היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן שמונה

איור: נעם נדב

א. אז מה היה לנו?

19 בפברואר זה היום, ושוב אני חוגג, יחד אתכם קוראים יקרים, יום הולדת לבלוג עונג שבת. זה הזמן לדו"ח השנתי ולחשבון הנפש.

הבלוג עלה לאוויר בדיוק לפני שמונה שנים, ובניגוד לכל הציפיות, בראש ובראשונה אלה שלי, הוא עדיין ממשיך להתקיים ולבעוט. הנס הזה קורה בעיקר הודות לכם, קהילת הקוראים הנאמנה שנוצרה סביבו. האנשים והנשים שקוראים את כל הפוסטים שמתפרסמים בו (טוב, לא נגזים... לא כולם קוראים את הכל), מגיבים, שולחים אליי חומרים שונים גם משונים, מעודדים ותורמים בחומר וברוח, וכך נותנים לי את ההרגשה שנוצר כאן משהו ייחודי, שמשמח (ולעיתים גם מרגיז) את לב הקוראים.

למיטב ידיעתי אין בעולם הבלוגים, העשיר והמתפתח כל הזמן, שום דבר שמתחיל להיות דומה לבלוג עונג שבת, לא במגוון נושאיו, לא בהקפדה על העריכה וההגשה, ובעיקר לא בהתמדה. לא דבר של מה בכך! ביום ששם החיבה עונ"ש גם ייכנס לאוצר ראשי התיבות של השפה העברית, אדע שמלאכתי הושלמה...

ולפיכך אני נכנס יחד עם הבלוג וקוראיו הנאמנים לשנה התשיעית ומתבונן אחורה בשמחה ובגאווה. מראשית הולדתו ועד היום פורסמו בבלוג 1,490 פוסטים, ובשנה השמינית לקיומו פורסמו בו 153 פוסטים! זהו קורפוס עצום, שלצד היותו בית יוצר להומור ולשטויות בנות חלוף (וכנאמר במוטו המיתולוגי: 'ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות'), הוא גם מאגר אדיר של ידע מוסמך במגוון רב של תחומים ('כל דבר הנוגע ליהודים בפרט ועניני מדינה, ספרות ומדע בכלל', שם). כל הרשומות שמתפרסמות בבלוג ממופתחות מיד במנוע החיפוש של גוגל, וכך הן גם מרבות לעלות בתוצאות החיפושים שעושים גולשי האינטרנט, הן במידע הטקסטואלי הן בחומר הוויזואלי.

כמדי שנה זכיתי לארח בבלוג גם השנה כותבים וכותבות רבים, שבזכותם הפך עונ"ש להיות במה כל כך אהודה. זו הזדמנות נוספת להודות להם (על פי סדר האלף-בית): יואב אבניאון, עדינה בר-אל, רעות ברוש, ישראל ברטל, רחל ברלב, יוסי גולדנברג, צבי (גרימי) גלעד, אבנר הולצמן, דוד ויינפלד, רמה זוטא, יהודה זיו, אסא כשר, אבישי ליוביץ', עודד מיוחס, רמי נוידרפר, אדוין סרוסי, אבי ובני עורי, דב פאוסט, פוצ'ו, מוקי צור, שלמה רוזנר. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד...

גולת הכותרת הם כמובן מאמריו של חברי ומכובדי אליהו הכהן על שירי העלייה הראשונה, שמתפרסמים בבלוג בצורה סדירה פעם בחודש. לא רק שאני מתכבד בהשתתפותו של אליהו בבלוג ומתגאה בה, אני גם רואה בפרסום מאמריו אתגר מדעי מן המעלה הראשונה. מאמרים אלה כולם, ובלי יוצא מן הכלל, הם דברי חידוש שאף פעם לא פורסמו. הם כוללים גילויים רבים וחשיפות, והצטברותם יחד יוצרת קורפוס חשוב ביותר, שמתעד בצורה שיטתית – במילים, בתמונות ובצלילים – את שירת התקופה. אין איש אחר חוץ מאליהו שיכול לעשות זאת, ואני מקווה שבעזרת הנותן ליעף כוח נוכל גם לסיים את המפעל, ומי יודע אולי גם נגיע לשירי העלייה השנייה...

אליהו הכהן על המשמרת (צילום: דוד אסף)

בביתו של אליהו ברמת גן (צילום: דליה הכהן)

מה לא היה כאן בשנה שחלפה...

לצד המדורים המשעשעים (לפחות אותי) של 'סיפורי רחובות', סיפורי מכוניות', 'פרנסות של יהודים', 'פה ושם בארץ ישראל', 'ארץ הקודש', 'בורא מיני מזונות', 'חדש על המדף', וטיולים וסיבובים בערי ישראל בעקבות היפה והנאה, הזר והמוזר, הקדשתי, כרגיל, רשימות רבות למסעות בעקבות ספרים, סופרים ויוצרים.

וכך סיירנו בניו יורק בעקבות אליקום צונזר, ואחר כך פסענו בעקבות שלום עליכם (כולל חשיפת סיפורו הטרגי של בנו מישה וקבורתו במאלמו שבשוודיה); ביקרנו את ח"נ ביאליק באודסה (וגם פרסמנו מכתבים לא ידועים ממנו ואליו), את ישעיהו ליבוביץ במקומות מגוריו בריגה ובירושלים ואת אדמו"רי מונקאטש באוקראינה. סיירנו בירושלים ב'קיר השירים' שבשוק מחנה יהודה וברחוב הָרֵכָבִים, חשפנו את האטלס העברי הראשון, שקדם לאטלס המפורסם של ז'בוטינסקי ופרלמן ('האטלסים הראשונים בשפה העברית'), כמו גם את מצבת קבורתה של אסתר צ'צ'קס, אמו של ש"י עגנון, שהתגלתה השנה בעיירה בוצ'אץ', ואת מצבתו הלא מוכרת של מנחם מנדל דוליצקי בעיירה פורסט פארק ליד שיקגו. הצבענו על חילול אתר ההנצחה לנופלים ב'קברות המכבים' ('ביזיון בקִבְרוֹת המכבים'). עסקנו לא מעט בגלגולי שירים ידועים, כמו 'בין פרחי הגן המלבלבים', 'במחרשתי כל אושרי ירשתי', או 'ציון תמתי, ציון חמדתי', וגם ביררנו את גלגוליו של שיר הילדים 'היום יום שישי' וזיהינו את המחבר (יצחק כצנלסון) ואת המלחין (אברהם משה ברנשטיין).

מן המדור 'סיפורי רחובות' אציין במיוחד את 'המכבים הגיבורים: מסע ברחובות ירושלים ותל אביב', רשימה שבדקה את דרכי השילוט המגוונות והתמוהות ברחובות הנושאים את שמות בני השושלת ההחשמונאית, ואת 'בצפון תיפתח הרעה: מהלסינגפורס להלסינקי', רשימה שבה חיפשנו את שרידי רחוב הלסינגפורס בתל אביב, שעליו כתב אפרים קישון הומורסקה ידועה.

'א-להים הוא לא קופת חולים': כתובת בכניסה לביתו של ישעיהו ליבוביץ בירושלים (צילום: דוד אסף)

כרגיל ברשימות יום ההולדת הנה 'מצעד' הכתבות הנקראות ביותר במהלך השנה האחרונה:

• גילוי: נחשפה מצבת קבורתה של אסתר, אמו של ש"י עגנון

• 'ראיתי עיר עוטפת אור': שיר אהבה לירושלים שראשיתו בלוויה

• 'יהודים אל תתייאשו': ערב פסח עם חסידי ברסלב בוורשה

• ממאניה ועד טאניה: בעקבות ביאליק באודסה

• 'אלהים הוא לא קופת חולים': כאן גר ישעיהו ליבוביץ

• הרבי ממונקאטש הגיע!

• בעקבות שלום עליכם בניו יורק

• פרידה מאמנון ברנזון

• גלגולו של ניגון: היום יום שישי...

• העגלה המלאה: עשרת הדיברות לנשים איכותיות בלבד

• מה 'חדש' במחקר החסידות של המאה התשע-עשרה?

• נתן אלתרמן 'המורה לטבע'?

• שפתיים לוהטות: טנגו חזרה בתשובה

• מקלוזנר ועגנון עד עוז ויהושע: הפרופסור והאוניברסיטה בספרות העברית

מצבת אסתר צ'צ'קס בבית הקברות בבוצ'אץ' (אוגוסט 2018). מימין לשמאל: דוד אסף, איליה לוריא, חיים באר

ב. צלמי הבלוג

תמונת השנה צולמה על ידי איל דודסון ב'גן הסוס' בירושלים ופורסמה כאן

חלק חשוב בבלוג הוא הצד הוויזואלי והאיורי שלו. עשרות צלמים תורמים לבלוג, מי באופן חד-פעמי ומזדמן, מי באופן קבוע ושיטתי, עד כדי הגדרתם כ'שגרירי עונ"ש' במקומות מגוריהם. לא אמנה אלא כמה מהם, ששמותיהם מוכרים מן הסתם לקוראים. בראשם טובה הרצל ומנחם רוזנברג מירושלים ואיתמר לויתן מתל אביב, ולצדם גם פיני גורליק, דותן גורן, ברוך גיאן, אלון גלעדי, איתמר וכסלר, יורי ינובר, אבישי ליוביץ', מיכה מגן, יפתח מזור, יהושע לביא, אבישי ליוביץ', מיקי מלכה, גדעון נח, יהונתן עומר, בני עורי, יאיר פז, צבי פיש, יוחנן פלוטקין, גדעון פליישמן, זאב קינן, שמוליק שדה ועוד רבים. תודה לכולם.

ותודה מיוחדת למאייר נעם נדב, על הסמליל הקבוע של הבלוג ועל איור יום ההולדת שמתחלף בכל שנה.

ג. זיכרונם לברכה

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אפרד כאן מכמה קוראים ותיקים של הבלוג שהלכו לעולמם ושמותיהם ידועים לי: יוסף אמרי, אליעזר רפאלי, וולטר זאב לאקוויר, אלי שילר.

יהי זיכרם ברוך.

ד. ארכיון הבלוג

לא כל הקוראים יודעים שרשימות הבלוג, מראשיתו ועד היום, מאוכסנות כולן בארכיון שפתוח וזמין בכל עת ובכל שעה ומאפשר לכם לצלול בקלות לרשימות שפורסמו בעבר. 

כך עושים זאת: בצד שמאל של המסך נמצא מדור שנקרא 'ארכיון הבלוג'. ליד כל שנה, החל מ-2011, נרשם מספר הפוסטים שפורסמו באותה שנה.

הקשה על לשונית של שנה כלשהי תפתח לשונית של חודשים. הנה למשל שנת 2012:

הקשה על חודש כלשהו תציג לפניכם את הרשימות שפורסמו באותו חודש. הנה למשל כמה מכותרות הרשימות שפורסמו באוגוסט 2012. הקשה על הכותרת תפתח את הרשימה עצמה, להנאתכם:

זאת ועוד, מה תעשו אם חשקה נפשכם לעיין שוב בפוסט שפורסם בעבר ואתם זוכרים את הנושא הכללי או שם שנזכר בו, אבל אינכם יודעים כיצד למצוא את האבידה? יש דרך פשוטה: כִּתבו בגוגל: "עונ"ש+מילת חיפוש כלשהי שאתם זוכרים מאותו פוסט (שם של אדם, מקום, מושג). סיכויים רבים שתמצאו בקלות את מבוקשכם.

ה. רשתות חברתיות

בלוג עונג שבת שלח את זרועות התמנון שלו גם למה שמכונה היום 'רשתות חברתיות'. כל הפוסטים עולים במקביל בדף עונג שבת בפייסבוק (www.facebook.com/onegshabes), ומבחר של תמונות עולים גם לדף עונג שבת באינסטגרם (www.instagram.com/oneg.shabat; ותודה לאיתמר לויתן שיזם ומתחזק את האינסטוש). איך אומרים שם: אתם מוזמנים לעקוב...

אפילו השר זאב אלקין התחיל לעקוב אחריי באינסטגרם... מדאיג!

ו. ותומכיה מאושר

ולא תבוא מסכת יום הולדת זו לסופה טרם נשמיע על השקלים, לפי שאם אין קמח אין תורה.

מקור: אָנִיקָמָה (תודה למיכל 'הפולניה')

לבלוג אין מערכת או מזכירוּת, אין מחלקה טכנית או משפטית ואין מחלקת מינויים, אין אחראי לגרפיקה ואין מי שיטפל בזכויות יוצרים. אני לבדי מטפל בכל אלה וכל תלונותיכם (ויש כאלה) – עליי. את רוב הפוסטים אני כותב בעצמי, וגם אלה שנכתבים על ידי אורחיי עוברים התקנה ועריכה קפדנית שלי, ככל יכולתי. ענייני הבלוג מעסיקים אותי – איך נאמר זאת באנדר-סטייטמנט? – לא מעט שעות בכל יום, בכל שבוע ולאורך כל ימות השנה. לא פעם אני נשאל:
'כמה זמן אתה מקדיש לבלוג בכל יום?', ולמען האמת אין לי תשובה טובה, כי הפסקתי לספור ולמנות. אני מסתפק בתשובה קצרה, בת מילה אחת: 'המון'...

לבלוג אין 'חומת תשלום' והוא פתוח חינם אין כסף
לכל מי שרוצה לקרוא בו. אין בו פרסומות או חסויות, ולצערי גם אין מי שמממן אותו ומאפשר לי להקדיש זמן נוסף לשיפורו. 

אז אם גם אתם אוהבים את הבלוג ונהנים מקריאתו, כשם שאני נהנה מכתיבתו ומעריכתו, ואם גם אתם סבורים שיש מקום לגְמוּל ראוי על המאמץ ועל התוצאה, אפשר להשתתף בבלוג במגוון דרכים שמצוינות בטור שבצד שמאל וגם בתחתיתו של כל מייל שאתם מקבלים ממני בכל יום שישי. התרומות שלכם מרגשות אותי ומוכיחות לי, כל פעם מחדש, כי יש שכר לעמלי.

להתראות בשנה הבאה, כלומר בשבוע הבא...

עונ"ש בפריז (מישקה לוין)