מפה ומשם: לא תגנוב, הצג שלך, ביטקוין, כפתורים

א. הידעתם?

שלט בחנות ג'מבו באילת.

צילום: חיים כהן

יש מצוות מוזרות כאלה ('לא תגנוב' או 'לא תרצח' למשל), שלא מספיק שהן כתובות בעשרת הדיברות או יצוקות במוסר האנושי הבסיסי. צריך לחזור עליהן שוב ושוב...

אבל למה לשבור? (רמברנדט, משה שובר את לוחות הברית, 1659; ויקימדיה)

ב. הצג שלך  

ידיה של שרת התחבורה האהובה שלנו מירי רגב מלאות עבודה, מה שלא מפריע לה לטוס לחו"ל בסבבה כל שני וחמישי. אז הנה עוד משימה לטיפול משרדך. למדו את קרונות הרכבת הקלה בירושלים לתקף את הכרטיסים בעברית תקנית.

צילום: טובה הרצל

ג. כלכליסט

צילום: איתמר לויתן

חנות חלפני הביטקוין בתל אביב עברה לרחוב המלך ג'ורג' 50, בסך הכל 250 מטר מהמקום הקודם.

מקווה שהיינו מספיק ברורים...

ד. כפתור ופרח

מאת דנצ'ו ארנון

האם שמתם לב לכך שאת חולצות הגברים מכפתרים בדרך כלל משמאל על ימין (הכפתורים מימין) ואת חולצות הנשים בדרך כלל מימין על שמאל?

ככה זה אצל רובנו, אבל לא אצל החרדים מהסגנון הישן.

הרמב"ם, מורה ההלכה הגדול לחיי יום-יום יהודיים, כתב בספרו משנה תורה: 'אין הולכין בחוקות הגוים ולא מדמין להם לא במלבוש ולא בשיער' (הלכות עבודת כוכבים, יא א). כלומר, יהודי חייב להיות שונה ומובחן מהגויים גם בלבושו ובתסרוקתו. אז אם אנחנו החילונים, סוג של גויים, מכפתרים את חולצתנו משמאל על ימין, היהודי החרדי (לא כולל 'ליטאים' או ש"סניקים שהולכים כבר בלבוש מודרני), ובייחוד החסידי (לא כולל חסידי חב"ד), יכפתר בדרך כלל מימין על שמאל. 

צילומים: דנצ'ו ארנון

והאישה החרדית? אצלה לעולם לא תמצאו חולצה עם כפתורים. זה לא צנוע.

ומדוע אצל החילוניים (ובעצם בכל העולם) נוצרה הבחנה זו? הסיבה פשוטה בפרקטיותה: לגבר הימני (לא ימני פוליטי אלא ההפך מאיטר) נוח יותר לכפתר כך. נסו ותיווכחו. 

והאישה? השימוש בכפתורים התחיל בימי הביניים. רוב הכפתורים נעשו בעבודת יד ממתכת, ולימים מצדפות שיובאו מהמזרח (בכך התחילה חברת שֶׁל; Shell; צדפה), ובשל כך היו יקרים. נשותיהם של פשוטי העם פשוט לבשו שמלות ללא כפתורים. רק נשות העשירים יכלו להרשות לעצמן שמלות או חולצות עם כפתורים, והמפונקות האלו הרי לא התלבשו בעצמן אלא הייתה להן משרתת-מלבישה. לכפתר אדם העומד מולך – נוח יותר משמאל על ימין. נסו ותיווכחו.

מפה ומשם: רחובות לוהטים, מייסדות ומייסדים, פלמ"ח צובה, אבד בתרגום, סיבוב בטכניון

א. רחובות חדשים בבני ברק

עיריית בני ברק פרסמה השבוע הודעה לציבור על שינויים הצפויים בקרוב בשמות רחובות העיר:

תודה לאבי בלדי

לא צריך להיות מבין גדול כדי לראות את מה מחליפים וּלְמה מחליפים. הנה כמה דוגמאות: 

רחוב המכבים ייקרא מכאן ואילך רחוב הרב עובדיה יוסף

רחוב החלוצים ייקרא על שם הרב שלום כהן

רחוב הראשונים ייקרא על שם הרב קורח

רחוב גיבורי ישראל ייקרא על שם הרב מנצור בן שמעון

רחוב ועד ארבע ארצות ייקרא על שם הרב ינון חורי

גם רחובות הנושאים שמות של ערים ואתרים בישראל, כמו ירושלים, טבריה, הירקון, והירדן, ואפילו חברון והר סיני, כבר אינם נאים לפרנסי העיר. גם הם ייקראו על שמות רבנים וצדיקים או על שמות ספריהם.

למי מותר לערער? רק לאלה שגרים סמוך למקום או ל'בני המשפחה של האישיות שאת שמה מתכוונים לשנות', כלומר יורשי המכבים ונציגי הפרנסים של ועד ארבע ארצות, צאצאי החלוצים והראשונים... וכל השומע יצחק.

בני ברק, שהייתה פעם מושבה שגרו בה משפחות חילוניות וציוניות, שינתה את פניה – איש לא יכחיש זאת וזכותה של העירייה לקרוא לרחובות שבתחומיה על פי ערכיה והשקפת עולמה, אבל ההתנכרות לסמלי העבר ומחיקתם היא בזויה. 

מעניין מה היו אומרים דוברי החרדים בבני ברק אם עיריית תל אביב למשל הייתה מתחילה לשנות בשיטתיות את שמות עשרות הרחובות שבעיר הקרויים על שם רבנים וצדיקים. צעקות הגעוואלד היו נשמעות עד שדרות הבעש"ט שביפו הערבית!

ועוד הערה למקרא הרשימה.

סוף סוף מממשת עיריית בני ברק את הבטחתה לקרוא רחוב על שמו של השוטר אמיר חורי, שמסר את נפשו בפיגוע שהיה בעיר ב-29 במארס 2022. אבל שימו לב, הרחוב לא ייקרא בשמו המפורש – בסופו של דבר הרי חורי לא היה יהודי – ולכן יצאה העירייה ידי חובתה והרחוב יקרא בשם הגֶנֶרִי השוטר (הנה תירוץ מוכן: ברמת גן השכנה יש רחוב השוטרת, על שם השוטרת יונה קוממי שנהרגה ב-1965 בידי רוצח יהודי).

היו כאן פעם ראשונים... המושבה בני ברק בשנותיה הראשונות (ויקימדיה)

ב. מייסדות ומייסדים

כמעט בכל עיר או מושבה בישראל יש רחוב 'המייסדים' או 'הראשונים', שמוקדש לזכרם ולכבודם של ראשוני המקום. אפילו בבני ברק יש עדיין רחוב הראשונים (אם כי עוד מעט משנים את שמו). נדמה לי שרק במושב טל שחר שבמטה יהודה הפנימו שלצד כל 'מייסד' הייתה גם 'מייסדת', ולצד כל 'ראשון' הייתה גם 'ראשונה'.

למרבית השמחה לא חסכו פרנסי המושב באותיות ומנעו מאתנו את המפגע האסתטי של 'מייסדים.ות'.

צילום: מנחם רוזנברג

ג. תהיה עיננו ליפי ההר וליבנו לרעוּת

צילומים: יוחנן פלוטקין

ידעתי שקיבוץ צוֹבָה שבהרי יהודה הוקם ב-1948 על ידי יוצאי הפלמ"ח – כתב לי יוחנן פלוטקין – אבל לא הבנתי למה הם דוחפים את זה בכל שילוט. עד שראיתי בוויקיפדיה שזה שמו הרשמי של הקיבוץ: פלמ"ח צובה.

רבים הם המבקרים עם ילדיהם בפארק השעשועים 'קיפצובה' (למה באמת שלא יקראו לו 'פלמ"ח קיפצובה'?), כדאי להם להסתכל גם קצת ימינה ושמאלה.

על מגדל הסִילוֹ שבכניסה (למה ממשיכים לקרוא לו סִילוֹ ולא מגדל תחמיץ?) הוצבה חנוכיה של שמונה קנים, ובחזיתו הפונה לכביש ציור פסיפס יפה, שווריאציה שלו הפכה להיות לוגו של הקיבוץ. 

אך מה פשר הפסוק שמצוטט בפסיפס? 

תהיה עיננו ליפי ההר וליבנו לרעות

אין זה פסוק מהמקורות, וגם לא משיר, אלא חלק מברכת שבת יפה שכתב אחד מחברי הקיבוץ. 

באתר סקר אמנות הקיר בישראל (מייסודו של יד יצחק בן-צבי) מצאתי את כל המידע הנחוץ על הכתובת:

המשפט הוא מבִרכת השבת של קיבוץ צובה שכתב חבר הקיבוץ אמנון מגן: 'נברך את השבת למנוחת הגוף ולשלוות הנפש שנתברכנו בשבוע עמל, ויבורך הבא אחריה, שתהיה עינינו ליפי ההר וליבנו לרעות, שתהא שבתנו שלום, ובביתנו הברכה שבת שלום'. 

הפסיפס מוצב על הסילו בכניסה לקיבוץ צובה.ִ העיצוב הוא של הגרפיקאית חברת הקיבוץ גלי מנבר בסיוע האמן ורכז התרבות מוטי בלבין. גלי מנבר אף עיצבה את הסמליל של קיבוץ צובה (מצד שמאל). 

 ד. עברית שפה קשה

טל סגל ניחן בעין מיוחדת לשיבושי תרגום מעברית לאנגלית ולהיפך.

הנה למשל ברכת התודה של הטורקים למדינת ישראל על הסיוע שהוגש להם בימי רעידת האדמה. השלט נמצא בשדה התעופה באיסטנבול, ורצונו לומר: 'תודה לכם על ההזדהות איתנו'. יצא הפוך...

במלון לאונרדו בירושלים לא ממש מבחינים בין מיטה (bed) לרע (bad). 

מישהו מכיר בסביבה מלון על בסיס 'חדרים טובים'?

בגן הלאומי של מערות קומראן התבלבלו בין אתר (site) לאתר אינטרנט (website), וגם הספרדית לא משהו...

ה. סיבוב בטכניון

בחצר הטכניון, על הדשא, מוצגת תערוכה חדשה ושמה 'החיים כמדענית'. איתמר לויתן ניצל את ההזדמנות, התרשם מה'אובליסק' יוצא הדופן והבולט למרחקים של האדריכל הנודע סנטיאגו קלטרווה ועל הדרך לכד כמה קוריוזים.

ריטה לוי מונטלצ'יני הייתה ביולוגית יהודיה מאיטליה שזכתה בפרס נובל בשנת 1986

חייבים רפורמה משפטית!

תודה לך, ה'

מפה ומשם: דבק ומוקשים, מפא"י, פק"ל תה

א. כאן הכינו את הדבק

שילוט הסבר באתרים היסטוריים עירוניים הוא תמיד דבר מבורך, אבל לפעמים הדבר גובל בפתטיות, שלא לומר גיחוך.

קחו לדוגמה את השלט שהוצב ברחוב חובבי ציון 17 בפתח תקווה (סמוך ל'חצרות האיכרים') מטעם עיריית פתח תקווה וברית חיילי האצ"ל. 

מעבר לביזיון של התחזוקה המזעזעת של השלט, שאותיות רבות בו אינן ניתנות לקריאה, שימו לב לתוכנו (אם הצלחתם להתגבר על העברית העילגת):

במקום זה הכין האצ"ל את ריכוז הכרוזים נגד הבריטים הכינו את הדבק לפני הדבקתם בעיר

צילום: איתמר לויתן

ובכן, כאן, במקום זה, הכינו את הדבק להדבקת מודעות נגד השלטון הבריטי. 

בלי להמעיט חלילה בחשיבותם של הכרוזים, שבאמצעותם הפיצו המחתרות מידע ותעמולה, וכמובן בלי לזלזל בסיכון שהיה כרוך בהדבקתם – היו בין ה'מדביקים' נערות ונערים שנתפסו בידי המשטרה הבריטית ואף נשלחו למחנות מעצר, וידוע במיוחד הרצח של הנער אלכסנדר רובוביץ, שנתפס מדביק כרוזים של לח"י, נעצר ומאז לא נראה עוד – עדיין לא מדובר בפעולה הרואית כמו הפריצה לכלא עכו או פיצוץ מלון המלך דוד, שראויה להבלטה כזו גדולה.

הכנות להדבקת כרוזים (העמותה להנצחת לח"י)

ב. 'נקי ממוקשים ומכשולים': פינת סתרים ירושלמית

בשביל הקסום (אף כי מוזנח למדי), החוצה ממערב למזרח את הגן הבוטני שבקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, נמצאת אבן זיכרון ייחודית זו.

צילום: דוד אסף

על פי הנכתב, לוח הזיכרון המקורי, 'נקי ממוקשים ומכשולים מוחזר הר הצופים לבעליו', הוצב בתמוז תשכ"ז, כחודשיים לאחר מלחמת ששת הימים. 

גדוד 603 של חיל ההנדסה הוקם בשנת 1954 כגדוד מילואים של פיקוד הדרום. הוא פורק ב-1978, והוקם מחדש, כגדוד סדיר בשנת 1993 ונקרא 'גדוד להב'.

פשפשתי מעט במעמקי האינטרנט ומצאתי תמונה שצולמה ב-2012 ובה נראה הלוח, כנראה כפי שנבנה במקורו, בראש גל אבנים.

מתברר אפוא כי בשנת 2013 פורק הגלעד ומעל הכתובת המקורית הוצבה אבן זיכרון חדשה המזכירה את נפילתו באזור זה של חייל צה"ל שמואל (שמוליק) טודר. טודר נולד ב-1928 בטרנוב שבפולין ונהרג על פסגת הר הצופים והוא בן 21 בלבד.

במלאת שנה לנפילתו התפרסמה רשימה זו:

הצופה, 18 בינואר 1960

יערה הכהן פלסר, האחראית על הגינון בקמפוס הר הצופים, כתבה לי:

בתמונה בשחור-לבן מופיע בנימין עדין (איידלמן) על רקע גל האבנים ועצי הארז בגן הבוטני. עדין, הידוע כ'נהג שפרץ את המצור על הר הצופים בתש"ח', נולד ב-1903 ובשנת 2012 כנראה כבר לא היה בין החיים. חלקת עצי הארז נעקרה בתחילת שנות התשעים. בתקופה זו גם פורק גל האבנים ולוח הזיכרון אוחסן עד למיקומו מחדש ב-2013.

ג. מפא"י חוזרת

ואם כבר מדברים על אתרי מורשת, הנה אתר כזה בלב תל אביב, ברחוב בילינסון 9. 

כאן, בבניין המקורי על שלושת קומותיו, שנבנה ב-1954, היה פעם המטה הראשי של מפא"י, שכלל גם את מועדון 'מלוא'. 

מלוא – ראשי תיבות מועדון לסופרים ואמנים – נוסד ב-1952, ביזמתו של הסופר והעורך ישראל כהן (1905-1986). המועדון – שאליו היה צריך להירשם כ'חבר', ורק 'חברים' הורשו להיכנס – שכן תחילה בקומת הקרקע של רחוב זמנהוף 16 פינת שלמה המלך 17. לרחוב בילינסון עבר 'מלוא' שלוש שנים אחר כך, ב-8 בספטמבר 1955.

באותה שנה, ב-1955, הפך ה'מרכז לתרבות מתקדמת' ל'צוותא' (שם שהעניק לו אברהם שלונסקי) וקבע את מושבו ברחוב דיזנגוף 214 (קודם שכן בנחלת בנימין 48), וכך החלה תחרות גלויה בין שני המועדונים: 'מלוא' זוהה עם מפא"י, ואילו 'צוותא', השמאלני, זוהה עם מפ"ם ועם אחדות העבודה. אגב, במועדון מלוא לא הוגשו משקאות אלכוהוליים, מי שרצה לשתות הלך לאחד מבתי הקפה הרבים שבסביבה. מה כן היה? הייתה קפיטריה קטנה, לוחות שחמט, היו הרצאות שבועיות, וחולקו פרסים ספרותיים.

עם היעלמותה של מפא"י והתרוששותה של יורשתה, מפלגת העבודה, נמכרו גם רבים מנכסי הנדל"ן שלה. בשנת 2000 הוסב הבניין לבית דירות, שופץ ונוספו לו שתי קומות. לאחרונה הועמד שלט זיכרון נאה, ש'נתרם אנונימית'.

צילומים: איתמר לויתן

ד. פק"ל תה (אבל לא בשבת)

בעין טורבינה שברמת הגולן מצא יוחנן פלוטקין פק"ל תה מוכן לשימושם של המטיילים במקום. יוזמה יפה של עמותת קול רנה, לזכרה של הנערה רנה שנרב, שנרצחה בפיגוע טרור באוגוסט 2019.

היזמים מבקשים שלא להשתמש בפק"ל בשבת (בתוספת סימן קריאה), שזה בערך כמו הבקשות שפעם היו מודפסות על תקליטים של שירים חסידיים או פרקי חזנות, 'נא לא לנגן בשבתות ובמועדי ישראל'.

כיוון שממילא אין מי שממש משגיח, מפקח או מעניש, ובסופו של דבר עושה כל אחד מה שברצונו, עדיף היה (לדעתי) להימנע מאזהרות כאלה. אינכם רוצים להעמיד מכשול בפני עיוורים? ותרו על הרעיון מלכתחילה ואל תגרמו לאלה שממילא מגיעים למעיין אגב חילול שבת לעמוד בעוד 'פיתוי' קטן.

צילום: יוחנן פלוטקין

מפה ומשם: אנה פרנק, תאריך עברי, מע"מ, המאורעות, גושפון, יציאה

א. אנה פרנק

ממתחם מערת בני ברית, אשר ביער הקדושים (לפני בית שמש), יוצא שביל קצר (כחמישים עד שבעים מטר אורכו) המוקדש לסיפור חייה של אנה פרנק. שביל זה נחנך בשנת 2011.

הכתובת הראשונה בשביל מופיעה על עמוד קטן, ובקצה השביל הוקמה אנדרטה גדולה לזכרה, המכונה יד אנה פרנק. 

הנה הכתובת המקדמת את פני ההולכים:

צילום: יורם שווגר (תודה לעפר גביש)

מצבה הפיזי של הכתובת הוא 'על הפנים'. האם אין שום גורם שאחראי לשמור על כתובות כאלה ולדאוג להחלפתן כשצריך? 

ומלבד זאת, אין קשר בין הטקסט בעברית לטקסט באנגלית. בטקסט העברי דאגו גם לשבש את שנת הולדתה של אנה. היא נולדה ב-1929, ולא ב-1924.

וראו זה פלא: בערך 'יד אנה פרנק' שבוויקיפדיה מובא צילום השלט המקורי, והנה אין בו פגם ושנת לידתה של אנה נרשמה כהוגן: 1929. כיצד השתנה התאריך והשתבש? 

צילום: אבישי טייכר (ויקיפדיה)

ב. תאריך עברי

מדוע מחקו לנו את התאריך העברי? מחה אריק אלון ממושב תקומה, ועמו רבים מתושבי המועצה האזורית שדות נגב, על השילוט החדש שהציבה המועצה בפתח הכניסה ליישוביהם. את מחאתם הנמרצת השמענו במדור זה לפני כמה חודשים.

והנה, תלונתם נשמעה ב'חלונות הגבוהים' ומבצע להשבת עטרת הלוח העברי ליושנה יצא לדרך. אמנם טרם הסתיים, וגם העבודה הגרפית לא נקייה לגמרי, אך הרצון הוא טוב ולפי שעה די בכך.

הנה כמה דוגמאות, לפני ואחרי:

ג. עם מע"מ או בלעדיו?

כידוע, מי שמוכר או קונה טובין באילת פטור מתשלום מע"מ. עם הפטור הזה אפשר לשחק ולהשתעשע, ובעיקר לבלבל את הקונים. הנה למשל שלט פרסום בתוך חנות H&O.

אז יש מע"מ או לא, ומה בדיוק ההנחה?

צילום: יעקב גדעוני

ד. מאורעות תרפ"ד/ז

ברמת השרון יש סמטה ושמה כפר אוריה, לזכר הכפר שננטש במאורעות תרפ"ט וכמה מתושביו עברו לגור ברמת השרון. בפינת הסמטה ורחוב סוקולוב 55 הוצב השלט הזה וממנו אפשר ללמוד כי 'מאורעות תרפ"ד' (או שמא תרפ"ז? הגופן אינו ברור) היו בשנת 1930...

צילום: יעקב וימן

ה. מרכזי סיוע

לתושבי גוש עציון יש ספר טלפון משל עצמם, שנקרא 'גושפון'. בעמודי הפתיחה יש, כנהוג, מספרים שימושיים של שירותי חירום והצלה.

מתברר שלתושבי הגוש יש שירותים חשובים נוספים, ובהם 'קו פתוח בנושא טהרת המשפחה', 'גמ"ח ארצי להשבת אבידה', ו'מרכז מידע ארצי בשמירת הלשון'.

צילום: טובה הרצל

ו. שלט יציאה

מה אומר השלט הזה, שצולם באחד ממתחמי הקורונה בפתח תקווה?

לכאורה הוא אומר שאם תצעדו בכיוון החץ תגיעו ל... שלט היציאה, כלומר לשלט שכתוב עליו 'יציאה'.

מה שקרה כאן הוא, כנראה, שכנהוג במקומותינו מישהו אמר למישהו: 'תכין שלט יציאה', אז הוא הכין 'שלט יציאה'.

צילום: גל ורדי