סיבוב בתל אביב: וילנסקי, ונציה, תנים ושפנים, עילגות וחכמת רחוב

צילומים: איתמר לויתן

א. מתי מת משה וילנסקי?

המלחין האהוב משה וילנסקי חי כל ימיו – מאז עלותו ארצה מפולין בשנת 1932 – בתל אביב. בביתו האחרון, ברחוב פנקס 42, התקינה העירייה לוחית זיכרון נאה, לאמור: כאן חי ויצר משה וילנסקי.

דא עקא שנפלה טעות בשנת מותו: וילנסקי מת בשנת תשנ"ז / 1997.

על הבול לזכרו, שהוציא דואר ישראל בשנת 2009, התאריכים הם נכונים.

ובכלל, הנצחתו של וילנסקי בתל אביב לא תמיד עלתה יפה. לפני כשמונה שנים הבאתי בבלוג ('מתי חי מרדכי זעירא ואיך כותבים משה וילנסקי בערבית?') תמונה של שלט מואר ברחוב וילנסקי בשכונת 'המשתלה'. בשלט לא צויינו שנות חייו, אבל הכיתוב בערבית הוא 'לוינסקי'... מעניין אם זה תוקן מאז.

ב. ונציה בתל אביב?

כתב לי צלמנו המשוטט איתמר לויתן:

בימי מצור קורונה טיילתי עם בנותיי בעיר (מאה מטר מהבית...), ובקרבת 'כיכר השוטר', המשכו של רחוב טשרניחובסקי וסמוך ל'דיזנגוף סנטר', נגלה לעינינו, מרחוק, פוסטר ענק שמכסה את גבעת הכורכר (אחת האחרונות בעיר; שריד לשכונת נורדיה). 

לתומי סברתי כי מדובר בתמונה של נמל יפו, אך בתי בת החמש העמידה אותי על טעותי: 'אבא, זה לא יפו! זה המקום עם הנחלים הקטנים האלו באיטליה'. פוסטר ענקי של ונציה על גבעת כורכר היסטורית...  

מה הקשר? שכן מבוגר שהיה במקום שח לי לפי תומו כי 'פרויקט ונציה' עלה כמאה אלף ש"ח.

ג. תנים ושפנים, שימו לב

בפארק הירקון מבקשים להתחשב בתנים.

וברחוב דה האז נמצא שפן, כנראה קטן, שיוחזר על פי סימנים:

ואגב סימנים...

 כמה חשוב לדעת שהחתולה שהלכה לאיבוד ברחוב ז'בוטינסקי היא מסורסת?

ראשית, רק חתולים זכרים אפשר לסרס ואילו חתולות אפשר לכל היותר לעקר. ושנית, על דברים כאלה אומרים אצלנו: too much information

ד. עילגות תֵּלָבִּיבִּית

כמה עילג, מתחכם ומטומטם יכול להיות משחק מילים כזה? יש מישהו שמדבר ככה בתל אביב?

ה. בלי מילים: חכמת רחוב בפלורנטין

אַחֲרַי המבול: פרידה (זמנית) מנח ובניו ומן התיבה

שמואל כץ, אַחֲרַי המבול, הוצאת 'אמנים מאוחדים', 1966

______________________________________________________________________

עונ"שו של דן

מאת דן אלמגור ודוד אסף



____________________________________________

ברשימה הקודמת הבאנו השלמות לשירי היונה ועלה הזית שבפיה (ואף התרגשנו ממיצג יונת השלום הפלסטינאית), ועתה ניטול ברכת שלום מנח ובניו, וכמובן גם מן התיבה, עם השלמות שונות ומשונות. נעמה לנו ההפלגה ועוד יותר ממנה השהות במחיצתכם, אבל הגיע הזמן לשוב ליבשה.

חשבנו להיפרד, אך עד מהרה התברר עד כמה קשה לברוח לגמרי מן התיבה. הנה רק הבוקר התפרסמה בעיתון 'הארץ' הקריקטורה, השנונה כרגיל, של עמוס בידרמן, השמה ללעג את 'פסיקתו' האחרונה של הרב אליקים לבנון נגד שירת נשים בצבא ('כיתת יורים' וכו'):

עמוס בידרמן, הארץ, 1 בדצמבר 2011

א. מתי נצא מן התיבה כבר?

יצחק קצנלסון (1944-1885)

נחומי הרציון שלח לנו כמה שירים על התיבה, ובראשם 'תיבת נח', שחובר בידי יצחק קצנלסון, המשורר לילדים ולמבוגרים שנרצח בשואה:

כאן אפשר לשמוע את שירתה של רחל דיסנצ'יק.

'יש לי שיר' - שירי הילדים של יצחק קצנלסון

ב. תיבת נח של אוטו גֵייסְמַר ולוין קיפניס

לוין קיפניס (1990-1894)

בשנת 1940 פרסם לוין קיפניס בהוצאת ראובן מס שבירושלים את ספרו 'קַו לָקָו' ובו חרז את סיפורי בראשית לשירי ילדים. המיוחד בספר היה התאמת השירים לציוריו של הצייר היהודי-הגרמני אוטו (נתן) גֵייסְמַר (Otto Geismar).

קו לקו: ציורי התורה לילדי ישראל, ירושלים 1940

גייסמר (1957-1873), שהיום רק מעטים מכירים את שמו, חי ופעל בברלין. הוא נודע ברישומיו בשחור-לבן ובסגנונו המינימליסטי והאקספרסיוניסטי. בשנת 1930 אף שהה כמה חודשים בארץ ישראל, אך חזר לברלין. בשנת 1939 היגר מגרמניה לברזיל ולאחר המלחמה קבע את מקומו באנגליה. הוא נודע גם באיוריו להגדה של פסח (ברלין 1927, הוצאת 'ילקוט').

ציורי התנ"ך שלו נדפסו לראשונה בשנת 1928, בהוצאת ראובן מס (R. Mass) שבברלין, תחת השם: Bilder-Bibel für Kinder, ואחר כך בארץ ישראל, עם חרוזיו וסיפוריו של לוין קיפניס. לדברי שי, בנו של קיפניס, ורעייתו ציונה, בשנת 1922 שהה קיפניס בהשתלמות בברלין ואז הכיר את גייסמר ורכש ממנו את הזכויות על ציוריו.
 

קו לקו: ספורי התורה לילדי ישראל, ראובן מס, 1956
במהדורה זו כינה עצמו קיפניס בשם ל' אבישי, שפירושו: לוין, אביו של שי

הנה הם כמה מציוריו היפים והלא כל כך מוכרים של גייסמר על תיבת נח והמבול:

(תודה לציונה ושי קיפניס)

ג. הילולת בני נח ושיר המבול

בשנות השישים כתב יעקב אורלנד שירים למחזה מוסיקלי ושמו 'נח'. כמה מפזמוניו - שכולם הולחנו על ידי ניסן כהן-מלמד (יליד פרס ולמיטב ידיעתי גם אחיו של חוקר התלמוד פרופ' עזרא ציון מלמד) – נדפסו בספרו של אורלנד 'נגן עוגב: קובץ שירים נבחרים' (בעריכת שלמה קפלן, מרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות, 1968).

לא מצאנו פרטים נוספים על המחזה 'נח', ומי שיודע משהו עליו מוזמן לכתוב לנו.

הנה 'שיר הלולה לבני נח':

כאן אפשר לשמוע את אליהו גמליאל שר שיר זה בהברה תימנית מובהקת (אגב, גמליאל הוא המלחין של הלהיט הגדול 'ארץ זבת חלב').

וזהו 'שיר המבול', שאף הוא נכתב לאותה הצגה:

שירים אלה, ועוד שניים שנכתבו ל'נח' ('שיר היבשת' ו'תפילת הודיה') לא נכללו משום מה באוסף שיריו של אורלנד, שהכרך השלישי שלהם מאסף את שירי הזמר שלו משנות השישים.

ד. וכך נותר לו נח לבדו...

שיר יפה נוסף ששלח לנו נחומי הרציון, פרי עטה של נורית זרחי ובלחנו של מתי כספי, נקרא 'פרידה מתיבת נח'. השיר מוכר יותר בשם 'זוגות-זוגות':

הנה חוה אלברשטיין שרה אותו בהופעה לפני המון זמן:



ה. הנה הם באים, ימים של שקט...

את השיר 'ימים של שקט' כתבה ירדן בר-כוכבא והלחין אבי גרייניק בשנת 2000. איזה שיר יפה! נעיר רק כי במילות השיר למטה נפלה טעות ובמקום 'כָּלו כבר המים' צריך להיות, כמו בתנ"ך, 'קַלּוּ המים'.

כאן שרה להקת 'לולה' – המחברים ירדן בר-כוכבא ואבי גרייניק (ליד האורגן החשמלי), ועמם יסמין קדר ועידן אלתרמן.



ו. מי מתופף 'קום התנערה' על גבי פחים ריקים?

'שם, חם ויפת' ציור מים של יעקב אפשטיין (1959-1880)

וכמובן, לא נשכח את נעמי שמר ושירה מלא ההומור 'שם, חם ויפת', שנכתב עבור שלישייה אחרת – שלישיית 'הגשש החיוור'.

נעים מאוד שמי שם
ושמי הוא חם – ויפת
וכל דימיון אל התנ"ך אינו מקרי, לא לא!
את כל העבודה הכי שחורה ומעייפת
עושים אנחנו בשביל העולם כולו.

מי ינקה את הרפת
אם לא שם וחם ויפת
מי מוביל משא
כורה פחם
מי אם לא יפת שם וחם
שם שם, חם שם
ויפת גם כן שם
שם שם, חם שם
ויפת גם.

קחו למשל את חם, סבל של פסנתרים
תשימו לב איך הוא מצליח להרים
שיבעים ושמונה טון עד האוקטבה השמינית
עם הפסנתרן ביחד או הפסנתרנית.

וגם לשם יש עבודה, ברוך השם
אם הרחובות נראים בסדר – הוא אשם
כי יש לו השכלה ושם וניסיון
בעבודה על מכונית הניקיון.

מי עובר בשש בבוקר
ברחובות הארוכים
ומתופף  'קום התנערה'
על גבי פחים ריקים?
שם שם, חם שם
ויפת גם כן שם
שם שם, חם שם
ויפת גם

בוא נספר לך עכשיו על יפת גם
את הגגות הוא מזפת בזפת חם
ומסייד אותם בסיד
שיהיה הגג עמיד
בפני מטר, חמה
או רעידות אדמה.

וככה זה נמשך בכל ימי החול
שכל אחד עושה כל מה שהוא יכול
ובשבת הם מניחים
את הסולם והפחים
לוקחים את המדאם
ואל הים הולכים.

חם שם ואישתו משתזפת
שם שר ואישתו מזייפת
וגם יפת שם
עם כולם
וגם אישתו שם מכייפת
שם שם, חם שם
ויפת גם כן שם
שם שם, חם שם
ויפת גם!

ז. תיבת נח שטה בוונציה

ולסיום, איתמר וכסלר שלח לנו צילומים מצוינים שלו מתקרת האכסדרה (narthex) המובילה לבזיליקת סן מרקו בוונציה, שם נקבעה במאה ה-11 סדרת פסיפסים המתארים את סיפורי בראשית, ובהם המבול, הטובעים, התיבה, וגם נח המשלח את היונה.

אפשר להניח שדווקא בוונציה, מוכת השיטפונות (ובמיוחד הגאוּת המפורסמת המכונה 'אקווה אלטה'), ידעו אנשיה להעריך ולהוקיר את סיפור המבול ותיבת ההצלה.

נח משלח את היונה (פרט מהפסיפס; בתמונה העליונה למעלה מימין)