קולות מן העבר: קומוניזם מהו?

היו ימים... הפגנת אחד במאי בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין) בתל אביב, 1980 (צילום: יעקב סער; אוסף התצלומים הלאומי)

מאת ניתאי שנאן

לפני כמה חודשים הגיע לספרייה הלאומית ספר שכותרתו היא קומוניזם מהו? הספר ראה אור בשנת 1976, בהוצאת 'עיון', שהייתה קשורה למפלגה הקומוניסטית הישראלית, היא רק"ח, שלימים שינתה את שמה לחד"ש. בשער הפנימי נזכרים שני פרסומים באנגלית שעליהם התבסס הספר. ספרים אלה ראו אור במוסקבה בשנת 1975 בשפה הרוסית ותורגמו לאנגלית, מן הסתם לצורך הפצת תעמולה קומוניסטית פרו-סובייטית בעולם המערבי. העורך (או העורכת) של 'הנוסח העברי' עשה שימוש בשם העט ת. גת ואינו ניתן לזיהוי ודאי, אף כי השערות יש ויש (ראו בנספח). בקטלוג המאוחד של הספריות האקדמיות בישראל רשום הספר רק בספריית מוסד אחד נוסף, מכללת אל-קאסמי בבאקה אל-גרבייה. משום כך נראה שמחוץ לחוגים הקשורים למפלגה הקומוניסטית הישראלית תפוצתו של ספר זה הייתה מוגבלת והוא אינו מצוי.

יותר משמעיד הספר על מחברו, הוא מעיד על האידיאולוגיה ועל דרך המחשבה של חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהיו קהל היעד של הספר: נאמנות בלתי מסויגת לאידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. לפיכך מדובר במסמך היסטורי חשוב, שיכול לסייע למי שמחפש חומר עברי תמציתי על המחשבה הקומוניסטית הדוגמטית, זו המכונה מרקסיסטית-לניניסטית, כעשור לפני השינויים שמוטטו עולם זה עד היסוד. 

מחבר הספר מצדיק את הוצאתו בצורך לפנות אל הקורא הישראלי, ש'נתון לשטיפת מוח מתמדת מצד אמצעי התקשורת ההמוניים, ובכלל זה מצד הפרסומים בכתב', ולהסביר לו מה טיבו של הקומוניזם. שטיפת מוח זו מסוכנת ביותר, כיוון שהיא נוטעת 'גישה פסימית להתפתחות ההיסטורית בכלל, ולהתפתחות בתקופתנו בפרט'. היא אף עשויה לנתק את הקוראים 'מהתהליכים המהפכניים הכבירים, המשנים את פני העולם בן-זמננו'. הקוראים שוחרי הדעת אינם מבינים מהו באמת הקומוניזם ואינם מוּדעים לאופי התפתחותה של החברה האנושית, שמחייב באופן בלתי נמנע את הגשמתו של הרעיון הקומוניסטי. בשל כך הספר מבוסס על 'גישה מדעית-היסטורית', שתסביר את הקומוניזם כ'השקפת עולם'. ככזה ישמש הספר מכשיר 'לניתוח המציאות וכדרך לבניית חברה חדשה, החברה הסוציאליסטית'. מדובר אם כך בטקסט תעמולתי מובהק שנועד לשכנע את קוראיו בצדקתו ולגייסם לתמיכה בקומוניזם ולעמידה בצד הנכון של ההיסטוריה.

הספר מיועד לקוראי העברית בישראל, ולכן מעניינת העובדה כי כאשר נדרש המחבר לנמעניו הישראלים הוא מזכיר ארבעה סוגי קוראים: פועלים, סטודנטים, מורים ותלמידים. נראה שמוטמעת כאן סברה כי רק קבוצות אלו – ולא הקפיטליסטים או הזעיר-בורגנים, וגם לא החקלאים עובדי האדמה (האידאולוגיה הסובייטית העדיפה בדרך כלל עובדי תעשייה עירוניים על פני עובדי אדמה כפריים) – תוכלנה להשתכנע מן הנאמר בו.

הספר מחולק לשלושה: החלקים הראשון והשני הם בעיקר תאורטיים ועוסקים בהסברת תאוריות כלכליות מרקסיסטיות. לאחר מכן מוסברת ההתפתחות ההיסטורית הבלתי נמנעת שתביא את המהפכה הקומוניסטית לרחבי העולם. החלק השלישי עוסק באפולוגיה על המשטרים הסוציאליסטיים, בעיקר בברית המועצות. הספר מסתיים בהצגת החזון האוטופי שישרור בעולם כאשר ישלוט הקומוניזם. זהו החלק המעניין ביותר בספר.

בתחילת הספר מתוארת התפתחות ההיסטוריה האנושית על פי הגישה המרקסיסטית הקלאסית: ההיסטוריה מתפתחת בהתאם ליחסי הייצור ולקשרים שמתהווים בין היצרנים, אמצעי הייצור ובעלי אמצעי היצור. יחסים אלה, שמבוססים על ניצול, הם שמאפשרים את התפתחותה הכלכלית והחברתית של האנושות. בימי הביניים, כאשר השיטה הפיאודלית עיצבה את הכלכלה, הורכבו המעמדות היצרניים מצמיתים, שחרותם נשללה מהם, ובעלי אמצעי היצור היו האצילים, שהאדמות והתשתיות היו בבעלותם. לאחר קריסת השיטה הפאודלית התפתח משטר חדש – הקפיטליזם – שבמסגרתו היו הפועלים (הפרולטריון) לכוחות היצרניים, ובעלי אמצעי הייצור היו בעלי בתי החרושת ורבי הממון. המהלך 'הנכון' של ההיסטוריה יוביל לכך שברבות הימים ייטול הפרולטריון את השלטון לידיו, ילאים את אמצעי הייצור וכך תיווצר חברת העתיד הקומוניסטית העולמית, המבוססת על שוויון.

המחבר מודע כמובן לכך שבמקומות רבים בעולם המערבי עדיין לא שורר הקומוניזם, אולם הוא חדור אופטימיות כי הקפיטליזם גוסס ואילו הקומוניזם עתיד לשלוט גם בארצות אלו. המשברים הכלכליים, השביתות בארצות מערב אירופה בשנות השבעים, ואף 'עליית הנוער' (אולי רמז למהפכת הסטודנטים בפריס בשנת 1968), הם סימנים המעידים על החלשותו של הקפיטליזם. במצב זה מתפכחים רבים מקרב האינטליגנציה ומעמד הפועלים ומבינים, כי 'התורות הרפורמיסטיות' של מנהיגי הסוציאל-דמוקרטיה אינן יכולות לשנות את השיטה הכלכלית הקפיטליסטית שמאפשרת ניצול. יש אפוא לתלות תקווה  ב'כוחות השמאליים של הסוציאל-דמוקרטיה', ש'מנסים למצוא אופקים חדשים' במאבק האנטי-אימפריאליסטי. על מנת שהמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות תוכלנה לקדם את ההמונים בדרך אל הקומוניזם המיוחל, עליהן לחדול משיתוף פעולה עם הבורגנות ולנקוט 'עמדה ברורה של מאבק תקיף למען השלום, הדמוקרטיה והסוציאליזם', ובמילים אחרות: לקבל על עצמן את האידיאולוגיה הקומוניסטית. היות ורק אחדות הפרולטריון תבטיח את נצחונו, על המפלגות הקומוניסטיות להתגבר על 'תנודותיה וחוסר עקביותה' של הסוציאל-דמוקרטיה. כמובן שרק המפלגות המרקסיסטיות-לניניסטיות, שמפתחות את תורת 'הסוציאליזם המדעי' (כלומר, המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות), מבינות מהי הדרך הראויה להגשמת הקומוניזם, והן מעבדות, בכל שלב היסטורי, את האסטרטגיה והטקטיקה של הקומוניזם העולמי. 

כרזת בחירות של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, בערך 1955

תהליך הדה-קולוניזציה, אשר מחליש את המעצמות האימפריאליסטיות (הזהות לדעת המחבר עם המעצמות הקפיטליסטיות), מסייע להתגשמות המהפכה הקומוניסטית. אמנם תהליך זה לא מביא בהכרח למהפכה סוציאליסטית, אך הוא מעורר את הכוחות ה'מתקדמים' באותן מדינות לפעול לטובת הגשמתו. במיוחד משבח המחבר את ניצחונם של עמי וייטנאם, קמבודיה ולאוס על 'האימפריאליזם האמריקני ובעלי בריתו המקומיים', ורומז לנסיגה האמריקנית מדרום וייטנאם בשנת 1975 ואיחוד הדרום עם הצפון בכוח כידוני צבא צפון וייטנאם הקומוניסטית. מאורע זה, שקלע את ארצות הברית למשבר ערכים קשה, הפיח כנראה רוח אופטימית על מחבר הספר. בראייה לאחור אפשר לקבוע כי שנה זו אכן ראויה להירשם בהיסטוריה כשנה האופטימית ביותר של הקומוניזם.

מובן שהגשמת הסוציאליזם אינו מהלך פשוט והמפלגה הקומוניסטית מוקפת באויבים שונים בהם יש צורך להילחם. אויבים אלו הם 'הרוויזיוניסטים והדוגמטיקנים ... [ו]האופורטוניסטים "השמאליים" והימניים'. מי הם אותם 'אופורטוניסטים' מסוכנים? המחבר אינו מפרט, אבל סביר להניח שהכוונה היא לכל מי שהמפלגה הקומונסטית תסמן כאויביה, בין אם מדובר באנרכיסטים או במנשבקים, שפעלו בניגוד לעמדתו של לנין בימי ביסוסה של המהפכה, בין כל מתנגד אחר שדרך מחשבתו אינה עולה בקנה אחד עם האידאולוגיה הרשמית ויש להתמודד עמו ו'לטפל' בו.

'דמוקרטיה אמיתית', טוען המחבר ללא שמץ של הסתייגות, קיימת רק בארצות סוציאליסטיות: 'בתולדות האנושות קיימת רק חברה אחת, בה השלטון אכן נמצא בידי העם ואשר בה קיימת דמוקרטיה אמיתית, זוהי החברה הסוציאליסטית'. לעומתה, החברות הדמוקרטיות המערביות הן 'ענין מעמדי', משום שאינן מסוגלות לשנות את יחסי הייצור בתוכן ומעניקות את כוח השלטון לבעלי אמצעי הייצור, ולפיכך השלטון במדינות הללו אינו יכול להיות בידי העם. דווקא כאן, הביקורת על החברה המערבית לא איבדה מתוקפה ויש בה מן האמת. הרי אין להכחיש כי דמוקרטיות מערביות מעניקות כוח בלתי סביר ל'טייקונים' בעלי ממון, ואלה מצדם מתערבים בפוליטיקה וכוחם עולה בהרבה על זה של אזרחים מן השורה.

The Peoples Cube

המחבר דוחה בתוקף את הטענות בדבר העדר חופש ביטוי בברית המועצות ובגרורותיה ('בארצות סוציאליסטיות אחרות'). חופש הביטוי בדמוקרטיות סוציאליסטיות אמור להתנהל, לדעתו, רק במסגרת התמיכה ברעיון הקומוניסטי. ברית המועצות לא מעניקה 'אפשרות לנהל תעמולה למען הרעיונות העוינים את האינטרסים של העם העובד'. בכלל, המשטר בברית המועצות מוצג כמופתי בשל הישגיו הטכנולוגיים והתעשייתיים ובשל יצירת טיפוס אנושי חדש: 'האדם הסובייטי' (Homo Sovieticus). מובן ששום מילה אינה נאמרת על סטלין ופשעיו, על טיהור ועל גולאגים. המחבר התעלם מכול העובדות שיכולות היו להעמיד בספק את צדקת הדרך הסוציאליסטית.

החלק המעניין בספר נמצא בסופו, ובו מתוארת האוטופיה הקומוניסטית – חזון אחרית הימים שבו יחיו בני תבל בחברה שוויונית ללא מעמדות. זה יקרה כמובן רק אחרי שאמצעי היצור יעברו לבעלות הכלל, או אז תוכל החברה הקומוניסטית ליישם את העיקרון 'מכל אחד לפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו', ועל הדרך תבטיח גם את שוויונה של האישה. האנשים בחברה העתידית לא רק שייהנו משפע חומרי, שיושג הודות לארגונה מחדש של העבודה ולפריונה הגבוה, אלא גם יחיו חיים ארוכים שימשכו עד מאתיים שנה (!). ביטול ההבדלים החברתיים יביא בתורו להגברת רגשות האחווה ולעלייה בשיתוף הפעולה בין בני האדם בכל מקום. אפילו המילה 'מלחמה' תתבטל והיא תישמר בשפה רק 'כדי לתאר בעזרתה מושגים הומניים כגון מלחמה במחלות, או בזיקנה, מלחמה בבצורת או ביבולים דלים, מלחמה בפגעי הטבע'. ניצול האנרגיה התרמו-גרעינית יאפשר לספק אנרגיה בלתי נדלית ול'שים קץ למצב של יבולים דלים'. אף ההנדסה הגנטית תפרח ותסייע לשיפור רמת החיים הודות '[ל]ייצור מלאכותי של חלבון ושל חומרים רבים, שהטבע לא הטריח את עצמו להכין עבורנו'. 

בעוד העושר אכן מובטח באוטופיה הקומוניסטית, נראה שדווקא את האושר צריך לחפש. שלא כמו באוטופיה הדתית, שמבטיחה לצדיקים אושר תמידי כאשר ישבו בגן עדן 'ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה' (ברכות, יז ע"א), מודה המחבר כי בעולם הזה אפילו ביטול העוני אינו מבטיח אושר. כדבריו: 'מובן שאיש אינו יכול להוציא תעודת אחריות לאושר. גורל האנשים מעוצב בצורות שונות. כנראה, שלא יעלה בידי האנושות לסלק מן החיים סיבות נושנות של יסורים והתנגשויות כמו אי-שביעות רצון בתחום היצירה ותקווה שנכזבה, קנאה ואהבה שאינה זוכה למענה'. אולם, 'כל עוד האנושות צועדת קדימה, היא תמיד נפרדת עם צחוק על שפתיה מחסרונותיה'. אפשר שזהו אחד המשפטים היחידים בספר שיש בו נימה אירונית, שנעדרת לגמרי מהספר שכתוב בצורה חמורה ורצינית.

המחבר לא ויתר על עיסוק במדע הבדיוני כדי לסנוט בקפיטליזם ובאימפריאליזם על אופיו האלים. ראיה לכך הם ספרי המדע הבדיוני שיצאו ויוצאים לאור במערב הקפיטליסטי ועוסקים בשעבוד ובהשמדת עמים. כזה הוא ספרו המפורסם של הרברט ג'ורג' וֵלס, מלחמת העולמות (1898), שמתאר את פלישתם של אנשי המאדים לכדור הארץ ואת ההרס הנורא שהם גורמים עד עצירתם והשמדתם באמצעות חיידקים. לעומתם, ספרי המדע הבדיוני הסובייטי שונים בתכלית. כך למשל באחד מספריו של איוון יפרומוב, הובלט דווקא שיתוף הפעולה בין העולמות, שמטרתו 'ברית של יצורים חושבים, שיתוף פעולה בכיבוש הטבע ובהאדרת שמם של התבונה והעמל', כלומר להגשמת אידאלים קומוניסטיים אינטרנציונליים. המחבר אינו נוקב בשם הספר, ואפשר שהכוונה לרומן הערפילית אנדרומדה (1957; ספר שמעולם לא תורגם לעברית), שזכה לתמיכת השלטונות משום שהוצגה בו התגשמות האוטופיה הקומוניסטית. יתרונות הקומוניזם על הקפיטליזם משתקפים אפוא גם בספרות הבדיונית, והקורא תוהה, באיזו מידה, אם בכלל, יכלו אזרחי ברית המועצות לקרוא את אותה ספרות 'אימפריאליסטית' שממילא נחשבה אסורה.

הספר קומוניזם מהו? אינו קל לקריאה לקורא בן-ימינו. שפתו והסבריו קשים להבנה, מה גם שהמוציאים לאור ויתרו על איורים שיכולים היו למשוך את לבו של הקורא. אף על פי כן, זהו ספר חשוב למי שרוצה להבין את הקומוניזם, כפי שהבינוהו תומכיה המושבעים של מוסקבה במדינת ישראל, כעשר שנים בלבד לפני שהחלום הגדול התפוגג וקרס. 
_______________________________

ד"ר ניתאי שנאן עובד בספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית

נספח: מי את ת. גת?

מאת דוד אסף

כאמור, בספר צוין כי מחבר הנוסח העברי הוא ת. גת. השערה רווחת היא כי מדובר בחברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי [גת = ראשי תיבות גוז'נסקי תמר], ואישור לכך קיבלתי גם מעמיתה, חבר הכנסת לשעבר דב חנין. מכתב בירור שהפנה אליה ד"ר ניתאי שנאן ב-22 בפברואר 2019 נענה בזעף יומים אחר כך:

אני מבקשת להעמיד דברים על דיוקם. בפסקה הראשונה של טיוטת המאמר ששלחת אלי כתוב שאני מחברת החוברת 'קומוניזם מהו?', ושהביבליוגרפיה שלי כוללת שני ספרים. אך 'קומוניזם מהו?' אינו חיבור שלי, אלא עיבוד תמציתי בעברית של שני הספרים שצוינו בעמוד השני של השער הפנימי. לכן כתוב באופן ברור בשער הפנימי: 'נוסח עברי: ת. גת' ובעמוד שלאחריו, באנגלית: 'Hebrew version: T. Gat'.  

מעולם לא פרסמתי ספר שלי בשם בדוי. מאחר שאיני רואה עצמי מחברת הפרסום הזה, הוא גם אינו נכלל ברשימת הספרים שכתבתי. דעתך לגבי התוכן של החוברת והרקע לכתיבתה היא עניינך. 

תמר

ממכתבה עולה הכחשה נמרצת שהיא זו שכתבה את הספר, אך אין היא מאשרת או מכחישה את הטענה שהיא העורכת, המתרגמת או המעבדת. בתגובה הפניתי אליה גם אני מכתב בירור ובו שאלתי: 'הספר הוא לא שלך, אבל שם העט ת. גת הוא שלך, הלא כן?' מכתבי זה לא נענה.

תמר גוז'נסקי נואמת בכנסת, דצמבר 2000 (צילום: עמוס בן גרשום; אוסף התצלומים הלאומי)

האם לתמר גוז'נסקי יש קשר לספר זה? 

'אקדח מעשן' אין לנו, אך נוכל לציין כי בקול העם, עיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית, התפרסמה סדרה של ארבע רשימות קצרות שכותרתן 'התדע קומוניזם מהו?' (15, 22 בדצמבר 1961; 12, 19 בינואר 1962). על הרשימות חתומה 'תמר', ואפשר להניח שאין מדובר בסגניתו של ירון זהבי מפקד חסמב"ה, אלא בתמר גוז'נסקי, שבשנת 1961 הצטרפה לתנועה הקומוניסטית ונשלחה מטעמה ללימודים בברית המועצות (אך ראו את הכחשתה במדור ה'תגובות' למטה).

קול העם, 15 בדצמבר 1961, עמ' 6

ארבעת הרשימות פורסמו בחלק העיתון שנועד לילדים ונקרא 'הפינה לילד', בעוד קומוניזם מהו? נועד למבוגרים. רשימותיה של תמר נכתבו בתגובה לוועידה ה-22 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, שהתכנסה באוקטובר 1961 והבטיחה בהחלטותיה לסיים את בניית הקומוניזם תוך עשרים שנה. נראה שהחלטה זו הלהיבה את המחברת ועל כן החליטה לשתף את ילדיהם של חברי המפלגה וקוראי העיתון בעתיד המזהיר הצפוי לברית המועצות.

עיון בארבעת המאמרים מצביע על קשר רעיוני מסוים בינם לבין קומוניזם מהו? של ת. גת. כך למשל, נושאים המובאים בקצרה ברשימות לילדים, כגון הסבר התיאוריה של מרקס ואנגלס, אופי האדם הסובייטי, ברית המועצות כמבטיחה שלום בעולם ואופי גן העדן הסוציאליסטי העתידי, נידונים באריכות גם בספר.

ניתן אף למצוא ניסוחים דומים. לדוגמה, במאמר הראשון הזהירה המחברת את קוראיה מפני התקשורת העוינת: 'הרדיו ורוב העתונים פירסמו דברי השמצה, סיפרו שקרים, העלימו את העיקר. לנו חשוב לדעת את האמת הגדולה'. אזהרה מעין זו מופיעה גם ב'דבר לקורא' של ספרנו: 'הקורא הישראלי ... נתון לשטיפת מוח מתמדת מצד אמצעי התיקשורת ההמוניים'. בסוף הרשימה האחרונה בסדרה, שכותרתה 'הקומוניזם בברית המועצות וילדי העולם',  הבטיחה תמר לקוראיה כי 'תוך עשרים השנים הקרובות תוסיף ברית המועצות כוח רב ועצום. כוח זה יבטיח שלום בעולם לכל העמים ולא תהיינה עוד מלחמות!'. בעמוד 124 בספרנו נרשמה הבטחה דומה: 'הקומוניזם בברית המועצות מבטיח לכם שלא תהיינה עוד מלחמות, ששלום אמת ישרור בעולם'.

הוצאת 'עיון', שבמסגרתה ראה אור הספר, לא הרבתה לפרסם ספרים. לצד קומוניזם מהו? איתרתי עוד שלושה ספרים בלבד: בשנת 1969 הופיע הספר עצמאות כלכלית – כיצד?, שמחברתו היא... תמר גוז'נסקי; בשנת 1980 ראה אור החלק השני מספרו של ויקטור אפנסיב, יסודות הפילוסופיה המרקסיסטית, שעל הנוסח העברי שלו הופקד/ה ... ת. גת; ובאותה שנה ראה אור גם ספרו של וולף ארליך, כוחו של הרעיון, אך בו לא נזכרים לא תמר גוז'נסקי ולא ת. גת.