היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן תשע

איור: נעם נדב

19 בפברואר היום, ושוב אני חוגג יום הולדת לבלוג עונג שבת – יום ההולדת התשיעי. תשע שנים!!! על פי המסורת אני מעני"ש אתכם בפוסט מיוחד לכבוד האירוע המרגש, ומצדיע בראש ובראשונה לכם, הקוראים הנאמנים. אם הגעתם לכאן, זה הרי לא במקרה...

מאז ה'יומולדת' האחרון התפרסמו בבלוג 137 פוסטים (כולל זה שלפניכם), ובסך הכל, מאז ייסודו, 1,628 פוסטים. אני לא מכיר ברחבי הרשת העברית בלוג 'פרטי' עם יכולת התמדה כזו. תקנו אותי אם אני טועה...

א. שיר הוא לא רק מילים

מנקודת מבטי, האירוע החשוב ביותר בחיי הבלוג בשנה האחרונה היה ההוצאה לאור של ספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד), שכמעט כל פרקיו נולדו בבלוג עונ"ש במדור 'גלגולו של ניגון'. במדור זה התפרסמו עד כה יותר מ-170 רשימות, פרי עטי ופרי עטם של אחרים – די והותר לעוד כרך אחד או שניים.

הצלחתו של הספר – אם לשפוט על פי התגובות שמגיעות אליי כל הזמן, ועל פי התקשורת המאוד אוהדת שזכיתי לה (ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות המודפסת) – מעודדת אותי מאוד. רבות מחשבות בלב איש, שמא עליי להירתם לחיבור כרך נוסף? ימים יגידו.

גם התגובות הנלהבות של קוראי הבלוג מרגשות ומחממות לב. קוראים רבים הודו לי וגם לא חסכו ממני את שבט ביקורתם. העירו בכתב ובעל-פה, הציעו, הוסיפו ותיקנו.

ובכן, החנות המיתולוגית 'נעלי פיל' לא הייתה בכיכר המושבות בתל אביב, כפי שכתבתי בטעות, אלא בכיכר מגן דוד, העיר לי בנוקדנות חגי חיטרון. במשחק הילדים 'דּוּדֶס' לא שיחקו בכדור ('למי היה כדור באותם ימים?', הקשה בתדהמה פרופ' ערן דולב), אלא בכפיס עץ. 'גזר וצנונית לא שותלים אלא זורעים', נזף בי פרופ' עמוס אלטשולר, ושמה של האישה, שהמשורר אברהם חלפי ניהל עמה רומן, לא היה אביבה אלא זהבה, תיקן אותי המשורר רוני סומק. 'איך אתה יכול לכתוב שעל המלחין זינובי קומפנייץ ידוע רק מעט?', מחה בפניי ד"ר מיכאל לוקין. 'זה בערך כמו שייכתבו ברוסית שעל סשה ארגוב ידוע רק מעט'. כולם העירו את הערותיהם בחיוך ובטוּב לב, וכמובן שגם לא חסכו ממני את מחמאותיהם. הם צודקים ואני מקווה שעוד תהיה לי הזדמנות לתקן את הטעויות המביכות (גם את אלה שלא שמתם אליהם לב)...

הנה כמה הוכחות שהקיבוצניקים – מיפתח שבצפון ועד בארי שבדרום – אהבו את הספר...

אלי ס"ט מקיבוץ גדות

עפר גביש מקיבוץ יפתח

אשל גת מקיבוץ בארי

ברדיו התראיינתי אצל רבקה מיכאלי וליאת רגב, אצל ציפי גון-גרוס ושירי לב-ארי, אצל גבי זוהר ויורם רותם. וגם בטלוויזיה: אצל ירון לונדון ואצל קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל (בלי הגיטרה שלו). ביקורות אוהדות התפרסמו בעיתונים שונים (חגי חיטרון ב'הארץ', יעקב בר-און ב'מעריב', רוביק רוזנטל ב'ישראל היום' ובבלוג שלו). ככל הידוע לי, עדיין לא נאמרה המילה האחרונה...

עם יורם רותם, עורך התכנית 'בֹּא שיר עברי', שהקדיש לספר שעה שלמה 
(התכנית תשודר בשבת 21 במרץ, בשעה שבע בבוקר, בגלי צה"ל; אבל הוקלטה ביום חול 😉)

ב. אז מה היה לנו?

גם השנה התארחו בבלוג כותבות וכותבים רבים, קבועים ומזדמנים, וזו הזדמנות להודות להם שוב ובפומבי (לפי סדר הא"ב): אבי בלדי, יהודה בלכר, עדינה בר-אל, רעות ברוש, שמריה גרשוני, אבנר הולצמן, אליהו הכהן (במדורו החודשי על שירי העלייה הראשונה ועוד כהנה וכהנה), נפתלי וגנר, דוד ויינפלד ושלמה רוזנר (סדרת 'עידן ועידנים'), שאול כוכבי, דן לב ארי, מיכאל (מישקה) לוין, אבישי ליוביץ', עודד מיוחס, יוסף (ג'פרי) סאקס, בני עורי, יצחק פוקס, דינה פורת, עפרה פרי, ניתאי שנאן. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד.

וכרגיל תשואות חן חן לצלמים הקבועים והמזדמנים של הבלוג, ובראשם איתמר לויתן מתל אביב (שגם מפעיל את דף האינסטגרם של בלוג עונג שבת), מנחם רוזנברג, בני עורי וטובה הרצל מירושלים, שמוליק שדה מיובלים שבגליל, ועוד רבים אחרים מכל פינות הארץ. כולם מציפים את תיבת הדואר האלקטרוני שלי בתמונות מעניינות ובקוריוזים משעשעים, שרק מקצתם מוצאים את דרכם לדפי הבלוג. זו גם הזדמנות להודיע לכל מי שכותב לי: לא תמיד אני מאשר קבלת חומר במייל. מי שאינו בוטח בתעבורת הדואר, או שחשוב לו לקבל אישור ממני שמכתבו הגיע בשלום, אנא שיכתוב זאת ואענה לו מיד.

לצד המדורים החודשיים הקבועים, שמייצגים את ה'דברים של מה בכך' (כמובטח בכותרת הבלוג), כמו 'ארץ הקודש', 'פרנסות של יהודים', 'פה ושם בארץ ישראל', 'סיפורי רחובות', 'סיבוב בתל אביב', 'מעורב ירושלמי', 'בורא מיני מזונות' ועוד – כל פוסט כזה אינו דורש מן הקוראים יותר מכמה דקות קריאה (למרות שהכנתו לוקחת הרבה זמן) – התפרסמו גם עשרות רשימות רציניות יותר ('ענייני מדינה, ספרות ומדינה'). אני משתדל שבכל שבוע תהיה לפחות רשימה מובילה אחת, מעמיקה וחשובה, שהיא יותר מאשר סתם זוטות ('דברי הבל ושטות'), ונדמה לי שבדרך כלל אני גם מצליח בכך.

התמהיל הזה, שמתרוצץ רצוא ושוב בין שטויות לרצינות, הוא מה שמייחד את עונ"ש. המוטו שבחרתי עבור הבלוג, ומופיע בצד שמאל למעלה (מתחת ל'יהדות – ישראליות – אנושיות'), הן שורותיו הנצחיות של נתן אלתרמן מהמחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר': 'אַל נִתְיַחֵס נָא אֶל עַצְמֵנוּ בְּכֹבֶד-רֹאשׁ מֻפְרָז מִדַּי'...

מה היו הרשימות הפופולריות בשנה התשיעית של הבלוג? פלטפורמת 'בְּלוֹגֶר', שעליה נשען הבלוג, מאפשרת לי לראות כמה 'כניסות' יש לכל רשימה. אז הנה ה'מצעד' של העשירייה הפותחת:

• שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי
• הנאהבים והנעימים: בעקבות ווֹלצֶה ומרדכי בָּרָקִין
• זמר זמר לך: אבני דרך בהתפתחות השירה בציבור
• גג, סבתא ופצע: על כמה יצירות לא מֻכָּרות של עמוס עוז
• 'אין להם סבתות': שירי הזמר הנשכחים של עמוס עוז
• ביקור באוּמָן, קיץ תשע"ט
• ביקור בבית הקברות לכלבים של יחידת 'עוקץ'
• ד"ר דוקטור: עוד על ש"י עגנון ויוסף קלוזנר 
• 'מקום יערות ושדות': מסע לראדי, כפר הולדתו של ביאליק
• סֻכַּת אַמָּתַיִם, עֲשׂוּיָה לוּחוֹתַיִים': גלגוליו של שיר נשכח לסוכות 

עד ראדי הנידחת שבאוקראינה נסעתי בשבילכם כדי לברר היכן בדיוק נולד ביאליק... 

וכרגיל, הנה המלצות העורך לעשר רשימות שהתפרסמו בשנה האחרונה ושווה לחזור אליהן:

• כשהגלבוע התנשק עם התבור
• קראו לו ליפא העגלון: תקנות העגלונים, ורשה 1900
• כשהיה פה הנשיא מחבל וולטה העליון
• מה  שלומך אחות? בין אידה נודל לריימונד אבקסיס
• מי זוכר את כ' בתמוז?
• 'הכל בגלל מסמר קטן': פרידה מגרימי גלעד
• ד"ש מגרייסלנד: האם אלביס פרסלי היה יהודי?
• סוס ורוכבו: טדי רוזוולט על הסוס
• סוד כתר הזהב: אגדת ישראל רוּחוֹמוֹבסקי
• 'ואת הכנעני לא הורישו עדיין': פתק מברל, 1936

וגם לגרייסלנד שבטֶנֶסִי הגעתי בשליחות הבלוג, כדי לברר אם אלביס היה יהודי...

ב'צנרת' של הבלוג ממתינות לכם רשימות חדשות רבות, מקוריות ומרתקות. יש לְמה לצפות גם בשנה העשירית!

ג. זיכרונם לברכה

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אני נפרד בצער מכמה מקוראים ותיקים של הבלוג, שהלכו לעולמם בשנה האחרונה ושמותיהם ידועים לי: צבי (גרימי) גלעד, מירה זכאי, שאול כ"ץ, ציפי קויפמן, תמר רודנר וניסן תימן.

יהי זכרם ברוך.

ד. משמיעים על השקלים

מקור: אָנִיקָמָה (תודה למיכל 'הפולניה')

וכמדי שנה בשנה, כן גם השנה, אני מבקש להודות לכל התורמים – הקבועים והחד-פעמיים – שהם שותפים מלאים לקיומו של המפעל.

הקוראים יכולים רק לשער איזו השקעה כרוכה בהופעתו המתמדת של הבלוג: בכתיבה, בעריכה, בהתחדשות המתמדת, באיתור איורים, בהיבט הטכני ובתקשורת השוטפת עם מאות קוראים ומתלוננים.

לבלוג אין מערכת או מזכירוּת, אין מחלקה טכנית או משפטית ואין מחלקת מינויים, אין אחראי לגרפיקה ואין מי שיטפל בזכויות יוצרים. אני לבדי מטפל בכל אלה, וכל תלונותיכם (ויש כאלה) – עליי😉. את רוב הפוסטים אני כותב בעצמי, וגם אלה שנכתבים על ידי אחרים עוברים התקנה ועריכה קפדנית שלי, ככל יכולתי. ענייני הבלוג מעסיקים אותי לא מעט שעות בכל יום, בכל שבוע ולאורך כל ימות השנה. אני עושה זאת באהבה ובשמחה, ומקווה שאוכל להמשיך בכך עוד שנים רבות.

לבלוג אין 'חומת תשלום' והוא פתוח חינם אין כסף לכל מי שרוצה לקרוא בו. אין בו פרסומות או חסויות, ולצערי גם אין מי שמממן אותו ומאפשר לי להקדיש זמן נוסף לשיפורו. 

אז אם גם אתם אוהבים את הבלוג ונהנים מקריאתו, כשם שאני נהנה מכתיבתו ומעריכתו, ואם גם אתם סבורים שיש מקום לגְמוּל ראוי על המאמץ ועל התוצאה, אפשר להשתתף בבלוג במגוון דרכים שמצוינות בתחתיתו של כל מייל שאתם מקבלים ממני בכל יום שישי. התרומות שלכם מרגשות ומשמחות, מחזקות ומעודדות אותי להמשיך הלאה. תודה לכל התומכים, שמבינים שגם זמן שווה כסף, ומוצר מקורי, מענג ומוקפד, גם אם הוא מוגש חינם, ראוי לתגמול.

נתראה 'בשנה הבאה', כלומר ביום שישי הקרוב...

ברחוב מאה שערים בירושלים 'עונג שבת' זה גם 'פיצוחי איכות' (צילום: בני עורי)