‏הצגת רשומות עם תוויות רמת הגולן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רמת הגולן. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בנובמבר 2022

מפה ומשם: שביל הגולן, מקצועים, אשדודית, בית כנסת עם דגל

א. בשביל הגולן

צבי פיש יצא לטייל במקטע הצפוני של שביל הגולן וליקט עבורנו משם פניני שילוט.

1. בתי מחסה

באירוע פח"ע [פיגוע חבלני עוין] בגזרת החרמון, לא עלינו, הנכם מתבקשים לתפוס מכסה ולהודיע מיד לחמ"ל...

2. ניידת השיבוץ

אם בשיבוץ בוכנות או סיליקטורים חפצת, ליזן או האיל פנית.

3. פקוייקט של מקורות

אם במקום פרויקט הם היו משתמשים במילה העברית מיזם, הכל היה בסדר בשלט הזה....

4. אחי גיבורי הגולן 

בסמוך לאתר ההנצחה של גדוד עֹז 77, בעמק הבכא, ניצבת אנדרטה ועליה נחקק טקסט מרגש, שנושא את הכותרת 'אחי גיבורי הגולן', שכתב 'קובי'. 

מיהו קובי? חיפוש במרשתת העלה שמדובר בקובי שפיבק, קצין הקשר של הגדוד.

באחת השורות שם נכתב 'ודפקו אותו מקרוב והוא לו ידליק עוד אורות', וצריך להיות כמובן 'לא ידליק  יותר אורות'.   

5. שקיעת הדובדבן

ואחרי כל זה, הנה צימר יפה אבל עם שם מדכא  שקיעת הדובדבן (במקומות אופטימיים יותר נהוג לדבר על פריחת הדובדבן)...


ב. מקצועים מיוחדים

אם זו תגובה לשיטה הדקדוקית החדשה שמובילה מרב מיכאלי – כתב לי שמוליק שדה – אז היה צריך לכתוב 'מקצועים מיוחדות'. אבל הכיוןן די ברור...

צולם בכרמיאל. 

צילום: שמוליק שדה

ג. אשדודית

על סוכת המציל בחוף הים של אשדוד יש ניסיון מעניין לקליגרפיה חדשנית של אותיות 'אשדוד'. אומנם חדשנית, אך לא בהכרח מוצלחת. עניין של טעם...

אולי לזה התכוון נחמיה, כאשר ביקש לציין שפת עלגים:

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת. וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם (נחמיה, יג -24-23). 

צילום: מנחם רוזנברג

ד. 'פס מפה ופס מפה': דגל ישראל בפרדס חנה

כל אשר חוט משי לו   הוא יבוא הלום! פס מפה ופס מפה תכלת הוא ירקום. ככה-כך, ככה-כך, תכלת הוא ירקום. ככה-כך, ככה-כך, 
דגל לשלום.

(לוין קיפניס, 'דגל ישראל')

על הקיר האחורי של בית הכנסת הגדול בפרדס חנה מצויר  או שמא מפוסל – דגל ישראל גדול. בית הכנסת הוקם בין השנים 1937-1935 וכנראה שזמן לא רב לאחר בנייתו הוכן הדגל.

כאן אפשר לקרוא יותר על תולדות בית הכנסת המיוחד הזה.

פסי הדגל, כפי שאפשר לראות, אינם זהים לפסים המשורטטים על דגלה הרשמי של מדינת ישראל. בשלט שמחוץ לבית הכנסת הדבר מוסבר בכך שלפני קום המדינה לא הייתה אחידות בעיצוב הדגל, אך אולי זו סתם וריאציה קצת שונה על הדגל פרי דמיונו היצירתי של האמן האלמוני שעשה זאת.  

צילום: יוחנן פלוטקין


יום רביעי, 5 בספטמבר 2018

פה ושם בארץ ישראל: גזר ועגבנייה, ענבים ומים קרים

א. הורה גזר, עגבנייה עלי כידון

ברוכים הבאים לקיבוץ גזר!

נכון שהשם 'גזר' – שנלקח מתל גזר הסמוך  הוא שם כנעני, שאינו קשור מן הסתם לירק הכתום. ובכל זאת, אפשר היה לצפות שבשלט הכניסה לקיבוץ שזהו שמו יצוייר גזר ולא עגבנייה... (תודה לזאב קינן שהפנה את תשומת לבי).

צילום יעל שגב; שלט כניסה

זו הזדמנות להציג בפני קוראי הבלוג את האתר היפה 'שלט כניסה', שהגה ומנהל הטיפוגרף אברהם קורנפלד. באתר מתועדים מאות שלטי כניסה ליישובים בארץ, על המרהיב והמכוער שבהם. וככתוב שם:
דרך שלטי הכניסה אל היישובים שלנו נוכל לגלות משהו חדש על התרבות הישראלית ואולי להבין אותה יותר. שלט כניסה הוא פרויקט מתמשך שהתחיל בשנת 2010 על ידי אברהם קורנפלד מתוך אהבה לטיפוגרפיה ולצילום ומתוך רצון להכיר מעט יותר את הארץ לאורכה ולרוחבה. זהו ארכיון מצולם של שלטי כניסה להתיישבויות מאיזורים שונים בישראל. בתוך ההגדרה של 'התיישבויות' נכללים – ערים, מושבים, קיבוצים, עיירות, כפרים, מועצות מקומיות, ויישובים. 
הביקור באתר מומלץ ומרחיב דעת. לארכיון חסרים עדיין מאות שלטים, וצלמים מתנדבים יתקבלו בברכה.

ב. לא לשטוף ידיים עם ענבים

צילום: יהונתן עומר

יקב יפתחאל הוא יקב בוטיק בגליל התחתון, שמציע לבאים בשעריו פעילות יצירתית שכוללת הכנת מיץ ענבים  'בוצרים ונהנים' הם קוראים לזה.

עתה המודעה מעל הכיור מובנת קצת יותר. יש כיורים שנועדו לשטיפת הידיים שהתלכלכו מהענבים, אבל לא הכיור הזה...

ג. מים קרים לנפש עייפה

את פינת המעשה הטוב נייחד הפעם לעמדת המים הקרים שפתחו בני משפחה אחת ברמת השרון לעילוי נשמת סבתם האהובה.

יפה ומקורי!

צילומים: גדעון פליישמן

ד. סגור בערך 

באתר עין קשתות (אום אל-קנאטר) שבדרום רמת הגולן הוצב שלט מרושל ביותר שמודיע על סגירת המקום לביקורים בשל עבודות פיתוח.

התדעו קוראים יקרים מתי האתר פתוח או עד מתי בדיוק הוא סגור?

צילום: צביקי תמרי

יום רביעי, 31 בינואר 2018

על דעת המקום: מֵי עֵדֶן מעֵין אַל-מַיָּא

צילום: דוד אסף

מאת יהודה זיו

בשנת 1969 התחלתי לעבוד ברשות לשמורות הטבע כגיאוגרף ועורך סקרים, וזאת לפי בקשת האלוף (במילואים) אברהם יפה, שבאותה עת עמד בראשות הרשות והיה מפקדי בחטיבה 9 (חטיבת עודד), שבה שירתתי במילואים אחרי מלחמת העצמאות.

עבודתי בסקר רמת הגולן הייתה מרגשת במיוחד, וזאת בשל הסיפורים הרבים שהותירו במפות יושבי הגולן הקודמים. במפות הללו ניכרה ידה של 'האסכולה הסורית'. כך למשל, שמו של הכפר היהודי הקדום 'יְהוּדִיֶה' היה כצנינים בעיניהם, אך שעה שהחליפוהו נהגו המחליפים שמרנות בסדר הא"ב של מרשם התושבים והותירו את האות י' בראש שמו החדש של היישוב, שעתה נקרא בפיהם 'יַעַרַבִּיָה' (תושביו נטשוהו בעקבות מלחמת ששת הימים). וכך הוענקו שמות ציוריים נוספים לאתרים רבים בגולן, אך כל אלה לא יכלו לטשטש את זיכרונות העבר היהודי, מימי הבית השני והמרד הגדול ברומאים, אשר עלו ובקעו מתוך השמות.

תוך מלאכת הסקר נהגתי להעביר מדי פעם אל ועדת השמות הממשלתית הצעות משלי לשמות חדשים בגולן. אחת ההצעות הייתה לקרוא לתל א-שֵׁייחָ'ה (תל הישישה), השני בגובהו בגולן, בשם הר חֶרְמוֹנִיתשמו הערבי של ההר בא לו מן החרמון, הוא גַ'בַּל אֶ-שֵּׁייח' (הר הישיש), בעל בלורית השלג הלבנה הנשקפת מצפון. בני הכפרים הדרוזים, היושבים בין שניהם, נוהגים להוסיף, בקריצת עין, כי ישיש זה נודע כשובב גדול, ואותה ישישה, גם כשהיא מתנמנמת, מותירה לפיכך את עינה הכחולה האחת פקוחה – היא בריכת רם.

'עמק הבכא', הר חרמונית וברקע החרמון. מבט מהר בנטל (ויקיפדיה)

השם 'הר חרמונית' אושר (11 בדצמבר 1969), ובאותה ישיבה אושרו גם השמות 'בריכת הַמְּשׁוּשִׁים' ואף 'נחל משושים' (ואדי אֶל-הַוָּא), המתייחד במימיו הנופלים אל בריכה נדירה, עטורה עמודי בזלת משושים. כמו כן אישרה הוועדה את הצעתי לעִבְרוּת שמותיהם של שני תִּלֵּי געש כבויים הסמוכים זה לזה בשוליו המערביים של הגולן – תל אַבּוּ-נִידָא (אבי הטל), כינויו של קדוש מקומי הקבור בראש התל, שמסורת מקומית מספרת כי הוא אשר בירך את הגולן בריבוי טללים ובשפע מרעה (מכאן אף הכינוי 'פרות הבשן' בפי עמוס); ומצפון לו בן זוגו, תל אֶל-עַ'רָאם (האהבה העזה), הנמוך ממנו. שמם של תלים אלה היום הוא הר אֲבִיטַל והר בֶּנְטַל.

הר אביטל (ויקיפדיה)

למרגלותיו של הר בנטל יושב קיבוץ מרום גולן ואל פסגתו מטפס ועולה כביש המוליך למצפה נוף אשר מראשו נשקפים, משני עברי 'הקו הסגול', צפון הגולן והחרמון מזה והעיירה הסורית קונייטרה מזה. בצד המצפור מופעל גם בית קפה המכוּנה 'Coffee עָנָן', בעקבות צלצול שמו של קוֹפִי אָנָאן, איש גאנה, שהיה מזכיר האו"ם בשנים 2006-1997.

כפר הנופש מרום גולן ובית הקפה 'Coffee ענן' נמצאים על פסגת הר בנטל ומשקיפים על החרמון (תיירות מרום גולן)

לימים, משנתמניתי בשנת 1971 נציג רשות שמורות הטבע באותה ועדה, התקבלה בה גם הצעתי לכנות בצד המושב השיתופי אלוני הבשן – המזרחי ביישובי ישראל, שנטל את שמו מנבואת ישעיהו (ב 13) –את 'תל חוּזֵיקָה' ('שִׁהוּקוֹן' מבטן האדמה, אשר גרם לבצבוץ אותו תל געש גמלוני) בשם הר חוֹזֶק. ההחלטה התקבלה ב-30 באפריל 1976.

'הדמיון המזרחי' העשיר את תחום הטעם והריח בלשון הערבית בכמה וכמה דימויים ציוריים מעולם הצומח: על הברכה 'צַבָּאח אֶלְחֵ'יר' (בוקר טוב), נוהגים להשיב ב'צַבָּאח אֶל-פֻלּ' (בוקר היסמין, ב-ל' דגושה, כדי להבחין בינו לבין 'פוּל', שבערבית הוא 'פּוֹל'); עונתה הקצרה של הבשלת פרי הַמִּשְׁמֵשׁ הולידה את הפתגם הנודע 'בּוּקְרָה פִי אל-מִשְׁמִשׁ', כלומר מחר יבשיל המשמש, שהוא כעין מאמר חז"ל על 'אדם [ש]ישן כאן ורואה חלום באַסְפַּמְיָא' (נידה, ל ע"ב היא ספרד שבעברו השני של ים התיכון, ומשמעות שניהם: 'להד"ם'. פרי השֶׁסֶק מכונה בערבית 'אֶסְקִי דִנְיָא' (עולם יָשָׁן), צירוף לשון שאול מן הטורקית ואשר משמעותו היא 'טעם של פעם'. 

דימוי ציורי כעין זה נושא גם שם המעיין המכונה היום 'עינות סִלּוּקִיֶּה'הבוקע מצפון לצומת קצרין שבגולן, במזרח אזור התעשייה של העיר. לא הרחק ממקום נביעתו של המעיין השופע שוכן מפעל מילוי הבקבוקים 'מי עדן'.

עינות סלוקיה (נופי גונן)

השם 'סלוקיה' מתייחס אל כפר ערבי לשעבר באותו שם, אשר ישב כאן עד מלחמת ששת הימים. מן השם הערבי מבצבץ זכרה של העיר הקדומה סֶלֶבְקָיָהשנקראה כנראה על שם סֶלֶבְקוֹס הרביעינכבשה בידי אלכסנדר ינאי ולימים ביצר אותה יוסף בן מתתיהו. 

בפי תושבי אותו כפר ערבי נשא המעיין את הכינוי הציורי 'עֵין נֻץ אֶ-דּוּנְיָא' (עין חצי-עולם), כלומר: כל הלוגם ממימיו מובטחת לו מחצית טוּב טעמו של העולם כולו. לא פחות! לפיכך הִצעתי (29 בפברואר 1980) לקרוא למעיינות אלה – ברוח הפיוט הנודע 'יָהּ, רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא', פרי עטו של ר' ישראל נַגָ'ארָה  בשם 'עין עַלְמָיָא', המצלצל כ'מַיָּא', שהם 'מים' בארמית. לעומת טעמו של 'חצי עולם' בלבד בשם הערבי, השם החדש רמז לטעמם המשובח של כמה וכמה עולמות...

אך נראה, כי שם 'ארמי' זה לא צלצל היטב באוזניהם של בעלי מפעל מילוי בקבוקי המים: הם העדיפו על פניו שם 'עברי למהדרין', ככתוב בתווית שעל הבקבוקים: 'מים מינרליים טבעיים. מופק ממעיין סלוקיה ברמת הגולן'.


צילום: דוד אסף

לאחרונה גדל והולך היקף מכירתם של המים המינרליים ה'עולמיים' הללו והם מיוצאים גם אל מעבר לים. כך מרחפת על עין עלמיא סכנה מתמדת של דלדול וייבוש. האומנם צפוי הוא, חלילה, לשאת בקרוב את השם החדש 'אין אַל-מַיָּא'?