היֹה הייתה פלמ"חניקית: סיפורה של שוש וינוגרד

הגדוד השלישי של חטיבת יפתח; שוש באמצע, דצמבר 1947 (ארכיון הפלמ"ח)

מאת אבישי ליוביץ'

שושנה וינוגרד (אתר הפלמ"ח)

ארכיונים כומסים בחובם אוצרות: החל ממידע בסיסי שטמון במסמכים ראשונייים, כמו תעודות, פרוטוקולים, מפות ותמונות, וכלה בפרטים 'רכים', שמקצתם הם מה שקרוי 'חוֹלְפוֹת' (אֵפֵמֵרָה). אלה הם פריטים שיוצריהם או המשתמשים בהם לא שיערו שיש להם חשיבות היסטורית מעבר ליומיום החולף, אך עם הזמן מתברר כי חשיבותם לשחזור העבר היא רבה, כמו גם לשימור זכרונות אישיים מרגשים. כזה הוא התיק האישי של שושנה גרינברג (וינוגרד) בארכיון הפלמ"ח, שבו נשמרים מסמכים שנמסרו לאחר פטירתה על ידי בעלה, ג'יימס גרינברג.

שושנה (שוש), בת צבי ובינה וינוגרד, נולדה בחיפה ב-9 בפברואר 1929; היא גוייסה לפלמ"ח ב-1946 לגרעין ד' של הכשרת הצופים, ושירתה עד שנת 1949.

בגרעין ד' היו בני נוער שלמדו ועבדו. הגרעין התגבש שנתיים לפני היציאה להכשרה והתאפיין בארגון פנימי ובלכידות חברתית. הגרעין היה גדול במניינו ולכן בשנה הראשונה להכשרה התחלקו חבריו בין שני משקים: עין גב ובית השיטה. הבחירה בעין גב הושפעה משאיפתם של חברי הגרעין להתיישבות ימית.

כך סיפר בעלה בתמציתיות את סיפורה, וכך נרשמו הדברים באתר הפלמ"ח:

פלמ"חניקיות בצפת, 1948. שוש עומדת שנייה משמאל. 
המעילים האמריקנים הובאו ארצה בידי מיקי מרכוס (האלוף סטון) ונמסרו ללוחמות בשל הקור העז ששרר בצפת 

בתיקה של שוש נשמרו שני יומני שנה בפורמט קטן, כנראה כדי שיכנסו לכיס חולצת המדים או חולצת העבודה. יומן אחד, לשנת 1948, ראה אור מטעם חברה תעשייתית בשם 'סיגמה', יצרנית פלדה לזיון בטון. ביומן כפולת עמודים לכל שבוע. שוש רשמה בו עד 11 באוקטובר 1948 (ח' בתשרי תש"ט) ואז עברה ליומן השני 'לוח החייל לשנת תש"ט', שראה אור על ידי שירות התרבות של צבא ההגנה לישראל. זהו יומן צפוף יותר ובו עמוד לכל שבוע.

הלוח של 'סיגמה' כרוך בכריכה קשיחה ולכריכה האחורית צמודה סימניה מעניינת:

'לוח החייל', שאינו מסחרי אלא רשמי וממלכתי, כולל מסמכים חשובים: עיקרי הקרן הקימת לישראל; התקווה; מגילת העצמאות; פקודת צבא ההגנה לישראל; פקודת יום מספר 1 לצבא ההגנה לישראל; מתוך חוקת השיפוט תש"ח; הדרגות בצה"ל (סמ"ל, רס"ל ורס"ר נקראו סמל אפסנאי, רב סמל פלוגתי ורב סמל גדודי; סג"מ וסגן נקראו סגן וסגן ראשון; דרגות אל"מ ותא"ל לא היו קיימות); פקודת מטכ"ל לנהגים; הנחיות היגיינה; כללי עזרה ראשונה; הדואר הצבאי (כולל דואר אוויר לחו"ל שתעריפיו נקובים במיל ארץ-ישראלי); סטטיסטיקות אודות העלייה לארץ ומספר היהודים בעולם; ארצות אויב; סימני דגלים ואווירונים; מידע אודות הוועד הארצי למען החייל. בתחילת כל חודש עברי מופיע עמוד ובו כותרת נוסח 'הטבע בחודש טבת–ינואר'.

בלוח זה נרשמו גם ימי זיכרון, בעיקר של אירועים היסטוריים, ציוניים ומדיניים, והתיחסויות לאישים חשובים, בעיקר ימי זיכרון למותם, ובמקרה אחד חריג גם יום הולדתו של מנהיג שנרצח (חמישים שנה להולדת חיים ארלוזורוב). כן צויינו שלושה אירועים הקשורים להעפלה: טיבוע ספינות המעפילים פאטריה וסטרומה ואזכור ליל וינגייט (1946).

מעניין לבדוק כמה מן התאריכים הללו שרדו בזיכרון הלאומי. למיטב ידיעתי, רק כ"ט בנובמבר ויום העצמאות... מימי הזיכרון לאישים, שרדו איכשהו ימי הזיכרון להרצל ולביאליק. מי זוכר היום את יום נפילתה של נמירוב בימי גזירות ת"ח ות"ט או את יום פטירתם של הרב אלקלעי, אוסישקין או פיירברג?

תאריך גרגוריאני	תאריך עברי	אירוע
5 אוקטובר	ב'   תשרי	הקמת הבריגדה (תש"ה)
7 אוקטובר	ד' תשרי	פטירתו של הרב יהודה אלקלעי
15 אוקטובר	י"ב תשרי	פטירת מנחם אוסישקין
18 אוקטובר	ט"ו תשרי	פטירת שאול טשרניחובסקי
19 אוקטובר	ט"ז תשרי	ייסוד דגניה (תרע"א)
24 נובמבר	כ"ב חשון	יום טיבוע 'פטריה' (תש"א)
29 נובמבר	כ"ז חשון	שנה להחלטת עצרת או"מ על מדינת ישראל
22 דצמבר	כ' כסלו	פטירת י"ל פינסקר
20 ינואר	י"ו טבת	ייסוד הקרן הקיימת (תרס"ב)
8 מרץ	ז' אדר	יום טיבוע 'סטרומה' (תש"ב)
13 מרץ	י"ג אדר	חמישים שנה להולדת חיים ארלוזורוב
19 מרץ	י"ח אדר	כניסת הבריגדה לחזית (תש"ה)
21 מרץ	כ' אדר	חמישים שנה לפטירת מ"ז פיירברג
25 מרץ	כ"ד אדר	ליל וינגייט (תש"ו)
17 אפריל	כ' ניסן	יום מרד גטו ורשה
14 מאי	ט"ו אייר	שנה למדינת ישראל
15 מאי	ט"ז אייר	ארבעים שנה לייסוד תל אביב
17 מאי	י"ח אייר	פטירת צבי שפירא
15 יוני	י"ח סיון	יום פיצוץ הגשרים לארצות השכנות (תש"ו)
17 יוני	כ' סיון	יום זיכרון לגזרות ת"ח-ת"ט (1649-1648)
18 יוני	כ"א סיון	יום השבעת צבא ההגנה לישראל
27 יוני	ל' סיון	פטירת אליהו גולומב (תש"ה)
17 יולי	כ' תמוז	ארבעים וחמש שנה לפטירת הרצל
18 יולי	כ"א תמוז	חמש עשרה שנה לפטירת ח"נ ביאליק
28 יולי	ב'   אב	פטירת זאב ז'בוטינסקי
5 אוגוסט	י' אב	עשרים שנה למאורעות תרפ"ט
10 אוגוסט	ט"ו אב	יום ייסוד פתח תקוה (תרל"ח)
12 אוגוסט	י"ז אב	עשרים שנה לייסוד הסוכנות היהודית
19 אוגוסט	כ"ד אב	חמש שנים לפטירת ברל כצנלסון
28 אוגוסט	ג' אלול	פטירת הרב קוק
1 אוגוסט	ז' אלול	עשר שנים לפרוץ מלחמת העולם השנייה

תיאורי הטבע בלוח הם פיוטיים. הנה למשל מה שנכתב בחודש סיון:

את האירועים ששוש רשמה ביומניה אפשר למיין לכמה סוגים:

• אירועי תרבות, כמו סרטים, הצגות, הופעת הצ'יזבטרון;
• אירועי חגים, כמו הבאת ביכורים;
• בילויים, כמו רחצה בים או נסיעות לחיפה ולתל אביב;
• משימות תעסוקה, כמו גיוס לקטיף מישמיש או נטיעות;
• שיחות חברים;
• שיחות של 'אנשים חשובים';
• אירועים משמחים כמו חתונות, ובפרט השחרור והעלייה על הקרקע להקמת קיבוץ פלמחים;
• נפילת חברים בקרבות (או באירועים אחרים); השתתפות בהלוויות ובאזכרות; ניחום אבלים. במקרים אלה הקיפה שוש את שמות הנופלים במסגרת שחורה.

הנה כמה דוגמאות.

הכפולה של השבוע שבין 9 ל-15 במאי 1948 עוסקת בכיבוש צפת ('המצודה נכבשה', 'המשטרה בידינו', 'הדרך חפשית. כלם נוהרים לצפת'), כולל לקיחת שלל ('כלם מביאים שלל מהערבים'). ב-10 במאי, א' באייר תש"ח, הקיפה שוש במסגרת את שמות הנופלים חברי הגרעין: חדוי וייסגרוס ומיכאל יעקבי, שנפלו בקרבות על מצודת צפת ונקברו למחרת בבית הקברות הצבאי של העיר. ואכן, מצמרר הרישום הלקוני ביום הכרזת המדינה, ה' באייר: 'ירדנו לבית הקברות'. הכרזת העצמאות כלל אינה נזכרת...

חדוי וייסגרוס (ארכיון הפלמ"ח)

מיכאל יעקבי (יזכור כדורי)

זו המחשה מינורית של שורותיו האלמותיות של נתן אלתרמן: 'אֲנַחְנוּ מַגַּשׁ הַכֶּסֶף שֶׁעָלָיו לָךְ נִתְּנָה מְדִינַת-הַיְּהוּדִים'.

בעמוד היומן מהשבוע שבין ראש השנה תש"ט (4 באוקטובר 1948) ועד ו' בתשרי (9 באוקטובר) ציינה שוש את נפילתן של חברותיה תמר באומגרט, לילה-נעמי יוסף ומרים אוסיה.

מרים אוסיה

לילה יוסף

תמר באומגרט

שלוש החברות נהרגו בהפצצת אוויר מצרית בנגב הנצור ונקברו בקיבוץ דורות (ארונותיהן הועברו ב-22 ביוני 1950 לבית הקברות הצבאי בהר הרצל). הידועה מהן היא לילה-נעמי (ג'וסטי) בתו של דב יוסף, שהיה אז שר האספקה והקיצוב בממשלת ישראל הראשונה.

המצבה המשותפת על הקבר הזמני בקיבוץ דורות

אנדרטה לזכרן הוקמה לפני שנתיים לא הרחק ממקום נפילתן (מועצה אזורית שער הנגב)

ולסיום, הנה כפולת העמודים לשבועיים שבין 9 ל-22 בינואר 1949:

בין האירועים ששוש רשמה באותם שבועיים:

• נסיעה לקיבוץ גבת לצפייה בהצגת הקאמרי 'הספר מסביליה';
• דיונים בהכשרה על מקום העלייה לקרקע (הוחלט על נבי רובין, שם אכן הוקם קיבוץ פלמחים ב-11 באפריל 1949);
• לידת הבת הראשונה של חברי הגרעין;
• הכנות למסיבת הגדוד;
• קבלת צו השחרור;
• טיול בעתיקות בית שאן.

שוש וחבריה השתחררו והפלמ"חניקים התחילו בחיפוש המחר. שנתיים אחר כך מצאה שוש את עתידה באמריקה. עיזבונה חזר לארץ לאחר מותה.

הנה 'הפלמ"חניק מחפש את המחר', שכתב חיים חפר והלחין סשה ארגוב (שיושב בקהל, בין חברי הצ'יזבטרון שביצעו את השיר המקורי):

בעלי התוספות (19 באוגוסט 2021)

לאחרונה התגלו בארכיון הפלמ"ח עוד חומרים הקשורים לשושנה. בסיפור חייה, שהתפרסם בארה"ב לאחר מותה שם בשנת 2004, נכתב כי ב-1952 הגיעה לניו יורק כדי ללמוד במכון הטכנולוגי לאופנה (FIT), שהוא חלק מאוניברסיטת מדינת ניו יורק (SUNY) ומתמקד באמנות, עסקים, עיצוב, תקשורת המונים וטכנולוגיה הקשורה לתעשיית האופנה. היא הפכה למעצבת אופנה מצליחה. ב-1964 נישאה לג'יימס גרינברג מקונטיקט וחיה לצדו 29 שנים בעיר גריניץ' שבקונטיקט, שם הייתה פעילה במסגרות יהודיות התנדבותיות.

על מצבת קבורתה נחרט סמל הפלמ"ח.