר ושני חבריו (צילום: אבישי טייכר, ויקימדיה)
גם במרכז הכפרי ביכורה, כשישה ק"מ מדרום לבית שאן, במקום שבו נפלו השלושה, הוקמה פינת זיכרון ייחודית:
בשכונת 'מול היקב' בזכרון יעקב קיים גם כן רחוב השלושה. לירון פוגל, מנהלת ארכיון המושבה, שלחה לנו צילום של פרוטוקול ועדת השמות במושבה הוותיקה וממנו עולה כי 'השלושה' הם אכן שלושת הנופלים בעמק בית שאן.
לא רחוק מגן השלושה, סמוך לקיבוץ ניר דוד, נמצא מצפה השלושה. זהו אתר הנצחה לשלושה שומרים מקיבוצי עמק בית שאן המערבי: יהודה פפו מקיבוץ מסילות, מאקס הלר ובנימין מלצקי מקיבוץ ניר דוד (שנקרא אז תל עמל). השלושה נרצחו ב-3 בדצמבר 1938 בידי חברי כנופְיה ערבית שנודעה בשם אבו-דורה.
על תל שׂוֹכֹה הסמוך לניר דוד – תל עתיק שלא נחפר מעולם – הוקם מגדל שמירה מבטון ובו שלוש קומות, והוא נקרא על שמם של הנופלים.
