ששת הימים ושבעת השערים: התכתבות בין שאול ליברמן ליצחק נבון

חיילי חטיבת הצנחנים פורצים לעיר העתיקה דרך שער האריות, 7 ביוני 1967 (צילום: שבתאי טל, ויקימדיה)

מאת אביעד הכהן 

סמוך לאחר מלחמת ששת הימים חיבר חבר הכנסת דאז יצחק נבון (2015-1921) – לימים שר החינוך והנשיא החמישי של מדינת ישראל – מעין אגדה ירושלמית קצרה, שכותרתה ששת הימים ושבעת השערים. הספרון נדפס לראשונה רק עשר שנים מאוחר יותר, בשנת תשל"ז (1976), בהוצאה הירושלמית 'שקמונה'. נבון כתב את האגדה בסגנון לשון חכמים, ורשם בה דברים שאומר כביכול כל אחד משבעת שערי חומת ירושלים העתיקה, שמשדל את 'חיילי ישראל היוצאים למלחמה ומוסרים נפשם ומנצחים בכל מקום ומקום' להיכנס לעיר העתיקה דווקא דרכו. 'שבעה שערים בחומתה של ירושלים', כתב נבון, 'ולא ידעו באיזה שער נכנסים. וכל שער קופץ ומרקד לפניהם ואומר: בואו דרכי שאני ראוי לכם מכולם'.

יצירה זו של נבון התקבלה באהדה רבה. קריינים מקצועיים ושחקנים שונים קראו והציגו אותה. הנה למשל מספר הסיפורים הירושלמי יהודה עַצָבָּה:

   

האגדה גם הולחנה מספר פעמים. כך למשל, בשנת 1982, כאשר נבון כיהן כבר כנשיא המדינה, הלחין אותה מתי כספי כפרטיטורה והיצירה בוצעה על ידי התזמורת הקאמרית הישראלית במסגרת פסטיבל ישראל, כשמלווה אותה קריינותו של יוסי בנאי.

]. 

לימים, שולב קטע אחד מתוכה, 'שער הרחמים', בתקליטו של כספי 'אחד לאחד' (הד ארצי, 1988) ונדפס גם בספר התווים שלו אחד לאחד (כנרת, 1989): 

תווי 'שער הרחמים' (אתר הבית של מתי כספי)

ארבע שנים אחר כך, בשנת 1986, עיבדה המלחינה מרי אבן אור את האגדה למקהלת ילדים במסגרת התוכנית 'מלחינים כותבים לילדים' בחסות משרד החינוך. הנה מקהלת לי-רון:

 

ילדים מכל רחבי הארץ שקראו את האגדה שלחו מכתבים לנשיא והביעו את רשמיהם. המכתבים הללו השתמרו בארכיון המדינה באוסף מכתבי ילדים לנשיא והם מקור שופע להנאה. כך למשל כתב אחד הילדים: 'ראיתי את שמך ונדהמתי לרגע: יצחק נבון כותב סיפורים?…ידעתי שסיפור זה אינו אמיתי מפני ששערים אינם יכולים לדבר, אין להם רגשות ואף אחד (חוץ מהנביאים) אינו יכול לדעת מה קורה מעליו במרום ואיך מדבר ה' אל מלאכיו'.

ח"כ יצחק נבון בספריית הכנסת, דצמבר 1966 (צילום: משה פרידן; ויקימדיה)

נבון שלח את ספרו המודפס לאנשים שונים, וביקש את תגובתם. על אף שלא היה מדובר בחיבור אקדמי-מדעי, טרח הרב פרופ' שאול ליברמן, גדול חוקרי התלמוד בדורות האחרונים, שגר באותה עת ברחוב בן מימון 22 בירושלים, והשיב לו במילים חמות, תוך הוספת כמה הערות באשר לסגנון הכתיבה והניקוד הנכון.

לא מכבר מלאו ארבעים שנה לפטירתו של גאון רב-פנים זה והרוצה להרחיב מבטו מוזמן לעיין במאמרי 'התנא הירושלמי מניו-יורק: 40 לפטירתו של פרופ' שאול ליברמן' (מקור ראשון, 4 באפריל 2023).

שאול ליברמן (המדן, קונטיקט. לא מתוארך; באדיבות נעמה לזר)

המכתבים, השמורים כיום בארכיון המדינה, מתפרסמים כאן לראשונה: 

י"ט באב תשמ"ב

8 באוגוסט 1982

לחכם ונבון

לנשיא ישראל

מר יצחק נבון, ברכות עד בלי די

אישי הנכבד,

תודה כפולה ומכופלת בעד החוברת היקרה שזיכני בה. לא ראיתיה עד עכשיו, ובלעתי אותה על אתר. הרגשתי על בשרי את החום הלוהט הבוקע מתוכה.

מעלה יתירה בה שנכתבה ברוח שירת ימי הבינים המיוסדת על מדרשי חז"ל. מותר להשתמש בה בלשון המקרא ובלשון חכמים גם יחד, לפי הטעם.

כדאי לעבד מחדש את סיגנון המחברת, לחלק את השורות ולקצרן, כדי לתת לתוכנה צורת בלדה. ובימי הבינים היו בוודאי מוסיפים גם פזמון חוזר, כלומר, אחרי כל שער תביעה: לי הרשות ולי הזכות.

הייתי נותן דוגמא של קיצור בסוף הפואימה: 

נתכווץ שער האריות ודמם.

אמר לו הקודש (כן הוא הכתיב במקורות עתיקים, דוגמת "הגבורה" בלי "ברוך הוא"): דבר דבריך

נאנק דום.

ספג מכות ברצועות אור

פתח פיו ונָם [=ואמר]

רבונו של עולם:

בכל שעה רואה אני

על הרים ועל גבעות

חיילות ישראל

ניצלים באש ונופלים

יבואו מכל שער שיבואו

ובלבד שיבואו.

שמע הקודש ונָם:

מיעטת עצמך

כדי לרבות  בחיים,

חייהם של בחורים

יקרים בעיניך מיקרך

הריני גוזר

זאת הדרך וזאת המסילה

דרכך יכנסו

יבואו גורי אריות

דרך שער האריות

בכבוד ובהערצה, 

שאול ליברמן

תן דעתך: בשער הפרחים הניקוד אינו נכון וצריך לנקד:

"ואתם מִדַינים [=מתדיינים], ולא מְדַינין.

שאול ליברמן, ראשית שנות השישים (באדיבות ד"ר קרן קירשנבאום [לבית זלוטניק])

הנשיא יצחק נבון, שידע את ערכו של ליברמן כתלמיד חכם מן השורה הראשונה, התרגש למקרא המכתב והשיב לו במילים חמות:

ירושלים, י"ב באלול התשמ"ב

31 באוגוסט 1982

לכבוד,

ידידי המכובד והיקר, ר' שאול ליברמן,

שלום וברכה,

אני אסיר תודה לך מעומק הלב על מכתבך החם ועל שטרחת לקרוא את החוברת בעיון כה רב. אפשר שאתה צודק, אך אין בידי לשנות מה שכתבתי, ואולי גם לא ברצוני. נראה שפעמים אדם מתרגל למה שכתב ונראה לו כאילו השינוי יפגום במשהו, והדברים לא יהיו שמחים כנתינתם הראשונה.

באשר לניקוד המלה 'מְדַיְנים' או 'מִדַיְנים' – במלון אבן שושן מובא גם בבנין פיעל: 'תלמידי חכמים שמְדַינים בהלכה' (קהלת רבה ב') 'והיו שניהם מְדַיְנים זה עם זה' (בראשית רבה ג').

יש גם דוגמאות מאוחרות ממנדלי ואחד-העם. לעומת זאת, בהתפעל הוא מביא בתוספת הת', מתדיין.

וכן דעת יעקב כנעני ב'אוצר הלשון העברית'.

קבל נא שנית רגשי תודתי והוקרתי.

בכבוד רב ובברכה חמה,

יצחק נבון

_________________________________

פרופ' אביעד הכהן הוא נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים    aviad@edu.mishpat.ac.il