על דעת המקום: חפצי-בה או חפציבה?

ברכת חברי קבוצת חפצי-בה לעיתון 'דבר' במלֹאת שנה להופעתו (דבר, 7 ביוני 1926, עמ' 4)

חפצי-בה הוא קיבוץ ותיק ליד בית אלפא, בעמק חרוד, שנוסד בשנת 1922. אבל איך בעצם כותבים את שם המקום: מילה אחת (חפציבה), או אולי שתיים עם מקף (חפצי-בה)? איך מנקדים – בָהּ או בָּהּ? ואיך מתעתקים את השם ללטינית - Hefzi-Bah, Heftsi-Vah, ואולי בכלל Heftsiva ,Heftsiba או Heftsi Ba? 

דוגמה טובה לבלבול נמצא בשני השלטים הבאים, שצולמו במרחק של כ-250 מטר זה מזה, לא הרחק מהכניסה לקיבוץ:

צילומים: איל בן ישי

נתחיל עם השם עצמו, שמקורו החד-משמעי הוא בנבואת ישעיהו:

ומכאן שמדובר בצירוף של שתי מילים המחוברות במקף ופועלות כשם אחד (צירוף כבול), והניקוד של האחרונה הוא בלי דגש (כידוע, אחרי אותיות אהוי אין דגש באותיות בגד כפת).

גם במסמכים רשמיים של רישום שמות מקומות בישראל יש חוסר אחידות. כך למשל, ב'רשימת שמות היישובים בישראל', שהוציאה האקדמיה ללשון העברית, נכתב התעתיק הלטיני התקני כך: Heftsi-Vah.

לעומת זאת, ברשימת 'שמות יעדים לשילוט הדרכה' של משרד התחבורה, נכתב התעתיק Heftsiva.

ראשיתה של חפצי-בה הייתה בחוות פועלים ליד חדרה על אדמות שנרכשו (ובלשון התקופה 'נגאלו') בידי יהושע חנקין. על פי המסופר, הרעיון לקרוא למקום בשם זה היה של רעייתו אולגה חנקין (ראו כתבה מפורטת של יחיאל מדור-חיים, 'חוות חפצי-בה', במחנה, 28 במאי 1986)

בארכיון המדינה נשמר גם סרטון קצר מ-1940 שמתעד הקמתה של 'עיר העתיד' (לא פחות!) על אדמות חפצי-בה:

      

אבל נתיבות החיים הוליכו את השֵׁם למקומות אחרים.

אומנם, מייסדי הקיבוץ הקפידו לקרוא לו בשם הנכון 'חפצי-בה', אבל לאורך השנים התקבל גם השם 'חפציבה' כמילה אחת: כך באתר הבית של הקיבוץ, כך בערך בוויקיפדיה וכך גם בשלטים שונים. אפילו בתיעוד בן הזמן, למשל בגלויה הזאת משנת 1924, שנתיים לאחר ייסוד הקיבוץ, שמנציחה את 'ילדי חפציבה בחצר של חפציבה':

אוסף ביתמונה, ויקימדיה

גם מחצבות השיש של הקיבוץ נקראו חפציבה:

צילום: אבישי טייכר, ויקימדיה

וכמובן היה גם שם פרטי. 

בנות רבות נקראו חפצי-בה, וב-1956 נכתב אפילו שיר מיוחד לכבודן בידי יעקב אורלנד והולחן בידי מרדכי אולרי-נוז'יק. הנערה שבשיר היא 'בת תימן', אבל השם היה גם נחלתן של בנות עדות אחרות, ממזרח וממערב.

דבר, 8 ביוני 1956, דבר השבוע, עמ' 27

אורלנד הקפיד לכתוב חפצי-בה, אבל בהעתקות מאוחרות (למשל, בספרו של דן אלמגור, שושנת תימן: בני-תימן בזמר העברי, 2008, עמ' 134, או במילים המובאות באתר שירונט) נפל המקף והשיר נקרא 'חפציבה'.

הנה יפה ירקוני עם 'חפצי-בה':

התקליט הופק בחברת הד ארצי, 1956 (סטריאו ומונו)

זקנים שבנו עוד זוכרים מן הסתם את חברת הבנייה הגדולה 'חפציבה', שקרסה ברעש גדול בשנת 2007 בעקבות תרמית ענק של מנכ"ל החברה.

ויש גם שכונת חפציבה בחדרה, גן ציבורי חפציבה בנתניה, מרוץ חפציבה של חברת החשמל, ועוד ועוד.

צילום: יעל געתון (שקוף)

עיריית נתניה

ומה בנוגע לשמות רחובות?

בהרצליה יש רחוב המציין את שם הקיבוץ. לא תופתעו לגלות שבאותו רחוב מתקיימות שתי הצורות:

צילום: איתמר לויתן

ומה קורה בשכונת קריית חיים אשר בחיפה?

רחוב נידח ושקט ובו שלט רשמי אחד ויחיד:

ובכן, מילה אחת חפציבה. בקטנה נעיר כי הכיתוב חסר מובן. מה זה 'להרי הגלבוע'? מן הסתם נפלה המילה 'לרגלי הרי הגלבוע'. על הפסיק שנתקע בהסבר באופן מוזר אין טעם להרחיב.

נראה שהדיירים ברחוב יודעים עברית טוב יותר ואת בתיהם שילטו בצורה מדויקת:

צילומים: איתמר לויתן

אגב, תנועת 'תכלת-לבן' שעל פי השלט בקריית חיים הקימה את הקיבוץ, מוכרת יותר כתנועת הנוער החלוצית בלאו-וייס (Blau Weiss), שפעלה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בגרמניה, באוסטריה, בצ'כוסלובקיה ובהונגריה. 

והנה עוד דוגמה לסיום. 

בדרך יבנה ברחובות נמצאת חנות ספרים ותיקה ושמה 'חפציבה' (במילה אחת). מייסדת החנות יוכי רובין סיפרה לנו, כי עוד מנעוריה בחיפה אהבה את שמו של הכול-בו הגדול 'חפצי-בה', ששכן בבית הקרנות (קרנות, לא קרונות!) ברחוב הרצל 16. הרעיון מאחורי השם הוא: כל מה שאתה חפץ בו נמצא בה, בחנות...

צילום: איתמר לויתן

ואכן בחיפה היה (וכבר איננו) כול-בו מפורסם כזה, שנפתח ב-1946 (ואולי אף קודם לכן). מצאתי אפילו תמונה מגניבה של החזית שלו וממנה אפשר לראות בבירור שהשם היה חפצי-בה ולא חפציבה.

חפצי-בה בחיפה, 1946 (צילום: זולטן קלוגר, ויקימדיה)

לכול-בו שבחיפה קדמה חנות בתל אביב שנקראה באותו שם (חפצי-בה). היא נפתחה ב-1935 ברחוב אלנבי 58.

אז מה המסקנה?

השם הנכון והניקוד הנכון הוא כמו בתנ"ך 'חֶפְצִי-בָהּ'. התעתיק הלטיני הנכון הוא: Heftsiva, אבל החיים עשו את שלהם והצורה 'חֶפְצִיבָּה' הפכה לנפוצה, בעיקר בשל העובדה שכך נקראו, ועדיין נקראות, בנות רבות בישראל.

משהו על השם הפרטי חפצי-בה

האם שימש השם חפצי-בה כשם פרטי גם בתקופות קדומות? 

התנ"ך עצמו מעיד שאכן היה שם כזה ואמו של המלך מנשה נקראה כך (מלכים ב, כא, 1):

בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי-בָהּ.

ככל שידוע לי, בימי הגלות הארוכים לא השתמשו בשם זה. התחדשותו קשורה בהתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל, באדמות שקנה יהושע חנקין ב-1894 באזור חדרה (ראו המליץ, 15 במאי 1894, עמ' 6), ועליהן נבנתה חוות חפצי-בה. 

זו הזדמנות להוציא מהחושך לאור שיר של יצחק קצנלסון שנקרא 'חפצי-בה' ואותו חיבר למחזה תנ"כי בשם 'ראשונים' (לא ידוע לי אם מחזה זה נדפס). השיר נדפס בפעם הראשונה בעיתון הצפירה, 18 באוקטובר 1917, עמ' 7-6:

חיפשתי גם באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' וניסיתי לאתר באמצעותו את 'חפצי-בה' הראשונה שנשאה שם זה. מצאתי בעיתון הארץ, מיום 9 בפברואר 1925, את המודעה החידתית הזו:

מיהי 'חפצי-בה' זו? אפשר להניח שמדובר באישה בוגרת ששייכת ל'חוג ספרותי' כלשהו, לפחות בת עשרים, ומכאן ששמה ניתן לה, כנראה, בזיקה להקמת החווה.

שש שנים אחר כך דווח בעיתון דבר (24 ביולי 1931, עמ' 6) על מזוודה כחולה שאבדה או הוחלפה בבית המכס ביפו, ובתוכה מסמכים על שם חפצי-בה שפירא. אני מנחש שמדובר בעולה חדשה, ועל כל פנים זו חפצי-בה המתועדת הראשונה.

ואם התקשיתי למצוא את החפצי-בות הראשונות, הנה הצלחתי למצוא בקלות את הפרה חפצי-בה בת תקוה, שאבוי נמכרה במכירה פומבית בחודש נובמבר 1931 וגורלה אינו ידוע...

דבר, 19 בנובמבר 1931, עמ' 4

_____________________________________

תודה ליועץ הלשון רפי מוזס ולצלם איתמר לויתן.

זֶמֶר זֶמֶר לָךְ: גבעת זמר ונווה אילן

רחוב הזמר העברי בהרצליה (צילום: איילת הכהן)

מי לא היה רוצה לגור ברחוב על שם שיר אהוב?

מתברר כי יש בארץ כמה וכמה מקומות שמציעים את האפשרות הזאת, ובמרוכז. הפעם נספר על שניים כאלה: שכונת גבעת זמר שבחיפה והיישוב נווה אילן שבהרי ירושלים. לא נתעלם כמובן מן השגיאות הצורמות...

א. גבעת זֶמֶר 

מאת אלון ריבק

לפני זמן מה קראתי בפייסבוק כי בשלט ברחוב יפה ירקוני, בשכונת גבעת זמר בחיפה, נרשמו שנות חייה של שושנה דמארי. יצאתי אפוא לבדוק זאת. 

כל הצילומים: אלון ריבק

גבעת זמר היא שכונה חדשה. הבנייה החלה לפני כשלוש שנים ומקצת הבתים כבר מאוכלסים. בניינים רבים עדיין בתהליכי הבנייה ומגרשים רבים עדיין שוממים וממתינים. השכונה נבנית על מדרון תלול, סמוך לרכס הכרמל, ולכן נדרשות עבודות עפר בהיקף גדול. הרחובות שבשכונה הנמתחים בכיוון צפון-דרום הם בשיפוע ניכר, והרחובות שבכיוון מזרח-מערב אופקיים לגמרי.

החליט מי שהחליט (ועדת השמות העירונית?) ששמות הרחובות יהיו של זמרים וזמרות, ולכן נקראת השכונה 'גבעת זמר'. כל הרחובות, הכיכרות והשבילים זכו כבר לשמות, למעט רחוב אחד שכל בתיו עדיין בבנייה.

רוב שלטי שמות הרחובות בחיפה, ולא רק כאן, נראים כמו ערך בוויקיפדיה – עודף מידע. כך למשל, בשלט הנושא את שמו של יהורם גאון נכתב בשלט 'זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי, חתן "פרס ישראל" (למה במירכאות?) לזמר העברי (2004)'. בערך 'יהורם גאון' בוויקיפדיה: 'זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי, מפיק ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי, מהאמנים המרכזיים בתרבות הישראלית, חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי'. מי לדעתכם העתיק ממי? גם שלטים נוספים הועתקו, פחות או יותר, מילה במילה מוויקיפדיה. אפשר לדרוש לגנאי, אבל יש כאן גם צד לשבח: הביוגרפיות נכונות ואפילו ניקוד השמות נכון, כולל המַפִּיק באות ה' בסוף 'הללויה' (להלן).

הרחוב הגבוה ביותר על הגבעה, שנמצא בקצה השכונה ולמעשה איננו מחובר אליה, הוא רחוב יהורם גאון. הנוף הנשקף ממנו הוא היפה ביותר. ברחובות הנמוכים יותר הנוף פחות מרשים.

כביש הכניסה היחיד (בינתיים) לשכונה חולק לשלושה מקטעים, וכך התאפשרה תוספת שמות, ובהם זכו אהוד מנור, נעמי שמר ויוסי בנאי. בעתיד רחוב יוסי בנאי יתחבר לרחוב זלמן שניאור שבשכונת רמות רמז הסמוכה, וכך יהיה לגבעת זמר מוצא נוסף.

בגבעת זמר עוד רחובות: עפרה חַזָה, ירדנה ארזי (שגם גדלה בחיפה, כמצוין בשלט – גאווה מקומית!), יהודה עמיחי, יפה ירקוני ושושנה דמארי.

בעתיד יוסדרו גם שבילים להולכי רגל, שרובם יהיו תלולים, הם אמורים יהיו להיקרא על שמם של מאיר אריאל, יגאל בשן, אהובה עוזרי, ג'ו עמאר, עוזי חיטמן וליאור ייני.

שלוש כיכרות בשכונה והן קרויות על שם להקות: כוורת, משינה, חלב ודבש – הללויה.

ועכשיו, לתמיהות.

מה היו שיקולי ועדת השמות אינני יודע. מדוע נבחר דווקא יהודה עמיחי, שאינו זמר, מלחין או פזמונאי ורוב שירתו לא הולחנה? גם אהוד מנור לא היה זמר אלא פזמונאי, אך לזכותו עמדה כנראה העובדה שהתחנך בבית הספר הריאלי בחיפה.

שתי ה'מלכות', יפה ירקוני ושושנה דמארי, חולקות כתר אחד: רחוב ארוך שנחצה לשניים לצורך תוספת שם.

מקובל להנציח אנשים רק שלוש שנים לאחר פטירתם, אבל ירדנה ארזי ויהורם גאון עדיין חיים לגמרי וגם מופיעים. במה זכו הם לעומת זמרים וזמרות חשובים שכבר הלכו לעולמם ולא הונצחו?

קשה להתווכח מי ראוי להיות מונצח ומי פחות, אבל בכל זאת מה עם אריק איינשטיין? יתכן שוועדת השמות חששה שיחול בלבול עם רחוב אלברט איינשטיין שאיננו רחוק. ומה עם הזמר החיפאי שמעון ישראלי שהלך לעולמו בדצמבר 2023? ובין הלהקות – התרנגולים, בצל ירוק, החלונות הגבוהים, גשר הירקון, השלושרים, הדודאים, הפרברים או 'הגשש החיוור'. האם אין להקה ראויה יותר מ'חלב ודבש'?

ופתרון התעלומה: אכן הייתה טעות אך זו תוקנה. על כל השלטים עם השם 'יפה ירקוני' הודבק טלאי ובו שנות חייה הנכונות.

____________________________

ד"ר אלון ריבק מחיפה הוא רופא בגימלאות וסופר לעת מצוא  alon@ribak.org

 

ב. נד אילן בנווה אילן

מאת עפר גביש

מנהג נאה ויפה עשו להם אנשי המושב השיתופי נווה אילן שבהרי ירושלים, לקרוא לרחובותיהם בשמות של שירים עבריים. מי לא היה רוצה לגור ברחוב 'נוף ילדות', 'גן השקמים' או 'פרפר נחמד'? כל הכבוד ויירבו כמותם בישראל! 

אך אבוי, למה מיהרתם? הגהה נוספת והשוואה למקור הייתה מונעת טעויות מביכות ועגמת נפש. כמעט ואין שלט חף משגיאות.

1. נוף ילדוּת

המילים והלחן של 'נוף ילדוּת' הם של שלמה ארצי, ולא של חיים גורי ואלכסנדר ארגוב.

  

2. גן השקמים

אז ראשית, כותבים 'שקמים' ולא 'שיקמים'; ושנית, הבנות לא זימרו 'הי הלל' אלא 'הי ילל (ושמא, כפי שהעירה לי נגה אשד: 'הי יא ליל').

  

3. התקוה

הלחן של ההמנון הלאומי שלנו הוא עממי-רומני. שמואל כהן התאים את המילים ללחן אך לא כתב אותו.

4. פרפר נחמד

ראשית, השם הוא פניה ברגשטיין, ולא ברנשטיין.

ושנית, עובד אפרת אכן הלחין את השיר עבור תכנית הטלוויזיה 'בוא אליי פרפר נחמד', אבל כמוהו הלחינו את השיר רבים נוספים  (בזמרשת נמנו לפחות עשר מנגינות ובאתר אקו"ם רשומות 34 גירסאות!). הנכון היה אפוא לכתוב: מלחינים רבים. 

למען ההגינות נציין שיש בנווה אילן גם שלטי רחובות חפים מכל טעות. הנה כמה מהם:

צילומים: עפר גביש ודליה ברזילי

________________________

עפר גביש מקיבוץ יפתח הוא חוקר זמר ומנחה אירועי שירה וטיולים מזמרים   gavisho436@gmail.com