‏הצגת רשומות עם תוויות אשדוד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אשדוד. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בנובמבר 2022

מפה ומשם: שביל הגולן, מקצועים, אשדודית, בית כנסת עם דגל

א. בשביל הגולן

צבי פיש יצא לטייל במקטע הצפוני של שביל הגולן וליקט עבורנו משם פניני שילוט.

1. בתי מחסה

באירוע פח"ע [פיגוע חבלני עוין] בגזרת החרמון, לא עלינו, הנכם מתבקשים לתפוס מכסה ולהודיע מיד לחמ"ל...

2. ניידת השיבוץ

אם בשיבוץ בוכנות או סיליקטורים חפצת, ליזן או האיל פנית.

3. פקוייקט של מקורות

אם במקום פרויקט הם היו משתמשים במילה העברית מיזם, הכל היה בסדר בשלט הזה....

4. אחי גיבורי הגולן 

בסמוך לאתר ההנצחה של גדוד עֹז 77, בעמק הבכא, ניצבת אנדרטה ועליה נחקק טקסט מרגש, שנושא את הכותרת 'אחי גיבורי הגולן', שכתב 'קובי'. 

מיהו קובי? חיפוש במרשתת העלה שמדובר בקובי שפיבק, קצין הקשר של הגדוד.

באחת השורות שם נכתב 'ודפקו אותו מקרוב והוא לו ידליק עוד אורות', וצריך להיות כמובן 'לא ידליק  יותר אורות'.   

5. שקיעת הדובדבן

ואחרי כל זה, הנה צימר יפה אבל עם שם מדכא  שקיעת הדובדבן (במקומות אופטימיים יותר נהוג לדבר על פריחת הדובדבן)...


ב. מקצועים מיוחדים

אם זו תגובה לשיטה הדקדוקית החדשה שמובילה מרב מיכאלי – כתב לי שמוליק שדה – אז היה צריך לכתוב 'מקצועים מיוחדות'. אבל הכיוןן די ברור...

צולם בכרמיאל. 

צילום: שמוליק שדה

ג. אשדודית

על סוכת המציל בחוף הים של אשדוד יש ניסיון מעניין לקליגרפיה חדשנית של אותיות 'אשדוד'. אומנם חדשנית, אך לא בהכרח מוצלחת. עניין של טעם...

אולי לזה התכוון נחמיה, כאשר ביקש לציין שפת עלגים:

גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת. וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם (נחמיה, יג -24-23). 

צילום: מנחם רוזנברג

ד. 'פס מפה ופס מפה': דגל ישראל בפרדס חנה

כל אשר חוט משי לו   הוא יבוא הלום! פס מפה ופס מפה תכלת הוא ירקום. ככה-כך, ככה-כך, תכלת הוא ירקום. ככה-כך, ככה-כך, 
דגל לשלום.

(לוין קיפניס, 'דגל ישראל')

על הקיר האחורי של בית הכנסת הגדול בפרדס חנה מצויר  או שמא מפוסל – דגל ישראל גדול. בית הכנסת הוקם בין השנים 1937-1935 וכנראה שזמן לא רב לאחר בנייתו הוכן הדגל.

כאן אפשר לקרוא יותר על תולדות בית הכנסת המיוחד הזה.

פסי הדגל, כפי שאפשר לראות, אינם זהים לפסים המשורטטים על דגלה הרשמי של מדינת ישראל. בשלט שמחוץ לבית הכנסת הדבר מוסבר בכך שלפני קום המדינה לא הייתה אחידות בעיצוב הדגל, אך אולי זו סתם וריאציה קצת שונה על הדגל פרי דמיונו היצירתי של האמן האלמוני שעשה זאת.  

צילום: יוחנן פלוטקין


יום חמישי, 26 בנובמבר 2020

סיפורי רחובות: הדרך לכ"ט בנובמבר, מושב בילויים, אפטר ודנקנר

א. הדרך ארוכה היא ורבה

כ"ט בנובמבר (או 29 בנובמבר 1947), שיחול בראשית השבוע הבא, הוא אכן תאריך היסטורי חשוב. עצרת האו"ם קיבלה אז את 'תכנית החלוקה', מה שהביא, חצי שנה מאוחר יותר, להקמת המדינה. לפני ארבע שנים פרסמתי בבלוג רשימה שמתארת את מסעי למקום שבו הוכרזה תכנית זו ('בעקבות תכנית החלוקה: מסע לפְלַאשִׁינְג מֵדוֹאז', בלוג עונג שבת, 30 בנובמבר 2017), ואין לנחתום אלא להעיד על עיסתו. רשימה מצוינת! 

הדרך לתכנית החלוקה לא הייתה פשוטה, זה ידוע לכל מי שלמד היסטוריה. אולי זו הסיבה שבאשדוד החליטו להנציח לא רק את כ"ט בנובמבר  כפי שנהוג כמעט בכל עיר בארץ  אלא גם את הדרך לכ"ט בנובמבר, וכך נולד 'רחוב לכ"ט בנובמבר'...

צילומים: יצחק לב

ב. מושב בילויים בדרום הארץ


ברחוב גדרה בתל אביב, לא הרחק מבית הכנסת הגדול שברחוב אלנבי, הזמן קפא מלכת.

גדרה, שעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גרו בה בסוף 2019 מעל 28,000 איש היא עדיין 'מושב בילויים'.

לא סתם מושב, אלא מושב לצים, כאלה שמכלים את ימיהם במסיבות ובילויים...

ובינינו, גם ההגדרה הגאוגרפית של 'דרום הארץ' קצת מנותקת מהמציאות וראויה לעדכון.

צילום: רמי נוידרפר

בעלי התוספות

ראובן שדה (מרחובות) כתב לי:
להפתעתי נמצאו תימוכין לגרסת התעתיק התל אביבית 'מושב הבילויים', ודוקא בעמוד הבית של המועצה המקומית גדרה (בלשונית 'אודות'). בראש הדף מזדהר לו שלט הרחוב:

רחוב הביל"ויים בגדרה הוא רחוב תיירותי שבו נמצאים בתי המושבה המעטים ששרדו את שיני הזמן והבולדוזרים. הוא גאוות המושבה ויהלום הכתר של פעולות שימורה. 

ג. אֶפְטֶר או אַפְטֶר?

בשכונת למד בתל אביב נמצא רחוב הקרוי על שמו של יעקב אפטר, שהיה איש העלייה השנייה, מייסד 'המשביר המרכזי' ועסקן הסתדרותי חשוב. דיירי הרחוב נוהגים להגות את שמו אַפְטֶר (After), אבל בוויקיפדיה, וגם בשלט הרחוב שהובא בה בערך זה, הניקוד הוא אֶפְטֶר (Efter). 

יעקב אֶפְטֶר (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

הכתיב הנכון הוא אֶפְטֶר. אבל עיריית תל אביב התלבטה, ועל התלבטות זו אפשר לומר שצד ימין אינו יודע מה עושה צד שמאל, פשוטו כמשמעו: השלט בפינת לוי אשכול נושא שני תעתיקים לטיניים שונים משני צדדיו. גם הכתיב הלטיני והערבי של השם יעקב אוית בכל צד בצורה שונה.

צילום: יונתן לרנר

ד. הבן של דנקנר

בנתניה יש רחוב, קרוב לחוף הים, שנקרא 'מתתיהו-מאיר דנקנר'. מיהו דנקנר זה ומה עשה בחייו כדי להצדיק קריאת רחוב על שמו?

כך מכריז השלט:

צילום: ארנון יהל

באתר האינטרנט 'סיפורו של רחוב', שמחזיקה עיריית נתניה כתובים דברים דומים:
בן לסוחר יערות עשיר שנהרג על ידי שודדים. מתתיהו עזב את רוסיה בהיותו בן 16 והגיע לקפריסין, משם עלה ארצה ב-1897 והתיישב בראשון לציון. ב-1900 עבר לפתח תקווה, ובמלחמת העולם הראשונה נטע בה כרם. הטורקים גירשוהו לדמשק  כרבים מאנשי המושבות שנחשדו בריגול  עינוהו ועמדו לתלותו. אביו של עובד בן עמ"י, שהיה ממייסדי נתניה ועמד בראש העירייה עשרות שנים. אהל שם על שמו ועל שם רעיתו שושנה.
ובכן מתברר שמעלתו הגדולה של דנקנר היא שהביא לעולם את בנו עובד בן עמי (1988-1905) – ראש העיר הראשון של נתניה. בן עמי, שהיה בעל עמדת כח והשפעה רבה, בוודאי בעירו, הקפיד לקיים את מצוות כיבוד אב ואם וקרא רחוב על שם אביו.  

דעת לנבון נקל, שבנתניה יש גם שדרות עובד בן עמי, שנמתחות במקביל לשדרות דוד בן גוריון, ללמדך על כוחו וגבורתו של איש חשוב זה, בחייו ולאחר מותו.

יום שני, 15 באוקטובר 2018

פה ושם בארץ ישראל: הדרך לנצרת, משקפיים באשדוד, נדל"ן בעכו, רק בנתניה

א. איך כותבים נצרת?

בין נצרת לנצרת עילית יש כמובן הבדלים רבים. עכשיו אנחנו יודעים שיש גם הבדל בתעתיק הלטיני והערבי של השם 'נצרת', ועוד על שלט אחד!

התעתיק הרווח בעולם המערבי לנצרת הוא כמובן Nazareth.

צילום: יהונתן עומר

ב. תמונות מחוף נפרד


באשדוד יש כידוע חוף ים נפרד לחרדים. באים אחינו החרדים להשתכשך במי הים הגדול, והנה אין להם, אבוי, מקום להניח בו את משקפיהם.

שקלו וטרו ואז נמנו וגמרו שמוטב לתלות מאשר להניח. שאם אתה מניח את המשקפיים על החול בתוך בגדך או צקלונך, חיישינן שמא יישברו ברגל גסה של ילד או מבוגר שאינה מבחינה בין חול לבין מים, ושמא גם יעופו ברוח ויאבדו לעולם.

הלכו בחורינו ותלו את משקפיהם על הגדר סביב סוכת המציל, בבחינת 'עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ', ושם הם מזומנים להם עד שיספיקו לטבול ואחר כך להתנגב ולהתלבש, ונאמר אמן.

צילומים: יוחנן פלוטקין

ג. נדל"ן בעכו

עכו היא עיר קסומה, אבל מתברר שיש בה בעיות נדל"ן קשות...

צילומים: איתמר לויתן

ד. פריז דנתניה

צילם: יורי ינובר

יורי ינובר, פרנקופיל נתנייתי ושליח עונ"ש בנתניה, מדווח: 
אם רצית הוכחה ניצחת למעמדה של נתניה כמרכז הצרפתי של ישראל, הנה תמונת פח האשפה של בניין מגורים רב קומות ברחוב איתמר בן אב"י 3 במרכז העיר. 
'איתמר בונביא' נשמע כמו שמו של בולברד פריזאי שרמנטי בגדה השמאלית, אולי בפינת סן סימון דה פרס. השם 'בונביא' גם נשמע כווריאנט של bonne vie, שמסביר למה האומן הצרפתי (שהשתמש בשבלונות) בחר דווקא בגירסה זו. 

יום שני, 8 בפברואר 2016

פה ושם בארץ ישראל: אלה שמות; צניעות; תיאטרון גלובלי; תמרורים

א. הבעל שם טוב

שמות חנויות ומסעדות הם בלי ספק עניין לענות בו. בבחירת השם הקולע מושקעת תשומת לב, משום שבו יבואו לידי ביטוי לא רק חזונם של בעלי העסק אלא גם מידת השנינות, ההומור, התמימות, הטיפשות או הבנאליות שהם מצויידים בה. יש המון דוגמאות ברחבי ארצנו, מקצתן הובאו כאן בעבר (ונזכור לרעה את 'נקניקִיָאלִיק' או את 'פירות וירקות אנה פרנק', ולהבדיל, את השמות החביבים של קצביית 'שוק על ירך', חנות הגלידה 'כפיתולינה' או 'אמנת ג'בטה'). הפעם נייחד את תשומת הלב לשתי דוגמאות חדשות. קוראינו מרחבי הארץ מוזמנים לשלוח עוד.

בדם ואש יהודה נפלה

מה דעתכם על שמה המיליטריסטי של ה'פיצוצייה' הזאת, שצילם מאיר בולקה ברחוב הלח"י שבשכונת התקווה בתל אביב?

זה מתאים  כתב לי מאיר – לא רק לשם הרחוב, אלא גם לדב גרונר (שהיה דווקא איש האצ"ל), שנפגע בלחיו בעת הפריצה למשטרת רמת-גן באפריל 1946.


בלי קשר, בשבוע שעבר (כ"ה בשבט) צוין יום השנה למותו של אברהם שטרן ('יאיר'), מפקד הלח"י. יאיר נורה בידי קצין בריטי ב-12 בפברואר 1942, בדירת המסתור שלו בשכונת פלורנטין בתל אביב (היום נמצא שם מוזיאון 'בית יאיר').

הבשר טעים, אבל הפוליטיקלי לא ממש קוֹרֶקט


לכאורה, בני הקהילה הגאה עשויים לחוש שלא בנוח במסעדה האשדודית הזו. האומנם?

נתי אזולאי, שצילמה את השלט הזה, סיפרה לי מעט על תולדות המסעדה:
נולדתי באשדוד בשנת 1960. אבי ז"ל היה המורה הראשון בעיר הקטנה והקים בה את מערכת החינוך. המסעדה הזו היא ממש מימיה הראשונים של העיר והיא ממוקמת באזור א', שהוא הוותיק בעיר. היא הוקמה על ידי שני בחורים שמנים אמריקנים, ולפי הגרסה של אימי הם היו דרום-אפריקנים. מה שבטוח – הם דיברו אנגלית והם אלה שהכירו לנו את ההמבורגרים. מאז המסעדה החליפה כמה ידיים, אך לאוהבי הבשר היא מומלצת מאוד. האוכל תמיד טרי והמקום תמיד עמוס לקוחות. צעירי העיר שלא גדלו על 'שני הבחורים' (Two Guys) קוראים לה tugeys, ורק הוותיקים שעוד זוכרים הוגים נכון את השם. זו בדיחה רווחת באשדוד, שאינה מאוכלסת בהרבה דוברי אנגלית... 
ובכל זאת, לוּ אני במקומם הייתי מחליף את השֵׁם.

ב. דיברנו אתו, והוא דווקא מרוצה

סליחה?

את הדבקית התמוהה הזו צילמה עירית עמיאל בשדרות הרצל בירושלים.


ג. כל העולם במה

אלון גלעדי התפעל מן הגלובליזציה  ושמא בלבוליזציה  שמשתקפת מן המודעה הזו. 

ובכן, התיאטרון הקאמרי מתל-אביב מארח תיאטרון מדיסלדורף שבגרמניה, שמציג בסינית מחזה של ויליאם שקספיר האנגלי, והכל במסגרת פסטיבל חנוך לוין...



ד. בכי תמרורים

את השלט המשונה הזה (ושמא אין זה משונה כלל, אלא מדובר בסתם חוצפה ישראלית?), שהוצמד לתמרור 'אין חניה', תמצאו בשכונת נוה שאנן בחיפה.

צילום: יונתן מזור