א. מרכבה
נסיעה במרכבה? אני בעד, כל עוד לא מדובר בטנק מרכבה...
 |
| צילום: שמוליק שדה |
אהבתי במיוחד את הלוגו של המרכבה, משום שהוא מזכיר קצת את סיגריות 'אסקוט' של פעם...
ב. הדרך לישועה עוברת בספר דברים
ואם אנו בעסקי טנקים, הנה טנק המצוות של הרב יאשיהו פינטו (להזכירכם, הורשע במתן שוחד וישב בבית הכלא), שעושה דרכו אל הישועה הקרובה.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
למה דווקא ספר דברים? מתברר כי בימי מחלתו קרא הרב למאמיניו לעסוק במיוחד בספר זה, שלדבריו יש בו סגולה מיוחדת.
ג. מונית הכלב
גם לכלבים מגיעים תנאי שירות. 'נסיעה בטוחה לחיות מחמד'...
צולם בהוד השרון.
 |
| צילום: ברוך גיאן |
ד. החוֹלוֹנִית
מיזם החוֹלוֹנִית, בחולון כמובן, הוא נאה וחשוב. הוא נפתח בשנת 2015 וממשיך עד היום להסיע ללא תשלום את הרוצים להגיע לאזור התעשייה בחולון.
חשוב מאוד גם להקפיד לנקד, שמא יגיד המגיד חִילוֹנִית או חוֹלָנִית...
 |
| צילום: איתמר לויתן |
ה. מוסך וו בו
אם אתם בעלי רכב וו בו (שזה וולבו, בהשמטת האות ל), המוסך הזה ליד רחוב המסגר בתל אביב הוא בשבילכם.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
היה יכול להיות מושלם אם המוסך היה של נגררים (וו בו)
השבמחקמספרים (בצחוק) שבימי פנחס ספיר לא קנו VOLVO לשרים, כי הוא לא ידע לבטא את הלמד והיה אומר WOWO
השבמחקאני תמה, האם כפרס או כפיצוי על ישיבתו בכלא בישראל (נידון לשנת מאסר בפועל!), עבר הרב פינטו באפריל 2019 למרוקו על מנת לשמש אב ביה"ד של הקהילה היהודית שם.
השבמחקככתוב: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט...".
"הצור תמים פעלו" ו"כל דרכיו משפט", אבל, מה זה קשור ומדוע זה מחייב את פינטו? (או את ביבי?). בכלל, כל הרעיון הזה של "משפט", זה לא ב- DNA של עם ישראל, זה רעיון עיוועים, שהציע יתרו למשה...שבת שלום
השבמחקעל משקל מונית הכסף
השבמחקמי שרוצה להבין אל נכון מיהו ומהו אותו יאשיהו פינטו מוזמן לעיין:
השבמחקhttps://www.haaretz.co.il/magazine/1.2625198
ולקורא ינעם.
בענין המרכבה
השבמחקאני אישית אוהב את החברה הזו בזכות שני נהגים נחמדים ומקצועיים שהם גם אחים : איציק ושאול , יצא לי לעבוד איתם לאורך שנים.
כתוב לעיל כי מתברר "בימי מחלתו קרא הרב למאמיניו לעסוק במיוחד בספר זה, שלדבריו יש בו סגולה מיוחדת", אני רוצה להציע דיוק בעובדות וזאת על פי גירסה שנמסרה על ידי תלמידו ונושא כליו ששמו ליאור יריב (שנותן בעצו שיעורים מדי פעם). לטענתו של יריב, כשהיה הרב בבית הסוהר, ביקש שיתנו לו ספרים קדושים להכניס לכלא, וההנהלה החליטה להתעמר בו וסירבה לבקשתו להכנסת ספרים, למורת רוחו הרבה. במקרה היה בתא בהישג ידו ספר דברים והרב מצא עצמו הוגה בספר זה, ומגלה את "הכוחות" הסמויים שבו. לאחר שחרורו והתרפאותו, הוא החליט להפיץ את הבשורה על כוחות הספר. עד כאן גירסת יריב ליאור. וכעת שתי הערות שהן דברי שלי. האחת- נידמה שכל רב "גדול" מנסה להיכנס לספרי ההיסטוריה ההלכתית בהמצאת מנהג ייחודי אותו הוא ממציא. תופעה שיש לה הרבה דוגמאות החל בימי הביניים עם הקבלה, דרך החסידות ועד לימינו אנו. מנהגים שונים ומשונים צצים מכל מיני רבנים ואדמו"רים (כן, אלו שמקבלים את הג'וב בירושה ונחשבים ל"צדיקים" מבלי שנקפו אצבע). ההערה השניה- ספר דברים, בראיית חקר המקרא, (המקור הדויטרונומיסטי) אכן ספר ייחודי, ורק בו נמצאת המהפכה התיאולוגית שהיהדות של היום משקפת אותה. רק בספר דברים ניתן למצוא את המונותאיזם הצרוף השולל קיומם של אלים אחרים, הלגיטימציה להקים משכן רק במקום אחד ("במקום אשר יבחר"), הציווי להמליך מלך ש"יהוה בחר" (רמז לקדושת מלכות בית דוד) ועוד. האסכולה הדויטרונומיסטית של ספר דברים ערכה את הספרים ההיסטוריוגרפיים של התנ"ך. אני מספק עד כמה תלמידי הרב , כמו דתיים רבים, יטרחו ללמוד את ביקורת המקרא. ההפסד שלהם וגם שלנו...
השבמחקכשהיינו ילדים, בשנות השישי, היינו משחקים בקלפים שייצרנו בעצמנו מחפיסות סיגריות. המצאנו כל מיני משחקים. סילון. אסקוט. לכל קלף היה ערך שנמדד על פי נדירות הסיגריות בכפר. כולם עישנו, אבל בצרכניה לא היה מבחר גדול.
השבמחקשיחקנו גם בעטיפות של מסטיקים.
ואספנו עטיפות של שוקולדים. העטיפות ״מנייר כסף״ נוצץ היו מיושרות מהקימטוטים, כך הן נצצו יותר והרשימו (את האספניות), ונשמרו בין דפי ספרים כמו פרחים מיובשים.
תודה על הרשימה הנחמדה ששיחררה את הזכרונות היפים מהמגירה.