כתב וצילם ברוך גיאן
לא רחוק משוק
מחנה יהודה נסתרת לה שכונה קטנטנה, שמורה להפליא, ושמה 'בתי ראנד', על שם מייסדה, מנדל ראנד, חסיד צאנז גליצאי שעלה ארצה בשנת 1901. השכונה היא אחת מרצף של 'שכונות כולל' (או 'הקדש') הסמוכות זו לזו (כנסת ישראל, בתי מונקאטש, בתי מינסק, בתי ברוידא ועוד). המראה הייחודי של בתי ראנד, בתוספת אופיים הנוח והמתון של תושביה החרדים, מושך למקום מבקרים רבים (אגב, קטעים מהסרט 'אושפיזין' של שולי ראנד – אין קשר משפחתי ככל הידוע לנו – צולמו שם). השכונה, שהוקמה בשנת 1909, יועדה לתלמידי חכמים עניים בני היישוב הישן בני העדות החסידיות (בתי ברוידא הסמוכה הוקמה בצורה דומה, אבל יועדה ל'מתנגדים'), שיכלו להתגורר בדירות הקטנות במשך שלוש שנים, ואחר כך לצאת ולאפשר זאת גם למשפחות אחרות. אבל כמו שקרה גם במקומות אחרים, מי שנכנס לרוב כבר לא יצא... גם היום, רוב הדיירים גרים במקום חינם אין כסף אך אינם יכולים להוריש את דירותיהם.
מדורת ל"ג בעומר של בתי ראנד התפרסמה במשך עשרות שנים, וידוע שיצחק בן צבי, נשיא מדינת ישראל השני, ורעייתו רחל ינאית נהגו לבקר שם בכל שנה. במוצאי השבת, ערב ל"ג בעומר, יצאתי גם אני – כמנהגי בעשרים השנים האחרונות – לצפות במדורה המסורתית בחצר השכונה.
בשעה עשר וחצי בערב נכנסתי לבית הכנסת החסידי שבמבנה הגבוה של החצר. אט אט החלו להתאסף אנשי השכונה ואורחים. הגבאי החל במכירת הדלקת נרות ל"ג בעומר, ביידיש עסיסית, ואולי זה המקום לציין שמנהג זה מוכר רק כאן. הגבאי סיפר לי שכך נהוג כאן, ללא שום שינוי, כבר יותר ממאה שנה. היה מי שהוסיף שגם במזרח אירופה היו מקומות שבהם ציינו את ל"ג בעומר בהדלקת נרות שמן בבית הכנסת. ממש כמו כאן.
לאורך בית הכנסת נמתחו שני כבלים ועליהם הונחו נרות שמן שהודלקו, כל כוסית בנפרד.
בשעה 23:30 לערך יצא מדליק המדורה עם מוט ארוך וחומר בעירה והצית את האש. זו לא הייתה המדורה הרגילה שאנו מכירים – מדורת עצים בשדה פתוח – כאן הייתה זו חבית מלאה בבגדים ישנים ודחוסים, שעליהם שפכו מדי פעם חומר בעירה. זה היה מחזה מלהיב: מדורה במרכז חצר מרוצפת – אמנם האחראים דאגו להניח מתחת לחבית לוחות מתכת, כדי שהריצוף העתיק לא ייפגע – עשרות נשים וילדים מביטים מן המרפסות והמדרגות וגברים סובבים במעגל, צמודי ידיים, ושרים ניגוני ל"ג בעומר.
אחרי חצות הסתיים האירוע. הגברים עלו בשירה לבית הכנסת להיטיב את לבם בסעודת לילה. יש להניח שגם בל"ג בעומר הבא אבוא שוב לבתי ראנד.
שלום, התמונות ממש מפחידות, החסידים הללו מסכנים את חייהם כשהם מוזגים שמן לתוך המדורה והתמונות חוזרות על עצמן. פשוט סכנת נפשות! מהנדס רמי פינצ'ובר
השבמחקמהנדס יקר, זה שמן, חומר שנהיה דליק רק בשעה שהוא מתאדה, שלא כמו נפט או דלק. משום כך אין כל סכנה בשפיכתו למדורה הדולקת.
מחקבתי ראנד הם מן ה"בתים" האחרונים בירושלים שעדיין אין גובים עליהם דמי שכירות מוגנת ("דמי מפתח"), כפי שנאמר כאן בטעות, אלא הדיירים דרים בהם חינם אין כסף, כתכנית הראשונית שהתוותה לפני מאה שנה. בהתאם לכך, התור לקבלת דירה (בת חדר אחד גדול - חמשה מטרים על ארבעה ומחצה, ועוד חצי חדר המשמש למטבח ושירותים), ארוך כמעט עד למירון.
השבמחקאתה צודק. נתקן.
השבמחקהדבר מוכיח כי מי שקובע את גודל המדורות הם הרבנים. ילמדו רבני ירושלים ובני ברק מרבני חסידות ראנד, ובהזדמנות ילמדו את צאן מרעיתם איך מפרידים אשפה למחזור.
השבמחק