'וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר, הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר': השיר האחרון של צבי בן-יוסף

תמונה לא ידועה של צבי בן-יוסף בגוש עציון, 1948 (צילום: ראובן מילון)

מאת אליהו הכהן

ברשימה הקודמת תיארנו את מורשתו המוזיקלית של צבי בן-יוסף. כאן נספר על גלגוליו של השיר האחרון שכתב וכיצד הצלחנו לאתרו ולהביאו לדפוס בשלמותו.

ב-12 במאי 1948 נפל בן-יוסף על משמרתו בהרי גוש עציון כשעל שפתיו, כך מספרים, מילות שירו 'חֵיל אַל-מָוֶת', שנכתב שלושה חודשים קודם לכן: 

וְאִם בַּקְּרָב פֹּל אֶפֹּלָה, 

 רֵעַ, אַתָּה אֶת נִשְׁקִי לְנִקְמָתִי תִּטֹּלָה!

משפט זה חיבר בן-יוסף בהשפעת בית מתוך 'שיר למשמרת' מאת אריה חשביה, שאותו הלחין כמה חודשים קודם לכן:

וְאִם פֹּל תִּפּוֹל על המשמרת, במקומך יקומו עֲשָׂרָה! 

וְאִם פֹּל תִּפּוֹל אותה עֲשֶׂרֶת: אז במקום אותה עֲשֶׂרֶת קוֹם תקוּם עוד רְבָבָה! 

'חיל אל-מות', פרסום ראשון בעיתון 'במחנה' (חסר תאריך; כנראה 1949)

טיוטת 'חיל אל-מות' בכתב ידו של צבי בן-יוסף

האמנם היו אלה מילותיו האחרונות של צבי בן-יוסף?

עדים של ממש, שהזדהו בשמם, לא היו, אלא רק סיפורים שהתהלכו מפי 'הקרובים אליו'. אולי כן ואולי לא. מכל מקום ברור שמיתוס מילותיו האחרונות של יוסף טרומפלדור, 'טוב למות בעד ארצנו', מהדהד כאן. 

בארכיוני נמצאת גלויה שאותה שלח למיכאל (מקי) עברון (2002-1924), חברו הטוב מימי השירות המשותף בצבא הבריטי (ולימים איש מודיעין נודע), ועליה הודפסה תמונתו. ההקדשה המרגשת, חסרת התאריך, מלמדת על מורכבות השקפתו: אם נגזר עליך למות במלחמה, מוטב שידיד נאמן יהיה לצדך, אך הרבה יותר טוב פשוט לחיות בשלום...

למקי עבר[ון]

טוב למות עם ידיד נאמן במלחמה

טוב יותר לחיות אתו בשלום. 

שלך 

צ.מ [צבי מנחם] בן-יוסף

שני צדדיה של הגלויה (אוסף אליהו הכהן)

בין כך ובין כך, השיר 'חיל אל-מות', שאותו חיבר בפברואר 1948, קודם שיצא לגוש עציון, נחשב עד כה לשירו המתועד האחרון. אולם כמה מקורות רמזו שאין הדבר כן, ובשבתו בגוש עציון חיבר שיר נוסף בשם 'שיר על המנזר' או 'המנזר הארור'.

כך למשל כתב דב קנוהל, איש כפר עציון שהיה ממגיני הגוש, בספר החשוב ועב הכרס שערך גוש עציון במלחמתו (המדור הדתי במחלקה לעניני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ד): 'בלילה אור ליום ג' באייר ישב אתנו צבי בן יוסף וניגן באקורדיון כמה משיריו. בעיקר הוא חזר על השיר האחרון שחיבר על "המנזר הארור"' (עמ' 421). נחומי הרציון, במאמרו על צבי בן-יוסף שהוזכר בסוף הרשימה הקודמת (עידן, 7), אף הביא קטע מתוך 'שיר על המנזר', שאותו הגדיר כשירו האחרון של בן-יוסף. הרציון לא ציין מניין הגיעו אליו מילות השיר, וגם לא ידע אם חיבר בן-יוסף לשיר לחן מקורי או שמא הדביק לו לחן קיים. בבירור שערכנו עמו, לקראת פרסום רשימה זו, הוא לא ידע יותר ממה שכבר פרסם.

תעלומת השיר, שמטבע הדברים לא נותר לו רמז בעיזבונו של בן-יוסף שנותר בבית מגוריו בירושלים, טרדה את מנוחתו של עורך רשימותיי דוד אסף, ובעידודו הנמרץ יצאתי למסע בלשי מן הכורסא. יגעתי ומצאתי מעבר למה שדמיינתי.

אחייני ד"ר עדן הכהן, ראש החוג לספרות במכללה האקדמית הרצוג באלון שבות, נרתם לסייע לי ואף הצליח לאתר שניים ממגיני גוש עציון, שהשתתפו בקרבות ונפלו בשבי הירדני: יצחק קוֹפּ וראובן מילון, שניהם היום בני תשעים ויותר. 

את שיחתו אתי, פתח יצחק קופ במילים אלה: 

אני חב את חיי לצבי בן-יוסף. בקרבות המנזר הרוסי נפצעתי קשה. שכבתי בשדה על אלונקה ונחשבתי כמת. היינו תחת אש רצופה. ירו עלינו ממשוריינים ומתותחים. הכנופיות הערביות השתלטו על המנזר ותקפו אותנו מתוכו. בעוד הלוחמים נסוגים, ראיתי את צבי וצעקתי אליו: 'בן-יוסף, אני חי!' צבי רץ אליי עם החובש, הרים אותי עם האלונקה וחילץ אותי. אי אפשר היה לשאת את האלונקה אז הוא הרים אותי על הרגליים. עשיתי שני צעדים ונפלתי, עשיתי עוד שני צעדים ונפלתי, וככה כל הדרך. אם הייתי נשאר שם הייתי מת.

'בעיניי הוא היה דמות מופת', סיכם קופ, 'כמפקד, כמוזיקאי וכמשורר. בין קרב לקרב הוא היה אוסף את הלוחמים, שר ומנגן לפניהם את שיריו באקורדיון. ממנו למדנו את שיריו.'

את השיר על המנזר זכר קופ בעיקר כדקלום שהיה אהוב על חבריו. הוא לא ידע אם גם היה לו לחן. את כל החומר שהיה ברשותו על צבי בן-יוסף העביר לידי ראובן מילון.  

שער הכניסה למנזר הרוסי (גוש עציון במלחמתו, עמ' 57)

פניתי אפוא לראובן מילון, צלם ירושלמי ותיק ומוערך שהכרתי לפני שנים רבות. ראובן, יליד 1928, זכר כי השיר היה רב-בתים ושמו המקורי היה 'שחרזדה', כשמה של המספרת ב'סיפורי אלף לילה ולילה'. לחן השיר לא היה זכור לו, אך לדבריו, חיילי הפלוגה של צבי אימצוהו כמעין המנון ושרו אותו שוב ושוב. התקשרתי אל סבינה שביד, רעייתו של פרופסור אליעזר שביד ובת-דודתו של צבי בן-יוסף, שהיא מעיין שופע של זיכרונות עליו ועל משפחתו. היא לא ידעה דבר על השיר, אך הציעה לי לפנות אל נעמי זלצברגר-שראל, שבביתה התגורר צבי.  

התקשרתי אל נעמי החוגגת בימים אלה יום הולדת תשעים בצלילות מעוררת השתאות. היא הייתה ילדה בת 12 כשהכירה לראשונה את צבי בן-יוסף. הוא לימד אותה נגינה בפסנתר והליכות חיים והיא נוצרת בזיכרונה חוויות אין-ספור מהשהות במחיצתו. לדבריה, צבי היה ג'נטלמן מושלם. הוא הדריך אותה, כמין אבא, בהתנהגות ראויה, בשמירה על סדר וניקיון, ואפילו כיצד יש לצחצח שיניים ולנקות אוזניים... את שיעורי הפסנתר ליווה בהדגמות מעוררות דמיון. 'כשהשתעממתי מלנגן שוב ושוב תרגילי סולמות', סיפרה, 'הוא הציע לי לדמיין שאני פוסעת בין ערוגות תות שדה ומדלגת מערוגה לערוגה. עשיתי כמצוותו ולהפתעתי השעמום נמוג'. עדיין שמורים אצלה מכתבים ששלח לה משירותו בבריגדה, אך על שיר המנזר הארור לא שמעה. היא הציעה לפנות אל בנימין דובשני, שלחם לצדו והיה בין שבויי הגוש.  

דובשני, גם הוא כבר בגיל שיבה, מתגורר היום בפריז לאחר ששימש שם שנים רבות כרופא. אחיו יהודה דובשני נהרג בגוש עציון בה' באייר תש"ח, יום הקמת המדינה, ועליו כתב עודד אבישר את השיר מרטיט הלבבות 'יודקה', שהלחין מרדכי זעירא  (יהודה היה גיסו של אבישר, אך ככל הידוע מעולם לא כונה 'יודקה'). אח נוסף, מנשה דובשני, היה מחנך נודע, וספרי העזר הרבים שחיבר כהכנה למבחני הבגרות ('דובשני'), נפוצו בקרב תלמידי בתי הספר התיכוניים בארץ וזכו לשבחים ולביקורת. 

התקשרתי אפוא אל בנימין והשיחה הייתה מרגשת ומאלפת. הוא זכר היטב את השיר שנכתב לפני 73 שנים ואף שר לי את הבית הראשון בשלמותו בטלפון (מתברר כי הוא זה שהעביר לנחומי הרציון את המילים) – זה היה הבית היחיד מן השיר שאותו זכר. קולו היה קול של בן תשעים, שבעבר הפליא לשיר פרקי חזנות בקול אדיר. הוא סיפר כי היה חייל בפלוגה ב' של גדוד מכמש, שבה שימש בן-יוסף כמפקד מחלקה. 'הייתי עֵד לתהליך היצירה של השיר. הוא ישב מולי, שר לי את השיר תוך כדי השלמתו, מילים ומנגינה כאחד, והשיר, שהיה להמנון הפלוגה, נחרת בזיכרוני מאז'. 

ביקשתי ממנו להקליט את השיר כפי שהוא זוכר אותו ולשלוח אליי את ההקלטה. למחרת היום הייתה ההקלטה בידי, והנה היא לפניכם. שימו לב, בסוף הבית הראשון של השיר צעק דובשני: 'כיתה, כיתה, דום! פַאק אוֹף' [תתחפפו מכאן]. אפשר להניח שזו הייתה קריאה ספונטנית של המפקדים, לאחר שירת 'ההמנון' במסדר, והיא בוודאי לא הייתה חלק אורגני של השיר.

לא עברו ימים אחדים וראובן מילון מצא בארכיונו דף מהוה ודהוי ובו הנוסח המלא של השיר, שהוקלד במכונת כתיבה מתוך כתב היד, למעט שורה אחת שאותה לא הצליח לפענח. 

מתברר כי שבועות ספורים לפני שנהרג הספיק צבי לשרבט פזמון קליל, שמתאר את הווי החיילים המגינים על המשלט סחוף הרוחות. השיר 'שחרזדה' כלל חמישה בתים בני שמונה שורות, ופזמון חוזר בן שתי שורות. בן-יוסף, שאולי ראה בו סוג של פנטסיה ארץ-ישראלית ברוח סיפורי אלף לילה ולילה, שילב בתוכו ביטויי סלנג של אותם ימים ומילים בערבית וביידיש. 

מגיני המשלט במנזר הרוסי (גוש עציון במלחמתו, עמ' 57)

מגיני המשלט בתוך המנזר הרוסי (ישראל היום)

הנה כי כן, הצלחנו לחלץ מתהום הנשייה את שירו האחרון באמת של המשורר והמלחין שנפל בהגנה על המולדת.

כבוד לזכרו!

תמונתו האחרונה של צבי בן-יוסף, גוש עציון 1948

וזה הנוסח המלא של השיר הרואה כאן אור לראשונה (הניקוד שלי): 

שֶׁחֶרְזָדָה

הֲתִרְאֶה עַל רֹאשׁ הָהָר

מִין מִנְזָר לְשֶׁעָבַר,

מִין מִקְדָּשׁ שֶׁל פְּרָבוֹסְלָבִים,

מוֹסְקוֹבִִיטִים בַּנֵכָר.

הֲתִשְׁמַע בִּדְמִי הַלֵּיל,

עֵת הָרוּחַ מְיַלֵּל,

מִין קוֹלֵי קוֹלוֹת שֶׁל חֶבֶר

הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַקֶּבֶר?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר:

הַמִּנְזָר הַזֶּה אָרוּר!

כִּי בְּצַוְתָּא סָאוּוָה, סָאוּוָה,

שָׁם שָׁרִים רוּחוֹת הַרָאוּעַַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

הֲתִרְאֶה בְּלֵב הַגּוּשׁ

הַדָּתִי מִין אוֹר קָלוּשׁ

שֶׁהִדְלִיקוּ בְּשַׁבָּת

נֶגֶד דִּין וְנֶגֶד דָּת?

הֲתִרְאֶה בִּיפִי הַנּוֹף

לֹבֶן שֶׁל נוֹצוֹת שֶׁל עוֹף

שֶׁנִּרְצַח בְּעוֹד פִּרְפּוּר

בְּאֶגְרוֹף וּבְכַדּוּר?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר,

הַמָּקוֹם הַזֶּה אָרוּר!

כִּי לְמַעְלָה שָׁם גָּבוֹהַּ

מְסֻבִּים רוּחוֹת הַרָאוּעַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

הֲתִזְכֹּר כֵּיצַד פִּתְאוֹם,

אֶמְצַע צָהֳרֵי הַיּוֹם,

אָז נִכְבַּשׁ כִּבְיָכוֹל

עֵדֶר עֲרָבִי גָּדוֹל?

מְלֻוֶּה גִּהוּק וְגְרֵעפְּסִים,

הֲתָרִיחַ צְלִי שֶׁל שֶׁעפְּסִים,

שֶׁרִיסְקוּ לָהֶם שַׁבַּאבּ

בְּחֹמֶר נֶפֶץ לְקַבַּבּ?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר,

הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר!

כִּי בְּלִי סַכִּין וּמַזְלֵגְאוּעַ

זוֹלְלִים רוּחוֹת הַרָאוּעַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

אָז מִלֵאתָּ לִבְּךָ עֹז

וְשָׁאַלְתָּ: 'וואָס איז דאָס'?

מִי הַזְּבּוּנִים, מַה זֶּה רָאוּעַ,

לָמָּה כָּךְ חַיִּים מִרָאוּעַ.

אָז חַבּוּבּ מְאֹד תּוּפְתַּע,

אֵין תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה

מִי הַזְּבּוּנִים, מַה זֶּה רָאוּעַ

צֵא וּרְאֵה וְהִוָּדוּעַ.

כְּסִיסְמָא קַח בַּנַּרְתִּיק

............................

כֹּה אָמַר לִי אַשְׁמְדַאי

אוּדְרוּבְּ, קַמְתִּי מִן הַגַּיְא

 

וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי,

וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי.

 

וְהָלַכְתִּי לִי לָבֶטַח

בְּנִצּוּל קַרְקַע וְשֶׁטַח,

וְהָלַכְתִּי שָׁם בָּאָחוּ

וְרַגְלַי כְּבָר נֶאֶנָחוּ.

וְהָלַכְתִּי נוֹעַ נוֹאוּעַ

לְמִנְזַר טִירַת הַרָאוּעַ.

שָׁם יָשֵׁן אָמָּן עַל סֶלַע

מִין זָקִיף נִרְדַּם עֲצֵלָה,

וַיִּנְחָרָה וַיָנוּמָה

לֹא הִרְגִּישׁ בִּי וּבִמְאוּמָה.

אָז הִגִּיעָה הַשָּׁעָה

וְהוֹצֵאתִי הַסִּיסְמָה.   

 

 ביאורים

מוֹסְקוֹבִיטִים – הנזירים הפרבוסלבים במנזר הרוסי שהגיעו ממוסקווה.

סָאוּוָה, סָאוּוָה – מערבית: כולם ביחד.

רָאוּעַ – לדברי ראובן מילון אלה ראשי תיבות: רוצחים, אויבים ועריצים.

גְּרֶעפְּסִים – מיידיש: שיהוקים.

שֶׁעפְּסִים – מיידיש: כבשים, צאן.

ואָס איז דאָס? – מיידיש: מה זה?

זְבּוּנִים – מערבית: בני אדם, סתם אנשים.

אוּדְרוּבּ – מערבית: קדימה, קריאת המרצה. 

מפת הקרב האחרון על משלט המנזר הרוסי בו מצא צבי בן-יוסף את מותו (גוש עציון במלחמתו, עמ' 515)

נספח

'פועה' ו'אלך לי אל הצפון': שני שירים לא ידועים של צבי בן-יוסף

משיחותיי עם ראובן מילון נודעו לי פרטים נוספים על השירים שנהג צבי בן-יוסף לשיר ולנגן יחד עם חבריו הלוחמים בגוש עציון. היו אלה בעיקר ארבעה שירים: 'שחרזדה', 'רוחמה', 'פועה' ו'אלך לי אל הצפון'. 'רוחמה', שאותו כתב והלחין בימיו בלהקת 'מעין זה' של הבריגדה, הוא שיר ידוע ומתועד ברובו (המילים המלאות נמצאות ברשותי); 'פועה' רשום בעיזבונו, אך ללא מילים או לחן. ראובן זכר אותו, העביר לי את המילים והקליט את עצמו שר. 

ממילות השיר עולה בבירור כי גם שיר זה חובר והולחן בימי הבריגדה. מעניין שגם בו אפשר למצוא את שאיפתו של בן-יוסף לשלום שיגיע בסופה של המלחמה ('כְּזוּג יוֹנֵי שָׁלוֹם נִחְיֶה תָּמִיד').

הנה השיר המלא (הניקוד שלי).

פּוּעָה

עֵינַיִם לִי לִצְפּוֹת וְלִקְלֹעַ לַמַּטָּרָה,

אַךְ אֲנִי רוֹאֶה

דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד:

פּוּעָה, כִּי אַתְּ יָפָה.

שְׂפָתַיִם יֵשׁ לַחַיָּל בִּכְדֵי לִשְׁרֹק

בִּשְׁבִיל שָׂפָם וְסִיגַרְיָה וְלִשְׁתֹּק,

אַךְ לְמַרְאֵה שִׂפְתוֹתַיִךְ מִתְחַשֵּׁק

תֶּכֶף לְהִתְנַשֵּׁק.

אֶתְמוֹל הָיָה לִי רוּת מַרְץ'

וְנַיְיט מַרְץ' וְעוֹד אֵיךְ,

אַךְ בְּמִקְרֶה נַיְיט מַרְץ' בִּלִּיתִי הַלַּיִל

בִּקְלוֹז אַרֶסְט אֶצְלֵךְ.

הָיִיתִי אַבְּסֵנְט בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלֵּיִל,

וְהַקָּצִין אָז קִלֵּל לַעֲזָאזֵל,

הָיָה חָסֵר לוֹ מִנְיָן לְהַתְקָפָה

וְהַכֹּל בִּגְלַל אַהֲבָה.

 

כָּעֵת נִפְרַדְנוּ, פּוּעָה, וּלְבָבִי כּוֹאֵב,

שׁוֹאֵל אֲנִי מַדּוּעַ בָּעוֹלָם הָאֹשֶׁר מַהֵר חוֹלֵף,

צוֹעֵד אֲנִי כָּאן בִּשְׁבִיל הַמִּלְחָמָה,

הַלֵּב פָּצוּעַ, רָגִישׁ מֵאַהֲבָה,

מִקְצֵה כִּכָּר רַק פְּרוּסָה דַּקָּה דַּקָּה

וְקוֹרְאִים לָזֹאת נְשִׁיקָה.

אַךְ אַל דֶּמַע וְצַעַר,

יָשׁוּב מִפְנֶה גּוֹרָל

אַחַר שְׁבִיתַת הַנֶּשֶׁק נִפָּגֵשׁ

בְּחֹפֶשׁ בִּלְתִּי מֻגְבָּל

אָז נִפָּגֵשׁ בִּנְשִׁיקַת אֱמֶת מַמָּשׁ

כֹּה רֵיחָנִית, מְתוּקָה מִצוּף וּדְבַשׁ

וְאָז נִשְׁכַּח מִלְחָמָה וְצִיר וּבְנוֹת הַבְּרִית

כְּזוּג יוֹנֵי שָׁלוֹם נִחְיֶה תָּמִיד.

ביאורים

רוּת מַרְץ' – מאנגלית: Route March; תרגול צעידה צבאית במסלול כבוש או בדרך עפר

נַיְיט מַרְץ' – מאנגלית: Night March; צעידת לילה, מעין 'מסע להכרת החגור' 

קְלוֹז אַרֶסְט – מאנגלית: Close Arrest; מעצר

אַבְּסֵנְט – מאנגלית: Absent; נעדר

ציר – כינוי למדינות שלחמו ב'בנות הברית': גרמניה, איטליה ויפן

הצלם ראובן מילון, 1949 (הארכיון הציוני המרכזי)

הנה ראובן מילון שר את 'פועה'. אפשר להניח שהלחן שזכר ראובן, בחלוף יותר משבעים שנה, אינו מדויק במאה אחוז, אך הוא בוודאי נותן מושג על אופיו המקורי של השיר:

 

אך הגילוי החשוב הוא השיר 'אלך לי אל צפון', שמלותיו ולחנו לא נדפסו בשום מקום וגם אינם מצויים בעיזבונו.

לפי מילותיו ברור שהשיר נכתב בגוש עציון, כנראה בסמוך לחיבור 'שחרזדה'. זהו פזמון קליל, שבו מתרפק הכותב על אתרים שאותם פקד בירושלים עירו בימי השגרה שקדמו למלחמה – בתי קפה, בתי קולנוע ומטבח הפועלים שממוקם בבית ההסתדרות. ה'צפון' הוא ירושלים, שנמצאת מצפון לגוש עציון. ראובן מילון, שזכר רק את הלחן של שתי השורות הראשונות, ידע לספר שכאשר שר צבי את השיר הוא היה מדקלם במהירות רבה את שמות בתי הקפה והקולנוע שנזכרו בו. מי שהכיר את הלחן היה יעקב לניאדו, מלוחמי גוש עציון ולימים איש המוסד, שכבר אינו עמנו. הוא שר אותו בשנת 2010 במפגש לזכרו של צבי בן-יוסף שנערך ביד יצחק בן-צבי, אך לפי שעה לא הצלחנו לאתר הקלטה של אותו ערב. 

הנה השיר המלא (הניקוד שלי).

אֵלֵך לִי אֶל צָפוֹן

אֵלֵךְ לִי אֶל צָפוֹן

וְאֶתְפַּתֵּל בֵּין וָאדִי וּמִדְרוֹן

מַסָּע יָחִיד מֻבְטַח לִירוּשָׁלַיִם

עִם דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִגּוּשׁ עֶצְיוֹן.

אֵלֵךְ לִי אֶל צָפוֹן,

וְיָד יָמִין לוֹפֶתֶת בַּכִּידוֹן,

וּבְכִידוֹן אֶתְקַע לְכָל מַפְרִיעַ

לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם.

לְלֹא מַפָּה, לְלֹא מַצְפֵּן,

בֵּית הַהִסְתַּדְּרוּת, מִטְבָּח

פּוֹעֲלִים עִם מֵיידַאלַאךְ,

רְחוֹב יָפוֹ, בֶּן יְהוּדָה,

שָׁם אֲנִי אֶפְגֹּשׁ אֶת רוּת,

קָפֶה מַרְכּוּס וְטוּב טַעַם,

שָׁם אֶחֱזֶה בְּזִיו מִרְיָם,

סִינֵמָה עֵדֶן וְתֵל-אוֹר

עַד כִּי שׁוּב אֶחֱזֹר.

אֶחֱזֹר בְּעוֹד מַחְשָׁךְ,

אֶת טִיּוּלִי לָנֵצַח לֹא אֶשְׁכַּח,

כָּעֵת אַקְפִּיד פֹּה עַל אָזִימוּטִים

הַמִּבְצָע שֶׁלִּי הוּא 'אַל תִּרְצַח'.

אֶחֱזֹר לָגּוּשׁ בַּלָאט,

לְגוּשׁ עֶצְיוֹן, לַחֶבְרֵ'ה, לַמִּשְׁלָט,

וּבַתַּרְמִיל יֵשׁ טוֹן שֶׁל דֹּאַר

מְלֻוֶּה מִשְׁלוֹחַ נְשִׁיקוֹת בְּעַל-פֶּה.

'מטבח פועלים עם מיידאַלאַך' מסעדת 'שׂוֹבַע' בבית ההסתדרות, 1948
(צילום: פריץ שלזינגר, ירושלים של פעם)

משהו על האתרים הנזכרים בשיר, שכולם ממוקמים ב'משולש' הירושלמי הוותיק: מפגש הרחובות בן-יהודה, המלך גורג' ויפו. 

'בית ההסתדרות' שכן אז ברחוב ההסתדרות (רחוב קטן שמחבר בין הרחובות בן-יהודה והמלך ג'ורג'), בתוכו פעלה גם מסעדה קואופרטיבית ('שׂוֹבַע') וגם קולנוע תל-אור. בירושלים המנדטורית פעלו שמונה בתי קולנוע, ובהם גם קולנוע עדן שהיה ברחוב אגריפס, סמוך לרחובות המלך ג'ורג' ויפו. 

סביב 1948 פעלו בירושלים 28 בתי קפה. בתי הקפה והקונדיטוריות 'מרכוס' ו'טוב טעם' שכנו ברחוב המלך ג'ורג': 'טוב טעם', שהיה חביב במיוחד על האוכלוסייה הייקית של ירושלים, היה ממוקם במספר 11 ו'מרכוס' במספר 4, סמוך לרחוב יפו. 

אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

יש לי כִּנֶּרֶת: שיריו של צבי בן-יוסף

'צבי בן-יוסף', רישום של פרידל (במחנה, ט"ו באב תש"ט)

מאת אליהו הכהן

הזֶמֶר העברי התברך במלחינים עם הספק יצירתי רב-שנים, הבולטים שבהם היו משה וילנסקי ואלכסנדר (סשה) ארגוב, שהניבו לחנים לשירים חדשים במשך למעלה משישים שנה, עד גיל שיבה. לעומתם היו יוצרים ששירת חייהם, תרתי משמע, באמצע נפסקה. המורה לזמרה בגימנסיה 'הרצליה' חנינא קרצ'בסקי (1925-1877), מלחינה הראשון של תל אביב, שלחניו מלווים את שירת הארץ מאז ימי העלייה השנייה ועד היום ('על שפת ים כנרת', 'אל ראש ההר', 'בשדמות בית לחם', 'היערה בקשת וחץ'), לא האריך ימים ואף לא זכה לראות את יבול שיריו מכונס בדפוס. חייו נקטעו בגיל 48; עמנואל זמיר (1962-1925), שחיבר מילים ומנגינות לעשרות 'שירי רועים' ו'שירי דודים' ('ערב שח', 'באר בשדה', 'מגדים לרעי', 'בפאת הכפר'), נספה בתאונת דרכים בגיל 37, בשיא פעילותו כיוצר וכמדריך שירה; ינון נאמן (1965-1936), מלחין ומשורר, כוריאוגרף ובמאי, בן קיבוץ משמר השרון ('דבש ניגר', 'יפה נוף', 'מנהג חדש', 'שלכת') נפטר ממחלה בגיל 29; דניאל פקטורי (1949-1924) מקיבוץ גן שמואל, שהלחין את 'שיר הקוצרים' ('שירו שיר טומני הזרע'), נרצח בשנת 1949 בגן מאיר בתל אביב והוא בן 25. 

יוצרים מוכשרים גם נפלו במלחמות ישראל. כזה היה יוסף שריג (1973-1944), בן קיבוץ בית השיטה, שחיבר והלחין את 'אור וירושלים' ('ראיתי עיר עוטפת אור'), שנפל ברמת הגולן בימי מלחמת יום כיפור והוא בן 29 במותו. 

25 שנה קודם לכן נפל בקרבות גוש עציון צבי בן-יוסף (1948-1914), מן המיוחדים והמוכשרים ביוצרי הזמר העברי, והוא בן 34. מעט שבמעט הזכרנוהו ברשימה קודמת, שעסקה בשירו של שלמה סְקוּלְסְקִי 'ראש פינה', שאותו הלחין ('ימי ראש פינה (ב): על מוזיקה וזמר על משה דוד שוב ועל שני בן-יוסף', בלוג עונג שבת, 7 ביוני 2019). בנספח לאותו מאמר הבאנו גם גלויה אחרונה מעיזבונו, שמאירה באור חדש את השורה הידועה המיוחסת לו בעת נפילתו: 'וְאִם בַּקְּרָב פֹּל אֶפֹּלָה, / רֵעַ, אַתָּה אֶת נִשְׁקִי לְנִקְמָתִי תִּטֹּלָה!'.

חלק מעיזבונו של צבי בן-יוסף נמצא ברשותי, לאחר שהוצע לי לפני שנים רבות על ידי מוכר ספרים תל-אביבי שאליו התגלגל החומר והוא לא ידע את ערכו. העיזבון ששרד כולל עשרות תעודות, מאות צילומים, כתבי יד ומכתבים (התכתבויות רבות בגרמנית עם אביו), תווים, טיוטות שירים ותרגומי שירים לאנגלית. כמו כן נמצאים בו מכתבים ורשימות של משה הילמן, לימים מנהל בית חינוך תיכון ערב (ברחוב הרב קוק בירושלים), שבביתו ובבית רעייתו הציירת יאנה שחרל, התגורר בן-יוסף ושם נותרו חפציו אחרי מותו. העיזבון יימסר בקרוב לספרייה הלאומית בירושלים, ורשימה זו מוקדשת לפועלו ולזיכרו של איש מיוחד זה. כל התמונות (אלא אם צוין אחרת) נלקחו מעיזבונו או מהאוסף הפרטי שלי.

א. משהו על צבי בן-יוסף

צבי נולד בשנת 1914 בעיירה סאסוב (Sasów) שבגליציה המזרחית, כיום במערב אוקראינה. שמו המקורי היה אוטו דרסלר. אביו יוסף היה איש עסקים עתיר נכסים שהתעשר מגילוי נפט, ואמו סבינה, הייתה שוחרת אמנות ומוזיקה. בשנת 1920 עברה המשפחה לווינה, שם התחנך הנער בגימנסיה והמשיך את לימודיו באקדמיה הדיפלומטית, מוסד שנועד להכשיר סטודנטים למשרות דיפלומטיות והעניק תארים אקדמיים בשיתוף אוניברסיטת וינה. עם סיום לימודיו, ביולי 1936, קיבל צבי תעודת הסמכה של דיפלומט. בד בבד למד באיטליה פסנתר וקומפוזיציה אצל הכנר והמלחין הנודע אוטורינו רספיגי. 

תעודת הסמכה (דיפלומה) שקיבל צבי בן-יוסף מהאקדמיה הקונסלרית בווינה

אביו, שככל הידוע לא היה מחובבי ציון, ציפה כי בנו יעבוד כדיפלומט בשירות החוץ האוסטרי, אך תקוותיו נכזבו. בקיץ 1936, לאחר סיום לימודיו בווינה, והוא בן 22, עלה צבי ארצה. כבר בתחילת שהותו בארץ שינה את שמו לצמ"א (ראשי התיבות צבי מנחם אליעזר) בן-יוסף (שם אביו), ונרשם ללימודים במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית שבהר הצופים. בשנת 1938 עבר לקיבוץ קריית ענבים שבהרי ירושלים ועבד במטעים. כשנוסד באותה השנה קיבוץ מעלה החמישה, על שם החמישה שיצאו מולדת לבנות ונפלו על משמרתם, הצטרף צבי למקימי הקיבוץ. בתוך כך שירת בהגנה וכעבור זמן נשלח לקורס מכי"ם בקיבוץ נען.

תעודת הזהות הפלשתינאית של צבי בן-יוסף שגר אז בקרית ענבים ובמעלה החמישה, אוקטובר 1938

כדי לעבוד למחייתו ניגן צבי בבתי קפה ובמועדונים שבהם בילו קצינים בריטים. באפריל 1939 הפליג באונייה לצרפת כדי לפגוש את בני משפחתו שנמלטו מפולין, שהה שם כשלושה חודשים ושב ארצה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1940 ביקש להתנדב לצבא הבריטי, אך נתקל בקשיים מחמת היותו נתין אוסטרי. לאחר שהמציא מסמכים על היותו יליד פולין, גויס והוצב ביחידת 'בַּאפְס' (BUFFS), שהופקדה על אבטחת מתקנים צבאיים. 

אימון של חיילי פלוגה 2 ב'באפס' בה שירת צבי בן-יוסף, 1942 (צילום: זולטן קלוגר)

עם יחידת ה'באפס' שאליה שוייך נדד צבי ברחבי הארץ, ובין היתר הועסק, יחד עם חברו ליחידה שלמה דרורי (אז דויטשר), בשמירה על מחסני הצבא הבריטי בבסיס הצבאי שהוקם סמוך לקיבוץ רמת דוד. בעת שירותם שם חמקו השניים לביקור במושב נהלל הסמוך, ואז גם נולד פזמונו הראשון 'הורה נהלל' ('משתמט אני הייתי'). השיר נכתב בשנת 1941, לאחר בילוי בפנימייה של בית הספר החקלאי לנערות שניהלה חנה מייזל-שוחט בנהלל. השניים שרו, ניגנו ואף רקדו עם בנות הפנימייה. אחת מהן משכה את תשומת לבם במיוחד והמפגש עמה הותיר את חותמו במילות השיר: הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה, / שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה בְּיָם דָּגָן סוֹעֵר./ הִיא הָיְתָה אַגָּדָה, / אֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה, מִתּוֹךְ סֵפֶר מְסַפֵּר'. זו הייתה יעל ובמן, בת המושב. לימים סיפר דרורי כי צבי השלים את המנגינה בִּן-לילה, אך התלבט בכתיבת המילים ונעזר בו. כמי שעבד לפני כן במשקים אחדים בנהלל הכיר דרורי היטב את המושב ומשעוליו והכניס לשיר שמות כמה מן המתיישבים. מידע נוסף על השיר, על יעל ובמן (היום הפסלת יעל שלו שגרה ברמת אביב), ועל השמות שנזכרים בשיר הביא עפר גביש בבלוג שלו.

שער דפרון 'הורה נהלל', הוצאת 'נֵגֵן', 1949

מִשְׁתַּמֵּט אֲנִי הָיִיתִי,
אַךְ אֲנִי לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי כְּלָל.
עַד אֲשֶׁר כָּבַשְׁתִּי,
לֵב אֶחָד רָכַשְׁתִּי,
שֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.

הָיִיתִי 'בִּמְקוֹם', זֹאת אוֹמֶרֶת,
בְּנֵי הַכְּפָר הָלְכוּ אֶל הַצָּבָא.
הָעֲבוֹדָה בּוֹעֶרֶת,
הַבַּת לֹא מִסְתַּדֶּרֶת,
וְאָנֹכִי חָשׁ לְעֶזְרָה.

הִיא הָיְתָה יֹפִי שֶׁל יַלְדָּה:
שַׂעֲרוֹתֶיהָ סְעָרָה
כְּיָם דָּגָן סוֹעֵר.
יָפָה הָיְתָה כְּאַגָּדָה,
מֵאֶלֶף לַיְלָה וְעוֹד לַיְלָה
וּפִי שֶׁבַע עוֹד יוֹתֵר.

נוּ, רַבּוֹתַי, נָזִיר אֵינֶנִי,
וְהִתְלַקַּחְתִּי כִּפְּרִימוּס מִגַּפְרוּר.
פַּחֲדִי כָּבַשְׁתִּי,
'אֲהַבְתִּיך' לָחַשְׁתִּי,
אַךְ הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה אָסוּר.

הִיא אָמְרָה –
תּוֹךְ רִקּוּד,
הִיא נוֹתֶנֶת יָד רַק
לְבַחוּרֵי הַגְּדוּד.
הִיא אָמְרָה –
'כֵּן, אֲבָל,
בַּחוּרִי נָא לֶךְ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַכְּלָל וֶהֱיֵה חַיָּל'.

בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם תָּבִינוּ,
שֶׁזֶּה גָּרַם לִי קְצָת מוּסַר כְּלָיוֹת.
אַךְ עִם בּוֹא הַלֵּיל,
יָצָאנוּ לְטַיֵּל,
שְׁנֵינוּ יַחַד בַּשָּׂדוֹת.

הִיא דִּבְּרָה, כֻּלִּי הִקְשַׁבְתִּי,
וְלִבִּי מִסְכֵּן נָפַל חָלָל.
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי,
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי,
וְכָעֵת אֲנִי חַיָּל.
לַלִּשְׁכָּה אָז חַשְׁתִּי,
וּמַדִּים לָבַשְׁתִּי,
בְּשֶׁל הַבַּת מִנַּהֲלָל.

השיר, שהוקלט לראשונה בביצועו של דרורי, נפוץ ברחבי הארץ והיה להיט, לא מעט בזכות ביצועו הבלתי נשכח של שמשון בר-נוי. הנה הוא: 

זמן קצר אחר כך הועברה יחידתו של צבי ל'מחנה אלנבי' (בשכונת בת גלים שבמבואות חיפה) למשימות שמירה בנמל ובבתי הזיקוק. אז חיבר את שיר הלכת 'הולכים בלילה'. גם כאן חיבר תחילה את הלחן וכיוון שהתקשה בכתיבת המילים נעזר בחברו ליחידה שבתאי פורטוגלי, שלימים התמחה בתיקון פסנתרים בתל אביב. תוך זמן קצר נפוץ השיר בקרב הנוטרים ואנשי ההגנה, ששרו אותו בדרכי הארץ ובמשעוליה.

הנה שמעון ישראלי (בתקליטו 'שירי לוחמים', 1967):

התחנה הבאה בשירותו הצבאי, ביולי 1943, הייתה מחנה בריטי באזור בֵּנגָאזי שבמדבר לוב. כאן ניתנה לו ההזדמנות לעסוק בפעילות האהובה עליו – מוזיקה. הוא הקים וניהל תזמורת של שלושים נגני כלי נשיפה, שניגנה במצעדים ובטקסים והנעימה את זמנם של חיילי היחידה. אהרן חטר-ישי (לימים הפרקליט הצבאי הראשי הראשון בצה"ל), שהיה מפקד הגדוד העברי השני שבו שירת בן-יוסף, הוא שהעיד על כך. 

צבי בן-יוסף במדי הצבא הבריטי

בדיוק שנה אחרי כן, ביולי 1944, עם הקמת הבריגדה היהודית, היא החטיבה היהודית הלוחמת (החַיִ"ל), הצטרף בן-יוסף ל'מעין זה', הלהקה הצבאית של החטיבה. הוא התמנה למנהלה המוזיקלי והלחין את המנון הלהקה וכתריסר פזמונים לשלוש תכניותיה. בהופעות הלהקה, בקרב חיילים ובמחנות העקורים באירופה, ליווה צבי את השירה באקורדיון או בפסנתר. 

להקת 'מעין זה' מופיעה בפני חיילי הבריגדה בבורג' אל ערב, מצרים, 1944. ליד הפסנתר (משמאל): צבי בן-יוסף
(תודה לבני גבירצמן)

בין שירי הלהקה התפרסם בציבור השיר 'כל הדרכים מובילות לרומא'. שיר זה, שנכתב בידי חבר הלהקה יצחק יצחק והולחן על ידי צבי בן-יוסף, הושר בפי יוסי סוקניק (לימים ידין) וחנה מיירצ'ק (לימים מרון), שגם נישאו זה לזו מאוחר יותר. הנה הם שרים יחד את השיר במופע 'היֹה היו זמנים' (1960).

בלהקת 'מעין זה' שירת גם מרדכי זעירא, שהיה כבר אז מלחין ידוע-שם שלזכותו נזקפו שירים רבים ('סובבוני', 'תן כתף', 'הזקן מנהריים', 'שיר הלגיונות', 'היו לילות', 'עד אור הבוקר', 'הי ציוניוני הדרך'), ובכל זאת לתפקיד ניהול הלהקה הועדף בן-יוסף, שהתבלט בכושר מנהיגותו. בין השניים שררה ידידות והערכה הדדית, ולימים אף הלחין בן-יוסף לכבוד חברו וריאציות לפסנתר על הלחן של 'על גבעות שיח' אבריק' ('אדמה אדמתי'), שאותן ניגן בשידור חי ברדיו.

מכתב מצבי בן-יוסף למרדכי זעירא, 6 במארס 1947

עם שחרורו מן הבריגדה ביקש בן-יוסף להתקבל כמורה למוזיקה בכפר הנוער בן שמן, אך לבסוף בחר להצטרף למחלקת המוזיקה העברית בקול ירושלים, שירות השידור המנדטורי, שאנשיו קיבלוהו בזרועות פתוחות. הוא החל בעבודתו ביולי 1946 ועבודתו ברדיו נמשכה פחות משנתיים. תקופה קצרה זו הייתה הפורייה ביותר ביצירתו. הוא חיבר והלחין אז את מרבית שיריו, ביניהם שירים אמנותיים אחדים, כמו 'שֵׁאַתּ אֵינֵךְ' (למילותיו של משה טבנקין), ו'אַיֵּךְ' (שיר אהבה של חיים נחמן ביאליק), שסגנונם המקורי והחדשני הקדים את זמנו.

מיד לאחר קבלת 'תכנית החלוקה', בנובמבר 1947, התייצב צבי במפקדת 'ההגנה' בירושלים, ללא שקיבל צו גיוס, והתנדב לכל משימה. הוא פיקד על שיירות האספקה לשכונות הנצורות בעטרות ובנווה יעקב, השתתף בתקיפת בית צפאפא, שממנה נורו יריות אל שכונת מקור חיים, ולחם בקרבות בכפר סילואן. בפברואר 1948 הועבר לגוש עציון ושימש מפקד אחת המחלקות שהגנו על יישובי הגוש. הוא מונה למפקד המחלקה שהגנה על משלט 'המנזר הרוסי'. ב-12 במאי 1948 פיקד על הקרב הקשה שהתחולל בשטח המנזר ושם נפצע פצעי מוות ונפל.

ב. משהו על מורשתו

בכל השנים הללו לא הניח צבי מידו את כלי הנגינה האהוב עליו ביותר, האקורדיון. אתו הופיע בכל מקום – בבריגדה, בהופעות להקת 'מעין זה', בפעולות ה'הגנה' ובקרבות בגוש עציון. בין קרב לקרב הוא עודד את הלוחמים בצלילי נגינתו. יומיים לפני הכרזת המדינה שאליה נשא את עיניו, כששיריו 'ראש פינה' ו'יש לי כנרת' בקעו ממכשירי גרמופון ברחבי הארץ וצליליהם נישאו בתכניות 'כבקשתך לשירים עבריים', שהאזינו להם מבוגרים ובני נוער, נגדע בטרם עת פתיל חייו של אחד היוצרים המקוריים שקמו לזמר העברי. 

 תמונת נעורים של צבי בן-יוסף ואקורדיונו

קצרת ימים הייתה תרומתו לשירת הארץ. שבע שנים בלבד חלפו מיום שכתב את שירו הראשון (1941) ועד היום שבו חיבר את האחרון (1948). בתקופה זו הניבו עטו וכישרונו למעלה משישים שירים ויצירות מוזיקליות, ואת רובם חיבר בשנתיים האחרונות לחייו (רשימת לחניו מפורטת בנספח למטה).

כשהחל צבי בן-יוסף להלחין שירים נעה זמרת הארץ על אדני השפעות השירה הרוסית והחסידית מכאן, והמקצב המזרחי-ערבי מכאן. צבי לא השתלב בסגנון שירי ה'הו-הו' ולא היה בין המלחינים שהגיעו מאירופה, נישבו בקסם המזרח וניסו לשלב בלחניהם סלסולים של שירי תימן ופיוטי ספרד, הבלקן והמגרב. בלחניו סלל לעצמו נתיב סגנוני משלו. שיריו הראשונים, 'הורה נהלל' ו'הולכים בלילה', שהלחין על רגל אחת, היו צעדים מהוססים ומוקדמים, שנוצרו לפני שגיבש לעצמו צליל אישי ולא העידו על המפנה שיחול כעבור שנים אחדות בסגנונו.

הקורא בשיריו יתקשה להאמין שהעברית לא הייתה השפה שגדל עליה. עד בואו לארץ לא הכיר את השירה העברית ולא חווה את אווירתה ותרבותה של ארץ ישראל. הוא אמנם ידע שש שפות על בוריין (אנגלית, גרמנית, איטלקית, פולנית, ספרדית וצרפתית), אך רק עם הגיעו לארץ החל ללמוד עברית וערבית. תוך זמן קצר שָׂרָה עם העברית ויכל לה, והחל לכתוב שירים בשפה שלא הכיר לפני כן.

הנודע בשיריו, 'יש לי כנרת', שכבש לבבות במילותיו ובלחנו, נכתב ב-1947. עוד שיר אחד על הכנרת, 'על ים כנרת ערפל', נותר בכתב יד בגנזיו.

טיוטת 'על ים כנרת ערפל' בכתב ידו של צבי בן-יוסף

'יש לי כנרת' זכה לתפוצה בלתי רגילה ביישוב אף על פי שעד שנת 1949 הייתה רק הקלטה אחת ויחידה של השיר מפיו של שמשון בר-נוי. 

דפרון 'יש לי כנרת', 1947

המוזיקה מפעמת במילות השיר, שמלא וגדוש במונחים צליליים (מיתר, קול, רינה, ניגון, צליל, שיר). משפט הפתיחה, 'יֵשׁ לִי כִּנֶּרֶת מֵיתָרִים אַלְפַּיִם', נישא בפי כל, עד שהפך למטבע לשוני מוכר ומצוטט (למשל בשירו של יעקב שרת 'כנרת אחרת': 'יש לך אוהבים לרוב ומחזרים / הם שרים ופורטים על מיתרים). מפליאים צירופי הלשון המקוריים שבשיר, שהעידו כי תוך זמן קצר התערה מחברם היטב בלשון העברית ובניביה. כזה הוא המשפט: 'אַךְ סְתָו כִּי בָא: תּוּגַת-הַדְּמִי יִשְׁזֹר: יִדֹּם שִׁירִי, יָנוּם מֵיתָר מִכְּפֹר'.

הנה שמשון בר-נוי שר את 'יש לי כנרת'. צבי בן-יוסף ליווה אותו בפסנתר:

כמו את רוב שיריו, כך גם את שיר הגעגועים לכנרת כתב בירושלים. הוא ישב בספרייה המוזיקלית של שירות השידור המנדטורי וחלם על האגם הרחוק. ובהקשר זה, עולה על הדעת רחל המשוררת, שגם היא כתבה את שיריה על הכנרת והגולן בשבתה בחדרה שבעליית הגג בתל אביב.

צבי בן-יוסף לא הכיר את רחל, שנפטרה ב-1931, כמה שנים קודם שעלה לארץ, אך בלי ספק הכיר את שיריה. בעיזבונו נמצאו תווים שהלחין בירושלים לשיר 'על הגורן', שאותו כתבה רחל בשנת 1930. תווים אלה אף פעם לא פורסמו והלחן מעולם לא הוקלט. לימים הלחין גם יהודה שרת את 'על הגורן' (כאן הקלטה שלו).

ככל הידוע, בן-יוסף לא היה מזוהה פוליטית. מחד גיסא, הלחין ארבעה משיריו של הבית"רי שלמה סְקוּלסקי (1982-1912), ומאידך גיסא נטה חיבה לשירתו הרומנטית של משה טבנקין (1979-1917), איש קיבוץ עין חרוד, שמתוך ספר שיריו הלחין שמונה שירים. 

ג. 'ארציפון': פרק בדיסקוגרפיה של הזמר העברי 

מודעת 'ארציפון' (נדפסה בירחון בֹּחַן, 1948)

התקליטים של שירי צבי בן-יוסף בביצוע שמשון בר-נוי, שיצאו בשנים 1948-1947, הם פרק שלא תועד עד כה בתולדות התקליט העברי לפני הקמת המדינה (על ההקלטות בשנים 1936-1892 ראו מאמרי 'התקליט העברי, סיבובים ראשונים [פרקים בדיסקוגרפיה של הזמר העברי]', יוסי מר-חיים ויאיר סתוי [עורכים], הכל זהב, ספריית מעריב, 1993, עמ' 20-9). 

את הזמר שמשון בר-נוי (בשמו המקורי פטר נוימן), הכיר בן-יוסף בעת שירותם המשותף בגדוד השני של החי"ל. כשהסתיימה המלחמה ושניהם השתחררו העמיקה ידידותם. הם שיתפו פעולה בהגשת ערבי זמר בבתי מלון על הכרמל. בר-נוי, יליד גרמניה (1988-1922), צעיר יפה תואר, ששמו הלך לפניו כלוחם עטור תהילה בצבאות 'בנות הברית' באירופה, היה בעל קול נעים וצלול, עם נטייה להיגוי ייקי, וכזמר כמעט שלא היה מוכר אז בארץ. לצדו הופיע בן-יוסף, שליווה אותו בנגינה וירטואוזית בפסנתר.

שמשון בר-נוי (מתוך דפרון 'שיר למשמרת')

צבי בן-יוסף ופסנתרו

מי ששמע אותם באחת ההופעות, והתרשם מהפוטנציאל הגלום בהם, היה עורך הדין יהושע טרכטנגוט, יליד בסרביה, שעלה לארץ והתיישב בתל אביב. ביאליק הוא ששכנעו לעברת את שם משפחתו ל'חשביה', וכן עשה. אחד מבניו של יהושע היה אריה חשביה (2015-1931), שהתבלט מגיל צעיר בכישרונותיו, ולימים נודע כסופר, עיתונאי ומתרגם של מאות ספרים לעברית.

טרכטנגוט היה גם פטרון תרבות. כשפגש יוצרים ואנשי במה מובטלים, דאג לארגן עבורם הופעות וכך תפקד כמעין אמרגן. במשך השנים טיפח אמנים כמו מינה ברן, אלכסנדר יהלומי ושחקני 'לי-לה-לו'. בין בר-נוי ובן-יוסף ובין טרכטנגוט ובני משפחתו התפתחה ידידות הדוקה. משפחת טרכטנגוט אימצה את שני המוזיקאים חסרי המשפחה ונהגה בהם כבנים. טרכטנגוט כינה אותם 'בניי היקרים', והם קראו לו 'אבא' ולרעייתו 'אמא'.

בשנת 1947 הקים טרכטנגוט חברת תקליטים בשם 'ארציפון', ומשרדיה שכנו בשדרות רוטשילד 8 בתל אביב. הוא לא התכוון לנהלה כעסק מסחרי, אלא ראה בה מכשיר לאיסוף תרומות לפיתוח ההתיישבות היהודית בארץ על ידי הפצת תקליטים של זמר עברי באמריקה. אפשר לשער שהשם העברי של החברה גם התכתב עם שמה של חברת התקליטים הגרמנית הנודעת 'ארטיפון' (Artiphon). 

התקליטים הראשונים שהוציאה 'ארציפון' היו בביצועם של שני 'ילדיו': בר-נוי ובן-יוסף. לצורך ההקלטות נעזר טרכטנגוט בטכנאי רלף הלינגר ובאביו הנס, שהיה הבעלים של 'רדיו דוקטור' בתל אביב (לימים התפרסם הלינגר בטענתו, כי הוא זה שאחראי להקלטת טקס הכרזת העצמאות). האולפן לא היה אלא חדר עם פסנתר והתנאים האקוסטיים בו היו רחוקים מן המקובל היום באולפני הקלטה. את התקליט הראשון, 'יש לי כנרת', הטביע טרכטנגוט במפעל של חברת התקליטים 'קול ציון', שהוקמה שנה לפני כן בנתניה. על תווית התקליט הופיע סמל חברת 'ארציפון': ציור של מגדל דוד על רקע חומת ירושלים. כשותף למיזם צירף אליו את שלמה פיינטוך ('סְלִים'), מי שייסד כעבור שלוש שנים את חברת התקליטים הישראלית 'מקולית', שהפיקה מאות תקליטים. 

תווית תקליט ארציפון: 'יש לי כנרת' בפי שמשון בר-נוי ובליווי צבי בן-יוסף

מצויד ב'מאסטרים' של ההקלטות, שאותן עשה בתל אביב, יצא טרכטנגוט לארצות הברית, ובמפעל של חברת International Record Company, שבלונג איילנד (ניו יורק), הוא הטביע 860 תקליטים עם תווית כחולה של 'ארציפון'. 360 תקליטים הפיץ טרכטנגוט באמריקה ו-500 הביא עמו ארצה ומכרם לחנות 'שלזינגר את שפרינגר' ברחוב נחלת בנימין 2 בתל אביב. שלושה מן השירים שהוקלטו היו על פי לחניו של בן-יוסף, שגם ליווה בפסנתר את בר-נוי: 'יש לי כנרת'; 'ראש פינה' (מילים: שלמה סקוּלסקי); 'שיר למשמרת' (מילים: אריה טרכטנגוט [חשביה]). 

תווית תקליט ארציפון: 'ראש פינה' בפי שמשון בר-נוי ובליווי צבי בן-יוסף

למרבה המזל, הקלטות ראשונות אלה נשמרו. הנה הוא 'שיר למשמרת' בפי שמשון בר-נוי:

את 'שיר למשמרת' כתב אריה טרכטנגוט-חשביה, אז נער בן 17, 'אחיהם' הצעיר של בן-יוסף ובר-נוי.

דפרון 'שיר למשמרת', הוצאת 'ארציפון' 1947

לצד שלושת השירים האלה הקליטו השניים לראשונה את שירו של קונסטנטין סימונוב (1979-1915), 'את חכי לי', בתרגום אברהם שלונסקי ועל פי לחנו של שלמה דרורי (דויטשר). שירו של סימונוב זכה לכמה לחנים, אך זה של דרורי, חברו של בן-יוסף מימי להקת 'מעין זה', היה המוצלח והאהוב שבכולם.

שני שירים נוספים הקליטה 'ארציפון' בזמרתו של מנשה בהרב: 'הורה לא נבהלנו' ('אם הופלנו'), למילותיו של יעקב אורלנד בלחן של מנשה בהרב, ו'בערבות הנגב', למילותיו של רפאל קלצ'קין ובלחן שהושפע משיר סובייטי. התקליט, שהוטבע ב-1947, נקרא 'שיר הנגב'.

כמו חברת 'קול ציון' שקדמה לה, גם חברת 'ארציפון' התפרקה בימי מלחמת העצמאות. עותקים אחדים של ההקלטות נמסרו לחברת 'הד ארצי', שהחלה לפעול באותה עת, וזו שיווקה את תקליט 'יש לי כנרת', כשמצדו השני 'את חכי לי' של סימונוב ודרורי. שני תקליטים נוספים הפיצה 'הד ארצי' מלחני צבי בן-יוסף, בביצוע שמשון בר-נוי ובליווי פסנתר של בן-יוסף: האחד,  'שאת אינך' למילותיו של משה טבנקין ו'אַיֵּךְ' למילותיו של ח"נ ביאליק; השני, 'הכל שהיה בינינו' של טבנקין ו'רימון זיכרונותי' של אליהו קרמר (כרמל). 

הנה שמשון בר-נוי שר את שירו היפה של משה טבנקין, 'שאת אינך' בלחנו של צבי בן-יוסף:

ד. אחרי מות  

ב-12 במאי 1948 נפל צבי בן-יוסף בגוש עציון ותמו חייו הקצרים. הם קופדו לאחר שנתיים בהן היה שרוי בתנופת יצירה נמרצת והלחין עשרות שירים ויצירות מוזיקליות. נפילתו בטרם עת מעלה מאליה את התהייה לאן הייתה יכולה להתפתח יצירתו. בריאיון שערכתי בשנת 1993 עם המלחין, המעבד והמנצח שבתי פטרושקה, לכבוד יום הולדתו התשעים, הוא אמר לי בהתרגשות: 'צבי בן-יוסף חסר לי עד היום כחבר וכמלחין. במותו אבד לזמר העברי מלחין רב-כישרון, שמבחינה מוזיקלית היה בראשית דרכו. לולא נהרג, יכול היה להפתיע בצלילים חדשים בסגנון שרק התחיל להתפתח אצלו'. 

שבתי פטרושקה (מכון למוסיקה ישראלית)

פטרושקה ליווה את זכרו של בן-יוסף לאורך השנים. כבר באפריל 1949, עם סיומה של מלחמת השחרור, ערך קצין העיר ירושלים קונצרט מיוחד לזכרו, כשעל תזמורת 'קול ירושלים' ניצח פטרושקה.

כרזה של קונצרט ראשון משירי צבי בן-יוסף בתום מלחמת העצמאות, 6 באפריל 1949

במלאת שנתיים לנפילתו של בן-יוסף נערך קונצרט נוסף לזכרו באולם ימק"א בירושלים, ובו הוענקו פרסים לזוכים בתחרות לעיבודים מוזיקליים של יצירותיו. פטרושקה כיבד את זכרו בחיבור שתי פנטסיות על 'יש לי כנרת' ו'הורה נהלל'.

קונצרט לזכרו של צבי בן-יוסף, 18 במאי 1950

ב-1950, שנתיים לאחר מותו, הוציא המרכז לתרבות של ההסתדרות חוברת עם שישה משיריו (צמ"א בן יוסף, שירים לקול ולפסנתר).

'שירים לקול ולפסנתר', הוצאת המרכז לתרבות, 1950

ב-1959 הפיקו 'קול ישראל' והוועד להנצחת זכרו תקליט משיריו בביצועים חדשים של מרדכי בן שחר, חוה ניר, מקהלת קול ציון ובליווי תזמורת קול ישראל. 

עטיפת תקליט של שירי צבי בן-יוסף, 'הד ארצי'' 1959

חוקר הזמר נחומי הרציון, הקדיש לו מאמר ביוגרפי ('צבי בן יוסף: הלוחם-המלחין שנפל בגוש עציון', מרדכי נאור [עורך], גוש עציון מראשיתו עד תש"ח [עידן, 7], יד יצחק בן-צבי, 1986, עמ' 222-213; נגיש למנויי 'כותר'), ובשנת 2010 ערך חוברת משיריו ושמה גם חלומות כאנשים: משירי צבי בן-יוסף. 

בחלק השני של רשימה זו נעסוק ב'שחרזדה', שירו האחרון של צבי בן-יוסף, שאותו כתב והלחין בגוש עציון כמה שבועות או חודשים קודם שנפל.

נספח: רשימת לחניו של צמ"א בן יוסף

63 שירים הלחין צבי בן-יוסף, ולמרבה הצער מקצתם לא נותרו מתועדים בתווים. הנה רשימה של כל לחניו הידועים לי, כפי שהם משתקפים מעיזבונו וממקורות אחרים:

2-1. שני שירים של ח"נ ביאליק: 'אַיֵּךְ', 'עם שמש'. 

7-3. חמישה שירים של שאול טשרניחובסקי: 'את כה רֵיחָנִיָּה', 'בו במעדר', ואת שמך אני אשא', 'מנגינה לי ונגינה לי', 'ראי אדמה'. 

15-8. שמונה שירים של משה טבנקין: אֹורֵחַ', 'את כל שהיה בינינו', 'גם חלומות, כאנשים', 'זמר ים', 'טבע דומם', 'לו ניתן', 'על ילדה בחלוק הכחול', 'שאת אינך'.

18-16. שלושה שירים של שלמה סְקוּלְסקי: 'אני שר', 'ראש פינה', 'שיר חדש'. 

19. שיר של אסתר איזקסון: 'מול הנרות'.

21-20. שני שירים של צפרירה גרבר: 'דין דנים', 'רוח ערב'.

22. שיר של דב חומסקי: 'שָׁר היין'. 

23. שיר של אליהו קרמר (כרמל): 'רימון זיכרונותי'. 

25-24. שני שירים של ש. שלום: 'אינכם לבד', 'היו חזקים'. 

26. שיר של רחל: 'על הגורן'. 

27. שיר 'שבת שלום' (לא רשום שם מחבר).

28. שיר של קונסטנטין סימונוב בתרגומו של שלמה אבן-שושן: 'היה היה לי רֵעַ טוב'.

31-29. שלושה שירים של שבתאי פורטוגלי: 'אניית המתים', 'רומבת העצב', 'שיר השיכור'.

34-32. שלושה שירים של יצחק יצחק: 'המנון להקת מעין זה', 'הסבתא גיטל', 'כל הדרכים מובילות לרומא'.

35. שיר של אריה טרכטנגוט (חשביה): 'שיר למשמרת'. 

51-36. שישה-עשר שירים שהוא עצמו חיבר: 'אלך לי אל צפון', 'בצל תלתלייך', 'די דיינו', 'הולכים בלילה', 'הורה חאקי', 'הורה משולשת', 'הורה נהלל', 'הים רב זוהר, הוד וכחול', 'חַיִל אַל-מָוֵת', 'יש לי כנרת', 'על ים כנרת ערפל', 'פועה', 'ראות לי בארצי', 'רוחמה' ('ליל סתר'), 'שחרזדה', 'שתו עוד'.

53-52. שתי פואמות: 'הציץ ומת' מאת ח"נ ביאליק; 'לנוכח פסל אפולו' מאת שאול טשרניחובסקי. 

58-54. חמישה שירי לכת ללא מילים: 'הגדוד חוזר', 'זוגות במדים', 'מארש אבל', 'שיר הנעורים', 'הבריגדה בבריסל'.

63-59. חמש יצירות לפסנתר: וריאציות על 'אדמה אדמתי' של מרדכי זעירא, אימפרוביזציה על 'כי מציון תצא תורה' של עמנואל עמירן, 'מעיין', 'עדלידע קצרה לשני פסנתרים', סונטה לקלרינט ולפסנתר אופוס 63'.