סיפורי רחובות: אנה פרנק, אהרונוב הנכבד, נרקיס בלעז, העיניים של המדינה

א. אנה פרנק 

צילום: איתמר לויתן

אנה פרנק, הנערה היהודייה המפורסמת ביותר שנרצחה בשואה, נולדה ב-12 ביוני 1929. השבוע צוין בכל העולם יום הולדתה ה-95. 

לא בחולון. 

אומנם בחולון יש רחוב לזכרה, אך לשיטתם היא נולדה ארבע שנים מוקדם יותר.

זאת ועוד, את שמה של אנה כותבים בלועזית Anne (ולא Anna). שמה המקורי היה Annelies, ואנה הוא קיצור של חיבה.

ב. אהרונוב הנכבד

צילום: מנחם רוזנברג

המילה 'נכבד' בשפה העברית שמורה אצלנו בדרך כלל למוכת'רים של כפרים ערביים, והנה, סוף סוף גם יהודי נהנה מן הכבוד להיות נכבד.

בנימין כהן אהרונוב (1979-1910) יליד איסטנבול, היה עיתונאי ובן למשפחת כהן-אהרונוב. בני משפחה זו הם מצאצאי אנוסי משהד בפרס שעלו לארץ בראשית המאה העשרים. אם לא די בכך, הוא גם היה 'מנכבדי ירושלים'. מעניין אם יש עוד יהודי שמחזיק בתואר זה ומאיזו עדה הוא...

בנימין כהן אהרונוב (ויקימדיה)

בנו של בנימין, אורי כהן אהרונוב, היה כתב המשטרה של הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. הוא נפטר בשנת 2015.

רחוב אהרונוב (לא ברור למה נשמט 'כהן'?) נמצא בשכונת בית הכרם בירושלים, סמוך לשדרות הרצל. 

אבל איך מתרגמים אותו לאותיות לטיניות? השילוט הירושלמי מציע: Harounoff. ככל שהצלחתי להעלות בחכתי האיות הנכון הוא Aharonov.

ג. מרדכי נרקיס בלעז

מרדכי נרקיס (1957-1898) היה חוקר אמנות יהודית חשוב, מנהלו של מוזיאון 'בצלאל' מ-1925. הוא גם היה אביו של פרופ' בצלאל (צָלִי) נרקיס (2008-1926), חוקר אמנות יהודית חשוב בפני עצמו וחתן פרס ישראל, שעוד זכיתי להכירו.

מרדכי נרקיס (צילום: אלפרד ברנהיים, ויקימדיה)

רחוב נרקיס הוא מרחובותיה המוכרים של שכונת רחביה, כמה חבל שעובדי העיריה הצליחו לשבש בצורה מביכה את תעתיק שמו וגם את שנת הולדתו (הוא נולד ב-1898 / כסלו תרנ"ט).

צילום: הלל אסף

ד. העיניים של המדינה

צילום: טל סגל

בשכונת שבזי בתל אביב נמצא רחוב החרמון, שפסגתו היא כידוע הגבוהה ביותר בישראל (וגם בסוריה).

על פי השלט: גובהו 1,814 מטר. האומנם?

מתברר שבדרך הארוכה מהחרמון ועד תל אביב איבדנו כאלף מטר. הגובה של הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל הוא 2,236 מטר (על פי ויקיפדיה).

מאיפה נלקח המספר 1,814? התשובה ההגיונית היא שזה שיבוש של המספר 2,814, שהוא רום פסגת החרמון בשטחה של סוריה.

שימו לב למצלמה! בכל זאת 'העיניים של המדינה'...

'בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא / וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר' (צילום: אלמוג; ויקימדיה)

מפה ומשם: אנה פרנק, תאריך עברי, מע"מ, המאורעות, גושפון, יציאה

א. אנה פרנק

ממתחם מערת בני ברית, אשר ביער הקדושים (לפני בית שמש), יוצא שביל קצר (כחמישים עד שבעים מטר אורכו) המוקדש לסיפור חייה של אנה פרנק. שביל זה נחנך בשנת 2011.

הכתובת הראשונה בשביל מופיעה על עמוד קטן, ובקצה השביל הוקמה אנדרטה גדולה לזכרה, המכונה יד אנה פרנק. 

הנה הכתובת המקדמת את פני ההולכים:

צילום: יורם שווגר (תודה לעפר גביש)

מצבה הפיזי של הכתובת הוא 'על הפנים'. האם אין שום גורם שאחראי לשמור על כתובות כאלה ולדאוג להחלפתן כשצריך? 

ומלבד זאת, אין קשר בין הטקסט בעברית לטקסט באנגלית. בטקסט העברי דאגו גם לשבש את שנת הולדתה של אנה. היא נולדה ב-1929, ולא ב-1924.

וראו זה פלא: בערך 'יד אנה פרנק' שבוויקיפדיה מובא צילום השלט המקורי, והנה אין בו פגם ושנת לידתה של אנה נרשמה כהוגן: 1929. כיצד השתנה התאריך והשתבש? 

צילום: אבישי טייכר (ויקיפדיה)

ב. תאריך עברי

מדוע מחקו לנו את התאריך העברי? מחה אריק אלון ממושב תקומה, ועמו רבים מתושבי המועצה האזורית שדות נגב, על השילוט החדש שהציבה המועצה בפתח הכניסה ליישוביהם. את מחאתם הנמרצת השמענו במדור זה לפני כמה חודשים.

והנה, תלונתם נשמעה ב'חלונות הגבוהים' ומבצע להשבת עטרת הלוח העברי ליושנה יצא לדרך. אמנם טרם הסתיים, וגם העבודה הגרפית לא נקייה לגמרי, אך הרצון הוא טוב ולפי שעה די בכך.

הנה כמה דוגמאות, לפני ואחרי:

ג. עם מע"מ או בלעדיו?

כידוע, מי שמוכר או קונה טובין באילת פטור מתשלום מע"מ. עם הפטור הזה אפשר לשחק ולהשתעשע, ובעיקר לבלבל את הקונים. הנה למשל שלט פרסום בתוך חנות H&O.

אז יש מע"מ או לא, ומה בדיוק ההנחה?

צילום: יעקב גדעוני

ד. מאורעות תרפ"ד/ז

ברמת השרון יש סמטה ושמה כפר אוריה, לזכר הכפר שננטש במאורעות תרפ"ט וכמה מתושביו עברו לגור ברמת השרון. בפינת הסמטה ורחוב סוקולוב 55 הוצב השלט הזה וממנו אפשר ללמוד כי 'מאורעות תרפ"ד' (או שמא תרפ"ז? הגופן אינו ברור) היו בשנת 1930...

צילום: יעקב וימן

ה. מרכזי סיוע

לתושבי גוש עציון יש ספר טלפון משל עצמם, שנקרא 'גושפון'. בעמודי הפתיחה יש, כנהוג, מספרים שימושיים של שירותי חירום והצלה.

מתברר שלתושבי הגוש יש שירותים חשובים נוספים, ובהם 'קו פתוח בנושא טהרת המשפחה', 'גמ"ח ארצי להשבת אבידה', ו'מרכז מידע ארצי בשמירת הלשון'.

צילום: טובה הרצל

ו. שלט יציאה

מה אומר השלט הזה, שצולם באחד ממתחמי הקורונה בפתח תקווה?

לכאורה הוא אומר שאם תצעדו בכיוון החץ תגיעו ל... שלט היציאה, כלומר לשלט שכתוב עליו 'יציאה'.

מה שקרה כאן הוא, כנראה, שכנהוג במקומותינו מישהו אמר למישהו: 'תכין שלט יציאה', אז הוא הכין 'שלט יציאה'.

צילום: גל ורדי

בורא מיני מזונות: ביגל שקוף, פיצה בגדלים, אנא פרנק אנא?

א. בגדי הבייגלה החדשים

המוצר האטרקטיבי הזה, שמוצע למכירה במרכולית שבקיבוץ עין הנצי"ב (עמק בית שאן), מזכיר קצת את 'בגדי המלך החדשים' של הנס כריסטיאן אנדרסן. מעניין אם הבייגל השקוף כולל גם את הבצק או רק את החור.

'המרכולית היא פרטית' – הסביר לי לייזר ריבלין חבר עין הנצי"ב – 'ואין לה שום קשר לקיבוץ. הבדיחה היא לא עלינו'.

תודה לגילעד רוזנברג.

צילום: אליעזר ריבלין

ב. הגודל כן קובע

הפיצה הזו קשורה יותר לפילוסופיה.

ערן כהן צילם את השלט הפארטאצ'י הזה בפיצריה בלוד. השלט עורר בו תהיות פילוסופיות, שמסקנתן היא שאצלנו גם מידה המכונה אקסטרה לארג' (XL) יכולה להגיע בגדלים שונים.

החנות הייתה סגורה ולכן לא ניתן היה לברר אם המבצע חל רק על מגש אקסטרה לארג' בינוני (מידיום), או שאפשר גם להזמין מגש XL קטן, ואולי אפילו אקסטרה סמול.

צילום: ערן כהן

ג. פיצה ברחוב אנא פרנק

ועוד בעסקי פיצה. לאלה שאוהבים את רשת 'פיצה שמש' מומלץ במיוחד לבקר בסניף בת ים. אני מקווה שתמצאו בקלות את הכתובת: רחוב אנא פרנק...

תודה לליאור פרי

ולמה זה מצחיק במיוחד, כי אצלנו בישראל כל בדיחה הופכת בשלב מסוים למציאוּת.

מה שמוביל בהכרח לציורו הבלתי נשכח של דודו גבע, בספר הבלתי נשכח Zoo ארץ Zoo? (הוצאת דומינו, 1982, עמ' 275), שבאופן לגמרי מקרי בימים אלה יצאה מהדורה חדשה שלו (ככל הנראה עבור כל אלה שהכריכה של המהדורה הישנה שברשותם התפרקה להם לחתיכות).

פרנסות של יהודים: אנה פרנק משלוחים

לכאורה, מה טבעי יותר מאשר לקרוא לעסק או לחנות מכולת על שם הרחוב בו היא ממוקמת?

אם חשבנו שהבדיחה המקאברית על חנות לחפצים מיד שנייה שנמצאת ברחוב טרומפלדור היא המילה האחרונה, הנה יש עוד כמה גבולות של טעם טוב שנפרצים פה ושם בארץ ישראל.

השדרן לירון תאני שצילם את התמונה שלמעלה והפיץ אותה בפייסבוק חושב שזה נורא מצחיק. לעומתו, משה מור, בעל העסק, בכלל לא מבין מה מצחיק פה (ראו כתבה ב-Mynet של פתח תקוה)...

מצחיק או לא – יחליט כל אחד. אבל גם אם הסחורה טרייה, טעם טוב זה לא הצד החזק שלה.

אגב, המאייר דודו גבע זצ"ל עלה על הפטנט הזה כבר לפני ארבעים שנה, כשעוד לא שמעו על 'פוליטיקלי קורקט'.

(Zoo ארץ Zoo, עמ' 240)