שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי: 'השלושה' על מפת הארץ (א)

אירוע לזכרם של שלושה מבני ראשון לציון שנהרגו בפיגוע אוטובוס בכפר דרום, 1995 (אתר העירייה)
לזכרם הוקם בעיר גם 'גן השלושה'

מאת אבי בלדי ודוד אסף

במאמרה 'הנצחה מספרית ושִׁיוּם העבר: זיכרון ושכחה במרחב הציבורי בישראל', שנדפס בספר שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין (רסלינג, 2018), כתבה חוקרת הזיכרון הישראלי יעל זרובבל: 'ההנצחה המספרית כרוכה בתהליך קנוניזציה שמעניק למספר משמעות סמלית מוגדרת, המעצבת אותו מחדש כייצוג קולקטיבי של קבוצה מסוימת וידועה [... היא] משתמשת בסמל מתמטי מופשט על מנת לזהות את הקבוצה המונצחת' (עמ' 192). בהמשך ציינה זרובבל, כי ראשיתה של ההנצחה המספרית נעוצה במושגים כמו 'שלושת האבות', 'ארבע אמהות', 'עשרת הרוגי מלכות' או 'שנים עשר השליחים', וגם בעלייה הדרמטית בהנצחת נופלים לאחר מלחמת העולם הראשונה ('גרסה חילונית של מות קדושים').

זרובבל גם הצביעה על ריבוי ההנצחה המספרית הקטנה ('השניים', 'השלושה' ו'הארבעה'), אשר לרוב קשורה לאירועים מקומיים. שמות אלה מופיעים ברשויות מקומיות שונות בישראל ולא תמיד נלווה להם הסבר שמאפשר להבין את הרקע ההיסטורי של השם. אירועי השבעה באוקטובר והיקפי הטבח בקיבוצים, במושבים ובערים, מציפים שאלות חדשות על הנצחה וזיכרון. אנדרטאות זמניות רבות הוקמו במרחב עוטף עזה והן מנציחות את מקום נפילתם של חיילים, שוטרים ואזרחים שנקלעו לתופת, אולי מתוך תקווה שאלה יהפכו עם הזמן לנקודות הנצחה קבועות וימשיכו להדהד את זיכרון הנופלים וגבורת הלוחמים.

לפני כמה שנים התפרסמה בבלוג עונג שבת רשימתו של אבי בלדי, הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ? 'השניים' ברחובות ישראל' (25 בנובמבר 2022), ובה תוארו רחובות ואתרי הנצחה הקשורים ב'שניים', שרובם מנציחים נופלים מקומיים או כאלה שהגורל זימן אותם יחד. הפעם נתחקה אחרי 'שלושה' ונדון מעט בסיפורים שמאחוריהם. כמתבקש, ובעיקר בשל ריבוי החומר, יחולק מאמר זה לשלושה: החלק הראשון יעסוק ברחובות בערי ישראל הקרויים על שם שלושה; החלק השני יעסוק בקיבוצים ובמושבים, בגנים ובמצפים; השלישי – בגשרים, בכיכרות, בחורשות ובשאר אתרי זיכרון. 

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים (משלי, ל 18)

א. רחוב השלושה בתל אביב

בשכונת יד אליהו שבמזרח תל אביב נמצא רחוב השלושה, אך לאורך הרחוב אין ולוּ שלט הסבר אחד על פשר השם.

צילום: איתמר לויתן

הרחוב נקרא על שם שלושה קצינים מגדוד 2 של חטיבת קרייתי שנפלו במלחמת העצמאות. וזה סיפורם: לאחר כניסתה לתוקף של 'ההפוגה השנייה', קיבלה חטיבת קרייתי, אשר השתתפה עד אז בקרבות 'עשרת הימים', את האחריות להחזקתם של כמה משלטים באזור הכפר הערבי הנטוש ג'ימזו. ב-20 ביולי 1948 ערכו ישראל שחורי (יליד 1913) מפקד מרחב תל אביב והקצינים יחזקאל בן דוד (פוגץ') ואלכסנדר (שׁוּרָה) אשרוביץ, סיור ממונע לצורך הקמת משלטים חדשים. רכבם עלה על מוקש נגד טנקים ושלושתם נהרגו במקום. 

ישראל שחורי במדים (ויקיפדיה)

שחורי הועלה לדרגת סא"ל ונקבר יחד עם בן דוד בבית הקברות נחלת יצחק, מקום קבורתם של כאלף חללים ממלחמת העצמאות. על שמו של שחורי נקראה המעברה 'מחנה ישראל', סמוך ללוד, מזרחית למקום נפילתו; על שם יחזקאל בן דוד, נקרא הגשר מעל נחל איילון בכביש 412. אלכסנדר (שורה) אשרוביץ, שהיה מזכיר קיבוץ גבעת ברנר ושם הובא למנוחת עולמים, הונצח בשמו של מחנה שׁוּרָה הסמוך, אשר התפרסם כמפקדת זיהוי גופות החללים ממתקפת השבעה באוקטובר. שלושתם הונצחו גם בערים נוספות כמו בת ים. 

אנדרטת זיכרון למפקדי ההגנה באזור תל אביב, סמוך למושב גמזו (צילום: ישראל שחורי, ויקימדיה)

כתובת הזיכרון שנשחקה וחודשה (יזכור)

בתל אביב יש אנדרטת זיכרון לשלושה לוחמים נוספים, אשר נפלו בתש"ח (5 בדצמבר 1947ׂ) בקרב על שכונת התקווה שבמזרח תל אביב: נסים עזיז, מיכאל (מיכה) פישר ויעקב שיף. פישר, בן יחיד, נהרג מאש חיילים בריטים, כאשר ניסה לחלץ את שני הלוחמים הפצועים.

לוח זיכרון בשכונת התקווה (יזכור)

מימין לשמאל: מיכה פישר, נסים עזיז, יעקב שיף (יזכור)

'כיכר השלושה', לזכרם, ממוקמת משום מה דווקא בקצה רחוב ויצמן שבצפון תל אביב, סמוך לירקון.

צילום: אבישי טייכר (ויקימדיה)

 

ב. רחוב השלושה בבני ברק

מעריב, 12 בדצמבר 1986

שמו של רחוב השלושה, רחוב קטן ונידח בבני ברק, נדון בישיבה של הכנסת, ב-28 באוקטובר 1986. הוא זכה לכבוד זה בשל קומבינה שביקשה העירייה לערוך: להחליף את שם הרחוב ולקרוא לו על שמו של 'החשב סופר' (הרב אברהם שמואל בנימין סופר, שהיה חבר מועצת גדולי התורה).

על פי פרוטוקול הדיון, שאלה ח"כ גאולה כהן מסיעת התחיה את שר הפנים:

נוכח החלפת שמות רחובות בבני ברק, הנושאים את שמות חללי צה"ל קדושי האומה, והפגיעה במשפחותיהם ובמשפחות כל עם ישראל, אודה לך אם תשיבני: 

‎1. מה בדעתך לעשות כדי לתקן את המעוות ולהחזיר לרחובות אלה את שמותיהם של חללי צה"ל?

‎2. מה בדעתך לעשות כדי להעמיד במקומם את האחראים למעשה הזה?

ושר הפנים הרב יצחק פרץ (ש"ס) השיב: 

בראשית דברי אני מוצא לנכון לציין שהנושא הנדון היום הוא בעל רגישות מיוחדת, ועל כן אופן הטיפול בו חייב להיות נגזר מרגישות זאת. כרב וכשר בישראל אני רוצה להדגיש את החשיבות הרבה הקיימת בהנצחת זכרם של קדושי ישראל, אשר מסרו נפשם על הגנת העם והארץ. זכרם של חללי צה"ל קדוש בעיני כל חלקי האומה [...] לכן, מחובתנו להנציח את זכרם לא רק בלבבות ובנפשות אלא גם באתרים שונים, כדי שזכרם לא יסוף מקרבנו ולמען יסופר לדורות הבאים [...] לגופו של עניין: עיריית בני ברק לא ביטלה את שמות הרחובות שבהם מדובר. רחוב 'השלושה' הוא בעל עיקול טבעי היוצר למעשה שני רחובות. חלקו האחד של הרחוב נשאר גם עכשיו באותו שם שהיה לפני כן, בשם רחוב 'השלושה', ואילו חלקו השני, מעבר לעיקול, נקרא רחוב 'חשב סופר'. רחוב 'מבצע קדש' חולק לשניים לאחר פטירתו של דוד בן-גוריון. בחלקו האחד נשאר בשמו רחוב 'מבצע קדש', ואילו חלקו האחר נקרא עד לאחרונה בשם רחוב 'דוד בן-גוריון'. עם שינוי שמו של רחוב 'מודיעין' העובר בתחום שיפוטה של בני ברק לרחוב 'בן-גוריון' שונה שמו של רחוב 'בן-גוריון' הקודם לרחוב על שם הבאבא סאלי. 

מבולבלים? גם אנחנו... 

גם וגם... 'רחוב חשב סופר (השלושה)' (צילום: יוחנן פלוטקין)

אז את מי בעצם מנציח רחוב השלושה בבני ברק? 

בשילוט העירוני ברחוב אין מילת הסבר, וכפי שראינו בדבריו של מזכיר העירייה, בקטע העיתון שהובא לעיל, 'איש לא ידע מי הם השלושה'... באותה כתבה צוין כי אחד מן השלושה היה פנחס גלברט, ימאי ארץ-ישראלי ששירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ומקום קבורתו לא נודע (הוא מצא את מותו באונייה ארינפורה, שב-1 במאי 1943 ספגה פגיעה ישירה של מטוס גרמני והוטבעה. עמה ירדו למצולות 139 חיילים ארץ-ישראלים ששירתו בצבא הבריטי).

השלט המקורי ברחוב השלושה (הצילום באדיבות דורית ברק, חוקרת תולדות בני ברק)

יהושע לביא, מורה דרך יליד בני ברק, הפנה אותנו לוויכוח נושן בקבוצת הפייסבוק הפרטית 'זכרונות ילדות בני ברק' ומשם מתברר כי לא רק שמדובר בשלושה חללים ממלחמת העולם השנייה, אלא ששלושתם – פנחס גלברט, צבי טורק וצבי שיפר – גם היו בני אותו רחוב!

בשלט זיכרון שנקבע ברחוב ביוזמה פרטית, בתגובה על הקומבינה של העירייה, נכתב:

רחוב השלושה 

נקרא ב-1.4.46 על שמם של צבי שיפר פנחס גלברט וצבי טורק הי"ד

השלושה היו חיילי יחידה עברית להובלה 462 בצבא הבריטי

הם נספו בים התיכון יחד עם 140 מחיילי הפלוגה בדרכם לזירת הקרבות באירופה, 

כאשר אונייתם טובעה על ידי הנאצים בכ"ז בניסן תש"ד, 1.5.43.

השלושה שחיו ברחוב זה, לא זכו להגיע לקבר ישראל

יהי זכרם ברוך

שלט הזיכרון הפרטי ברחוב השלושה (צילום: יוחנן פלוטקין)

באותה קבוצת דיון התברר גם, כי אביו של אחד הנופלים כעס כל כך על שינוי שם הרחוב ותלה שלט עצמאי שבו נכתב: 'רחוב השלושה: מעתה ועד עולם'...

שלט הנצחה לנופלים בני העיר בבית הכנסת הגדול של בני ברק במלחמת השחרור ובמבצע סיני
שמות 'השלושה', שנפלו ב-1943, לא צוינו כאן (צילום: יהושע לביא)

אגב בבני ברק גם רחוב ייחודי שקשור לשלושה: רחוב שלוש השעות.

צילום: יוחנן פלוטקין

לא תנחשו במה מדובר...

הכוונה למבצע מוקד, מכת הפתיחה שהחלה את מלחמת ששת הימים בתקיפות פתע על שדות התעופה של מצרים, שבהן הושמד חיל האוויר המצרי (מספר השעות לא כל כך מדויק, אבל העיקר הכוונה).

ג. רחוב השלושה בִּיהוּד

רחוב השלושה, יהוד (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

רחוב השלושה ביהוד מנציח פיגוע אכזרי שהתרחש ב-12 באוקטובר 1953 ובו נרצחו סוזאן קניאס בת 39, ושני ילדיה הקטנים בנימין ושושנה, בחדירה של חוליית מחבלים פלסטינים, שבאותם ימים נקראו מסתננים או 'פדאיון'. הם חדרו ליישוב, השליכו רימון מבעד לחלון והרגו את האם וילדיה. ילד נוסף נפצע קשה ומת לאחר שלוש שנים. על השילוט נזכר רק שמם הפרטי של הנרצחים ושם המשפחה קניאס נשמט. 

סוזן קניאס (אתר לעד)

מעריב, 13 באוקטובר 1953

פיגוע מזעזע זה הוביל לפעולת התגמול הצה"לית בכפר קיביה. תוצאותיה הקשות – הרג של כשישים כפריים, כולל נשים וילדים, והרס של כ-45 בתים – העלו על סדר היום המשפטי והציבורי, בארץ ובעולם, סוגיות של ערכים, טוהר הנשק ונקמה. שמה הרשמי של פעולת קיביה היה 'מבצע שושנה', על שם סוזן קניאס.

שני ילדי המשפחה שניצלו התקשו להמשיך בשגרת חייהם גם עשרות שנים לאחר הפיגוע, כפי שעולה מכתבתו של אביחי בקר 'ילדי קניאס', שפורסמה בעיתון הארץ בשנת 2003.

ד. רחוב שלושת בני עין חרוד בבאר שבע

צילומים: יעל בר

בעיר העתיקה בבאר שבע יש רחוב ושמו 'שלושת בני עין חרוד' – מי הם, ומדוע התגלגלו לבאר שבע?

מדובר בשלושה חברי קיבוץ עין חרוד, לוחמים בחטיבת הנגב של הפלמ"ח, שנפלו על משמרתם בנגב אך באירועים נפרדים.

משה אלברט יצהר אומנם נולד בקייב (אז בברית המועצות) וגדל בנהלל אך את ביתו הקים בעין חרוד. בימי מלחמת העצמאות הוצב במצפה בית אשל ושימש מפקד הפלוגה שהגנה על הנקודות המבודדות בנגב. בי"א באייר תש"ח (20 במאי 1948) נהרג משה בהפגזה מכיוון באר שבע הערבית. הוא נקבר בבית אשל וכעבור שנה נקבר שוב בעין חרוד.  

משה אלברט

נמרוד לויטה, בן עין חרוד, סמג"ד בפלמ"ח, נהרג לאחר סיומה של מלחמת העצמאות כשרכבו עלה על מוקש בדרך לבית גוברין. הוא נקבר בעין חרוד. לאחר מותו ראה אור לקט ממכתביו: בעלות ימיו: אגרות ורשומות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ט).

משמאל: נמרוד לויטה (פלמ"ח בפייסבוק)

לזכרו של נמרוד לויטה הוקמו מצפור, חורשה ואנדרטה בגלבוע.

הלל לביא, בנו של שלמה לביא, מדמויות המופת של העלייה השנייה וממנהיגי מפא"י והתנועה הקיבוצית, ליווה שיירות אספקה לכפר דרום. ביום השני להפוגה הראשונה פתחו המצרים באש על השיירה והלל שנפצע מת כעבור כמה ימים. גם הוא נקבר תחילה בכפר דרום וביום השנה למותו הועבר לקבורה בקיבוצו עין חרוד. אחיו הבכור ירובעל נפל כמה חודשים קודם לכן בקרבות באזור הגלבוע.

ירובעל, אילנה והלל לביא

סיפורה המופלא של משפחת לביא מובא בסרטו של עפר מדניקוב:

ה. רחוב השלושה בבית שמש

חנוכת רחוב השלושה בבית שמש, 2021 (דוברות העירייה)

רחוב השלושה בשכונת נווה שמיר בבית שמש נקרא על שם שלושת הנערים נפתלי פרנקל, איל יפרח וגיל-עד שָׁעֶר, שנחטפו בידי מחבלי חמאס באזור גוש עציון ונרצחו ב-12 ביוני 2014. ככל הנראה, במקור נועד הרחוב להיות קרוי על שם שלושת בני משפחת רמון (אילן, רונה ואסף רמון), אך אישור המשפחה התמהמה. הדבר הוביל למעין סערה בקואליציה של ראשת העירייה דאז עליזה בלוך, שכן האישור לשינוי לא עבר במועצת העירייה כנדרש.

*

ככל הידוע לנו, בארץ יש לפחות עוד שלושה רחובות הקרויים 'השלושה'. 'רחוב השלושה' בזכרון יעקב קשור ככל הנראה בשלושה שנפלו בעמק בית שאן ב-1938 וסיפורם יובא בחלק הבא, כשנעסוק ב'גן השלושה' (סח'נה), אך יש הגורסים כי רחוב זה קשור באסון טביעת אוניית השלושה, שסיפורה יבוא בחלק השלישי של הרשימה.

רחוב השלושה בזכרון יעקב (אתר זיכרון לסימה כפרי)

ביישוב רמת צבי יש 'סמטת השלושה', אך לא הצלחנו לאתר מידע עליה, והוא הדין ברחוב השלושה במושב זיתן. נשמח אם מי מן הקוראים ישכיל אותנו על רחובות אלה וימציא לנו תמונות שלהם.

כאמור רשימה זו עסקה רק ברחובות ולא באתרי זיכרון אחרים על שם 'שלושה' – אלה יובאו בשני החלקים הבאים שיתפרסמו בשבועות הקרובים.

_______________________________________ 

אבי בלדי הוא עורך דין ומורה דרך abvrio@gmail.com 

דוד אסף הוא עורך בלוג עונג שבת dassaf@tauex.tau.ac.il

ששת הימים ושבעת השערים: התכתבות בין שאול ליברמן ליצחק נבון

חיילי חטיבת הצנחנים פורצים לעיר העתיקה דרך שער האריות, 7 ביוני 1967 (צילום: שבתאי טל, ויקימדיה)

מאת אביעד הכהן 

סמוך לאחר מלחמת ששת הימים חיבר חבר הכנסת דאז יצחק נבון (2015-1921) – לימים שר החינוך והנשיא החמישי של מדינת ישראל – מעין אגדה ירושלמית קצרה, שכותרתה ששת הימים ושבעת השערים. הספרון נדפס לראשונה רק עשר שנים מאוחר יותר, בשנת תשל"ז (1976), בהוצאה הירושלמית 'שקמונה'. נבון כתב את האגדה בסגנון לשון חכמים, ורשם בה דברים שאומר כביכול כל אחד משבעת שערי חומת ירושלים העתיקה, שמשדל את 'חיילי ישראל היוצאים למלחמה ומוסרים נפשם ומנצחים בכל מקום ומקום' להיכנס לעיר העתיקה דווקא דרכו. 'שבעה שערים בחומתה של ירושלים', כתב נבון, 'ולא ידעו באיזה שער נכנסים. וכל שער קופץ ומרקד לפניהם ואומר: בואו דרכי שאני ראוי לכם מכולם'.

יצירה זו של נבון התקבלה באהדה רבה. קריינים מקצועיים ושחקנים שונים קראו והציגו אותה. הנה למשל מספר הסיפורים הירושלמי יהודה עַצָבָּה:

   

האגדה גם הולחנה מספר פעמים. כך למשל, בשנת 1982, כאשר נבון כיהן כבר כנשיא המדינה, הלחין אותה מתי כספי כפרטיטורה והיצירה בוצעה על ידי התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת פסטיבל ישראל, כשמלווה אותה קריינותו של יוסי בנאי.

]. 

לימים, שולב קטע אחד מתוכה, 'שער הרחמים', בתקליטו של כספי 'אחד לאחד' (הד ארצי, 1988) ונדפס גם בספר התווים שלו אחד לאחד (כנרת, 1989): 

תווי 'שער הרחמים' (אתר הבית של מתי כספי)

ארבע שנים אחר כך, בשנת 1986, עיבדה המלחינה מרי אבן אור את האגדה למקהלת ילדים במסגרת התוכנית 'מלחינים כותבים לילדים' בחסות משרד החינוך. הנה מקהלת לי-רון:

 

ילדים מכל רחבי הארץ שקראו את האגדה שלחו מכתבים לנשיא והביעו את רשמיהם. המכתבים הללו השתמרו בארכיון המדינה באוסף מכתבי ילדים לנשיא והם מקור שופע להנאה. כך למשל כתב אחד הילדים: 'ראיתי את שמך ונדהמתי לרגע: יצחק נבון כותב סיפורים?…ידעתי שסיפור זה אינו אמיתי מפני ששערים אינם יכולים לדבר, אין להם רגשות ואף אחד (חוץ מהנביאים) אינו יכול לדעת מה קורה מעליו במרום ואיך מדבר ה' אל מלאכיו'.

ח"כ יצחק נבון בספריית הכנסת, דצמבר 1966 (צילום: משה פרידן; ויקימדיה)

נבון שלח את ספרו המודפס לאנשים שונים, וביקש את תגובתם. על אף שלא היה מדובר בחיבור אקדמי-מדעי, טרח הרב פרופ' שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורות האחרונים, שגר באותה עת ברחוב בן מימון 22 בירושלים, והשיב לו במילים חמות, תוך הוספת כמה הערות באשר לסגנון הכתיבה והניקוד הנכון.

לא מכבר מלאו ארבעים שנה לפטירתו של גאון רב-פנים זה והרוצה להרחיב מבטו מוזמן לעיין במאמרי 'התנא הירושלמי מניו-יורק: 40 לפטירתו של פרופ' שאול ליברמן' (מקור ראשון, 4 באפריל 2023).

שאול ליברמן (המדן, קונטיקט. לא מתוארך; באדיבות נעמה לזר)

המכתבים, השמורים כיום בארכיון המדינה, מתפרסמים כאן לראשונה: 

י"ט באב תשמ"ב

8 באוגוסט 1982

לחכם ונבון

לנשיא ישראל

מר יצחק נבון, ברכות עד בלי די

אישי הנכבד,

תודה כפולה ומכופלת בעד החוברת היקרה שזיכני בה. לא ראיתיה עד עכשיו, ובלעתי אותה על אתר. הרגשתי על בשרי את החום הלוהט הבוקע מתוכה.

מעלה יתירה בה שנכתבה ברוח שירת ימי הבינים המיוסדת על מדרשי חז"ל. מותר להשתמש בה בלשון המקרא ובלשון חכמים גם יחד, לפי הטעם.

כדאי לעבד מחדש את סיגנון המחברת, לחלק את השורות ולקצרן, כדי לתת לתוכנה צורת בלדה. ובימי הבינים היו בוודאי מוסיפים גם פזמון חוזר, כלומר, אחרי כל שער תביעה: לי הרשות ולי הזכות.

הייתי נותן דוגמא של קיצור בסוף הפואימה: 

נתכווץ שער האריות ודמם.

אמר לו הקודש (כן הוא הכתיב במקורות עתיקים, דוגמת "הגבורה" בלי "ברוך הוא"): דבר דבריך

נאנק דום.

ספג מכות ברצועות אור

פתח פיו ונָם [=ואמר]

רבונו של עולם:

בכל שעה רואה אני

על הרים ועל גבעות

חיילות ישראל

ניצלים באש ונופלים

יבואו מכל שער שיבואו

ובלבד שיבואו.

שמע הקודש ונָם:

מיעטת עצמך

כדי לרבות  בחיים,

חייהם של בחורים

יקרים בעיניך מיקרך

הריני גוזר

זאת הדרך וזאת המסילה

דרכך יכנסו

יבואו גורי אריות

דרך שער האריות

בכבוד ובהערצה, 

שאול ליברמן

תן דעתך: בשער הפרחים הניקוד אינו נכון וצריך לנקד:

"ואתם מִדַינים [=מתדיינים], ולא מְדַינין.

שאול ליברמן, ראשית שנות השישים (באדיבות ד"ר קרן קירשנבאום [לבית זלוטניק])

הנשיא יצחק נבון, שידע את ערכו של ליברמן כתלמיד חכם מן השורה הראשונה, התרגש למקרא המכתב והשיב לו במילים חמות:

ירושלים, י"ב באלול התשמ"ב

31 באוגוסט 1982

לכבוד,

ידידי המכובד והיקר, ר' שאול ליברמן,

שלום וברכה,

אני אסיר תודה לך מעומק הלב על מכתבך החם ועל שטרחת לקרוא את החוברת בעיון כה רב. אפשר שאתה צודק, אך אין בידי לשנות מה שכתבתי, ואולי גם לא ברצוני. נראה שפעמים אדם מתרגל למה שכתב ונראה לו כאילו השינוי יפגום במשהו, והדברים לא יהיו שמחים כנתינתם הראשונה.

באשר לניקוד המלה 'מְדַיְנים' או 'מִדַיְנים' – במלון אבן שושן מובא גם בבנין פיעל: 'תלמידי חכמים שמְדַינים בהלכה' (קהלת רבה ב') 'והיו שניהם מְדַיְנים זה עם זה' (בראשית רבה ג').

יש גם דוגמאות מאוחרות ממנדלי ואחד-העם. לעומת זאת, בהתפעל הוא מביא בתוספת הת', מתדיין.

וכן דעת יעקב כנעני ב'אוצר הלשון העברית'.

קבל נא שנית רגשי תודתי והוקרתי.

בכבוד רב ובברכה חמה,

יצחק נבון

_________________________________

פרופ' אביעד הכהן הוא נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים    aviad@edu.mishpat.ac.il