יום שישי, 14 בפברואר 2020

משהו על השירים הרוסיים ששרו בפלמ"ח: מחווה לפוצ'ו


אמר העורך

פּוצ'וּ, יליד 1930, הוא מן האחרונים, ואולי האחרון, שבין סופרי דור תש"ח שעדיין חיים עמנו. הוא גם היה מגיבורי ילדותי. לא רק שקראתי בשקיקה את כל ספריו, הוא גם היה שכן שלי, בשדרות סמאטס בתל אביב (רחוב חדש יחסית, שנסלל בראשית שנות החמישים בקצה הנידח של תל אביב, לא הרחק מ'החולות' שמעבר לירקון מוכה הבילהרציה). יחסינו היו כמובן חד-צדדיים: אני הערצתי אותו (ובמיוחד את האופנוע הענק שלו שהרעיש את רחובות השכונה השקטים), ואילו הוא כלל לא ידע על קיומי (לפני שש שנים, ביום הולדתו ה-84 סיפרתי על כך בפירוט ברשימתי 'פּוּצ'וּ והלמֶד-וו"ניקים'). 

חזרנו וחידשנו את הקשר בזכות בלוג עונג שבת, שפוצ'ו הוא מקוראיו הוותיקים ואף תרם לו כמה רשימות פרי עטו

לפוצ'ו, איש תש"ח שראשו לא שח, שחוגג השנה את יום הולדתו התשעים, שלוחות מיטב ברכות הבלוג וקוראיו (כולל יוסיניו, יוסלה ויוסי פס, זיוה ואיה הג'ינג'ית, זומבה, הילד אפרים והמורה הדגול שמילקיהו). 

*

מאת אליהו הכהן

'וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח'...
ישראל ויסלר, הלא הוא פוצ'ו, חגג ב-1 בפברואר את יום הולדתו התשעים, ועמו רבים מבני משפחתו וידידיו. כמי שחונך על ברכי 'אנו, אנו' הוא בוודאי לא יתנגד שננצל את יום חגו הפרטי כדי לעסוק בנושא שאפיין את בני דורו. לא רק שלא יתנגד, אלא הוא עצמו ביקש ממני לומר משהו על השירים הרוסיים ששרו בפלמ"ח.

כמובן שעם כל הכבוד לפלמ"ח ולפלמ"חניקים, השירים הרוסיים בזמרת הארץ ראשיתם אינה שם ואינה בהם. הם הושרו בפי העולים ובפי החלוצים מאז ראשית ההתיישבות בארץ ישראל, עד שאפשר לומר שלא היה עשור בתולדות היישוב שלא הושרו בו שירים עבריים במנגינות רוסיות. בסוגיה זו נאמר כבר לא מעט וגם נכתב לא מעט, ודבריי כאן אינם אלא פירורים אחדים מן השפע הרב.

נרוץ אפוא עם הזמן שעבר ונסקור ממעוף הציפור כמה דוגמאות לזמרת הדורות הארץ-ישראלית שהושפעה ממורשת הזמר הרוסית (ובמידה מסוימת גם האוקראינית, הפולנית והליטאית).

למן עליית הביל"ויים בראשית שנות השמונים של המאה ה-19, ולאורך כל ימי העלייה הראשונה, שרו ורקדו בכל הארץ את 'חושו אחים חושו', שכתב יחיאל מיכל פינס בעקבות השיר הרוסי 'מִי דְּרוּזְ'נוֹ נָא וְרָגוֹב'. בשלהי אותה מאה שרו במושבות את 'האח נעיםשל נח שפירא (ברנ"ש) בעקבות שיר הוולגה 'הֵי אוֹכְנַיים'. שפירא העניק למצלול הרוסי המקורי נוסח עברי מלעילי: 'האח נעים, האח נעים, עוד פעם אחת, עוד פעמיים'. היום שיר זה כמעט ואינו מוכר.



מימי העלייה השנייה ואילך שרו בעמידה וביראת כבוד את השיר 'ברכת עם' ('תחזקנה') של חיים נחמן ביאליק. לשירו של ביאליק, שנכתב בשנת 1894, הודבק לחן של שיר מרד רוסי נגד הצאר מימי מהפכת 1905 (גלגוליו של שיר זה יסופרו בקרוב ברשימה מיוחדת שתתפרסם בבלוג עונג שבת). תלמידי הגימנסיה הרצליה בתל אביב שרו את 'סתיו מאפיל' (ובשמו הרשמי 'החלקה הנשכחת') של ניקולאי נקראסוב, שתרגם למענם המורה לעברית ישראל דושמן. 

הנה הוא בביצוען של רוחמה רז ואופירה גלוסקא בתכנית 'על הדשא', שאותה הנחיתי בשנת 1976 בקיבוץ מגל:



בימי מלחמת העולם הראשונה שרו את השיר 'לחופש' ('אין כוח לסבול עוד, לשאת את העול'), שחיבר לייב יפה על פי מנגינה רוסית ותרגם לעברית קדיש יהודה סילמן. בימי העלייה השלישית שרו בלהט את 'אנו נהיה הראשונים' של יוסף הפטמן, בשלוש מנגינות שונות, שתיים מהן רוסיות, ולאחר נפילתו של טרומפלדור, בקרב הגבורה בתל-חי ב-1 במרץ 1920, שרו בעצב את 'קדרו פני השמים', למילותיו של יהושע פרושנסקי על פי מנגינה רוסית, ואת 'בגליל בתל-חי' שכתב אבא חושי על פי מנגינה אוקראינית. 

הנה רוחמה רז, אופירה יוספי ורות בן אברהם ב'קדרו פני השמים'. ההקלטה היא משנת 1986:



בשנות העשרים המוקדמות שרו בקיבוצי עמק יזרעאל, בשני נוסחי צליל, את כל הבתים של 'תה ואורז יש בסין', שחיבר אברהם שלונסקי בעין חרוד על פי מנגינה אוקראינית, ואילו בשנות העשרים המאוחרות שרו בתל אביב את שיר האהבה 'בין פרחי הגן המלבלבים', שחיבר יוסף אוקסנברג על פי מנגינת השיר הרוסי 'קירפיצ'יקי' (לגלגוליו של שיר זה הוקדשה בבלוג עונג שבת רשימה מיוחדת, שכתב חוקר הזמר הרוסי בעברית צבי [גרימי] גלעד, שהלך לעולמו לפני כמה חודשים). בכל הארץ שרו אז את 'הייתה צעירה בכנרת', על פי מנגינה של שיר מעגלי ברוסית ('לכומר הייתה כלבלבה'), שהתגלגל לשיר אהבה אוקראיני ('זורם לו הפלג'), ומשם הגיע אלינו. בשנות השלושים שרו, בין היתר, את 'מה לעשות שאני יפה כזאת' על פי מנגינה רוסית, ואת 'רינה', בלחנו של המלחין היהודי-הסובייטי הנודע איסאק דונאייבסקי, שניהם למילותיו של נתן אלתרמן.

אך הפריצה המשמעותית בהתקבלותו של הזמר הרוסי בארץ ובהתפשטותו בפי כל קשורה בלי ספק במלחמת העולם השנייה, במיוחד למן קיץ 1941, כאשר ברית המועצות הותקפה בהפתעה על ידי הצבא הגרמני, וחייליה ואזרחיה יצאו למאבק הרואי בפולש. נחשול של שירי תהילה לחיילי הצבא האדום ול'אמא רוסיה' נכתב אז בברית המועצות וממנה הגיע גם לארץ. 

'בדרך לניצחון': כרזת תעמולה סובייטית, 1943

בהתיישבות העובדת, בתנועות הנוער, בהכשרות, וכמובן גם בפלמ"ח, התרפקו צעירות וצעירים על נהרות הוולגה, הדון והדנייפר, כאילו היו אלה נחלות אבותינו מימי קדם. הם שרו על נופי הערבה רחבת הידיים שפרשה כנפיים, ועל פרשים הדוהרים על סוסים ובשצף קצף הם טסים, משל היו אלה ותיקי 'השומר' שרוכבים על סוסיהם בשדות העמק או על גדות נהר הירדן. גיבורי השירים  וַנְיָה וְנַטָשָׁה, מַרוּסְיָה וְקַטְיוּשָׁה, בריגדירית זוֹיָה וגרישקה  היו מושא להערצת בני הנוער באותם ימים.

רוב המגויסים לפלמ"ח היו בוגרי תנועות הנוער, בעיקר אלה שנחשבו חלוציות (השומר הצעיר, המחנות העולים והנוער העובד), והם הביאו עמם את השירים שלמדו שם. הגיעו הדברים לידי כך שרבים זיהו את סוגת 'שירי תנועות הנוער' עם שירי זמר רוסיים דווקא, ואין הדבר כך. בתנועות הנוער, כפי שבוודאי יעידו בוגריהן, וכפי שניתן להיווכח מספרו של נתן שחר, שירת הנוער: מה שרו בתנועות הנוער (יד יצחק בן צבי, 2018), שרו את כל סוגי הזמר: שירי מולדת ושירי נוף, שירי רועים ושירי ילדים, שירי שבת ושירים חסידיים, שירי רחוב ושירי עמים, ובתוכם כמובן גם שירים רוסיים לרוב. 

מדוע אפוא זכו דווקא השירים הרוסיים לחשיפת יתר ולהבלטה בזמרת הארץ? שלוש סיבות עיקריות גרמו לכך: הסרטים הרוסיים שהוקרנו בארץ; האדרת הצבא האדום שלחם בגרמנים והביסם; ובנוסף, אלה היו שירים מלודיים, פטריוטיים ומרגשים, שניתן היה לשיר אותם בצוותא ומסביב למדורה.

נתחיל בסרטים. 

למן שנות השלושים הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ עשרות סרטים רוסיים, ובהם סרטים מוזיקליים שכללו שירים רבים. כמה דוגמאות: מהסרט 'הדרך לחיים' (1931) קיבלנו את השיר 'ילדי הפקר' ('בין שלוש ובין ארבע'), שאת גרסתו העברית חיבר נתן אלתרמן; השיר 'רינה', שהוזכר לעיל, הגיע מהסרט 'החבריא העליזה' (1934); מהסרט 'ילדי רב החובל גראנט' (1936) הגיע אלינו השיר 'שיר הקפיטן' ('קפיטן קפיטן, נא חַיֵּכָה'), שהיה אהוב על אנשי הפלי"ם ואת גרסתו העברית ללחן של איסאק דונאייבסקי חיבר עמנואל כ"ץ, שהיה בית"רי ואיש לח"י (אולי בשל כך, בספר משפחת הפלמ"ח יוחס השיר בטעות לאברהם שלונסקי); שירו של נתן יונתן 'דוגית נוסעת', הותאם למנגינה מתוך הסרט הרוסי 'ילדותו של גורקי' (1938)  לכל מילות השירים הללו (פרט ל'ילדי הפקר' ו'שיר הקפיטן') אין שום קשר למקור הרוסי.

גם התיאטרונים, בעיקר 'הבימה' ו'המטאטא', תרמו למאגר השירים הרוסיים בזמר העברי. השיר 'צלצל קתרוס', בתרגומו של המשורר יהודה קרני, הושר לראשונה במחזה 'כבלים', שהוצג ב'הבימה' בסוף שנת 1931. השיר 'ילדי הפקר', שהוזכר לעיל, נכתב עבור 'המטאטא' בסוף שנת 1934. בהצגה 'שי לחיל', שהעלה 'המטאטא' באפריל 1944, נשמעו בין היתר השירים המרגשים 'שלום עירי נוחמה' ו'תכול המטפחת', שאותם תרגם מרוסית אברהם שלונסקי.

הנה מקהלת הצבא האדום עם הביצוע המקורי של 'שלום עירי נוחמה'; בכתוביות תרגומו של שלונסקי:



שעשוע נחמד: אלי ס"ט מקיבוץ גדות, חוקר וחובב של הזמר הרוסי בעברית, הכין שני סרטונים ובהם ליקט קטעים מקוריים של סרטים רוסיים-סובייטים, רובם משנות השלושים, שמתוכם דלו בני הדור ההוא מכל טוב. אתם מוזמנים לצפות בהם ולנסות לזהות את השירים.





הסיבה השנייה לתפוצת השירים הרוסיים קשורה בפולחן ההאדרה של גבורת הצבא האדום, שהשתלבה בסגידה הפוליטית לברית המועצות כדגם חיקוי לסוציאליזם ציוני. הלוך רוח זה רווח לא רק בקרב מבוגרים אלא הונחל לבני הנוער בארץ. 

יחי הצבא האדום! כרזה משנת 1943 בעיצובו של פרנץ קראוס (PPPA)

ממרחק הזמן קשה להבין באיזו דבקות שרו בפלמ"ח ובתנועות הנוער על הפרשים הקוזקים המשופמים של המרשל בּוּדְיוֹנִי, שטסו על סוסיהם לאורך גדות הדנייפר. עד לא מכבר נחשבו קוזקים אלה בדעת הקהל היהודית סמל בוטה של שנאת ישראל ושל התעללות אלימה ביהודי אוקראינה, במיוחד בפוגרומים שליוו כצל את מלחמות האזרחים שקדמו לכינונה של ברית המועצות. והנה, בתוך שני עשורים חל שינוי קיצוני והם הפכו מושאי הערצה, ואנו שרנו להם ברוממות רוח שירי הלל, כמו 'פעם חבר בודיוני' ('הֵי, שלום, הקוזקים, גיבורים בני חיל'). אגב, סֶמְיוֹן בודיוני, שקרנו עלתה בימי מלחמת האזרחים, תפקד בצורה מחפירה בימי המלחמה הפטריוטית הגדולה והיה אחראי במישרין לתבוסת הצבא האדום בקייב ונפילת רוב שטחי אוקראינה בידי הגרמנים. 

מרשל סמיון בודיוני, 1943 (ויקיפדיה)

באוהלי הפלמ"ח ובהכשרותיו בקיבוצים הוקסמו מצליליהם של השירים הרוסיים, ופה ושם גם הזדהו עם עלילות הגבורה שפוארו במילותיהם. כל אלה השתלבו גם בספרים שקראו הפלמ"חניקים בשעות הפנאי, ובראשם אנשי פאנפילוב של אלכסנדר בק, שתורגם לעברית כבר ב-1946. גם תפקיד ה'פוליטרוק', שאותו נשאו בגאווה דמויות כמו בני מהרשק או אלכסנדר יולין (סשה פוליטרוק), הועתק מן הצבא האדום. המנגינות הליריות של השירים הרוסיים התאימו להווי המדורות הרבה יותר מאשר שירי העלייה הראשונה והשנייה, כמו 'שאו ציונה נס ודגל' או 'פה בארץ חמדת אבות', שכבר נתפסו מיושנים.

כל כך אהבו בפלמ"ח את השירים הרוסיים, עד שאפילו את המנון הפלמ"ח, שחיבר זרובבל גלעד מעין חרוד בשנת 1941, שרו תחילה במנגינה הרוסית של 'הלוך הלכה החבריא'. רק ב-1943 החליט דוד זהבי שהמנון של ארגון עברי לוחם צריך להיות מושר בלחן מקורי והלחין את המנגינה המוכרת שהשכיחה את הראשונה (ראו דוד אסף, 'מסביב יהום הסער: מקורותיו הרוסיים של שיר הפלמ"ח', בלוג עונג שבת, 28 בפברואר 2011).

הנה הפלמ"חניק הוותיק יהודה זיו שר עם בתו יפעת את ההמנון במנגינה הרוסית המקורית:



משוררי הפלמ"ח, חיים גורי וחיים חפר, נחלצו גם הם להעשיר את מאגר השירים העבריים במנגינות רוסיות ואוקראיניות. את שיר הזמר הפלמ"חי הראשון שלו, 'היא עמדה בחלון והביטה', כתב גורי ב-1941 או 1942, ואחריו, ב-1943, את 'רשות הדיבור לחבר פרבלום', וב-1946 את 'יום יבוא, אחים, נחזורה' ואת 'שיר הקברניט' ('עם ליל חורפי האור גישש ברטט'), שאותם שרו בפלי"ם יחד עם 'סואן בדמי הליל', שתרגם דב מגן עוד ב-1943  כולם על פי מנגינות רוסיות. את מפקדו בפלמ"ח, יצחק שדה, לא שכח גורי להזכיר בשיר שכתב ב-1944 'מסביבנו משטמה גועשת': 'עוד נקום, נקום אחים לנשק, "הזקן" רק ייתן פקודה'. גם שיר זה מקורו בסרט סובייטי ('שלושה טנקיסטים' שהוקרן בשנת 1939).

שירו הראשון של חיים חפר, 'בין גבולות', המוקדש להעפלה היבשתית, נכתב ב-1945 על פי מנגינה רוסית ידועה. אחר כך כתב את 'רותי' ('לי כל גל נושא מזכרת'), 'בדרך צפונה', 'למרחקים כי נפליגה', ועוד שירים רבים לפי מנגינות רוסיות (וגם ארמניות, כמו 'שיר הפינג'אן', וקווקזיות). 

מקצת השירים הושרו בארץ בנוסח שונה מצלילי המקור הרוסי. לחן 'דוגית נוסעת', שנכתב במקורו בסולם מז'ורי, הפך בארץ למינורי; צלילי הבית החוזר של 'בין גבולות' הושרו בארץ בנוסח שונה מהמקור הרוסי, ויש האומרים כי היה זה פשוט 'זיוף' מוצלח. רק במופע 'הלוך הלכה החבריא, 76', ניתן היה לשמוע את צלילי השיר המקורי ('פרידתה של הסלאבית'), שבתרגומו של יעקב שרת נקרא 'שיר לכת' ('קדימה מחלקות'). גם צליליו האהובים של השיר 'רותי', שקשה לתאר ערב שירה בציבור בלעדיהם, עברו בארץ 'גיור כהלכה'. 



רק טבעי היה שלא תמיד הבינו חברי תנועות הנוער ומגוייסי הפלמ"ח את משמעות המושגים שהוזכרו בשירים הרוסיים ששרו. אביא שתי דוגמאות מתוך רבות: אחד השירים הנפוצים ביותר, שהושר כבר בשנות העשרים, היה 'צבעונים, אחינו צבעונים'. ספק אם אלה ששרו אותו בהתלהבות וברגש ידעו מי היו ה'צבעונים' שבגורלם המר אשמה החבריה. היו שחשבו שאלה הם פרחי הצבעוני שנקטפו, ולכן 'איבדנו כל אשר יקר היה'. בשירונים אחדים אף ייחסו את השיר בטעות ללוין קיפניס, מתוך שבלבלו שיר זה עם השיר 'מי לא יכיר אותנו פרחי הצבעונים', שחיבר קיפניס ללחן מתוך 'חמישיית דג השמך' של פרנץ שוברט. איש לא העלה על דעתו כי ה'צבעונים' אינם אלא החיילים הרוסיים שחבשו כומתה צבעונית ועליה סמל הכוכב האדום. ואכן, בהמשך אמא מבטיחה בפירוש לוַנְיָה, כי במלחמה הוא יהיה 'קומיסר אדום' (כך בגרסה שהושרה, ועדיין מושרת, בארץ; יש הסבורים כי שני שירים שונים צורפו זה לזה). כידוע, גם חיילי הדיוויזיה המוטסת השישית של הצבא הבריטי, ששירתו בארץ בשנות הארבעים וחבשו כומתה אדומה, כונו בשל כך 'כלניות'.

קומיסר אדום, יולי 1942 (ויקיפדיה)

דוגמה שנייה קשורה לשיר שכבר הזכרנו, 'צלצל קתרוס', שהושר לראשונה בדצמבר 1931, במחזה המצליח 'כְּבָלִים', שאותו כתב ביידיש המשורר ה. לייוויקרבים מהשרים אותו התרפקו בעצב על גורלה של מָלִינָה ש'היה הייתה ... אבל גם היא איננה עוד'. מה קרה לה, למלינה זו, ומדוע איננה עוד? שמא נעלמה, התאבדה או נרצחה?  איש אינו יודע. בכמה שירונים אף נכתב נוסח 'מתוקן': 'היה הייתה אחת שמה לִינָה'. אלא שמלינה לא היה שמה של עלמת חן אהובה שמתה. 'מלינה' ברוסית פירושו מתקן שבו שוהים אסירים. 

(אוסף האפמרה; הספרייה הלאומית)

את נסיבות חיבורו של השיר גולל בזיכרונותיו במאי ההצגה ברוך צ'מרינסקי. לדבריו, בנוסחו המקורי של המחזה, המתנהל כולו בין כותלי בית כלא, כלל לא היה קיים השיר. הייתה זו יוזמתו שלו לשלב בו שיר, שיהיה בו כדי לרענן את ההצגה. צ'מרינסקי נזכר בשיר ששמע ברוסיה על גורלו של פושע פלילי והחליט לשבצו בהצגה. חברו, השחקן והבמאי מנחם גנסין, גייס את המשורר יהודה קרני למשימת תרגום השיר וכך הוא שולב בהצגה (דברי צ'מרינסקי מצוטטים ב'זמרשת' כאן). מכאן ואילך התפשט השיר בארץ, עד שנפרד מהקשרו המקורי והפך לשיר קינה נוגה על אחת ושמה לינה, מלינה, או 'חתשמלינה', שהלכה לבלי שוב... 



עד כאן על קצה המזלג, ואת המנה המלאה, עם כל התוספות, נשמור ליום הולדתו המאה של פוצ'ו. 

במסורת היהודית, האיחול המתאים לימי הולדת של אנשים מבוגרים הוא הפסוק 'עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ' (תהלים, צב 15). התנא בן זומא, שטבע את המימרה 'איזהו עשיר? השמח בחלקו' (אבות, פרק ד, א), מצוטט בהמשך: 'בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה' (פרק ה, כא). פוצ'ו צלח את שלוש המדרגות הללו והעפיל לגיל תשעים, שעליו אמר בן זומא: 'בן תשעים לָשׁוּחַ', כלומר זה הזמן להתהלך כפוף קומה. והנה, פוצ'ו ניצב לפנינו זקוף, רענן, בריא ושופע הומור כבימי עלומיו. נאחל לו אפוא שיתמיד וישמור על הכושר המופלא, בגוף וברוח, וגם יזכה להמשיך את כתיבת כרכי זיכרונותיו המשעשעים, בחיי, שמניינם כבר הגיע לחמישה, ולא ישכח לכלול בתוכם גם את הערב הזה.

_____________________________

הרחבת דברים שנאמרו בעל-פה במסיבה לכבוד יום הולדתו התשעים של פוצ'ו בבית הפלמ"ח בתל אביב (31 בינואר 2020)

29 תגובות:

  1. מזל טוב לפוצ'ו ואשרינו שזכינו, בזכות זאת, ללמוד ולהרחיב פרק נוסף בהיסטוריה המוזיקלית שלנו.

    השבמחק
  2. בברכת מזל טוב ועד 120 בבריאות טובה. אולי תכתוב עוד משהו?
    לא רק הפלמחניקים אהבו את השירים הרוסיים. בכל בתי הספר שרו זאת וגם מסביב למדורה ובטיולים השנתיים.
    אני עדיין שומע אותם וגם שר אותם כמו הרבה מבני דורי.

    השבמחק
    תשובות
    1. עכשיו נזכרתי במשפט שאמר נשיאנו יצחק נבון ז"ל: בן 70 - קשיש, בן 80 - ישיש, בן 90 - בקשיש.
      טוב, לא בדיוק מתאים לפוצ'ו שאני מאחל לו חרוז נחמד לגיל 100, וכך הלאה עד 120.

      מחק
  3. מרתק! קראתי בנשימה עצורה. בתור מי ששירים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מרשימת ההשמעה שלה (עליהם גדלתי) אני מוצאת את המאמר הזה לא פחות ממקסים ומעניין עד מאוד. תודה רבה, ושבת שלום!

    השבמחק
  4. פוצו יוצר מוכשר עוגן תרבותי בחיים הישראלים ברכה להמשך חיים טובים. והשירים הו השירים מזכירים זכרונות וגעגועים לימים אחרים.

    השבמחק
  5. מזל טוב לפוצ'ו ותשאות חן לאליהו לעורך.
    ישנו שיר רוסי אחד שלדעתי לא זכה לכבוד הראוי , כנראה כי נכתב בשנות השבעים.
    זה השיר "הקרב עוד נמשך" שידוע בכינויו "לנין שוב צעיר"
    ניתן לשמוע גרסא אחת שלו כאן:
    https://youtu.be/9VfY1vxUCh0

    ולמרבה הפלא, ישנה גם גרסה עברית
    https://youtu.be/I1oUypIEwn4

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון. השיר הרוסי הזה חובר רק בשנת 1974 ע"י אלכסנדרה פאחמוטובה (לחן) ובעלה ניקולאי דוברונראבוב (מילים). לכן, לדעתי, שיר זה שתורגם ע"י שאול רזניק (עוד שנים לאחר מכן) כבר לא "תפס" את הקהל ולא קיבל "מעמד מיוחס" כמו שירים ותיקים בהרבה יותר ממנו.

      מחק
  6. משהו בנוגע לסתיו מאפיל/החלקה הנשכחת:
    בהספד ליצחק ברנשטיין תיאר מאיר מלמד, חבר קבוצת כנרת:
    "במיוחד היה חביב עליו השיר העממי הרוסי הלירי, המילאנכולי, בעל הנימה העצובה מאד על חלקה בודדה, שנשארה בסתיו המאוחר בשדה לא קצורה ומתנה את עלבונה וכאבה".
    נראה שתיאור זה מתאים לשיר המדובר, אלא שבהמשך מלמד מצטט שתי שורות:
    "עוום לם בעצם רוחות של הסתיו:
    לאכר שלכם - אפסו כוחותיו".

    שורות אלה דומות, אך לא זהות, לשורות בתרגום של אליהו מיטוס.
    האם ייתכן שמדובר בתרגום נוסף של השיר, מלבד אלה שהוזכרו כאן ובאתר "זמרשת"?

    השבמחק
    תשובות
    1. נראה שהשיר המצוטט על ידך הוא גרסה שונה לגמרי מזו של אליהו מיטוס. אשמח אם תרשום שוב את כל המילים הידועות לך ממנו (הקטע שציטטת נראה שגוי, לפחות שתי המילים הראשונות בשורה הראשונה). אם בכלל יש לך פרטים נוספים, בכלל זה מילים נוספות, אולי זה יועיל לניסיון לשחזר את כל השיר.

      מחק
    2. אכן נפלה טעות הקלדה אצלי. זה הנכון:
      "עונות לם בעצב רוחות של הסתיו
      לאכר שלכם - אפסו כוחותיו"

      שתי השורות האלה הן השורות היחידות שמצטט מלמד. אני מבין שהן מקבילות לשורות הבאות בתרגום של מיטוס:
      "יען הרוח להן ביגון
      לחורשיכן אין עוד כח ואון"

      נראה ששאר התרגומים הם קצרים יותר, ואין בהם את השורות האלה.

      מחק
    3. נראה ששוב יש אצלך טעות בהקלדה - מה זה "לם"???

      מחק
    4. הפעם זו לא טעות.ככה זה מופיע. כנראה כתיב חסר של "להם".

      מחק
  7. ברוך תירוש (בוטרוס בפלמ"ח ובפלי"ם)יום שישי, 14 פברואר, 2020

    פרופ. דוד אסף ואליהו הכהן.
    חן חן ויקר לכם על פרסום המחווה לפלמ"חניק פוצ'ו ושירת הפלמ"ח, שהייתה רווייה באהבת הארץ וגם בלחנים רוסיים. עקב התרגשותי לא אכביר במלים, מכיוון שעלילות השירה בפלמ"ח מתוארות יפה וברגש ע"י אליהו הכהו יקירנו. רק אציין כי היה זה יהודה זיו הנודע, שהעלה את המונח "איש הפלמ"ח בתש"ח, אך ראשו לא שח"- לקראת כנס הפלמ"ח בתחילת העשור הנוכחי.
    חיים חפר אמנם כתב את השיר 'בין גבולות' אודות ההעפלה מסוריה, בה הוא השתתף; אך אנחנו, בפלי"ם, חשבנו שהשיר מתאר את פעילותנו בהעפלה על הספינות מאירופה. כך שרנו בקולי קולות את השיר כ"למולדת אנו מלווים", כמתואר בסיום העמסת הספינה 'מורדי הגיטאות' בחוף צרפת:
    "שמונה-שמונה נכנסו המעפילים לסירות הגומי, ובכוחות משותפים משכנו את הסירות בחבל נוטף המים לעבר הספינה שעליה עלו בכבש מאולתר. על החוף עמדו הבנות-הגדעוניות והושיטו לכל מעפיל מנת אוכל ופרי לשעות ההפלגה הראשונות, עד
    להתארגנות החיים על הספינה. סירה אחר סירה יוצאות לספינה ואנחנו כבר רטובים בקור המקפיא, אך למי איכפת. שירי פלמ"ח נשמעים מכל עבר ומחממים את הלב, והנה הנופשים הצרפתים הכלואים באוהליהם מתחננים להניח להם להשתתף במבצע, ומוקה לימון משלבם בהכנת הכריכים והגשתם, והם רועדים מהתרגשות. החוף מתרוקן, ואנחנו מעלים את אחרוני המעפילים. גדע שוחט מופיע מאי-שם עם מקלע לואיס מיושן ושלשה רובים קנדיים ארוכי קנה. מוסר אותם לויל ולבנץ, ומסביר: 'להגנה מפני התנפלות דייגים ערבים ליד חופי הארץ'. אנחנו משחררים את החבלים והספינה נגררת אל העוגן מחוץ למפרץ ונעלמת בחשיכה, שרים בקול, והנופשים הצרפתים נדהמים ליד אוהליהם ומצטרפים, בלי מלים, לשירה: 'שיירות של אחים בלי הרף... למולדת אנו מלווים'.
    אזכיר גם את ההצגה 'כבלים' שהועלתה ב'הבימה' מדי אחד במאי, ומסקין, כאסיר רוסי ענק, היה מאלץ בקולו הרועם את קלצ'קין הצנום, לגרד את גבו, ומושמע השיר "ילדים שכאלה, יכולים כבר להיות, בבית הכלא או בבית הקברות". ובנוסף, בחורף תש"ח, עוד הפעלנו את תורת פנפילוב לקליעה באויב בכבישים, ומאוחר יותר מצא חיים חפר במוסקבה את הסגן היהודי של פנפילוב, והבאנו אותו ארצה לשבועיים מדהימים, עליהם נספר בנפרד...

    השבמחק
  8. לפוצ'ו, שאת ספריו קראתי בשקיקה בילדותי, המון בריאות ויצירתיות. לאליהו הכהן יישר כוח על המאמר הנפלא שלך על נושא שקרוב לליבי.

    השבמחק
  9. זה כהן. ואיך הוא עצמו מתחבא מאחרי כל הטוב הזה.

    השבמחק
  10. עלי כהן, קופנהגןיום שישי, 14 פברואר, 2020

    ‏בספריה הפרטית שלי הקציתי מקום לשירים ושירונים הקשורים לשירים שמגיעים ‏אלי והרבה הפתעות צפויות לי מעיסוק אהוב זה.כך מתגלות מפעם לפעם הפתעות. בשנה ‏החולפת הלך לעולמו צבי גלעד המכונה "גרימי" בקיבוצו עין גדי. עיון בשירים שמגיעים ‏מרוסיה (אמנו...) וב"זמרשת" מפתיע כל פעם מחדש. ספרי המחקר כמו "1000 זמר ועוד ‏זמר", "שירים לאוהבים לשיר "(דן אלמגור ואפי נצר) ו"לשיר עם אפי נצר". ספריו של ‏נתן שחר ("שירת הנוער" ו"שיר שיר עלה-נא"), נתיבה בן-יהודה (אוטוביוגראפיה בשיר ‏וזמר). ... לא אגזים אם אוסיף לחומר הרב הזה שהופכת את הזמר הרוסי-ישראלי למעצמה ‏מדהימה. ואם שכחתי משהו ברשימה המרשימה שלעיל יסולח לי ותודה גם לחבורה ‏הקוראת לעצמה "המאפיה הרוסית" שעליה נמנה גם המתרגם בחסד אלי ס"ט מקיבוץ ‏גדות.

    השבמחק
  11. באשר ל"שיר הקפיטן", בתרגום השתתף מלבד עמנואל כ"ץ גם דודו יוסף כהן-צדק. וכך כתב לי כהן-צדק במכתוב אליי מתאריך 3.1.1986:
    "...ע"ד חלקי בתרגום השיר "פיסניה או בראבוט' קאפיטאניה" מתוך הפילם "ילדי הקפטן גרנט" (ע"פ ז'ול ורן) שהמוסיקה היא משל י. דונאיבסקי (אגב, המלחין הוא יהודי!). בעברית: "שיר על הקפיטן האמיץ". היה הדבר בראשית מלה"ע השניה, כאשר תרגמתי את השיר שתחילה היתה: "רב-חובל היה אחד"... הראיתי התרגום לבן-אחי, העתונאי עמנואל כ"ץ (עה"ש!), אשר אהב מעשי תרגום. – הנוסח שלך מליצי מדי ולא תהא לו הצלחה! – כך הגדיר הוא. עניתי לו: תַרגֵם אתה. משום שידידתנו הגב' שולה לבני, בקשה ממני תרגום השיר לשם הופעה. והיא אז זמרת פופולארית בקהל. בן-אחי תרגם מחדש. ואני עמדתי שיכלול בתרגומו 2 שורות משלי, שהיו קרובות יותר אל המקור. 'כי הצחוק הוא נס מורם לספינה' ואת השורה 'סער-ים לסער לב-עז יִכָּנַע'. הוא הסכים. את תרגומו בשני תיקונים אלה הגשתי לגב' ש. לבני. ולכן היא מיחסת את כל התרגום לשמי. ברם אל חברת "אקו"ם בע"מ" ("אגודת קומפוזיטורים ומחברים") הודעתי כי הבעלות על התרגום שייכת כולה לעמנואל כ"ץ וכן לו הן כל הַטאַנְטְיֶימוֹת והתשלומים בעד התרגום. ומפני שהתרגום גם קרוב למקור ומובע בלשון שוטפת, כמה חוברות של שירים ייחסוהו אל שלונסקי. וכן עשתה תלמה אליגון בספרה "1,000 זמר ועוד זמר" ח"ג, עמ' 250. ואני כתבתי על כך גם אליה וגם אל "אק"ום" – שהשילומים הם אך ורק לעמנואל כ"ץ (אל אלמנתו)".

    השבמחק
  12. תודה רבה רבה- מאיר עיניים ומרחיב נפש. הידד ו... שלום (עירי) רוחמה

    השבמחק
  13. תודה לכם חברים. המחווה, לפוצ'ו בר המצווה, נהדרת.‏
    אולי דווקא משום כך עלו בי כמה זיכרונות לתוספות:‏
    למשל: נזכרתי שחלוצי העליות הראשונות שרו גם פשוט ברוסית.‏‎ ‎אני זוכר שכאשר היֵקים בגבעת ברנר ישבו, ‏על הדשא הגדול, סביב הפטפון-מנואלה עם בטהובן; ישבו הליטאים, על הדשא הקטן, סביב בקבוק יין ‏‏(לאייזיק ס. היה מפתח של האקונומיה), ושרו ביידיש וברוסית. אני יכול להיזכר ברוסית ב'צ'ובּצ'יק', ‏‏'בובליצ'קי', 'סטֶנקה ראזין' (וולגה וולגה), וכמובן ב'צאר ניקולאי! יוֹפְּט ווֹיוֹ מאַט'!.‏
    וגם: אני די מתגאה שֶׁכְּשֶׁהובלתי, כנער-אקורדיון, שירת רבים בקיבוץ, לא אהבתי, ולא הכנסתי את שירי ‏הקוזקים. אבל היום כשמלגלגים עליהם כשירים של פוגרומצ'יקים, אני מתקן שבּוּדיוֹנִי היה אמנם (לפי אנטוני ‏וויבר) טיפש, אבל לא אנטישמי. במלחמת האזרחים היה מפקד הקוזקים האדומים שהגנו – מפני הלבנים – על ‏היהודים. הוא מינה את איזאק בּאַבּל למפקד טאצ'אנקה, ולכתב הצבאי של אוגדתו. ‏
    ומכאן גם לשירי ההעפלה הפלמ"חיים. האם אני צודק בכך שהשיר היחידי בו מוזכרים המעפילים הוא'בין ‏גבולות'? ‏
    וגם: אני זוכר את מנגינת 'ילדי הפקר' מהסרט הרוסי (16 מ"מ שחור-לבן. בקיבוץ, על הדשא הגדול). אי אפשר ‏לומר שאין קשר בין השיר הרוסי לטקסט של אלתרמן. הקשר הוא נושא השיר והלך רוחו. אבל המילים נכתבו ‏מחדש.‏
    ולבסוף משהו הרבה יותר רציני מכדֵי להזכיר בבר-מצווה: ב'משפחת הפלמ"ח', מול השיר 'לא הרוח', גורי וחפר ‏כותבים, בין היתר: "אנשי הפלמ"ח אהבו לקרוא לעצמם 'פרטיזנים' ... אהבנו את 'אנשי פאנפילוב' ‏ושתינו בצמא את סיפוריו של ואלריאן קזאנסקי (מכינוייו של יצחק שדה)". אכן, יצחק שדה היה מכור ‏לתעמולה הסובייטית שהציגה את המהפך - במלחמה האנטי-פאשיסטית הגדולה – כפרי מאמציהם של ‏הפרטיזן, הצלף, החובשת (היפהפיה), הלוחם הבודד המאומן והעקשן. זה לא נכון. המהפך במלחמה היה ‏תוצאה של מהלך אסטרטגי ענק. מהלך שהתאפשר, כשסטאלין קיבל – פעם יחידה, ובניגוד לדעתו – את עצת ‏המרשלים ז'וקוב ורוקוסובסקי. השניים הפסיקו לכתוש לריק תִגבורות על סטלינגרד והתרכזו בבניית צבא-‏אדום חדש בדרום-אורל. צבא חדש על כל מרכיביו. הצבא החדש הזה (ע"ע מקהלת בנק"י: "צבא של גיבורים. ‏של דרום אורל. יוצאים לקרב להגן על המכורה") - המאומן ומצויד, על הטנקים החדשים מדגמֵי ‏T, כשמעליו טייסים רעננים במטוסים חדישים – איגף וצר על הארמיה הגרמנית שצרה על סטלינגרד. המִית אותה ברעב ‏ובקור, הניס את שאריותיה והחל לקפל את צבאות הציר מרוסיה האירופית לברלין. כל הסיפור ‏הזה לא היה כלל בתעמולה הסובייטית, בה נשבה יצחק שדה. בהשפעתו שׂמוּ בפלמ"ח דגש על רמת הלוחם ‏הבודד. התפארו שטוראִי בפלמ"ח יכול לפקד על כיתה, וכל מ"כ יכול לפקד על מחלקה. התנאים היו, אמנם, ‏כשל צבא-יחפנים. ובכל זאת שמו, למשל, דגש על ייצור (ועל גניבה ממחנות בריטיים) של תחמושת ונשק ‏קל והזניחו כליל את נושא הקשר. כשריכזתי את הדרכת 'הקיבוץ-המאוחד' בתנועת הנוער העובד, הייתי מאוד ‏קרוב לישראל גלילי. טִרְחַנְתִי אותו להרצאות בפני מדריכי התנועה. הוא לא אהב לעשות זאת אבל ‏הסכים ברצון לדבר איתי. באחת השיחות אמר: "בן גוריון שנא אותנו כי לא סרנו, פוליטית, לפקודתו. אבל ‏בדבר אחד היה קצת צדק בדבריו. בטענה שלא התכוננו, כהלכה, ללוחמה ביחידות גדולות. יגאל ואני חשבו שיש ‏מן הצדק בדבריו. אבל לא קיבלנו את דעתו בשל הרעוּת עם יצחק שדה"...
    וזיכרון לסיום: ישבנו אצל רעייה מחניימי ז"ל בכרמי-יוסף ועמנו גם אריה, בעלה השני של רעייה, וחבר שלו. אריה והחבר לחמו בצבא האדום. דיברנו כמובן על שירים רוסיים, ואמרתי שאת השירים ההרואיים אנ'לא אוהב. אריה ‏וחבר שלו, בתיאום מלא, אמרו לי: "אם הייתָ הולך ברגל מוורשה לברלין – היית אוהב".‏..

    השבמחק
  14. הרשימה מעניינת ומהנה! תודה!

    השבמחק
  15. נהניתי, חבל רק שנחסמו הסרטונים של שירים מהסרטים
    רותי סבט

    השבמחק
    תשובות
    1. הם לא חסומים, אלא שצריך לראות אותם דרך יו-טיוב. פשוט לחצי על הסרטון ואז לחצי על 'צפה ב-You Tube', וזה ייפתח.

      מחק
  16. יוסף כהן-צדק היה מורה בגימנסיה העברית בירושלים. היה מחנך בכיתות א׳ ו-ב׳ (נקראו מכינות)והיה מורה לזימרה (הנונח המקובל באותם ימים). עסק במוסיקה וחיבר לחנים ופיזמונים. היתה לו היכרות וככל הנראה שתף פעולה עם יצחק לוי שעסק בשירת לדינו.
    עמד בראש האגודה לאספרנטו.

    השבמחק
  17. פשוט נפלא....המאמר עצמו וכל ה "תוספות" המחכימות...יישר כח גדול לכותבים ולמושא כתיבתם ,הלא הוא
    פוצ'ו, שהחזירוני לילדותי עם הספרים והשירים....

    השבמחק
  18. אכן רשימה יפה ומעניינת! שתי הערות: אליהו הכהן ציין שמלינה פירושו ברוסית מקום שהות אסירים. אולי באותו הקשר מלינה הוא השם הרוסי של מחפורות בה התחבאו הפרטיזנים ביערות במלחמת העולם השנייה. קבוצת מלינות כאלה אפשר לראות ביער רודניקי, לא רחוק מווילנה (יש אומרים שחלקן משוחזרות). ייתכן שמובן זה קרוב יותר לשיר נגן קטרוס. "השירים הרוסיים" אכן שבו את ליבנו, בשנות עבודתי הרבות בברה"מ 2013-1990, למדתי שהשירים האהובים עלינו מאד, מאד לא אהובים בקרב הציבור היהודי שם. בעיני רבים מהם היו שירים תזכורת לימי האופל של שלטון האימה הקומוניסטי, ממנו הם סבלו סבל נורא. שמעתי שם סיפור על קבוצת עולים חדשים מברה"מ שנסעה בשנות ה-70 מירושלים למשמר העמק לפגוש את יעקב חזן. המארגנים ביקשו להנעים להם את הדרך והשמיעו באוטובוס את השירים הרוסיים האהובים עלינו. כאשר הגיעו ליעקב חזן, שמעו ממנו על השקפתו הסוציאליסטית. תגובתם הייתה - כל זה היה לנו בשפע מאחורי מסך הברזל, מכל זה ברחנו!

    השבמחק
  19. באיחור של ימים אחדים: פוצ'ו, תבורך! זוכרת אותך כמי שלחם בחירבת מחאז - לא, לא הייתי שם, אני הייתי אז נערה - כאשר ראיינתי כמה לוחמים מההכשרה שלכם לתוכנית שהכנתי לגלי צה"ל, וזה היה מזמן מזמן מזמן. "אני פחדן אני" - זה הספר שלך שמספר על שלושת הקרבות ההם על אותו תל. זוועות ראו עיניכם שם, לאחר שחזרתם וכבשתם את התל הזה שבין אחוזם לצומת בית קמה. אני זוכרת שאחד הלוחמים שלכם היה מלחין שהתעוור כתוצאה מפציעה בעיניו, בקרבות ההם, שמו רם דע-עוז. אינני יודעת האם הוא בחיים.
    באשר לשירים הרוסיים, ממש לא ידוע לי שאכן הוצגו בבתי הקולנוע בארץ סרטים רוסיים (סובייטיים, כמובן) בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה. לא זכור שההורים שלי דיברו על סרטים רוסיים שהוקרנו בארץ לפני תום המלחמה. כך שלא ברור לי מתי נקלטו בארץ השירים הרוסיים מאותם הסרטים הרוסיים, אלא אם כן מדובר בתקופה של סוף מלחמת העולם השנייה. השיר הרוסי המוכר לנו בשם "דוגית נוסעת", אשר נתן יונתן כתב את המילים העבריות שלו, הושר ונוגן בסרט רוסי משנת 1938, לפי ספרו של גורקי "יַלדוּת". האם הסרט הזה הוקרן בארץ סמוך מאוד לאותה שנה? קשה לי להאמין שכך היה. הסיפור בזמרשת על השיר הזה, ועל השיר הידוע "תהבהב לה האש בכירה" ועל חובב המוזיקה "דן הפלמ"חניק" הוא דן בן אשר, כפי שהעלה אותו לזמרשת אלי ס"ט - מרתק.
    עכשיו על חטאות נעורי שלי - כן, בשומר הצעיר של ימי נעורי העריצו את ברית המועצות. איש מהמדריכים לא דיבר ולא הזכיר ואם אחד החניכים אמר משהו בעניין התגובה הייתה שזו תעמולה קפיטליסטית - את מלחמת רוסיה פילנד. בשומר הצעיר שרנו במצעד ברחוב בחיפה: "זרודינה, זסטלינה, זלנינה, הורא הורא." אוי לאותה בושה. ובקן שרנו "על אלון גבוה, בין ענפי תפארת--- נֶשר אלי נשר את דברו ישמיע -- האחד הוא לנין השני הוא סטאלין". אלא שהגיעו ימי המשבר, והראשון בהם היה משפט הרופאים. ואחריו לא איחר לבוא משפט סלנסקי ומרדכי אורן ממזרע שהושם בכלא הסובייטי.
    שיר אחד עצוב (חוץ מזה המוכר: "יעלה העיט מהרים, ויעוט על הפגרים") נקרא "הזמיר." שיר רוסי שונה מעט מהמקובל והמלודי. נדמה היה לי כי הכול בו מובן, שכן הזמיר מפריע בשיר לחיילים שנרדמו לזמן מה בחזית. עד שקראתי, ולא זכור לי היכן, שהשיר הזה לועג לזמיר, והזמיר הוא כינוי לשירים מטעם השלטונות הסובייטיים שנועדו לפאר ולהלל, בעוד שהחיילים ישנים להם לאחר הקרב ובטרם קרב, וכל מה שהוא, "הזמיר", עושה הוא להפריע להם לנוח מעט. כן, ואחר כך כשבאה העלייה מרוסיה בשנות התשעים המוקדמות הבנתי מהעולים החדשים שלימדתי אותם עברית שהשירים שאנחנו בארץ הערצנו ואהבנו - שנואים עליהם כשירים מטעם. גורל יהודי כזה, הפכפך...

    השבמחק
  20. המון תודה לכל הכותבים על השירים הרוסיים! מחמם את הלב ומחזיר אותי (בת גילו של פוצ'ו) לאותן שנים יפות, שנים נפלאות - שנות הפלמ"ח הכל-כך מיוחדות. שנים בהן ישבנו במעגל סביב המדורה ושרנו כל שיר ושיר מהשירים הרוסיים, את כל המילים שבכל בתיו של כל שיר... במלחמת העצמאות חברי ואנוכי (מחלקת "רגבים" בפלוגות א', ד' בפלמ"ח), ישבנו 8 מטרים מתחת לפני הקרקע -במשמרות יום ומשמרות לילה - ועסקנו ביצור תחמושת ללוחמים, במכון תעש' של ההגנה במחתרת... את השעות הרבות ליד המכונות הדופקות העברנו בשירה, במיוחד בשירת השירים הרוסיים! לא ויתרנו על שירת כל המילים, אך 'מותר' ו'אפשר' היה לזייף - כי קשה היה לדעת מה גובר על מה - שירת העובדים ליד המכונות או רעשן של המכונות הדופקות... אך הייתה זו סימפוניה משולבת... קריאת הדברים הרבים שנכתבו כאן על השירים הרוסיים - מרגשים ומחממים את הלב והזיכרונות עולים בחזרה אל אותן שנים שהיו... תודה לכותבים - מרגש ונפלא! אכן, היו ימים ו-גם לילות...
    חן-חן לכם! צפורה דגן (ציפקה) - 22.2.2020 .

    השבמחק
  21. אילה גלעד, עין גדייום רביעי, 26 פברואר, 2020

    הרשימה של אליהו הכהן, נערצי משכבר הימים, עומדת בכמה רמות ‏מעל כל מה שאחרים כתבו בנושא, כולל גרימי ז"ל יקירי. זהו מאמרו של המאסטר, הכוהן הגדול. מאמר של זה שמכיר את כל העצים ביער אך גם יודע לאפיין את תכונותיו, ‏תהליך צמיחתו, צבעיו ומנגינותיו של היער כולו. ולכן "באתי לשיר לך וגם לקשור כתרים"...‏

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.