יום חמישי, 15 באפריל 2021

מן הגורן ומן היקב: עצמאות לישראל

מאת הָדי אור ודוד אסף

אין כמו זיכרון ימי העצמאות של פעם כדי לדגדג את בלוטות הנוסטלגיה והפטריוטיות, גם את אלה של גדולי הציניקנים.

אח, כמה שפעם שמחנו בימי העצמאות! כל הארץ דגלים-דגלים והעם רקד גלים-גלים, כולם לבשו חולצות לבנות ומכנסיים כחולים ופניהם נהרו מגאווה ומשמחה. גם אנו, כותבי רשימה זו, ילידי 1956, צובטים את עצמנו לפעמים ומתקשים להאמין שכאשר נולדנו הייתה המדינה בסך הכל בת שמונה...


גם לילדינו, שכבר גדלו בתקופה אחרת, יש נוסטלגיה משלהם. הם נזכרים איך בדרך לבמות הבידור, בכיכרות הערים הגדולות, היינו חובטים בפטישי פלסטיק איש על רעהו ומרוקנים מיכלים של קצף זה על זה. 

היו ימים...

התזכרו? פטישי הפלסטיק גם שימשו כמשרוקיות

משקפי נייר לכבוד יום העצמאות השישים, 2008

באוסף הישראליאנה של הָדי צבורים פריטי זיכרון רבים הקשורים ליום העצמאות, ומתוכם בחרנו כמה דוגמאות מסקרנות ומשעשעות.

הנה למשל קופסת עץ זו (ללא תאריך ייצור), שעליה צויירו חיילים מצדיעים ודגלים. במרכז הקופסה יש מעין חלון ובתוכו גליל נייר שעליו צויירו חיילים וחיילות במצעד, טנקים נוסעים ומטוסים חגים בשמיים. באמצעות סיבוב הידית (למטה מימין) מסתובב גליל הנייר והמצעד צועד. 


זוכרים את 'יין הניצחון' ו'יין העצמאות' (האחים התאומים של 'יין הפטישים' הצה"לי)? לאורך שנות עצמאותנו הראשונות היו בקבוקי יין שיוצרו במיוחד לכבוד יום העצמאות. היקבים והמשווקים ניסו אז לשכנע אותנו, הישראלים, שמצווה מובחרת מדאורייתא לשתות יינות אלה ביום החג. מי מן הקוראים הוותיקים, ש'זכה' ללגום אותם בוודאי לא ישכח את טעמם המתוק להחריד. אבל מה אכפת? העיקר שאנו עם חופשי בארצנו.

הטעם לא היה משהו, אבל הגרפיקה של התוויות הייתה משובבת נפש. כמה חבל ששמות הציירים והמעצבים לא השתמרו.


אם היין לא מספיק מתוק עבורכם, תמיד אפשר להוסיף עוד סוכר או לקנח בשוקולד מיוחד שהוציאה חברת 'עלית 'לכבוד יום העצמאות.

שקית סוכר לכבוד יום העצמאות החמישים ואחד (1999)
ציורי נוף הארץ על קופסת 'לקוטי שוקולד' של עלית לכבוד יום העצמאות העשירי (1958)

היו נסיונות רבים לעצב תוכן רוחני ליום העצמאות, כולל סידורי תפילות (לא בדקנו אם קריאת ההלל בסידור זה נאמרת עם ברכה או בלי).


ספר מעניין אחר היה 'מְגִלַּת קוממיות ישראל' (הוצאת 'מועד'), שאותה אייר דוד גלבוע בשנת תש"ך (בערך).


וכמובן היו ספרים וספרונים שנועדו במיוחד לילדים.

הספרון יום העצמאות, בהוצאת 'פרפרים', ראה אור ב-1955. הספרון נערך על ידי הסופר הפורה י' נון (יצחק אבנון) והציורים הם של דוד גלבוע.


הספרון שלום, ילדי ישראל, בהוצאת 'הצבי', נדפס בשנות החמישים. הציורים הם של צבי לבני והשירים של 'הדוד הטוב'. מיהו הדוד הטוב? זהו המחנך והמשורר איש בית"ר שלמה סְקוּלסקי.


את החוברת ספורי יום העצמאות לילדים ערך מיכאל שיר, המו"ל והעורך של עיתון הילדים הזכור לטוב אצבעוני:


ואם באצבעוני עסקינן, הנה כמה שערי יום העצמאות של עיתון זה, שהעסיק את טובי המאיירים:


והנה עוד כמה מוצרים שליוו את ימי העצמאות שלנו. מחזיקי מפתחות, בלוק למכתבים, מחזיק ניירות, כובעי נייר...


חג עצמאות שמח!

20 comments:

  1. מדהים ומרגש
    התמונה הראשונה בפוסט זה היא תמונה שלי (יליד ינואר 1945) עם אחי הצעיר שנפטר לפני שנה ואמי בלה שפירא
    איך הגיעה אליכם ??

    השבמחק
  2. התמונה שלנו (02) היא משנת 1951 או 1952

    השבמחק
  3. לגבי התגובה הראשונה ואנסח את תשובתי בעדינות. באוסף שלי יש אלפי תמונות של משפחות באירועים כאלו ואחרים. שום תמונה לא גנבתי וגם שום תמונה לא קיבלתי במתנה ממשפחות המצולמים. התמונות מגיעות לשווקים בדרך כלל שנפטר בן משפחה וצריך לפנות את הדירה (להשכרה או למכירה) ואז מתבצע פינוי של הדברים "הלא נחוצים" על מנת לפנות כמה שיותר מהר. לגבי התמונה השניה אתה מציין שגם בה אתה מופיע הלא כן? לי נראה שהאנשים (הילדים) בתמונה אחת ושתיים אחרים. איך שלא יהיה שתי התמונות הללו נמצאו בשוק הפשפשים כמו שאר הדברים

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי שום כוונה לקטרג או לטעון כנגד הפרסום.
      פשוט התרגשתי ועניין אותי להבין איך הגיע לידכם.
      התמונה היחידה שבה אני מופיע היא תמונה שאתם מספרתם כ 02 - אמא ושני ילדים
      הכל טוב . חג שמח

      מחק
    2. ראשית טעות שלי. חשבתי שהתכוונת ל-2 תמונות והיה לי מוזר כי התמונות שונות. מצטער. ולגבי איך השגתי. אין אני יוצא חוצץ כנגד אלו שמשליכים דברים של המשפחה על מנת לפנות את הדירה כי אחרת לא היו מגיעים אלינו, האספנים, פריטים שמרגשים אותנו. שנית יש מספר צורות בהם הפריטים מגיעים אלינו. יש לי 2 אוספים שהשגתי בצורות שונות לחלוטין. הראשון הוא אוסף יפה ירקוני. כאשר יפה ירקוני עברה מדירתה לבית אבות חלק מהפריטים שכנראה נראו לבני המשפחה פחות חשובים נזרקו לרחוב וסוחר משוק הפשפשים מצא אותם והעמיד אותם למכירה בשוק. וכך זה הגיע אלי. האוסף השני שהגיע אלי בצורה שונה לחלוטין זה אוסף האלוף מאיר עמית. בני המשפחה לקחו את מה שהיה הכי קרוב לליבם ואת שאר הדברים נתנו לי. לא זרקו. לא מכרו. נתנו לי והוא מוצג אצלי לתפארת (וביום זה צריך לומר לתפארת מדינת ישראל)

      מחק
  4. מכנסי חאקי כחולים. היתכן?

    השבמחק
    תשובות
    1. פעם, בימים ההם, אפילו מכנסי החאקי היו כחולים... (תודה על התיקון)

      מחק
    2. ביובל החמישים לקבוצת יבנה, בהצגה שכתב יצחק מאיר ז"ל היה שיר: חאקי תכלת זה לא צבע, אין צירוף כזב בטבע... את ההמשך לא זוכרת..

      מחק
  5. היה המון קיצ'.
    קשה להבין למה, הרי היו בישראל אמנים ומאיירים טובים בהרבה!
    גם היינות המתוקים (וממש גרועים) האלה מאד מוזרים בעיני, הרי האוכלוסייה בישראל היתה ברובה הגדול, מהגרים שבאו מארצות עם יינות טובים מאד, למה ייצרו ומכרו יין פטישים? איפה היתרון?
    למה לא לייצר יינות באיכות המקובלת בארצות המוצא??

    השבמחק
    תשובות
    1. לא כל היהודים הגיעו ממחוזות היין שבצרפת...

      מחק
    2. כנראה שהיצרנים הטובים ליין עדיין לא הגיעו לארץ בשלב זה. גם כסף לקנות יינות טובים לא היה אז.

      מחק
    3. הסיבה לאיכות היין היתה המונופול של כרמל מזרחי ואגודת הכורמים שהיה מוגן על ידי מיסי יבוא גבוהים וחוקי כשרות. השינוי חל כאשר הוקם היקב בקצרין שהביא ייננים מומחים מקליפורניה (אוניברסיטת דיוויס) והנהיג שיטות ייצור מודרניות - מיכלי נירוסטה ובקרת טמפרטורה. נוצרה תחרות עם יינות "ירדן", "גמלא" ודומיהם, שחייבה גם את כרמל מזרחי לשפר את האיכות.
      אורי רוזנברג

      מחק
    4. בשנות החמישים והשישים היו גם יינות יבשים ואפילו חצי יבשים. כיין לקידוש השתמשו בינות מתוקים בדרך כלל. יין עצמאות היה יין לא רע למיטב זכרוני.

      מחק
  6. דוד,
    לידיעתך, העיתון "אצבעוני" עדיין חי ומחבק ומוקדם להספידו...

    השבמחק
  7. צריך פשוט לתת לגידי את תמונת ילדותו ושלום על ישראל

    השבמחק
  8. גם כיום, ניתן למצוא בסניפי ארומה שוקולדים עם עטיפות לכבוד חגי ישראל, וביניהם פסח ויום העצמאות.

    השבמחק
  9. לגבי התמונה השלישית מלמעלה עם קבוצת האנשים מביטה למצלמה,אני מניח שצולמה למצעד שלא היה בדרך פתח תקווה,לימים דרך מנחם בגין,

    השבמחק
  10. YYY... איזה ריגוש היביתא לנו! לפני כ65 שנים + - עמדנו על מרפסת סבי בבן יהודה, לאחר שמהנדסי העירייה בדקו ואישרו את העומס ומספר המצטופפים המרבי, וחזינו במצעד שכלל טנקים אשר חרדו את שכבת האספלט בכביש. פייר? - עשית לי את היום. 🎉

    השבמחק
  11. נולדנו כתאומים סמוך לעצמאות תש"ח, ולכן נקראנו הרצל ובלפור (חקק). ראו בנו "ילדי העצמאות", ולכן בכל עצמאות הלבישו אותנו בגדי עצמאות..היה דבר כזה, בעבר. בשנת העשור למדינה, הייתה חולצה שנקראה "חולצת העשור". הלבישו אותנו בחולצת העשור, וצולמנו בפוטו 'הבירה' ברחוב יפו לבושים בחולצת העשור. היא מופיעה בזיכרונות שונים שפרסמנו ברשת. לצערי, הוריי לא שמרו אותה. אך נותרה בידי מטפחת העשור...הדי אור, אם תרצי צילומים אלה, אעביר לך.

    השבמחק
    תשובות
    1. הדי זה "הוא" ולא "היא", איש נחמד. אגב, זה רעיון מצוין שכל מי שקורא את עונ"ש ומגיע לשלב של פינוי בית, שיכין קרטון עבור הדי (אני למשל העברתי בשבוע שעבר את אימי בת 91, דמנטית, לבית אבות, ובבית שלה ברחובות נשארו המון "מזכרות" שבקרוב נתחיל למיין...)

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.