השיר הכי אהוב: ערב בגליל

שיעור חלילית בבית ספר עממי בתל אביב, 1945 (צילום: זולטן קלוגר; ויקיפדיה)

אמר העורך:

רשימה זו, שנכתבה על ידי אליהו הכהן לבקשתי, המתינה בסל המערכת עד הנה, שכן השבוע (22 במארס 1935; י"ז באדר ב' תרצ"ה) חל יום הולדתו ה-88 של אליהו, יקיר בלוג עונג שבת, שמפירות ידענותו וכישרונותיו אנו נהנים מזה שנים רבות. כולנו, קוראי הבלוג ואנוכי עורך רשימותיך, מאחלים לך אליהו, ועמך גם לבני משפחתך ובראשם רעייתך דליה, יום הולדת שמח. מי ייתן ותוכל להמשיך ולהשפיע עלינו עוד ועוד ממעיינות היידע וכישרון הסיפור שניחנת בהם. 

אנו מגישים לך כשי את רשימתך שלך על שיר הזמר העברי האהוב, 'ערב בגליל'. 

נוסף עליו גם הכינותי הפתעה: בפעם הראשונה יישמעו צלילי לחנו הנשכח של דוד זהבי ל'ערב בגליל', לחן שאומנם לא זכה להצלחה ולא הוקלט, אך ראוי להנצחה כחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הזמר הארץ-ישראלי. אני מבקש להודות לדפנה זהבי מקיבוץ נען, כלתו של דוד זהבי, שנעתרה ברצון לבקשתי והקליטה עבורנו את השיר. תודה שלוחה גם למנצח רון זרחי שסייע מאחורי הקלעים.

'עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ' 

אליהו הכהן ודוד אסף לאחר קונצרט הפרידה במכללת לוינסקי (28 ביוני 2021)

*

מאת אליהו הכהן 

איך אפשר לדעת היום מה היו שירי הזמר העבריים האהובים ביותר על ילדי הארץ בתקופת היישוב? 

מצעדי פזמונים ומשאלי דעת קהל לא היו אז. גם לא נולדו עדיין פסטיבלי הזמר, וכמובן שבאותם ימים לא הייתה קיימת שום אפשרות טכנית לקבוע את דרוג השירים על פי כמות ה'לייקים' שבה הם זוכים במרשתת. 

דרך אחת היא לבדוק את הרכב התוכניות 'כבקשתך' לשירים עבריים ששודרו החל מ-1944 ב'קול ירושלים', תחנת הרדיו של שירות השידור המנדטורי, ואחר כך ב'קול ישראל'. משם נוכל, למשל, לדעת שעם הקמת המדינה השירים המבוקשים ביותר היו דווקא שירי ילדים: 'במדינת הגמדים' של אלה אמיתן ויצחק לוי, 'הוּדי חמודי' של משה דפנא ונחום נרדי ו'דני גיבור' (אמא אמרה לי, דני) מאת מרים ילן-שטקליס ומקס לָמְפֶּל.

ומה לגבי תקופות קודמות יותר, לפני שהיו תוכניות 'כבקשתך' ברדיו? האם ניתן בכלל לדרג היום, ממרחק הזמן, את שירי הזמר בכל תקופה לפי הפופולריות שלהם? 

א. מצעד השירים האהובים ביותר

שיעור חלילית במשמר העמק, בערך 1945. מימין: המורה למוזיקה בנימין עומר (ארכיון משמר העמק)

בשבעים שנות היישוב, מייסוד 'אֵם המושבות' פתח תקווה (1878) ועד הקמת המדינה (1948), ידוע לי רק על משאל אחד לבחירת השירים העבריים היפים ביותר. הוא נערך בשנת 1943 ,במסגרת 'שבוע המוזיקה' שנערך במוסד החינוכי 'שומריה', שהוקם בקיבוץ משמר העמק. מי שיזם אותו היה בנימין עומר (1976-1902), שנודע בכינויו 'חתולי' (שם משפחתו המקורי היה קוֹטוֹביץ), אביו של המשורר ע. הלל.

בנימין ('חתולי') עומר (ויקיפדיה)

עומר, איש השומר הצעיר וממקימי משמר העמק, היה מלחין ומנצח מקהלות, ועם הקמת 'שומריה' בשנת 1931, שימש בו מורה למוזיקה עד פרישתו ב-1968. לחנו המפורסם ביותר היה 'שיר השומר', שמוכר במילות הפתיחה 'מעל המגדל סביב אשקיפה', שאותן כתב חברו למשק עמנואל לין.

במסגרת 'שבוע המוזיקה', שנערך במוסד בשנת 1943, חילק עומר לתלמידיו שאלונים שבהם נרשמו 86 שירי זמר עבריים שכל חניך במוסד הכיר, והטיל עליהם לבחור מתוכם את 12 השירים היפים ביותר שנכתבו בארץ עד לאותה שנה. 

בסיכום המשאל התברר כי לעשרת המקומות הראשונים נבחרו השירים הבאים:

במקום העשירי: 'אנו נושאים לפידים', מאת אהרן זאב ומרדכי זעירא; במקום התשיעי: 'מעל המגדל' (שיר השומר) מאת עמנואל לין ובנימין עומר; במקום השמיני: 'מכורתי' (הכוונה כנראה לשירו ברוסית של אלכסיי טולסטוי בלחנו של גרצ'נינוב, שתורגם על ידי יצחק יונה ציגל [לבני]); במקום השביעי: 'חלום יוסף הגלילי' מאת שמואל בס בלחנו של עמנואל פוגצ'וב [עמירן]; במקום השישי: 'אנחנו שרים לך' של יעקב אורלנד ודוד זהבי; במקום החמישי: השיר 'עֲלֵי גבעה' (עלי גבעה שם בגליל), מאת אברהם ברוידס בלחנו של נחום נרדי; במקום הרביעי: 'עולים' (בחשאי ספינה גוששת), מאת יצחק שנברג [שנהר] בלחנו של שלום פוסטולסקי; במקום השלישי: 'אל ארצי' (לא שרתי לך ארצי), מאת רחל בלחנו של יהודה שרת; במקום השני: 'שדות שבעמק', מאת לוי בן אמיתי בלחנו של אפרים בן חיים.

ולמקום הראשון נבחר השיר 'ערב בגליל' מאת 'רפאל' בלחנו של פּוּאָה גרינשפון.

לשיר זה וליוצריו תוקדש רשימתנו.

שמואל גולן ואחרים (עורכים), דור לדור: ספר המוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק, 
ספרית פועלים, 1948, עמ' 478 (תודה להגר גולן)

ב. 'כבה השמש שיקד'

פואה גרינשפון, שירים, 1975

השיר 'ערב בגליל' מוכר יותר במילות הפתיחה שלו: 'כבה השמש שיקד'. שלושה בתים בסך הכול של חזיון לילי פסטורלי מול הרי גלעד החשוכים, שהוא נחלתו של רועה בודד. לכאורה נגדשו בו כל המוטיבים השחוקים של שירי הגליל (וזאת למרות שה'גליל' עצמו נזכר רק בכותרת השיר ולא בשיר עצמו): 'צליל' ו'חליל', 'רועה', 'עדרי צאן' ואפילו 'שועל גלמוד', אך יש בו גם קסם מוזר ורוגע, שנוצר גם בזכות החריזה של המילה האחרונה בכל בית: עָלָה – הֲמוּלָה – אֲפֵלָה.

גרינשפון, שהתלהב מהשיר, הפתיע כאשר הלחין אותו בלחן ייחודי, שלא דמה בסגנונו לשום שיר אחר שלו או של מלחינים אחרים בארץ. הוא בחר בסולם הפנטטוני שמקורו במוזיקה הסינית והיפנית.

הבה ניזכר בשיר 'ערב בגליל' על רקע שירתה של חבורת 'שירו שיר' בניצוחו של מאיר הרניק. שירת הסולו היא של הדסה סיגלוב (ההקלטה היא משנת 1960):

 

הלחנת השיר הייתה ספונטנית. בשנות השלושים לימד גרינשפון מוזיקה וזמרה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, וכנהוג באותן שנים, בחופשות הקיץ יצא עם תלמידיו לטיולים בארץ. באחד הטיולים לעמק ולגליל, ככל הנראה בשנת 1937, חנה עם תלמידיו ליד מעיין הסחנה והקימו לידו מאהל ללינת לילה. כשפרש לאוהלו, רשם גרינשפון לאור העששית את תווי הלחן החדש למילות השיר שאותן מצא בעיתון הנוער העובד במעלה משנת 1934 בחתימתו של פלוני בשם 'רפאל' (ראו בהמשך). באותה שעה לא ידע גרינשפון את זהותו של המחבר. עוד לפני שיבשה הדיו על דף התווים בכתב ידו, אסף את תלמידיו ולימדם את השיר בשני קולות. בתוך זמן קצר השיר נפוץ בכל הארץ. 

הנה גרינשפון עצמו מספר על הולדת השיר:

 

לצד לחנו היפהפה של גרינשפון הולחן השיר 'ערב בגליל' – ככל הנראה בשנת 1939 – על ידי דוד זהבי מקיבוץ נען, ששירי חליל דיברו תמיד ללבו. תווי הלחן נשמרו, אך ככל הידוע לי השיר בלחן זה לא הוקלט אף פעם. פלא הוא, שפרי עשייתו של אחד מגדולי המלחינים שלנו לא מצא את דרכו לרפרטואר הזמר העברי, וייתכן שזהבי עצמו גנז אותו. עובדה היא שבשלוש החוברות שבהן כינס כ-150משיריו (הוצאת 'המרכז לתרבות') הוא לא מצא לנכון לכלול לחן זה.

לחנו של זהבי ראה אור פעם אחת ויחידה, בקובץ השישי של עֲנוֹת: פרקים לשירה במקהלה ובצבור, שערך יהודה שרת מקיבוץ יגור. אלה היו שמונה קָבְצֵי שירים על פי נושאים, שראו אור בהוצאת 'ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד'. שרת ליקט את השירים עבור המקהלה שעליה ניצח בקיבוצו – אך גם עבור מקהלות אחרות ולאירועי שירה בציבור – ורשם את השירים והתווים בכתב ידו הקליגרפי. 

השיר לפני האחרון שנכלל בחוברת ו' (שבט תרצ"ט), שכותרתה 'שירי רועים לקול אחד', הוא 'ערב בגליל'. שני הלחנים – של גרינשפון ושל זהבי – הובאו בזה אחר זה. ברשימה של שירי החוברת הוסיף שרת באשר לשני הלחנים: 'כאן לראשונה'. 

'ערב בגליל', איור: דוד אלקינד, בית השיטה (עֲנוֹת, ו, שבט תרצ"ט, עמ' לח-לט)

לכבוד פרסומו של מאמר זה פנינו לזמרת דפנה זהבי, כלתו של המלחין, והיא נעתרה לבקשתנו והקליטה את השיר, ככל הידוע לנו בפעם הראשונה:

ג. מי היה 'רפאל'?

השיר ראה אור לראשונה בעיתון במעלה, עיתון הנוער העובד בא"י. זמן רב ניסינו לאתר את מראה המקום המדויק ולא עלה בידינו. בכמה מקומות צוינה שנת 1937, אך התברר כי זהו רישום שגוי. לבסוף נמצאה האבדה על ידי ד"ר ישראל שֶׁק, בגיליון 20, שראה אור בג' בחשון תרצ"ה (12 באוקטובר 1934), עמ' 7 (תודתנו גם לד"ר חזי עמיאוּר, שיגע בחיפוש). זהו הפרסום המקורי, ועימוד השורות הנכון:

במעלה, 12 באוקטובר 1934, עמ' 7

אך מי כתב את השיר, מי הסתתר מאחורי החתימה 'רפאל'?

היו שייחסו את מילות השיר לרפאל אליעז (1974-1905), המשורר היחיד בארץ שנשא את השם הפרטי הזה. אך אליעז הכחיש נמרצות. במשך שנים נותרה זהותו של מחבר השיר חידה שאין לה פותר.

בראשית שנות השישים נפגשתי עם שחקן 'הבימה' הוותיק רפאל קלצ'קין (1987-1907). באתי לביתו שברחוב פרוג 33 בתל אביב (אגב, באותו בית גר גם שחקן התיאטרון אהרן מסקין), כדי לבקשו לקרוא טקסט שכתב ידידו אורי קיסרי בתכנית רדיו שערכתי על שירי אהבה. באותו מפגש הראה לי קלצ'קין עיתון בשם התחייה, שחיבר וערך בשנות נעוריו בעיר הולדתו וולקוביסק (היום בבלארוס), עוד קודם שעלה ארצה בשנת 1921. 

שאלתיו מדוע לא הזדהה בשמו כאשר כתב את פזמוניו הראשונים בארץ ('אני מקוואי', שחיבר בהיותו תלמיד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, ו'בתל אביב על החולות', שחיבר ב-1922). הוא השיב, כי לא ראה את עצמו פזמונאי או משורר, ולכן גם לא חתם בשמו המלא על 'ערב בגליל' והסתפק בשמו הפרטי. כך, בריאיון זה, התפענחה לי חידת השם 'רפאל', מחבר השיר 'ערב בגליל'. 

רפאל קלצ'קין הצעיר

את כל שנות חייו הקדיש קלצ'קין לאמנות הבמה. במשך עשרות שנים – מאז ימי 'התיאטרון העברי בא"י' של דוד דוידוב, עבור ב'הקומקום' בשנות העשרים, ועד תפקידיו הרבים ב'הבימה' – היה מבכירי השחקנים בארץ. ולצד זאת, מפעם לפעם, שלח ידו גם בכתיבת פזמונים, שאחדים מהם, כמו 'האמיני יום יבוא' או 'בערבות הנגב', אף היו להיטים שהושרו בפי כל.

רפאל קלצ'קין בחדר האיפור בתיאטרון 'הבימה', 1957 (אוסף התצלומים הלאומי)

ד. משהו על פּוּאָה גרינשפּוֹן 

פואה גרינשפון (1966-1900), מראשוני המלחינים בארץ וממורי הזמרה האהובים ביותר, היה גם מחלוצי ייצור כלי הנגינה בארץ. בשנת 1941 הוא הקים את 'חלילית', המפעל הראשון בארץ לייצור ושיווק חליליות וכלי פריטה, שפועל עד היום הזה כבר למעלה משמונים שנה. יש לו זכות יוצרים על המילה 'חלילית', שהיא חידוש לשוני שלו.

גרינשפון נולד באודסה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1904. שמו הפרטי המקורי היה פייבל, אך בהגיעו לגיל תשע הציע לו דוד סמילנסקי, ממייסדי אחוזת בית, לשנות את שמו הפרטי לשם הנדיר פּוּאָה, כשם אביו של השופט השישי משבט יששכר, תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה (שופטים, י 1).

פואה גרינשפון הצעיר

הוא למד ולימד בגימנסיה 'הרצליה' והיה מהבוגרים הראשונים של קונסרבטוריון שולמית, שם למד נגינה בכינור ממשה הופּנקו. בשנת 1917 גורש מתל אביב על ידי הטורקים ויחד עם משפחתו עבר לגור בחיפה. באותה שנה נחשב לבכיר הכנרים בארץ ויחד עם חברו ללימודים אורי קיסרי (לימים עיתונאי ידוע) הגיש קונצרטים של מוסיקה קאמרית בחוות מרחביה, בעמק ובחיפה, שם ניגנו השניים בפני קצינים גרמנים.

גרינשפון נמנה עם המורים הראשונים לזמרה בבית הספר הריאלי בחיפה, ובשנת 1919 הקים יחד עם גיטה דוּניֶה-ויצמן (אחותו של חיים ויצמן) בית ספר לנגינה, ניהל מקהלה ותזמורת כלי נשיפה. באותה עת הלחין את שיריו הראשונים, ביניהם שיר הלכת 'צָעוֹד, צָעוֹד', למילותיו של קדיש יהודה סילמן, שאותו הלחין בשנת 1916. מקצת השירים שהלחין הופיעו בקובץ שיריו הראשון שירת הדור (1929). 

שירת הדור, תל אביב, תרפ"ט

בשנים 1928-1923 השתלם גרינשפון בנגינה בכינור באיטליה ובשובו לימד זמרה בגימנסיה העברית 'הרצליה' עד שנת 1940. בעידודו של יצחק אלתרמן, מנהל מחלקת הגנים של עיריית תל אביב, הקים גרינשפון מכון להשכלה מוזיקלית עממית, כדי לאתר כישרונות צעירים ולשלחם להשתלמות אצל מורים פרטיים.

גרינשפון גם היה הראשון שערך בארץ קונצרטים סימפוניים עבור בני נוער והכין עבורם חוברות הסברה. 

בשלהי שנות השלושים ערך והוציא לאור, יחד עם המלחין מקס לַמְפֶּל, ספרון של חמישים קנונים שיצא במהדורות אחדות.

50 קנונים לשירה ולנגינה

שירו המפורסם ביותר היה 'ואף על פי כן', שאותו הלחין אחרי פרעות תרפ"ט למילותיו של דוד שמעוני. כן נפוץ בבתי הספר בארץ 'סוב, סביבון', שהלחין לחנוכה למילותיו של שמואל בס. 

בשנות השלושים נסע גרינשפון לגרמניה ולאנגליה כדי לקנות כלים לתזמורת הגימנסיה. הוא הופתע לגלות במזרח גרמניה עיירה בשם מרקנוי קירשן שכל תושביה עסקו בייצור כלי נגינה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה והופסק ייבוא חלילים לארץ החליט גרינשפון להקים בתל אביב את 'חלילית', מפעל לייצור חליליות וכלי פריטה, שכאמור פועל עד היום.

ב-1966, והוא בן 66, הלך פואה גרינשפון לעולמו. בניו מיכאל ואשר המשיכו לנהל את מפעלו אחריו. 

ה. כבה השמש שיקד: מבחר ביצועים

הנה כמה ביצועים של השיר שזמינים במרשתת, כולם יפים ונאים.

מרים אביגל, הקלטה משנת 1960 (בתקליט 'חדש וגם ישן') 

אסנת פז (עיבוד מוזיקלי: שמעון כהן), הקלטה מ-1964

  

יהורם גאון, הקלטה מ-1980 (תקליטור 'שיר ערש לילדי הקטן')

רונית אופיר, הקלטה מ-1998 (תקליטור 'למולדתי')

וכאן רביעיית נגני חליליות מקונסרבטוריון 'שטריקר', בטקס הסרת הלוט על שלט ביתו של גרינשפון ברחוב חיסין בתל אביב, 2012.