 |
| 'יעקב נפגש עם רחל', ציור של ויליאם דייס (Dyce), 1853 (ויקימדיה) |
מאת אליהו הכהן
שמועה עקשנית הילכה בארץ בימי העלייה השנייה, על נערה יפת תואר המשוטטת בעמק ובגליל, כובשת לבבות ומטריפה את הדמיונות. נערה זו היא אחת הדמויות העלומות ביותר בפולקלור הארץ-ישראלי של תקופת היישוב והמדינה שבדרך. שמה המלא מעולם לא נחשף, אך סיפורים ואגדות נקשרו בשמה. בשירי התקופה היא כונתה 'רחל היפה'.
איש לא
ידע היכן היא מתגוררת. פעם נראתה בראש
פינה, פעם במסחה, ולפעמים על גדות הכנרת. צעירי הגליל היו מאוהבים בה עד מעל
לראש, וכל אחד ואחד מהם היה בטוח שהיא אוהבת אותו, ורק אותו.
את השיר הראשון המזכיר את רחל, 'כל בחורי הגליל', שמעתי והקלטתי בשנת 1974 מפי מרדכי (מוטיה) ברוורמן (1979-1892), קרוב משפחתו של אברהם שלונסקי, שהיה מלוחמי הגדוד העברי ואף השתתף בקרב תל חי (1920). מוטיה זכר היטב את הבית הראשון של השיר:
כל בחורי הגליל אהבו את רחל / ורחל, רחל שלי, אהבה רק אותי.
לדבריו,
בחוות ובקומונות של אותה תקופה שרו נוסח שונה במקצת:
כל בחורי הגליל אהבו את רחל / ורחל, רחל שלי, אהבה גם אותי.
 |
| מוטיה ברוורמן (מתראיין בתכנית 'שרתי לך ארצי', 1975) |
מפי ברוורמן הקלטתי את שני הנוסחים של הבית הראשון של השיר.
ביישובי הגליל העליון שיחרו רבים לפתחה וביקשו את קרבתה, אך היא חמקה ונעלמה. היו שניסו, לשווא, להזמינה אליהם לסוכת השומרים כדי להתעלס עמה באהבים, כפי שאנו למדים מהשיר 'יפים הלילות בכנען' ('הַשֶּׁלֶג עַל הַר חֶרְמוֹן הוֹלֵךְ וְנָמֵס, / בּוֹאִי אֵלַי, רָחֵל שֶׁלִּי, בּוֹאִי וְנִתְעַלֵּס'), אך היא דילגה מהם והלאה והמשיכה להישאר בלתי מושגת.
במושבות הגליל לא חדלו להתעניין בזהותה של רחל הנחשקת ותהו מי היא? מה שהגביר את החידה בקרב מביני דבר הייתה העובדה, שמחבר השיר, המשורר יצחק קצנלסון (1944-1886), לא הזכיר כלל שם זה. כפי שנראה בהמשך, שמה של רחל שורבב לתוך 'יפים הלילות בכנען' על ידי מאן דהוא אחר.
 |
| יצחק קצנלסון (ויקיפדיה) |
היו שהפליגו לימי קדם והזכירו את רחל אמנו מכאן, ואת רחל בתו של כלבא שבוע ואהבת חייו של רבי עקיבא, מכאן. השערה רווחת אחרת הייתה, שהדמות המסתתרת מאחורי כל הסיפורים והאגדות היא המשוררת רחל. אך מכריה ומחזריה הרבים של רחל בלובשטיין (1931-1890), המשוררת מחוות העלמות השוכנת על גבעה ליד הכנרת, הכחישו טענה זו. על כך גם העידו אהובה הנודע זלמן רובשוב (לימים שזר), האיכר הצעיר נקדימון אלטשולר, שהיה כנראה ראשון מחזריה במושבה רחובות, ונח נפתולסקי ידידה הקרוב מקבוצת כנרת.
 |
| רחל בלובשטיין, היא 'רחל המשוררת', 1923 (ויקיפדיה) |
היו שנקבו בשמותיהן של רחל כצנלסון (1975-1885; לימים רעייתו של הנשיא שזר) ורחל ינאית בן-צבי (1979-1886), אך שתי נשים אלה, שהיו אמנם פעלתניות ורבות מעש, לא נודעו ביופין, גם לא באביב ימיהן, ולא התברכו במחזרים רבים מן העמק והגליל.
 |
| רחל כצנלסון (הספרייה הלאומית) |
 |
| רחל ינאית בן-צבי (הארכיון הציוני) |
התכתבויות עם מתיישבים ותיקים בעמק ובגליל הניבו הצעות נוספות: למן רחל לביא (1930-1888), רעייתו של שלמה לביא, ממייסדי עין חרוד, או רחל סלוצקי (1979-1890), חברת דגניה ואחר כך ממייסדות נהלל; עבוֹר ברחל קטינקא – שברנר התאהב בה כשהייתה ילדה – ובתה הציירת והמאיירת תרצה ברנדשטטר-טנאי (2009-1920), שנודעה ביופיה, וכלה ברחל ברכנפנד, רעייתו של איש העלייה השלישית והפסל הנודע אהרן פריבֶר (1979-1902). פרטים על הנסיון לזיהויה של 'רחל היפה' עם רחל ברכנפנד הובאו באתר זמרשת.
 |
| תרצה ברנדשטטר-טנאי (ויקיפדיה) |
 |
| רחל סלוצקי, נהלל 1929 (ויקיפדיה) |
בסוף ימי העלייה השנייה נעלמה רחל היפה מן השירים והסיפורים, אך היא שבה והופיעה בימי העלייה השלישית בשיר 'אבינועם'. רחל זו היא ילידת אוקראינה ('בת אוקראינה הגאה'), חלוצה בגדוד העבודה, שאבינועם, אחד מבני המושבה, התאהב בה עד כלות, בניגוד לדעת הוריו האיכרים האמידים (בשיר הוא התהדר בעושרו, וטוען כי 'יש לו כרם וגם פרדס'), שלא היו מוכנים להתמזג עם החלוצים מרוסיה.
הנה אחד מעשרות (!) הנוסחים של שיר זה:
בַּמּוֹשָׁבָה זוֹ הַשְּׁקֵטָה
קָרָה מִקְרֶה בִּלְתִּי רָגִיל
בֶּן הַאִכָּר בֶּן הַמֻּכְתָּר
הִתְאַהֵב בַּחֲלוּצָה.
עַל הַגִּבְעָה הָרַעֲנַנָּה
שָׁם תִּשְכֹּן פְּלֻגַּת הַגְּדוּד
שָׁם תָּגוּר רָחֵל הַיָּפָה
בַּת אוּקְרַאיְנָה הַגֵּאָה.
מִדֵּי עֶרֶב יְבַקְּרֶנָּה
אֲבִינֹעַם הַצָּעִיר
וּבִיחִידוּת יְטַיֵּלוּ
גַּם בַּשָּׂדֵֶה גַּם בַּנִּיר.
אֲבִינֹעַם בָּחוּר כָּאֶרֶז
יֵשׁ לוֹ כֶּרֶם וְגַם פַּרְדֵּס
יֵשׁ לוֹ דּוֹדָה בְּאָמֵרִיקָה
כֶּסֶף תִּשְׁלַח בְּכָל עֵת.
נַעֲרָה יָפָה כַּשּׁוּלַמִּית
תַּלְתַּלַּיִךְ שְׁחוֹרִים מִשְּׁחוֹר
אַךְ הַצָּרָה שֶׁהִיא חֲלוּצָה
חֲלוּצָה בִּגְדוּד הָעֲבוֹדָה.
הנה צמד הדודאים שרים את 'אבינועם' בהופעה חיה וקצת ביזארית, כשהם נכנסים אל הבמה רכובים על סוסים (אמיתיים!):
מאוחר
יותר, בשלהי שנות השלושים, שבה והתגלתה רחל היפה כשהיא מצטרפת לנוטרים ב'הטנדר נוסע', שירם האהוב של יעקב אורלנד ומשה וילנסקי:
אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ
אֶחָד הִבְטִיחַ לִי אַרְמוֹן עַל הַגִּלְבֹּעַ
אֶחָד אָמַר לִי: אֲהַבְתִּיךְ מְאוֹד, רָחֵל
לִבִּי אֵלַיִךְ כְּמוֹ טֶנְדֶּר מִתְגַּלְגֵּלהנה השיר בפי המבצעת המקורית (ב-1939), אסתר גמליאלית:
עד שנברר מי הייתה רחל היפה, נשאל כיצד נשתרבב שמה לשיר 'יפים הלילות בכנען'?
לא זו בלבד שהמחבר יצחק קצנלסון לא הזכיר אותה כלל בנוסח המקורי של שירו, גם הפזמון המוכר 'יללת תנים נוגה תחצה דמי הליל' אינו מופיע בנוסח המקורי. ואכן, שינויים לאין ספור חלו בשיר זה מאז היה לשיר זמר ארץ-ישראלי.
הנה לדוגמה הנוסח הארץ-ישראלי שנדפס בספרו של שלמה רוזובסקי, מזמרת הארץ, ורשה תרפ"ט:
 |
| שלמה רוזובסקי, מזמרת הארץ, 1929, עמ' 29-28 |
עשרות ביצועים ונוסחים יש לשיר זה, וכמעט בכולם מופיע הנוסח:
מה יפים הלילות בכנען, / צוננים הם ובהירים; // הדממה פלטה שיר, / ויען לה לבי בשירה.
אך זהו שיבוש של הנוסח המקורי ושל החריזה, והנוסח הנכון הוא:
יפים הלילות בכנען / צוננים המה ובהירים; // הדממה פה תשיר, לה יען, / יען לה לבי בשירים...
בנוסח המקורי המילה 'כנען' התחרזה עם המילה 'יען', כפי שאפשר להיווכח בקלות מההדפסה הראשונה של השיר, שהיה חלק מן ההצגה 'מכירת יוסף' שחיבר קצלנסון (מקרא: ביבליותיקה לילדים ולנערים, א, ורשה תר"ע [1909], עמ' 14):
 |
| הפרסום הראשון של 'יפים הלילות בכנען' בתוך המחזה 'מכירת יוסף' של יצחק קצנלסון |
בספרייה הלאומית בירושלים השתמר כתב יד יפה להפליא של המחזה בשלימותו (ללא הוראות הבימוי שנמצאות בנוסח המודפס). כתב היד אינו מתוארך, ואולי הוא בכתיבת ידו של קצנלסון עצמו. הנה הבית הראשון של השיר המפורסם:
 |
| כתב יד של המחזה 'מכירת יוסף' (הספרייה הלאומית) |
בנוסח שהושר בארץ ישראל נכתב: 'אחי הלכו לרעות צאנם, להשקות העדרים, / ורחל, רחל שלי, תטפס על ההרים'.
ואילו בנוסח המקורי (בגרסת כתב היד) כתב קצנלסון: 'אחי הלכו לרעות צאנם ישקו העדרים / ואנוכי גבעות אעלה, אשב על ההרים'.
 |
| כתב יד של המחזה 'מכירת יוסף' (הספרייה הלאומית) |
מאין אפוא צצה רחל והשתרבבה לשיר זה?
מתברר שבשנת 1910, בחגיגות חג החנוכה שנערכו בחברון, הוצג לראשונה בארץ המחזה של קצנלסון 'מכירת יוסף'. על כך העיד העיתונאי והסופר יליד חברון דוד אבישר (1963-1887), שהשתתף בהצגה כתלמיד בית הספר המקומי (במערכה, ינואר 1962, עמ' 9). יוסף הוא כמובן בנה של רחל, ואף שהיא לא נזכרת בשיר, דמותה נוכחת בהצגה.
והנה, ממש באותה שנה, בספטמבר 1910, פרסם חיים נחמן ביאליק בעיתון העולם פזמון ארוטי נועז בשם 'היא יושבה לחלון'. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הזמר העברי שהמילה 'פרוצה' נזכרה בו. ביאליק בחר במילה זו, אף כי בשפה המדוברת נהוג היה להשתמש במילה 'יצאנית', שמקורה בלשון חז"ל, ומאוחר יותר ועד ימינו, במילה 'זונה'. כך או כך, שילוב ה'פרוצה' בפזמון עממי עברי היה חריג, והיו שראו בו הנמכת הלשון העברית שאיננה מתאימה למי שכבר כונה אז בשם 'המשורר הלאומי'.
והנה, ביאליק העניק לאותה פרוצה תמה וברה המשקיפה מחלונה את השם רחל: 'בערב כי אצא אל משעול הקמה – / ורחל אין עמי – אין עמי הנשמה'.
 |
| אבנר הולצמן (מהדיר), חיים נחמן ביאליק, השירים, דביר 2004, עמ' 404 |
שני השירים, 'יפים הלילות בכנען' ו'היא יושבה לחלון', החלו להתפשט בארץ כשירי זמר עם מנגינה זהה. על מקור הלחן העידה לראשונה מרים בת אברהם (לויטין), בת תימן וחברת קיבוץ כפר גלעדי, שכונתה 'מרים השחורה' (1998-1908). היא סיפרה כי אחד מאנשי 'השומר' התאים לו מנגינה של שיר אהבה ערבי ארוטי ששמו 'שופתייה תכבז', ובשנות השבעים אף שרה והקליטה את השיר הערבי המקורי (ההקלטה נכללה בתקליטור 'הלילות בכנען: שירי ראשונים', שהפיק בשנת 1999 המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים; אפשר לשמוע את ההקלטה באתר זמרשת). תוך זמן קצר – כך סיפרה לי מרים – מוזגו קטעים משני השירים האלה ואוחדו לשיר אחד ארוך ורב-בתים.
 |
| עטיפת התקליטור 'הלילות בכנען', 1999 |
אלה היו צעדיו הראשונים של השיר 'יפים הלילות בכנען' בזמרת הארץ, ומאז הלך השיר והרחיב את ממדיו. במרחבי הגליל צורפו לשיר בזה אחר זה בתים נוספים שחוברו על ידי אלמונים שלא הזדהו ולא זוהו. בד בבד, נוסף לשיר הפזמון החוזר 'יללת תנים נוגה תחצה דמי הליל' – שלא היה קיים בנוסח המקורי של השיר שחיבר קצנלסון – כדי להתאימו ללחן הערבי.
בשירוני הארץ השונים הופיע מדי פעם הרכב שונה וקצר יותר של בתי שיר, אך במחברות ובפנקסי שיר, שנרשמו בכתב יד באותם ימים, ניתן למצוא נוסחים שונים ומורחבים של השיר. כך לדוגמה, במחברת השירים של הדסה בן הרצל מראש פינה נמצאו לא פחות מ-24 בתי שיר שונים!
נותר עתה לברר מהיכן שאב ביאליק את שמה של רחל שאותו שילב ב'היא יושבה לחלון'.
מחקר ביאליק כבר העלה מזמן כי 'היא יושבה לחלון' איננו מקורי לגמרי, ולמעשה הוא תרגום לעברית של שיר עם ביידיש שנפוץ בעיירות היהודיות שבתחום המושב הרוסי. השיר המקורי כונס באסופה הנודעת ברוסית 'שירי עם יהודיים מרוסיה', שיצאה לאור בשנת 1901 בסנקט פטרבורג, בעריכת פסח מָארֶק וההיסטוריון שאול גינצבורג, וכללה 376 שירים ביידיש, ובהם השיר שממנו תרגם ביאליק (מספר 142, עמ' 114-113):
בנוסח זה מופיעה לראשונה רחל היפה ('די שיינע רחל'ע'), וזה ככל הנראה מקור השם והכינוי של גיבורת השיר, שמכאן ואילך יתחיל להתגלגל בפולקלור הארץ-ישראלי.
נסכם: הצירוף 'רחל היפה' מקורו בפזמון יהודי עממי ביידיש שהושר ברוסיה, משם נדד אל 'היא יושבה לחלון', משירי העם שרקח ביאליק מן המקור ביידיש, משם הגיע אל הרי הגליל וסופח לשירו של יצחק קצנלסון 'יפים הלילות בכנען', לאחר שהוצמדה לו מנגינה של שיר ערבי ארוטי.
השיר 'יפים הלילות בכנען' הוא אפוא מלאכת כלאיים שנוצרה 'מלמטה': בבסיסו עומדת יצירתו של יצחק קצנלסון, שאליה צורפה 'רחל היפה' משירו של ביאליק. בהדרגה
צורפו לשיר בתים נוספים, שחוברו ככל הנראה על ידי מתיישבים בגליל העליון שלא הזדהו בשמם. ברחבי הארץ הושר השיר בהרכב בתים שונה, ודבר זה משתקף בשירונים רבים.
מכאן ואילך, הגם שיצחק קצנלסון הוא שחתום על השיר, בפועל לא ניתן להגדיר את השיר כפרי עטו ויש לראות בו מעשה יצירה קיבוצי של מחברים רבים.
לסיום, נשמע את 'יפים הלילות בכנען' בנוסח המוכר לנו היטב. עתה אנו גם יודעים כמה מורכב הוא שיר זה. הנה הלל (אילקה) רווה ורעייתו אביבה, בהקלטה משנת 1953:
 |
| אליהו הכהן ואילקה רווה בתכנית 'שרתי לך ארצי', בה שר אילקה את 'יפים הלילות בכנען', 1973 |
