סיפורי רחובות: אנה פרנק, אהרונוב הנכבד, נרקיס בלעז, העיניים של המדינה

א. אנה פרנק 

צילום: איתמר לויתן

אנה פרנק, הנערה היהודייה המפורסמת ביותר שנרצחה בשואה, נולדה ב-12 ביוני 1929. השבוע צוין בכל העולם יום הולדתה ה-95. 

לא בחולון. 

אומנם בחולון יש רחוב לזכרה, אך לשיטתם היא נולדה ארבע שנים מוקדם יותר.

זאת ועוד, את שמה של אנה כותבים בלועזית Anne (ולא Anna). שמה המקורי היה Annelies, ואנה הוא קיצור של חיבה.

ב. אהרונוב הנכבד

צילום: מנחם רוזנברג

המילה 'נכבד' בשפה העברית שמורה אצלנו בדרך כלל למוכת'רים של כפרים ערביים, והנה, סוף סוף גם יהודי נהנה מן הכבוד להיות נכבד.

בנימין כהן אהרונוב (1979-1910) יליד איסטנבול, היה עיתונאי ובן למשפחת כהן-אהרונוב. בני משפחה זו הם מצאצאי אנוסי משהד בפרס שעלו לארץ בראשית המאה העשרים. אם לא די בכך, הוא גם היה 'מנכבדי ירושלים'. מעניין אם יש עוד יהודי שמחזיק בתואר זה ומאיזו עדה הוא...

בנימין כהן אהרונוב (ויקימדיה)

בנו של בנימין, אורי כהן אהרונוב, היה כתב המשטרה של הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית. הוא נפטר בשנת 2015.

רחוב אהרונוב (לא ברור למה נשמט 'כהן'?) נמצא בשכונת בית הכרם בירושלים, סמוך לשדרות הרצל. 

אבל איך מתרגמים אותו לאותיות לטיניות? השילוט הירושלמי מציע: Harounoff. ככל שהצלחתי להעלות בחכתי האיות הנכון הוא Aharonov.

ג. מרדכי נרקיס בלעז

מרדכי נרקיס (1957-1898) היה חוקר אמנות יהודית חשוב, מנהלו של מוזיאון 'בצלאל' מ-1925. הוא גם היה אביו של פרופ' בצלאל (צָלִי) נרקיס (2008-1926), חוקר אמנות יהודית חשוב בפני עצמו וחתן פרס ישראל, שעוד זכיתי להכירו.

מרדכי נרקיס (צילום: אלפרד ברנהיים, ויקימדיה)

רחוב נרקיס הוא מרחובותיה המוכרים של שכונת רחביה, כמה חבל שעובדי העיריה הצליחו לשבש בצורה מביכה את תעתיק שמו וגם את שנת הולדתו (הוא נולד ב-1898 / כסלו תרנ"ט).

צילום: הלל אסף

ד. העיניים של המדינה

צילום: טל סגל

בשכונת שבזי בתל אביב נמצא רחוב החרמון, שפסגתו היא כידוע הגבוהה ביותר בישראל (וגם בסוריה).

על פי השלט: גובהו 1,814 מטר. האומנם?

מתברר שבדרך הארוכה מהחרמון ועד תל אביב איבדנו כאלף מטר. הגובה של הפסגה הגבוהה ביותר בתחומי ישראל הוא 2,236 מטר (על פי ויקיפדיה).

מאיפה נלקח המספר 1,814? התשובה ההגיונית היא שזה שיבוש של המספר 2,814, שהוא רום פסגת החרמון בשטחה של סוריה.

שימו לב למצלמה! בכל זאת 'העיניים של המדינה'...

'בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא / וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר' (צילום: אלמוג; ויקימדיה)

על דעת המקום: מֵי עֵדֶן מעֵין אַל-מַיָּא

צילום: דוד אסף

מאת יהודה זיו

בשנת 1969 התחלתי לעבוד ברשות לשמורות הטבע כגיאוגרף ועורך סקרים, וזאת לפי בקשת האלוף (במילואים) אברהם יפה, שבאותה עת עמד בראשות הרשות והיה מפקדי בחטיבה 9 (חטיבת עודד), שבה שירתתי במילואים אחרי מלחמת העצמאות.

עבודתי בסקר רמת הגולן הייתה מרגשת במיוחד, וזאת בשל הסיפורים הרבים שהותירו במפות יושבי הגולן הקודמים. במפות הללו ניכרה ידה של 'האסכולה הסורית'. כך למשל, שמו של הכפר היהודי הקדום 'יְהוּדִיֶה' היה כצנינים בעיניהם, אך שעה שהחליפוהו נהגו המחליפים שמרנות בסדר הא"ב של מרשם התושבים והותירו את האות י' בראש שמו החדש של היישוב, שעתה נקרא בפיהם 'יַעַרַבִּיָה' (תושביו נטשוהו בעקבות מלחמת ששת הימים). וכך הוענקו שמות ציוריים נוספים לאתרים רבים בגולן, אך כל אלה לא יכלו לטשטש את זיכרונות העבר היהודי, מימי הבית השני והמרד הגדול ברומאים, אשר עלו ובקעו מתוך השמות.

תוך מלאכת הסקר נהגתי להעביר מדי פעם אל ועדת השמות הממשלתית הצעות משלי לשמות חדשים בגולן. אחת ההצעות הייתה לקרוא לתל א-שֵׁייחָ'ה (תל הישישה), השני בגובהו בגולן, בשם הר חֶרְמוֹנִית. שמו הערבי של ההר בא לו מן החרמון, הוא גַ'בַּל אֶ-שֵּׁייח' (הר הישיש), בעל בלורית השלג הלבנה הנשקפת מצפון. בני הכפרים הדרוזים, היושבים בין שניהם, נוהגים להוסיף, בקריצת עין, כי ישיש זה נודע כשובב גדול, ואותה ישישה, גם כשהיא מתנמנמת, מותירה לפיכך את עינה הכחולה האחת פקוחה – היא בריכת רם.

'עמק הבכא', הר חרמונית וברקע החרמון. מבט מהר בנטל (ויקיפדיה)

השם 'הר חרמונית' אושר (11 בדצמבר 1969), ובאותה ישיבה אושרו גם השמות 'בריכת הַמְּשׁוּשִׁים' ואף 'נחל משושים' (ואדי אֶל-הַוָּא), המתייחד במימיו הנופלים אל בריכה נדירה, עטורה עמודי בזלת משושים. כמו כן אישרה הוועדה את הצעתי לעִבְרוּת שמותיהם של שני תִּלֵּי געש כבויים הסמוכים זה לזה בשוליו המערביים של הגולן – תל אַבּוּ-נִידָא (אבי הטל), כינויו של קדוש מקומי הקבור בראש התל, שמסורת מקומית מספרת כי הוא אשר בירך את הגולן בריבוי טללים ובשפע מרעה (מכאן אף הכינוי 'פרות הבשן' בפי עמוס); ומצפון לו בן זוגו, תל אֶל-עַ'רָאם (האהבה העזה), הנמוך ממנו. שמם של תלים אלה היום הוא הר אֲבִיטַל והר בֶּנְטַל.

הר אביטל (ויקיפדיה)

למרגלותיו של הר בנטל יושב קיבוץ מרום גולן ואל פסגתו מטפס ועולה כביש המוליך למצפה נוף אשר מראשו נשקפים, משני עברי 'הקו הסגול', צפון הגולן והחרמון מזה והעיירה הסורית קונייטרה מזה. בצד המצפור מופעל גם בית קפה המכוּנה 'Coffee עָנָן', בעקבות צלצול שמו של קוֹפִי אָנָאן, איש גאנה, שהיה מזכיר האו"ם בשנים 2006-1997.

כפר הנופש מרום גולן ובית הקפה 'Coffee ענן' נמצאים על פסגת הר בנטל ומשקיפים על החרמון (תיירות מרום גולן)

לימים, משנתמניתי בשנת 1971 נציג רשות שמורות הטבע באותה ועדה, התקבלה בה גם הצעתי לכנות בצד המושב השיתופי אלוני הבשן – המזרחי ביישובי ישראל, שנטל את שמו מנבואת ישעיהו (ב 13) –את 'תל חוּזֵיקָה' ('שִׁהוּקוֹן' מבטן האדמה, אשר גרם לבצבוץ אותו תל געש גמלוני) בשם הר חוֹזֶק. ההחלטה התקבלה ב-30 באפריל 1976.

'הדמיון המזרחי' העשיר את תחום הטעם והריח בלשון הערבית בכמה וכמה דימויים ציוריים מעולם הצומח: על הברכה 'צַבָּאח אֶלְחֵ'יר' (בוקר טוב), נוהגים להשיב ב'צַבָּאח אֶל-פֻלּ' (בוקר היסמין, ב-ל' דגושה, כדי להבחין בינו לבין 'פוּל', שבערבית הוא 'פּוֹל'); עונתה הקצרה של הבשלת פרי הַמִּשְׁמֵשׁ הולידה את הפתגם הנודע 'בּוּקְרָה פִי אל-מִשְׁמִשׁ', כלומר מחר יבשיל המשמש, שהוא כעין מאמר חז"ל על 'אדם [ש]ישן כאן ורואה חלום באַסְפַּמְיָא' (נידה, ל ע"ב) – היא ספרד שבעברו השני של ים התיכון, ומשמעות שניהם: 'להד"ם'. פרי השֶׁסֶק מכונה בערבית 'אֶסְקִי דִנְיָא' (עולם יָשָׁן), צירוף לשון שאול מן הטורקית ואשר משמעותו היא 'טעם של פעם'. 

דימוי ציורי כעין זה נושא גם שם המעיין המכונה היום 'עינות סִלּוּקִיֶּה', הבוקע מצפון לצומת קצרין שבגולן, במזרח אזור התעשייה של העיר. לא הרחק ממקום נביעתו של המעיין השופע שוכן מפעל מילוי הבקבוקים 'מי עדן'.

עינות סלוקיה (נופי גונן)

השם 'סלוקיה' מתייחס אל כפר ערבי לשעבר באותו שם, אשר ישב כאן עד מלחמת ששת הימים. מן השם הערבי מבצבץ זכרה של העיר הקדומה סֶלֶבְקָיָה, שנקראה כנראה על שם סֶלֶבְקוֹס הרביעי, נכבשה בידי אלכסנדר ינאי ולימים ביצר אותה יוסף בן מתתיהו. 

בפי תושבי אותו כפר ערבי נשא המעיין את הכינוי הציורי 'עֵין נֻץ אֶ-דּוּנְיָא' (עין חצי-עולם), כלומר: כל הלוגם ממימיו מובטחת לו מחצית טוּב טעמו של העולם כולו. לא פחות! לפיכך הִצעתי (29 בפברואר 1980) לקרוא למעיינות אלה – ברוח הפיוט הנודע 'יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא', פרי עטו של ר' ישראל נַגָ'ארָה – בשם 'עין עַלְמָיָא', המצלצל כ'מַיָּא', שהם 'מים' בארמית. לעומת טעמו של 'חצי עולם' בלבד בשם הערבי, השם החדש רמז לטעמם המשובח של כמה וכמה עולמות...

אך נראה, כי שם 'ארמי' זה לא צלצל היטב באוזניהם של בעלי מפעל מילוי בקבוקי המים: הם העדיפו על פניו שם 'עברי למהדרין', ככתוב בתווית שעל הבקבוקים: 'מים מינרליים טבעיים. מופק ממעיין סלוקיה ברמת הגולן'.

צילום: דוד אסף

לאחרונה גדל והולך היקף מכירתם של המים המינרליים ה'עולמיים' הללו והם מיוצאים גם אל מעבר לים. כך מרחפת על עין עלמיא סכנה מתמדת של דלדול וייבוש. האומנם צפוי הוא, חלילה, לשאת בקרוב את השם החדש 'אין אַל-מַיָּא'?