גלגולו של ניגון: היום יום שישי...

צילום מסך

איזה ילד ישראלי – צעיר או זקן – אינו מכיר את השיר 'היום יום שישי' (והמשכו, 'מחר שבת, מחר שבת, שבת מנוחה', או 'מחר שבת, מחר שבת, שבת קודש'). 'הדתה-שמדתה', אני לא מאמין שיש גן ילדים אחד במדינת ישראל, דתי כחילוני, שירשה לעצמו לפסוח על שיר קלאסי זה בטקסי קבלת שבת.

קודם כל, הבה ניזכר בשיר.

הנה הוא בביצוע האהוב עליי, של מָזִי כהן ויואל לרנר, מתוך הקלאסיקה '100 שירים ראשונים', שעליה גדלו ילדים ישראלים מאז ראשית שנות השמונים:

ואלה הן המילים כפי שנרשמו באתר זמרשת:

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי
הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי –

מָחָר שַׁבָּת
מָחָר שַׁבָּת,
שַׁבָּת מְנוּחָה.

הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים
הַיּוֹם כֻּלָּם עוֹבְדִים –

מָחָר שַׁבָּת...

המילים הללו תומללו מהביצוע המוקלט הראשון של השיר מפי אהובה צדוק (שנת 1955).



לשיר יש גרסאות שונות, כולל גרסאות היתוליות, ומקצתן הובאו באתר זמרשת שם.

אבל מי כתב את השיר ומי הלחין אותו?

ב'זמרשת' כתוב על שניהם: 'עממי'. אך עתה ניתן כנראה לפתור את החידה, או לפחות את מקצתה, ולהסיר את מסך ה'עממיות' מעל השיר.

כפי שצוין ב'זמרשת', השיר התפרסם לראשונה במקראה גן-ילדים, שכתב וערך המחנך והמשורר יצחק קצנלסון (1944-1885). מקראה זו נדפסה בהוצאת 'האור', בוורשה שנת תרע"ח (1918).

שמה המלא של המקראה הוא, כפי שאפשר לראות מדף השער הפנימי, 'קובץ שלם של שירים פְרֶבֶּלִיִּים ושירי-עָם למשחק ולשעשועים'.

מה הם 'שירים פרבליים'?

פרידריך פְרֶבֶּל (Fröbel) היה איש חינוך גרמני מפורסם ורב השפעה. בשנת 1837 הוא ייסד בעיירת הנופש הגרמנית באד בלנקנבורג את גן הילדים המודרני הראשון (הוא גם זה שהמציא את השם Kindergarten). אחד מעקרונותיו הפדגוגיים היה שתהליך למידה של ילדים חייב להיות באמצעות הפעלה (שירה, ריקודים, משחקים, עבודה בגינת יֶרֶק, פעילות גופנית וכדומה).

פרידריך פרבל (1852-1782)

משנתו של פרבל, שגם הדגישה את מקומה של האישה-הגננת, נקלטה בהתלהבות במקומות רבים וגם, כמובן, בקרב אנשי חינוך יהודי מודרני. המפורסמים שבהם היו יצחק אלטרמן (אביו של נתן אלתרמן) ויחיאל היילפרין (אביו של יונתן רטוש), שיחד עם נשותיהם, בלה אלטרמן ופנינה היילפרין, פתחו בוורשה בשנת 1910 גני ילדים, ובהמשך גם סמינר לגננות בעברית, שהתבססו על שיטת פרבל.

פרסומות לגן הילדים של פנינה היילפרין ובלה אלטרמן (הצפירה, 27 באוקטובר 1910)

דף השער של גן-ילדים מצהיר בפירוש כי כל השירים שנדפסו בו חוברו ועובדו בידי יצחק קצנלסון. בהקדמה ('אל הגדולים'), שנועדה 'למורים, לגננות ולכל אוהבי הילדים', אישר זאת קצנלסון וציין כי אמנם מקצת השירים שמופיעים בספר מקורם בכותבים אחרים, אך גם הם נערכו, תוקנו וסוגננו מחדש על ידו. 'ואולם רוב השירים בספר כתבתי אני במשך השנים האחרונות ומושרים בפי הרבה קטנים וכן גדולים עוד בטרם הופיעו בדפוס' (הדגשה שלי).

 מעניינים דבריו על חשיבות הקניית המילים העבריות הנכונות דווקא לילדי גן:

אף כי אנו מכירים תודה לאלה שהתחילו את ה'טְרַ-לַ-לַ-לַ!', ואולם טעות היא כשמאמינים שאל הילד הקטן יכולים לקרב, לדבר ולשיר בלי תורת לשון, בלי חוקי סגנון, בלי חִנה וְיָפְיָהּ של המילה הנאמרת. אם בדברנו אל הגדולים אנו מקפידים על שלמות הלשון וחוקיה היפים, – בנוגע לקטנינו עלינו להקפיד כפליים. לשון עלגים ושפה מסורסת בעד הילדים עוון פלילי הוא.

הקדמתו של יצחק קצנלסון ל'גן ילדים' (לחיצה על האיור תגדיל אותו)

בשל סופו הטרגי, יצחק קצנלסון מוכר לנו בעיקר כמשורר השואה ('השיר על העם היהודי שנהרג'), אך פעילותו הספרותית העניפה אינה קשורה לשואה כלל. מגיל צעיר כתב סיפורים, מאמרים, מחזות, שירים ושירי זמר רבים ביידיש ובעברית (בהם 'יפים הלילות בכנען', 'גילו הגלילים', 'רוח עצוב', 'חמש שנים על מיכאל'). הוא גם ביקר בארץ ישראל פעמיים (1924, 1933), ועמד בקשרי חברות עם רבים מן הסופרים והמשוררים שגרו כאן (חיים נחמן ביאליק, יוסף חיים ברנר ועוד).

יצחק קצנלסון (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

הספר גן-ילדים (שזמין במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית) כולל עשרות רבות של שירים, שמחולקים לארבעה מדורים: שירי תנועה ולכת; שירי משחק ושירי-עם; זמירות ושירי לאום למשחק; תקופות השנה וחגיהן. בחלק השני של הספר הודפסו תווי נגינה לכל השירים, מעשה ידיו של המלחין הצעיר ישראל גְּלַָדשטיין (1942-1894), וכפי שנכתב בדף השער 'מהם חוברו ומהם עובדו וסודרו' על ידיו.

גלדשטיין, יליד העיירה גוסטינין שבפולין, קיבל את השכלתו המוזיקלית המקצועית בוורשה, ואחר כך בברלין ובלייפציג (שם שימש גם חזן). בראשית 1939 גורש מגרמניה וחזר לוורשה כפליט. הוא נרצח במחנה טרבלינקה בשנת 1942.

ישראל גלדשטיין (הײַנט, 14 בפברואר 1939, עמ' 6)

בעמ' 43 של גן-ילדים מופיע השיר 'היום – יום השישי':

לחיצה על האיור תגדיל אותו

מתי הוחלפה 'שבת קודש' שבמקור ב'שבת מנוחה'? מעיון בשירונים מאוחרים יותר עולה כי שני אבות הנוסח הללו התמידו לפחות עד שנות השישים, ומאז ואילך גבר יום המנוחה על היום הקדוש. על כל פנים, ליצחק קצנלסון החילוני, ולדורות של ילדי גנים עבריים חילוניים, לא הייתה שום בעיה עם 'שבת קודש', הדלקת נרות, קידוש ואכילת דגים...

אך האם קצנלסון כתב שיר זה או שמא רק עיבד אותו?

אי אפשר לענות על שאלה זו בבטחון גמור, אבל בהעדר מקור כלשהו מוקדם יותר מגן-ילדים, אני נוטה להניח שאכן קצנלסון הוא המחבר, מה גם שלרשותנו, כפי שנראה בהמשך, מקור תומך נוסף.

ומה באשר למלחין?

תווי השיר נדפסו בחלקו השני של הספר אך ללא ציון שמו של המלחין:

אפשר להניח בוודאות שלא גלָדשטיין היה המלחין, שכן במקרים שבהם הלחן היה שלו, או של מלחינים אחרים שעליהם ידע, הוא ציין זאת במפורש.

חידת זהותו של המלחין נפתרה לפני כמה חודשים כאשר שהיתי בניו יורק וחיטטתי, בשליחותו של אליהו הכהן, בארכיונו העשיר של המלחין והחזן אברהם משה ברנשטיין, השמור במכון ייוו"א (RG-36).

ברנשטיין, שבמשך עשרות שנים היה חזן בבית הכנסת 'טהרת הקודש' בווילנה, הלחין שירי זמר רבים בעברית וביידיש, ובמיוחד שירי ילדים (ביאליק, טשרניחובסקי, שמעון פרוג, אברהם רייזן, מוריס רוזנפלד, ואפילו לוין קיפניס), וזאת בנוסף לפרקי חזנות.

השיר הידוע ביותר שהלחין הוא 'די שבועה' (השבועה), ההמנון של 'פועלי ציון', שנכתב והולחן בשנת 1903. אך באמתחתו, כאמור, עשרות רבות של שירים נוספים, ועוד יגיע הזמן לעסוק בו ובמורשתו (בארכיונו שמור גם כתב יד גדול ביידיש של זיכרונותיו, בשם 'גלגולים', שמעולם לא ראה אור; על פי האמור כאן תורגם כתב יד זה לעברית על ידי משה קרבץ ואמור לצאת בבית לוחמי הגטאות). אחד מבניו של ברנשטיין היה המלחין אביאסף ברנע (1957-1903), שהתגורר בחיפה וארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

אברהם משה ברנשטיין (1932-1866)

והנה בין תווי השירים שהלחין ברנשטיין מצאתי את התווים הללו:

לחיצה על האיור תגדיל אותו

בראש התווים נכתב במפורש כי המילים הן של יצחק קצנלסון והמנגינה של ברנשטיין. מחברת התווים אינה מתוארכת והיא כוללת בתוכה גם שירים שלא ברנשטיין הלחין. אבל על תווי שיריו שלו הוא הקפיד תמיד לציין את שמו.

התווים שונים מעט מן המנגינה המקובלת, אך אין ספק שמדובר באותו שיר עצמו.

לסיכום, עמימותו ועממיותו של השיר התמים והאהוב הוסרה. את המילים יש אפוא לייחס ליצחק קצנלסון ואת המנגינה לאברהם משה ברנשטיין.

שבת שלום!