ברוך הבא: על חאן, קהווה ושני מְצָדים

כתב וצילם ברוך גיאן

בקרוב יחלו העבודות להרחבת הכביש משער הגיא לירושלים. אומרים שגם רכבת תגיע מתל אביב לעיר הבירה במהירות שיא של כחצי שעה. אבל אנחנו יודעים את האמת: אשרי המאמין ועוד חזון למועד. עד אז פקקים רבים צפויים לנו...

רגע לפני שכל זה יתחיל ביקשתי לחזור אל משהו מחווית הנסיעה בקו העתיק יפו-ירושלים. על פי 'מורה דרך בארץ ישראל', שחיבר אברהם משה לונץ בשנת 1890, הנסיעה במרכבה – היא הדיליז'אנס המפורסם – ארכה תשע שעות: 'ושלוש תחנות בהדרך הזה רמלה [שתי שעות מיפו] באב אל וואד [שלוש שעות מרמלה] קלוניא [שלוש שעות מבאב אל-וואד]'. בתקופות שקדמו למרכבה לקחה הנסיעה זמן רב יותר, ובשלב מסוים צריכים היו הנוסעים והסוסים להחליף כוח ואף לישון. על החאן של באב אל-וואד כתב לונץ: 'העגלה תעמוד כאן כשעה ויותר והנוסע יוכל לעלות לבית המלון, לנוח מעמלו ולהשיב נפשו במאכל ומשתה'.

מול תחנת הדלק שבכניסה לשער הגיא (או ביציאה ממנו, תלוי בכיוון), עומד עד היום, איתן אך נטוש, החאן העתיק, שבמאה ה-19 היה מלון אורחים ותחנת דרכים חשובה. בגבעה שמעל תחנת הדלק עומד על מכונו המצד הטורקי, ששימש כתחנת משמר בכניסה לוואדי הצר. זה היה אחד משבעה-עשר מְצָדִים ומגדלי שמירה שהוקמו ביוזמת מושל ירושלים הטורקי (סוראיה פחה) בשנת 1860, כדי לאבטח את הדרך מיפו לירושלים. כמעט כל המצדים הללו נהרסו ורק ארבעה נותרו: האחד, סמוך לתחנת השירות המטאורולוגי בבית דגן (היום חלק ממוסך); השני, בלטרון; השלישי, בפתח שער הגיא; והרביעי, הוא תחנת המשטרה ברחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה.

לטרון מוכרת לרובנו בעיקר בזכות מבנה המשטרה הבריטית, שמשמש היום אתר הנצחה של גייסות השריון, ובזכות 'מנזר השתקנים' היפה. על ראש הגבעה שלצדו הדרום-מזרחי של המנזר (אפשר להגיע לשם בהליכה קלה) נמצא המצד הטורקי, בנוי לתלפיות אף על פי שכבר איננו שלם. מראש הגבעה יש תצפית יפה על היישוב היהודי-ערבי נוה שלום ועל שפלת החוף. בסמוך ניתן לראות גם את השרידים הצלבניים של 'מגדל האבירים', שנקרא בצרפתית 'לה טורון דה שבלייה' (זהו מקור השיבוש 'לטרון'). בשנות השבעים של המאה ה-19 שכן לרגלי הגבעה מלון בשם 'המכבים' (היזמים היו אמריקני ופלסטיני), שרק מעט ידוע עליו והיום כבר לא נותר ממנו זכר.

מלון המכבים האבוד

במְצָד שער הגיא ניתן להבחין בבור המים שנחצב בחזית, בתא לחימה מעוטר שנבנה מעל הפתח המערבי (תא כזה מכונה בטורקית 'משיקולי', וכמותו יש גם בשערי העיר העתיקה) ובטבעת אבן לקשירת הסוסים. מגג המְצָד יכלו השומרים לצפות על הסביבה מאופק עד אופק, ולעת ערב להציע את מיטותיהם ללינה בחלל המקומר. מי שיעצום את עיניו יוכל לדמיין בקלות את הפרשים הטורקים שועטים על סוסיהם במרחב הפתוח... 

הנתיב העולה מיפו דרך רמלה אל ירושלים ראשיתו במאה ה-8, בתקופה חליפות בית אוּמָיָה. אבני מיל שנמצאו לאורך הדרך מאששות תאריך זה. במאה ה-19 גברה תנועת הנוסעים באופן דרמטי, ובשל כך החלו הטורקים בשנת 1867 לשפץ את הדרך. בתום שנתיים, בנובמבר 1869, כבר יכול היה לנסוע בה הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בדרכו לחנוכת תעלת סואץ.

באותה שנה, 1869, הוקם החאן שבפתח שער הגיא. החנייה בו הייתה ללא תשלום, אבל האורחים חוייבו לקנות קפה שחור וכך לממן את פעילות המקום. שלמה ומלכה רוזנטל – צאצאים של משפחת פ"ח (פתוחי חותם) שמוצאה מווילנה – חכרו את החאן בסוף שנות השבעים של המאה ה-19. הם הגיעו לכאן היישר מהעיר העתיקה, ודירתם, שהייתה במקום הגבוה ביותר במתחם, כונתה 'בית אל-קארוסה' (בית העגלה). לצד הבית הם נטעו עץ חרוב ושתלו ירקות. שלמה הגברתן – שכונה גם סולימאן או סולומון – היה גם מתאבק חובב, ואפשר להניח שכוחו הפיסי סייע לו לתחזק את המקום. נוסף על אירוחם של עוברים ושבים היה שלמה אחראי גם על החלפת הסוסים של בתי הדואר הקונסולריים השונים, ולצד כל אלה גם הפעיל קו 'שירות' פרטי של עגלות. בתמונה מאותם ימים כונה המקום 'החאן של סלומון'... בשנת 1893 נפטר שלמה והמשפחה חזרה לירושלים.



בספרו 'תמול שלשום' (עמ' 362-361) תיאר ש"י עגנון את החאן כפי שהיה מוכר לו בעשור הראשון של המאה ה-20. אגב כך הוא מספר על הדרך המקורית שבה הכריחו משרתי הבית את האורחים לקנות קפה, בין אם הם רוצים בו ובין אם לא... 

בשנת 1892 נחנך קו הרכבת שחיבר את יפו לירושלים, ותנועת המרכבות הלכה והתמעטה. מלון המכבים וחאן שער הגיא ירדו אט אט מגדולתם עד שניטשו לחלוטין...

היום מבנה החאן סגור ומסוגר ומבקרים אינם יכולים להיכנס פנימה. לפני כמה שנים שיקמה הקרן הקיימת לישראל את המתחם מתוך כוונה לבנות בו מוזיאון קטן ומרכז מידע, אך מסיבות כלכליות הדבר לא יצא אל הפועל. המבנה, על תוספות הבנייה החדשות שלו, עומד שומם וחסר שימוש. כמה חבל...

את המְצָד הטורקי ניתן לראות מאחורי תחנת הדלק. כמו גם את המְצָד של לטרון, שנמצא על גבעה סמוכה ובה שרידים צלבניים וביצורים ירדניים וממנה נשקף נוף נפלא של השפלה.

עוד על החאן של שער הגיא ראו בספרו של צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, עם עובד, תשל"ו; וברשימה של איציק שוויקי באתר המועצה לשימור אתרים.

החלל הפנימי בתוך מְצָד שער הגיא

לולאת אבן לקשירת בהמה לקיר במְצָד שער הגיא

מנזר השתקנים מציץ סמוך למְצָד לטרון

נופי השפלה נשקפים ממְצָד לטרון

חלון במְצָד לטרון

מְצָד לטרון בעין הסערה

חאן שער הגיא המשוקם

מְצָד שער הגיא ובור המים לידו

חאן שער הגיא ותוספות בנייה חדשות

קמרון בחאן שער הגיא

פתח כניסה לחאן עם תריס מתגלגל

לולאה לקשירת בהמה בחאן שער הגיא

עצי שקד פורחים ועץ תפוזים עמוס פרי מאחורי חאן שער הגיא

גת קדומה חצובה בסלע במתחם החאן

שוקת (?) ופתחי מערה חצובים במתחם החאן

החאן טובל בירוק (מבט מדרום). העצים נטעו בתקופת המנדט.

החאן המשוקם (מבט מבפנים)

קשת ומדרגות במצב מעולה אך ללא שימוש...

חצר החאן