יום חמישי, 14 בינואר 2021

אותות משמיים: מסע ללוֹשְׁטִיצֶה

בית הכנסת המשופץ בלושטיצה, 2015 (ויקיפדיה)

כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון

לפני כעשור, בקיץ 2011, הגענו, רעייתי נעמי ואני, ללוֹשְׁטִיצֶה (Loštice), כפר קטן במורביה, כ-220 ק"מ ממזרח לפראג בירת צ'כיה.

לושטיצה היא עיירה קטנה (כ-3,000 תושבים) מכדי להופיע במפה הקטנה שקיבלנו יחד עם המכונית השכורה בשדה התעופה של פראג. אבל הופיעה שם מוהלניצה, יישוב סמוך, ובה הוזמן עבורנו חדר במלון קטן. נסענו בכבישים צרים בין כפרים זעירים. מורביה היא חבל ארץ ירוק, משובץ באגמים ובנחלים, וכל קילומטר או שניים חולפים על פני כפר שכולל כתריסר בתי איכרים משני צדי הכביש. פה ושם מתנוססת טירה עתיקה וגאה בראש אחת הגבעות המיוערות. לפנות ערב הגענו למלון.

בהיסטוריה היהודית, כפי שהתברר לי במהלך עריכת רשימה זו לפרסום בבלוג, שמור ללושטיצה מקום צנוע של כבוד. אבל אז לא ידענו מכך מאומה. לנו הייתה סיבה אחרת להגיע לשם.

אדגר, בן דודי מצד אמי, היה פרופסור לפיזיקה שחי בבריסל בירת בלגיה ולעת זקנתו החל להתעניין בשורשי משפחתנו. הסבא המשותף שלנו הוא הרב ד"ר עזריאל גינציג (1931-1868), שהיה רב, חוקר, עיתונאי ואיש חינוך ידוע (בין השאר ערך והוציא לאור את שבעת קבצי המאסף הספרותי האשכול, שנדפסו בקרקוב בין השנים 1913-1898). בשנת 1899 הוא קיבל משרת רב בלושטיצה ובכמה כפרים בסביבה, עזב את קרקוב עירו ועבר להתגורר שם יחד עם רעייתו (היא סבתי), עם בתם הקטנה, ועם הגיס, אחיה של סבתי. בלושטיצה נולדו לו עוד שלושה ילדים: אבא של אדגר, אמא שלי ועוד אחות. 19 שנים הם חיו בכפר הקטן, עד סיומה של מלחמת העולם הראשונה.

בימי מלחמת העולם השנייה היה אבא של אדגר, דוֹדי ז'אק, חבר במאקי (תנועת ההתנגדות האנטי-נאצית בצרפת). הוא נרצח ואדגר לא זכה להכירו. בדחף של רגע החליט יום אחד לחפש את שורשיו במורביה. הוא לקח את בת-זוגו ויחד נסעו במכוניתם שלושה ימים, עד שהגיעו ביום שישי אחד ללושטיצה וניגשו לבית העירייה. הדלת הייתה סגורה ודף נייר שהוצמד אליה הודיע שהיום אין קבלת קהל. אדגר המתוסכל התחיל לדפוק על הדלת עד שזו נפתחה ואשה הציצה אליו.

'נסעתי לכאן במיוחד כדי לבדוק אם נשארו רישומים במועצה על אבא שלי', הוא אמר לה. 'אני לא יכול להמתין עד יום ראשון'.

'אלך לברר אם אפשר', אמרה לו. 'איך קראו לאבא שלך?'

 'ז'אק גינציג'. 

האישה הסתכלה עליו במבט נדהם ושאלה: 'האם יש לו קשר עם הרב גינציג?'

– הוא היה הסבא שלי'.

 'לא ייאמן! בדיוק כעת יש ישיבת מועצה שדנה בשחזור בית הכנסת והפיכתו לבית מורשת היהדות. אנחנו רוצים לקרוא לו על שם הרב גינציג. היכנס'.

אני אתאיסט ולא מאמין באותות משמים. אבל זו הייתה רק ההתחלה של מסע רצוף אותות והפתעות. 

עזריאל גינציג, רעייתו רגינה ובתו (Respect and Tolerance)

כמה שנים קודם לכן הורגש באזור תהליך של חשבון נפש וחרטה על חורבנן של הקהילות היהודית העתיקות שהיו מושרשות בו בימי הכיבוש הנאצי. קבוצות של סטודנטים גרמניים הגיעו מדי שנה, בחופשת הקיץ, ושיפצו בתי כנסת נטושים ובתי קברות יהודיים מוזנחים. עמותת פיוס שנוסדה יצרה קשר עם יהודי אמריקני עשיר, יליד מורביה, והוא מצדו תרם כסף לפעולות השיפוצים. בית הכנסת הראשון שזכה לשיפוץ היה בלושטיצה. חברי מועצת העירייה, שלתוך ישיבתם נפל בן דודי משמיים, עסקו בתכנון הטקס החגיגי של חנוכת בית הכנסת, שעד אז שימש מחסן, וכמובן שצאצאיו של הרב גינציג הוזמנו לטקס. 

כשאדגר צלצל אליי לישראל כדי להזמין גם אותי, השבתי לו כי לא נראה לי שנוכל להיענות להזמנה. היו לי הרבה התחייבויות באותה תקופה ולא חשבתי ששווה לעזוב הכול ולנסוע לחור נידח בצ'כיה בשביל חנוכת בית כנסת. אבל למחרת, כשחיפשתי ב'גוגל' את המילה 'אקציה', לצורך איזו כתבה שעסקתי בה, קיבלתי במקום הראשון של התוצאות צילום בשחור-לבן ובו קבוצה של כמה עשרות יהודים עומדת צפופה בכיכר של כפר, סביבם שומרים נאצים עם נשק שלוף ובמעגל חיצוני איכרים עם עגלות, מחכים לעוט על בתי היהודים. מתחת לתמונה היה כתוב: 'אקציה בכפר לושטיצה'...

אות או לא אות? ההתלבטות הוכרעה באחת. צלצלתי לאדגר והודעתי לו שאנו באים. אגב, לא הצלחתי למצוא שנית את התמונה במרשתת. אם יש בין הקוראים 'ציידים' המסוגלים לאתר את התמונה, אשמח מאוד וכמובן נפרסם אותה כאן.

ואכן הגענו ללושטיצה. מצאנו את בית הכנסת המשופץ והתחלנו לחפש את בית הקברות היהודי. בעזרת תושבים מקומיים גילינו אותו מסתתר בין חצרות האיכרים.


נעמי אשתי, שעוסקת בגנאלוגיה, ערכה מחקר על שורשי משפחת אמי. היא גילתה את תולדות כולם, פרט למשה (מוריץ) שרייבר, אח של סבתי, שמשום מה עקר איתם ללושטיצה ומאז נעלמו עקבותיו. הדבר הציק מאוד לנעמי הפרפקציוניסטית, ואז הגיע האות השלישי.

מצבות בלושטיצה (ויקיפדיה)

בבית הקברות, שכנראה נוסד כבר במאה ה-16, היו כמאתיים מצבות על שטח נרחב ומטופח. ניכר היה שמישהו דאג לשפץ את המקום. במרכזו ניצבה קבוצה של עצי פרי עמוסים בשזיפים, באגסים ובתפוחים. אני התעניינתי בפירות הבשלים ונעמי הסתובבה בין המצבות, עד שהתעייפה ונחה סמוך למצבה אחת. והנה, עוד אני בודק את טעם האגסים הבשלים שמעתי אותה צורחת. רצתי בבהלה ומצאתי אותה בשולי בית הקברות לוטשת עיניים בקבר שסמוך לו החליטה למצוא מנוח. זו הייתה המצבה של הדוד הנעלם...

נעמי ארנון ומצבת דּוֹדִי

כשבוע טיילנו באזור הנהדר ובסופו הגיעו בני-הדודים ובנות-זוגם לקראת הטקס החגיגי. 

עשרות אנשים מילאו את בית הכנסת. חוץ מבני משפחתנו היו שם ראש העיירה ורבים מן התושבים, יו"ר עמותת הפיוס שארגנה את השיפוץ ועוד מכובדים. כחצי תריסר צעירים וצעירות סיפרו לנו שהם הסטודנטים (כל הסטודנטים!) של הקתדרה ליהדות, שנפתחה לא מזמן באוניברסיטה העתיקה של אולומואוץ, בירת המחוז, ששוכנת כשישים ק"מ מלושטיצה והיא עיר עתיקה ויפהפייה. ביקרנו אותם אחר כך באוניברסיטה והם הציגו לנו בגאווה ארון עם כמה ספרי קודש יהודים.

הטקס עצמו, כדרכם של טקסים, היה ארוך ומיגע ואולם בית הכנסת היה צפוף ומחניק. הנאומים שנישאו בצ'כית, בניב המקומי, נדמו כבלתי נגמרים. מקהלת בנות מבית הספר המקומי שרה 'ירושלים של זהב' וניצול שואה זקן מהסביבה קרא תפילת 'יזכור' והדליק נר נשמה ליד ארון הקודש. שלישיה כלית ניגנה מחרוזת של שירים עבריים, ואחד מן השירים הללו גרם לנו לעמוד באופן ספונטני על רגלינו. זה היה 'התקווה', והם בכלל לא ידעו שזה ההמנון שלנו...

'ירושלים של זהב' בלושטיצה

ואז משום מקום צץ גבר גדל-גוף, בעל שיער ארוך וחבוש בכיפה לבנה, ותקע בשופר ארוך ומסולסל. אחרי הטקס שוחחתי אתו ותהיתי על טיבו. ובכן, הוא נוצרי מאוסטרליה ובכל קיץ הוא מגיע למורביה ומשוטט בכפרים. הוא מסתובב בכל כפר שחיו בו יהודים שהושמדו בשואה (ובאיזה כפר לא היו יהודים כאלה?) ותוקע בשופר כדי 'לסלק את הרוח הרעה שהביאה השואה למקום'.


לסיום הוזמן קהל הנוכחים למזנון עשיר של גבינות מקומיות, נקניקים לא כשרים בעליל ויין נסך משובח. וכך קיבל בית הכנסת את התואר 'מרכז למורשת היהדות'...

נעמי ודנצ'וּ ארנון (מימין) בטקס חנוכת בית הכנסת (Respect and Tolerance)

נעמי, שממונה במשפחתנו על המחלקה למסורת ישראל, הזמינה את בני המשפחה לבית הקברות להגיד קדיש על קבר הדוד. עמדנו מול הקבר ונעמי קראה את פסוקי הקדיש. כשסיימנו ורצינו לחזור, ראינו שרוב הנוכחים בבית הכנסת הגיעו גם הם ונעמדו מאחורינו. הם אמנם גויים, אבל מבחינתנו הושלם המניין.

אמר העורך: 

כיוון שביקרנו באתריה היהודיים של לושטיצה כדאי לספר שעוד לפני בואו של ד"ר גינציג התגוררה בעיירה זו אשה חשובה. זוהי פאני נוֹיידֶה (1894-1819), שמידל בשם נעוריה, שנישאה לבן הרב המקומי ועברה לגור עמו. כאן חיברה פאני, לאחר שהתאלמנה מבעלה, ספר תחינות – כלומר ספר תפילות שנועד לנשים  ביידיש (יותר נכון ביידיש מגורמנת). הספר נקרא שטונדען דער אַנדאַכט (שעות התייחדות), ומהדורותיו הראשונות נדפסו בפראג  בגרמנית בשנת 1855, וביידיש בשנת 1864 (אפשר להוריד את המהדורה המקורית ביידיש כאן). הספר זכה לתפוצה נאה ונדפס במהדורות רבות. 


לעברית תורגמו התפילות רק בשנת 2014 בספר שעות התייחדות (הוצאת ידיעות אחרונות), שערכה עליזה לביא (חברת כנסת לשעבר וחוקרת תפילות נשים). 


שנה לאחר מכן, בספטמבר 2015, נערך בבית הכנסת המשופץ שבעיירה טקס רשמי (בהשתתפות שר התרבות הצ'כי והגברת לביא) ובו גם נקבע לוח זיכרון לכבודה של תושבת המקום ותרומתה לליטורגיה היהודית.

לוח זיכרון לכבוד פאני נוידה שהוצב בבית הכנסת בלושטיצה (ויקיפדיה)

בעלי התוספות

דניאל מרון, שגריר ישראל בצ'כיה, שהגיב למטה, שלח לנו כמה תמונות שצילם בביקורו בבית הכנסת המשוקם בלושטיצה ובפגישתו עם מר לודייק שטיפל, שאחראי על ניהול הבניין.



27 תגובות:

  1. שם העיירה בתעתיק עברי הוא לוֹשְׁטִיצֶה (ולא לוּסְטִיצֶ'ה). בגרמנית נקראת העיירה LOSCHITZ (לוֹשִׁיץ) ובמקורות עבריים לאשיץ או לוטשיץ.

    השבמחק
  2. יעקב בורנשטייןיום חמישי, 14 ינואר, 2021

    הפרק על לוסטיצ'ה, וכל דברי תולדות המשפחה מעורר כבוד וגרם לי להצטמרר.‏
    ה"עונש" שלך, שעליו אתה כה עמל, הוא עבורי פרס שבועי שנבלע בשקיקה.‏ תודה.‏

    השבמחק
  3. בכן, הוא נוצרי מאוסטרליה ובכל קיץ הוא מגיע למורביה ומשוטט בכפרים. הוא מסתובב בכל כפר שחיו בו יהודים שהושמדו בשואה (ובאיזה כפר לא היו יהודים כאלה?) ותוקע בשופר כדי 'לסלק את הרוח הרעה שהביאה השואה למקום'.

    יש לך עוד מידע על האיש הזה? מה שמו?

    השבמחק
    תשובות
    1. לצערי זה כל מה שהצלחתי לשמוע ממנו

      מחק
  4. מרתק ומרגש-תודה על השיתוף

    השבמחק
  5. קראתי בהתרגשות את הכתוב.
    אמא שלי נולדה וחיה עד גיל 12 בלושטיצה.משפחתה גרה בבית גדול ליד הנחל.
    ביקרנו בכפר בשנת ,אני אחיותי והורי בשנת.
    נכנסנו לבית של אימי שהיה כבר מאוכלס.הביקור היה מרגש ביותר.כפח שאמא סיפרה בגיל 12 היא ואמא שלה עברו לאולומוטץ (אביה נפטר) ושם למדה .
    אמא הצליחה לצאת מצכיה ברגע האחרון. היא ואבא שלנו נשלחו לאחר מסע מפרך לארץ ל5 שנים באי מאוריציוס.
    כל כך הרבה היסטוריה בכל כך מעט מילים.
    תודה רבה. שבת שלום

    השבמחק
    תשובות
    1. הי האם אמך בחיים? האם אפשר לשוחח איתה. האם יש לכם את הספר של פאני נוידא בבית? ספר קטן בגרמנית גותית? או באידיש?
      עליזה לביא

      מחק
  6. כתבה מרתקת. לכל דבר יש סיבה. דברים לא קורא סתם כך.

    השבמחק
  7. חלה טעות שכול אותיות במלת " שטודנען".

    ולגבי גולי מאוריציוס:
    ספר בשם
    The Mauritian Shekel: The Story of Jewish Detainees in Mauritius, 1940-1945.
    שכתבה מהנדסת בת מאוריציוס בשם
    Geneviève Pitot,

    שכילדה היתה תלמידתה של אחת מגולות מאוריציוס ונפשה נקשרה בנפשה, מגולל את הפרשה בצורה מעט "הנדסית" מידי, אבל עדיין קריאתו מועילה.
    הספר יצא בהוצאת

    Rowman & Littlefield. ISBN 0742508552.

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי מארוציוס(הורי יהיו גם הם בין הגולים-אסורים שם) יש עוד המון מידע פה: https://jewishdetaineesmauritius.com ובדצמבר היה כנס בינלאומי (וירטואלי) של גולי מאוריציוס וצאצאיהם(לציון 80 שנה).

      מחק
  8. דנצ'ו ארנון, כתבה מעניינת מאוד. חבל שלא דייקת בכמה פרטים:
    1. שם העיירה הוא לושטיצה, ולא לוסטיצה. זה התעתיק שצריך להיות לכתיב הצ'כי שאתה בעצמך הבאת בסוגריים! על האות S יש "צופצ'יק" או "v" קטנה, מה שהופך אותה לשין, או אם תרצה ל- sh כפי שמבטאים באנגלית... זה בדיוק כמו שהישראלים "אוהבים" לשבש את המכונית הצ'כית הידועה שקודה (Škoda) ולומר סקודה...
    2. המרחק בין לושטיצה לבין פראג הוא 202 ק"מ בהליכה או 222 ק"מ בנסיעה, ולא כ-185...
    3. היישוב שאתה מזכיר כסמוך ללושטיצה ושאתה כותב כמוהלניצ'ה צריך להיכתב מוֹהֵלניצֶה, ללא גרש על האות צד"י! הרי אם אתה מקיש אל הקישור שהבאת על מוהלניצ'ה (שכאמור צ"ל מוֹהֵלניצֶה) אתה מקבל את הכתיב המקורי בצ'כית Mohelnice [מעניין שרבים מהישראלים עושים תיקון-יתר ונוטים להגות את שם קבוצת הפאר הסובייטית/ הרוסית צסקא (צֶה-אֶס-קָא) דווקא בשוגג צ'סקא (צֶ'ה-...)]. ה-C בשפות הסלאביות נהגה כמו האות צד"י. אז אין לי טענות שאינך יודע איך לתעתק, אבל הייתי מצפה שתטיל ספק ותבדוק...

    השבמחק
    תשובות
    1. מכל מלמדינו השכלנו, ולוּ גם בקוצו של יוד. תודה לדוד קינמון ולאורי יעקובוביץ על תיקוני האיות והמרחקים - תיקנתי בפוסט.

      מחק
    2. מודה ועוזב ירוחם. למדתי

      מחק
  9. המקור לשם העיירה המזרח-צ'כית הוא דווקא גרמני - לוֹשִׁיץ, על שם סוחר בשםPeter von ‎Loschitz ‎‏ שקנה בתחילת המאה ה-13 אדמות במוראביה מ-‏Bruno von Schauenburg‏, בן ‏אצולה סקסוני והבישוף הגרמני של העיר המוראבית אולומואוץ (‏Olomouc‏).
    בדרך כלל במרכז אירופה רוב הפונקציות הכנסייתיות הגבוהות נתפסו עד סוף ימי הביניים ע"י ‏גרמנים, ולא ע"י סלאבים או מדיארים.
    לוֹשִׁיץ האמור ייסד שם חוות וכפר. במוראבית נקרא הכפר בשם ‏Loštice‏ המזכיר צלילית את ‏המקור הגרמני. בצ'כית משמעות השם היא "אבידה".‏
    יהודים ישבו בה, לפי המקורות, החל מהמאה ה-16, והראייה היא בית העלמין היהודי על ‏מצבותיו, שהוא הסימן הארכאולוגי הברור לקיום קהילה, אף יותר מבית כנסת.‏
    האות הצ'כית ‏S‏ עם כתר (‏háček‏) מעליה, ‏Š‏, נהגית כאות שִׁין (ימנית). כך בשם הסופר הַאשֶׁק ‏‏(‏Jaroslav Hašek‏), אביו-מולידו של שְׁוַויק (‏Švejk‏). כך גם בשם המכונית שְׁקוֹדה (‏Škoda‏), ‏ולא סְקוֹדה.
    זוהי אורתוגרפיה הנובעת מהצורה הארכאית ‏SZ‏ הנהוגה בפולנית.‏

    השבמחק
    תשובות
    1. מניין המידע שמשמעות השם בצ׳כית היא ׳אבידה?

      מחק
    2. לפי "גוגל תרגום" המשמעות היא "אבידה" רק כאשר מבקשים תרגום לעברית! בשפות שונות שאני מכיר המערכת הזאת איננה מביאה תרגום כלשהו. לכן, בזהירות רבה אני סבור שהגולם "חִרְטֵט" אותנו...

      מחק
  10. אני מודה על שפע האינפורמציה שנוספה לי. אם כך, אוסיף למונוגרפיה של לושטיצה: הכפר היה - ועודנו - מפורסם בגבינה מיוחדת שמיוצרת רק כאן. טעמתי, לא משהו

    השבמחק
    תשובות
    1. את סודות הגבינה הם למדו מהיהודים בני המקום. ממליצה לערוך סיור במפעל ולשוחח עם הבעלים בעדינות רבה על הדרך שבה בני משפחתו המשיכו את הכנת הגבינה אחרי שהיהודים גורשו.

      מחק
  11. כך דווח בתקשורת הישראלית על האירוע של חידוש בית הכנסת:
    בטקס שנערך בחסות ממשלת צ'כיה חודש בית הכנסת העתיק בעיר לוסטיצ׳יה שבו התגוררה פאני נוידא.

    שר התרבות הצ'כי דניאל הרמן כיבד בשם ממשלת צ'כיה את הטקס, ויחד עם ח״כ עליזה לביא תלו שלט רשמי על קירות בית הכנסת המספר על פועלה ותרומתה המיוחדת של פאני נוידא לזיכרון היהודי .

    פאני נוידא גרה במקום ובעלה היה רב בית הכנסת בתחילת המאה ה19, היא הייתה חלוצה בכתיבת ספר תפילות לנשים ונערות - ״שעת התייחדות״ קראה לו, ופרסמה אותו בפראג לפני 170 שנה.

    כעשור עוסקת עליזה לביא בהתחקות אחר סיפור חייה המופלא של אשה מעוררת השראה פמיניסטית ופורצת דרך כבר במאה התשע עשרה. לפני כשנה פירסמה את הספר "שעת התייחדות - תפילה ומוסר לנשות ישראל" שכאמור חיברה פאני נוידא כבר ב-1850. היום ממשלת צ'כיה מיהרה לאמץ לחיקה את פאני נוידא יהודיה צ'כית אורתודוכסית שנולדה, גדלה וכתבה בלוסטיצ׳יה. בטקס שנערך בבית הכנסת שרה מקהלה מקומית של בנות את השיר "צמאה נפשי אלייך ה'".

    שר התרבות הצ'גי דוד הרמן בירך את העוסקים במלאכה, ואמר כי יהודי צ'כיה לדורותיהם טבועים עמוק במורשת ובתרבות המקומית ופאני היא רק אחת מהן. ח״כ עליזה לביא דיברה בעברית שבעים שנה אחרי פאני נוידא באותו מקום. היא הודתה לממשלת צ'כיה, לשגריר ישראל ג'רי קורן ולכל אלו שנרתמו למפעל החזרת פאני נוידא לתודעה היהודית והצ׳כית.

    הזמרת חגית כפיר סיימה את הטקס בשיר שהלחינה מתפילה שכתבה פאני נוידא "אלי שבשמים" - תפילה שמתפללת אם על בנה היוצא למלחמה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה יואל היקר על המידע ששיתפת. היה זה טקס מרגש אותו יזמתי. אבל יואל איך לא סיפרת לי על הבלוג המרתק הזה??? במקרה או לא - נודע לי אחרי שנתתי השבוע הרצאה על פאני נוידא - מרחל אירצבורג

      ראשית, שוב תודה על ההרצאה היפהפיה, ששילב הרגש וידע, שהעברת בבית הכנסת שלנו.

      שנית, בתזמון,שאני קוראת לו "היקום נפתח ושולח לך אותות"

      התפרסמו היום בבלוג "עונג שבת" רשמי מסע לעיירה לושטיצה.

      בהערת העורך (פרופסור דוד אסף) הוזכרה פאני נוידא

      עם קישור למהדורה של ספר תפילותיה!

      במקרב, טאינך מנויה על הבלוג הזה,

      מצרפת כאן את הקישור

      קישור לבלוג

      שבת שלום,

      רחל

      מחק
    2. תודה, יואל ידידי, אבל נא לא לערבב שני טקסים. אנחנו היינו בטקס חנוכת בית הכנסת כמרכז מורשת היהדות. טקס שני נערך מאוחר יותר (אינני יודע מתי) כנראה לזכר פאני ולקביעת לוח הזיכרון ועליו בכלל לא ידעתי.

      מחק
  12. הסיפור הזכיר לי שלפני כ- 20 שנה נסע אחי לבקר בעיירה בפולין בה כיהן סבי יצחק נויפלד כרב עד 1939, אז הצליח לעלות לארץ עם סרטיפיקט של רבנים. מדובר בעיירה אלבינג (היום אלבלאנג) ששכנה במובלעת הגרמנית בפולין כ- 150 ק"מ מזרחה מדנציג. כשאחי הגיע למלון הוא שאל היכן נמצא בית הכנסת והראו לו על מגרש כדורסל סמוך במקום בו שכן בית הכנסת. כששאלו אותו מדוע הוא מתעניין הוא סיפר שסבא שלו היה הרב האחרון בקהילה. הפקידה התקשרה בהתרגשות להיסטוריון מקומי שמאד התרגש כי הוא בדיוק כתב מאמר על סבי.

    השבמחק
  13. דנצ'ו ארנון - תודה רבה רבה על המידע ששתפת ועל רשמי המסע. שמחתי מאד לקרא וללמוד עוד על פאני נוידא. 20 שנים אני בעקבותיה של פאני נוידא. סיפור חייה המרתק והמיוחד הוציא אותי למסע ארוך שטרם הסתיים. בעשרים השנים האחרונות אני מקבלת אותות ומידע המסייע לי בהשלמת הפזל אודות האשה המרתקת הזאת. לאחר שפניתי לשר התרבות הצ'כי (2013) דניאל הרמן הובלנו יחד את שיפוץ בית הכנסת ואת הכללת בית הכנסת לרשימת האתרים הנתמכים. ראשת העיר נדההמה מההתעניינות הממשלתית באזור.... Ludek Stipl מנהל המקום שהקים את העמותה לסובלנות ולפלורליזם הוא שותף להחזרת מקומה של פאני, סייע בהוצאת ספרה לצ'כית, אנו מקיימים ימי עיון ואירועים ברוחה. מוזמנים להיכנס לספרי במהדורה הדיגיטלית ולהזמין את המהדורה המודפסת - מה שסייע בידי בהוצאת מהדורה נוספת של הספר. https://www.e-vrit.co.il/Product/3552/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA

    השבמחק
  14. מי היא פאני נוידא? ומה היה מקומו של ספרה בחיי נשים ובקהילה? וכיצד הפך לרב-מכר וזכה לתמיכת ההנהגה הרוחנית? מוזמנים להיכנס לאתר הספר https://alizalavie.com/%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%97%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90/

    השבמחק
  15. תמונת האקציה שתיארת צולמה בעיירה לושיצה בפולין ולא בלושטיצ'ה במורביה
    https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16420

    השבמחק
  16. אני שגריר ישראל בצ'כיה וביקרתי כמובן מספר פעמים בעיירה לושטיצה ובבית הכנסת המשוקם היםה בעיירה. זהו אחד ממספר מקומות בצ'כיה שהמקומיים החליטו לשקם ולהפוך למעין מוזיאון ומקום ללימוד על היהודים ועל מה שעוללו להם הנאצים. המקום מנוהל על ידי איש מקומי יקר בשם Luděk Štipl (לודייק שטיפל) שלקח על עצמו משימת חיים לחנך את הדור הצעיר על ההסטוריה היהודית והוא עושה זאת בצורה יפה.

    השבמחק
  17. חבל שהורינו שאינם בין החיים לא נחשפו לידע הרב שפורסם כאן. זה ממש מרגש שעיירה כזו קטנה שאינה מופיעה על המפה, מקבלת כבוד רב וזוכה לפרסום.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.