השיר הכי אהוב: ערב בגליל

שיעור חלילית בבית ספר עממי בתל אביב, 1945 (צילום: זולטן קלוגר; ויקיפדיה)

אמר העורך:

רשימה זו, שנכתבה על ידי אליהו הכהן לבקשתי, המתינה בסל המערכת עד הנה, שכן השבוע (22 במארס 1935; י"ז באדר ב' תרצ"ה) חל יום הולדתו ה-88 של אליהו, יקיר בלוג עונג שבת, שמפירות ידענותו וכישרונותיו אנו נהנים מזה שנים רבות. כולנו, קוראי הבלוג ואנוכי עורך רשימותיך, מאחלים לך אליהו, ועמך גם לבני משפחתך ובראשם רעייתך דליה, יום הולדת שמח. מי ייתן ותוכל להמשיך ולהשפיע עלינו עוד ועוד ממעיינות היידע וכישרון הסיפור שניחנת בהם. 

אנו מגישים לך כשי את רשימתך שלך על שיר הזמר העברי האהוב, 'ערב בגליל'. 

נוסף עליו גם הכינותי הפתעה: בפעם הראשונה יישמעו צלילי לחנו הנשכח של דוד זהבי ל'ערב בגליל', לחן שאומנם לא זכה להצלחה ולא הוקלט, אך ראוי להנצחה כחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה של הזמר הארץ-ישראלי. אני מבקש להודות לדפנה זהבי מקיבוץ נען, כלתו של דוד זהבי, שנעתרה ברצון לבקשתי והקליטה עבורנו את השיר. תודה שלוחה גם למנצח רון זרחי שסייע מאחורי הקלעים.

'עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ' 

אליהו הכהן ודוד אסף לאחר קונצרט הפרידה במכללת לוינסקי (28 ביוני 2021)

*

מאת אליהו הכהן 

איך אפשר לדעת היום מה היו שירי הזמר העבריים האהובים ביותר על ילדי הארץ בתקופת היישוב? 

מצעדי פזמונים ומשאלי דעת קהל לא היו אז. גם לא נולדו עדיין פסטיבלי הזמר, וכמובן שבאותם ימים לא הייתה קיימת שום אפשרות טכנית לקבוע את דרוג השירים על פי כמות ה'לייקים' שבה הם זוכים במרשתת. 

דרך אחת היא לבדוק את הרכב התוכניות 'כבקשתך' לשירים עבריים ששודרו החל מ-1944 ב'קול ירושלים', תחנת הרדיו של שירות השידור המנדטורי, ואחר כך ב'קול ישראל'. משם נוכל, למשל, לדעת שעם הקמת המדינה השירים המבוקשים ביותר היו דווקא שירי ילדים: 'במדינת הגמדים' של אלה אמיתן ויצחק לוי, 'הוּדי חמודי' של משה דפנא ונחום נרדי ו'דני גיבור' (אמא אמרה לי, דני) מאת מרים ילן-שטקליס ומקס לָמְפֶּל.

ומה לגבי תקופות קודמות יותר, לפני שהיו תוכניות 'כבקשתך' ברדיו? האם ניתן בכלל לדרג היום, ממרחק הזמן, את שירי הזמר בכל תקופה לפי הפופולריות שלהם? 

א. מצעד השירים האהובים ביותר

שיעור חלילית במשמר העמק, בערך 1945. מימין: המורה למוזיקה בנימין עומר (ארכיון משמר העמק)

בשבעים שנות היישוב, מייסוד 'אֵם המושבות' פתח תקווה (1878) ועד הקמת המדינה (1948), ידוע לי רק על משאל אחד לבחירת השירים העבריים היפים ביותר. הוא נערך בשנת 1943 ,במסגרת 'שבוע המוזיקה' שנערך במוסד החינוכי 'שומריה', שהוקם בקיבוץ משמר העמק. מי שיזם אותו היה בנימין עומר (1976-1902), שנודע בכינויו 'חתולי' (שם משפחתו המקורי היה קוֹטוֹביץ), אביו של המשורר ע. הלל.

בנימין ('חתולי') עומר (ויקיפדיה)

עומר, איש השומר הצעיר וממקימי משמר העמק, היה מלחין ומנצח מקהלות, ועם הקמת 'שומריה' בשנת 1931, שימש בו מורה למוזיקה עד פרישתו ב-1968. לחנו המפורסם ביותר היה 'שיר השומר', שמוכר במילות הפתיחה 'מעל המגדל סביב אשקיפה', שאותן כתב חברו למשק עמנואל לין.

במסגרת 'שבוע המוזיקה', שנערך במוסד בשנת 1943, חילק עומר לתלמידיו שאלונים שבהם נרשמו 86 שירי זמר עבריים שכל חניך במוסד הכיר, והטיל עליהם לבחור מתוכם את 12 השירים היפים ביותר שנכתבו בארץ עד לאותה שנה. 

בסיכום המשאל התברר כי לעשרת המקומות הראשונים נבחרו השירים הבאים:

במקום העשירי: 'אנו נושאים לפידים', מאת אהרן זאב ומרדכי זעירא; במקום התשיעי: 'מעל המגדל' (שיר השומר) מאת עמנואל לין ובנימין עומר; במקום השמיני: 'מכורתי' (הכוונה כנראה לשירו ברוסית של אלכסיי טולסטוי בלחנו של גרצ'נינוב, שתורגם על ידי יצחק יונה ציגל [לבני]); במקום השביעי: 'חלום יוסף הגלילי' מאת שמואל בס בלחנו של עמנואל פוגצ'וב [עמירן]; במקום השישי: 'אנחנו שרים לך' של יעקב אורלנד ודוד זהבי; במקום החמישי: השיר 'עֲלֵי גבעה' (עלי גבעה שם בגליל), מאת אברהם ברוידס בלחנו של נחום נרדי; במקום הרביעי: 'עולים' (בחשאי ספינה גוששת), מאת יצחק שנברג [שנהר] בלחנו של שלום פוסטולסקי; במקום השלישי: 'אל ארצי' (לא שרתי לך ארצי), מאת רחל בלחנו של יהודה שרת; במקום השני: 'שדות שבעמק', מאת לוי בן אמיתי בלחנו של אפרים בן חיים.

ולמקום הראשון נבחר השיר 'ערב בגליל' מאת 'רפאל' בלחנו של פּוּאָה גרינשפון.

לשיר זה וליוצריו תוקדש רשימתנו.

שמואל גולן ואחרים (עורכים), דור לדור: ספר המוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק, 
ספרית פועלים, 1948, עמ' 478 (תודה להגר גולן)

ב. 'כבה השמש שיקד'

פואה גרינשפון, שירים, 1975

השיר 'ערב בגליל' מוכר יותר במילות הפתיחה שלו: 'כבה השמש שיקד'. שלושה בתים בסך הכול של חזיון לילי פסטורלי מול הרי גלעד החשוכים, שהוא נחלתו של רועה בודד. לכאורה נגדשו בו כל המוטיבים השחוקים של שירי הגליל (וזאת למרות שה'גליל' עצמו נזכר רק בכותרת השיר ולא בשיר עצמו): 'צליל' ו'חליל', 'רועה', 'עדרי צאן' ואפילו 'שועל גלמוד', אך יש בו גם קסם מוזר ורוגע, שנוצר גם בזכות החריזה של המילה האחרונה בכל בית: עָלָה – הֲמוּלָה – אֲפֵלָה.

גרינשפון, שהתלהב מהשיר, הפתיע כאשר הלחין אותו בלחן ייחודי, שלא דמה בסגנונו לשום שיר אחר שלו או של מלחינים אחרים בארץ. הוא בחר בסולם הפנטטוני שמקורו במוזיקה הסינית והיפנית.

הבה ניזכר בשיר 'ערב בגליל' על רקע שירתה של חבורת 'שירו שיר' בניצוחו של מאיר הרניק. שירת הסולו היא של הדסה סיגלוב (ההקלטה היא משנת 1960):

 

הלחנת השיר הייתה ספונטנית. בשנות השלושים לימד גרינשפון מוזיקה וזמרה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, וכנהוג באותן שנים, בחופשות הקיץ יצא עם תלמידיו לטיולים בארץ. באחד הטיולים לעמק ולגליל, ככל הנראה בשנת 1937, חנה עם תלמידיו ליד מעיין הסחנה והקימו לידו מאהל ללינת לילה. כשפרש לאוהלו, רשם גרינשפון לאור העששית את תווי הלחן החדש למילות השיר שאותן מצא בעיתון הנוער העובד במעלה משנת 1934 בחתימתו של פלוני בשם 'רפאל' (ראו בהמשך). באותה שעה לא ידע גרינשפון את זהותו של המחבר. עוד לפני שיבשה הדיו על דף התווים בכתב ידו, אסף את תלמידיו ולימדם את השיר בשני קולות. בתוך זמן קצר השיר נפוץ בכל הארץ. 

הנה גרינשפון עצמו מספר על הולדת השיר:

 

לצד לחנו היפהפה של גרינשפון הולחן השיר 'ערב בגליל' – ככל הנראה בשנת 1939 – על ידי דוד זהבי מקיבוץ נען, ששירי חליל דיברו תמיד ללבו. תווי הלחן נשמרו, אך ככל הידוע לי השיר בלחן זה לא הוקלט אף פעם. פלא הוא, שפרי עשייתו של אחד מגדולי המלחינים שלנו לא מצא את דרכו לרפרטואר הזמר העברי, וייתכן שזהבי עצמו גנז אותו. עובדה היא שבשלוש החוברות שבהן כינס כ-150משיריו (הוצאת 'המרכז לתרבות') הוא לא מצא לנכון לכלול לחן זה.

לחנו של זהבי ראה אור פעם אחת ויחידה, בקובץ השישי של עֲנוֹת: פרקים לשירה במקהלה ובצבור, שערך יהודה שרת מקיבוץ יגור. אלה היו שמונה קָבְצֵי שירים על פי נושאים, שראו אור בהוצאת 'ועדת התרבות של הקיבוץ המאוחד'. שרת ליקט את השירים עבור המקהלה שעליה ניצח בקיבוצו – אך גם עבור מקהלות אחרות ולאירועי שירה בציבור – ורשם את השירים והתווים בכתב ידו הקליגרפי. 

השיר לפני האחרון שנכלל בחוברת ו' (שבט תרצ"ט), שכותרתה 'שירי רועים לקול אחד', הוא 'ערב בגליל'. שני הלחנים – של גרינשפון ושל זהבי – הובאו בזה אחר זה. ברשימה של שירי החוברת הוסיף שרת באשר לשני הלחנים: 'כאן לראשונה'. 

'ערב בגליל', איור: דוד אלקינד, בית השיטה (עֲנוֹת, ו, שבט תרצ"ט, עמ' לח-לט)

לכבוד פרסומו של מאמר זה פנינו לזמרת דפנה זהבי, כלתו של המלחין, והיא נעתרה לבקשתנו והקליטה את השיר, ככל הידוע לנו בפעם הראשונה:

ג. מי היה 'רפאל'?

השיר ראה אור לראשונה בעיתון במעלה, עיתון הנוער העובד בא"י. זמן רב ניסינו לאתר את מראה המקום המדויק ולא עלה בידינו. בכמה מקומות צוינה שנת 1937, אך התברר כי זהו רישום שגוי. לבסוף נמצאה האבדה על ידי ד"ר ישראל שֶׁק, בגיליון 20, שראה אור בג' בחשון תרצ"ה (12 באוקטובר 1934), עמ' 7 (תודתנו גם לד"ר חזי עמיאוּר, שיגע בחיפוש). זהו הפרסום המקורי, ועימוד השורות הנכון:

במעלה, 12 באוקטובר 1934, עמ' 7

אך מי כתב את השיר, מי הסתתר מאחורי החתימה 'רפאל'?

היו שייחסו את מילות השיר לרפאל אליעז (1974-1905), המשורר היחיד בארץ שנשא את השם הפרטי הזה. אך אליעז הכחיש נמרצות. במשך שנים נותרה זהותו של מחבר השיר חידה שאין לה פותר.

בראשית שנות השישים נפגשתי עם שחקן 'הבימה' הוותיק רפאל קלצ'קין (1987-1907). באתי לביתו שברחוב פרוג 33 בתל אביב (אגב, באותו בית גר גם שחקן התיאטרון אהרן מסקין), כדי לבקשו לקרוא טקסט שכתב ידידו אורי קיסרי בתכנית רדיו שערכתי על שירי אהבה. באותו מפגש הראה לי קלצ'קין עיתון בשם התחייה, שחיבר וערך בשנות נעוריו בעיר הולדתו וולקוביסק (היום בבלארוס), עוד קודם שעלה ארצה בשנת 1921. 

שאלתיו מדוע לא הזדהה בשמו כאשר כתב את פזמוניו הראשונים בארץ ('אני מקוואי', שחיבר בהיותו תלמיד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, ו'בתל אביב על החולות', שחיבר ב-1922). הוא השיב, כי לא ראה את עצמו פזמונאי או משורר, ולכן גם לא חתם בשמו המלא על 'ערב בגליל' והסתפק בשמו הפרטי. כך, בריאיון זה, התפענחה לי חידת השם 'רפאל', מחבר השיר 'ערב בגליל'. 

רפאל קלצ'קין הצעיר

את כל שנות חייו הקדיש קלצ'קין לאמנות הבמה. במשך עשרות שנים – מאז ימי 'התיאטרון העברי בא"י' של דוד דוידוב, עבור ב'הקומקום' בשנות העשרים, ועד תפקידיו הרבים ב'הבימה' – היה מבכירי השחקנים בארץ. ולצד זאת, מפעם לפעם, שלח ידו גם בכתיבת פזמונים, שאחדים מהם, כמו 'האמיני יום יבוא' או 'בערבות הנגב', אף היו להיטים שהושרו בפי כל.

רפאל קלצ'קין בחדר האיפור בתיאטרון 'הבימה', 1957 (אוסף התצלומים הלאומי)

ד. משהו על פּוּאָה גרינשפּוֹן 

פואה גרינשפון (1966-1900), מראשוני המלחינים בארץ וממורי הזמרה האהובים ביותר, היה גם מחלוצי ייצור כלי הנגינה בארץ. בשנת 1941 הוא הקים את 'חלילית', המפעל הראשון בארץ לייצור ושיווק חליליות וכלי פריטה, שפועל עד היום הזה כבר למעלה משמונים שנה. יש לו זכות יוצרים על המילה 'חלילית', שהיא חידוש לשוני שלו.

גרינשפון נולד באודסה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1904. שמו הפרטי המקורי היה פייבל, אך בהגיעו לגיל תשע הציע לו דוד סמילנסקי, ממייסדי אחוזת בית, לשנות את שמו הפרטי לשם הנדיר פּוּאָה, כשם אביו של השופט השישי משבט יששכר, תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה (שופטים, י 1).

פואה גרינשפון הצעיר

הוא למד ולימד בגימנסיה 'הרצליה' והיה מהבוגרים הראשונים של קונסרבטוריון שולמית, שם למד נגינה בכינור ממשה הופּנקו. בשנת 1917 גורש מתל אביב על ידי הטורקים ויחד עם משפחתו עבר לגור בחיפה. באותה שנה נחשב לבכיר הכנרים בארץ ויחד עם חברו ללימודים אורי קיסרי (לימים עיתונאי ידוע) הגיש קונצרטים של מוסיקה קאמרית בחוות מרחביה, בעמק ובחיפה, שם ניגנו השניים בפני קצינים גרמנים.

גרינשפון נמנה עם המורים הראשונים לזמרה בבית הספר הריאלי בחיפה, ובשנת 1919 הקים יחד עם גיטה דוּניֶה-ויצמן (אחותו של חיים ויצמן) בית ספר לנגינה, ניהל מקהלה ותזמורת כלי נשיפה. באותה עת הלחין את שיריו הראשונים, ביניהם שיר הלכת 'צָעוֹד, צָעוֹד', למילותיו של קדיש יהודה סילמן, שאותו הלחין בשנת 1916. מקצת השירים שהלחין הופיעו בקובץ שיריו הראשון שירת הדור (1929). 

שירת הדור, תל אביב, תרפ"ט

בשנים 1928-1923 השתלם גרינשפון בנגינה בכינור באיטליה ובשובו לימד זמרה בגימנסיה העברית 'הרצליה' עד שנת 1940. בעידודו של יצחק אלתרמן, מנהל מחלקת הגנים של עיריית תל אביב, הקים גרינשפון מכון להשכלה מוזיקלית עממית, כדי לאתר כישרונות צעירים ולשלחם להשתלמות אצל מורים פרטיים.

גרינשפון גם היה הראשון שערך בארץ קונצרטים סימפוניים עבור בני נוער והכין עבורם חוברות הסברה. 

בשלהי שנות השלושים ערך והוציא לאור, יחד עם המלחין מקס לַמְפֶּל, ספרון של חמישים קנונים שיצא במהדורות אחדות.

50 קנונים לשירה ולנגינה

שירו המפורסם ביותר היה 'ואף על פי כן', שאותו הלחין אחרי פרעות תרפ"ט למילותיו של דוד שמעוני. כן נפוץ בבתי הספר בארץ 'סוב, סביבון', שהלחין לחנוכה למילותיו של שמואל בס. 

בשנות השלושים נסע גרינשפון לגרמניה ולאנגליה כדי לקנות כלים לתזמורת הגימנסיה. הוא הופתע לגלות במזרח גרמניה עיירה בשם מרקנוי קירשן שכל תושביה עסקו בייצור כלי נגינה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה והופסק ייבוא חלילים לארץ החליט גרינשפון להקים בתל אביב את 'חלילית', מפעל לייצור חליליות וכלי פריטה, שכאמור פועל עד היום.

ב-1966, והוא בן 66, הלך פואה גרינשפון לעולמו. בניו מיכאל ואשר המשיכו לנהל את מפעלו אחריו. 

ה. כבה השמש שיקד: מבחר ביצועים

הנה כמה ביצועים של השיר שזמינים במרשתת, כולם יפים ונאים.

מרים אביגל, הקלטה משנת 1960 (בתקליט 'חדש וגם ישן') 

אסנת פז (עיבוד מוזיקלי: שמעון כהן), הקלטה מ-1964

  

יהורם גאון, הקלטה מ-1980 (תקליטור 'שיר ערש לילדי הקטן')

רונית אופיר, הקלטה מ-1998 (תקליטור 'למולדתי')

וכאן רביעיית נגני חליליות מקונסרבטוריון 'שטריקר', בטקס הסרת הלוט על שלט ביתו של גרינשפון ברחוב חיסין בתל אביב, 2012.

גלגולו של ניגון: 'ציפור קטנה' עפה 'בערבות הנגב' ושרה 'נשמת כל חי' בניגון מזרחי

השפעת המוסיקה הרוסית על הניגון החרדי

'בערבות הנגב' הוא מן השירים היפים והידועים של דור תש"ח, הוא גם העניק את שמו להצגה ידועה שחיבר יגאל מוסינזון, שהועלתה ב-1949 בתיאטרון 'הבימה' ועוררה פולמוס רב.

ברבות הימים נתפס השיר בקרב בני הנוער בישראל (בני גילי למשל) כמיושן ואיך לומר... קצת מונוטוני וטרחני. אך גלגוליו של שיר זה מפתיעים ובלתי משעממים.

א. המקור ברוסית

מקורו של השיר כמובן ברוסיה, שם נקרא השיר 'בקרחת היער' (На опушке леса). הוא חובר בשנת 1943 בידי פיוטר מאמאיצ'וק (P. Mamaychuk) והולחן על ידי ליאוניד שוכין (L. Shokhin). הוא מספר על פרטיזן פצוע הגוסס למוות בקצה היער.

אלה מילותיו בתרגום לעברית (שם המתרגם אינו ידוע):

שָׁם הַרְחֵק בַּיַּעַר אַלּוֹן עַתִּיק נִצָּב
עַל יָדוֹ בַּדֶּשֶׁא הַפַּרְטִיזָן שָׁכַב.
הוּא שָׁכַב בְּלִי נוֹעַ, שׁוּר הִנֵּה נִרְדַּם
תַּלְתַּלֵּי זָהָב לוֹ, רוּחַ יְפַזְּרָם.

עַל יָדוֹ עוֹמֶדֶת אִמָּא שַׁכּוּלָה,
תּוֹךְ כְּאֵב וָדֶמַע לוֹחֶשֶׁת אֻמְלָלָה:
"אוֹתְךָ אֲנִי גִּדַּלְתִּי, שָׁמַרְתִּי מִכָּל רַע
אַךְ כַּדּוּר רוֹצֵחַ הִנֵּה בְּךָ פָּגַע"!

למרבית ההפתעה אין בנמצא אף לא ביצוע אחד של השיר ברוסית.

כך כתב לי צבי (גרימי) גלעד:

אין מחלוקת על כך שמקורו של השיר הוא רוסי. יש מלים ברוסית והשיר תורגם מרוסית לעברית ויידיש. אך ראה זה פלא; בתחילת מלחמת העולם (1941 עבורם), התגייסו כל תמלילן ומלחין לכתוב שירים פטריוטיים. כאן יש לנו שיר פטריוטי מן המוכן. אף על פי כן, איש עוד לא מצא הקלטה רוסית של השיר.

למשך זמן קצר, הופיע ב'סובמיוזיק', האתר הענק של המוסיקה הסובייטית, ביצוע ברוסית מפי רומן אוסטרובר. מסתבר שזה בצוע שהוקלט בארץ... [תוספת מפי גיא גורביץ: השם הוא איליה אוסטרובר ז"ל, נגן רחוב בכפר סבא. הדיסק הופק על ידי גורביץ בסטודיו פרטי בכפר סבא].

האזנתי למאות שעות שידור של 'הרדיו הישן' – תחנה שמשדרת 24 שעות שירים מהתקופה ההיא. נאדא. יש שמועה שהשיר נכלל בסרט על מקהלת הצבא האדום שנעשה לפני המלחמה. ייתכן. המון סרטים ישנים מועלים לאינטרנט. סרט כזה עוד לא עלה.

לסיכום: לפי שעה אין עדות שהשיר הושמע בכלל בברית המועצות.

ענין אחר: מצאתי הקלטה של השיר מפי 'זמרי כפר'. במסגרת מפעלים של שימור הפולקלור הישן אוספים את זקני הכפר (בעיקר זקנותיו) ומקליטים אותם שרים שירי עם. רק מעטים מהשירים מתאימים ל'צריכת המונים' כמו שהם. בהקלטה המצורפת הם שרים רק שני בתים, והמנגינה היא לא בדיוק כמו זו שאנו מכירים.

אני מניח שהשיר המקורי לא נכתב בידי מאמאיצ'וק ושוכין אלא היה שיר-עם מימים ימימה (ה'פרטיזן' אינו המצאה של מלחמת העולם השנייה והוא מוכר ברוסיה מאות שנים), מאמאיצ'וק ושוכין רק התאימו את השיר ל'צריכת המונים'. ומכאן ניתן גם להניח כי האוקראינים (ראו בהמשך על הגרסה האוקראינית) לא אימצו את המלים של מאמאיצ'וק (שם אוקראיני!) וגם לא את המנגינה של שוכין, אלא הסתמכו על שיר העם הישן. שירי עם רבים נדדו בין רוסיה לאוקראינה והיו למעשה שירים משותפים, בשינויים המתבקשים.

ב. התרגום ליידיש

ב-1944 בערך תרגם שמריהו (שמערקע) קצ'רגינסקי (1954-1908), אז בווילנה, את השיר מרוסית ליידיש בשם 'דאָרט ביַים ברעג פֿוּן וועלדל' (שם בקצה היער).

כאן אפשר לשמוע את תיאודור ביקל שר ביידיש את הגרסה ביידיש:

קצ'רגינסקי היה עיתונאי, משורר וסופר – בימי המלחמה היה גם פרטיזן – שהקדיש את חייו להנצחת השואה (הוא תרגם מפולנית ליידיש את השיר המפורסם 'פונאר'). ב-1950 היגר לארגנטינה וארבע שנים מאוחר יותר מצא שם את מותו בתאונת מטוס. מפעלו החשוב הוא הספר  'לידער פון די געטאס און לאגערן' (שירים מהגיטאות ומן המחנות)  - אנתולוגיה של שירים שחוברו והושרו בתקופת השואה. הספר פורסם בניו-יורק בשנת 1948 בעריכת המשורר ה' ליוויק. 

קצ'רגינסקי היה קומוניסט ואנטי-ציוני, ובמאמר פולמוסי שפרסם אלישע פורת לפני כמה חודשים הוא בא עמו חשבון על רקע זה.

שמרקה קצ'רגינסקי (ארכיון בית לוחמי הגטאות)

על גלגולי השירים (כולל המילים ברוסית וביידיש) אפשר לקרוא, כרגיל, באתר המצוין זמרשת. לפני כמה שנים כתב אליהו הכהן על שיר זה (דבריו מובאים למטה) וגם חוקרת המוסיקה טלילה אלירם פרסמה מאמר מפורט על גלגולי השיר – 'הפרטיזן שנפל בערבות הנגב' והוא זמין לקריאה באינטרנט. בכל המקורות הללו לא נזכר העיבוד החרדי שיובא בהמשך.

ג. בערבות הנגב

את הנוסח העברי המוכר של 'בערבות הנגב' חיבר רפאל קלצ'קין (1987-1904) – שחקן תיאטרון וקולנוע (הוא היה השדכן בסרט 'שני קוני למל') וגם פזמונאי (הוא כתב את המילים של 'האמיני יום יבוא').

קלצ'קין היה שחקן אהוב ונהדר, שגם ידע לזמר ולרקוד. הנה לזכרו קליפ מקסים מ-1984 ובו הוא שר יחד עם שמואל רודנסקי – חברו עוד מימי 'המטאטא' – את שירם הנשכח והיפה של יעקב אורלנד ושמואל פרשקו 'את ארץ שלי' (שימו לב שרודנסקי נזקק לנייר שיזכיר לו את המילים, ואילו קלצ'קין זוכר הכול בעל פה).

נחזור לערבות הנגב.

את המילים כתב קלצ'קין ב-1948 – הוא העביר את השיר מקרחת היער הרוסית אל ערבות הנגב, ואת הפרטיזן הפך ל'איש מגן' (באתר 'זמרשת' הובאו גרסאות שונות על השאלה לזכר איזה חייל שנפל במלחמת העצמאות נכתב השיר).

חברו של קלצ'קין, מנשה בהרב (שהלחין את 'האמיני יום יבוא'), עיבד את המנגינה והשיר נמסר לידי יפה ירקוני, חברת ה'חישטרון', שמכאן ואילך זוהתה עם השיר. כאן אפשר לשמוע אותה שרה.

בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב מִתְנוֹצֵץ הַטַּל,

בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,
לֹא נָשַׁם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב,
אֶת בְּלוֹרִית הַשַּׂעַר רוּחַ תְּלַטֵּף.

הֲלוּמַת עַצֶּבֶת וְיָגוֹן נוֹרָא,
אֵם זְקֵנָה נִצֶּבֶת וְנוֹשֵׂאת דְּבָרָהּ,
הַדִּמְעָה נִגֶּרֶת מֵעֵינֵי אִמְּךָ,
בָּא כַּדּוּר עוֹפֶרֶת וַיְפַלַּח לִבְּךָ.

אֶת בְּכוֹרִי שָׁכַלְתִּי בִּמְצוּלוֹת הַיָּם,
וְאוֹתְךָ גִּדַּלְתִּי לְמָגֵן הָעָם.
הֵם לֹא יִשְׁבְּרוּנוּ בְּיַתְמוּת וּשְׁכוֹל,
הֵם לֹא יַעַקְרוּנוּ, בְּנִי, לַמְרוֹת הַכֹּל.

אָז צָעַד קָדִימָה נַעַר גְּבַהּ-קוֹמָה,
וְיֹאמַר לָהּ: " אִמָּא, אַל לָךְ בְּדִמְעָה!
בַּחוּרֵינוּ, אִמָּא, בִּימֵי פְּקֻדָּה,
מוּל שׂוֹנְאֵינוּ, אִמָּא, כְּחוֹמַת פְּלָדָה.

מוּל שׁוֹדֵד וּמֶלֶךְ צְמֵא-דָּמִים עוֹיֵן,
תְּנִינִי וְאֶהְיֶה לָךְ אָנֹכִי לְבֵן".
בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב הוּא לָחַץ יָדָהּ,
אִם תִּרְצוּ, חֶבְרַיָּה, אֵין זוֹ אַגָּדָה!

כאן אפשר לשמוע את יפה ירקוני בביצוע מאוחר יחד עם יהורם גאון:

ד. הפרק החרדי

(ותודה כרגיל ליהושע מונדשיין)

שירנו נקלט גם בעולם החרדי ושם הקנו לו לבוש חדש לחלוטין, אך באנגלית. הוא הושר בעיקר על ידי ילדים במחנות הקיץ ('קעמפּ') של נוער חסידי חב"ד בקנדה. השיר קרוי 'ציפור קטנה' (דימוי כביכול לעם ישראל הנמצא בגלות) והוא מובא כאן בביצוע 'מקהלת צליל וזמר', חבורת זמר ידועה בעולם החסידי.

הנה מילותיו של שיר זה, שהוא בנאלי וחסר השראה באופן מביך:

The little bird is calling
It wishes to return
The little bird is wounded
It cannot fly but yearn
It’s captured by the vultures
Crying bitterly
Oh, to see my nest again
Oh, to be redeemed

The little bird of silver
So delicate and rare
Still chirps amongst the vultures
Outshining all that’s there
How long, how long it suffers
How long will it be
When will come the eagle
And set the little bird free

The little bird is Yisroel
The vultures are our foes
The painful wound is Golus
Which we all feel and know
The nest is Yerushalayim
Where we yearn to be once more
The eagle is the Moshiach
Whom we are waiting for

ובכן, הציפור הקטנה והפצועה המבקשת לשוב לקינה היא עם ישראל (Yisroel), אך אין היא יכולה שכן היא שבויה בידי מבקשי רעתה. הכאבים הם כאבי הגלות, הקן הוא ירושלים, והנשר האמור להוציא את הציפור הקטנה לחופשי הוא המשיח  ((The eagle is the Moshiach...

השיר, כפי שיתברר להלן, לא נולד בחיק חב"ד, אך הושר בקרבם. כפי שאפשר לראות מן המעטפת המצולמת למעלה השיר גם העניק לדיסק את שמו. הדיסק הוא משנת 2004, אבל תקליט היה כנראה כבר בשנות השמונים.

אז מי חיבר את הגרסה החרדית ומתי? יהושע מונדשיין שוחח לאחרונה עם אברהם רוזנברג, המנהל והמנצח מקהלת 'צליל וזמר'. לדבריו התקליט יצא לראשונה בערך שנת 1985. הוא מכיר את השיר ממחנות הקיץ של חב"ד במונטריאול אך אינו יודע מי חיבר את המלים. על אף שהוא מכיר את 'בערבות הנגב' הוא הופתע לשמוע שבמקורו זהו שיר רוסי.

מתברר כי המילים לשיר זה אינן קשורות כלל לחב"ד. גרסה זו מיוחסת לאשה ושמה מלכה שטיינברג-זקס (Malka Steinberg Saks), שחיברה את המילים כבר בשנת ב-1947 במחנה של תנועת הבנות החרדית 'בית יעקב' בארה"ב. מחנות אלה נוסדו ונוהלו על ידי הרב אברהם נויהאוז. על פי הנאמר כאן (מעודכן מלפני שנתיים) מלכה היתה אז בת 15. היום היא חיה בפריס והיא כבת שמונים.

ברשת יש כמה ביצועים של השיר, הנה כמה מהם:

ביצוע של זמר נשמה ופסנתרן ושמו שה-רון קושניר (Sh-Rone Kushnir):

הדעת נותנת שהגרסה הארץ-ישראלית של 'בערבות הנגב', או זו שביידיש, היא שהגיעה למחנה הבנות באמריקה והיא שהשפיעה על הנערה מלכה שטיינברג.

ועוד הסתעפות חרדית: באגף הקוריוזים של יו-טיוב מצאתי פלוני ושמו רבי אהרן שם טוב מנסה את כוחו ושר את 'נשמת כל חי' בניגון בערבות הנגב. מספר הצפיות נכון להיום (40, מתוכם אני עצמי לחצתי לפחות 10 פעמים) מעיד בעליל על כישרונו המוזיקלי המוגבל.

ה. שיר הפרטיזן בזמר המזרחי

מתברר כי הלחן של 'בערבות הנגב' טומן בחובו אפשרויות רבות נוספות. חובבי הזמר המזרחי ישמחו לגלות כי זהר ארגוב ('המלך'), חידש בזמנו את 'שיר הפרטיזן' או 'שם הרחק ביער' – הנה הביצוע של זהבה בן (בכיתוב שמתחת למסך אפשר למצוא את מילות השיר).

והנה 'שיר הפרטיזן' של זהר ארגוב (תודה לעמוס נוי)

ואכן, לפני כשלוש שנים כתב אליהו הכהן על השיר הזה (חדשות בן-עזר, 215):

השיר "בערבות הנגב" נכתב בעצם ימי מלחמת תש"ח ולא להצגה של יגאל מוסינזון בשם זה שהוצגה ב"הבימה" בשנת 1949. הוא נכתב בעקבות שיר רוסי על פרטיזן שנפל בקרב. המנגינה היא רוסית וגם המילים שחוברו על ידי רפאל קלצ'קין אינן אלא עיבוד מתורגם של "שיר הפרטיזן" הרוסי, בשינויי נוסח אחדים, שביקשו להקנות לו זיקה ציונית ("אם תרצו, חבריה, אין זו אגדה") וארץ ישראלית (העברת העלילה לנגב).

לפני שנרתם קלצ'קין לעניין, הושר בארץ בשנות מלחמת העולם השנייה "שיר הפרטיזן" המקורי גם ברוסית וגם בתרגום לעברית שהיה נאמן יותר למקור מזה של קלצ'קין. הוא פתח במילים: "שם הרחק ביער אלון עתיק ניצב" והושר ממש באותו לחן רוסי של "בערבות הנגב" שבא בעקבותיו. כזכור נשטפה הארץ באותן שנים במבול של שירים רוסיים, חלקם מהווי המלחמה (כגון "את חכי לי ואחזור" שזכה לנוסחים אחדים בעברית) וחלקם בהשפעת סרטים רוסיים שהוקרנו בארץ. מכאן תבין כי "בערבות הנגב" ו"שיר הפרטיזן" הם תרגומים/עיבודים שונים של שיר אחד. התרגום העברי הראשון של "שיר הפרטיזן" דעך במשך השנים עד שצץ מחדש בשנות השישים בנוסח ממוזרח, כאשר הושר בפי אחדים מאנשי "חבורת הכרם" הנודעת בליווי המאניירות הסלסוליות המאוואליות שנועדו להרחיק אותו מן המקור הרוסי ולהקנות לו ניחוח מזרחי. חדי אוזן לא התקשו להבחין בדמיון שלו לשיר "בערבות הנגב". תהליך דומה עבר הלחן החסידי של "מעפולה באנו הנה יחד" כשהתמזרח בפי חבורת הכרם.

בין הזמרים ששרו את "שיר הפרטיזן" היו דקלון, זוהר ארגוב ואביהו מדינה, אלא שלמרבה הפלא, בנוסח המזרחי נצמד לזנבו של "שיר הפרטיזן" בית אחד ופזמון מתוך שיר אחר, שיר שיכורים רוסי נודע שגם הוא הושר בארץ לפני הקמת המדינה, אך אין לו כל קשר לפרטיזנים. אני מביא בזה את "שיר השיכור" כפי שהושר בארץ בתקופת היישוב. כמו ב"שיר הפרטיזן" גם בשיר זה טרם הוברר שם מתרגמו. הבית השני הוא הבית שמשום מה הוצמד ל"שיר הפרטיזן":

שיר השיכור

היה הייתי איש תם וצנוע

על כל העולם אהוב וידוע                                                     

ועתה חיי, מרים וקשים

חיי שיכור מרופשים

מי פילל ומי מילל

שכזאת יקרני לעזאזל.

היה הייתה לי אישה אשת חיל

ברחה ממני בדמי הליל

לקחה איתה את בני הקטן

את בני מחמדי, יהונתן

מי פילל...

ילדי הרחוב רצים אחריי

קוראים לי שיכור, ממררים את חיי,                                       

אך למה מדוע ישנאוני אחיי

בגללך הבקבוק כל זאת, בחיי.                                               

מי פילל...

ו. הגרסה האוקראינית: 'שם למרגלות המצודה בלבוב'



בתגובות למטה העיר גרימי גלעד כי לשיר זה יש גם גרסה אוקראינית. אני מעלה את תגובתו לתוך הרשומה:

מלבד לארץ, התגלגל השיר גם לאוקראינה. שמו שם הוא 'שם למרגלות מבצר לבוב'  TAM PID  LVIVSKI ZAMKOM

השיר מתייחס לתקופה 1920-1917 עת לחמו האוקראינים ברוסים בניסיון להשיג עצמאות. תוכן השיר דומה ובסופו בתים אנטי-רוסיים חריפים.

שם למרגלות מצודת לבוב

שם ליד המצודה של לבוב אלון עתיק עמד.
ותחת האלון הזה פרטיזאן שכב.
הוא שוכב ולא נושם, ככה כאילו ישן.
הרוח מרשרשת בשערו הזהוב.

ולידו אמא'לה עומדת.
שופכת דמעות, ובשקט אומרת:
בני שלי, בן, ילד שלי –
לא היו הורגים אותך,, לולא היתה המלחמה.

אתם הייתם לי חמישה בנים,
אתה היית הכי צעיר, בן שלי, אנדריי.
היית עוד ילד קטן כשאביך נפל בקרב,
הוא עבור אוקראינה הקריב עצמו.


אני טיפחתי אותך, אני שמרתי עליך –
ועכשיו פה יהיה קברך.
ומאחוריה אטאמאן עומד, [אטאמאן = קצין של קוזאקים]
עם לב מלא צער, בשקט אומר:

אל תבכי, אמא. בנך נעשה גיבור.
הוא את עצמו בעד אוקראינה הקריב.
הוא [מת] עבור אוקראינה, בעד מולדתו,
כדי שעל אדמת אוקראינה לא ידרוך מוסקאל. [מוסקאל = שם גנאי לרוסי בפי האוקראינים]

זורם לו נהר טיסה, בתוכו דם מוסקוואי.
את המוסקאלים הכינו, ונכה אותם שוב.
שם ליד מצודת לבוב צלב עץ של לבנה,
ועל הצלב הזה קלשון זהוב. [קלשון בעל שלוש שיניים הנו סמלה של אוקראינה]

(תרגם איליה דובוסרסקי)

הנה השיר בפי המקהלה העממית האוקראינית מוולין:

כפי שאפשר לראות, מושר השיר בחרדת קודש. הוא שיר חי, שיר לאומי אוקראיני.

באתר של קבוצת הכדורגל "קרפטי" מלבוב, (לא קבוצה זניחה. הגיעה בשנת 2010 לשלב הבתים של הליגה האירופית) מופיע השיר בין שירי האוהדים, כולל השורות האנטי-רוסיות. מסתבר, שהשיר האוקראיני המקורי חי וקיים ומושר עד היום.

אפשר לראות שאין התאמה במאה אחוז ל'בערבות הנגב' וזה אולי מאשר את השערתו של גרימי שהובאה לעיל, בפרק הרוסי.

ז. בעלי התוספות

לאחר פרסום רשומה זו קיבלתי תגובות נוספות. הנה למשל מה שכתב לי אחייני היקר, סא"ל ליאור פרי:

גלגולו של 'שיר הפרטיזן' לא תם בזה, והוא שב לקסרקטינים, הפעם לחטיבת גולני. נתקלתי לראשונה בזמר הזה כשהושר על ידי פלוגת רובאים נוגה במיוחד במוצב 'עישייה' ברצועת הביטחון, בערב שבת בין השמשות, בערך במילים האלה:

סולן:

שם הרחק ביער,

אוהל סיירים.

ובתוך האוהל,

שני  גולנצ'יקים...

בקבוק אחד של עראק

בתוך הצ'ימידן,

והסמל המניאק

דפק אותי שבת...

מקהלה:

אש אש אש אש אש אש אש –

על יבש

אש אש אש אש אש אש אש,

על יבש...

למיטב ידיעתי, השיר עדיין מושר בדבקות עד ימים אלה ממש.

סא"ל (במיל') רמי נוידרפר הביא (למטה בתגובות) נוסח צה"לי אחר שאותו זכר מקורס מכי"ם:

בערבות הנגב, מתרוצץ גמל
מתרוצץ גמל, שעוד לא אכל
שעוד לא אכל, לחם עם בצל

וכן הלאה וכן הלאה, עד שהשומע מתחרפן (כמובן שאז הוא עוד לא התחרפן, כי עדיין לא המציאו את המילה)

בירור קצר העלה שהשיר המופלא הזה מסתובב עד היום ביחידות צבאנו המובחרות - המילים כאן.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבות הנגב, בערבות הנגב.

בערבוהות הנ-גב מסתובב גמל.

מסתובב גמל, מסתובב גמל.

מסתובב גמל, מסתובב גמל.

מסתובב גמהל, מסתובב גמהל.

מסתובב גמ-אל! שעוד לא אכל.
שעוד לא אכל, שעוד לא אכל.

שעוד לא אכל, שעוד לא אכל.

שעוד לא אכאל, שעוד לא אכאל.

שעוד לוהו אכ-אל! לחם עם בצל.

לחם עם בצל, לחם עם בצל.

לחם עם בצל, לחם עאם בצל.

לחם עאם בצאל. לחם עאם בצאל.

לחם עאם בצ-הל! וטיפת חרדל.

וטיפת חרדל, וטיפת חרדל.

וטיפת חרדל, וטיפאת חרדל.

וטיפאת חרדאל, וטיפת חרדאל.

וטיפהת חר-ד-הל! בערבות הנגב...

בסרט "דיזנגוף 99" היתה גרסה של זה במילים – בערבות הנגב התאבד גמל.

אורי לונדון זוכר את גרסת גולני ממלחמת לבנון הראשונה, צידון 1984:

שם הרחק בבקעה, אוהל סיירים

ובתוך האוהל, ארבעה רובאים

בקבוק אחד של עראק בתוך הצ'ימידן

שאותו שמרנו, לשעת הבלאגן

פרופ' פנינה להב, מק"ק בוסטון, כתבה לי כי בבית הכנסת שלהם נהוג לשיר את 'ממקומך מלכנו' בניגון 'בערבות הנגב':

אצלנו בבית הכנסת שרים את "ממקומך מלכנו" באותה המנגינה והאמת -- זה קצת צורב בלב הציוני. אשר על כן מרגיע לדעת שגם אנחנו לא המצאנו אותה.

צילה בן רשף מכפר הנשיא הפתיעה אותי עם הריקוד 'אשת חַיִל':

לגבי השיר "בערבות הנגב" או "שיר הפרטיזן" או "שיר השיכור"... בריקודי עם, המציאו כמובן ריקוד לכל שיר. הריקוד נקרא  "אשת חיל" ונרקד לרוב בהתלהבות, נדמה לי לקולו של אביהו מדינה.