יום שישי, 23 באפריל 2021

'וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר, הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר': השיר האחרון של צבי בן-יוסף

תמונה לא ידועה של צבי בן-יוסף בגוש עציון, 1948 (צילום: ראובן מילון)

מאת אליהו הכהן

ברשימה הקודמת תיארנו את מורשתו המוזיקלית של צבי בן-יוסף. כאן נספר על גלגוליו של השיר האחרון שכתב וכיצד הצלחנו לאתרו ולהביאו לדפוס בשלמותו.

ב-12 במאי 1948 נפל בן-יוסף על משמרתו בהרי גוש עציון כשעל שפתיו, כך מספרים, מילות שירו 'חֵיל אַל-מָוֶת', שנכתב שלושה חודשים קודם לכן: 

וְאִם בַּקְּרָב פֹּל אֶפֹּלָה, 
 רֵעַ, אַתָּה אֶת נִשְׁקִי לְנִקְמָתִי תִּטֹּלָה!

משפט זה חיבר בן-יוסף בהשפעת בית מתוך 'שיר למשמרת' מאת אריה חשביה, שאותו הלחין כמה חודשים קודם לכן:

וְאִם פֹּל תִּפּוֹל על המשמרת, במקומך יקומו עֲשָׂרָה! 
וְאִם פֹּל תִּפּוֹל אותה עֲשֶׂרֶת: אז במקום אותה עֲשֶׂרֶת קוֹם תקוּם עוד רְבָבָה! 

'חיל אל-מות', פרסום ראשון בעיתון 'במחנה' (חסר תאריך; כנראה 1949)
טיוטת 'חיל אל-מות' בכתב ידו של צבי בן-יוסף

האמנם היו אלה מילותיו האחרונות של צבי בן-יוסף?

עדים של ממש, שהזדהו בשמם, לא היו, אלא רק סיפורים שהתהלכו מפי 'הקרובים אליו'. אולי כן ואולי לא. מכל מקום ברור שמיתוס מילותיו האחרונות של יוסף טרומפלדור, 'טוב למות בעד ארצנו', מהדהד כאן. 

בארכיוני נמצאת גלויה שאותה שלח למיכאל (מקי) עברון (2002-1924), חברו הטוב מימי השירות המשותף בצבא הבריטי (ולימים איש מודיעין נודע), ועליה הודפסה תמונתו. ההקדשה המרגשת, חסרת התאריך, מלמדת על מורכבות השקפתו: אם נגזר עליך למות במלחמה, מוטב שידיד נאמן יהיה לצדך, אך הרבה יותר טוב פשוט לחיות בשלום...

למקי עבר[ון]
טוב למות עם ידיד נאמן במלחמה
טוב יותר לחיות אתו בשלום. 
שלך 
צ.מ [צבי מנחם] בן-יוסף
שני צדדיה של הגלויה (אוסף אליהו הכהן)

בין כך ובין כך, השיר 'חיל אל-מות', שאותו חיבר בפברואר 1948, קודם שיצא לגוש עציון, נחשב עד כה לשירו המתועד האחרון. אולם כמה מקורות רמזו שאין הדבר כן, ובשבתו בגוש עציון חיבר שיר נוסף בשם 'שיר על המנזר' או 'המנזר הארור'.

כך למשל כתב דב קנוהל, איש כפר עציון שהיה ממגיני הגוש, בספר החשוב ועב הכרס שערך גוש עציון במלחמתו (המדור הדתי במחלקה לעניני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ד): 'בלילה אור ליום ג' באייר ישב אתנו צבי בן יוסף וניגן באקורדיון כמה משיריו. בעיקר הוא חזר על השיר האחרון שחיבר על "המנזר הארור"' (עמ' 421). נחומי הרציון, במאמרו על צבי בן-יוסף שהוזכר בסוף הרשימה הקודמת (עידן, 7), אף הביא קטע מתוך 'שיר על המנזר', שאותו הגדיר כשירו האחרון של בן-יוסף. הרציון לא ציין מניין הגיעו אליו מילות השיר, וגם לא ידע אם חיבר בן-יוסף לשיר לחן מקורי או שמא הדביק לו לחן קיים. בבירור שערכנו עמו, לקראת פרסום רשימה זו, הוא לא ידע יותר ממה שכבר פרסם.

תעלומת השיר, שמטבע הדברים לא נותר לו רמז בעיזבונו של בן-יוסף שנותר בבית מגוריו בירושלים, טרדה את מנוחתו של עורך רשימותיי דוד אסף, ובעידודו הנמרץ יצאתי למסע בלשי מן הכורסא. יגעתי ומצאתי מעבר למה שדמיינתי.

אחייני ד"ר עדן הכהן, ראש החוג לספרות במכללה האקדמית הרצוג באלון שבות, נרתם לסייע לי ואף הצליח לאתר שניים ממגיני גוש עציון, שהשתתפו בקרבות ונפלו בשבי הירדני: יצחק קוֹפּ וראובן מילון, שניהם היום בני תשעים ויותר. 

את שיחתו אתי, פתח יצחק קופ במילים אלה: 

אני חב את חיי לצבי בן-יוסף. בקרבות המנזר הרוסי נפצעתי קשה. שכבתי בשדה על אלונקה ונחשבתי כמת. היינו תחת אש רצופה. ירו עלינו ממשוריינים ומתותחים. הכנופיות הערביות השתלטו על המנזר ותקפו אותנו מתוכו. בעוד הלוחמים נסוגים, ראיתי את צבי וצעקתי אליו: 'בן-יוסף, אני חי!' צבי רץ אליי עם החובש, הרים אותי עם האלונקה וחילץ אותי. אי אפשר היה לשאת את האלונקה אז הוא הרים אותי על הרגליים. עשיתי שני צעדים ונפלתי, עשיתי עוד שני צעדים ונפלתי, וככה כל הדרך. אם הייתי נשאר שם הייתי מת.

'בעיניי הוא היה דמות מופת', סיכם קופ, 'כמפקד, כמוזיקאי וכמשורר. בין קרב לקרב הוא היה אוסף את הלוחמים, שר ומנגן לפניהם את שיריו באקורדיון. ממנו למדנו את שיריו.'

את השיר על המנזר זכר קופ בעיקר כדקלום שהיה אהוב על חבריו. הוא לא ידע אם גם היה לו לחן. את כל החומר שהיה ברשותו על צבי בן-יוסף העביר לידי ראובן מילון.  

שער הכניסה למנזר הרוסי (גוש עציון במלחמתו, עמ' 57)

פניתי אפוא לראובן מילון, צלם ירושלמי ותיק ומוערך שהכרתי לפני שנים רבות. ראובן, יליד 1928, זכר כי השיר היה רב-בתים ושמו המקורי היה 'שחרזדה', כשמה של המספרת ב'סיפורי אלף לילה ולילה'. לחן השיר לא היה זכור לו, אך לדבריו, חיילי הפלוגה של צבי אימצוהו כמעין המנון ושרו אותו שוב ושוב. התקשרתי אל סבינה שביד, רעייתו של פרופסור אליעזר שביד ובת-דודתו של צבי בן-יוסף, שהיא מעיין שופע של זיכרונות עליו ועל משפחתו. היא לא ידעה דבר על השיר, אך הציעה לי לפנות אל נעמי זלצברגר-שראל, שבביתה התגורר צבי.  

התקשרתי אל נעמי החוגגת בימים אלה יום הולדת תשעים בצלילות מעוררת השתאות. היא הייתה ילדה בת 12 כשהכירה לראשונה את צבי בן-יוסף. הוא לימד אותה נגינה בפסנתר והליכות חיים והיא נוצרת בזיכרונה חוויות אין-ספור מהשהות במחיצתו. לדבריה, צבי היה ג'נטלמן מושלם. הוא הדריך אותה, כמין אבא, בהתנהגות ראויה, בשמירה על סדר וניקיון, ואפילו כיצד יש לצחצח שיניים ולנקות אוזניים... את שיעורי הפסנתר ליווה בהדגמות מעוררות דמיון. 'כשהשתעממתי מלנגן שוב ושוב תרגילי סולמות', סיפרה, 'הוא הציע לי לדמיין שאני פוסעת בין ערוגות תות שדה ומדלגת מערוגה לערוגה. עשיתי כמצוותו ולהפתעתי השעמום נמוג'. עדיין שמורים אצלה מכתבים ששלח לה משירותו בבריגדה, אך על שיר המנזר הארור לא שמעה. היא הציעה לפנות אל בנימין דובשני, שלחם לצדו והיה בין שבויי הגוש.  

דובשני, גם הוא כבר בגיל שיבה, מתגורר היום בפריז לאחר ששימש שם שנים רבות כרופא. אחיו יהודה דובשני נהרג בגוש עציון בה' באייר תש"ח, יום הקמת המדינה, ועליו כתב עודד אבישר את השיר מרטיט הלבבות 'יודקה', שהלחין מרדכי זעירא  (יהודה היה גיסו של אבישר, אך ככל הידוע מעולם לא כונה 'יודקה'). אח נוסף, מנשה דובשני, היה מחנך נודע, וספרי העזר הרבים שחיבר כהכנה למבחני הבגרות ('דובשני'), נפוצו בקרב תלמידי בתי הספר התיכוניים בארץ וזכו לשבחים ולביקורת. 

התקשרתי אפוא אל בנימין והשיחה הייתה מרגשת ומאלפת. הוא זכר היטב את השיר שנכתב לפני 73 שנים ואף שר לי את הבית הראשון בשלמותו בטלפון (מתברר כי הוא זה שהעביר לנחומי הרציון את המילים)  זה היה הבית היחיד מן השיר שאותו זכר. קולו היה קול של בן תשעים, שבעבר הפליא לשיר פרקי חזנות בקול אדיר. הוא סיפר כי היה חייל בפלוגה ב' של גדוד מכמש, שבה שימש בן-יוסף כמפקד מחלקה. 'הייתי עֵד לתהליך היצירה של השיר. הוא ישב מולי, שר לי את השיר תוך כדי השלמתו, מילים ומנגינה כאחד, והשיר, שהיה להמנון הפלוגה, נחרת בזיכרוני מאז'. 

ביקשתי ממנו להקליט את השיר כפי שהוא זוכר אותו ולשלוח אליי את ההקלטה. למחרת היום הייתה ההקלטה בידי, והנה היא לפניכם. שימו לב, בסוף הבית הראשון של השיר צעק דובשני: 'כיתה, כיתה, דום! פַאק אוֹף' [תתחפפו מכאן]. אפשר להניח שזו הייתה קריאה ספונטנית של המפקדים, לאחר שירת 'ההמנון' במסדר, והיא בוודאי לא הייתה חלק אורגני של השיר.

לא עברו ימים אחדים וראובן מילון מצא בארכיונו דף מהוה ודהוי ובו הנוסח המלא של השיר, שהוקלד במכונת כתיבה מתוך כתב היד, למעט שורה אחת שאותה לא הצליח לפענח. 

מתברר כי שבועות ספורים לפני שנהרג הספיק צבי לשרבט פזמון קליל, שמתאר את הווי החיילים המגינים על המשלט סחוף הרוחות. השיר 'שחרזדה' כלל חמישה בתים בני שמונה שורות, ופזמון חוזר בן שתי שורות. בן-יוסף, שאולי ראה בו סוג של פנטסיה ארץ-ישראלית ברוח סיפורי אלף לילה ולילה, שילב בתוכו ביטויי סלנג של אותם ימים ומילים בערבית וביידיש. 

מגיני המשלט במנזר הרוסי (גוש עציון במלחמתו, עמ' 57)
מגיני המשלט בתוך המנזר הרוסי (ישראל היום)

הנה כי כן, הצלחנו לחלץ מתהום הנשייה את שירו האחרון באמת של המשורר והמלחין שנפל בהגנה על המולדת.

כבוד לזכרו!

תמונתו האחרונה של צבי בן-יוסף, גוש עציון 1948

וזה הנוסח המלא של השיר הרואה כאן אור לראשונה (הניקוד שלי): 

שֶׁחֶרְזָדָה

הֲתִרְאֶה עַל רֹאשׁ הָהָר

מִין מִנְזָר לְשֶׁעָבַר,

מִין מִקְדָּשׁ שֶׁל פְּרָבוֹסְלָבִים,

מוֹסְקוֹבִִיטִים בַּנֵכָר.

הֲתִשְׁמַע בִּדְמִי הַלֵּיל,

עֵת הָרוּחַ מְיַלֵּל,

מִין קוֹלֵי קוֹלוֹת שֶׁל חֶבֶר

הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַקֶּבֶר?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר:

הַמִּנְזָר הַזֶּה אָרוּר!

כִּי בְּצַוְתָּא סָאוּוָה, סָאוּוָה,

שָׁם שָׁרִים רוּחוֹת הַרָאוּעַַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

הֲתִרְאֶה בְּלֵב הַגּוּשׁ

הַדָּתִי מִין אוֹר קָלוּשׁ

שֶׁהִדְלִיקוּ בְּשַׁבָּת

נֶגֶד דִּין וְנֶגֶד דָּת?

הֲתִרְאֶה בִּיפִי הַנּוֹף

לֹבֶן שֶׁל נוֹצוֹת שֶׁל עוֹף

שֶׁנִּרְצַח בְּעוֹד פִּרְפּוּר

בְּאֶגְרוֹף וּבְכַדּוּר?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר,

הַמָּקוֹם הַזֶּה אָרוּר!

כִּי לְמַעְלָה שָׁם גָּבוֹהַּ

מְסֻבִּים רוּחוֹת הַרָאוּעַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

הֲתִזְכֹּר כֵּיצַד פִּתְאוֹם,

אֶמְצַע צָהֳרֵי הַיּוֹם,

אָז נִכְבַּשׁ כִּבְיָכוֹל

עֵדֶר עֲרָבִי גָּדוֹל?

מְלֻוֶּה גִּהוּק וְגְרֵעפְּסִים,

הֲתָרִיחַ צְלִי שֶׁל שֶׁעפְּסִים,

שֶׁרִיסְקוּ לָהֶם שַׁבַּאבּ

בְּחֹמֶר נֶפֶץ לְקַבַּבּ?

וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר,

הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר!

כִּי בְּלִי סַכִּין וּמַזְלֵגְאוּעַ

זוֹלְלִים רוּחוֹת הַרָאוּעַ.

 

וְשָׁמַעְתָּ קוֹל שֶׁל זֶמֶר,

עַד לַשַּׁחַר אֵין לוֹ גֶּמֶר.

 

אָז מִלֵאתָּ לִבְּךָ עֹז

וְשָׁאַלְתָּ: 'וואָס איז דאָס'?

מִי הַזְּבּוּנִים, מַה זֶּה רָאוּעַ,

לָמָּה כָּךְ חַיִּים מִרָאוּעַ.

אָז חַבּוּבּ מְאֹד תּוּפְתַּע,

אֵין תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה

מִי הַזְּבּוּנִים, מַה זֶּה רָאוּעַ

צֵא וּרְאֵה וְהִוָּדוּעַ.

כְּסִיסְמָא קַח בַּנַּרְתִּיק

............................

כֹּה אָמַר לִי אַשְׁמְדַאי

אוּדְרוּבְּ, קַמְתִּי מִן הַגַּיְא

 

וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי,

וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי.

 

וְהָלַכְתִּי לִי לָבֶטַח

בְּנִצּוּל קַרְקַע וְשֶׁטַח,

וְהָלַכְתִּי שָׁם בָּאָחוּ

וְרַגְלַי כְּבָר נֶאֶנָחוּ.

וְהָלַכְתִּי נוֹעַ נוֹאוּעַ

לְמִנְזַר טִירַת הַרָאוּעַ.

שָׁם יָשֵׁן אָמָּן עַל סֶלַע

מִין זָקִיף נִרְדַּם עֲצֵלָה,

וַיִּנְחָרָה וַיָנוּמָה

לֹא הִרְגִּישׁ בִּי וּבִמְאוּמָה.

אָז הִגִּיעָה הַשָּׁעָה

וְהוֹצֵאתִי הַסִּיסְמָה.   

 

 ביאורים

מוֹסְקוֹבִיטִים – הנזירים הפרבוסלבים במנזר הרוסי שהגיעו ממוסקווה.

סָאוּוָה, סָאוּוָה – מערבית: כולם ביחד.

רָאוּעַ – לדברי ראובן מילון אלה ראשי תיבות: רוצחים, אויבים ועריצים.

גְּרֶעפְּסִים – מיידיש: שיהוקים.

שֶׁעפְּסִים – מיידיש: כבשים, צאן.

ואָס איז דאָס? – מיידיש: מה זה?

זְבּוּנִים – מערבית: בני אדם, סתם אנשים.

אוּדְרוּבּ – מערבית: קדימה, קריאת המרצה. 

מפת הקרב האחרון על משלט המנזר הרוסי בו מצא צבי בן-יוסף את מותו (גוש עציון במלחמתו, עמ' 515)


נספח

'פועה' ו'אלך לי אל הצפון': שני שירים לא ידועים של צבי בן-יוסף

משיחותיי עם ראובן מילון נודעו לי פרטים נוספים על השירים שנהג צבי בן-יוסף לשיר ולנגן יחד עם חבריו הלוחמים בגוש עציון. היו אלה בעיקר ארבעה שירים: 'שחרזדה', 'רוחמה', 'פועה' ו'אלך לי אל הצפון'. 'רוחמה', שאותו כתב והלחין בימיו בלהקת 'מעין זה' של הבריגדה, הוא שיר ידוע ומתועד ברובו (המילים המלאות נמצאות ברשותי); 'פועה' רשום בעיזבונו, אך ללא מילים או לחן. ראובן זכר אותו, העביר לי את המילים והקליט את עצמו שר. 

ממילות השיר עולה בבירור כי גם שיר זה חובר והולחן בימי הבריגדה. מעניין שגם בו אפשר למצוא את שאיפתו של בן-יוסף לשלום שיגיע בסופה של המלחמה ('כְּזוּג יוֹנֵי שָׁלוֹם נִחְיֶה תָּמִיד').

הנה השיר המלא (הניקוד שלי).

פּוּעָה

עֵינַיִם לִי לִצְפּוֹת וְלִקְלֹעַ לַמַּטָּרָה,

אַךְ אֲנִי רוֹאֶה

דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד:

פּוּעָה, כִּי אַתְּ יָפָה.

שְׂפָתַיִם יֵשׁ לַחַיָּל בִּכְדֵי לִשְׁרֹק

בִּשְׁבִיל שָׂפָם וְסִיגַרְיָה וְלִשְׁתֹּק,

אַךְ לְמַרְאֵה שִׂפְתוֹתַיִךְ מִתְחַשֵּׁק

תֶּכֶף לְהִתְנַשֵּׁק.

אֶתְמוֹל הָיָה לִי רוּת מַרְץ'

וְנַיְיט מַרְץ' וְעוֹד אֵיךְ,

אַךְ בְּמִקְרֶה נַיְיט מַרְץ' בִּלִּיתִי הַלַּיִל

בִּקְלוֹז אַרֶסְט אֶצְלֵךְ.

הָיִיתִי אַבְּסֵנְט בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלֵּיִל,

וְהַקָּצִין אָז קִלֵּל לַעֲזָאזֵל,

הָיָה חָסֵר לוֹ מִנְיָן לְהַתְקָפָה

וְהַכֹּל בִּגְלַל אַהֲבָה.

 

כָּעֵת נִפְרַדְנוּ, פּוּעָה, וּלְבָבִי כּוֹאֵב,

שׁוֹאֵל אֲנִי מַדּוּעַ בָּעוֹלָם הָאֹשֶׁר מַהֵר חוֹלֵף,

צוֹעֵד אֲנִי כָּאן בִּשְׁבִיל הַמִּלְחָמָה,

הַלֵּב פָּצוּעַ, רָגִישׁ מֵאַהֲבָה,

מִקְצֵה כִּכָּר רַק פְּרוּסָה דַּקָּה דַּקָּה

וְקוֹרְאִים לָזֹאת נְשִׁיקָה.

אַךְ אַל דֶּמַע וְצַעַר,

יָשׁוּב מִפְנֶה גּוֹרָל

אַחַר שְׁבִיתַת הַנֶּשֶׁק נִפָּגֵשׁ

בְּחֹפֶשׁ בִּלְתִּי מֻגְבָּל

אָז נִפָּגֵשׁ בִּנְשִׁיקַת אֱמֶת מַמָּשׁ

כֹּה רֵיחָנִית, מְתוּקָה מִצוּף וּדְבַשׁ

וְאָז נִשְׁכַּח מִלְחָמָה וְצִיר וּבְנוֹת הַבְּרִית

כְּזוּג יוֹנֵי שָׁלוֹם נִחְיֶה תָּמִיד.


ביאורים

רוּת מַרְץ' – מאנגלית: Route March; תרגול צעידה צבאית במסלול כבוש או בדרך עפר

נַיְיט מַרְץ' – מאנגלית: Night March; צעידת לילה, מעין 'מסע להכרת החגור' 

קְלוֹז אַרֶסְט – מאנגלית: Close Arrest; מעצר

אַבְּסֵנְט – מאנגלית: Absent; נעדר

ציר – כינוי למדינות שלחמו ב'בנות הברית': גרמניה, איטליה ויפן

הצלם ראובן מילון, 1949 (הארכיון הציוני המרכזי)

הנה ראובן מילון שר את 'פועה'. אפשר להניח שהלחן שזכר ראובן, בחלוף יותר משבעים שנה, אינו מדויק במאה אחוז, אך הוא בוודאי נותן מושג על אופיו המקורי של השיר:

 

אך הגילוי החשוב הוא השיר 'אלך לי אל צפון', שמלותיו ולחנו לא נדפסו בשום מקום וגם אינם מצויים בעיזבונו.

לפי מילותיו ברור שהשיר נכתב בגוש עציון, כנראה בסמוך לחיבור 'שחרזדה'. זהו פזמון קליל, שבו מתרפק הכותב על אתרים שאותם פקד בירושלים עירו בימי השגרה שקדמו למלחמה  בתי קפה, בתי קולנוע ומטבח הפועלים שממוקם בבית ההסתדרות. ה'צפון' הוא ירושלים, שנמצאת מצפון לגוש עציון. ראובן מילון, שזכר רק את הלחן של שתי השורות הראשונות, ידע לספר שכאשר שר צבי את השיר הוא היה מדקלם במהירות רבה את שמות בתי הקפה והקולנוע שנזכרו בו. מי שהכיר את הלחן היה יעקב לניאדו, מלוחמי גוש עציון ולימים איש המוסד, שכבר אינו עמנו. הוא שר אותו בשנת 2010 במפגש לזכרו של צבי בן-יוסף שנערך ביד יצחק בן-צבי, אך לפי שעה לא הצלחנו לאתר הקלטה של אותו ערב. 

הנה השיר המלא (הניקוד שלי).

אֵלֵך לִי אֶל צָפוֹן

אֵלֵךְ לִי אֶל צָפוֹן

וְאֶתְפַּתֵּל בֵּין וָאדִי וּמִדְרוֹן

מַסָּע יָחִיד מֻבְטַח לִירוּשָׁלַיִם

עִם דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִגּוּשׁ עֶצְיוֹן.

אֵלֵךְ לִי אֶל צָפוֹן,

וְיָד יָמִין לוֹפֶתֶת בַּכִּידוֹן,

וּבְכִידוֹן אֶתְקַע לְכָל מַפְרִיעַ

לְהַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם.

לְלֹא מַפָּה, לְלֹא מַצְפֵּן,

בֵּית הַהִסְתַּדְּרוּת, מִטְבָּח

פּוֹעֲלִים עִם מֵיידַאלַאךְ,

רְחוֹב יָפוֹ, בֶּן יְהוּדָה,

שָׁם אֲנִי אֶפְגֹּשׁ אֶת רוּת,

קָפֶה מַרְכּוּס וְטוּב טַעַם,

שָׁם אֶחֱזֶה בְּזִיו מִרְיָם,

סִינֵמָה עֵדֶן וְתֵל-אוֹר

עַד כִּי שׁוּב אֶחֱזֹר.

אֶחֱזֹר בְּעוֹד מַחְשָׁךְ,

אֶת טִיּוּלִי לָנֵצַח לֹא אֶשְׁכַּח,

כָּעֵת אַקְפִּיד פֹּה עַל אָזִימוּטִים

הַמִּבְצָע שֶׁלִּי הוּא 'אַל תִּרְצַח'.

אֶחֱזֹר לָגּוּשׁ בַּלָאט,

לְגוּשׁ עֶצְיוֹן, לַחֶבְרֵ'ה, לַמִּשְׁלָט,

וּבַתַּרְמִיל יֵשׁ טוֹן שֶׁל דֹּאַר

מְלֻוֶּה מִשְׁלוֹחַ נְשִׁיקוֹת בְּעַל-פֶּה.

'מטבח פועלים עם מיידאַלאַך' מסעדת 'שׂוֹבַע' בבית ההסתדרות, 1948
(צילום: פריץ שלזינגר, ירושלים של פעם)

משהו על האתרים הנזכרים בשיר, שכולם ממוקמים ב'משולש' הירושלמי הוותיק: מפגש הרחובות בן-יהודה, המלך גורג' ויפו. 

'בית ההסתדרות' שכן אז ברחוב ההסתדרות (רחוב קטן שמחבר בין הרחובות בן-יהודה והמלך ג'ורג'), בתוכו פעלה גם מסעדה קואופרטיבית ('שׂוֹבַע') וגם קולנוע תל-אור. בירושלים המנדטורית פעלו שמונה בתי קולנוע, ובהם גם קולנוע עדן שהיה ברחוב אגריפס, סמוך לרחובות המלך ג'ורג' ויפו. 

סביב 1948 פעלו בירושלים 28 בתי קפה. בתי הקפה והקונדיטוריות 'מרכוס' ו'טוב טעם' שכנו ברחוב המלך ג'ורג': 'טוב טעם', שהיה חביב במיוחד על האוכלוסייה הייקית של ירושלים, היה ממוקם במספר 11 ו'מרכוס' במספר 4, סמוך לרחוב יפו. 

אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

17 תגובות:

  1. דוד היקר
    תודה רבה על הרשימות על צבי בן יוסף. מלבד ההנצחה והבאת חומרים שלא נגלו עד היום יש כאן חיבור מיוחד לגוש עציון של 48 וכל המעורבים בהקמתו של הגוש ב-68.
    כדרכך אתה קושר היסטוריה להווה בכשרון רב.

    השבמחק
  2. התפקעתי מצחוק מהקשיש הקורא למחלקה לעמוד דום וצועק בסוף ״פאק אוף״
    מישהו יכול להסביר מי ולמה הוסיפו את הפקודה המצחיקה הזאת?

    השבמחק
  3. כבוד ללוחמים אנשי ספרא וסייפא

    השבמחק
  4. שמואל אבנרי, יום שישי, 23 אפריל, 2021

    אם ניתן להעניק את פרס ישראל פעמיים – ראוי היה לזכות בו את אליהו הכהן, אשר חֵרֶף מגבלותיו הרפואיות הקשות אינו נח על זרי הדפנה, אלא חוזר ומעשיר אותנו במחקריו הבלשיים החדשניים והמרתקים, דוגמת כתיבתו על צבי בן־יוסף הי"ד שעשויה לשמש מופת לחפירת הצלה מוזיקלית.

    השבמחק
  5. תודה רבה לאליהו הכהן על עקשנות המחקרי והגילויים ועל סגנון העברת הסיפור. יישר כח!

    השבמחק
  6. אליהו, כתבה מרתקת ביותר. יש לי שאלה - אתה כותב כך:
    לא עברו ימים אחדים וראובן מילון מצא בארכיונו דף מהוה ודהוי ובו הנוסח המלא של השיר, שהוקלד במכונת כתיבה מתוך כתב היד, למעט שורה אחת שאותה לא הצליח לפענח.
    > האם ראובן מילון שלח לך צילום/ סריקה של הנוסח המלא? - אם כן, אולי כדאי לפרסם אותו, ואולי "חוכמת ההמונים" תסייע בפענוח השורה החסרה...

    השבמחק
    תשובות
    1. אורי,
      השורה פשוט חסרה בדף הדהוי.
      אליהו

      מחק
  7. תודה רבה לאליהו הכהן ולכל שספרו, שרו והוסיפו מידע, כדי להנציח את דמותו ופועלו של בן דודי- צבי בן יוסף, שנהרג כאדם ערירי במנזר הארור על יד כפר עציון. סבינה שביד

    השבמחק
    תשובות
    1. I have cried with emotion when reading these pages and knowing how great Zvi Ben Yousef was and is. I am Roberto Dressler, grandson of Roberto Dressler Landesberg, brother of Otto Dressler, Zvi Ben Yousef.

      מחק
  8. רק אהבה גדולה לארץ ולמורשתה המוסיקלית, ידע בלתי נדלה, כוח התמדה מעורר השתאות וחוש בלשי הראוי לשרלוק הולמס, יש בכוחם ליצור כתבה מפתיעה שכזאת.
    אליהו יקירנו, זר תודות!

    השבמחק
  9. תודה מקרב לב לאליהו הכהן על הכתבה המרגשת וגם לדוד אסף על האתר.

    השבמחק
  10. מצטרף למברכים על הרשימה המעניינת והחשובה! אציע, שמא ואולי, הביטוי "זבונים" רומז לשמו של הערבי שחי והחזיק את המנזר הרוסי כאריס מטעם הכנסייה הרוסית, מאז שהנזירים פינו אותו. שמו היה חיזבון והוא חי במנזר עם משפחתו. בימי הקרבות, עוד בטרם תפסו מגיני גוש עציון את המנזר הרוסי באופן קבוע, ערבים ביקור אותו בלילות ואיימו עליו בשל שיתוף הפעולה שלו עם מגיני גוש עציון היהודים. במהלך ימי המערכה נתפס המנזר הרוסי על ידי אנשי התגבורת מהחי"ש. חודש ימים הם שהו במקום, בהסתר, יחד עם חיזבון ומשפחתו. בעקבות קרב שהתחולל על המנזר, בניסן תש"ח, 12.4.1948, עבר חיזבון עם שני ילדיו וכנראה אחותו לכפר עציון והתגורר כאן חודש ימים עד הקרב האחרון. חברי הקיבוץ קלטו אותו במאור פנים, דאגו להם לדירה ולמזון. בקרב האחרון בכפר עציון, ד' באייר תש"ח, 13.5.1948, נפלו בקרב 127 חברי הקיבוץ ואנשי יחדות התגבורת, ארבעה הצליחו להינצל. חיזבון, ילדיו ואחותו, נרצחו על ידי הפורעים שכבשו את הכפר. ימים ספורים לאחר מכן באו בני המשפחה, איתרו את גופותיהם והביאו אותם לקבורה בבית לחם. חללי כפר עציון לוקטו רק בחשוון תש"י, נובמבר 1949, והובאו לקבורה בהר הרצל (המידע על חיזבון ליקט ידידי, אריה רוטנברג, מוויקי כפר עציון ומקרובי משפחה של חיזבון). גם אם בן יוסף לא התכוון לרמוז בשירו לחיזבון, הרי הייתה זו הזדמנות לתרום עוד מעט מידע על המנזר הרוסי בקרבות תש"ח - שבת שלום, יוחנן

    השבמחק
  11. פעם נוספת מככבת משפחת קופ בבלוג שלנו. יצחק קופ הוא בן משפחה, איש מדהים עד היום. תודה לדוד המוביל אותנו בשבילי ה- עונ"ש, וכמובן לאליהו הכהן הגדול, המשביענו נחת מעת לעת, תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. את קרובך יצחק קופ פגשתי לפני שנתים בגוש עציון, במפגש לציון 70 שנה לשחרור הלוחמים מהשבי הירדני. ואף שוחחתי עמו, ועם בתו.

      מחק
  12. תודה רבה על הכתבה המרתקת. כתמיד מלאה דברים שלא היו ידועים ותמיד מפתיעה ומעניינת.
    הערה שולית - בקשר לקפה "טוב טעם" בתחילת שנות החמישים היה זה מקום מפגש גם של חבריה צעירה ולא רק של "האוכלוסיה הייקית". חבריה צעירה, חיילים בחופשות, צנחנים יוצאי היחידה 101,סטודנטים סטודנטיות ונערות ירושלמיות היינו נוהגים להיפגש ב"טוב טעם", מתכבדים בשתיית תה ועוגה (לא קפה ולא בירה או משקאות אלכוהוליים - סתם תה ועוגה) ומפטפטים.. מאוחר יותר מרכז המפגשים עבר לקפה ניצן במעלה רחוב בן יהודה. וואו, זיכרונות מימים עברו. תודה גם על זה.

    השבמחק
  13. המשורר צבי בן יוסף כתב גם את השיר "יש לי כנרת שבעתיים צליל". חברתי, כנרת פלטי, קרויה בשמה הכנרת, בגלל שירו של בן יוסף. אמא שלה, עליזה בגינסקי, היום בת 91 היתה אחראית על הקשר בכפר עציון בתחנת האלחוט שקישרה בין הגוש לבין ירושלים. כשהערבים נכנסו למשק ב 14.5.48, היו נפגעים רבים, והוחלט על כניעה.עליזה היתה הראשונה שנלקחה בשבי הירדני לחברון.

    השבמחק
  14. כתבה מרתקת! (אני מגיע לעונ"ש סמוך לעונ"ש הבא...).
    השיר "אלך לי אל צפון" הזכיר לי נשכחות: בתקופת לימודיי בישיבת "הר עציון" היה נוהג (של אוהבי הלכת) לצעוד בימי חמישי בלילה ברגל מהישיבה לירושלים דרך הכפר אל-חאדר או בתיר. הגענו לירושלים עם אור ראשון ואז תפסנו טרמפים הביתה...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.