גלגולו של ניגון: שוב יוצא הזמר אל הדרך...

שיירה בדרך לירושלים (מקור: מרכז מידע פלמ"ח)

ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל – תשע"ג

שוב יוצא הזמר אל הדרך, שוב הולכים ימינו ובוכים...

זהו בלי ספק אחד השירים האהובים ביותר על בני דורי. הוא מזדמזם לאטו במנגינה כובשת לב, יוצר מיד אווירה מהורהרת ועצובה של שבת אחים גם יחד, וטוב כשיר פתיחה, שאחריו יבואו תמיד השירים הרוסיים על וָנְיָה הקומיסר האדום ועל קטיושקה שיצאה לשוח, על גדות הדנייפר ועל פרשי בודיוני. רבים מיודעיו ואוהביו של שיר זה בטוחים שמדובר בעוד שיר 'עממי', שתורגם מרוסית לעברית, ואינם יודעים שמדובר בשיר כחול-לבן לגמרי, גם במילותיו וגם בלחנו, שנכתב על רקע מלחמת העצמאות ולזכרו של חייל שנפל.

א. 'שיירה שלנו'

את השיר 'שיירה שלנו' כתב המשורר נתן יונתן (אז עדיין נתן קליין) בשנת תש"ח, כאשר היה בן 25 בסך הכל. במילותיו שיקף השיר את הווי ה'פוּרְמָנים' (שהיו ברובם חברי הפלמ"ח), שליוו את שיירות האספקה בדרכן מהשפלה אל ירושלים הנצורה ובחזרה. השיר הוקדש לזכרו של אהרן אגסי, יליד בגדד וחבר קיבוץ שריד של השומר הצעיר (שהיה גם קיבוצו של נתן יונתן). אגסי נפל ב-9 בינואר 1948 ליד הכפר הערבי סאריס (היום מושב שורש, מדרום לשער הגיא), שעה שנהג במשאית של אספקה חקלאית, בשיירה שעשתה את דרכה חזרה מירושלים לשפלה.

בן 28 היה אגסי בנפלו, וכך כתבו עליו באתר 'נזכור את כולם':

השיר פורסם בעיתון 'על המשמר' ביום 4 במאי 1948, ארבעה חודשים לאחר נפילתו של אהרן אגסי ועשרה ימים קודם הכרזת המדינה.

זהו שיר לירי, מסוג שירי האבל והקינה המכונה 'אלגיה'. השיירה המשוריינת מקבלת תכונות אנושיות ('גלוית-עינים') והמשורר פונה אליה כבת-שיח אינטימית ('שיירה שלי', ורק בבית האחרון היא הופכת להיות 'שיירה שלנו'). שיירת האספקה העצובה, ה'נושאת פַּת קִבָּר ומים', שבתחילת השיר נתיבה אינו ברור ('אל אנה את עוברת?'), ממוקמת לבסוף במרחב גאוגרפי קונקרטי, שבו נפל אהרן אגסי:

עד אשר יִקְטֹף עִמָּךְ רקפת / בהרים אל נֹכַח באב-אל-וואד.

שיר זה הוא, ככל הנראה, גם שירו המולחן הראשון של נתן יונתן, ולא זו בלבד אלא שהולחן פעמיים.

בפעם הראשונה הולחן השיר כבר בשלהי שנת 1948, עבור 'הלהקה הצבאית הארצית', שהעלתה אז תכנית בשם 'השיירה העליזה'. המלחין היה רומן (ירחמיאל) ולדמן, פליט שואה שעלה מרוסיה זה לא מכבר ושימש כאקורדיוניסט בלהקה. לימים נשכחה מנגינת השיר ולצערי לא מצאתי לה זכר; גם על ולדמן לא מצאתי פרטים נוספים. בתכנייה נקרא השיר בשם 'השיירה'.

<ראו גם למטה ב'בעלי התוספות'>

התכנית של 'השיירה העליזה' (1948) ובה 'השיירה' בלחנו של ולדמן (מקור: זמרשת)

שלוש שנים לאחר מכן נדפס השיר 'שיירה שלנו' שוב, בספר השירים הראשון של נתן יונתן, שְׁבִילֵי עָפָר (ספרית פועלים, 1951, עמ' 17-16). כאן הכניס המחבר מעט תיקוני נוסח – שהבולט בהם היה השינוי של 'שוב הולך הזמר' ל'שוב יוצא הזמר' – תיקוני פיסוק וכן השמיט, מסיבה לא ידועה, את שורת הזיכרון לאהרן אגסי. <מהנוסח שנדפס ביולי 1948, והובא למטה במדור 'בעלי התוספות', עולה שהשינוי מ'שוב הולך הזמר' ל'שוב יוצא הזמר' נעשה כבר אז.>

בתכנית הרדיו 'כל ההתחלות' עם נתן יונתן, ששודרה ברשת ג' בשנת 2003, סיפר המשורר בקצרה גם על נסיבות כתיבת השיר (תזמון בערך לדקה 14:00). באותה עת כבר שכח יונתן את הרקע האמתי של שירו, וסבר שנכתב על רקע נפילתם של אנשי שיירת הל"ה.

ועוד הערה: במסתו המלומדת של פרופסור דן מירון, 'שוב יוצא הזֶמֶר: עדותם של פזמונים', שנכללה בספרו מול האח השותק: עיונים בשירת מלחמת העצמאות (כתר והאוניברסיטה הפתוחה, 1992, עמ' 265-257), התייחס החוקר בהרחבה ובאירוניה לשירו של יונתן והציגו כגרוע במיוחד. לדעת מירון, השיר גדוש בסתירות פנימיות, 'רצוף חוסר מוגדרות'  ואינו אלא חיקוי חיוור של שירי אלתרמן ('עוד חוזר הניגון') וגורי ('באב אל ואד'). מבלי להתמודד במישרין עם הניתוח הדקדקני והקצת מנותק – שממחיש את ההבדל בין הדרך שבה השיר מתפרש בעיניו של מבקר אליטיסטי ומחמיר לבין הדרך שבה הוא נתפס בעיני קהל הצרכנים 'הפשוט' – הנחת המוצא של מירון באשר לתולדות הטקסט היא שגויה. מירון, שהסתמך על מהדורת 'שבילי עפר' (שבה מחק יונתן את שורת הזיכרון לאגסי), סבר שהשיר 'לא התפרסם בתקופת המלחמה עצמה אלא יצא לדרכו הפזמונאית אחריה' (עמ' 257), וכפי שראינו לעיל אין הדבר כן, השיר נכתב והולחן לראשונה בעיצומה של המלחמה.

ב. 'שוב יוצא הזמר'

בפעם השנייה הולחן השיר על ידי יעקב (יענקל'ה) שגיא, חבר קיבוץ עין השופט, ולחנו המוכר והאהוב זכה לחיי נצח.

יענקל'ה שגיא (1980-1937)

הקשר בין שגיא לבין יונתן – שניהם חברי קיבוצים שכנים של השומר הצעיר – נוצר כאשר השתתפו ב'פסטיבל הנוער הדמוקרטי', שנערך בוורשה בשנת 1955. בשנים שלאחר מכן הלחין יענק'לה כמה משיריו של יונתן (לפחות שישה), ובהם גם 'שיירה שלנו', ככל הנראה בברכתו של המשורר. השנה המדויקת אינה ידועה, אך רינה שגיא, אשתו, משערת שהיה זה ב-1958 או 1959.

זמן מה קודם לכן (בשנת 1956?), הקים נחום (נחצ'ה) היימן, אז חבר קיבוץ בית אלפא, את 'חמישיית גלבוע'. זה היה הרכב כֶּלִי יוצא דופן באיכותו, שמנה חמישה חברי קיבוצים מבית אלפא וחפציבה, כולם בעלי השכלה מוסיקלית קלאסית שניגנו באקורדיון, חליל צד וקלרנית, גיטרה וקונטרבס. יענקל'ה שגיא מעין השופט, שהשתחרר מהצבא בשנת 1957, וכבר התפרסם בלחניו ובחצוצרתו, לא היה חלק מהחמישייה אבל הלחין ועיבד עבורם שני שירים – 'שוב יוצא הזמר' ו'שיבולי פז' (שאת מילותיו כתב ב-1960 עמירם קופר מקיבוץ ניר עוז). החמישייה, שניגנה שירי כפר ורועים, מנגינות עממיות ו'חסידיות' ולחנים מקוריים שאת רובם עיבד היימן, זכתה בשנות השישים לפופולריות והושמעה רבות ברדיו. היא נתפסה, ובצדק, כמבטאת של מוסיקה ארץ ישראלית שורשית, כפרית, חמה ואותנטית. לימים, נעימת 'שוב יוצא הזמר' נתנה לתקליט המוכר ביותר של חמישיית גלבוע את שמו (התקליט ראה אור ב-1970).

הנה הביצוע שלהם בסרטון שלפנינו:

באופן טבעי מצאו שני השירים את דרכם מחמישיית גלבוע לחבורת הזמר הגבעטרון, שנחום היימן שימש מנהל מוסיקלי שלה בין השנים 1967-1961. חברי הגבעטרון שרו את 'שוב יוצא הזמר' בהופעותיהם הראשונות ולמעשה הם שפרסמוהו ברבים. השיר בפי הגבעטרון נכלל לראשונה בתקליט 'שבולי פז', שנדפס בשנת 1963 או 1964 (מאז נכלל השיר בתקליטי אוסף רבים של חבורת זמר זו).

והנה הביצוע המקורי של הגבעטרון בתקליט זה, מלווים בחמישיית גלבוע:



במעבר מן הנוסח המקורי של השיר אל הנוסח המושר קוצר השיר משמונה בתים לשלושה בלבד וגם עבר תיקונים קלים. כל המבצעים של השיר – מן הגבעטרון ואילך – נהגו, כנראה על דעת עצמם, לשנות את 'שָׁם הולכים ימינו ובוכים' ל'שוב הולכים ימינו ובוכים'. שינוי קטן נוסף, ובמקרה זה מוצדק, היה 'אֵי אנה את עוברת?', שהחליף את 'אֶל אנה את עוברת?' שבמקור. שינוי נוסף שנעשה בביצוע זה הוא החלפת המילה 'שיירה' בשורה הרביעית, במילים 'שמעי-נא'.

הנה עוד כמה ביצועים יפים של השיר.

דודו זכאי (בן עין השופט, ולימים חבר קיבוץ דליה השכן):



מיכל פרס, שהייתה בשעתה סולנית להקת גיסות השריון, הוציאה בשנת 1968 (או 1970) תקליט בהדרכתו המוסיקלית של שגיא. בין השאר שרה גם היא את 'שוב יוצא הזמר'.



וכאן, חבורת הזמר של קיבוץ עין השופט, בחגיגת 75 שנים לייסוד הקיבוץ  (2012):



כמה מילים על שגיא (שמו המקורי היה וייסמן), שנקרא בפי כל מיודעיו יענקל'ה. הוא נולד בבוקרשט בנובמבר 1937 ועלה לארץ ב-1948 עם אמו ואחותו (לאחר שנה במחנה מעצר בקפריסין). הוא היה פליט שואה בן 11, שנקלט מיד כילד חוץ בקיבוץ עין השופט שבהרי אפרים, ושם חי כל ימיו. לצד עבודתו בחקלאות ובצאן עסק בעיקר במוסיקה – בנגינה, בהלחנה ובחינוך מוסיקלי. הוא נפטר במפתיע בספטמבר 1980 והוא בן 43 בלבד, אך השאיר אחריו יבול מוסיקלי מרשים.

שגיא מחצרץ בפתיחת אחת מוועידות מפ"ם

אחת מתכניות 'על הדשא', שהנחה אליהו הכהן בכל פעם בקיבוץ אחר, הוקלטה בשנת 1976 בעין השופט. בסוף התכנית ריאיין אליהו את יענקל'ה, ואחר כך שרו כולם את 'שוב יוצא הזמר' ואת 'שיבולי פז'...



עד כמה הפך הלחן של 'שוב יוצא הזמר' ל'עממי' יעיד הסיפור הבא, מפיו של שגיא עצמו (מתוך יענקל'ה, חוברת שיצאה לזכרו בקיבוץ עין השופט, 2010, עמ' 29):

ג. שיריו האחרים של יענקל'ה שגיא

חצוצרת הפלא של יעקב שגיא, לצדו, מנגן בקרן יער, בנו יניב (היום מנכ"ל סמינר גבעת חביבה)

אם הגענו עד הנה, ניזכר בעוד כמה משיריו היפים של יענקל'ה.

מארש גולני

רק מעטים יודעים ששגיא הוא זה שהלחין את אחד משירי הלכת המושמעים ביותר עד היום בטקסים צבאיים, 'מארש גולני'. ראשיתו של שיר זה בשיתוף פעולה בין יהודה אטלס (לימים סופר ילדים ידוע) ויענקל'ה שגיא – שניהם שירתו כחיילים בגולני וחיברו ביחד, ב-1955, את 'שיר חטיבת גולני'. לימים נשכחו מילות השיר וזכרו נשמר רק כמנגינת לכת.

<עוד על מארש זה ראו בתגובתו של חיים אנלין ובתיקון של יהודה אטלס, בסעיף 'בעלי התוספות', שמעיד כי את מילות המארש לא כתב הוא אלא הפרסומאי ראובן וימר>

הנה להקת גולני בהקלטה משנת 1969:


עוד נשוב מחר

'עוד נשוב מחר' (מילים: אלי נצר מקיבוץ דליה), נכתב והולחן בראשית שנות השבעים, בימי מלחמת ההתשה.
שרים דודו זכאי והגבעטרון (פסטיבל עין גב, 2010):

פרחים בקנה, שירי להקות צה"ל, ערך: אפי נצר, שי לקוראי ידיעות אחרונות לעונת החגים תשמ"ד, עמ' 31

שיבולי פז

וכמובן, 'שיבולי פז' (מילים: עמירם קופר), שהוזכר כבר למעלה והוא בעיניי אחד השירים הכי 'ארץ-ישראליים' שיש. הנה נעמי שמר ורביעיית זמרים במחרוזת שירי שיבולים בתכנית הטלוויזיה 'ימי ניסן' ('שיבולי פז' מתחיל בתזמון 1:44):



שיבולים כורעות עומס,
שפע בר על כרים,
עלמות חן ישאו
עומרים.
חרמשים כבר הושחזו
ונישאו מונפים.
שיבולי פז ירחשו
שיר חג.

רב הגודש,
באסמינו בר בשפע,
בא החודש, עת אלומות בא.
רב הגודש,
באסמינו בר בשפע,
בא החודש, עת אלומות.

לפני כמה שנים יצא תקליט אוסף של שירי יעקב שגיא.

תודה לרינה שגיא (אשתו של יענקל'ה) ולגיל דגן מעין השופט, שחיבר עבודה סמינריונית על 'שירי הכפר של יעקב שגיא' (אוניברסיטת חיפה, 2004). תודה גם לגרימי גלעד, אבנר הולצמן, גדעון טיקוצקי ולאספן התקליטים רפי בינדר.

בעלי התוספות

כפי שהעיר למטה אורי יעקובוביץ', 'שיירה שלנו' נדפס בעיתון 'בשער' (8 ביולי 1948), בגרסה מקוצרת כחודשיים לאחר הפרסום המקורי ב'על המשמר'. לצד מילות השיר נדפסו הפעם גם התווים של ר'[ומן] ולדמן, שהפך את הבית 'אור דועך על שריוניך' לפזמון החוזר. בשיר עצמו הוכנסו תיקונים משמעותיים נוספים, שנועדו כנראה להתאימו ללחן.

רמי דיין ('רמי תל-אביב') נטל יזמה (אוגוסט 2016; מרס 2020), הקליט את השיר המקורי בלחנו של רומן ולדמן והעלה אותו ליו-טיוב:

סופר הילדים יהודה אטלס, ששמו הוזכר כשותף לכתיבת 'מארש גולני', כתב לי:

הריני להוסיף כמה פרטים שנשמטו מידיעתך, על מנת לדייק במידע. העניין נוגע להמנון גולני, שאצלך נאמר – בטעות – שנולד כשיתוף פעולה ביני לבין שגיא. ובכן, הסיפור קצת יותר מורכב. את מילות השיר 'לא פלדה אפורה שעטה במורד,/ לא שריון וגם לא תותחים./ זהו חי"ר של גולני, הרימו היד,/ הנה הם קרֵבים ובאים' וכו', כתב ראובן וימר, לימים יושב ראש איגוד הפרסומאים, כשהיה ב'גולני'. וימר הוא ממזרע (ילד חוץ) ויענקלה מעין השופט. שניהם קיבוצניקים. הוא ושגיא היו בני אותו מחזור, 'מחזור הקיבוצניקים', באותה טירונות בגולני, ואת ההמנון הזה הוא כתב לפלוגה שלו, כנראה בטירונות, ויענקל'ה חיבר את המנגינה, שהפכה לימים למארש הראשי של צה"ל. אני ושגיא היינו כעבור זמן יחד במפקדת חטיבת גולני, ב'חינוך', וכשהתעורר הצורך בהמנון לחטיבה, מה גם שהיה בשורותיה מלחין מוכשר כשגיא (אז הוא היה עדיין וייסמן), לקחו מן המוכן את ההמנון לפלוגה ההיא ופנו אליי בבקשה שאעשה אדפטציה של המילים של וימר לחטיבה כולה. זה מה שעשיתי בקלי-קלות. השארתי את כל המילים של וימר כמו שהן ורק שיבצתי במקום 'פלוגה ב' ', או מה שזה היה, את המילים 'חי"ר של גולני', ובא לציון גואל. בטעות השתרשה ההנחה שאני הוא שכתבתי את המילים, ולא היא. ראובן וימר עדיין חי ובועט וניתן לבדוק אתו את כל העניין וגם לקבל ממנו את המילים המקוריות על דיוקן.

דני גייזלר שם לב כי בביצוע המקורי של הגבעטרון, מ-1964, יש שינוי נוסף:

בשורה הרביעית נראה שאינם מתחילים במילה 'שיירה'. לא הצלחתי לזהות בברור מה הם שרים, אך זה נשמע כמו 'שמעי-נא, עצוב על הדרכים'.

הקשבתי שוב ואכן דני צודק. גם אני לא הצלחתי להבין אל-נכון מה הם שרים, ואם יש קוראים חדי אוזן – נשמח להביא את התשובה המדויקת ולנסות ולשער מה הן הסיבות לשינוי. מכל מקום, בהקלטות מאוחרות יותר של הגבעטרון הם כבר שרים בברור: 'שיירה, עצוב על הדרכים'.