אנדרטת גדוד 28 בירושלים: שלבים בהנצחה ובשימור הזיכרון

חיילי גדוד 28 מסתערים אל תוך 'סמטת המוות' (מתוך הסרט ששת הימים, 1968), בבימויו של אלפרד שטיינהרדט

מאת שאול כוכבי

א. זכור אותנו!

הנצחה וזיכרון הם מאבק סיזיפי בשכחה, בחוסר הידע, במִשאלות הלב ובשגרה, ולפיכך ראוי שיעברו מדור לדור באמצעים המתאימים והנכונים לתקופה. דור דור וזוכריו – בשנתיים האחרונות אנו נדרשים לשאלות קשות של הדרך הנאותה לזיכרון אסון מלחמת שבעה באוקטובר, וצרות חדשות משכיחות את הישנות. 

מאמרנו זה עוסק במלחמה שהיא כבר רחוקה יחסית – מלחמת ששת הימים – ובסיפור הנצחת הנופלים מגדוד 28 של חטיבת הצנחנים. כותב שורות אלה היה בין חיילי הגדוד שנטלו חלק חשוב בשחרור ירושלים ושמו להם למטרה לספר את סיפור הקרב הנורא והקשה, להנציח ולזכור את הנופלים ולשחזר ככל הניתן את הרוח המיוחדת של בני אותו דור. כמובן אין זו האנדרטה היחידה לנופלים בקרב על ירושלים, יש בעיר לפחות 22 אתרי זיכרון כאלה (כולל אנדרטה לחיילי צבא ירדן שנהרגו באותה מלחמה!) – אך זו היא האנדרטה 'שלי' ואת סיפורה אני מכיר מכלי ראשון. 

בימים אלה, יותר מיובל שנים לאחר אותם קרבות, מתוכנן שינוי באתר הזיכרון הגדודי, הנמצא בקרן הרחובות דרך שכם ופיקוד המרכז, סמוך למעונה הקודם של הקונסוליה האמריקאית. השינוי מתבסס על תכנון מחודש של האדריכל המנוח אוֹרי אברמסון וממשיכיו ידידיה חסין ואור-לי שפירא. האתר יורחב ומורשת הזיכרון תכלול גם אתר וירטואלי שבו יונצחו החללים ויסופר סיפורו המיוחד של הגדוד. 

תצלום אוויר של אתר ההנצחה המתוכנן, ממזרח לקונסוליה האמריקאית

בבסיס האנדרטה להנצחת חללי גדוד 54 במלחמת העצמאות שבנגב, שהוקמה בשנת 1951 במרחב הקרבות של משלטי חוליקאת, נחקקו המילים : 'הַהֵלֶך – ברדתך לנגב זכור אותנו' (ניסוח של המשורר אבא קובנר) – זו הייתה האנדרטה הראשונה בישראל שהנציחה חללי גדוד ספציפי. הציווי 'זכור אותנו' נמצא גם בליבת ההנצחה והזיכרון של אנשי גדוד 28, אשר פרצו את מה שכּוּנה אז הקו העירוני – קו הגבול המבוצר שהפריד בין שני חלקי העיר. חיילי הגדוד, ומפקדיהם בראש, לחמו ממוצב למוצב במסלול דמים שנמתח לאורך דרך שכם, בואכה שער שכם ומוזיאון רוקפלר. הקרבות שהתחוללו שם נחשבים עד היום סיפור מופת של גבורה והקרבה.     

25 לוחמים נפלו, ואת זכרם אנו, חבריהם לנשק, מעלים מדי שנה בשנה ביום ירושלים לנוכח שער שכם, במקום שבו הצבנו מייד בשוך הקרב את אבני ההנצחה הראשונות. דרך שכם, אשר בפאתיה ניצבת היום האנדרטה, היא לא רק המסלול בו התקדם הקרב, אלא גם נתיב היסטורי עתיק, שמסמל אולי את נבואתו הקודרת של ירמיהו, 'מצפון תיפתח הרעה'. בתנועתם, מנקודת הפריצה שבשולי הדרך לעבר שער שכם ומוזיאון רוקפלר, חצו הלוחמים, בבלי דעת ומבלי משים, את קו ההגנה העתיק שהקים המלך אגריפס, כנראה כדי להתגונן מפני הכובש הרומאי – קו זה מכונה החומה השלישית. היום האבנים שהיו בבסיס החומה השלישית משולבות ברחבת האנדרטה ובשטח הכינוס המטופח שלידה.

תוכנית ההרחבה של האנדרטה הקיימת (אדריכל אורי אברמסון)

חיילים ותיקים, בני המשפחות השכולות, ההולכים בדרך שכם, המטיילים שירצו לדעת ומדריכי הטיולים שירצו לספר, כולם יוכלו לעבור 'בלחיצת כפתור' ממרחב הזיכרון הממשי למרחב הווירטואלי ולחוות במשך כמה דקות את סיפור הקרב על ירושלים כפי שהוא מסופר מפי הלוחמים.  

ב. דרך שכם והרחבה: נתיב הקרב

שלט הרחוב המקורי בדרך שכם פינת סלאח א-דין, 1967-1948

חיילים טורקים צועדים בדרך שכם (צולם בין 1905 ל-1918)
מימין: מסגד שיח' ג'ראח, משמאל, בין הזיתים: אזור שער מנדלבאום ומקום פריצת הגדוד (ויקימדיה)

הבתים ממערב לדרך שכם היו 'החצר האחורית' של הקו העירוני הירדני, מוצבים לכל דבר שיש לטהרם. בין המסגד ו'בית העמודים', ליד האתר הארכאולוגי המוכר כקברי המלכים, נהרג ב-6 ביוני ירמי מזרחי.

בחצר קִבְרֵי המלכים, במפגש הרחובות דרך שכם וסלאח א-דין, הייתה ההתארגנות הגדודית ומקום חבירת כוח השריון, שעתיד היה לשנות את תמונת הקרב. לא רחוק מכאן נהרג מנחם בן-ארי.

חיילי הגדוד בדרך שכם, 1967 (צילום: רן שושן)

כיווּן הלחימה בדרך שכם היה דרומה, אל שער שכם. במעלה הרחוב, ליד הקונסוליה האמריקאית, נהרגו שלום (מיקו) נחמיאס, ישראל עיני והרצי הלוי (דודו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, שלימים נקרא על שמו). בַּסמטה המתפצלת מדרך שכם, מול מנזר סנט אטיין, זו שתכוּנֶה מאוחר יותר 'סמטת המוות', נהרגו אליעזר רגב וסגן מורדי פרידמן, שלימים זכה בעיטור הגבורה על אומץ ליבו. במורד הרחוב, בואכה גן הקבר (המקום שבו נקבר ישוע לדעת הפרוטסטנטים), נהרגו יהושע דיאמנט, דני פרישמן, דני טריינין ואליהו ריבק. על צריח מנזר סנט אטיין נהרגו אלי ילון ועודד חן, ובחצרו – שלמה כהן. 

ג. גלגולי הַגַּלְעֵדים והאנדרטאות

הרחבה במפגש דרך שכם ליד הקונסוליה האמריקאית, 1967. משמאל מעבר מנדלבאום החסום (צילום: יאיר כרמין)

תודעת 'זְכוֹר אותנו', שהיא טבעית ויהודית כל כך, גם אם לא במודע – כבוד אחרון לחברים לנשק שנפלו – היא שהביאה את הלוחמים בשוך הקרב, רגע לפני יציאתם להמשך הלחימה בגולן, להקים את הגַּלְעדים במפגש דרך שכם והרחוב החסום המוליך למעבר מנדלבאום. הרחבה, שהייתה זירת קרב, והגלעדים המאולתרים הפכו לאתר זיכרון. הגלעדים, קודם הגלעד של פלוגה א' ואחריו זה של פלוגה ג', הוקמו מאבנים מסותתות ומסותתות-למחצה שלוקטו באזור, נצבעו ביד חופשית, ועליהן נוספה מֶמוֹרַבִּילְיָה שלאחר הקרב.

הגלעד הראשון לזכרם של הנופלים מפלוגה א' של גדוד 28 אולתר תוך כדי לחימה, והוצב לרגלי סוללה שעל בסיסה נבנתה חומת מגן ירדנית. חומה זו סימנה את 'הקו העירוני' הירדני, כלומר גבול שביתת הנשק מ-1948. החומה חסמה את קו הראייה מבתי המגורים שברחוב שמואל הנביא ומעמדת בית תורג'מן (היום 'מוזיאון על התפר') אל דרך שכם, שהייתה ציר תחבורה חשוב מאוד עבור הירדנים.  

הגלעד של פלוגה א' בגלגולו הראשון (צילום: אורי הראל)

הגלעד השני שהוקם הוא של פלוגה ג'. הוא הוצב בפאתי 'סמטת המוות', במגרש פתוח מדרום לסמטה. באזור זה נלחמה הפלוגה בואכה גן הקבר. 

צילום: שאול כוכבי

לקראת 'יום ירושלים' הראשון, שצוין ב-1968, הוזז הגלעד של פלוגה א' ממקומו המקורי אל הסוללה המפרידה בין שני חלקי העיר, ליד המסגד הקיים עד היום, ושופץ במקצת.

הגלעד בגלגולו השני (צילום: שאול כוכבי)

אחרי הגלעדים האינטימיים והזמניים הגיע תורן של האנדרטאות, ואלו כבר שידרו רשמיות וקביעות. האנדרטה הראשונה הוקמה ב-1968.

על לוח ההנצחה, שהוצב על הסוללה צמוד למסגד סעד וסעיד, נחקק סמל החטיבה ומתחתיו 25 שמות של חללי הגדוד, בין שנפלו בדרך שכם ובין בזירות קרב אחרות בירושלים, מִטְרום הפריצה ועד כיבוש מוזיאון רוקפלר. צמוד למסגד היה מוצב ירדני שטוהר בידי מחלקת אילן של פלוגה א'. הצבת הלוח ליד המוצב שנכבש וליד חומת הגבול הייתה אפוא בעלת משמעות רבה. תיחום הלוח בגדר אבנים מסותתות שאינן אחידות ושילוב אבני הגַלְעֵדים קישרו היטב את השלב הספונטני הראשון אל השלב הממוסד השני.

צילום: שאול כוכבי

האנדרטה הגדודית, שהחליפה את הגלעדים הפלוגתיים הספונטניים, הייתה חלק ממערכת אנדרטאות אחידה בעיצובה, שתיעדה והנציחה את חללי חטיבת הצנחנים 55 כולם. נוסף על אנדרטה זו נבנו עוד שלוש והן הוצבו במקומות שבהם פעלו גדודי החטיבה והַמִפְקָדָה: גבעת התחמושת, שכונת שיח' ג'ראח ומוזיאון רוקפלר. 

הצבת לוח שמות הנופלים (מתוך תיק התוכנית של האדריכל משה מרגלית)

במחצית השנייה של שנות השמונים יזמה עיריית ירושלים תוכנית לבניית מרכז סחר וממשל במזרח העיר, וכחלק ממנה נסלל רחוב חדש (לימים רחוב נעמי קיס), שאמור היה לחבר את שכונת שמואל הנביא (מוסררה) שבמערב העיר לרחוב סלאח א-דין. תוואי הרחוב השיק למסגד סעד וסעיד, ולפיכך היה צורך להעתיק את האנדרטה ממקומה. באוגוסט 1990 הוחל בתכנון האנדרטה החדשה שתכלול גם רחבה. התכנון והעיצוב הופקדו בידי האדריכל משה מרגלית, והמיקום שנבחר היה שטח פתוח במפגש שלושת הרחובות: דרך שכם, רחוב פיקוד המרכז (לשעבר 'דרך המוזיאון'), שהוביל למעבר מנדלבאום, והרחוב החדש העתיד להיסלל. 

האנדרטה החדשה נחנכה ב-1993. 

קיר הזיכרון הראשי (הדרומי) באנדרטה השנייה

לאנדרטה החדשה נוסף עתה קיר זיכרון משני, ובו הונצחו חללי הגדוד שנפלו לאחר מלחמת ששת הימים. אז גם נבנתה רחבה מרוצפת באבן ירושלמית לבנה, שהבליטה את האנדרטה בתוך סביבה עירונית ששינתה את פניה.

קיר הזיכרון המשני (הצפוני) עליו נרשמו שמות חללי הגדוד שנפלו לאחר מלחמת ששת הימים

אומנם האנדרטה הועתקה ממקומה המקורי, אך עדיין נותרה באותה זירת קרב. מכלול אתר הזיכרון, שהיה ב-1967 שטח פתוח, נטמע כעת במרחב עירוני והוקף מכל עבריו בצירי תנועה סואנים. השטח הבנוי מסביב התרחב, ממערב למבנה המקורי של הקונסוליה האמריקאית נוספה תחנת דלק (ונפח תנועה מוגבר בהתאם) וממזרח לה נבנתה שורת חנויות ועסקים, צמוד לסדנת 'הקרמיקה הארמנית' הוותיקה. הצפיפות האורבנית בלב האוכלוסייה הערבית של מזרח העיר תחייב לימים, לקראת המשך הפיתוח, התייחסות והתחשבות. גדר אבן, שעליה עמודים הנושאים מסבך מתכת קישוטי, מבדלת את הרחבה מדרך שכם במזרח. במערב נבנה גרם מעלות שטוח ורחב, המבחין גם הוא בין מפלס הרחוב לרחבה. 

הקשר לזיכרון הקודם נשמר על ידי שילוב חֵלֶק מאבני הגלעד המקוריות הנושאות כיתוב ברצפת הפודיום הנמוך שעליו הוצב קיר הזיכרון. הרצף נשמר גם בקיר הזיכרון מאבן, שאליו הוצמד לוח שמות הנופלים ועוצב בדומה ללוח שהיה באנדרטה הראשונה. לצד הקיר הוקם עמודון שבראשו גומת מתכת ובה מודלקת 'אש תמיד'. קיר הזיכרון השני תוחם את הרחבה מִצפוֹן. שמות הנופלים ומועדי נפילתם חקוקים לאורכו וממלאים את הנדבך העליון. גדר המתכת המקורית, שהקיפה את בור אבן החומה השלישית לפני שער הכניסה לקונסוליה, הוחלפה במעקה אבן נמוך, והוא השתלב היטב ברחבה.    

הרחבה ומעקה החומה השלישית (צילומים: שאול כוכבי)

רחבת האנדרטה מכילה כעת שני אלמנטים של זיכרון קרוב: שמות הנופלים בקרבות בירושלים ושמות חללי מלחמת ההתשה בבקעת הירדן ובתעלה, במלחמת יום הכיפורים וכן אלה שנפלו במילוי תפקידם. לאלה נוסף אלמנט של זיכרון רחוק: אבן החומה השלישית המונכחת היטב ברחבה. אך לצערנו מעגל הזיכרון לא נסגר. רק טבעי וברור היה שיש להוסיף לקיר הזיכרון גם את חללי מלחמת שבעה באוקטובר ('חרבות ברזל'). מִנְעד שימור הזיכרון התרחב מִפְּרָטי-קבוצתי להיסטורי-לאומי.

ד. הטקסים

עם השינויים שחלו במחוזות הזיכרון ובאתר ההנצחה המוחשי, השתנה גם סוכן זיכרון נוסף: הטקס. טקס הזיכרון השנתי הוא חלק בלתי נפרד משימור הזיכרון או הנרטיב של הקבוצה הזוכרת, ושני האלמנטים היסודיים האלה – האתר המוחשי והטקס המחזורי – משתנים עם הזמן, לעיתים במתינות ולעיתים בחדוּת, ומשפיעים זה על זה. משהשתנה האתר – נוסף קיר זיכרון והוחל לקרוא בטקס גם את שמות החללים שנפלו לאחר קרבות ירושלים – נוצרה 'צרימה' חריפה שקשה היה לִצְפּוֹת אותה מלכתחילה. המשתתפים בטקס, פניהם אל קיר הזיכרון הראשי שבצד דרום, בעוד מקצת השמות המוקראים חקוקים מאחור על קיר הזיכרון המשני. על מנת לְאיֵין את הצרימה הוצב לוח זיכרון נוסף, שלישי במספר, שעיצב מנחם לסקי, ליד לוח הזיכרון הראשי, בתבנית זהה לאחרון. המֵמַד הרוחבי הותאם לרשימה חד-טורית. בכך גם הושווה מעמדם של כל הנופלים: מקיר זיכרון משני ואחורי לקיר זיכרון ראשי.    

עוד קודם לשינוי זה, וכבר בשנת 2015, התבטאה השפעת הטקס על עיצוב אתר הזיכרון. הטקסים הראשונים, שהחלו ב-1968 ליד הגלעד המקורי, נערכו בעמידה ועיקרם היה הקראת השמות. משנת 1993 ואילך – משהועתקה האנדרטה ונוצרה הרחבה הבנויה – שוכללו בהדרגה אופיו של טקס הזיכרון ותכניו.              

מאז ואילך משתתפי הטקס יושבים ברחבה, שכן רשימת שמות החללים התארכה ולהקראת השמות נוספו קטעי קריאה ודיבור, שירים ואף מצֶגֶת שהצריכה מסך וידאו. גילם המתקדם של המשתתפים הצריך מתקני הצללה וכן נדרשו עזרים טכניים לביצוע טקס אור-קולי מורכב. כל אלה הביאו להחלטה שיש לשדרג את 'המשטח המרוצף' ולהתאימו לצרכים החדשים. האדריכל משה מרגלית החל לעסוק בכך, אך התהליך לא הושלם והוחלט להסתפק בהוספת קיר שמות שהוקם בשנת 2017. הרחבה כולה הפכה מאלמנט מִבְני-פונקציונלי ל'רחבת טקס'. כעת, שימור הזיכרון הוא רב-ממדי ורב-חושי. לקריאת שמות הנופלים התווספו צילומי דיוקן של הנופלים ובמקביל מושמעת ביוגרפיה קצרה שלהם. החל מהטקס של שנת 2018 הורחבה היריעה ונכללו גם צילומים וסרטונים הקשורים בנופלים ובחייהם.

ה. סוף דבר

אתגר שימור הזיכרון והניסיון לקבע ולשמר את הנרטיב הראשוני של חוֹוֵי האירוע הם קשים, מורכבים ואולי בלתי אפשריים. הזמן החולף אינו מיטיב עם מְשמְרֵי הזיכרון. הנרטיבים גם הם משתנים כתוצאה מתהליכים היסטוריים וחברתיים שלא תמיד ניתן לצפות אותם מראש. אתר זיכרון הוא אחד מני אמצעים רבים שבעזרתם קהילת הזיכרון מקווה להעביר את סיפורה גם לדורות הבאים.

על בסיס תכנונו של האדריכל אברמסון הושלמה תוכנית המבקשת להתאים את האתר למציאות חדשה ולצרכים חדשים. לא רק מקום התכנסות טקסי, חד-שנתי, שבו זיכרון הנופלים ומורשת הקרב של הגדוד מסופרים 'פנימה', למשפחות השכולות ולאנשי הגדוד הוותיקים, אלא גם אתר פעיל שיפנה 'החוצה' ויזמין עוברים ושבים וקבוצות מטיילים להתחבר לסיפור. רחבת הטקס, שכיום ריקה, תשנה בעתיד את פניה ותציע פינות ישיבה מוצלות. צמחייה ירוקת-עד תפריד בין הסביבה החיצונית לרחבה, ופינת מים זורמים תשלים את הסמליות של אתר הזכרון. אל אתר האינטרנט, שבו נמצא פרק ה'יזכור' וכן הסיפור המפורט של קרבות הגדוד, יוכל כל מבקר להגיע בעזרת ברקודים שיפוזרו ברחבה. 

אתר הזיכרון לגדוד 28 התפתח מגלעד ספונטני לזכר חללי שתי פלוגות לאתר זיכרון גדודי; מהנצחת חללי קרבות ירושלים להנצחת חללי הגדוד בכל הקרבות והמלחמות שבהם השתתף. המשותף לגלגולים הללו הוא הרצון להזכיר ולהנציח לא רק את הנופלים, אלא גם את הרוח המיוחדת שהניעה את צנחני המילואים, שכל שירותם הצבאי היה בהתנדבות. זו אותה רוח שאִפשרה לנו להתגבר על כל הקשיים, והלוואי שתמשיך לשרות בינינו. 

הדמיה של האנדרטה החדשה וסביבתה (אדריכל אורי אברמסון)

בעלי התוספות

ביום ירושלים תשפ"ו (14 ביוני 2026) עלו ותיקי הגדוד לאתר הזיכרון, כמנהגם בכל שנה, ושמחו לגלות שם שלט חדש:

צילום: שאול כוכבי

________________________________

שאול כוכבי, חבר קיבוץ הזורע, היה בין לוחמי גדוד 28 של הצנחנים בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים וחבר בצוות ההנצחה של הגדוד.  shaulkochavi@gmail.com

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי: 'השלושה' על מפת הארץ (א)

אירוע לזכרם של שלושה מבני ראשון לציון שנהרגו בפיגוע אוטובוס בכפר דרום, 1995 (אתר העירייה)
לזכרם הוקם בעיר גם 'גן השלושה'

מאת אבי בלדי ודוד אסף

במאמרה 'הנצחה מספרית ושִׁיוּם העבר: זיכרון ושכחה במרחב הציבורי בישראל', שנדפס בספר שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין (רסלינג, 2018), כתבה חוקרת הזיכרון הישראלי יעל זרובבל: 'ההנצחה המספרית כרוכה בתהליך קנוניזציה שמעניק למספר משמעות סמלית מוגדרת, המעצבת אותו מחדש כייצוג קולקטיבי של קבוצה מסוימת וידועה [... היא] משתמשת בסמל מתמטי מופשט על מנת לזהות את הקבוצה המונצחת' (עמ' 192). בהמשך ציינה זרובבל, כי ראשיתה של ההנצחה המספרית נעוצה במושגים כמו 'שלושת האבות', 'ארבע אמהות', 'עשרת הרוגי מלכות' או 'שנים עשר השליחים', וגם בעלייה הדרמטית בהנצחת נופלים לאחר מלחמת העולם הראשונה ('גרסה חילונית של מות קדושים').

זרובבל גם הצביעה על ריבוי ההנצחה המספרית הקטנה ('השניים', 'השלושה' ו'הארבעה'), אשר לרוב קשורה לאירועים מקומיים. שמות אלה מופיעים ברשויות מקומיות שונות בישראל ולא תמיד נלווה להם הסבר שמאפשר להבין את הרקע ההיסטורי של השם. אירועי השבעה באוקטובר והיקפי הטבח בקיבוצים, במושבים ובערים, מציפים שאלות חדשות על הנצחה וזיכרון. אנדרטאות זמניות רבות הוקמו במרחב עוטף עזה והן מנציחות את מקום נפילתם של חיילים, שוטרים ואזרחים שנקלעו לתופת, אולי מתוך תקווה שאלה יהפכו עם הזמן לנקודות הנצחה קבועות וימשיכו להדהד את זיכרון הנופלים וגבורת הלוחמים.

לפני כמה שנים התפרסמה בבלוג עונג שבת רשימתו של אבי בלדי, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ? 'השניים' ברחובות ישראל' (25 בנובמבר 2022), ובה תוארו רחובות ואתרי הנצחה הקשורים ב'שניים', שרובם מנציחים נופלים מקומיים או כאלה שהגורל זימן אותם יחד. הפעם נתחקה אחרי 'שלושה' ונדון מעט בסיפורים שמאחוריהם. כמתבקש, ובעיקר בשל ריבוי החומר, יחולק מאמר זה לשלושה: החלק הראשון יעסוק ברחובות בערי ישראל הקרויים על שם שלושה; החלק השני יעסוק בקיבוצים ובמושבים, בגנים ובמצפים; השלישי – בגשרים, בכיכרות, בחורשות ובשאר אתרי זיכרון. 

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים (משלי, ל 18)

א. רחוב השלושה בתל אביב

בשכונת יד אליהו שבמזרח תל אביב נמצא רחוב השלושה, אך לאורך הרחוב אין ולוּ שלט הסבר אחד על פשר השם.

צילום: איתמר לויתן

הרחוב נקרא על שם שלושה קצינים מגדוד 2 של חטיבת קרייתי שנפלו במלחמת העצמאות. וזה סיפורם: לאחר כניסתה לתוקף של 'ההפוגה השנייה', קיבלה חטיבת קרייתי, אשר השתתפה עד אז בקרבות 'עשרת הימים', את האחריות להחזקתם של כמה משלטים באזור הכפר הערבי הנטוש ג'ימזו. ב-20 ביולי 1948 ערכו ישראל שחורי (יליד 1913) מפקד מרחב תל אביב והקצינים יחזקאל בן דוד (פוגץ') ואלכסנדר (שׁוּרָה) אשרוביץ, סיור ממונע לצורך הקמת משלטים חדשים. רכבם עלה על מוקש נגד טנקים ושלושתם נהרגו במקום. 

ישראל שחורי במדים (ויקיפדיה)

שחורי הועלה לדרגת סא"ל ונקבר יחד עם בן דוד בבית הקברות נחלת יצחק, מקום קבורתם של כאלף חללים ממלחמת העצמאות. על שמו של שחורי נקראה המעברה 'מחנה ישראל', סמוך ללוד, מזרחית למקום נפילתו; על שם יחזקאל בן דוד, נקרא הגשר מעל נחל איילון בכביש 412. אלכסנדר (שורה) אשרוביץ, שהיה מזכיר קיבוץ גבעת ברנר ושם הובא למנוחת עולמים, הונצח בשמו של מחנה שׁוּרָה הסמוך, אשר התפרסם כמפקדת זיהוי גופות החללים ממתקפת השבעה באוקטובר. שלושתם הונצחו גם בערים נוספות כמו בת ים. 

אנדרטת זיכרון למפקדי ההגנה באזור תל אביב, סמוך למושב גמזו (צילום: ישראל שחורי, ויקימדיה)

כתובת הזיכרון שנשחקה וחודשה (יזכור)

בתל אביב יש אנדרטת זיכרון לשלושה לוחמים נוספים, אשר נפלו בתש"ח (5 בדצמבר 1947ׂ) בקרב על שכונת התקווה שבמזרח תל אביב: נסים עזיז, מיכאל (מיכה) פישר ויעקב שיף. פישר, בן יחיד, נהרג מאש חיילים בריטים, כאשר ניסה לחלץ את שני הלוחמים הפצועים.

לוח זיכרון בשכונת התקווה (יזכור)

מימין לשמאל: מיכה פישר, נסים עזיז, יעקב שיף (יזכור)

'כיכר השלושה', לזכרם, ממוקמת משום מה דווקא בקצה רחוב ויצמן שבצפון תל אביב, סמוך לירקון.

צילום: אבישי טייכר (ויקימדיה)

 

ב. רחוב השלושה בבני ברק

מעריב, 12 בדצמבר 1986

שמו של רחוב השלושה, רחוב קטן ונידח בבני ברק, נדון בישיבה של הכנסת, ב-28 באוקטובר 1986. הוא זכה לכבוד זה בשל קומבינה שביקשה העירייה לערוך: להחליף את שם הרחוב ולקרוא לו על שמו של 'החשב סופר' (הרב אברהם שמואל בנימין סופר, שהיה חבר מועצת גדולי התורה).

על פי פרוטוקול הדיון, שאלה ח"כ גאולה כהן מסיעת התחיה את שר הפנים:

נוכח החלפת שמות רחובות בבני ברק, הנושאים את שמות חללי צה"ל קדושי האומה, והפגיעה במשפחותיהם ובמשפחות כל עם ישראל, אודה לך אם תשיבני: 

‎1. מה בדעתך לעשות כדי לתקן את המעוות ולהחזיר לרחובות אלה את שמותיהם של חללי צה"ל?

‎2. מה בדעתך לעשות כדי להעמיד במקומם את האחראים למעשה הזה?

ושר הפנים הרב יצחק פרץ (ש"ס) השיב: 

בראשית דברי אני מוצא לנכון לציין שהנושא הנדון היום הוא בעל רגישות מיוחדת, ועל כן אופן הטיפול בו חייב להיות נגזר מרגישות זאת. כרב וכשר בישראל אני רוצה להדגיש את החשיבות הרבה הקיימת בהנצחת זכרם של קדושי ישראל, אשר מסרו נפשם על הגנת העם והארץ. זכרם של חללי צה"ל קדוש בעיני כל חלקי האומה [...] לכן, מחובתנו להנציח את זכרם לא רק בלבבות ובנפשות אלא גם באתרים שונים, כדי שזכרם לא יסוף מקרבנו ולמען יסופר לדורות הבאים [...] לגופו של עניין: עיריית בני ברק לא ביטלה את שמות הרחובות שבהם מדובר. רחוב 'השלושה' הוא בעל עיקול טבעי היוצר למעשה שני רחובות. חלקו האחד של הרחוב נשאר גם עכשיו באותו שם שהיה לפני כן, בשם רחוב 'השלושה', ואילו חלקו השני, מעבר לעיקול, נקרא רחוב 'חשב סופר'. רחוב 'מבצע קדש' חולק לשניים לאחר פטירתו של דוד בן-גוריון. בחלקו האחד נשאר בשמו רחוב 'מבצע קדש', ואילו חלקו האחר נקרא עד לאחרונה בשם רחוב 'דוד בן-גוריון'. עם שינוי שמו של רחוב 'מודיעין' העובר בתחום שיפוטה של בני ברק לרחוב 'בן-גוריון' שונה שמו של רחוב 'בן-גוריון' הקודם לרחוב על שם הבאבא סאלי. 

מבולבלים? גם אנחנו... 

גם וגם... 'רחוב חשב סופר (השלושה)' (צילום: יוחנן פלוטקין)

אז את מי בעצם מנציח רחוב השלושה בבני ברק? 

בשילוט העירוני ברחוב אין מילת הסבר, וכפי שראינו בדבריו של מזכיר העירייה, בקטע העיתון שהובא לעיל, 'איש לא ידע מי הם השלושה'... באותה כתבה צוין כי אחד מן השלושה היה פנחס גלברט, ימאי ארץ-ישראלי ששירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ומקום קבורתו לא נודע (הוא מצא את מותו באונייה ארינפורה, שב-1 במאי 1943 ספגה פגיעה ישירה של מטוס גרמני והוטבעה. עמה ירדו למצולות 139 חיילים ארץ-ישראלים ששירתו בצבא הבריטי).

השלט המקורי ברחוב השלושה (הצילום באדיבות דורית ברק, חוקרת תולדות בני ברק)

יהושע לביא, מורה דרך יליד בני ברק, הפנה אותנו לוויכוח נושן בקבוצת הפייסבוק הפרטית 'זכרונות ילדות בני ברק' ומשם מתברר כי לא רק שמדובר בשלושה חללים ממלחמת העולם השנייה, אלא ששלושתם – פנחס גלברט, צבי טורק וצבי שיפר – גם היו בני אותו רחוב!

בשלט זיכרון שנקבע ברחוב ביוזמה פרטית, בתגובה על הקומבינה של העירייה, נכתב:

רחוב השלושה 

נקרא ב-1.4.46 על שמם של צבי שיפר פנחס גלברט וצבי טורק הי"ד

השלושה היו חיילי יחידה עברית להובלה 462 בצבא הבריטי

הם נספו בים התיכון יחד עם 140 מחיילי הפלוגה בדרכם לזירת הקרבות באירופה, 

כאשר אונייתם טובעה על ידי הנאצים בכ"ז בניסן תש"ד, 1.5.43.

השלושה שחיו ברחוב זה, לא זכו להגיע לקבר ישראל

יהי זכרם ברוך

שלט הזיכרון הפרטי ברחוב השלושה (צילום: יוחנן פלוטקין)

באותה קבוצת דיון התברר גם, כי אביו של אחד הנופלים כעס כל כך על שינוי שם הרחוב ותלה שלט עצמאי שבו נכתב: 'רחוב השלושה: מעתה ועד עולם'...

שלט הנצחה לנופלים בני העיר בבית הכנסת הגדול של בני ברק במלחמת השחרור ובמבצע סיני
שמות 'השלושה', שנפלו ב-1943, לא צוינו כאן (צילום: יהושע לביא)

אגב בבני ברק גם רחוב ייחודי שקשור לשלושה: רחוב שלוש השעות.

צילום: יוחנן פלוטקין

לא תנחשו במה מדובר...

הכוונה למבצע מוקד, מכת הפתיחה שהחלה את מלחמת ששת הימים בתקיפות פתע על שדות התעופה של מצרים, שבהן הושמד חיל האוויר המצרי (מספר השעות לא כל כך מדויק, אבל העיקר הכוונה).

ג. רחוב השלושה בִּיהוּד

רחוב השלושה, יהוד (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

רחוב השלושה ביהוד מנציח פיגוע אכזרי שהתרחש ב-12 באוקטובר 1953 ובו נרצחו סוזאן קניאס בת 39, ושני ילדיה הקטנים בנימין ושושנה, בחדירה של חוליית מחבלים פלסטינים, שבאותם ימים נקראו מסתננים או 'פדאיון'. הם חדרו ליישוב, השליכו רימון מבעד לחלון והרגו את האם וילדיה. ילד נוסף נפצע קשה ומת לאחר שלוש שנים. על השילוט נזכר רק שמם הפרטי של הנרצחים ושם המשפחה קניאס נשמט. 

סוזן קניאס (אתר לעד)

מעריב, 13 באוקטובר 1953

פיגוע מזעזע זה הוביל לפעולת התגמול הצה"לית בכפר קיביה. תוצאותיה הקשות – הרג של כשישים כפריים, כולל נשים וילדים, והרס של כ-45 בתים – העלו על סדר היום המשפטי והציבורי, בארץ ובעולם, סוגיות של ערכים, טוהר הנשק ונקמה. שמה הרשמי של פעולת קיביה היה 'מבצע שושנה', על שם סוזן קניאס.

שני ילדי המשפחה שניצלו התקשו להמשיך בשגרת חייהם גם עשרות שנים לאחר הפיגוע, כפי שעולה מכתבתו של אביחי בקר 'ילדי קניאס', שפורסמה בעיתון הארץ בשנת 2003.

ד. רחוב שלושת בני עין חרוד בבאר שבע

צילומים: יעל בר

בעיר העתיקה בבאר שבע יש רחוב ושמו 'שלושת בני עין חרוד' – מי הם, ומדוע התגלגלו לבאר שבע?

מדובר בשלושה חברי קיבוץ עין חרוד, לוחמים בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שנפלו על משמרתם בנגב אך באירועים נפרדים.

משה אלברט יצהר אומנם נולד בקייב (אז בברית המועצות) וגדל בנהלל אך את ביתו הקים בעין חרוד. בימי מלחמת העצמאות הוצב במצפה בית אשל ושימש מפקד הפלוגה שהגנה על הנקודות המבודדות בנגב. בי"א באייר תש"ח (20 במאי 1948) נהרג משה בהפגזה מכיוון באר שבע הערבית. הוא נקבר בבית אשל וכעבור שנה נקבר שוב בעין חרוד.  

משה אלברט

נמרוד לויטה, בן עין חרוד, סמג"ד בפלמ"ח, נהרג לאחר סיומה של מלחמת העצמאות כשרכבו עלה על מוקש בדרך לבית גוברין. הוא נקבר בעין חרוד. לאחר מותו ראה אור לקט ממכתביו: בעלות ימיו: אגרות ורשומות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ט).

משמאל: נמרוד לויטה (פלמ"ח בפייסבוק)

לזכרו של נמרוד לויטה הוקמו מצפור, חורשה ואנדרטה בגלבוע.

הלל לביא, בנו של שלמה לביא, מדמויות המופת של העלייה השנייה וממנהיגי מפא"י והתנועה הקיבוצית, ליווה שיירות אספקה לכפר דרום. ביום השני להפוגה הראשונה פתחו המצרים באש על השיירה והלל שנפצע מת כעבור כמה ימים. גם הוא נקבר תחילה בכפר דרום וביום השנה למותו הועבר לקבורה בקיבוצו עין חרוד. אחיו הבכור ירובעל נפל כמה חודשים קודם לכן בקרבות באזור הגלבוע.

ירובעל, אילנה והלל לביא

סיפורה המופלא של משפחת לביא מובא בסרטו של עפר מדניקוב:

ה. רחוב השלושה בבית שמש

חנוכת רחוב השלושה בבית שמש, 2021 (דוברות העירייה)

רחוב השלושה בשכונת נווה שמיר בבית שמש נקרא על שם שלושת הנערים נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל-עד שָׁעֶר, שנחטפו בידי מחבלי חמאס באזור גוש עציון ונרצחו ב-12 ביוני 2014. ככל הנראה, במקור נועד הרחוב להיות קרוי על שם שלושת בני משפחת רמון (אילן, רונה ואסף רמון), אך אישור המשפחה התמהמה. הדבר הוביל למעין סערה בקואליציה של ראשת העירייה דאז עליזה בלוך, שכן האישור לשינוי לא עבר במועצת העירייה כנדרש.

*

ככל הידוע לנו, בארץ יש לפחות עוד שלושה רחובות הקרויים 'השלושה'. 'רחוב השלושה' בזכרון יעקב קשור ככל הנראה בשלושה שנפלו בעמק בית שאן ב-1938 וסיפורם יובא בחלק הבא, כשנעסוק ב'גן השלושה' (סח'נה), אך יש הגורסים כי רחוב זה קשור באסון טביעת אוניית השלושה, שסיפורה יבוא בחלק השלישי של הרשימה.

רחוב השלושה בזכרון יעקב (אתר זיכרון לסימה כפרי)

ביישוב רמת צבי יש 'סמטת השלושה', אך לא הצלחנו לאתר מידע עליה, והוא הדין ברחוב השלושה במושב זיתן. נשמח אם מי מן הקוראים ישכיל אותנו על רחובות אלה וימציא לנו תמונות שלהם.

כאמור רשימה זו עסקה רק ברחובות ולא באתרי זיכרון אחרים על שם 'שלושה' – אלה יובאו בשני החלקים הבאים שיתפרסמו בשבועות הקרובים.

_______________________________________ 

אבי בלדי הוא עורך דין ומורה דרך abvrio@gmail.com 

דוד אסף הוא עורך בלוג עונג שבת dassaf@tauex.tau.ac.il