סיפורי מכוניות: מרכבה בדרך לישועה, מונית הכלב, חוֹלוֹנית, וו בו

א. מרכבה

נסיעה במרכבה? אני בעד, כל עוד לא מדובר בטנק מרכבה...

צולם בכרמיאל.

צילום: שמוליק שדה

אהבתי במיוחד את הלוגו של המרכבה, משום שהוא מזכיר קצת את סיגריות 'אסקוט' של פעם...

ב. הדרך לישועה עוברת בספר דברים

ואם אנו בעסקי טנקים, הנה טנק המצוות של הרב יאשיהו פינטו (להזכירכם, הורשע במתן שוחד וישב בבית הכלא), שעושה דרכו אל הישועה הקרובה. 

צילום: איתמר לויתן

למה דווקא ספר דברים?  מתברר כי בימי מחלתו קרא הרב למאמיניו לעסוק במיוחד בספר זה, שלדבריו יש בו סגולה מיוחדת.

ג. מונית הכלב

גם לכלבים מגיעים תנאי שירות. 'נסיעה בטוחה לחיות מחמד'...

צולם בהוד השרון.

צילום: ברוך גיאן

ד. החוֹלוֹנִית

מיזם החוֹלוֹנִית, בחולון כמובן, הוא נאה וחשוב. הוא נפתח בשנת 2015 וממשיך עד היום להסיע ללא תשלום את הרוצים להגיע לאזור התעשייה בחולון. 

חשוב מאוד גם להקפיד לנקד, שמא יגיד המגיד חִילוֹנִית או חוֹלָנִית...

צילום: איתמר לויתן

ה. מוסך וו בו

אם אתם בעלי רכב וו בו (שזה וולבו, בהשמטת האות ל), המוסך הזה ליד רחוב המסגר בתל אביב הוא בשבילכם.

צילום: איתמר לויתן

על דעת המקום: מסביב לסיבוב (ב) – סיבובי ביל"ו וחולון

מאת יהודה זיו

הרשימה הקודמת, על סיבוב מוצא, התפרסמה כאן.

א. סיבוּב בִּיל"וּ

פעם קראו לצומת 'סיבוב'

גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל אֶרְווין רוֹמֶל, איימו בקיץ 1942 על גבולה המערבי של מצרים, ולפיכך נלקחה, כנראה, בחשבון האפשרות להעתיק את מפקדת כוחות המזרח התיכון של צבא בריטניה אל פלשתינה-א"י. לצורך זה החלו הבריטים לשפר בחיפזון את רשת הכבישים הארצית, בעיקר את 'ציר הנפט' שבין עיראק לבין מצרים (ראו על כך ברשימה בעונ"ש 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם'). וכך נסללו אז, בין השאר, הקטע 'עוקף שבע האחיות', בצלעו הצפונית של רכס ארזה ומוצא עילית, המשמש עד היום; או הקטע 'עוקף חדרה–בנימינה' בכביש האורך הראשי, היחיד באותה עת, שבמזרחו של מישור החוף (כביש 4 בן ימינו, אשר מרעננה דרומה נקרא כביש 40).

על התעבורה בדרך אורך זו, מדרום לשדה התעופה ותחנת הרכבת של לוד, הכביד אז מעקף – כלפי מערב תחילה – בכביש ירושלים–יפו, עד צומת הכפר בית דַגַ'ן לשעבר (בית דָּגָן של היום), ומשם שוב דרומה, דרך 'מושבות הדרום' (ראשון לציון, נס ציונה וגדרה), לעבר מצרים. אך גם מעקף מיותר זה חוסל באמצעות קטע כביש חדש – המשכו הישיר של כביש 40 בן ימינו, שנסלל אז בין מזרחה של רמלה לבין מושב כפר ביל"ו – מדרום למושבה רחובות. כך נולד אז 'סִיבוּב ביל"ו', שאף אם איננו החשוב בסִיבוּבֵי ארצנו, הריהו אחד הנודעים שבהם. 

ומשהו על הקשר בין שם המושב לבין מיקומו. הוא זכה לשמו כיוון שנוסד בשנת 1932 – היא שנת היובל לעליית ראשוני הביל"ויים ארצה (1882) – ולפי שהוא יושב הוא בלב 'שורת הכבוד' של מושבות הביל"ויים, הלא הן 'מושבות הדרום'. אך איתרע מזלו של הכפר, ששמו נקבע על ידי 'ועדת שמות היישובים' של הקרן הקיימת לישראל ובראשה מנחם אוסישקין, שנהג שררה ביישובים שעל 'אדמת הלאום'. במכתבו של מזכיר הוועדה, י"א אריכא, לחברי המושב, הוא הודיע להם לא רק על השם שנקבע למקומם אלא גם כי חובתם להגות אותו 'כפר בֵּיל"וּ' – שהרי לכל ידוע, כי אלה ראשי התיבות 'בֵּית יעקב לכו ונלכה'.

שלט ההפניה הראשון לכפר (צילום: אפי אליאן; מקור: היסטוריה על המפה)

תושבי הכפר נשאו את העלבון בלבם, עד שב'חג בר-המצווה' של היישוב החליטו צעיריו לעשות מעשה. חבורת הזמר המקומית השמיעה בפני קהל החוגגים 'המנון' חגיגי, שנתחבר כביכול במיוחד לרגל האירוע, אלא שהיה זה שיר 'המעפילים' הנודע של לוין קיפניס עם שינוי קל:

אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?
מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.

מחיאות הכפיים הסוערות פרצו משהגיעו הזמרים אל סופו של 'המנון כפר ביל"ו':

כפר בִּיל"וּ, כפר בִּיל"וּ! 
אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!

וחוזר חלילה, שוב ושוב...   



ונחזור לסיבוב, שלמן סוף שנות החמישים ואילך נקרא בשם הרשמי 'צומת ביל"ו'.

מסלול החיילים והאזרחים ב'צעדת ארבעת הימים' (1960) עבר בצומת בילו (דבר, 9 בפברואר 1960)

'סיבוב ביל"ו' נכנס גם לפולקלור הישראלי הודות לדן אלמגור. בשירו 'יעל, יעל', ששרה להקת פיקוד צפון בשנת 1960 בלחנו של אמיתי נאמן, נמצאות השורות על 'לילי מסיבוב כפר ביל"ו':

הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כנרת, 2012, עמ' 108

'לילי מסיבוב כפר בילו', כתב לנו דן אלמגור, 'היתה דמות מוכרת וחביבה על כל החיילים שעצרו שם בדרכם דרומה. צעירה נאה וחייכנית. לימים קראתי שהיתה ערבייה, בת לרופא בשם דג'אני (שאולי עבד אז בבית החולים קפלן הסמוך)'.

הנה השיר (הסולנית היא אתי גרוטאס), ושימו לב, שבשירו של אלמגור נזכר עוד סיבוב – סיבוב עפולה...



גם מאוחר יותר לא נשכח הפולקלור סביב סיבוב ביל"ו, וכך כתב העיתונאי הרצל ארליך, במלאת חצי יובל למבצע סיני:

הרצל ארליך, 'פכים חלודים: 25 שנים למבצע קדש', דבר השבוע, 23 באוקטובר 1981, עמ' 14

ואכן, הכביש 'עוקף המושבות' הנזכר, הבא מרמלה (כביש 40 של היום), התחבר כאן אל 'כביש מושבות יהודה' (כביש 412) בזווית חדה, שבקודקודה כיכר שהייתה קטנה מכדי יכולתו של רכב, הסובב בה במהירות מופרזת, שלא להתהפך...

ב. סיבוּב חולון

צילום: דניאל בוכמן (פורום תחבורה ציבורית, תפוז)

אדמת חולון נרכשה עוד בשנת 1920, בשולי רצועת הַחוֹלִיֹּות (דְיוּנוֹת) שבדרום-מזרחה של יפו. בהדרגה צצו שם השכונות גרין (1934), מולדת (1933) – שבערבית היה שמה תחילה 'חֻצְמָצָה' (קמצנית [בגידולים החקלאיים שצומחים בה])  – ואגרובנק .(1935) בעקבותיהן הועבר לשם מתל-אביב גם בית החרושת למוצרי טקסטיל 'לוֹדְזִיָה', ובצידו הוקמו קריית עבודה, שכונת סוקולוב ועוד. כינויין הכולל היה תחילה 'שכונות הדרום', ורק בשנת 1940 התאחדו כולן למועצה מקומית אחת, אשר נוף הַחוֹלִיּוֹת הוא שגרם לקריאתה בשם חוֹלוֹן (יהושע, טו 51; ושם כתוב 'חֹלֹן'), אף שחולון התנ"כית נמצאת בדרום נחלת שבט יהודה.

מבנה הבאוהאוס 'חוסמסה' נבנה ב-1934 והיום פועל בו מוזיאון יד ל'הגנה' (רחוב דוד אלעזר 53)

אל השכונות החדשות פנו מ'דרך העגלות', היא כביש יפו-ירושלים (דרך 44) – בין שכונת אַבּוּ כַּבִּיר (תל כביר), שבמבואות יפו, לבין בית הספר החקלאי מקוה ישראל – במסעף, שנקרא תחילה 'סיבוב חולון'. בראשית מלחמת העצמאות נסללה מצפון לסיבוב חולון 'דרך הביטחון' (היום דרך חיל השריון), שאפשרה מעבר לכביש יפו-ירושלים ועקפה את היישובים הערביים אַבּוּ כַּבִּיר, יָאזוּר (היום אָזוֹר), בֵּית דַגַ'ן ורמלה. דרך זו הוליכה משכונת התקוה וחולון, דרך מולדת ונחלת יהודה, אל כביש מושבות הדרום ומשם לעבר ירושלים, דרך חולדה, ואל הנגב.

'סיבוב חולון' היה אפוא ל'צומת חולון' ובימינו נקרא המקום 'מֶחְלַף חולון'. 'דרך חיל השריון' נמשכת עתה במפלסו העילי מערבה וחולפת מתחת למחלף שברחוב תל גיבורים – בעוד 'הכביש הישן' אל חולון נושא עתה את זכר לוי אשכול, ראש ממשלתה השלישי של ישראל, עד 'כיכר הלוחמים' (לשעבר 'כיכר קוּגֶל', על שם ראש העיר הראשון של חולון, ד"ר ישראל קוּגֶל). היום מצויים במערבה האצטדיון העירוני ומגרשי הספורט של חולון, אך תחילה עמדה לקום כאן 'עיר התנ"ך', בנוסח דִיסְנִילֶנְד – סביב אגם מלאכותי, שהוא היחיד אשר נותר כאן ומלמד על הרעיון שלא התגשם. ליצני העיר מכנים אותו 'אוֹ דֶה-חוֹלוֹן'...

צומת חולון נזכר גם הוא בזמר העברי, הודות לסיומו של השיר 'ציפי פרימו', שחיבר והלחין דני סנדרסון בשנת 1979 ושרה להקת 'גזוז':

מספרים על ציפי פרימו מחולון, לוֹן, לוּן. 
שנמאס לה מלקום ולשבת. 
[...]

עכשיו היא מסתובבת,
בחולון עובדת,
צומת פה וצומת שם. 
לחבר'ה מספרת, מתארת, 
איך כבשה את העולם...

סיפורי רחובות: בחולון כותבים מחדש את התנ"ך וביפו לא יודעים לספור

א. מה יודעים בחולון על ביל"ו 

עוד טרם יבש הדיו הדיגיטלי על הרשימה אודות 'רחוב דניאל' בתל אביב, מיהר פרופסור חיים כהן מאוניברסיטת תל אביב ושלח לי צילום של שלט רחוב מביך במיוחד מרחוב ביל"ו בחולון.

חבורת הצעירים הציונית מחרקוב שברוסיה, שכינתה את עצמה (בשנת 1882) בשם ביל"ו, הסתמכה, כידוע, על הפסוק בישעיהו, ב 5: 'בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה'. אגב, זה היה השם השני שלהם, לאחר שהראשון – דאבי"ו – נפסל. דאבי"ו היה ראשי תבות של הפסוק 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ' (שמות, יד 15). כבר אז היה ברור שקל יותר להגיד בילויי"ם מאשר דאבויי"ם...

תקנות ביל"ו. כתב יד בצרפתית, קושטא 1882 (מקור: ויקיפדיה).

בערים רבות בארץ יש רחוב ביל"ו. יש גם בית ספר ביל"ו וכפר ביל"ו וצומת ביל"ו. יש מקומות שבהם כבר נפלו ראשי התיבות ונותר סתם 'בילו', כמילה עצמאית (למשל, 'בילו סנטר' העילג שבעיר רחובות), אבל רק בחולון טרחו להמציא פסוק חדש שלא היה ולא נברא – בית ישראל לכו ונלכה – ועוד במרכאות.

ב. סְפָרוֹת ערביות באנגלית

אם בחולון המציאו מחדש את התנ"ך, ביפו, לעומתם, המציאו מחדש את תורת המִספרים.

כידוע, בלא מעט יישובים ערביים – וכמתברר גם בלא מעט ערים – יש עדיין רחובות נטולי שם, שמזוהים על ידי מספרים. למה זה קורה? הזנחה, טפשות ורשעות, ועל פי רוב בשל חילוקי דעות על השם שבו ייקרא רחוב שרוב הגרים בו הם ערבים, אבל המחליטים, בוועדת השמות העירונית, הם יהודים.

הנה שלט רחוב ביפו, סמוך לשוק הפשפשים (ליד דוקטור שקשוקה), שצילם אלון גלעדי לפני כמה חודשים. אז למי להאמין? ליד ימין (רחוב 3341 בעברית ובערבית) או ליד שמאל (רחוב 1433 באנגלית)?

התשובה הנכונה: רחוב 3341. אבל לך ספר את זה לתיירים שקוראים אנגלית.