על משתמטים, לוחמים ושאלות שחיילים מרבים לשאול

א. משתמט אני הייתי

כרזת גיוס לצבא הבריטי, 1943. עיצוב האחים שמיר (הארכיון הציוני)

משתמטים תמיד היו, ולצערנו כנראה גם תמיד יהיו.

'לכבודם' – ליתר דיוק, לכבוד חג העשרים להקמת המושב נהלל, שחל באלול תש"א (1941) – חיבר והלחין צבי בן-יוסף (1948-1914), מי שלימים ייפול בקרבות על גוש עציון, את השיר 'הורה נהלל'.

השיר, שנפתח במילים הידועות: 'מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי', מסתיים ב'ווידוי': 'מִתְגַּיֵּס אֲנִי לַדֶּגֶל, / נֶהֱפָך לְבֶן-אָדָם. // כֵּן, מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי / אַךְ הֵבַנְתִּי אֶת רֶמֶז הַגּוֹרָל'.



בראשית שנות הארבעים, כאשר הנהגת היישוב עודדה התנדבות והתגייסות לצבא הבריטי ולבריגדה (ואכן, כ-38,000 צעירים וצעירות התגייסו, בערך שמונה אחוזים מכלל היישוב היהודי בארץ!), נהגה פרקטיקה מקורית של 'אאוטינג' ו'שיימינג': פרסום כרוזי השפלה ובהם תמונות של משתמטים ולצדם וידוי 'על חטא'.

בחנות הספרים התל-אביבית 'רובינזון' שמור הכרוז הזה, שכמותו מעולם לא ראיתי.

צילום: איתמר לויתן; באדיבות אליסף רובינזון

האם מישהו מקוראי הבלוג מכיר כרוזים דומים?

ומיהו המשתמט צבי ווייספיש, ומה היה העונש 'הקשה והצודק' שהיה מנת חלקו ושכנע אותו 'להתגייס ללא דיחוי'?

וייספיש הוא כידוע שם משפחתו הקודם של נחום שריג, איש הפלמ"ח וחבר קיבוץ בית השיטה, שהיה גם הוא בן 'למשפחה מיוחסת ועתיקה בירושלים'. האם יכול להיות שיש קשר?

בעלי התוספות

אגב משתמטים. תרצה רבינוביץ שלחה לי גזיר מעיתון דבר, מיום 22 ביולי 1942, ובו מסופר על השופט הירושלמי גד פרומקין, שנזף בתלמידיו במילים קשות על שהם ממשיכים ללמוד משפטים בעוד חבריהם מתגייסים לצבא הבריטי.

'חתיכת אומץ לנאום נאום נוקב שכזה באוזניהם של המשתמטים עצמם, באירוע שאמור לחגוג את סיום שנת הלימודים שלהם...', כתבה לי תרצה. 'הוא אומר להם, ממש בגועל, כי קשה לו לעמוד במחיצתם של עשרות בחורים השוקטים על שמריהם ומתכוננים לעתידם כאילו לא קורה כלום בחוץ. האיחול היחידי שהוא מאחל להם הוא שאולי בחופש הם יעשו את הדבר הנכון ויצטרפו אל "השורה", כדי שבבוא שעת הניצחון יהיו גם הם ראויים להנות מפריו'.

ב. חיילים יצאו לדרך

והנה כתב חידה הקשור דווקא באלה שכן שירתו.

כתבה לי ורד וייס-פרץ:

בעיצומה של עבודת מחקר על השורשים וההיסטוריה המשפחתית שלי גיליתי תמונה מעניינת של אח של סבא שלי. שמו ישראל מרדכי וייס. הוא נולד בצ׳כוסלובקיה, בכפר קטן ושמו Saldobosh (היום Steblivka בדרום-מערב אוקראינה), ועלה לארץ בשנת 1938. הוא התנדב לצבא הבריטי וצורף לבריגדה היהודית לאחר הקמתה.  

ידוע לנו ‏שהוא נלחם בחזית טוברוק ומשם עבר להילחם באוסטריה. כשחזר לארץ היה פעיל עלייה, ואונית מעפילים שבה נסע – איננו יודעים איזו – טובעה. הוא ניצל אך נפטר כתוצאה ממחלה או אולי בשל טביעת הספינה. הוא נקבר בנתניה, שם גר, באוקטובר 1948 והוא בן שלושים בערך. 

אשמח אם תוכל לסייע לי להבין מהי התמונה שמצאנו, שכנראה הוא מופיע בה, ממתי היא יכולה להיות, היכן צולמה ומי האנשים האחרים המופיעים בה? חיפשתי את שמו בארכיונים שונים אך ללא הצלחה.  

לחיצה על התמונה תגדיל אותה

האם יש מישהו או מישהי בין הקוראים שיכולים לעזור לורד?

ג. ישר לעניין

בגיליון 20 של במחנה, עיתונם של חיילי צה"ל, מיום י"ב בטבת תש"ט (13 בינואר 1949), שמונה חודשים לאחר הקמת המדינה, מצא בני עורי את השאלה הבאה, שנראית כאילו יצאה מכותרות העיתונים בימינו.

ועל זה נאמר: 'מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' (קהלת, א 9).