כשהיה פה הנשיא מחבל וולטה העליון

אתר עיריית ירושלים

לא מכבר סיפרנו על כך שבתל אביב שינו את שמו של רחוב הלסינגפורס לרחוב הלסינקי. זו תל אביב, עיר המחר, אבל בירושלים השמרנית לא משנים מסורת רק בגלל שינויים גאוגרפיים או מדיניים חולפים.

בשכונות קרית היובל וקרית מנחם שבדרום-מערב העיר יש מקבצי רחובות הנושאים שמות של מדינות ידידותיות או כאלה שנחשבו ידידותיות: שמונה מדינות בדרום אמריקה (גואטמלה, בוליביה, אורוגוואי, ניקרגואה, פנמה, קוסטה ריקה, קולומביה ומקסיקו; אגב, שתי האחרונות דווקא נמנעו בהצבעה על תכנית החלוקה), מדינה אחת באיים הקריביים (הרפובליקה הדומיניקנית), מדינה אחת באירופה (איסלנד), ושתיים באפריקה (וולטה עילית ודהומיי).

אלא שהמדינות האפריקניות הללו, שזכו להנצחה בעיר הנצח, אינן קיימות עוד. באטלסים כבר אינן רשומות וּבַלוֹיְדִים אינן מפורסמות.

וולטה עילית שבמערב אפריקה נקראה כך בפי הצרפתים הקולוניאלים על שם נהר וולטה (Volta) החוצה את המדינה. ב-5 באוגוסט 1960 השתחררה המדינה מעוֹל הכיבוש הצרפתי וזכתה לעצמאות מלאה אך המשיכה להיקרא בשם האירופי. מאז שנת 1984 היא נקראת בשם בורקינה פאסו (Burkina Faso), שפירושו 'ארץ האנשים ההגונים'.

הגונים או לא, ארץ ענייה ונחשלת זו ידעה מהפכות צבאיות רבות ומשטרים רודניים ואף מרקסיסטיים. למרות שמחצית האוכלוסייה היא מוסלמית, יש בין בורקינה פאסו למדינת ישראל יחסים דיפלומטיים ידידותיים. אף על פי כן, אל תצפו למעבר השגרירות לירושלים, היא ממילא לא נמצאת בכלל במדינת ישראל אלא בקהיר...

ובכל זאת, וולטה עלית יקרה ללבנו. היא זכתה להיות מונצחת לדורות לא רק בשמו של הרחוב הירושלמי אלא גם בשירה הנהדר והנושן של נעמי שמר 'עוד לא אכלנו' (שמו המקורי היה 'שיר האוכל'). שיר זה, שחובר והולחן על ידה בשנת 1963 עבור התכנית 'שמש במדבר' של להקת הנח"ל, כלל התייחסות מפורשת ל'נשיא של חבל וולטה העליון'.

נעמי שמר, כל השירים, ידיעות אחרונות, 1967

הנה להקת הנח"ל בסרטון שקשה להאמין שהשתמר. זה אמנם לא הביצוע המקורי מ-1963 אלא סרטון מאוחר, מראשית שנות השבעים, ובכל זאת...

שאלתי את עצמי, האם אכן ביקר בארצנו הנשיא של חבל וולטה העליון?

התשובה היא אכן כן.

ב-4 ביולי 1961, כשנה לאחר שוולטה עילית קיבלה את עצמאותה, הגיע הוד מעלתו הנשיא הראשון מוריס יאמֶאוֹגוֹ לביקור רשמי בישראל, ותאמינו או לא – החמסין היה נורא ותזמורת צה"ל הייתה שם... 

בול לכבוד הנשיא יאמאוגו, וולטה עלית 1960 (ויקיפדיה)

למרחב, 5 ביולי 1961

הביקור, שנמשך עד 13 ביולי, היה היסטורי והיסטרי. המוני ישראלים קיבלו בחום את הנשיא האפריקני הצעיר (הוא היה אז בן ארבעים בסך הכול), שמצדו פיזר הצהרות של ידידות עולם ואהבת נצח. הוא ביקר בירושלים, בתל אביב, בבאר שבע, בחיפה, בנצרת ובדגניה ב', קיבוצו של יו"ר הכנסת דאז קדיש לוז, שם סעד בחדר האוכל המשותף. הוא ופמלייתו גם ביקרו בכור האטומי בנחל שורק, בתחנה החקלאית בבית דגן ובמכון וייצמן, ובכל מקום הוא התקבל בהתלהבות רבה.

הנה כך דיווח עיתון דבר ב-11 ביולי על הביקור בתל אביב, שגם אליו, נעבעך, סינג'רו את תזמורת צה"ל:

קבלת פנים לבבית נערכה לפמלייתו כאשר הגיעו לגשר הירקון. קהל רב, ביניהם בני נוער כשבידיהם דגלי וולטה עלית וישראל, הריעו לאורחים. ברחבת העירייה ברחוב ביאליק קידם את האורחים קהל רב ותזמורת צה"ל ניגנה מנגינות לכת.

ראש העיר מרדכי נמיר קיבל את האורח הנכבד והעניק לו את 'מפתח העיר'.

נשיא וולטה עלית מתקבל במשמר כבוד צבאי בכניסה לבית הנשיא יצחק בן צבי בירושלים, 5 ביולי 1961
(צילום: פול גולדמן; אוסף התצלומים הלאומי)

ומה באשר לדהומיי?

צילומים: מנחם רוזנברג

דהומיי, שהייתה קולוניה צרפתית וקיבלה את עצמאותה בשנת 1960 אינה קיימת עוד. מאז שנת 1975 היא נקראת בשם רפובליקת בֶּנִין.

בספטמבר 1963 ביקר בארץ נשיא דהומיי הוברט מאגה והתקבל בכבוד ובהדר, אך למרבית הצער מדינה זו לא זכתה לאף אזכור בזמר העברי...

נשיא דהומיי מבקר את בן-גוריון בשדה בוקר, 25 בספטמבר 1963 (מאחורי בן-גוריון: שלמה הלל ויצחק נבון)
(אוסף התצלומים הלאומי)